שלום נשים יקרות! אני מלווה נשים בתהליכי פריון והריון, באמצעות הרפואה הטבעית.
הליווי שלי יכול לשמש כטיפול המרכזי בבעיות פריון ,וגם טיפול הנלווה לטיפולי פוריות קונבנציונאלים.
בין הכלים שלי- תזונה וצמחי מרפא, עיסוי הוליסטי, רפלקסולוגיה, דמיון נובע.
יש לי קליניקה במבשרת ציון ובירושלים.
אשמח לסייע!
יעל 054-242-7722

כאחת שסובלת משחלות פוליציסטיות וכבר שנתיים וחצי ממתינה להריון, רק רוצה לשתף אתכן במה שעוזר לי להתמודד: אמונה, אמונה ושוב אמונה.
כמה כיף שיש על מי להישען. כמה אפשר להתרווח ולהרגע ששום דבר לא בידיים שלנו באמת. הכל בסופו של דבר רק ממנו.
בדיוק כשהוא יחליט להוריד את הנשמה של הילד שלי לעולם, זה יגיע. ולא דקה אחת קודם.
כמובן שאני מצידי צריכה לעשות את תפקידי ולטפל בבעיה, אבל זה לא בשליטתי. אני מרפה, משחררת.
כמה טוב וכמה מרפה כשאנחנו יודעים שאבא שלנו בשמים רואה אותנו, מרגיש אותנו ונמצא איתנו כל רגע
ובאמת באמת רוצה בטובתינו!!

תודה טלי @}

בימים האחרונים היו לי הרבה מחשבות על:
יש לי כל מיני תכנונים לשנים הקרובות וקשה להכניס את הפקטור הזה של היריון נוסף, כשאין לי מושג אם זה יקרה בעוד חודש או בעוד שנתיים.
אולי זה לא רעיון רע לדחות את ההריון בחצי שנה-שנה. גם נפשית, לתת לכל העניין לנוח, וגם מעשית, לשריין לי פרק זמן מסוים בלי תינוק שבו אוכל לתת פוש במישור המקצועי, לפני הלידה הבאה.
קצת מתחשק לי פתאום. הרי שניים בהפרש קטן יחסית, כמו שרציתי, כבר לא יהיה ממילא. גם השמחה וההתרגשות שהיו בהתחלה עם המחשבה על תינוק חדש, התעמעמו עם האכזבות החוזרות ונשנות. ואולי מעולם לא רציתי מספיק? פתאום הספק מנקר - אולי בגלל זה לא הצליח?
אני יודעת שזה לא נכון. רציתי מאוד. רציתי באמת. עכשיו התנאים שונים ממה שהיו ואני שונה ממה שהייתי ואולי צריכה לחשוב מחדש אם ההחלטה ההיא עדיין נכונה לי.
מצד שני, המחשבה למנוע הריון מפחידה אותי. ומה אם כך אפספס את ההזדמנות? מה אם אחר כך רק יהיה קשה יותר?

חיבוק גם ממני.

תודה גוונים @}
מבחינת התחושה שלי האישית, מרגישה מאוד נוח פה, אפילו שטרם ערכתי בירור רפואי כלשהו. אני לא מרגישה שהכנסתי את עצמי לאיזושהי הגדרה, מלבד העובדה שאני מתקשה להיכנס להיריון תקופה ארוכה, כבר שנתיים.
במשך התקופה הזו חשבתי לעצמי שאולי אני במן מעגל שמזין את עצמו, שאני צריכה לפתוח דף חדש, כאילו הרגע התחלנו לנסות ואין סיבה שזה לא יקרה עכשיו. ממש נכנסתי לראש הזה, אבל זה לא עבד וכנראה שלא שם הבעיה.
כשכתבתי שאנחנו בתחילת הדרך, התכוונתי שעוד מוקדם להרגיש כאילו זה לעולם לא יקרה ועוד לא הייתי אצל רופא ולא ניסיתי טיפולים וכו'.
זה מבחינת התחושה שלי.
אם את חושבת שזה לא מתאים מסיבות אחרות, אשמח אם תרחיבי קצת. מראש אני אומרת שלא מאוד קריטי לי הכותרת של הדף, אם זה ממש מפריע למישהי שאני כותבת פה, אמצא מקום אחר (נא לקרוא בטון קליל ולא פולני (-: )

חיבוק גם ממני.
אולי בתור התחלה, תמצאי מקום אחר, מדויק יותר, לכתוב?
לא נשמע שיש לך בעיות פוריות, כי שבסך הכל אנחנו די בתחילת הדרך עם הניסיונות
ההגדרה הזו, שאת מכניסה את עצמך לתוכה, נראית לי כובלת וכבדה ומעמיסה ולא מאוד בריאה (לא ממקום שיפוטי, אלא מזדהה).
בטוחה שיש כאן דפים יותר מדויקים שאפשר לשפוך בהם את הלב, או שתפתחי לך אחד זמני? או דף בית?

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

תודה יקרה.

אז עוד אחד.

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

תודה, זה באמת עוזר.
אני מתקשה כבר לדמיין את עצמי בהיריון. מצד אחד מתאכזבת כל חודש מחדש כשלא, אבל מצד שני מתקשה לדמיין את הכן.
כל כך הרבה פעמים זה לא קרה, שאני קצת לא מאמינה כבר שיקרה (למרות שאני יודעת בשכל שזה ממש לא ככה, שלקח הרבה זמן עד שהתחלנו ממש לנסות ברצינות, שבסך הכל אנחנו די בתחילת הדרך עם הניסיונות. אבל מצד שני אומרת לעצמי שיש כל כך הרבה הריונות לא מתוכננים, שקורים בזמן לא צפוי של המחזור וכו', אז גם אם נניח לא השתדלנו מספיק לתזמן סביב הביוץ המשוער, אחרי כל כך הרבה זמן, מתישהו הייתי נכנסת להיריון, לא?).
וזו גם איזו אי ודאות שכל הזמן מרחפת מעל. יש לי כל מיני תכנונים לשנים הקרובות וקשה להכניס את הפקטור הזה של היריון נוסף, כשאין לי מושג אם זה יקרה בעוד חודש או בעוד שנתיים.
ובעיקר מתסכל. מן חוסר אונים כזה מול הגוף.
נו, בסוף פתחת לי קצת את הסכר של המילים.

