בעלי התאהב באחרת

שליחת תגובה

בשביל שיח טוב כל מה שצריך זה מעט מים, מעט אור ומעט רצון טוב. יד?
קוד אישור
הזן את הקוד בדיוק כפי שהוא מופיע. כל האותיות הן אותיות גדולות.
סמיילים
|יד1| |תינוק| |בלונים| |אוף| ;-) :-] |U| |נורה| |עוגה| |גזר| |אפרוח| 8-) :'( {@ :-) |L| :-D |H| ((-)) (()) |יש| |רעיון| {} |#| |>| |שקרן| >:( <:) |N| :-0 |תמר| :-S |מתנה| |<| :-( ZZZ :-| |*| :-/ :-P |עץ| |!| |-0 |Y| :-9 V :D :) ;) :( :o :shock: :? 8-) :lol: :x :P :oops: :cry: :evil: :twisted: :roll: :!: :?: :idea: :arrow: :| :mrgreen: :geek: :ugeek:

BBCode פעיל
[img] פעיל
[url] פעיל
סמיילים פעילים

צפיה מקדימה של הנושא
   

הרחב תצוגה צפיה מקדימה של הנושא: בעלי התאהב באחרת

בעלי התאהב באחרת

על ידי לאורה* » 26 אפריל 2021, 22:12

דף מדהים ומעורר השראה, ממש מסע אל השחרור.
לדעתי את בכלל לא חלשה, וגם לא חזקה, את הלכת למקום שמעבר לחולשה ולחוזקה, שמעבר לזה שמודד מי אני ואיך אני נראית ויוצאת כלפי חוץ ופשוט מקשיב ונוכח. וזה המקום האמיתי, החופשי, שאליו כולנו כמהים...
מאד מאד שמחתי לקרוא אותך וזה עודד אותי מאד. אף פעם לא הייתי בסיטואציה דומה אבל לפעמים מרחפת מעלי השאלה מה אעשה אם משהו כזה יקרה לי מתישהו ועכשיו אני מרגישה שזה מפחיד אותי פחות.

בעלי התאהב באחרת

על ידי פלפלת* » 16 מאי 2020, 13:06

גם אני התגלגלתי לכאן במקרה. מזדהה עם כל כך הרבה ממה שכתוב כאן.
מסקרן אותי מבחן הזמן, מכיוון שעברו שנים רבות, הייתי שמחה לתובנות ממך, האשה של, תובנות שבאות רק עם הזמן החולף..

בעלי התאהב באחרת

על ידי פלוני_אלמונית* » 31 מאי 2018, 22:41

+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+

דף מטלטל. התגלגלתי לכאן איכשהו ולא יכולתי להפסיק לקרוא. אני לא במצב הזה כרגע, גם לא הייתי לשמחתי, אבל אף פעם אי אפשר לדעת מה יהיה. אנחנו ביחד 21 שנה עם שני ילדים, בשנתיים האחרונות בפריחה גדולה בזוגיות ואני אסירת תודה ומודעת לכמה אני ברת מזל. אבל אולי דווקא בגלל כל הטוב הזה אני מפחדת יותר. מה שלקחתי מכאן היא ההבנה שלא משנה מה אני לא רוצה להיות חלשה כל כך אף פעם. אני לא מאמינה בדרך הזאת, לקרוא את זה זה כמו אגרוף בבטן. עצוב.

בעלי התאהב באחרת

על ידי הצרפתיה* » 24 מרץ 2016, 18:09

הצרפתיה כי אני ישראלית שגרה בצרפת. קראתי את כל הבלוג מ2010 ושמחתי מאוד לקרוא שאתם עדיין ביחד זה נותן לי אור במנהרה השחורה שלי הסיפור שלנו כלכך דומה מבחינת הרגשות שלך והכאב העצום שנראה כאילו אני רשמתי אותו ב2010 רק שאצלי זה התחיל לפני חודשיים אני עדיין בתחילת הדרך מנסה כמוך להישאר שפויה כל כך קשה כל יום שעובר מקווה שאצליח כמוך לעבור את הגיהנום שאני נמצאת בו גאה בך

בעלי התאהב באחרת

על ידי יוסי* » 18 ינואר 2015, 23:12

גבר שבוגד אשתו גם בוגדת

בעלי התאהב באחרת

על ידי שירה* » 19 מרץ 2013, 13:14

ואוו
איזה דף מדהים
אישה של את פשוט מדהימה בדרך שעברת
ולקחתי מזה כל כך המון
בלי שום קשר לטיב הדבר עצמו (בעל שמתאהב באחרת, שאני לא במצב הזה כרגע, וגם לא הייתי מתייחסת לזה כמו שאת התייחסת, אני אישית אין לי בעיה עם הגבולות שלי בנושא הזה.) ובכלל לא הנושא הזה הוא זה שמעסיק אותי,אבל העבודה שעשית עם עצמך,על לשים את עצמך במרכז ולראות אותך ומה 'את' רוצה. זה מדהים. ואני לוקחת מזה לעצמי, לומדת.המון. וזה נכון במקום המשפחתי בהרבה מאוד מצבים, ממש לא רק במצב שלך - זה מה שאני מנסה לומר.
וזה קשה, ולא יודעת אם אני מסוגלת לעשות את הדרך הזו אל עצמי עכשיו, אבל הסבת את תשומת לבי לדבר שאני עוד אחשוב עליו הרבה (עוד אבן במבנה האישי שלי שלאט לאט מתקדם). ואין לי ספק שאחרי שעוברים את הדרך הזו יש חוזק פנימי יותר.
תודה

בעלי התאהב באחרת

על ידי צוויליך* » 02 פברואר 2013, 16:53

מעוניין להפסיק, אבל לא מפסיק.
כניראה שלא מספיק מעונין. אולי את מעונינת שהוא יפסיק יותר ממנו, ופה שורש ההבדל בין הצהרות למעשים...
אכן האם ישנם גברים שלא צופים בפורנו

צוויל

בעלי התאהב באחרת

על ידי פלוני_אלמונית* » 02 פברואר 2013, 11:26

+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+

יש כאן דף שלם שמדבר על זה והוא נקרא האם ישנם גברים שלא צופים בפורנו
מקוה שהוא יענה לך על כמה שאלות.. בהצלחה!

בעלי התאהב באחרת

על ידי אנונימה* » 31 יולי 2012, 22:15

טוב.
ברוכה הבאה למועדון

כך חשבתי לעצמי אחרי שגיליתי שבעלי היקר צופה בסרטים מעוררים מינית.
מכבסת המילים הזו עוזרת לי להתמודד.

הוא צופה בתדירות די גבוהה. לא כל יום אבל כנראה בין פעם לשלוש בשבוע.

מה לחשוב על זה מה להרגיש על זה?
לא יודעת מה אני מרגישה. מבולבלת.כן כועסת לא נבגדת כן נבגדת לא כועסת

הוא יודע שזה פוגע, מעוניין להפסיק, אבל לא מפסיק. או לא מצליח להפסיק.

מה אתן חושבות?

בעלי התאהב באחרת

על ידי פלוני* » 13 מרץ 2012, 11:40

האשה של, האם דיברת עם האחרת מאז הגילוי? מה היא בעצם היתה יכולה לעשות עבורך (חוץ מלמות) ?

בעלי התאהב באחרת

על ידי נמרה_יפה* » 04 יוני 2011, 21:31

אני רוצה להוסיף זווית ראיה אחרת לדף היפה הזה.
לפני כעשר שנים היתה לי מערכת יחסים עם גבר נשוי. נפגשנו במסגרת קורס משותף, ואחרי כמה חודשי היכרות, כשנהיינו חברים טובים, הגיע שלב של התאהבות. אישתו ידעה. כל הזמן. גם כשהיחסים עברו לפסים פיסיים. בשלב מסוים, כשגיליתי שאני מאוהבת בו וזה לא משהו שיחלוף, וגם היא מצידה הבינה שמדובר במשהו משמעותי, שתינו יחד הצבנו לו אולטימטום. והוא בחר להישאר איתה.
הרומן שלנו יצר משבר גדול בזוגיות שלהם, אבל הם שרדו אותו. הם לא רק חיים ביחד ומגדלים משפחה לתפארת, היום הם גם מנהלים עסק משותף. נראה שמה שהיה בינינו שימש אותם לצמיחה משותפת. עם זאת, אני יודעת שהם מנהלים יחסים של פוליאמוריה (מקווה שאייתתי נכון) לפחות מצידו, כך שהיתה גם תובנה שהם לא יכולים רק להיות אחד עם השני.
אני הייתי תקועה עליו במשך הרבה שנים, אבל בסוף זה עבר והתחתנתי (בימים אלה אני מתגרשת - אבל זה כבר לא קשור אליו). לאחרונה חזרנו להיות בקשר והסתבר לי שאני חיה אצלו בצורה מאוד מוחשית וחזקה. אני כבר שיחררתי, והוא עדיין שם, עם הזכרונות מאותו קשר קצר ואינטנסיבי שנגדע בשלב הכי חי ובועט. התכוונו להיפגש, אבל כשראיתי את הפער הרגשי שיש בינינו, החלטתי שעדיף שלא. המחשבה על להיות איתו ולראות אותו מסתכל עלי מלא אהבה ולא להיות מסוגלת להחזיר - זה יותר מדי. בעקבות זאת, הוא בחר לנתק את הקשר בינינו באופן מוחלט.
אני לא בטוחה ב - 100%, אבל אני חושבת שהוא משתף את אישתו גם ברגשות שעלו בו כלפי עכשיו. היא פשוט החברה הכי טובה שלו.
אולי הסיפור הזה יכול להאיר איזו נקודה עבור אלה מכם שמנהלים מערכות יחסים ארוכות וטובות, ומצד שני מוצאים את עצמם כמהים גם להתאהבות ולריגוש.

בעלי התאהב באחרת

על ידי רסיסים_של_אור* » 04 יוני 2011, 21:08

מצטרפת אל עירית איזה יופי ומאחלת לך עוד הרבה הרבה טוב {@ (())

בעלי התאהב באחרת

על ידי עירית_לוי » 04 יוני 2011, 11:06

איזה יופי!

בעלי התאהב באחרת

על ידי האישה_של* » 04 יוני 2011, 10:26

ראיתי שביקשו עידכון בדף של נשוי אך חושב על אחרת אז חשבתי לעדכן בעצמי.
עם הזמן שעובר אני מרגישה מרכז חזק שהולך ונבנה בתוכי.
אני עושה יוצרת ונהנית מהחיים כמו שלא חוויתי אותם במשך הרבה שנים.
אני רואה איך ההתעוררות הזאת שלי גם מזינה את היחסים שלנו וממשיכה לקרב בינינו.
יודעת היום שאין לי מה להפסיד והידיעה הזאת מנחה אותי חזק רב הזמן ומאפשרת לי לחצות את הגבולות של עצמי.
מעניין אותי כמה שנים היה לוקח לי להגיע למקום שאני נמצאת בו היום עם עצמי אילולי הסיפור הזה, המסע המרוכז שעברתי.
שוב ושוב אני מרגישה כמה הודייה יש לי על מה שעברנו, על זה שבן זוגי התאהב בעוד אישה.

בעלי התאהב באחרת

על ידי קן_לציפור* » 07 מאי 2011, 20:59

_כמו כן בעניין רגש הכעס, אבל איכשהו הקנאה מצטיירת כרגש הרבה יותר מביש.
נכון. באמת יש רגשות שמעלים בנו בושה. שלא לדבר על בושה שמעלה בנו בושה... :-)

אם כמבוגרים היינו יודעים להתמודד עם שלל הרגשות הללו היינו יכולים לאפשר לילדים שלנו לחוות אותם נקי ואולי הם היו גדלים ללא המטען הנוסף לסחוב על גבם._
ממש. ממש. ממש.
או לפחות אנו כהורים יכולים לתת להם דוגמא אישית איך לחוות את שלל הרגשות בלי הרבה ביקורת. מאיתנו הם לומדים הכי טוב איך להתייחס לעצמם.

בעלי התאהב באחרת

על ידי האשה_של* » 07 מאי 2011, 20:54

זה פשוט מעניין כמה הקנאה היא עזה אצל ילדים מסויימים
וככל שאנחנו מתבגרים אנחנו לומדים עד כמה זה רגש שלילי ואנחנו מתחילים להתבייש בו ולנסות להסתיר אותו מעיני אחרים ומעיני עצמינו...
כמו כן בעניין רגש הכעס, אבל איכשהו הקנאה מצטיירת כרגש הרבה יותר מביש.

אם כמבוגרים היינו יודעים להתמודד עם שלל הרגשות הללו היינו יכולים לאפשר לילדים שלנו לחוות אותם נקי ואולי הם היו גדלים ללא המטען הנוסף לסחוב על גבם.

בעלי התאהב באחרת

על ידי קן_לציפור* » 07 מאי 2011, 19:47

הייתי בדרך להגיב אבל עירית פשוט מנסחת את הדברים כל כך בהיר וטוב, שאין לי כמעט מה להוסיף.
הייתי מצטטת הכל.

הדבר הקטן היחיד שאוסיף הוא שאני רואה מסביבי (ואני בעצמי הייתי פעם שם) שאנשים שקשורים לרוחניות יודעים לעשות מעקפים רוחניים. שזה אומר, לא להרגיש רגש מסויים - גם אם הוא הכי אנושי בעולם - כי זה לא רוחני.
בעיניי, ללמוד לחיות עם מגוון הרגשות שלנו, המחשבות שלנו עם האנושיות שלנו, זה חלק נכבד מהמסע הרוחני.

