על ידי רועי_שרון* » 18 מרץ 2004, 14:20
בשמת והמסעדה, ב-
מעבר להבנה כתבתי הסבר שאני חושב שהוא רלוונטי להבנת מושג
הנפש כפי שמטריאליסט כמוני מבין אותו. אני ממליץ לקרוא את זה (שוב, כנראה), אבל בתמצית: הנפש, שנתפשת אצלנו במוח כיישות אחת, היא בעצם אוסף של אירועים פיזיקליים שמתרחשים במוח שלנו, ושניתנים לתיאור כמותי מדוייק. מעבר לכך, האירועים הללו גם כנראה ניתנים למדידה (כלומר, שאפשר יהיה תיאורטית לבנות מתישהו בעתיד מכונה קוראת מחשבות), ואפילו אולי לשחזור או חילול מכני/אלקטרוני (כלומר, שאפשר יהיה בעתיד לבנות מכונה שתהיה בעלת נפש).
לתפישת הדואליסט, שמאמין בקיום של נפש כיישות עצמאית שאיננה חלק מעולם החומר הפיזיקלי, יש היבטים של הנפש שכנראה אינם ניתנים למדידה, שחזור, או חילול באמצעות מכונה. מעבר לכך, היבטים אלה של הנפש גורמים לה להיות חלק מעולם חוקים נפרד, שאינו מטופל ולעולם לא יוכל להיות מטופל על ידי הגרעין המדעי הקשה של פיזיקה-מתמטיקה-כימיה-ביולוגיה, ולכן יש מקום לקיים ולפתח גוף ידע והתמחויות נפרדים העוסקים בו.
לדואליסט יש את היתרון שהוא יכול לומר: "אני יודע להסביר את תופעת הנפש", ולהסתמך על גוף הידע הנוסף. חסרונו הוא העדר מתודולוגיה מדעית ברורה ואחידה בעולם גוף הידע הזה.
למטריאליסט יש את היתרון שהוא יכול לומר: "אני יודע איך לחקור את תופעת הנפש" ולהסתמך על המתודולוגיה המדעית הנהוגה בגרעין הקשה. חסרונו הוא העדר יכולת להסביר את תופעת הנפש.
שתי הבעיות עשויות להפתר עם הזמן: הדואליסטים עשויים לפתח גוף ידע המבוסס על מתודולוגיה ברורה ועקבית, ואילו המטריאליסטים עשויים להעמיק לחקור מספיק על מנת לפתח הבנה פיזיקלית מלאה של הנפש. אבל כרגע זה עניין של אמונה להכריע באיזו בעיה את מעדיפה להיות.
בכל מקרה, להביא למטריאליסט דוגמא אחת או אלף דוגמאות של דברים שאינו יכול להסביר
עדיין, לא יוכל לשכנע אותו בנכונות של הדואליזם. באופן דומה, להביא לדואליסט דוגמאות לדברים שבעבר נחשבו ללא-ניתנים-להסבר-פיזיקלי-ולכן-הינם-חלק-מעולם-הרוח ואילו היום הם כן מובנים, לא יוכל לשכנע אותו בנכונות המטריאליזם. שוב, זה עניין של אמונה, לא של רציונאל.
נגה, על פי המסורת הדקארטית, פקפוק הוא פעולה שכלית, פעולה של חשיבה רציונאלית. אבל אנחנו משתמשים בפקפוק גם בשביל להביע פן אמוציונאלי מסויים. יש אנשים שמסוגלים להגיע למודעוּת מלאה לגבי העמדות הרגשיות שלהם תוך שימוש בכלים רגשיים בלבד (או בעיקר). לי אישית יעיל יותר להבין את העמדות הרגשיות שלי באמצעות כלים שכליים, ולכן אני משקיע הרבה חשיבה בקבלת החלטות רגשיות. את עיקר המחשבה אני משקיע בהבנת גבולות ההכרעה הרגשית, ובניסיון למקד ולדמיין את המצבים שיקרו בעקבות הבחירות השונות שעומדות בפני, ולחוש את הרגשתי בכל אחד מהמצבים הללו.
זה סימן שיש לך פה שיעור. -- לדעתי זה סימן
שהזמנת לעצמך שיעור.
