[sup]+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+[/sup]

רפואה שלמה לקטן!! הרבה בריאות.

אננס

היינו מקודם אצל הרופא.
הפצע הזדהם והיא נתנה לו אנטיביוטיקה. בהתחלה רצתה שנתחיל ישר מהפה ואז לבקשתנו נתנה גם משחה מקומית.
אנחנו 24 שעות מנסים לטפל עם המשחה ואם זה לא עוזר אז עוברים לאנטיביוטיקה מהפה.

היא אמרה שאם הנפיחות והאודם עוברים את האצבע לכף הרגל אז זה יצריך אנטיביוטיקה דרך הוריד באשפוז ולכן לא לחכות יותר מ 24 שעות עם המשחה לא עוזרת לפני שעוברים לאנטיביוטיקה דרך הפה.

מקווה בעזרת ה' שיעבור מהר מהר!!!

[sup]+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+[/sup]

מה דעתך לשאול רןפא?

[sup]+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+[/sup]

מה דעתך לשאול רןפא?

ביום שישי האחרון חתול שרט את מוש באצבעות הרגליים 3 שריטות.
2 מתוכם כמעט נרפאו לגמרה והשלישית שהיא הכי עמוקה מביניהם נראת לא טוב, מסביב לשריטה אדום ונפוח.
חיטאנו את השריטה עם אלכוהול לאחר הפציעה ובמשך הימים שעברו.
החתול לא שלנו באופן רשמי ולא מחוסן אבל הוא כבר כמה שבועות נמצא אצלינו בגינה ובבית רוב שעות היממה.

המלצות להמשך טיפול?
האם יש מה לחשוש? אני מודאגת.

כשקראתי כאן, נזכרתי בסיפורים מהשואה בהם היו ניצולים שחיו במלונה עם כלב, שנים, ובזכות כך שרדו... (טוב, לפחות סיפור אחד כזה.)
וכך חשבתי לי- תולעים מקבלים מכל מיני דברים. הטיפול פשוט יחסית בעיקר כשיש כבר את המודעות לאפשרות ההדבקה...
פרעושים, זה עניין שגם בו ניתן לטפל בפשטות.
כנ"ל כלבת...
וממה עוד אפשר לחשוש בעצם?
היתרונות לעומת זאת נראים לי כל כך הרבה יותר משמעותיים לביטחון העצמי, לתחושה של קשר עם הטבע, לאחריות על מישהו, לרוגע ורכות ושמחה ללא גבולות מעצם היותך...וכמובן יש עוד ועוד...
ולמרות זאת- עדיין אין לנו כלב...

[u]פה של כלב זה מקום די מטונף ומחוידק. כל אחד והדרגה שלו ב-[po]פחד מחיידקים[/po], אבל הם נמצאים שם בכמויות ועל זה אין ויכוח.[/u]
אפרופו נושא הדף : כלבים ואנשים אינם מעבירים מחלות מין לרעהו (למעט כלבת), כך שאם הכלב מחוסן וידידותי, רק טוב יוצא ממפגש של תינוק/ילד וכלב.

< אשמח אם איזה רופא שעובר בסביבה יאשר את זה, זאת סוג של מנטרה שאבא שלי שינן לי מאז ילדותי >

[u]אני מכירה כמה בעלי כלבים שמתנשקים למשל עם הכלב שלהם, ואין להם בעיה לחלוק מזון עם כלבם. מצד שני, אם זה כלב אחר, הם לא ירצו לגעת בזה.[/u]
אני ככה.

[u]שההיזהרות מאיידס 'תלויה ברמת הפחד מנגיפים'[/u]
אבל היא כן
יש רק שתיים שלוש דרכים להדבק (שתיים מהן נעימות מאוד ) ויש אנשים שמפחדים לאכול עם נשא מאותו מסטינג (זאת לא אחת הדרכים להדבק)
יש דברים שמהם צריך להזהר (למשל מין לא מוגן ושימוש במחטי מזרק משומשות) ויש דברים שלא צריך להזהר בהם למשל לשבת אחריו על האסלה או לאכול איתו מאותו מזלג או ללחוץ לו יד .
לגבי כלב ברור שלא הייתי מתנשקת עם כלב זר ,למה שאני ארצה לעשות אתזה ?
אבל לא מפחד ממחלות או חיידקים (יותר כדי למנוע סצינות קנאה של הכלבה שלי ) וגם כי לא הייתי נמשכת לזה
עם הכלבה שלי לא אכפת לי להתנשק במיוחד ביום שהיא צחצחה שיניים. אבל לאכול אוכל שכלב נגע בו (בפיו או בכפותיו)מותר ברמת החיידקים .
אולי לא מאוד אטרקטיבי (במיוחד אם מדובר בכלבים מהסוג המרייר)אבל מותר ,ואינו יכול לגרום שום נזק.
מה שעפרה כתבה הוא מאוד נכון הכלבים הכי חמודים עלולים להפוך לתוקפניים אם מישהו רוצה לחלוק איתם את האוכל שלהם אז אם החלטתם לאכול מהאוכל של כלב עשו זאת רק אחרי שהוא הסתלק משם .