בעלי התאהב באחרת

על ידי עירית_לוי » 07 מאי 2011, 16:38

_או שאני אמורה לקבל את זה, כמו שהקטנה שלי מקבלת את זה, לא חושבת לרגע להסתיר את הקנאה שלה, נותנת לה את מלוא הביטוי...
אולי אם הייתי נותנת לזה את מלוא הביטוי וזכות הקיום, אולי אז זה לא היה הרסני...?_
אני מאמינה שזה אכן כך,
כלומר שהמפתח הוא ב-לתת מקום לכל הפנים שלנו.
אנחנו לא מושלמים, אבל אנחנו כן יכולים להיות שלמים עם מי שאנחנו. שלמים עם האנושית, עם אי המושלמות, עם הרב גוניות, עם כל צבעי הקשת שלנו.

לגבי הקנאה, כמו לגבי כל רגש שלילי אחר - נקודת המוצא שלי היא שהוא טבעי ואנושי. שזה חלק מלהיות בנאדם. בנאדם חי וקיים בגוף.
אני כמובן לא חושבת שצריך להעצים אותו - אבל בהחלט מאמינה שצריך לתת מקום ולגיטימציה כרגש שקיים בתוכנו בתוך מכלול כל הרגשות.
לא להתנגד לו, לא לשנוא אותו, לא לחשוש מפניו, ולא פחות חשוב - לא להתנגד לעצמנו ולא לשנוא אותנו בגלל שאנחנו פוגשים קנאה בתוכנו.

אני מאמינה שאם זו נקודת המוצא שלנו, אז הרבה הרבה יותר קל לעדן את רגש הקנאה, והרבה יותר קל לשחרר את הטריגרים שמציפים את הרגש הזה. בדרך כלל מדובר בפחדים ובכאבים ישנים.
ההתנגדות היא גם לא יעילה וגם מעוורת את עינינו מלראות מה יש שם ברקע. מה קיים מאחוריה. מהו אותו משקע ישן שיושב שם. ההתנגדות ואי הקבלה שלה חוסמות את הגישה לשם.

אם אכן קיימת הרסנות, היא לא תשתנה ולא תתעדן מתוך התנגדות ורתיעה מרגש הקנאה. להיפך.
כרגיל - "מדיניות יד רכה" כלפי עצמו, ולא "יד קשה".

קבלה של הקנאה כאנושית - ורק לאחר מכן נחישות להשתחרר ממנה. זהו סדר הדברים הנכון והיעיל בעיני.

בעלי התאהב באחרת

על ידי האישה_של* » 07 מאי 2011, 13:48

מחשבות והירהורים
לפני כמה ימים הקטנה (עוד לא בת שנתיים) ראתה אותי ואת בעלי מתחבקים ונתנה כזאת סצינת קנאה היסטרית.
משכה אותי ממנו, בכתה, צווחה "אמא שלי, אמא שלי...!"
אז מה זה?
זאת אותה קנאה שאנחנו חשים גם כמבוגרים?
ואושו שאומר שהקנאה ותחושת הבעלות הן הרסניות...
כן זה נכון, אני יודעת את זה, אני חווה כיצד הקנאה היא הורסנית אבל אני שואלת את עצמי האם יכול להיות אדם באמת ללא הרגש הזה?
או שמה אנחנו כמבוגרים אמורים להתעלות מעל זה?
או שאני אמורה לקבל את זה, כמו שהקטנה שלי מקבלת את זה, לא חושבת לרגע להסתיר את הקנאה שלה, נותנת לה את מלוא הביטוי...
אולי אם הייתי נותנת לזה את מלוא הביטוי וזכות הקיום, אולי אז זה לא היה הרסני...?
סתם, חושבת בקול רם כאן איתכם.
אני דווקא בימים טובים עם עצמי אבל יודעת שעדיין הדרך ארוכה... המסע ממשיך ואמשיך לפגוש את הקנאה בסיבוב שוב ושוב...

מה התפקיד של הקנאה בחיי/בחיינו?

בעלי התאהב באחרת

על ידי רסיסים_של_אור* » 05 מאי 2011, 22:02

אשה יקרה,

המחשבות עלייך מלוות אותי במהלך היום, תוהה אילו מילים יוכלו לעזור ומחליטה לשתף אותך במה שמרגיש לי ככה בבטן שאולי אולי יכול להאיר ואולי ממילא את כבר יודעת ובכל זאת אזכיר -

קודם כל, אני יכולה להעיד על עצמי וגם על לא מעט חברות שלי שכולנו עוברים עליות וירידות בזוגיות, משברים כאלה ואחרים. אפשר לנשום. אנחנו בסדר.

חוצמזה, אני מגלה שאצלי לפחות בדפוס הקורבן יש גם מין טקסט כזה שכאילו מוסיף כתוביות לכל החוויה ועוד לוח שלי באוזן (נניח כשמישהו כמו בעלי או אמא שלי או הילדים מדבר אליי בצורה לא מכבדת): "תראי, תראי, איזה סמרטוט את שנותנת שככה ידברו אליה" - והקול הזה, עוד הרבה יותר ממה שנאמר הוא כמו סדין אדום שמתנפנף לי מול העיניים ומנסה בכוח לגרור אותי לדפוסים פרימיטיביים-אוטומאטים שאני עמלה כל-כך ורוצה כל-כך לצאת מהם. לפעמים (כמו היום למשל) אני מוצאת את עצמי מדברת בקול אל הקול הזה ואומרת לא: "נכון, אני אמא סמרטוטית, יופי לך ? " או כל מיני כאלה. ואחרי שאני מצליחה לראות את הרעש הזה ואיך הוא מנסה בכח לגרור אותי להתפלשות בבוץ, ככה לפעמים, אני מצליחה להזיז אותו הצידה ולחזור לבחור בעצמי ובטוב שבי (ושרה לעצמי כמו מנטרה: "בדיוק בדיוק כמו שאני ככה זה טוב ... "ומשם להסתכל על הכל באור קצת אחר, יותר מאוורר ונקי. ואז, במקום לקחת על עצמי את איך שמישהו אחר מדבר אני יכולה להשאיר את זה אצלו ולראות שזה לגמרי שלו . ופתאם אפשר קצת להניח להכל ולא חייבים למצוא פתרון או לעשות משהו במאמץ עצום לשנות...

(()) אוהבת אותך {@ {@ {@

בעלי התאהב באחרת

על ידי לילה_טוב* » 04 מאי 2011, 16:38

_העניין הוא שיש לנו ימים של כזה רך הדדי ביחד
הקשבה, אהבה, הבנה.
אני לגמרי פתוחה, ונינוחה עם עצמי ואיתו... אנחנו צוחקים, מדברים. תחושה מדהימה של תואם מושלם.
ואז זה מתהפך עלינו ואנחנו שוב בתחושה של יריבות ועצבות ומתח._
אצלי התנודות האלה קשורות די במובהק למחזור החודשי.

דווקא הזוגיות, העבודה הזוגית, לשמוע את הפגיעות של השני - וללמוד לפתוח את הלב אליה - היא זו שנותנת מוטיבציה. היא זו שעוזרת ברגעים הכי קשים להבין מה באמת - בעומק - עובר על השני..
גם אצלנו. העבודה הזוגית עושה דברים מדהימים שעבודה לבד לא יכולה לעשות.

בעלי התאהב באחרת

על ידי חני_בונה* » 03 מאי 2011, 17:46

_ועוד דבר: לגבי ואז זה מתהפך אף פעם זה לא מתהפך בבת אחת. יש משהו שמוביל לשם וחשוב לזהות אותו.
כן, האמת היא שזה בדיוק מה שאני מנסה להבין.
כלומר נדמה לי שאני מזהה את הדפוסים (שלי לפחות) את דפוס הקורבן המוכר שלי. ובכל זאת רוצה לברר אם תוך כדי העבודה העצמית הזאת אפשר במקביל לעבוד ביחד כדי שהאווירה בבית למשל תהיה יותר נעימה._
בעיני מה שחשוב לזהות כאן הוא "מה שלומי ביחס לעצמי" ובהמשך לבדוק גם מה שלום בן הזוג. בדרך כלל זה מתהפך כאשר אחד מבן הזוג לא בנוכחות והשני "מצטרף" אליו שם. הזיהו אם הוא ניתן מתחיל במקום של ההתקרבות אל הגבול. הגבול של עצמי. זה אנושי לעבור אותו יחד עם זה אם אנחנו עם עצמנו כאשר אנו עוברים אותו אז אף פעם לא נהיה לבד.

בעלי התאהב באחרת

על ידי פלונית* » 03 מאי 2011, 17:02

_אין פשוט מכך ועדיין מתוך הרגילה חוזרת הנפש את החסר, אל רגשות האשם והבושה, אל דאגותיה וסבלותיה.
אז, למדה להודות על אלה, שכן עונג גדול בצדם.

אט אט למדה הנפש להפריד את מה שיש, לאהוב את מה שיש. לקבל את נסיבות חייה ולברך עליהן.

משיכת הטוב אם כך היא התמקדות בטוב, בטוב יותר ובמצוין.

זה לא רק אפשרי, זה אותו מקום בו בילדותה, בו חוותה הנפש אינסוף רגעי אושר, בהם הוויתה ספונה באחדות, וקול צחוקה המתגלגל, מרנין כל לב._

קראתי עכשיו את כל הדף - יש בו הרבה נקודות למחשבה ... מכל הדברים, הזדהיתי מאוד עם דבריו של צפריר בקשר לנטייה הנפש שלנו להתמקד במה שאין...זה הכי קל ונוח. וגם אם לומדים להתמקד ביש, עדיין עם הזמן הנפש ה"סוררת" מנסה לחזור למקום הבטוח והנוח של האין.. חשבתי שזה קורה רק לי, מסתבר שלא..
בכל מקרה, ציטטתי את הקטע (כמו שאמרתי, קראתי את כל הדף בבת אחת ויש אולי דברים שקראת בעבר אך קצת נשכחו...)

בעלי התאהב באחרת

על ידי האישה_של* » 03 מאי 2011, 16:40

_אני אתחיל מהעצה הכי פרקטית שיש לי למצבים כאלה,
והיא - לפני שאת (הוא הוא) מגיבים לעצור ולקחת נשימה ארוכה ועמוקה._
אז קודם כל תודה על התיזכורת. דבר שאני יודעת אבל מעט מאד מייסמת ונראה לי שיכול להיות פרקטי מאד.
אנחנו הרי טובים מאד בשיחות אבל רק אחרי שנרגע הכעס והכאב, אז אולי אם אצליח לא להיכנס איתו לחזית אש אלימה כל כך ארגיש הרבה פחות תשישות ותיסכול.

_נראה לי שמה שיוכל לעזור לכם זו עבודה משותפת-אבל-מפוצלת.
כלומר עבודה שבה לא תעבדו על הזוגיות, אלא כל אחד יעבוד על עצמו._
זהו, שמרגיש לי שעשינו המון עבודה עצמית בשנה האחרונה ועד שאני לא פוגשת בנקודה הזאת מולו תמיד נדמה לי שאני כבר לא שם לכן חשבתי שדווקא חשוב כן לעשות איזו עבודה יחד איתו. חוץ מזה שיש בי רצון לעבוד על הדברים יחד איתו, מרגיש לי שזה חשוב לנו, שזה יוסיף לתרום לזוגיות ולקירבה שלנו.

יש משהו שהשתנה ביחסים שלנו מאז הסיפור הזה.
יש מקום מסויים שעכשיו (או לא פתאום אולי תמיד היה שם ואני לא שמתי לב לזה) שמור כל אחד לעצמו.
אם קודם חרטנו על דיגלינו את אידיאל הפתיחות והשיתוף הטוטאליים לגבי הכל אז היום יש דברים שאנחנו בוחרים בצורה מודעת לא לשתף בהם האחד את השני.
האמת היא שזה מרגיש לי נכון לשנינו במקום שאנחנו נמצאים בו כרגע.
נכון לנו שלכל אחד יהיה גם עולם משל עצמו פרטי.
להבין שזה בסדר לקח לי זמן אבל היום מרגיש לי שזה נכון עבור שנינו.
מרגיש לי סוג של שלב ביחסים שלנו.
באופן מסויים זה שומר על הזוגיות שלנו ומאפשר לכל אחד להבשיל בקצב שלו חזרה אל הקירבה וההתמסרות.
זה דורש איזו אמונה.
כמו הסיפור הזה על הילדה שטמנה זרע באדמה ובגלל שכל הזמן הציצה בו היא לא איפשרה לו להתפתח.

בקיצור יש מקומות נפרדים ויש מקומות שמתאימים לביחד להרגשתי וזה אחד מהם.

יחד עם זאת לא נראה לי שאנחנו נלך לטיפול זוגי בשלב הזה והייתי רוצה לראות אם אנחנו מצליחים לעבוד על זה גם בלי לראות מטפל.
עשינו באמת עבודה רצינית עד עכשיו ואולי דווקא בגלל זה הנושא הזה עכשיו מקבל אור זרקורים.
בגלל שהרבה דברים התנקו מעל פני השטח מתגלים עכשיו רבדים נוספים בצורה מובהקת ונקייה בלי שאר הרעש מסביב.

_נדמה לי (ותבדקי אם זה נכון לכם) שמה שקרה לכם הוא שנפלתם לבור שבו כל אחד מכם עושה עבודה על עצמו אבל מצפה בסתר ליבו (או לא בסתר) שהאחר הוא זה שיעשה את השינוי
המשמעותי._
האמת היא שמה שעלה לי מיד זה ש הוא מצפה ממני להשתנות... זה בטח הדדי אבל קשה לי לראות את זה.

נראה לי שמה שיכול לעזור זה אם כל אחד מכם יקח על עצמו את השינוי של עצמו, כאילו, רק כאילו, האחר אינו קיים והוא לא פונקציה במשוואה של השינוי.
מרגישה שזה מה שעשיתי שנים דרך העבודה של ביירון קייטי.
בטוחה שיש תמיד עוד לעשות, זה נצחי הרי...

הדבר הראשון בהקשר ל הייתי רוצה ללמוד איך לתקשר דווקא במקומות הכי קשים הוא לא להתייחס לדברים בזמן אמת
כן, שוב תודה.