בשמת והמסעדה, ב-[po]מעבר להבנה[/po] כתבתי הסבר שאני חושב שהוא רלוונטי להבנת מושג [b]הנפש[/b] כפי שמטריאליסט כמוני מבין אותו. אני ממליץ לקרוא את זה (שוב, כנראה), אבל בתמצית: הנפש, שנתפשת אצלנו במוח כיישות אחת, היא בעצם אוסף של אירועים פיזיקליים שמתרחשים במוח שלנו, ושניתנים לתיאור כמותי מדוייק. מעבר לכך, האירועים הללו גם כנראה ניתנים למדידה (כלומר, שאפשר יהיה תיאורטית לבנות מתישהו בעתיד מכונה קוראת מחשבות), ואפילו אולי לשחזור או חילול מכני/אלקטרוני (כלומר, שאפשר יהיה בעתיד לבנות מכונה שתהיה בעלת נפש).
לתפישת הדואליסט, שמאמין בקיום של נפש כיישות עצמאית שאיננה חלק מעולם החומר הפיזיקלי, יש היבטים של הנפש שכנראה אינם ניתנים למדידה, שחזור, או חילול באמצעות מכונה. מעבר לכך, היבטים אלה של הנפש גורמים לה להיות חלק מעולם חוקים נפרד, שאינו מטופל ולעולם לא יוכל להיות מטופל על ידי הגרעין המדעי הקשה של פיזיקה-מתמטיקה-כימיה-ביולוגיה, ולכן יש מקום לקיים ולפתח גוף ידע והתמחויות נפרדים העוסקים בו.
לדואליסט יש את היתרון שהוא יכול לומר: "אני יודע להסביר את תופעת הנפש", ולהסתמך על גוף הידע הנוסף. חסרונו הוא העדר מתודולוגיה מדעית ברורה ואחידה בעולם גוף הידע הזה.
למטריאליסט יש את היתרון שהוא יכול לומר: "אני יודע איך לחקור את תופעת הנפש" ולהסתמך על המתודולוגיה המדעית הנהוגה בגרעין הקשה. חסרונו הוא העדר יכולת להסביר את תופעת הנפש.
שתי הבעיות עשויות להפתר עם הזמן: הדואליסטים עשויים לפתח גוף ידע המבוסס על מתודולוגיה ברורה ועקבית, ואילו המטריאליסטים עשויים להעמיק לחקור מספיק על מנת לפתח הבנה פיזיקלית מלאה של הנפש. אבל כרגע זה עניין של אמונה להכריע באיזו בעיה את מעדיפה להיות.
בכל מקרה, להביא למטריאליסט דוגמא אחת או אלף דוגמאות של דברים שאינו יכול להסביר [b]עדיין[/b], לא יוכל לשכנע אותו בנכונות של הדואליזם. באופן דומה, להביא לדואליסט דוגמאות לדברים שבעבר נחשבו ללא-ניתנים-להסבר-פיזיקלי-ולכן-הינם-חלק-מעולם-הרוח ואילו היום הם כן מובנים, לא יוכל לשכנע אותו בנכונות המטריאליזם. שוב, זה עניין של אמונה, לא של רציונאל.
[hr]
נגה, על פי המסורת הדקארטית, פקפוק הוא פעולה שכלית, פעולה של חשיבה רציונאלית. אבל אנחנו משתמשים בפקפוק גם בשביל להביע פן אמוציונאלי מסויים. יש אנשים שמסוגלים להגיע למודעוּת מלאה לגבי העמדות הרגשיות שלהם תוך שימוש בכלים רגשיים בלבד (או בעיקר). לי אישית יעיל יותר להבין את העמדות הרגשיות שלי באמצעות כלים שכליים, ולכן אני משקיע הרבה חשיבה בקבלת החלטות רגשיות. את עיקר המחשבה אני משקיע בהבנת גבולות ההכרעה הרגשית, ובניסיון למקד ולדמיין את המצבים שיקרו בעקבות הבחירות השונות שעומדות בפני, ולחוש את הרגשתי בכל אחד מהמצבים הללו.
[u]זה סימן שיש לך פה שיעור.[/u] -- לדעתי זה סימן [b]שהזמנת[/b] לעצמך שיעור.