חיבוק.

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

זה שוב לא. אוף.
מחר פגישה אצל רופאת נשים. לא מבינה איך בעבר נכנסתי להריון כל כך מהר, ועכשיו כלום.
יש לי מן מועקה שאני צריכה לפרוק, אבל אין לי כל כך מה להגיד שיפרוק אותה )-: פשוט עצובה מאוד.
מזכיר לי את התחושה אחרי ההפלה שהייתה לי. רוצה לדבר על זה, לשחרר ולפרוק אבל אין לי מה להגיד.

זה כן? זה לא?
זה לא )-:
כל השבוע הייתי סקפטית, ניסיתי להגן על עצמי מאכזבה.
היום בבוקר קמתי וכשראיתי שעדיין אין מחזור הייתי בטוחה שזהו זה, הרי מעולם מעולם לא היה איחור כל כך גדול חוץ מאשר בהריונות.
אבל כעבור שעתיים... הגיע המחזור.
התחושה הזו שאני צריכה לאחוז בטוב שלא יברח, להיות כל הזמן עירנית כי ברגע שארפה יגיע משהו רע, כל כך מלווה אותי כל החיים. ובאופן טבעי המחשבות הלכו מייד לשם. אילו לא הייתי נרגעת, אילו הייתי ממשיכה לאחוז ב"היריון" שלא יברח... אני יודעת שזה משולל כל היגיון ומנסה לא להיסחף למקום הזה, אבל קשה.
החלטתי שאתחיל בדיקות בחודש הקרוב. אם יש משהו קונקרטי שמפריע, חבל על ניסיונות ריק וכל פעם מחדש אכזבה... אם לא יעלה שום דבר קונקרטי, אחשוב הלאה.
מישהי יודעת להגיד לי למה לצפות בפגישה ראשונה?
כדאי ללכת ישר למישהו שמתמחה בפוריות או להתחיל סתם אצל רופא נשים "רגיל"?

כדאי לזכור ששני הדברים הללו אינם מקדמים הריון בשום צורה
(-: העלית חיוך על פניי.
משתדלת מאוד להיות רגועה ולהשאר עסוקה ולא לחשוב כל הזמן, זה כן? זה לא?

בהצלחה!!!
כפי שידוע, בדיקות הריון אינן מכניסות להריון...
תנוחי, תנשמי, תקווי וחכי לאיחור יותר משמעותי (אני תמיד מחכה לפחות שבועיים-שלושה מהאיחור ועד לבדיקה הביתית, ואז עוד חודש-חודש וחצי עד שהולכת לרופאה. כדאי לזכור ששני הדברים הללו אינם מקדמים הריון בשום צורה).

תודה לכן...
אני כרגע באיחור של יומיים במחזור, והתקוות מתחילות לעלות. למרות שגם בעבר היו לי איחורים שלא היו הריון אז אני משתדלת להנמיך ציפיות.
בכל זאת, ההמתנה מורטת עצבים. ובאופן מוזר אני ממש לא רוצה לבדוק בבדיקה ביתית. רק מלראות את הבדיקות האלה כבר נהיה לי רע, הן מתקשרות אצלי לאכזבה.
אז בינתיים רק מחזיקה אצבעות.

וגם - להירגע...
(כן, יודעת, מניסיון, זה בלתי אפשרי, ממש ממש ממש בלתי אפשרי. הייתי שם לגמרי.
אבל זה מאוד חשוב, באמת חשוב.
ובאמת ה-מ-ו-ן פעמים ברגע שמצד אחד מנסים ברצינות, בימים הפוריים, ומצד שני נרגעים ומורידים לחץ - זה קורה...)

הייתי לוקחת עוד 3 חודשים של ניסיונות רציניים, מתוזמנים, לפני שהייתי מחפשת עזרה רפואית.

(כתבת שאת לא ממש צעירה - בת כמה את?)

בשלושה חודשים האחרונים היינו רציניים יותר.

מנסים בערך שנתיים, מתזמנים לכאורה שנה וחצי (גם בערך) אבל לא בכל החודשים באמת קיימנו יחסים בימים הפוריים.

כמה זמן אתם מנסים?
כמה זמן, אם בכלל, אתם מתזמנים יחסים לימים הפוריים?

מקווה מאוד שיקרה לי הקסם של באופן - כותבים על בעיה, והיא נפתרת...
לא קרה )-:
הרצון עכשיו הוא לגמרי בבטן. ממש ממש.
נמאס לי כל כך. ואני יודעת שהגיע הזמן להתחיל לברר אם יש בעיה "אמיתית" רפואית. ואני כל כך לא רוצה.
למה, למה אני לא נכנסת להריון?
אז שוב מבקשת:
עצות? מחשבות? גם הזדהות תתקבל בברכה...

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

אני קוראת וכותבת קבועה כאן, אבל לא מזדהה מטעמי פרטיות הנושא (בשבילי).