ועוד דבר: לגבי ואז זה מתהפך אף פעם זה לא מתהפך בבת אחת. יש משהו שמוביל לשם וחשוב לזהות אותו.
כן, האמת היא שזה בדיוק מה שאני מנסה להבין.
כלומר נדמה לי שאני מזהה את הדפוסים (שלי לפחות) את דפוס הקורבן המוכר שלי.
יותר נח ומוכר לי לצאת מתוך תחושת הקורבן בכל סיטואציה...
עובדת על זה כבר שנים.
ובכל זאת רוצה לברר אם תוך כדי העבודה העצמית הזאת אפשר במקביל לעבוד ביחד כדי שהאווירה בבית למשל תהיה יותר נעימה.

אני גם חושבת כך. אני בעד עבודה עם בן אדם שלישי שעובד בשיטת אימגו, או/גם בתקשורת לא אלימה
לא יקרה בזמן הקרוב.

_דווקא הזוגיות, העבודה הזוגית, לשמוע את הפגיעות של השני - וללמוד לפתוח את הלב אליה - היא זו שנותנת מוטיבציה. היא זו שעוזרת ברגעים הכי קשים להבין מה באמת - בעומק - עובר
על השני..._
כן, כך אני מרגישה.

בעלי התאהב באחרת

על ידי עירית_לוי » 03 מאי 2011, 14:26

אני מסכימה. אני מאמינה בשילוב של עבודה משותפת ועבודה פרטנית.
מהתיאור של האישה של הרגשתי שאולי מה שיסייע להם כעת לשחרר את התקיעות זה לשים את הפוקוס על השינוי העצמי. לא במקום משהו משותף. בנוסף.
הרבה פעמים כאשר עושים תהליך משותף, כל אחד מחכה (לא תמיד באופן מוצהר או מודע) שהצד השני יביא את הגאולה. וזה, כאמור, עלול לקבע במקום ולעצור את השינוי במשך זמן רב.
לא תמיד זה מה שחוסם.
שווה לבדוק אם כאן כן. אולי.

בעלי התאהב באחרת

על ידי קן_לציפור* » 03 מאי 2011, 10:52

נראה לי שמה שיכול לעזור זה אם כל אחד מכם יקח על עצמו את השינוי של עצמו, כאילו, רק כאילו, האחר אינו קיים והוא לא פונקציה במשוואה של השינוי.

עירית, מנסיוני - כשזה רק עבודה על עצמינו, לא תמיד יש לנו מספיק מוטיבציה לשינוי. דווקא הזוגיות, העבודה הזוגית, לשמוע את הפגיעות של השני - וללמוד לפתוח את הלב אליה - היא זו שנותנת מוטיבציה. היא זו שעוזרת ברגעים הכי קשים להבין מה באמת - בעומק - עובר על השני...

בעלי התאהב באחרת

על ידי קן_לציפור* » 03 מאי 2011, 10:46

לא יודעת, אולי זה בכלל לא נושא שאפשר לעבוד עליו כאן דרך האינטרנט. אולי זה מצריך עבודה הרבה יותר אינטימית ואישית עם הנפשות הפועלות.
אני גם חושבת כך. אני בעד עבודה עם בן אדם שלישי שעובד בשיטת אימגו, או/גם בתקשורת לא אלימה

שתי השיטות מאד יעילות בדיוק לזה, ופותחות מאד את הלב

בעלי התאהב באחרת

על ידי חני_בונה* » 03 מאי 2011, 09:21

אנסה לעזור במה שאני יכולה. אם זה מדבר אלייך צרי איתי קשר במייל. יש לי הצעה אליכם.

אני אדייק ואסביר שהייתי רוצה למצוא לנו דרך שאפשר לדבר האחד עם השני מבלי שמיד ידלקו אצלינו להבות הכעס והפגיעות.
בהיר וברור.

הדבר הראשון בהקשר ל הייתי רוצה ללמוד איך לתקשר דווקא במקומות הכי קשים הוא לא להתייחס לדברים בזמן אמת. אלא למצוא זמן ולהתייחס אליהם בזמן זה. ואם בכל זאת מתייחסים בזמן אמת למצוא זמן שקט אחר ולהתחיל מהתחלה. ממש לומר: "אני רוצה להתחיל מחדש כאילו שהויכוח הקודם או השיחה האחרונה לא התקיימו"

בין בני הזוג בדרך כלל האשה מתייחסת יותר אל המילים היא יותר מילולית והגבר בדרך כלל יגיב לטונציה של המילים, למנגינה שלהם. (האיש שלי הסביר לי את זה בכך שבתפקיד המסורתי של הגבר כצייד החושים שלו היו צריכים להיות מאד מפותחים)
כשאני מבטאה את הפגיעות שלי הוא משתגע וכועס ולא מבין למה הוא לא יכול להגיד לי שום דבר. אומר שאני לא יכולה לקבל שום ביקורת_ קשה לו לשמוע. הוא מגיב לתדר של הקושי שאת באה ממנו לא אל המילים. ואילו את מגיבה אל המילים שלו. וזה מה שיוצר את הנתק ביניכם. זה גם מה שיכול להסביר את _הוא גם אומר בעצמו שכשאני נכנסת לבורות חוסר הביטחון שלי הוא באמת נהיה נורא מגעיל אלי

לגבי הוא טוען שאני ב"נחמדות" שלי לא פחות מזלזלת הרבה פעמים מה שעובר אלי מזה היא אנרגיה של הסתכלות עליו שהיא לא בגובה עיניים קצת כמו שמסתכלים על ילדים.

ועוד דבר: לגבי ואז זה מתהפך אף פעם זה לא מתהפך בבת אחת. יש משהו שמוביל לשם וחשוב לזהות אותו.

זה לגבייך. לגביו אכתוב בהמשך.

תודה ואהבה

בעלי התאהב באחרת

על ידי עירית_לוי » 03 מאי 2011, 07:41

שלום לך :-)

אני אתחיל מהעצה הכי פרקטית שיש לי למצבים כאלה,
והיא - לפני שאת (הוא הוא) מגיבים לעצור ולקחת נשימה ארוכה ועמוקה.

זה משהו שצריך להתרגל אליו וזה יכול לקחת קצת זמן.
לכאורה זה אקט טכני פשוט. למעשה, נשימה כזאת משפיעה מיידית על מצב ההוויה שלך - היא מעבירה אותך ממצב אוטומטי למצב נוכח:
מול התגובה של בעלך את "נזרקת" למצב אוטמטי, את "נזרקת" לחוויה מכאיבה שקיימת בתוכך, וזהו. את כבר לא מגיבה עניינית. את עסוקה כל כולך בהישרדות רגשית.
נשימה כזאת היא אקט פיזי שמשפיע על ההוויה שלך והיא יכולה להוציא אותך מאוד מהר מתוך החוויה.

זה כמו כפתור חירום יעיל שמוביל אותך מהגוף אל הנפש. את לוחצת על הכפתור בגוף, והנפש מגיבה.

זה ברמה המיידית, כמו עזרה ראשונה בזמן אמת.
וזה כלי יעיל לחיים בכלל באינטראקציות עם בני אדם.
תראי אם זה יכול להיות שימושי לך.
.
.

ברובד העמוק יותר,
נראה לי שמה שיוכל לעזור לכם זו עבודה משותפת-אבל-מפוצלת.
כלומר עבודה שבה לא תעבדו על הזוגיות, אלא כל אחד יעבוד על עצמו.

נדמה לי (ותבדקי אם זה נכון לכם) שמה שקרה לכם הוא שנפלתם לבור שבו כל אחד מכם עושה עבודה על עצמו אבל מצפה בסתר ליבו (או לא בסתר) שהאחר הוא זה שיעשה את השינוי המשמעותי.
וזה הרי מלכוד: לצפות שהישועה תבוא מבחוץ. במיוחד אם שני הצדדים מצפים לכך.
זה משהו אוטומטי ואנושי שקורה לכולנו כאשר עולה בנו קושי ונמצא לפנינו אדם נוסף. יש ציפיייה, מודעת או לא מודעת, שהאחר יעשה את השינוי.
בייחוד אם מדובר בשינוי עמוק ובסיסי שמנגנוני ההגנה מתנגדים לו ומערימים עליו קשיים. במצב כזה מנגנון הציפייה הזה מתעצם עוד יותר.

נראה לי שמה שיכול לעזור זה אם כל אחד מכם יקח על עצמו את השינוי של עצמו, כאילו, רק כאילו, האחר אינו קיים והוא לא פונקציה במשוואה של השינוי.
מה דעתך?


(())

בעלי התאהב באחרת

על ידי האישה_של* » 02 מאי 2011, 22:38

ואולי זה פשוט השאיפה והנשיפה של הזוגיות שלכם?...
כן, אני גם שואלת את עצמי את השאלה הזאת לפעמים אבל מרגיש לי שהתגובות שלנו הן קיצוניות מידי ביחס לנסיבות.
וזה שאנחנו חוזרים לאותה נקודה שוב ושוב על בסיס יומיומי לרב... זה מתיש ומתסכל לפעמים.
ופשוט נמאס גם.
אנחנו שני אנשים בוגרים ולרב די מפוקחים ונבונים (נדמה לי, בדרך כלל :-P (-:) אבל כאן אנחנו הופכים לדעתי ממש לאינפנטילים, בקושי רב מצליחים לראות את הזולת ואולי גם כל אחד את עצמו.
לא יודעת, אולי זה בכלל לא נושא שאפשר לעבוד עליו כאן דרך האינטרנט. אולי זה מצריך עבודה הרבה יותר אינטימית ואישית עם הנפשות הפועלות.
אני מרגישה שקשה לי בכלל לבטא בצורה מלאה ומדוייקת את מה שאני מנסה להעביר כאן.

בעלי התאהב באחרת

על ידי קן_לציפור* » 02 מאי 2011, 21:37

ואולי זה פשוט השאיפה והנשיפה של הזוגיות שלכם?...
(לא שזה מצדיק משו כמובן)

בעלי התאהב באחרת

על ידי האישה_של* » 02 מאי 2011, 21:16

טוב, לפני שאנחנו ממשיכות,
ברור ש
לא בסדר ב כ ל ל לדבר בצורה מזלזלת
העניין הוא שכל אחד מאיתנו מרגיש פגוע מצידו הוא (הוא טוען שאני ב"נחמדות" שלי לא פחות מזלזלת הרבה פעמים ואני לא אתווכח עם זה)

אני מחפשת להגיע למהות יותר עמוקה של העניין
אני לא יכולה להציג כאן את מה שהוא חש, אני יודעת שהוא חש שלו נגרם אוול לא פחות ממה שאני מרגישה.
אני אדייק ואסביר שהייתי רוצה למצוא לנו דרך שאפשר לדבר האחד עם השני מבלי שמיד ידלקו אצלינו להבות הכעס והפגיעות.
הייתי רוצה ללמוד איך לתקשר דווקא במקומות הכי קשים
במקומות שברור שאנחנו נוגעים בנושאים עתיקים אולי מהילדות או אחורה בכלל, אולי משהו תרבותי עתיק יומין...
אני לא צריכה שמישהו יגיד לי שאני צודקת.

אני יודעת שאנחנו שוב נוגעים כמו שקן לציפור כתבה בתחושה שאני לא ראויה... אני יודעת שזה יושב שם בתחתית
וזה ב"טיפול" יומיומי...

העניין הוא שיש לנו ימים של כזה רך הדדי ביחד
הקשבה, אהבה, הבנה.
אני לגמרי פתוחה, ונינוחה עם עצמי ואיתו... אנחנו צוחקים, מדברים. תחושה מדהימה של תואם מושלם.
ואז זה מתהפך עלינו ואנחנו שוב בתחושה של יריבות ועצבות ומתח.

בעלי התאהב באחרת

על ידי פלוניתית* » 02 מאי 2011, 21:02

והוא לדעתי מצדו מרגיש שהוא לא יכול להיות הוא עצמו כי אני מיד נפגעת או נסגרת. שהוא לא יכול להביע דעה או להגיד מה הוא חושב.

יקרה, יש כאן שני דברים שונים , להביע דעה ולומר מה הוא חושב זה לגיטימי לחלוטין - כמובן גם את מרגישה כך ומסכימה עם זה.
אבל לדבר בטון מזלזל זה דבר אחר לגמרי . זה בוודאי לא לגיטימי - ופוגע מאד כמו שאת חשה בעצמך.
את זה חשוב מאד שהוא יבין. יבין שזה בסדר גמור מצידך שיביע דעתו.
לא בסדר ב כ ל ל לדבר בצורה מזלזלת . שיהיה לך קל. כל טוב,

בעלי התאהב באחרת

על ידי קן_לציפור* » 02 מאי 2011, 20:24

_אני חושבת שאצלי ברגע שהוא מבקר אותי או מדבר אלי בטון מאד מסוים כעוס ועצבני כזה זה מעורר אצלי את התחושה שאני לא בסדר, שאני לא ראויה שאני מטומטמת. כולי מתקוממת אני יכולה לשמוע את המשפטים בראש שלי - "מה הוא מדבר אלי ככה? הוא לא היה מעז לדבר עם אף אחד אחר ככה. אני לא צריכה לתת לו לדבר אלי ככה..."
אני מיד מרגישה חוסר ביטחון ולא רוצה שהוא יראה את זה כי זה נראה לי מאד לא מושך ואז אני נכנסת למלכודת בלתי אפשרית של עצמי ואז כועסת עליו שהוא הכניס אותי למלכודת הזאת..._

עולים לי כמה דברים:
  1. ברגע שעולה לך תגובה ראשונית לדבריו שמתפרשים אצלך כביקורת - את דבר ראשון מדכאת אותה, שמא תצאי 'לא מושכת', או שההתנהגות הזו תהיה לא מושכת.
  2. מאותו רגע, זה הולך לכיוון אחד - לפי הבנתך את הענין - לכיוון שלא מכבד את שניכם ומגיע לפיצוץ
  3. המקום בו את שבויה - של מה נראה אטרקטיבי ומה לא - מביא אותך ממילא לחשוב בצורה 'קורבנית' שהוא הכניס אותך למלכודת.
זה מה שנקרא: One way ticket.
תחשבי מה היה קורה אילו, ברגע שהוא אומר לך משהו שמתפרש אצלך כביקורת/זלזול וכו', היית (מתוך הנושא הזה ששניכם מכירים) אומרת לו בפשטות:
קשה לי להתייחס למה שאמרת בדרך שניסחת את המשפט האחרון. אתה יכול למצוא נוסח אחר?