רק היום, כשקראתי בבלוג את הסיפור איך זה קרה, הבנתי את דעתי בעניין הזה:
זה בכלל לא קשור לפחד מחיידקים.
לא הייתי אוכלת שום דבר שפה של מישהו נגע בו, לא כלב, לא חתול ולא ילד אחר. חוץ מאשר פה שאני מוכנה להתנשק איתו.
ואני לא מתנשקת עם כל אחד לא בגלל פחד מחיידקים!
ככה אני גם לא רוצה לאכול סנדביץ שכלב נגס בו, לא בגלל פחד מ"חיידקים"!
אני מכירה כמה בעלי כלבים שמתנשקים למשל עם הכלב שלהם, ואין להם בעיה לחלוק מזון עם כלבם. מצד שני, אם זה כלב אחר, הם לא ירצו לגעת בזה.

אזהרה: מי שאוכל מה שכלב נגע בו- שישים לב שהכלב לא באיזור, כי זה שלו (מהבית) ואוי ואבוי למי שלוקח לכלב מהאוכל שלו! חוצפה.

דרך אגב, יש לי נטייה לרחוץ ידיים אחרי נגיעה בבעלי חיים. (או לפחות, להרגיש צורך לרחוץ ידיים).

האם יש לזה בסיס, או שזו סתם נטייה פולנית שהוטמעה בי?

יש רמה של פחד, ויש גם ידיעה של מידת הסכנה.
למשל, לא תגידי שההיזהרות מאיידס 'תלויה ברמת הפחד מנגיפים'. כלומר, גם, אבל לא העיקר. העיקר זה לדעת קודם את מידת הנזק האפשרי, ולפי זה להחליט.

בעניין של בעלי החיים, חשוב לדעת קודם את הנתונים במציאות, לפני שמחליטים אם לפחד מזה או לא.

<[po]סוסת פרא[/po] / [po]ה מערוך[/po]>

אני עובדת עם ילדים ונדבקת כל הזמן בתולעים . הכלבה שלי שגם עובדת עם ילדים לא נדבקה בחיים בתולעים .
היא גם לא הדביקה אותי מעולם בתולעים. כך שאם מדובר ב [po]פחד מתולעים[/po] הכי בטוח להתרחק מילדים , הם חמודים אמנם אבל רבים מהם נשאים של הנגע, וזה עוד לפני שהתחלנו לדון בלהדבק בכינים .

דיברתי עם וטרינרית והיא אמרה ש-
[list]
[*] ילדים יכולים להידבק מכלבים וחתולים בעיקר בתולעים מסוגים שונים. מקום טוב להדבקה הוא דווקא ארגז חול.
[*] לגבי אכילה מצלחת - אם הכלב מטופל ומתולע, יותר "מסוכן" שילד יאכל מצלחת שילד אחר אכל ממנה.
[/list]

ובנוגע ללחלוק ארוחות עם חיות, לי אין התנגדות. אני סומכת על הגוף שלי שיסתדר
חולקת בשמחה עם הכלב החתולים החולדות ואחותי הקטנה
בטיולים אגב, פרי שציפורים התחילו לאכול נחשב בעייני כהימור בטוח לטעם משובח, כי מי ידע כמוהן?

כלבים נדבקים בתולעים שטוחות ע'י בליעת פרעושים בליקוק הפרווה. אם כלב מתולע ואחרי יומיים קופץ עליו פרעוש שהוא פונדקאי לתולעת, אז הכלב יידבק שוב. ההדבקה לבני אדם היא גם כן על ידי בליעת פרעוש. כמובן יש המון סוגים של תולעים, אבל זה אחד הסוגים הנפוצים ביותר.

בכל מקרה, כדי להפעיל שיקולים בנוגע לאכילת כריך שננגס ע"י כלב, צריך לדעת שזה מה שקרה. הבן אדם הלך בלי להגיד מילה, לגמרי מעצבן.
גם אם הילד שלו היה מוציא ונוגס, הגיוני להגיד משהו...

הטיפול נגד תולעים הוא לא מונע, אם הכלב אחרי שבועיים מהטיפול שוב יאכל חרא עם תולעים הוא ידבק. כך שתילוע פעם בשנה לא אומר כלום כלום.

כלב בית אמיתי מקבל פעם בשנה טיפול נגד תולעים ואין לו כאלה !!!