מנסה להיכנס להריון נוסף כבר יותר משנה... ומרגישה קצת מיואשת.
לא פניתי עדיין לרופא נשים בעניין, כי בעבר נכנסתי להריון פעמיים בקלות רבה (אחת הסתיימה בהפלה). וגם כי יש חודשים שאנחנו לא מנסים מספיק פעמים, בכלל או ספציפית סביב ימי הביוץ (כי בדיוק אז יש משהו כזה או אחר בחיים שמפריע).
אני מרגישה שאולי זה משהו נפשי - אני רוצה מאוד, אבל לא בבטן, יותר בראש.
החיים שלי עמוסים כל כך, ולא מרגישה צורך דחוף להכניס אליהם עוד מישהו באופן אינטנסיבי כל כך.
אבל אני יודעת שברגע שאהיה בהריון, הוא מהר מהר יקפוץ למעלה בסדרי העדיפויות וארצה אותו מאוד. וזה נכון לנו כמשפחה, את זה אני ממש מרגישה, שהדינמיקה תהיה טובה יותר בארבעה ושלילד הנוכחי זה יהיה מעולה. לא שעכשיו לא טוב, פשוט יכול להיות טוב יותר.
ואני לא ממש צעירה, ורוצה להשאיר לי אפשרות גם לילד שלישי בבוא העת.
בקיצור, אין לי ספק שההחלטה לעשות עוד אחד היא נכונה, רק לא מרגישה את הדחף.
ההריון הראשון בא אחרי הרבה שנות נישואים, בדיוק מהסיבה הזו - היה לי טוב, ולא הרגשתי צורך בעוד משהו. אז פשוט לא ניסינו, וחיכיתי שהדחף יגיע, ולקח לו המון זמן. אבל עכשיו שחוויתי את האמהות, אני יודעת שזה כן יהיה לי טוב לעשות עוד אחד לפחות, ואני לא רוצה לחכות שנים הפעם.
מקווה מאוד שיקרה לי הקסם של באופן - כותבים על בעיה, והיא נפתרת...
אבל למקרה שלא (-; עצות? מחשבות? גם הזדהות תתקבל בברכה...

שאלה למבינים ברפואה סינית ופוריות.
יש לי קפסולות של שליה מיובשת מהלידה האחרונה שלי וכשקיבלתי אותן גיסתי מאוד התעניינה בהן. כמה שבועות אחרי הלידה נפל לי האסימון שאומנם כנראה בארץ אסור לטפל עם שליה מאשה אחרת אבל יכול להיות שהשליה שלי יכולה בעזרת רופא/ה סיני/ת לעזור לגיסתי ובעלה בטיפולי הפוריות (שניהם מאותגרי פוריות, יש להם בת אחת שהדרך אליה לא היתה פשוטה ועכשיו מנסים להרות את פטל).
לא הצלחתי למצא מידע בנושא (אין לי קצה חוט וגוגל לא מועיל) וגם כאן באתר לא מצאתי כלום, אשמח לכל מידע בנושא.

זועקת לעזרה- לא שמעתי על הבעיה אך הייתי מציעה לך לעשות בירור אצל רופא גניקולוג ופוריות

האם יש למישהי מידע לגבי התופעה הבאה:
בזמן ימי הביוץ, בהם יש סיכוי להרות, לאחר קיום יחסי מין מתפתחת אצלי תופעה בה אני מרגישה חסר נוזלים אדיר וצורך רב לשחרר נוזלים מהגוף. ליציאות הנוזלים מהגוף יש ריח לא נעים וצבע אפרפר. אני מרגישה מערבולת במרכז הבטן (אולי באזור הרחם?). התופעה נמשכת יום-יומיים ומסתיימת בדימום. רופאים שונים לא עלו על מקור הבעיה, אך ציינו את הקשר בינה לבין אי יכולת להרות. לפי דעתי נוצר הריון מסוים שנגמר בדימום. התופעה גורמת לי לסבל רב, וכמובן - אין לי ילדים. שאלותיי: האם ישנה תופעה של דחיית זרע? האם המקור פסיכולוגי? האם מישהי חווה חוויה דומה? אשמח מאד להתעדכן

שותפות יקרות לדרך, משתפת; שמחה לבשר לכן שאני מרגישה בריאה. לפני שבועיים עברתי כריתת חצוצרות, הן היו חולות, ועכשיו סוף סוף אני מרגישה בריאה , אחרי 3 שנים של טיפולים מקווה שההחזרה הבאה של העוברים מוקפאים תצליח וסוף סוף אהיה אימא ונהיה משפחה ולא רק זוג. לקח לי כמעט שנה לרצות מאוד את הניתוח הזה, אני - שרק מה שטבעי נכון, ראיתי בצורך בניתוח כישלון בתחילה, לאט לאט נפתחתי לרעיון עד שלאחר 8 חודשים של המתנה לניתוח בבית חולים פריפריאלי ולאחר 2 ביטולים ודחיות של תור (ואני כמעט בת 40) החלטתי לבצע בבי"ח פרטי, אצל הרופא הכי מומחה שאני מכירה, ולמרות שאנחנו קצת עניים מצאנו בדיוק את ה- 1500 ש"ח בשביל זה. עם כל זה שרק לפני כשנה הגעתי לשעתיים ביום התעמלות, כולל שיטת אביבה, ותזונה טבעונית וויטמינים... הבנתי שיש דברים שרק ניתוח מרפא, וזה לא כישלון, זו הדרך שלי. עזר לי מאוד להבין הספר "גופה של אישה תבונתה של אישה" מומלץ מכל הלב. אז רק בריאות לכולנו ושנה פוריה ומופלאה, מלאת ניסים ואהבה.

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

שלום לכם, רציתי לשאול האם יש למישהו המלצה על מדקר/ת באיזור תל אביב המתמחה בהכנת הגוף להריון, הסדרת מחזור, איזון הרמונאלי, בעיות פוריות וכו...אשמח לקבל המלצה על מישהו/י מקצועי ואנושי. תודה!

בהצלחה

תודה
גם לך
ולכל ההולכים בדרך המאוד לא פשוטה הזאת
שיש האומרים עליה שהיא מלמדת וכל זה, אבל מוכרחה להודות שזה שיעור שהייתי מוותרת עליו בשמחה וברצון

למרות זאת, מצאתי את עצמי קובעת הבוקר תור לרופא ביחידה ונוטה לכן.


בהצלחה

אני מבינה את הצורך בעוד ילד ומנגד את ההתחבטות על הבריאות שלנו

אני לא מפסיקה להתלבט. והסיפורים שלכן יושבים אצלי חזק בראש.
למרות זאת, מצאתי את עצמי קובעת הבוקר תור לרופא ביחידה ונוטה לכן.

בריאות ושמחה לכולנו.

וואו , קראתי את שלושתכן, וההזדהות כלכך חזקה.

אני מבינה את הצורך בעוד ילד (אצלי זה התחזק מאוד אחרי ההריון הראשון, הנס הגדול של חיי)
ומנגד את ההתחבטות על הבריאות שלנו

מאחלת לכולנו הצלחה באשר נחליט, ומאחלת להפסיק לשמוע על עוד ועוד נשים שכמהות כלכך לילד וצריכות לעבור את המסע הבלתי ברור הזה.