אם אתם עושים עבודה טובה יחד, ההערה הזו, אמורה להזכיר לו את הרגישויות שלך - שחשוב לשניכם לכבד אותן.
במצב היום - שניכם לא מכבדים את הרגישויות שלך, ולא עושים דבר בנידון עד שזה עובר את הגבול.
זה מזכיר לי קצת את תחילת הדף שלך, אבל בשינוי אדרת... המהות של הדברים נקראת לי דומה.

בעלי התאהב באחרת

על ידי פלוני_אלמונית* » 02 מאי 2011, 19:47

אני מנקודת מבטי חשה שבעלי מדבר אלי בצורה לא מכבדת, מזלזלת הרבה מהזמן, בעיקר שהוא עצבני ולא תמיד בהכרח קשור אלי אבל יוצא עלי.
במקרה נפלתי לכאן כי כותרת הדף סיקרנה אותי.
אני הייתי כזה. לכן אני מבין את מה שכתבת.
לא רק שלא הרגשתי שאני עושה את זה, עוד היה נדמה לי שמרגיזים אותי. רק אחרי הרבה שנים הבנתי מה עשיתי ושאני בעצם עושה את זה לאנשים הקרובים לי ביותר. הייתי מדבר כך בעיקר, אל הורי ואל אשתי, בכל פעם שנגעו בנקודה רגישה, שהם אפילו לא ידעו ולא העלו על דעתם, וגם אני לא הייתי מודע לזה..
לא יודע אם אני תורם לך, אך האם הוא מדבר כך גם אל אחרים? האם את יכולה לאבחן מה מקפיץ אותו?
ממליץ לקרוא את וירג'יניה סטיר ושיטת טיפול שהיא פיתחה להתמודדות עם סכסוכים במשפחה. היא נוגעת במיוחד בזה, וב
להתעצבן מאותם הדברים.
אני הייתי רוצה להצליח לשבור את המעגל הזה.

בעלי התאהב באחרת

על ידי האישה_של* » 02 מאי 2011, 18:19

השאלה הזאת מכוונת לעירית, חני, צפריר... או לכל אחד אחר שיש לו עיצה טובה (-:

אני מרגישה שאנחנו (אני ובן זוגי) עשינו וממשיכים לעשות עבודה מאד מאד משמעותית ביחסים בינינו
אבל אני יכולה לראות איך אנחנו כבר שנים כל הזמן נוגעים בנקודה מאד מסויימת שבא הכל מתפוצץ שוב ושוב ושוב...

העניין הוא שנראה לי שאני היום יכולה לזהות את הנקודה הזאת משני הכיוונים מאד בבירור.
נדמה לי שאני מבינה על מה זה יושב לכל אחד מאיתנו
ובכל זאת אני חשה שאנחנו לא מצליחים לעבור את המכשול הזה יחד.
אני כל הזמן מרגישה בנקודה הזאת שאנחנו צריכים שם איזו עזרה מבחוץ, עין חיצונית שכמו תגשר בינינו ולכן אני מביאה כאן את המצב כמו שאני קוראת אותו (מקווה שלא אחטא לעמדה של בעלי) ואשמח לשמוע אם יש לכם עיצות פרקטיות של דרך שאפשר לדבר על הדברים.
עכשיו שאני כותבת את הדברים האילו נדמה לי שכבר שאלתי שאלה דומה בעבר אבל אני לא מוצאת את זה כרגע.

אני מנקודת מבטי חשה שבעלי מדבר אלי בצורה לא מכבדת, מזלזלת הרבה מהזמן, בעיקר שהוא עצבני ולא תמיד בהכרח קשור אלי אבל יוצא עלי.
הדיבור המזלזל הזה (הוא טוען שהוא לא מזלזל רק כועס או עצבני) מקפיץ אותי עד השמים ואני פשוט נאטמת כולי.
זה בדרך כלל מתחיל בזה שבפעם הראשונה אני מבליגה, אומרת לעצמי שזה עניין שלו, שהוא עצבני וזה לא אומר שאני צריכה להיפגע מזה או להתעצבן... מנסה להמשיך בשלי ולא לתת לזה להבעיר את האש הזאת בתוכי אבל זה בלתי נמנע.
זה מתחיל להתעצם בתוכי ונדמה שככל שזה מתגבר אצלי ככה הוא נעשה יותר ויותר עצבני ותוקפני כלפי.
וכשאני מבטא את הפגיעות שלי הוא משתגע וכועס ולא מבין למה הוא לא יכול להגיד לי שום דבר.
אומר שאני לא יכולה לקבל שום ביקורת...
או שהוא בכלל לא מבין על מה אני מדברת, הוא לא מרגיש שהוא דיבר אלי מזלזל בסך הכל אמר מה הוא חושב...

לפעמים זה יכול לעורר בתוך שנינו כזאת אש שאנחנו בוערים מכעס לגמרי לא פורפורציונלי.

אני חושבת שאצלי ברגע שהוא מבקר אותי או מדבר אלי בטון מאד מסוים כעוס ועצבני כזה זה מעורר אצלי את התחושה שאני לא בסדר, שאני לא ראויה שאני מטומטמת. כולי מתקוממת אני יכולה לשמוע את המשפטים בראש שלי - "מה הוא מדבר אלי ככה? הוא לא היה מעז לדבר עם אף אחד אחר ככה. אני לא צריכה לתת לו לדבר אלי ככה..."
אני מיד מרגישה חוסר ביטחון ולא רוצה שהוא יראה את זה כי זה נראה לי מאד לא מושך ואז אני נכנסת למלכודת בלתי אפשרית של עצמי ואז כועסת עליו שהוא הכניס אותי למלכודת הזאת...

והוא לדעתי מצדו מרגיש שהוא לא יכול להיות הוא עצמו כי אני מיד נפגעת או נסגרת. שהוא לא יכול להביע דעה או להגיד מה הוא חושב.
הוא מרגיש שאני מחפשת את הרע כל הזמן. רוצה בכח להיות עצבנית או להיפגע ולגרום לו להרגיש רגשי אשמה.
הוא גם אומר בעצמו שכשאני נכנסת לבורות חוסר הביטחון הרציניים שלי הוא באמת נהיה נורא מגעיל אלי.
כל דבר שאני עושה מעצבן אותו והוא לא רוצה להתייחס אלי ככה אבל הוא לא מצליח אחרת.
ואז לדעתי הוא מרגיש את אותו המעגל הסגור הזה שבו הוא כועס על עצמו ואז עלי ועל עצמי...

אני נזכרת שוב ושוב בשני זוגות הסבים שלי שעד הסוף תמיד חזרו על אותם הריבים שלהם יום יום כל חייהם.
שתי הסבתות כעסו על הדרך שבה בעליהן דיברו איתן תמיד ונאבקו על הזכות לקבל יחס מכבד.
ואני מרגישה שאנחנו חיים את אותו הסיפור.
לא בא לי בגיל 75 לשבת באוטו עם אותו הסיפור ולהתעצבן מאותם הדברים.
אני הייתי רוצה להצליח לשבור את המעגל הזה.

לא רוצה להתפשר. רוצה הכי טוב שאפשר בשבילי ובשביל שנינו יחד.

אשמח לכיוון כי נדמה לי שאנחנו מעט אולי מעט עיוורים במקום הזה.

בעלי התאהב באחרת

על ידי האישה_של* » 15 מרץ 2011, 17:39

שלום אחת
אכן, ההני כאן
מאד משמח אותי שהגעת לדף הזה. חלק מהסיבה שהחלטתי לשתף כאן היה בהחלט בדיוק בשביל זה
להרגיש פחות לבד וגם קצת פחות משוגעת

ממשיכה להתמודד כל הזמן ואולי זה יהיה תמיד סוג של נורה אדומה שמכוונת אותי ומפקסת אותי על חוסר איזון והצורך של הנפש שלי להתקרב פנימה אצל עצמה.

בעלי התאהב באחרת

על ידי אחת* » 14 מרץ 2011, 20:39

הגעתי במקרה לדף הזה... ונשאבתי
הרגשתי שמצאתי את תאומת הנפש שלי. בחודשים האחרונים אני עוברת סיפור דומה מאוד. בעלי, אהובי, התאהב באישה שלומדת איתו אחת לשבוע
קראתי את הדברים יחד איתו אתמול בלילה
התובנות היו מדהימות
אנחנו כבר במקום הרבה יותר חזק, הולכים לטיפול, יש המון אהבה בינינו ומהתחלה הוא הבהיר לי שהוא אוהב אותי ובוחר בי אבל משהו בקשר שלנו כפי שאני חוויתי אותו עד לנקודה הזאת ומשהו בי גרם לי להתפרק לגמרי לנוכח הידיעה שהוא היה מסוגל לפתח רגשות לאחרת.
הרגשתי אתמול כאילו האישה של לקחה אותי יד ביד ועברתי איתה את חלק מהדרך שהיא עברה
אני לא יודעת אם את עדיין קוראת כאן, אבל אם כן אני רוצה לאמר תודה על השיתוף שבזמן שבאופן מוזר הוא גם האפל ביותר וגם המואר ביותר בחיי התחבר לתהליך שאנחנו עוברים וגרם לי להרגיש פחות לבד וגם קצת פחות משוגעת

בעלי התאהב באחרת

על ידי שבע_יהלום* » 11 פברואר 2011, 20:01

_-האם אני מסכימה לפגוש רובד נוסף של הדפוס שאני רוצה לשחרר?
  • האם אני מרגישה בשלה לפגוש אותו?
  • האם אני מסכימה להכיר ברגשות שעולים בי?
  • האם אני מסכימה לפגוש ברגשות הללו (מתוך הקשר של ניקוי ושחרור שלהם)?
  • האם אני מסכימה לקבל את עצמי בשמחה ובאהבה בדיוק כפי שאני ברגע זה?
  • האם אני מסכימה להכיר בעוצמה ובחוסן שלי?
  • האם אני מסכימה להכיר בעבודה שעשיתי עד כה?
  • האם אני מסכימה להביט על השכבה הנוספת שביכולתי לשחרר מתוכי?_
תודה.

אילו דברים מרחיבים ומעמיקים נכתבים בדף הזה. אילו נשים נבונות כותבות פה.

ובעיקר תודה ל האישה של הנדירה באומץ לבה.

בעלי התאהב באחרת

על ידי האישה_של* » 10 פברואר 2011, 11:39

תודה עירית, שואלת את עצמי את השאלות
ותודה על ההכוונה:
מה שחשוב כאן זה עצם המפגש עם השאלה ולא התשובה עצמה
כי שמתי לב איך זה מאפשר לי לתת לתשובה להיות בדיוק מה שהיא ולא מה שהייתי רוצה שהיא תהיה
ועם התשובה הזאת להיות בפשטות ובהירות בלי הבילבול שעולה כשאני לא מרוצה מהתשובה שעולה מתוכי ומתחילה הביקורת העצמית...

בעלי התאהב באחרת

על ידי קן_לציפור* » 10 פברואר 2011, 08:06

גם אני רוצה להודות לכל הנשים הנפלאות שכותבות כאן ומזכירות גם לי אי אילו דברים. עירית, כתבת כל כך יפה, כל כך בהיר. והשיתוף שלך מרגש. מזכיר איך העבודה לעולם אינה נגמרת אלא מעמיקה.
תודה!

בעלי התאהב באחרת

על ידי ריש_גלית* » 10 פברואר 2011, 01:05

אילו דברים מרחיבים ומעמיקים נכתבים בדף הזה. אילו נשים נבונות כותבות פה. תודה ורד דרור, תודה מתחדשת, תודה בשמת א, תודה קן לציפור, תודה רסיסים של אור, תודה חני בונה, תודה עירית לוי! (מקווה שלא שכחתי אף אחת). ותודה ענקית לאישה של, הפותחת את הלב, כותבת את דבריה הכנים והחכמים ומאפשרת לכל שאר הדברים להיכתב. @}

בעלי התאהב באחרת

על ידי עירית_לוי » 09 פברואר 2011, 21:57

אני מאוד מתחברת אל מה שכל קודמותיי כתבו לך,
ואל ההצעה של מתחדשת לקבל את עצמך ולא להתנגד אל המקום האותנטי שבו את נמצאת.

אני לא רואה את הסיטואציה הזאת כרגרסיה,
אלא כמפגש שלך עם רובד חדש ועמוק יותר של אותם התכנים.

מנקודת מבטי זה נראה כך:
העבודה שעשית עד כה פינתה שכבה עבה ויפה של המשקע ההוא.
לאחר עבודת ניקוי ושחרור מטלטלת - הגעת לאיזון מסויים בתוך החיים, התרגלת לעצמך החדשה, נהנית מעצמך החדשה, שמחת בה, התחזקת, התחסנת,
ולאט לאט הבשלת על מנת לפגוש שכבה נוספת, עמוקה עוד יותר של אותו משקע.

וכעת, כאשר את חזקה ובשלה, נחשפה לה השכבה החדשה שמבקשת להשתחרר.
בדרך כלל כאשר מבשילים התנאים הפנימיים, המציאות החיצונית מסתנכרנת איתנו ומייצרת סיטואציות שייגרו ויעוררו את השכבה החדשה שנחשפה - על מנת שגם היא תוכל לצאת מהמערכת.

ומנקודת המבט הזאת את יכולה לראות שאת בעצם הולכת קדימה ולא אחורה.

