על ידי סוקומה_וויקי* » 31 ינואר 2011, 12:52
קודם כל, אני נורא מבקשת, באמת באמת מבקשת, מכל מי שמזהה אותי (וזה מאוד קל לאלו שמכירים אותי) לא לחשוף אותי. אני כותבת מתוך ייאוש, בלבול, באמת כבר לא יודעת מה לעשות והדפים פה תמיד מאירי עיניים, לטוב ולרע. אולי הדף הזה גם יאיר, יעיר אותי.
בעלי הפסיק לאהוב אותי. זה אומר הכול בעצם, לא? הוא טוען שהוא מעולם לא אהב אותי, ונשאר איתי מתוך אשמה. שרק עצם המחשבה עליי מעוררת בו אשמה.
אנחנו נשואים כמעט ארבע שנים. מכירים זה את זה כחמש עשרה שנים. במערכת יחסים של און-אוף עשר שנים.
יש שתי בנות קטנות, בת ארבע ובת שנה.
אנחנו לא חיים בישראל. לפני חודש וחצי נסעתי לביקור מולדת לרגל נסיבות משפחתיות משמחות (הולדת האחיינית המתוקה בתבל), למזלי הרב והעצום יחד עם שתי הבנות. במשך שבועיים הכול היה בסדר, בעלי אפילו שלח מכתבי אהבה וכמה קשה לו לבד, וכמה הוא אדם שונה בלעדי, וכמה הוא מתגעגע.
ולפתע.. שינוי.
הוא לא מתקשר. כשאני אומרת שאני אוהבת אותו, הוא פולט משהו לא מחייב. "נשיקות", "חיבוק גם לך". כשאני שואלת אם קרה משהו.. הכול יוצא.
הוא רוצה לפרק את המשפחה. רע לו איתי. בלעדיי, הוא פשוט מאושר.
כעבור יומיים אומר משהו אחר - החליט לתת לזה צ'אנס, הוא רוצה להציל את היחסים שלנו.
כעבור כמה ימים - לא. אפילו לא יכול לחשוב על להיות איתי. הוא מעולם לא אהב אותי.
כל זה היה לפני שלושה שבועות. מאז - הוא שם ואני פה עם הבנות. הוא מתקשר מדי ערב כדי לדבר עם הבת הגדולה. איתי הוא לא מתקשר, בכלל. כלום. קר כמו אבן.
המסר האחרון שקיבלתי ממנו:
(באנגלית, כשהוא קר הוא תמיד כותב באנגלית)
"אם את אוהבת אותי, תני לי ללכת ותני לי להיות מאושר".
קודם כל, אני נורא מבקשת, באמת באמת מבקשת, מכל מי שמזהה אותי (וזה מאוד קל לאלו שמכירים אותי) לא לחשוף אותי. אני כותבת מתוך ייאוש, בלבול, באמת כבר לא יודעת מה לעשות והדפים פה תמיד מאירי עיניים, לטוב ולרע. אולי הדף הזה גם יאיר, יעיר אותי.
בעלי הפסיק לאהוב אותי. זה אומר הכול בעצם, לא? הוא טוען שהוא מעולם לא אהב אותי, ונשאר איתי מתוך אשמה. שרק עצם המחשבה עליי מעוררת בו אשמה.
אנחנו נשואים כמעט ארבע שנים. מכירים זה את זה כחמש עשרה שנים. במערכת יחסים של און-אוף עשר שנים.
יש שתי בנות קטנות, בת ארבע ובת שנה.
אנחנו לא חיים בישראל. לפני חודש וחצי נסעתי לביקור מולדת לרגל נסיבות משפחתיות משמחות (הולדת האחיינית המתוקה בתבל), למזלי הרב והעצום יחד עם שתי הבנות. במשך שבועיים הכול היה בסדר, בעלי אפילו שלח מכתבי אהבה וכמה קשה לו לבד, וכמה הוא אדם שונה בלעדי, וכמה הוא מתגעגע.
ולפתע.. שינוי.
הוא לא מתקשר. כשאני אומרת שאני אוהבת אותו, הוא פולט משהו לא מחייב. "נשיקות", "חיבוק גם לך". כשאני שואלת אם קרה משהו.. הכול יוצא.
הוא רוצה לפרק את המשפחה. רע לו איתי. בלעדיי, הוא פשוט מאושר.
כעבור יומיים אומר משהו אחר - החליט לתת לזה צ'אנס, הוא רוצה להציל את היחסים שלנו.
כעבור כמה ימים - לא. אפילו לא יכול לחשוב על להיות איתי. הוא מעולם לא אהב אותי.
כל זה היה לפני שלושה שבועות. מאז - הוא שם ואני פה עם הבנות. הוא מתקשר מדי ערב כדי לדבר עם הבת הגדולה. איתי הוא לא מתקשר, בכלל. כלום. קר כמו אבן.
המסר האחרון שקיבלתי ממנו:
(באנגלית, כשהוא קר הוא תמיד כותב באנגלית)
"אם את אוהבת אותי, תני לי ללכת ותני לי להיות מאושר".