נו, ולכלבי בית לא יכולים להיות תולעים? (כן, זה עובר דרך הפה למרות שזה לא נשמע הגיוני)
[po]גברת פלפלת[/po] ממחשב אחר

ועכשיו לעניין החשוב באמת לכלבים יש פה יותר נקי משל כולנו גם פרקטית וגם מטאפורית מי מאיתנו לא אמר פעם משהו רע אז אף כלב לא עשה אתזה ופרקטית לכלבים יש פנצילין ברוק לנו סתם יש המון חיידקים .
לכן מותר בהחלט לאכול אוכל שהכלב אכל או סתם טעם . ואם יש פצע מותר וכדאי לתת לכלב ללקק אותו
הנל נכון לגבי כלבי בית שלא אוכלים נבלות וחרא ולא נכון לגבי כלבי רחוב או בר.
לגבי קובי אם הוא באמת היה תופס את הסנדביץ ההוא הוא לאהיה משאיר אותו לכן סביר להניח שמי שלא היה בסדר זאת האשה ששיקרה ואמרה שהוא אכל את הסנדביץ מה את חושבת שהכלב היה מנומס וחשב אה זה הסנדביץ של הילד אני רק אטעם אותו אבל לא אחסל אותו ?
זה לא עובד כך כלב רואה סנדביץ כלב אוכל סנדביץ או לפחות לוקח אותו משם שלא יגנבו לו אותו :-)

[u]כמו שאני מתנשקת בפה רק עם בנזוגי שלי הפרטי, ככה אני אוכלת מאותה צלחת רק עם כלביי הפרטיים.[/u]

עדיין, זאת העדפה [b]פסיכולוגית[/b].
אין לזה קשר לכמות החיידקים, או למידת הסכנה האמיתית שכרוכה בזה.

יכול להיות שלבן זוגך יש הרבה יותר חיידקים לא ידידותיים מלכלב של השכנה.

[u]ושלהתנשק למשל עם בן זוג, זה פוטנציאלי לקבלת חיידקים הרבה יותר מנשיקה עם כלב[/u]

כמו שאני מתנשקת בפה רק עם בנזוגי שלי הפרטי, ככה אני אוכלת מאותה צלחת רק עם כלביי הפרטיים.
ואהיה מאוד מופתעת אם מישהי ברחוב תאכל מהפה של הכלב שלי, או לחילופין תתנשק עם בעלי S-:

<גילוי נאות: כרגע אין לי כלב. אבל כשהיה הגדולה הייתה נוהגת לנשנש מהצלחת שלו והוא משלה...>

[u]פה של כלב זה מקום די מטונף ומחוידק.[/u]

אני קראתי פעם שפה של בן אדם הרבה יותר 'מטונף ומחוידק' מפה של כלב, או משל כל בעל חיים.

ושלהתנשק למשל עם בן זוג, זה פוטנציאלי לקבלת חיידקים הרבה יותר מנשיקה עם כלב.

וגם נוהגים להיות בית גידול לכל מיני טפילים כגון תולעים (שיכולים לעבור כמובן לילד/ מבוגר שאוכל את האוכל ממנו אכלו וכמובן בדרכים נוספות).
רצוי מאוד שכל אחד יקפיד על זה

פה של כלב זה מקום די מטונף ומחוידק. כל אחד והדרגה שלו ב-[po]פחד מחיידקים[/po], אבל הם נמצאים שם בכמויות ועל זה אין ויכוח.
(כלבים אוהבים לאכול קקי של אנשים, למשל. ונבלות. הקיבה שלהם מאוד מאוד חזקה, אז הם לא נרתעים כמעט מכלום)

בהקשר למה ש-[po]אמא נמרה[/po] כתבה בבלוג שבקישור, יש לי שאלה:
למה בעצם יש בעיה לתת לילד אוכל שהכלב נגע בו?
האם זה רק פסיכולוגי, או שיש עניין אמיתי של מחלות, או משהו אחר?
האם כל אחד מקפיד על זה?

עצבנו אותי היום, אז [url=http://www.tapuz.co.il/blog/ViewEntry.asp?EntryId=1161510&passok=ok]כתבתי[/url]

<מרגיעון באופני - כשאת לא יכולה יותר - אל תכילי>
<מרגיעון אישי - כולה כלב וגבר אחד אדיוט, צאי מזה>
<יצאתי>

[sub]שם הדף שוּנה מ: [po]האם אפשר לאכול מה שכלב נגע בו[/po][/sub]

[sub]יש גם נקודות דמיון עם הדף: [po]פחד מחיידקים[/po][/sub]

{[b]דיון שהתחיל בדף [po]מעצבן לראות מסביב[/po][/b]}