דבר נוסף:
אחרי שאנחנו מנקים שכבה אחת של דפוס מסויים, יש לנו נטיה טבעית (ומובנת) לשרוק את שריקת הסיום של המשחק. להגיד: "זה מאחורי. שחררתי. אני חזקה. זה כבר לא יטלטל אותי".
וזה מתקשר אל מה ש קן לציפור כתבה לך. הרצון העז להרגיש שאנחנו כבר מעבר לזה, גורם לנו לפעמים לא להיות קשובים אל כל החלקים, אל מה שכן עדיין קיים בפנים ומבקש התייחסות. גורם לנו לדכא אי אלו צרכים רגשיים.
אני חשבתי עד לפני שנה ששחררתי מ-ז-מ-ן את המקום של דיכוי ההקשבה לצרכים שלי ושל חוסר ביטוי עצמי (אני??? ברור... :-)). יצרתי לי בתוכי דימוי מסויים על עצמי ונאחזתי בו. ככה הרגשתי בשליטה והרגשתי טוב עם עצמי. כמובן שזה מנע ממני להביט בכנות על המקומות שעדיין מושתקים ולא באים לידי ביטוי. ואז, הבשילו כפי הנראה התנאים (הפנימיים והחיצוניים), וצצה לה בעיה בריאותית, כפי שתיארתי בעבר, והעירה אותי כדי שאביט לשם. אני מניחה שזה הגיע ברגע שבו הייתי בשלה וחסונה מספיק כדי לפגוש את הרובד היותר עמוק של אותו עניין, שהתחלתי לקלף 10 שנים קודם לכן.

אז יש לך כעת הזדמנות לסיבוב נוסף. עמוק יותר, בוגר יותר, כזה שינקה שכבה עמוקה יותר, רדומה יותר, וכפי הנראה משמעותית.
אל תיבהלי מעוד סיבוב. הוא מבורך.
אל תכבי את עצמך ואת הרגשות שעולים. תני להם לדבר אלייך. גם אם הם מכאיבים. גם אם הם לא כאלה "גבוהים".

אם הכיוון הזה מדבר אלייך,
ואת רוצה להעביר אותו לרובד מעשי,
את יכולה לעבוד באופן חזרתי עם כמה שאלות (לשאול פעם ביום, כל תשובה שעולה היא לגיטימית, מה שחשוב כאן זה עצם המפגש עם השאלה ולא התשובה עצמה):
  • האם אני מסכימה לפגוש רובד נוסף של הדפוס שאני רוצה לשחרר?
  • האם אני מרגישה בשלה לפגוש אותו?
  • האם אני מסכימה להכיר ברגשות שעולים בי?
  • האם אני מסכימה לפגוש ברגשות הללו (מתוך הקשר של ניקוי ושחרור שלהם)?
  • האם אני מסכימה לקבל את עצמי בשמחה ובאהבה בדיוק כפי שאני ברגע זה?
  • האם אני מסכימה להכיר בעוצמה ובחוסן שלי?
  • האם אני מסכימה להכיר בעבודה שעשיתי עד כה?
  • האם אני מסכימה להביט על השכבה הנוספת שביכולתי לשחרר מתוכי?

בעלי התאהב באחרת

על ידי קן_לציפור* » 09 פברואר 2011, 20:43

כן, אני התכוונתי לגוב אריות, למה שבשמת כתבה.
גוב אריות הוא מקום לא בטוח לאדם. הוא מקום שיש בו אריות שמאיימים.
כאן, גוב האריות הוא כל נושא המפגשים שלהם בפועל. לא רק הרעיון על זה.

קבלת הרגישות שלך שם, תאפשר לך פעם הבאה לא להכנס למקומות האלו.
(())

בעלי התאהב באחרת

על ידי בשמת_א* » 09 פברואר 2011, 17:50

ואני אומרת, אם היית מקבלת את מה שאת מרגישה, מלכתחילה לא היית נותנת את זה כדוגמא, ולא היית חושבת על זה ולא מכניסה עצמך למן גוב אריות שכזה
אולי הכוונה:
אילו היית מקבלת את העובדה שאת לא בודהא, שיש לך ביטחון אבל את צריכה גם כבוד, כבוד לקצב שלך, כבוד אלייך, כבוד לביטחון שלך - לא לנצל אותו אלא להגיד לך, לשתף אותך, לא מאחורי הגב, לא שתגלי כשזו כבר עובדה מוגמרת,
אילו היית מקבלת את הרגשות האלה שלך - שהם לגיטימיים וחשוב ולגיטימי גם לבקש לכבד אותם, ממי שאומר שהוא אוהב אותך ובוחר בך -
אז מלכתחילה לא היית נותנת לו כדוגמא את זה שהוא יכול אפילו להיפגש איתה ולא יזיז לך.
כי כן מזיז לך.
זה לא נכון. אלה לא הרגשות שלך. זה כן מזיז לך, וזה נכון ובסדר שזה מזיז לך.
אילו היית מקבלת את הרגשות שלך, את הרגישות והצורך בהתחשבות בך - לא היית מזכירה בכלל אותה בהקשר שהזכרת.
זה שכן הזכרת אותה, הכנסת את עצמך לגוב אריות, ולא פלא שהאריה נגס לך בראש.
ככה אני הבנתי את זה.

בעלי התאהב באחרת

על ידי האישה_של* » 09 פברואר 2011, 15:12

_בעצם יכולת להגיד לו רק את החלק הראשון של המשפט, שאת מרגישה איתו בטחון. פשוט לציין את זה מבלי לתת לו דוגמאות.
אבל הדוגמא שנתת לו בעצם, לא לקחה בחשבון את כל החלקים בתוכך. עדיין יש בך חלקים שרגישים לזה. גם אם הם קטנו בזמן האחרון._
כן, זה מאד נכון. הרגשתי עוד כשהמילים יצאו לי מהפה שזה לא מתאים שאומר אותן וגם אותו זה הצחיק וקצת הביך נראה לי.

ואני אומרת, אם היית מקבלת את מה שאת מרגישה, מלכתחילה לא היית נותנת את זה כדוגמא, ולא היית חושבת על זה ולא מכניסה עצמך למן גוב אריות שכזה.
ציפור יקרה, לא הבנתי את המשפט הזה. אשמח אם תסבירי או תפרטי.
תודה

(מקווה שברור לך מתוך הכתיבה שלי שהיא נעשית מתוך הזדהות עצומה, לאו דוקא עם סיפור הרקע אבל עם התהליך האישי הזה שלך עם עצמך !)
ברור. אני מרגישה את האהבה והאכפתיות {@

ורק רציתי לומר לך מתחדשת שבכל פעם שאני קוראת את מילותייך אלי אני שומעת את הקול המתוק והעדין שלך וזה עושה לי טוב בלב (-:

בעלי התאהב באחרת

על ידי האישה_של* » 09 פברואר 2011, 14:52

תודה לכן נשים יקרות.
ותודה מיוחדת לך חני על העיצה הפרקטית, זה הכניס דברים יותר לפרופורציה עבורי. הוציא אותם מההיבט הריגשי והרגשתי פתאום את הפשטות שבעניין.
ועם התחושה הזאת יכולתי לשוחח איתו על זה הבקר סוף סוף.
וזה באמת היה פשוט, שיחה מאד קצרה וקלה ומיד התקרבנו שוב.
אז תודה.

(לפני שכתבתי כאן אמרתי לעצמי "מה את הולכת שוב לכתוב בבאופן?" והנה כמה מילים קצרות ומדויקות של מישהי אחרת וזה באמת עזר. איזה יופי)

בעלי התאהב באחרת

על ידי מתחדשת* » 09 פברואר 2011, 12:06

ואני אומרת, אם היית מקבלת את מה שאת מרגישה, מלכתחילה לא היית נותנת את זה כדוגמא, ולא היית חושבת על זה ולא מכניסה עצמך למן גוב אריות שכזה
נכון.

בעלי התאהב באחרת

על ידי קן_לציפור* » 09 פברואר 2011, 11:16

אישה של יקרה, קודם כל מחזקת אותך על התהליך הפנימי שאת עושה עם עצמך.
אני הולכת להציג כאן נקודת מבט קצת אחרת ממה שהציגו לך, לצערי מנסיון שלי :-). בעצם לא לצערי. הרי למדתי שיעור ענק דרך הנסיון הזה...

_רק כשבוע או יותר לפני זה סיפרתי לו שאני מרגישה כזה ביטחון איתו שמבחינתי (לא שהוא מבקש את אישורי) הוא יכול להיפגש איתה איפה שהוא רוצה ואני ארגיש סבבה...
אתם בטח צוחקים עלי, טמנתי לעצמי פח?_
קצת כן. כי בעצם יכולת להגיד לו רק את החלק הראשון של המשפט, שאת מרגישה איתו בטחון. פשוט לציין את זה מבלי לתת לו דוגמאות.
אבל הדוגמא שנתת לו בעצם, לא לקחה בחשבון את כל החלקים בתוכך. עדיין יש בך חלקים שרגישים לזה. גם אם הם קטנו בזמן האחרון.

אם היית מקבלת את מה שאת מרגישה האגרוף היה נכנס אולי יותר עמוק
ואני אומרת, אם היית מקבלת את מה שאת מרגישה, מלכתחילה לא היית נותנת את זה כדוגמא, ולא היית חושבת על זה ולא מכניסה עצמך למן גוב אריות שכזה.
ולא שזה בשליטתך, מה הוא עושה, איפה ועם מי... אבל לא לבטל למולו ומולך את החלקים האלה. לא להעלים אותם.
הם שם, בדיוק כמו החוזק והבטחון שאת מרגישה.

ברור שהסיפור משרת אותך. את יפה יודעת לעשות רשימה של נקודות שהוא משרת אותך.
ושוב, נדמה לי שצריך להכניס עוד התייחסות לחלקים כואבים שלך, שעדיין חיים, שעדיין יודעים לתת אגרוף בבטן...

בסוף תהיי בודהא.... למה בסוף? כבר עכשיו... :-D

בעלי התאהב באחרת

על ידי חני_בונה* » 09 פברואר 2011, 09:24

_רק כשבוע או יותר לפני זה סיפרתי לו שאני מרגישה כזה ביטחון איתו שמבחינתי (לא שהוא מבקש את אישורי) הוא יכול להיפגש איתה איפה שהוא רוצה ואני ארגיש סבבה...
אתם בטח צוחקים עלי, טמנתי לעצמי פח?_

מאחר וזהו עניין רגיש עבורך חשוב להתייחס אליו ברגישות.
ורגישות אומר לתת לנושא את הזמן והקצב שאת צריכה
ואולי שניכם יכולים לשוחח על הזמן שאת צריכה ומכאן יבואו גם החלטות מעשיות: למשל: שישאל אותך אם זה בסדר שיפגשו או שיידע אותך לפני שנפגשים
הכל מהמקום של כבוד לקצב שלך.
באהבה

בעלי התאהב באחרת

על ידי רסיסים_של_אור* » 09 פברואר 2011, 08:31

מתחדשת כתבה לך מאד יפה וקרוב ללב (())
_רק כשבוע או יותר לפני זה סיפרתי לו שאני מרגישה כזה ביטחון איתו שמבחינתי (לא שהוא מבקש את אישורי) הוא יכול להיפגש איתה איפה שהוא רוצה ואני ארגיש סבבה...
אתם בטח צוחקים עלי, טמנתי לעצמי פח?_

לא טמנת פח ואני בכלל לא חושבת ששוב צריך לבחון את זה מהמקום שלו אלא כל הזמן מהמקום שלך, כי כמו שאמרת, העבודה הזו היא עבורך ובשבילך. אני רואה את זה יותר כאילו האמירה הזו היתה שוב איזה הפרזה שלך, נסיון שוב להיות מי שאינך באותו רגע, או שלפעמים יש לנו רגעים שפתאם נראה לנו שאנחנו כבר יכולות, כבר לא כמו שאנחנו רוב הזמן, ואז אנחנו הולכות בגדולות אבל בעצם, אנחנו חוטאות כך לעצמנו (שוגות לגבי קיומנו...) ואז, היקום מזמן לנו הזדמנות לדייק :
_לפני כשבועיים בעלי צילצל מאיזה מקום שנשמע לי הומה אדם בעיר בא הוא עובד
כששאלתי אותו איפה הוא הוא ענה שהוא נפגש שם עם אותה אישה לקפה._ כדי שנדע איפה אנחנו באמת נמצאות ונחזור למקום החשוב של לכבד את עצמנו על מי שאנחנו (אפילו אם זה שונה מהדמות האידיאלית שמצטיירת לנו בראש לגבי איך היינו רוצות להיות...)


כשהוא אמר שהוא נמצא שם איתה הרגשתי שוב כאילו קיבלתי אגרוף בבטן.

לא חזרת אחורה, עשית דרך מדהימה ואת פשוט עדיין עושה אותה והעולם משתף איתך פעולה מתוך מטרה לעזור לך להמשיך להתפתח ויותר ויותר להיות טובה, מקבלת וחומלת כלפי עצמך !
(מקווה שברור לך מתוך הכתיבה שלי שהיא נעשית מתוך הזדהות עצומה, לאו דוקא עם סיפור הרקע אבל עם התהליך האישי הזה שלך עם עצמך !)

