נקודות, תודה
מאז שהדף הפסיק להיות עצבני הוא בעיקר עצוב
חושבת שמכיוון שהדיון התפזר מלכתחילה, כל אחד לוקח אותו לקצה שמרגיש בו קל ובטוח.
למען הסר ספק בואי נוריד את הקצוות ונתמקד במה שלדעתי הדיון התכוון אליו מלכתחילה.
אפחד לא יחשוב ודאי שהגיוני לגדל תנין או תמנון באבטיה (וזה קצה אחד - חיות הבר)
וברור לכולנו שלא נוכל "לשחרר" את כל הפרות ותרנגולות (וזה הקצה השני, חיות מבויתות, שאנחנו זקוקים להם למחיה).
ועכשיו נתמקד ב"חיות שגודלו באופן מסחרי".
תוכונים כמו שאנחנו מכירים אותם עכשיו, עברו שלל של מוטציות עד שקיבלו את הצבעים שלהם.
אם זכרוני אינו מטעני, זווגו לרוב עם קנרים ע"מ לקבל את הגוונים העליזים שאנחנו מכירים היום.
התוכונים המקוריים הם בצבע ירוק.
אין בטבע תוכונים כחולים, לבנים צהובים - האם זה אומר ש"בייתנו" אותם?
הרי במשך מאות שנים הם איתנו!
הם שרים בכלוב (לא כל הציפורים שרות בשבי) ומתרבים בשמחה.
קל לאלף אותם והם ידידותיים לאדם.
תכונה מופלאה נוספת של תוכונים היא היכולת ההשרדותית שלהם.
באמת, אם נשחרר את התוכון, רוב הסיכויים שהוא ישרוד בתנאי מזג האויר שלנו.
יחסית לא מזמן מול חלון ביתי בתוך עץ שני תוכים ירוקים בנו להם קן.
אמנם לא תוכונים, אלא דררות - אבל מקורן של הדררות הם התוכים שברחו או שוחררו.
וכיום הם מתרבים בטבע הישראלי באופן חופשי.
בחו"ל במוקדים שונים (כולל לונדון הקרה למשל) ישנן להקות של תוכונים
ז"א מצד התוכונים, השבי היה דווקא קפיצת מדרגה שלהם בטבע: מזן קטן יחסית לזן שמסתובב מתרבה ופורייח בכל העולם!
ולגבי הפרט... כל מקרה לגופו.
יש כאלה שכל הזמן מנסים לברוח, לבסוף מצליחים ומרוויחים את החיים שלהם בחוץ, בלהקה (יצא לי גם לפגוש תוכון בלהקה של ציפורי דרור
)
ויש כאלה שאוהבים את הבית, את המזון הזמין, את הטיפוח, וכן-כן, אוהבים את מי שמגדל אותם, יושבים לו על הכתף, מנשקים אותו ומדברים את שפתו
(טוב נו, סתם מחקים - אבל עדיין נחמד מצידם)
ויש גם כאלה שמתים מהזנחה S-:
מה שבטוח, לא כל מי שמגדל תוכונים הוא בהכרח מטפח או בהכרח לא מטפח אותם.