אין לי מושג איך עמדת ב-13 טיפולים, את ממש גיבורה. מאחלת לך לזכות לשמחה ובריאות איתנה.



השבת קראתי על הנושא שישראל מעצמה בטיפולי פוריות, האם זה אכן נובע מלחץ חברתי (כמו שרבים ומתנגדים טוענים,) או שהם לא באמת מבינים בנפש האישה שכמהה לתינוק ולהריון.

המחכימון כותב: "בתוכך על פני בתוכחה", וזה קשור ככ למה שאת אומרת. להסתכל פנימה ולא החוצה. אני מתקשה להחליט למרות שהדבר ההגיוני לעשות הוא באמת לעצור פה.
אני גם לא לבד בזה ובעלי מאוד מאוד רוצה עוד לפחות ילד אחד. אז גם זה ברקע. כמובן שהוא יקבל ויכבד כל החלטה שלי אבל זה שם.

אני מקווה לילד ראשון ואני בת 39
אני מחזיקה לך אצבעות חזק חזק חזק. האם את אותה מירב שכתבה שהיא מחכה לתשובה ביחד איתי? האם גם את קיבלת תשובה שלילית?
חיבוק ותודה על השיתוף. נתת לי חומר למחשבה.

ללא פשוטה-
אם הייתי במקומך הייתי מקבלת את המציאות,
וחושבת מה אפשר לעשות עם כל האנרגיה הזו שמושקעת בילד שלישי,
מחשבה בשבילך- האם הרצון הלא מושג לילד שלישי, שגורם לך לסבל הזה כרגע ולכל האנרגיות להישאב לשם, מגיע מרצון להשיג משהו שלאו דווקא קשור לגלגול הזה? סוג של תיקון לא במקום?
אולי להיפגש עם מתקשר/ת או שיטת "העבודה" ?
אני מקווה לילד ראשון ואני בת 39, וכן- אשמח מאוד לילד אחד אחרי 3 שנים של טיפולים,
שניים זה יהיה בונוס מבחינתי...
אבל אני לא במקומך ואם תחליטי שלא ושזהו- תני לעצמך להתאבל, תרשי לעצמך לקבל את המצב כפי שהוא, ללא האשמות עצמיות וזוגיות ושכן עשית ככל יכולתך במצב הנתון- גם להחליט לא לסכן את עצמך זה ככל יכולתך, ולזכור שכל הליך בIVF טומן בחובו סכנות רבות.

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

_עברנו 13 IVF
אצלינו אין בעיית זרע, להפך, הוא מצטיין
התחלתי טיפולים בת 39 והפסקתי ב42 וחצי
לא הצלחנו - במובן זה שאין לנו ילדים

וואו. נעתקו המילים מפי.
תודה ששיתפת ומקווה שלא נגעתי במקומות קשים מדי.
אם כן, לא התכוונתי ואני מתנצלת מאוד מאוד.

עברנו 13 IVF
אצלינו אין בעיית זרע, להפך, הוא מצטיין
התחלתי טיפולים בת 39 והפסקתי ב42 וחצי
לא הצלחנו - במובן זה שאין לנו ילדים

מחזיקה לכולכן אצבעות. מאד.

חוששת שגם אצלנו יש בעיית זרע (כבר יש תור לבדיקות) מה אתם עושים כדי להתמודד עם זה באופן טבעי? איך מתחזקים?

טוב, יש את הדברים "הפשוטים"
שום, גרעיני דלעת, דקל ננסי (או איך שקוראים לזה) לאוכלי הבשר: אשכי הודו
אבץ , ויטמין E

יש כמה ויטמינים מוכנים: ספירה של סופהרב ויש ויטאמייל שיש רק בחנויות נבחרות

ואם יתברר שיש בעיה, לאייל פוליטי יש תערובת שטוענים שמאוד עוזרת, אנחנו עכשו מנסים, אבל אצלנו זה בעייה בייצור אז ההשפעה לא בטוחה.


זה היה על רגל אחת, בשלוף מהזכרון.

בהצלחה

_חושבת שצריך להיות ערות
לתופעות הלוואי האפשריות, כדי שיהיה אפשר לשאול את הרופאים ולעקוב_
בהחלט צודקת
תודה על המידע

ובאמת הרופאים לא ממש מידעים בנושא תופעות הלוואי. זה אחריות שלנו.

חושבת שצריך להיות ערות
תודה הדס מצוי אני לגמרי מסכימה איתך ומי כמוך יודע.
לעבור כריתת רחם זה אירוע קשה מאוד וקשה עוד יותר לחשוב שזה תוצאה מטיפולי פוריות.
האם עברת הרבה סבבים? את כמובן לא חייבת לענות, ולא שזה משנה, אני סתם מנסה להיאחז בכל שביב של מידע ורופאי הפריון די מנפנפים את הצד הפחות נעים של הטיפולים. זאת הפרנסה שלהם (ושל חלקם שליחות, אני מניחה) כך שנדמה לי שהם מעדיפים לא לשים את ההשלכות השליליות במרכז סדר היום שלהם.

תודה בכל מקרה ובריאות שלמה גם לך.

אני לא יודעת איך לכתוב. מצד אחד לא רוצה להפחיד או לרפות ידיכן, מצד שני, חושבת שצריך להיות ערות
לתופעות הלוואי האפשריות, כדי שיהיה אפשר לשאול את הרופאים ולעקוב.
כשאנחנו מזריקות את ההורמונים, אנחנו מכניסות לגוף, בין היתר, כמויות עצומות של אסטרוגן.
אצלי האסטרוגן הביא ל"פריחה" של שרירנים.
סיימתי את הטיפולים עם רחם רב שרירני ולבסוף נאלצתי לעבור כריתת רחם.
אם יש לכן במשפחה היסטוריה של שרירנים (אצלי גם אמי וגם סבתי סבלו משרירנים) עמדו על כך שמחודש לחודש יעקבו אחרי מספרם וגודלם
של השרירנים.
בריאות טובה וידיים מלאות!