(()) גדול גדול

בעלי התאהב באחרת

על ידי מתחדשת* » 08 פברואר 2011, 23:39

נראה לי ששכחת לקבל את עצמך...
נראה לי שברגע שהרגשת את האגרוף הזה בבטן - הופתעת, ומיד גם התנגדת. עובדה שזה כאב. עשית שם שריר. (שם - אני לא מדברת על הגוף. לא שריר פיזי) אם היית מקבלת את מה שאת מרגישה האגרוף היה נכנס אולי יותר עמוק, אולי זה לא היה פחות כואב, אבל לא היית צריכה לסחוב את זה לרגע הבא. ההתנגדות, לא הכאב עצמו, היא מה שעושה את הקושי.
לא קיבלת את עצמך עם מה שהרגשת כשהוא אמר את זה, והמשכת לא לקבל את זה. עובדה שלא סיפרת לו. עובדה שזה המשיך להעסיק אותך.
אבל את עדיין יכולה לקבל את עצמך עכשיו.
מותר לך להרגיש כמו שאת מרגישה, גם אם רגע לפני זה אמרת אחרת.
מותר לך.
מותר.
זכותך להתקיים כפי שאת בלי להצטדק על רגשותייך בפני עצמך או בפני כל אדם.

אני לא חושבת שאת חייבת להגיד לו בדיעבד איך הרגשת באותו יום, אבל אני חושבת שחשוב שתרגישי שאין לך בעיה לעשות את זה.
ושלא תרגישי שזו בעיה לספר לו או לכל אדם בעולם איך את מרגישה ברגע זה.
את בסדר גמור כרגע ובכל רגע.

(())

בעלי התאהב באחרת

על ידי ורד_דרור* » 08 פברואר 2011, 23:15

בסוף תהיי בודהא

בעלי התאהב באחרת

על ידי האישה_של* » 08 פברואר 2011, 22:09

אני מרגישה שבשבועות האחרונים יש סוג של רגרסיה ביחס שלי לסיפור הזה.
חשבתי שאולי עירית לוי או אחרים יוכלו לתת לי הכוונה נוספת (לא פותחת לדיון רק מבקשת עזרה בהעמקה/התבוננות פנימית נוספת).

לפני כשבועיים בעלי צילצל מאיזה מקום שנשמע לי הומה אדם בעיר בא הוא עובד
כששאלתי אותו איפה הוא הוא ענה שהוא נפגש שם עם אותה אישה לקפה.
רק כשבוע או יותר לפני זה סיפרתי לו שאני מרגישה כזה ביטחון איתו שמבחינתי (לא שהוא מבקש את אישורי) הוא יכול להיפגש איתה איפה שהוא רוצה ואני ארגיש סבבה...
אתם בטח צוחקים עלי, טמנתי לעצמי פח?
ובכן, ייתכן שכך ובכל זאת אני מעדיפה להמשיך להתייחס לזה כמסע שלי ולהמשיך בהתבוננות.

כשהוא אמר שהוא נמצא שם איתה הרגשתי שוב כאילו קיבלתי אגרוף בבטן.
לאחר מכן הסתובבתי עם זה כשבועיים כשזה יושב לי על הלב ולא סיפרתי לו מה קרה לי.
הייתי מאד מרוחקת, חשדנית, כועסת...
ניסיתי לתת מקום לכל התחושות האילו
פשוט לאפשר להם להיות אבל הרגשתי איך העובדה שאני מסתירה ממנו מה שעובר עלי רק מעצים הכל.

ולמה לא סיפרתי?
מה שעולה זה -
  • כי התביישתי בזה
  • כי אני רוצה שהוא ירגיש חופשי לגמרי ולא יעצור את עצמו כדי שזה לא יהפוך שוב לפנטזיה...
  • כי הסיפור הזה עדיין משרת אותי - בכל פעם שאני יודעת שהם נפגשו אני פתאום מתקוממת כי אני שמה לב איפה אני עדיין ממשיכה לעצור את עצמי מלעשות את מה שאני רוצה בכדי לרצות אותו. זה עדיין שעון מעורר בשבילי.
  • כי יש בי הרבה כעס על כל מיני דברים שכנראה לא מרגישה שבסדר לי לכעוס מהם וכאן הכי קל לי להעלות את הכעס שלי.
  • כי אני יכולה עדיין להרגיש סוג של קורבן ולהאשים אתו כמקרבן שלי
טוב, אולי זה אינסופי הרשימה פשוט לא נגמרת!

עכשיו כבר הלב הולך ונפתח שוב אבל רואה שאני ממשיכה לסחוב איתי כעס וחשדנות במידה זאת או אחרת.

אשמח אם יש לך עיצות עירית לגבי כיוון להמשך עבודה עם עצמי.
תודה

בעלי התאהב באחרת

על ידי שבע_יהלום* » 14 ינואר 2011, 19:53

הקלה.

בעלי התאהב באחרת

על ידי פלוני_אלמוני* » 13 ינואר 2011, 00:44

ישר כוח!

בעלי התאהב באחרת

על ידי האישה_של* » 12 ינואר 2011, 22:24

_מה שקרה לבעלי היה הטריגר שאילץ אותי לתת מקום לרגשות קשים מאד שהיו בתוכי מאז ומתמיד אבל ניסיתי כל חיי להימנע מהם, לברוח מהם, להעמיד פנים שאני לא מרגישה אותם.
המצב הקיצוני הזה בעצם הכניס אותי למקום בו לא יכולתי לשלוט בסערה שהתחוללה בתוכי ונאלצתי בעל כורחי כמו להקיא החוצה ללא הרף את כל מה שעלה בי._
חזרתי וקראתי את מה שכתבתי ורציתי להבהיר לגבי הנ"ל שלא הייתי באיזה מצב יוצא דופן של הדחקה.
לפחות לא שמתי לב לזה.
אבל כן הרגשתי במשך שנים רבות שאני לא חיה בחפשיות.
יש לי איזו תמונה בראש של מי שהייתי רוצה להיות וכל הזמן ניסיתי להיות היא (שזה דבר מעייף מאד).
וגם בגלל האמונה שאם מישהו לא יסכים איתי או לא יחשוב כמוני הוא לא יוכל לאהוב אותי, כל הזמן ניסיתי להתאים את עצמי למי שהייתי איתו.
כל זה בצורה מאד לא מוחצנת.
זה דברים שניסיתי להסתיר מעצמי לא פחות מלאחרים.
אני בטוחה שרב מי שמכיר אותי לא הרגיש בזה אי פעם אבל אני יודעת עמוק בפנים עד כמה הכמיהה שלי היתה חזקה להשתחרר מהכבלים ולחיות בצורה הכי חופשיה שאפשר.
ועדיין יש לי דרך אינסופית ועם זאת מרגישה שמשקל רב ירד ממני,
הקלה.

בעלי התאהב באחרת

על ידי רסיסים_של_אור* » 11 ינואר 2011, 22:54

השאלה היא האם אני מסתפקת בלהיות קרבן לסבל שלי או שאני רוצה משהו אחר בשביל עצמי?

ואו. המילים שלך מאד מאד חזקות ומתחברות עמוק פנימה. והמשפט הזה הוא כמו הבטחה למשהו עצום וגדול !!

בעלי התאהב באחרת

על ידי האישה_של* » 11 ינואר 2011, 22:15

_התחלתי לשאול את עצמי "האם יכול להיות שהקנאה שלי לא היתה קשורה למעשים שלו בכלל?
האם יכול להיות שהמצב הזה היה רק טריגר עבורי?
האם אני באמת יודעת ומאמינה עד העומק שבעלי לא אחראי לסבל שעברתי?"_

גברת פלפלת כתבת -
אני חושבת שלנתק כל כך את עצמך מהמציאות זה מוגזם. הרי בן הזוג שלך אמר שיש לו רגשות כלפיה. זה לא שהזית והמצאת וחשדת בכשרים. זה מאוד לגיטימי להרגיש סבל כשהאדם שאת אוהבת אוהב אחרת.
לא בדיוק הבנת אותי.
אני לא אומרת שהזיתי שום דבר.
אני אומרת שלא הוא אחראי למה שעברתי אני.
אני מנסה לספר כאן משהו שחוויתי ברמה מאד חוויתית ופחות מהראש אז אני מקווה שאצליח לבטא את עצמי בצורה ברורה.
תוך כדי אותה שיחה שהיתה לנו היכתה בי ההבנה שאותה קנאה שחשתי (ואגב עדיין קיימת בתוכי, פחות בוער אבל שם) היתה בתוכי כבר עידנים, בעצם כל מה שחשתי ועברתי היה בתוכי הרבה לפני הסיפור הזה ובעצם רק חיפש מקום שדרכו יוכל לקבל ביטוי, או, כמו שאני היום מרגישה את זה, חיפש דרך שיוכל לצוף ולהשתחרר מתוכי.
אני אתאר את זה ככה - מרגישה כאילו בתוכי יש בריכה ששוחים בה המון דברים/רגשות... (לא בטוחה מה המילה המתאימה למה שאני רוצה להגיד) וכל מה ששוחה בתוכי רוצה פשוט להיות
להיות ללא שיפוט.
הכל מבקש מקום.
כמו שעירית לוי כתבה
זה נשמע לי ממש כמו ביטוי של אהבה ללא תנאי, שלך כלפי עצמך,
זה בדיוק זה.
זה כאילו שהגוף שלי זעק ועודנו זועק אלי שאוהב את עצמי ללא תנאי.
וזה אומר לקבל את כל מה שעולה בתוכי בכל רגע.
מה שקרה לבעלי היה הטריגר שאילץ אותי לתת מקום לרגשות קשים מאד שהיו בתוכי מאז ומתמיד אבל ניסיתי כל חיי להימנע מהם, לברוח מהם, להעמיד פנים שאני לא מרגישה אותם.
המצב הקיצוני הזה בעצם הכניס אותי למקום בו לא יכולתי לשלוט בסערה שהתחוללה בתוכי ונאלצתי בעל כורחי כמו להקיא החוצה ללא הרף את כל מה שעלה בי.
המבוכה שלי מזה היתה איומה במשך חודשים.
רציתי להתחבא מעצמי, לא יכולתי לסבול אותי.
עד שהתחלתי להבין ברמה מאד עמוקה שאין לי לאן לברוח,
וזה או לראות את עצמי כמו שאני ולקבל אותי בזרועות פתוחות "ללא תנאי"
או למות (ואני לא טיפוס מתאבד).
אז פתחתי את זרועותי וגיליתי ש
<הכאב אינו בשינוי עצמו, אלא בהתנגדות לשינוי>


בעלי עשה את מה שהוא עשה ולקח אחריות מלאה על זה בכל צעד בדרך.
הוא היה כן איתי ועם עצמו לגבי מה שהוא עובר ומרגיש ולרב פרש בפני את מה שקורה בצורה הכי נקייה.
ברור שהיה לו קשה ולפעמים הוא רצה להסתיר כדי לא להכאיב לי או כי הוא רצה לקבל את מה שהוא ידע שאני לא אסכים לתת...
אבל בגדול הוא חווה משהו חזק והיה לו רצון עז לתת לזה מקום בחיים שלו. לחוות את זה עד הסוף.
וכמוהו גם אני רציתי לחוות עד הסוף, מסתבר.

הסבל שלי הוא שלי של האדם שהוא אני
אף אדם אחר בעולם הזה לא יכול להיות אחראי למה שקורה לי.
אני יכולה לראות שיש הרמוניה מושלמת.
כלומר אני רואה בוודאות שמה שקרה לנו השנה היא המתנה הגדולה ביותר שקיבלתי בחיי.
בתמורה לסבל שחוויתי, זכיתי לקבל את עצמי וזה הדבר שאני מייחלת לו כל חיי!


זה מאוד לגיטימי להרגיש סבל כשהאדם שאת אוהבת אוהב אחרת.
הכל לגיטימי,
השאלה היא האם אני מסתפקת בלהיות קרבן לסבל שלי או שאני רוצה משהו אחר בשביל עצמי?

בעלי התאהב באחרת

על ידי צפריר_שפרון* » 11 ינואר 2011, 13:15

_התחלתי לשאול את עצמי "האם יכול להיות שהקנאה שלי לא היתה קשורה למעשים שלו בכלל?
האם יכול להיות שהמצב הזה היה רק טריגר עבורי?
האם אני באמת יודעת ומאמינה עד העומק שבעלי לא אחראי לסבל שעברתי?"_
כן, כן וכן.
בהחלט כן.

יופי שאת כבר כאן.

<הכאב אינו בשינוי עצמו, אלא בהתנגדות לשינוי>

בעלי התאהב באחרת

על ידי עירית_לוי » 11 ינואר 2011, 12:48

מרגש לקרוא !

בעלי התאהב באחרת

על ידי האישה_של* » 10 ינואר 2011, 21:50

כן, ידעתי שהמשפט הזה עלול להעלות מחשבות אצל אחדים.
אשמח להבהיר ולהרחיב על זה ברגע שיהיה לי קצת זמן.

בעלי התאהב באחרת

על ידי גברת_פלפלת* » 10 ינואר 2011, 21:37

אילו תובנות מדהימות! ניכר שעברת תהליך עמוק מאוד.

רק דבר אחד: _התחלתי לשאול את עצמי "האם יכול להיות שהקנאה שלי לא היתה קשורה למעשים שלו בכלל?
האם יכול להיות שהמצב הזה היה רק טריגר עבורי?
האם אני באמת יודעת ומאמינה עד העומק שבעלי לא אחראי לסבל שעברתי?"_
אני חושבת שלנתק כל כך את עצמך מהמציאות זה מוגזם. הרי בן הזוג שלך אמר שיש לו רגשות כלפיה. זה לא שהזית והמצאת וחשדת בכשרים. זה מאוד לגיטימי להרגיש סבל כשהאדם שאת אוהבת אוהב אחרת.

בעלי התאהב באחרת

על ידי רסיסים_של_אור* » 10 ינואר 2011, 19:11

מרגש לקרוא ! שתזכו לעוד הרבה הרבה יחד קרוב ואוהב (())

בעלי התאהב באחרת

על ידי האישה_של* » 10 ינואר 2011, 15:54

התחלתי לכתוב כאן בפרטים על דברים שהיו בינינו לאחרונה אבל פתאום זה הרגיש לי חשוף מידי, קצת זול.
אז במקום זה רק אספר שמיום ליום הולך ומשתבח בינינו.
היחסים הולכים ומתחזקים,
יש אמון ואהבה וכמו שהוא אמר היום שהוא מרגיש על עצמו - בגרות -
כל מה שעברנו ניכר עלינו, יש כתמים, בלאי, חריטות, קמטים...
אבל איזה יופי זה לדעת שחצינו את הנהר הסוער הזה והגענו יחד לצד השני (-:
ומהצד השני הכל נראה קצת אחרת, חדש.
ואת החדש אנחנו ממשיכים לגלות כל הזמן...