האם בתקופת ההורמונים את במצב לילדים לידך?

את שואלת בגלל השפעות על מצב רוח? אם לזה התכוונת, אז אני מוכרחה להגיד שמהסימפטום הזה דווקא פחות סבלתי.
אולי בגלל מינונים נמוכים יחסית, אולי בגלל סוג ההורמונים שקיבלתי.

אני בהתלבטות ככ קשה ואני אפילו לא יודעת עם מי להתייעץ. ברור שההחלטה היא שלנו (בעלי אומר שלי כי זה הגוף שלי).
הרופא טוען שלא הוכח קשר מדעי בין חשיפה להורמונים ובין סרטן השד. אני קראתי שמצאו קשר לסרטן הרחם, אבל קראתי את זה בעיתונות פופולרית. אין לי באמת גישה או ידע למאמרים מקצועיים. וממילא, זה הכל סטטיסטי. וגם אם לא לא מצאו, זה לא אומר שאין.
ומצד שני...הרצון ככ חזק. וכמו שאת אומר, הפחד מלהתחרט.
ואין לי בכלל זמן להתלבט, בגלל הגיל שלי.
לא פשוט, בקיצור.

תודה על המידע בענייני המזון. אני צמחונית ולא אוכלת כמעט גבינה. שאר הצמחים שהזכרת לא מוכרים לי כלל. אנסה לברר.

בשורות טובות לכולנו.

אז עכשו אנחנו מתחזקים בכל הכח,
חוששת שגם אצלנו יש בעיית זרע (כבר יש תור לבדיקות) מה אתם עושים כדי להתמודד עם זה באופן טבעי? איך מתחזקים?

לתודה על הברכות, אצלנו זרע זה דבר נדיר, ככה שמיקרומניפולציה היא דבר בסיסי, רק שימצאו זרעונים.

לגבי הכבד, יש כל מיני מזונות מזיקים ויש מנקים ומחזקים. ההורמונים עצמם גם פוגעים בכבד ככה שעדיף להגיע לטיפול עם כבד כמה שיותר בריא ונקי מרעלים.

כרגע אני לא זוכרת את המזונות הטובים, אבל יש כמה צמחי מרפא בסיסיים לניקוי, כמו: שבטבט, גדילן, אני חושבת גם שן ארי.
(יש בכל מיני חברות חליטות מוכנות לניקוי רעלים מהכבד, אני לא בתפקיד ובטח לא מוסמכת להמליץ על משהו אישי)

ולהמנע ממזונות כמו נקניקיות ודומיהם וגם גבינה צהובה ודומיו (אם הם בכלל ברשימת דברים שאתם צורכים).

בהצלחה

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

תודה נאוה על החיזוק. שולחת לך חיזוקים בחזרה. אם הצליח לכם בפעם הראשונה, למה שלא יצליח שוב? רוב הסיכויים שיצליח, לא?
אני לא מכירה בכלל בעיות פוריות של גברים, אנחנו מה"לא מוסברים", אבל אני כן יודעת שיש היום מיקרומניפולציות שדווקא נותנות מענים טובים יחסית.
מקווה בשבילכם שזה יצליח!

למה התכוונה ב לחזק את הכבד בתזונה בריאה_?
סיקרנת אותי.

ההתנגדות העיקרית שלי היא פחד מהשלכות של נטילת עוד הורמונים בכמויות שהטבע לא תכנן...

משפט כלכך נכון וחזק
מזדהה איתך כלכך

אני הצד הפורה, אצלנו יש בעית זרע קשה מאודדדד
ב"ה יש לנו בן מהפריה ראשונה ומאוד ניסית.
החלטתי לתת צ'אנס אחרון, אז עכשו אנחנו מתחזקים בכל הכח, כדאי לך גם אם את מחליטה לחזור, לחזק את הכבד בתזונה בריאה.

אני רוצה לדעת בעוד כמה שנים שלא ויתרתי על החלום למשפחה ושבאמת עשיתי הכל (בלי לפגוע בבריאות שלי, לפחות לא הפיזית).

אבל כשיש כבר שתי מתנות בבית השאלה כפולה, האם בתקופת ההורמונים את במצב לילדים לידך?


אני אפילו לא יודעת מה רציתי להגיד, אבל התשוקה לתינוק זה דבר לא ברור וכלכך חזק.

בכל מקרה בהצלחה
והחלטה טובה

_בכל אופן אני רק יכולה להציע תמיכה ועידוד לגבי כל מה שתחליטי שנכון עבורך.
וחיבוק._

תודה, זה מוערך.

מכיוון שזה דף שנקרא בעיות פוריות אני מניחה שיש פה עוד כמה בנות שיודעות במה זה כרוך ואולי יכלו לתרום לי מניסיונן.
אנחנו לכאורה בצד המפונק של הסובלים מבעיות פוריות כי יש לנו שני ילדים (שניהם מהפריות, הראשון אחרי כמה שנים טובות השני הצליח מהר).
אני בת 39 ואנחנו מאוד רוצים עוד ילד/ה. הסיכוי שנצליח לבד הוא כנראה אפסי.
אז אנחנו מתלבטים אם להתחיל שוב את כל התהליך של הזריקות/שאיבה בהרדמה מלאה/החזרה וסיכוי לא מי יודע כמה בגילי או פשוט לעזוב את זה
ולשמוח בשני האוצרות שיש.

אם מישהי חוותה/עברה משהו דומה ובא לה לשתף - אשמח.
ההתנגדות העיקרית שלי היא פחד מהשלכות של נטילת עוד הורמונים בכמויות שהטבע לא תכנן...

אין לי נסיון ולא נראה לי שאפשר כל כך לתת עצות (זה הרי כל כך אישי!)
גם לא אמרת ממש פרטים על הגיל וכמה ילדים אז זה אפילו יותר מעורפל...
בכל אופן אני רק יכולה להציע תמיכה ועידוד לגבי כל מה שתחליטי שנכון עבורך.
וחיבוק.

hug-sad
תודה
זה כואב מאוד

עכשיו צריך להחליט אם נכנסים שוב למערבולת הזריקות/שאיבות/החזרות או שפשוט מודים מעומק לב על מה שיש ועוזבים את זה.
אמרנו שנמשיך לנסות לבד (מין סוג של בדיחה כזו בהקשר שלנו).
אני מפחדת מהטיפולים (לא מהטיפולים עצמם, אלא מהשלכות בריאותיות אפשריות שלהן. כלומר, סרטן. ובגילי המתקדם מבחינת פוריות הסיכויים קטנים כל כך).
אבל המחשבה שלא יהיו עוד ילדים פוערת לי חור גדול בבטן. הרבה יותר גדול ממה שציפיתי.