בעלי התאהב באחרת

על ידי מיצי_החתולה* » 29 דצמבר 2010, 16:39

את מעוררת השראה לגמרי!

בעלי התאהב באחרת

על ידי ורד_דרור* » 29 דצמבר 2010, 10:17

את מעוררת השראה

בעלי התאהב באחרת

על ידי פלוני_אלמונית* » 29 דצמבר 2010, 09:04

איפה ישנן עוד נשים כמו האשה של ההיא

בעלי התאהב באחרת

על ידי עירית_לוי » 29 דצמבר 2010, 07:13

איזו תפנית פנימית מרשימה.
כל הכבוד.
זה נשמע לי ממש כמו ביטוי של אהבה ללא תנאי, שלך כלפי עצמך, שלך כלפיו,
ושל הפנייה נחושה ועקבית של הפוקוס ממנו אלייך.
מדהימה שכמותך.

בעלי התאהב באחרת

על ידי אהבת_עולם* » 29 דצמבר 2010, 03:20

וואו, איזו השראה... מדהימה !
תודה שבאת לשתף.

{@

בעלי התאהב באחרת

על ידי האישה_של* » 28 דצמבר 2010, 22:57

בקיצור, עם הזמן אני מרגישה יותר ויותר משוחררת, חופשיה (-:
כבר לא מרגישה מאויימת
גם בגלל שהוא נותן לי תחושה שהוא איתי
אבל נדמה לי שגם בגלל שאני כבר לא במקום שדבר כזה יכול להוות עלי איום.
נדמה לי כך בכל אופן.
נראה אותי גיבורה...כמו שאני מכירה את עצמי כל פעם שאני כותבת משהו אני נדרשת אחר כך לעמוד במבחן הדברים שלי :-P

בעלי התאהב באחרת

על ידי האישה_של* » 28 דצמבר 2010, 22:29

למחרת, שזה היום שבו הוא עובד עם אותה בחורה (כן, הוא ממשיך לעבוד איתה פעם בשבוע) קמתי בבקר וכהרגלי נזכרתי שיום שני שזה היום שהוא מתראה איתה וכהרגלי הרגשתי מעט את הגוף מתכווץ וקצת מתגייס...
צורת ההתמודדות שלי עם התחושות הללו בחודשים האחרונים היא להפנות את הפוקוס חזרה אלי,
להיזכר בי, ברצונות שלי, בחלומות שלי, בי בי בי...
אבל השבוע קרה משהו חדש נוסף,
אחרי שהרגשתי את עצמי מתכווצת מתוך ההרגל, נזכרתי בשיחה מהלילה הקודם,
נזכרתי בתחושה שהיתה לי שהוא סוגר עלי
נזכרתי עד כמה הרגשתי שהקנאה שלו לא שייכת אלי
נזכרתי עד כמה היה לי לא נעים שהוא מקנא לי
ובצורה טבעית מאד ללא כל מאמץ מצאתי את עצמי מייחלת לו ביני לבין עצמי שיהיה לו מפגש נעים וטוב איתה.
ידעתי ידיעה ברורה שכל מפגש טוב שיש לו עם כל אדם אחר בעולם הוא שלו ואין לו כל קשר אלי או אלינו
יכולתי רק לשמוח מהמחשבה שיהיה לו יום טוב ומפגש טוב איתה.

ואותה חוויה חזרה על עצמה מאז בכל פעם שאני יודעת שהם נפגשים.
גיליתי רובד נוסף של חופש!

כמו שאני יודעת שכל מפגש טוב שלי עם אדם אחר רק מעצים אותי ומשמח אותי ויכול רק לעשות טוב כך אני יודעת עליו את אותו הדבר.
וכמו שהמפגש שלי עם אדם אחר לא קשור אל בעלי כך גם המפגש שלו עם כל אדם אחר לא קשור אלי.
מה שיקרב בינינו או ירחיק בינינו לא קשור לאף אדם אחר מלבדינו.
אין בי כל פחד.
נהיה ביחד או לא נהיה ביחד, זה לא דבר שמישהי אחרת אחראית לו.
מה שחשוב נשאר, מה שכבר לא חשוב בזמנו נושר מאליו...

ייתכן שיותר קל לי להתייחס כך אל הנושא הזה היום מכיוון ש
א. הוא סיפר לי לפני כחדש שהוא כבר לא מרגיש כלפיה את אותה תשוקה ואותם רגשות שהרגיש.
ב. מפני שאני מרגישה אותו כל כך איתי בתקופה הזאת.
כל כך פנוי וקשוב ואיתי.
ואני גם.
אני שמה את כל הפחדים שלי בצד (אם וכש-הם עולים) בוחרת כל הזמן לאהוב אותו ולהיפתח אליו ללא תנאים.
אני לא מחכה להיפתח אליו אך ורק כשאני בטוחה שהוא אוהב אותי או חושבת שהוא רוצה בי.
אני בוחרת לאהוב אותו בכל עת שאני רוצה.

כבר אמרתי? חופש

בעלי התאהב באחרת

על ידי האישה_של* » 28 דצמבר 2010, 22:28

טוב, חשבתי שוב לעדכן.
אני ממשיכה לעדכן מתוך התקווה שאולי הסיפור שלי יוכל לעזור לאחרים/ות.

אני ממשיכה בכל יום שעובר לגלות בעוד רבדים עד כמה אני אסירת תודה על כל מה שהיה.

לפני כשבועיים קרה הדבר ובעלי מצא את עצמו חש קנאה כלפי!
מי היה מאמין?!
במשך כל השנה האחרונה רק חיכיתי וייחלתי לרגע הזה.
ולמה?
לא מתוך הרצון לנקום.
מתוך המחשבה שאז ארגיש שאנחנו עומדים על "קרקע שווה"
חשבתי גם שזה יגרום לי להרגיש רצויה, אהובה, שווה יותר...
רציתי להוכיח לו שגם הוא לא היה עומד בזה במקומי...

היתה בינינו שיחה בה הוא פרש בפני את החששות הדאגות והכעס שעלו אצלו...

תוך כדי השיחה שמתי לב שהשיחה הזאת לא מסבה לי שום הנאה.
היה בזה משהו מעט מאכזב.
לא הרגשתי שאני יותר רצויה או אהובה או מוערכת,
בכלל לא הרגשתי שהקנאה שלו קשורה אלי באיזשהו אופן.
ראיתי איך הקנאה נובעת מחוסר הביטחון שלו בלבד ואני רק טריגר.
התחלתי לשאול את עצמי "האם יכול להיות שהקנאה שלי לא היתה קשורה למעשים שלו בכלל?
האם יכול להיות שהמצב הזה היה רק טריגר עבורי?
האם אני באמת יודעת ומאמינה עד העומק שבעלי לא אחראי לסבל שעברתי?"
התחלתי לשמוע בראשי משפט שהוא אמר לי כמה פעמים בשנה האחרונה -
הוא היה אומר לי מידי פעם שהקנאה שלי גורמת לו להרגיש שהוא כמו חפץ עבורי ולא בן אדם שאני אוהבת.
היה לי קשה לשמוע את זה, ידעתי שיש צדק בדבריו אבל שיגע אותי שהוא ככה "משתשמש" לסבל שלי.
אבל עכשיו תוך כדי השיחה המשפט הזה הדהד אצלי ויכולתי להרגיש אותו אצלי ממש.
לרגע אחד קט הרגשתי ש"הוא" מנסה עכשיו "לכלוא" אותי וזה באמת היה מקומם.

השיחה היתה קשה אך משמעותית וטובה בכל מיני רמות, לשנינו (-:

בעלי התאהב באחרת

על ידי עירית_לוי » 20 נובמבר 2010, 14:01

ואוווווו.
מפעים לקרוא מה עברת.
יש לי ממש צמרמורת.
כמה כנות עצמית. ואיזו דרך, איזה עומק, ואיזה אומץ.
את ע-נ-ק-י-ת!

בעלי התאהב באחרת

על ידי או_רורה* » 20 נובמבר 2010, 09:40

וואו... אם ככה אני מאוד שמחה בשבילך, על האומץ לקבל ולחוות את הדרך שהיא לא של מישהו אחר, אלא רק שלך...

בעלי התאהב באחרת

על ידי אהבת_עולם* » 19 נובמבר 2010, 16:19

וואו, היה כלכך ממלא לקרוא אותך עכשיו.
אני ממש נפעמת. אילו תובנות מדהימות. איזו דרך אמיצה את עושה.
איך את מוכנה להסתכל באומץ על דברים, להסתכל באומץ פנימה....
מזל שביקשו ממך לספר... :-)

יפה בעיני ההבחנה בין הצבת אולטימטום ובין הצבת גבול.
תודה גם ממני על ההבחנה הזאת.

אשמח להמשיך לקרוא אותך.

בעלי התאהב באחרת

על ידי נורית* » 19 נובמבר 2010, 16:01

_אני שמחה שאני לא מרגישה רצון או צורך לבקש מבעלי שינתק קשר טוטאלי עם אדם שהוא אוהב בגלל שעלי זה מאיים.
אני שמחה ש זה לא הגבול שלי._


אהבתי. אהבתי מאוד.
שבת שלום.

בעלי התאהב באחרת

על ידי האישה_של* » 19 נובמבר 2010, 15:43

_הסברתי בבירור שאני לא מוכנה לחיות איתו כל עוד הוא מקיים יחסים אינטימיים איתה
סליחה מראש על הזעזוע (אם מישהו מרגיש שהוא אינו במקומו) אבל ... זה הגיע למצב כזה ???

באמת היית צריכה להגיד לו את המובן מאליו הזה ?_

תראי נורית, מלבד נשיקה אחד בהתחלה לא היו ביניהם יחסים פיזיים ככל שידוע לי.
אני מניחה שהיו ליטופים וחיבוקים מידי פעם אבל הם לא נפגשו ושכבו...
רב היחסים נשארו בעיקר במסגרת הרצון והתשוקה ולא במימוש.
אבל הוא כן רצה שאני אגיע למצב בו אוכל להכיל את הרעיון הזה.
הוא כן רצה להיות איתי ובאותו זמן לנהל סוג של קשר אינטימי איתה והוא לא ניסה להסתיר את הרצון הזה.
אני ניסיתי לשכנע אותו שהוא יצא מהבית ויממש את זה כדי שזה לא ישאר פנטזיה נצחית, כדי שזה יקבל מימד מציאותי ואז לא ארגיש שאני הכלא שלו בעוד היא החופש שלו.
אז בשלב מסוים כשסוף סוף הבנתי וקיבלתי את העובדה שאני לא מסוגלת לחיות עם זה בבית שלי הבהרתי לו שכל עוד הוא חי איתי בבית שלנו אני לא אקבל את זה אבל הוא חופשי כמובן לעזוב לזמן מסוים ולהתנסות ולבחון את היחסים איתה.


מצד שני, הדבר הבסיסי שהיה צריך (לדעתי, רק לדעתי) לקרות, והוא שבעלך ינתק לחלוטין קשר עם אותה אשה, ולא יראה אותה בכלל (גם לא בעבודה) - לא קרה.
כל מה שאני יודעת זה שאני מפסוטה מהחיים שלי ובתקופה הזאת מפסוטה גם מהחיים שלנו יחד וכל השאר נושר לצדדים, לא מרגיש חשוב בכלל.
אני כל כך שמחה על היחסים בינינו, מרגישה שלמה איתם.
מרגישה לגמרי שהתברכתי מכל הכיוונים.



(כמובן לא רלוונטי במידה ששני הצדדים מסכימים על קשר פתוח. אבל את לא הסכמת לזה, מזכרוני)
זה נכון, לא הסכמתי ל"קשר פתוח" אבל גם לא הסכמתי לקשר סגור.
רוצה להרגיש טוב.
רוצה להרגיש בן אדם חופשי.
חופשי להיות מי ומה שאני בכל רגע נתון.
חופשי לקנא, חופשי לכעוס, חופשי לבקש, חופשי להתאפק, חופשי להתבונן, חופשי לחוות, חופשי לשנות את דעתי, חופשי להתבלבל, חופשי לשים גבול, חופשי לחפש את הגבול המתאים לי, חופשי לאהוב, חופשי ליפול, חופשי לקום, חופשי להתחדש, חופשי להשתנות...
אני לא יודעת מה הוא צריך לעשות.
אני יועת בעיקר מה אני צריכה לעשות וזה משתנה כל הזמן ואני שמחה מאד מאד מהרגעים שמישהי אחרת לא מאיימת עלי.
אני שמחה שאני לא מרגישה רצון או צורך לבקש מבעלי שינתק קשר טוטאלי עם אדם שהוא אוהב בגלל שעלי זה מאיים.
אני שמחה ש זה לא הגבול שלי.
למישהו אחר זה אולי נכון. לי לא.

תודה ושבת שלום

בעלי התאהב באחרת

על ידי או_רורה* » 19 נובמבר 2010, 09:28

קוראת את הדף הזה כבר כמה ימים בהמשכים.

לא יודעת מה לחשוב עליו.
מצד אחד, העבודה המדהימה שאת עושה עם עצמך היא מעוררת התפעלות, את באמת מקדמת את עצמך במובן הנפשי ונדמה לי שגם במובנים רבים אחרים.
מצד שני, הדבר הבסיסי שהיה צריך (לדעתי, רק לדעתי) לקרות, והוא שבעלך ינתק לחלוטין קשר עם אותה אשה, ולא יראה אותה בכלל (גם לא בעבודה) - לא קרה.