כנראה שעכשיו עברתי מ"מאוד לא פשוט לחכות" ל"מאוד לא פשוט להחליט".

עצות ומחשבות מבעלות ובעלי ניסיון יתקבלו באהבה.

)-:

_באיזשהו שלב כבר עדיפה כל תשובה על אי הידיעה והציפייה...
לגמרי!

וברור שעדיף שכן_
ברוררררררררר (-:

מחזיקה לך אצבעות בשארית כוחותיי...
בהצלחה רבה

כל כך מבינה
אנחנו מאוד לא פשוטות לחכות ביחד...
הבדיקה שלי ביום שלישי
באיזשהו שלב כבר עדיפה כל תשובה על אי הידיעה והציפייה...
וברור שעדיף שכן
ובבריאות ושמחה

תודה
מקווה לשרוד כדי לעדכן...
(-:

מחזיקה לך אצבעות!
תעדכני...

מחר בדיקת דם כדי לברר אם אנחנו בהיריון. הסיכוי? ככה ככה. החזירו שני עוברים בני חמישה ימים לרחם. מקבלת תמיכה הורמונלית. כבר בת 39 (קשה להאמין...) אם כי העוברים צעירים ממני בשנתיים וחצי (חיי כסרט מדע בדיוני). אני מטפסת על הקירות. די בטוחה שזה לא הצליח (כי מה כבר הסיכוי? כי אני מרגישה לפני מחזור - גלי חום, הרחם נע ונד) והשעות עד בדיקת הדם קשות מנשוא. מצד אחד רוצה כבר "לגמור עם זה" (התמיכה ההורמונלית לא ככ נעימה) ומצד שני שביבונצ'יק של תקווה שאולי בכל זאת. ואולי נופתע ואולי ואולי ואולי.
אם זה לא יצליח הפעם אז כנראה שזהו זה. מחשבה לא פשוטה לי ולבעלי האהוב. האם נצליח לשרוד את זה? כן. אבל זה יהיה עצוב. זה ברור.
עוד 27 שעות פחות או יותר נדע אם לשבט או אם לחסד...ומאוד לא פשוט לחכות.

מירב יקרה,
הייתי שם. אני קוראת אותך ושולחת לך חיבוק חם.
מאד.

שוב שאלו אותי אם אני בהריון. היום אפילו קיבלתי חיבוק. כל הטיפולים האלו ניפחו לי את הצורה לגמרי. השמנתי את כל 10 הקילו שהצלחתי להוריד מאז הטיפול האחרון שלא הצליח- בו התבשרתי שכל הפעולות שעשיתי (התעמלות באדיקות להזרמת דם לאגן, טבעונות) לא שינו כלום והבעיה בכלל מכאנית וחמורה כך שרק ניתוח יעזור. הרופא הפרטי שאני אצלו עכשיו הוא מהסוג האופטימי ... א קיצר- עוד שבוע בדיוק לבדיקת הדם.
בפעם שעברה שהראו תינוקות על המסך בכיתי. זה פשוט נהיה כזה אישיו שמשתלט על כל החיים שכבר לא יכולה, וגם לא יכולה להפסיק לנסות. ומי שיודע שעכשיו אני בהחזרה שלא יעיזו לשאול אם אני עצובה כי לא הצליח... ושיפסיקו להיכנס לי לרחם כשאני סתם יוצאת מהבית ובאמצע היום שיתנו לי לחיות. זה מספיק קשה גם ככה כי רוצה בזה כל כך ולא יכולה להיות משהו אחר חוץ מ אישה שרוצה תינוק והיא עכשיו בטיפולים.
אתמול, באמצע הסיבוב הליכה, שהוא גם לנשמה, חשבתי שאני יכולה להיות מאושרת גם בלי תינוק, כמו שאני יכולה להיות עצובה בלי קשר. זה עודד אותי שלא הכל תלוי בזה. עצובה ושמחה לפרקים באמהות או עקרות. אני יכולה ליצור דברים אחרים. וכל היצירות מתעכבות, וכשבין טיפולים- הכל ב"הולד", מחכה ואוגרת כוחות לרגע שבו זה בולע אותי ולא משאיר אנרגיה אלא לזריקות ולהורמונים ולהיות מסודרת עם כל הניירת הזו והבירוקרטיה וטופס 17. החזרה של בלסוטוס (?) עובר גדול בן 5 ימים, שדווקא התפתח לאט אבל מי יודע? ולמרות שאחרי 3 ימים מההחזרה הרגשתי שהנפיחות קצת ירדה ואני בטח לא... עכשיו אני שוב נפוחה.... זה הרי לא "נכון" להתעסק בכן ולא כל הזמן אבל זה לא כזה בשליטה. זהו, שפכתי. אבשר לכן אחרי בדיקת הדם.

שלום, אני שוקלת להתחיל דיקור סיני לבעית שחלות פוליציסטיות. אשמח לקבל המלצות על מדקר טוב באיזור אשדוד רחובות. תודה

אני מטפלת כזאת, ואני מטפלת באזור הגליל והגולן
אשמח לעזור

האמונה ניתנת לכולנו - כל אחת וסגנון האמונה והתפילות שלה
תודה על המילים המחזקות

האמת, אישית לא רואה קשר ל"לשחרר" כן מאמינה שהרצון החזק, האמונה שזה יצליח עוזרת יותר.
אצלנו הטיפול המנצח (IVF ראשון) הניב נס אדיר שכיום כבר בן 3 ושבעה חודשים, כבר בתחילת הטיפול ידעתי שאני בהריון (הרופא ועוד כמה בסביבה ניסו להוריד אותי מהאולימפוס עד שנראה בטא)
מאז טיפולים לא צלחו ולא כי אני לחוצה, למרות שלפני הילד הראשון הכמיהה שלי היתה קטנה יותר לילד, ועכשו אני מאוד רוצה. היו טיפולים שנקלטו אבל לא שרדו יותר מכשבוע.

כדי להרגע אפשר לקחת טיפות רסקיו.
לי גם תפילות מאוד עוזרות לנווט את הלחץ והדמעות לכיוון של אנרגיה חיובית בונה.

בהצלחה לכולנו



(אם זה רלוונטי, גילוי נאות, אני דתיה / מתחזקת)

ככ מתסכל להגיד לי , אישה מאותגרת הריון בת 42 , שהכי חשוב זה להירגע...
ועכשיו קראתי ב ynet שרוצים להגביל את הטיפולים לגיל 44 כי גם ככה הסיכויים ככ נמוכים
ואני אמורה להיות רגועה ..
גם קוראת כאן ויודע כמה זה מגיע אחרי שמשחררים ..
אבל זה קשה - איך אשחרר את הרצון לילד ? איך באמת אוכל לקבל את הרעיון שלא יהיו לי ילדים ? לא רוצה לאמץ .. לא רוצה ביצית של מישהי אחרת
הכל בסדר אצל שנינו .. שנינו רוצים .. אוף .

מטפלת טובה: פרנסיס יואלי, בכפר תבור,עובדת בשיטות הוליסטיות; E.M.D.R., :בריין ספוטינג ושיחות. ושיהיה לך קל או לפחות נסבל...

שלום
קרובה ליאוש, עייפה מלבכות וכנראה חסרת אונים.. תהליך ההמתנה להריון הנכסף והמסרב לבוא מביא אותי לחיפוש עזרה. אשמח להמלצה על מטפלת כזו או אחרת לליווי התהליך הקשה הזה וצמיחה ממנו. מאסתי בכאב, הגיע הזמן לגדול מתוכו. אם יש למישהי רעיון על מלווה שכזו באזור הגליל אשמח מאוד לשמוע!!
ברכות שמחות ופוריות מאהבה

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

תודה נובה, זה אכן משהו יפה להגיד, בעיקר שלאן שלא מסתכלים נראה כאילו אין מוצא מהסבל, ואני רק הולכת ומתכנסת בתוך עצמי. יש לי חברה שאמרה השבוע שבמקום לעשות מדיטציה על תינוק, כמו שממליצים בספרי פוריות רבים, אני מריכה לעשות מדיטציה שבה אני רואה איך זה לגדל את הבת שלי בתור ילדה יחידה, איך יראו השנים הבאות שלנו ביחד, לאן נלך, מה נעשה ביחד וכו. אני עדיין לא שם, אבל בהחלט הפס'צי לדמיין אצ עצמי צועדת שוב עם חבילה קטנה במינשא, ואוחזת יד עם ביתי הגדולה. זאת הייתה התמונה שנשמתי לתוכה הרבה זמן, אבל הסבל לאחרונה כל כך גדול שהפסקתי. עכשיו אני רק מרגישה אבל גדול, אפילו שאף אחד לא מת. הלוואי ויכולתי להתעורר מהמצב שלי.

רחוקה מכאן יקרה-
דיברתי לא מזמן עם מישהי שהייתה בדיוק באותה סיטואציה. היא אמרה לי משהו מאוד יפה שנתן לי להרגיש את התקווה שיכולה להיות לכל אישה.
היא אמרה שהיא רצתה כל כך ילד והרצון היה כל כך חזק והרצון לא התממש כל כך הרבה זמן שהיא התפללה לאלוהים- אתה לא רוצה לתת לי ילד לפחות תשחרר אותי מהרצון הזה- הרצון זה סבל בשבילי שלא מתממש. נראה שאלוהים נענה לה כי היא סיפרה שברגע שהיא שיחררה את הרצון היא נכנסה להריון. מאחלת לך גם את אותו דבר. היכולת לא לסבול למהרצון הזה והריון בקרוב.

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

שלום לכולם,
אני בת 41.5 עם ילדה שנולדה כשהייתי בת 37. היא נולדה באופן טבעי אבל אחרי הרבה שנים של המתנה. עכשיו הלחץ על טיפולים גדול, בגלל הגיל. ובכל זאת, הזרעה עם זריקות שנכשלה החודש גרמה לנטיה שלי לחרדה ודיכאון להתפרץ בגדול, התעוררתי כל בוקר עם בחילה מטורפת ונשימה מבית החזה כמו של כלב צמא. חלק מזה זה ההורמונים אבל אני יודעת שיש הרבה לחרדתיות לי. כשההזרעה נכשלה (4 זקיקים יפים, זרע מצוין) לא התפלאתי כי הרגשתי כל כך חולה כל החודש. עשיתי דיקור ונתנו לי תרופות נגד בחילות בוקר ועדיין, בלי אסיול יש ימים שלא הצלחתי לצאת מהמיטה וללכת לעבודה. הבת החמודה שלי שמה לב, אבל מה יכולתי להגיד. אני משתגעת לילד שני ופוחדת מivf בגלל שה עוד יותר הורמונים. הדיקור מרגיע אבל אני לא מרגישה שינוי משמעותי. אני פונה לכל הנשמות היפות שאת דבריהן קראתי פה בלילות לשתף אותי במחשבותיהן, איך להמשיך מפה. כל הריון חדש שאני שומעת עליו מביא אותי לדמעות. הייתי מאמצת אם בן זוגי היה פתוח לעניין, אבל זאת לא אופציה עבורו. ואני רוצה לחבוק תינוק שבא לי למות מרוב געגוע. דחפתי לארון את כל הבגדים של בתי כשהייתה קטנה, חשבתי שנוכל לשוב ולהשתמש בהם. כשאני עוברת ליד הארון הזה, הלב שלי בוכה.
דברו איתי, עצוב לי נורא.