ונראה לי שעל פניו, לא יעזור כמה עבודה את עושה ועוד תעשי, התנאי הפשוט הזה לזוגיות מונוגמית בין שני אנשים שבחרו לחיות ביחד - לא מתקיים.

(כמובן לא רלוונטי במידה ששני הצדדים מסכימים על קשר פתוח. אבל את לא הסכמת לזה, מזכרוני).

בעלי התאהב באחרת

על ידי פלונית* » 18 נובמבר 2010, 20:59

_הקיצר, מאז, בכל פעם שאני מצליחה להתגבר על היצר שלי ולא מציצה למקום שלא שלי אני מרגישה עוצמה יושר והערכה לעצמי וזה מחזק אותי.
אני מרגישה שזה אקט של אהבה עצמית שבתמורה גם מעניקה לזוגיות שלנו הרבה הרבה טוב._
גריינתי את המשפט הזה, בתקווה לגריין אותו גם אל תוך חיי, הוא מדהים בעיני, ממש מעורר בי תובנה עמוקה.
והמרגיעון כתמיכה קוסמית אומר- כאשר נפסיק לחפש את החופש מעתה ועד עולם, נוכל לבחור בחרות כאן לעכשיו.

בעלי התאהב באחרת

על ידי נורית* » 18 נובמבר 2010, 20:49

וחוץ מזה רוצה להגיד שאני מעריצה אותך (!) את קשובה לעצמך ולתהליכים שקורים אותך בצורה מעוררת השראה. את חזקה, סבלנית ובעלת אורך רוח מול כל הטלטלות שאת ואחרים מעמידים בדרכך

את נהדרת !

<זאת שעדיין מכורה לדרמה, לגמרי>

בעלי התאהב באחרת

על ידי נורית* » 18 נובמבר 2010, 20:41

הסברתי בבירור שאני לא מוכנה לחיות איתו כל עוד הוא מקיים יחסים אינטימיים איתה
סליחה מראש על הזעזוע (אם מישהו מרגיש שהוא אינו במקומו) אבל ... זה הגיע למצב כזה ???

באמת היית צריכה להגיד לו את המובן מאליו הזה ?

בעלי התאהב באחרת

על ידי ריש_גלית* » 18 נובמבר 2010, 17:46

יפה בעיני ההבחנה בין הצבת אולטימטום ובין הצבת גבול. אשתדל לזכור את זה! (-: זה רלוונטי לדעתי להמון תחומים וסוגי יחסים.

בעלי התאהב באחרת

על ידי האישה_של* » 17 נובמבר 2010, 22:48

נקי מקנאה ?????????
הלוואי!
אני הכי קנאית שיש והגעתי למסקנה שאני לא יכולה לעשות דבר בנידון.
אולי ביום מן הימים זה יעבור (כל פעם אני חושבת שזה כבר עבר אבל אז מגלה שהתבדיתי!) ועם ההבנה הזאת שאני לא שולטת במה שעולה בי ואין לי ברירה אלא לקבל את זה כי אני מבינה שזה חזק ממני אני מלמדת את עצמי או מתרגלת את הקבלה העצמית הזאת.
אבל גיליתי שבאותו זמן אני גם יכולה (לא תמיד מצליחה אבל מתרגלת גם את זה) לבחור לעשות דברים פעילים שמסיטים את המחשבה האובססיבית שלי למקומות הרבה יותר טובים עבורי.
מקומות שמחזקים אותי ומעצימים אותי ואני אפילו שוכחת שאני מנקאה.

תראי, יש הרבה דברים שאני מבינה אותם ומאמינה בהם בכל ליבי ועדיין היצר הוא חזק מאד והנטייות האוטומטיות מושכות אותי מטה בחוזקה.
אבל בשנה האחרונה הזאת למדתי על עצמי הרבה דברים חדשים ואני נאחזת בהם, נאחזת באותם דברים שעושים לי טוב.
שוב ושוב אחרי המשברים הכי קשים עם בעלי ראיתי איך אני עולה הכי גבוה, נוגעת במקומות בתוכי של עוצמה ויופי ושלווה שלא פגשתי עד כה וזה מחדיר לי אמונה שמשהו טוב קורה כאן על אף כל הקושי והייסורים שעברתי ואולי עוד אעבור.
יש בי ידיעה פנימית שמה שאני עוברת הוא אולי מהדברים החזקים שאעבור בחיי וזה נותן לי כח.




איך לא שואלים ומחטטים
הרבה פעמים כן שאלתי וכן חיטטתי אבל למדתי על בשרי פעם אחר פעם כמה רע זה עושה לי אז הפסקתי.

אני אתן דוגמא - אחרי תקופה ארוכה שבה הצצתי לו בפלפון לבדוק מתי הוא מדבר איתה ולקרוא סמסים ביניהם והרגשתי אחרי זה תמיד בחילה איומה החלטתי שאני חייבת להפסיק.
עמדתי ליד הפלפון שלו יום אחד והחלטתי שאני לא מסתכלת - הרגשתי כמו נמרה בכלוב!!!
הסתובבתי סביב השולחן כמו נרקומנית שרוצה את המנה שלה ולא משנה כמה רע זה עושה לה.
ברגע הזה הבנתי שאני מכורה.
מכורה לדרמה הזאת.
היה בזה משהו מנחם כי שוב ראיתי איך אני נאחזת בסיפור שלהם והבנתי איפה האחריות שלי.
כלומר בראש ובראשונה אני זאת שצריכה להפסיק להתעסק בזה אם אני רוצה לראות את הסוף.
נראה לי שהוא חשב עליה חצי מהכמות שאני חשבתי עליה.

הקיצר, מאז, בכל פעם שאני מצליחה להתגבר על היצר שלי ולא מציצה למקום שלא שלי אני מרגישה עוצמה יושר והערכה לעצמי וזה מחזק אותי.
אני מרגישה שזה אקט של אהבה עצמית שבתמורה גם מעניקה לזוגיות שלנו הרבה הרבה טוב.


איך לא מציבים אולטימטום ותנאים
ניסיתי אבל זה לא הצליח (-:
גם כי אני לא באמת רציתי אבל לפעמים חוסר האונים שלח אותי לשם.
וגם כי הוא לא בן אדם שממש ישתף פעולה עם תנאים או אולטימטומים אז זאת לא דרך רלוונטית לשמחתי.
בשלב מסויים כן התחלתי להציב את הגבול שלי.
הסברתי בבירור שאני לא מוכנה לחיות איתו כל עוד הוא מקיים יחסים אינטימיים איתה ואת זה הוא כיבד.
לפעמים זה הכעיס אותו אבל אני הסברתי שכל עוד הוא חי בבית איתי זה הגבול שלי ושוב ושוב הצעתי שהוא יעזוב את הבית לתקופה מסויימת ויממש איתה את מה שהוא רוצה אבל הוא סירב בתוקף והעדיף לקבל את הגבול שאני הצבתי על אף מה שהוא הרגיש כלפיה.

בעלי התאהב באחרת

על ידי פלונית* » 17 נובמבר 2010, 17:30

האישה של את מדהימה! כל כך עוצמתית ומחוברת לעצמך, השראה גדולה בשבילי.

הם עדיין עובדים יחד ואני לא שואלת אותו איך זה בשבילו (לא שואלת כי יודעת שזה לא בא ממקום של רצון לדעת מה שלומו אלא מתוך חטטנות וחתרנות ואינני מעוניינת להוסיף דלק לאותה האש)
זה הכי מדהים בעיני, איך מגיעים למקום כזה בוטח, מחובר ונקי מקנאה? איך לא שואלים ומחטטים? איך לא מציבים אולטימטום ותנאים? איך עשית את זה? אם לא הדף הזה לא הייתי מאמינה שזה אפשרי בכלל.

בעלי התאהב באחרת

על ידי האישה_של* » 17 נובמבר 2010, 17:11

תודה גלית (-:

רק רציתי להוסיף שאני מודה יותר מכל לבעלי על כל מה שעברנו יחד.
על זה שהוא לא וויתר, לא על הכנות. לא על הרצון שלו. לא עלי ולא עלינו. לא על עצמו.
למדתי ממנו המון וממשיכה כל יום |L|

בעלי התאהב באחרת

על ידי ריש_גלית* » 17 נובמבר 2010, 16:47

תודה על השיתוף @}
נפלא לקרוא על הדרך שעברת ועל המקום שאת נמצאת בו עכשיו.
הלוואי שכולנו נלמד מזה, כי יש כל כך הרבה מה ללמוד!
|L|

בעלי התאהב באחרת

על ידי האישה_של* » 17 נובמבר 2010, 16:35

לא נראה לי שהיה כאן טרול
האישה של פשוט לא רצתה להמשיך לעבור את התהליך שלה במסגרת האתר, זה הכל.
נכון (-:

עברו בערך חמישה חודשים, תוכלי אולי לעדכן, האשה של? איך התקדמו היחסים בינכם?
מבלי להיכנס לפרטים אשמח לעדכן קצת.
עברנו הרבה מאד בחודשים האחרונים.
אדבר רק על עצמי.
עם כל יום שעובר אני מבינה עד כמה הסיפור הזה בין בן זוגי לאותה אישה משקף לגמרי את מה שקורה בתוכי,
במובן הזה זה משרת אותי בכל המובנים.

מצאתי עד כמה הוא מעורר אותי ומפיח "חיים" בחיי.
כלומר גם אחרי שבעלי אמר כי כבר לא מוצא בה אותו עניין היה לי קשה מאד להרפות מזה.
גם היה לי קשה להאמין שזה אכן אמת.
ידעתי שהוא לא משקר לי אבל חשבתי שהוא מנסה לשכנע את עצמו בזה...
וגם היה לי קשה לוותר על הריגוש והעניין שזה הכניס לקשר שלנו, לחיים שלי.
נזקקתי להשתמש במחשבה שלי עליהם יחד כדי להרגיש ש"מגיע" לי כל מיני דברים שאחרת היה לי קשה לבקש לעצמי.
גיליתי בחודשים האחרונים עד כמה קשה לי לנהל עם בעלי מערכת יחסים שאיננה מושטטת על רגשי אשמה.
גיליתי עד כמה אני לא מרגישה ראויה להיות נאהבת ומתוך העינים האילו אין לי סיכוי להאמין שמישהו בעולם הזה אוהב אותי ואני אעשה הכל כדי להוכיח שאני צודקת!
מעדיפה לפעמים להיות צודקת על פני נאהבת, לא להאמין!
גיליתי בכל כך הרבה מובנים איך כל הסיפור הזה שירת אותי ומשרת אותי שהייתי חייבת לנתק את עצמי כל פעם מחדש מהסיפור ולהיכנס פנימה אל תוך עצמי ולבדוק מה אני רוצה ואיך אני ממשיכה מכאן ואיך אני משפרת את חיי שלי.
שוב ושוב היו משברים ובעקבותיהם מסעות קטנים שיצאנו אליהם יחד או כל אחד לחוד.
הרבה שיחות ארוכות וגם זמנים שלא דיברנו בינינו בכלל ורק כל אחד בתוך עצמו...

הוא עבר דברים משלו, הרבה הבנות לגבי מה זה עבורו ולמה היה צריך את זה.
אני לא יודעת להגיד שזה כבר מאחורינו.
לא יודעת מה יוליד יום.
מתמקדת ביום הזה.
לא יודעת מה עובר בראשו לגביה ולא שואלת יותר (זה עולה כשזה צריך)
מבינה שאין זה מענייני.
אם טוב לנו יחד או לא טוב לנו יחד אני משתדלת להיות עסוקה אך ורק במה שקורה בין שנינו ולשים שם את כל תשומת הלב ולא להשלות את עצמי שמישהי אחרת היא הסיבה לקשיים שלנו.

אז ככה, זה מה שקורה בימים אילו.
הם עדיין עובדים יחד ואני לא שואלת אותו איך זה בשבילו (לא שואלת כי יודעת שזה לא בא ממקום של רצון לדעת מה שלומו אלא מתוך חטטנות וחתרנות ואינני מעוניינת להוסיף דלק לאותה האש)
אני מכוונת להתרכז בעצמי, ברצונות ובצרכים שלי.
אורח החיים שלנו השתנה מאד, אני מרגישה שיש הרבה יותר מקום לי.
מרגישה שאני עושה דברים בשביל עצמי שמגבירים את האהבה שלי לעצמי.
עושה בחירות שנותנות לי להרגיש טוב עם עצמי שמכבדות אותי ומתוך האהבה שצומחת בתוכי אני גם יכולה לראות איך בעלי אוהב אותי.

עדיין לא תמיד קל, יש בינינו עליות וירידות חדות אבל אני לא יכולה שלא להרגיש הודיה עצומה על כל מה שעברתי ועברנו בשנה האחרונה.
אני מרגישה שהתבגרתי מאד והחיים שלי לעולם לא יחזרו להיות מה שהיו קודם ועל זה יש לי רק להודות.
אני מייחלת לשינויים מהותיים בתחומים שונים בחיי כבר שנים ארוכות עושה לקרתם צעדים קטנים לאט לאט עד השנה האחרונה שבה אני מרגישה שעשיתי (לא מרגישה שעשיתי אלא נדחפתי לזה) צעדי ענק!
סוף סוף קורים שינויים אמיתיים במי שאני, באיך שאני חיה את חיי באיך שאני תופסת את מי שאני, בבחירות שלי...

טוב, יש כל כך הרבה לספר, זה כל כך מורכב ומלא ומרתק בעיני אבל חייבת ללכת עכשיו.
גם קשה לי לתמצת ולמצוא את המילים המדויקות.
לא נורא, מקווה שהצלחתי להעביר קצת...

בעלי התאהב באחרת

על ידי פלונית* » 17 נובמבר 2010, 14:45

בעלי התאהב באחרת

על ידי פלונית* » 17 נובמבר 2010, 14:44

לא בדף הזה לא היה טרול, אם זכור לי נכון.
דף ממולץ

חזרה למעלה