למי מכן, ברות המזל, נשארו תרופות לטיפולי IVF ואינכן זקוקות להן יותר?
אשמח לקבל/ לברטר/ לרכוש תרופות בתוקף ...
פסבדונית- אצל איזה רופא נותחת? והאם באופן פרטי?
לקשר; segalmeirav ב ג'ימייל דוט קום

עברנו את פרעה- נעבור גם את זה!!!1

תודה לכל העונות.
קבעתי תור להתייעצות איתו. מקווה שיהיה טוב בכל מקרה.

אני הייתי מטופלת של איתי בר-חווה המקסים. ממליצה עליו מאד (למרות שאני בחרתי להפסיק את הנסיונות).
גם עברתי את הניתוח המדובר, על פי המלצתו, בתל השומר שם יש רק מנתחים טובים. ניתוח קל יחסית, היה בסדר גמור.

מצטערת, לא יודעת לגבי ההליך וגם לא מכירה אישית את איתי בר-חוה, אם כי שמעתי עליו דברים טובים בפורום טיפולי פוריות בתפוז.
אולי כדאי שתיכנסי לשאול שם. ריכוז של נשים מנוסות (בעל כורחן) בעניינים האלה ששמחות לעזור.

ניתוח הוצאת חצוצרות (הידרוסלפינגס). ההתייעצות כדי להיות בטוחה שזה הדבר הנכון וגם כי עלולה להיפגם זרימת הדם לשחלות. מי שיש לה ניסיון- אשמח לשיתופים.
מי מכירה את ד"ר איתי בר- חוה?

איזה ניתוח? חשוב לשם המלצה.
לדוגמה, אם מדובר בהיסטרוסקופיה ניתוחית - ד"ר חן גולדשמיט מעולה.

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

מעוניינת בהמלצה לרופא מומחה לפוריות להתייעצות לפני ניתוח מכריע

במסגרת רצון לעזור לתת תקווה לנשים הנמצאות בטיפול בפוריות אנו מחפשים לפרסם סיפורי הצלחה של נשים אשר עברו טיפולי פוריות וכיום הן בהריון או חובקות ילד.
אם גם לך יש סיפור הצלחה ואת מעוניינת לעזור ולשתף נשים אחרות על מנת לעודד אותן, נשמח מאד אם תשלחי את הסיפור שלך אל story[@] poriyut-guide.com ואנו נשתדל לפרסם אותו. (ניתן לפרסם גם תחת כינוי או שם פרטי בלבד)

באסה


דרך אגב רציתי לומר לך שאני זוכרת את הסיפור שלך.

סופת שלג הייתי מיעצת לך ללכת ולמצוא מיילדת באזור מגורייך
אני תמיד הולכת למילדת לבדיקות, רק פעם אחת הייתי אצל רופא obgyn והספיק לי לכל החיים..
הבעיה היא שאין מבחר במקום הקטן שאני גרה בו, ויש רק משרד אחד (של רופאים שמעסיקים 3 מיילדות)
היו שם שתיים מעולות שעזבו, ואלה שעובדות שם עכשיו לא משהו, ושולחות לרופאים לכל מה שלא בשגרה.

מיילדות הבית באזור גם כן עושות בדיקות שגרתיות, ומפנות לרופאים במצבים שדורשים טיפול יותר "רפואי"
באסה

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

ראיתי המלצות חמות על אייל פוליטי (רפואה סינית) הבקשר של כניסה להריון. נשמע מרשים. אין לי נסיון אישי.

סופת שלג הייתי מיעצת לך ללכת ולמצוא מיילדת באזור מגורייך ויכול להיות כל בדיקה שתרצי היא תפנה אותך ואף תעזור לך להכנס להריון- לפי רמת הניסיון של המיילדת.

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

<ירוק כחול אפור ממחשב אחר>


אין ירידה בטמפ' בימים שיש כתמים
זה טוב.
ועדיין, זה שזה קצת קצר + כתמים זה מחשיד.
הייתי מבקשת בדיקת פרוגסטרון. אם יש הכתמות אין סיבה שרופא סביר לא ייתן.
בעיקרון עושים אותה ביום ה-21 למחזור, כאילו כדי לראות אם היה ביוץ, אבל לענייננו הייתי עושה אותה יותר מאוחר. נגיד, ביום ה-9 אחרי הביוץ (אם ישאלו אותך ברגע הבדיקה, את יכולה להגיד שאת ביום ה-21). ומקווה לקבל מס' דו ספרתי גבוה.

אופייני? כלומר החום בדר"כ יורד ביום שבא הדימום, או גם לפני?
כן, הירידה תמיד ביום הראשון של המחזור , אין ירידה בטמפ' בימים שיש כתמים
סתם משגעת אותך
לא משגעת בכלל

11 יום זה גבולי, לא בלתי תקין, אבל גם לא ממש מעודד השתרשות. השאלה היא ביום ה-10-11 הפרוגסטרון מספיק גבוה. איך חום השחר שלך בימים האלה? האם זה
ועוד לא הייתה ירידה בטמפ' והתוצאה הייתה שלילית (והמחזור הגיע למחרת)
אופייני? כלומר החום בדר"כ יורד ביום שבא הדימום, או גם לפני?
(יכול להיות שאני סתם משגעת אותך עם מה שהיה לי ולא רלוונטי לך, פשוט שכתבת שלב לוטאלי קצר זה הקפיץ אותי)

אם תוכלי להוכיח הריונות כימיים (ע"י בדיקות בטא)
בדקתי פעמיים (בבדיקה ביתית סטנדרטית מבית המרקחת) בשנה האחרונה ביום 11 כשהמחזור לא הגיע ועוד לא הייתה ירידה בטמפ' והתוצאה הייתה שלילית (והמחזור הגיע למחרת)
לפעמים יש spotting ביום 9-10, וכאמור שלב לוטאלי לא יותר מ - 11 יום.

:-\ הממ.
תגידי, את יודעת אם סתם לא נקלטת כל הזמן הזה, או שהיו לך הריונות כימיים (הריונות שמסתיימים כמעט מיד איך שהם מתחילים, בלי שמתפתח שק הריון)? אצלי היו הריונות כימיים ולזה הפרוגסטרון עזר. שלב לוטאלי קצר הרבה פעמים קשור לפרוגסטרון נמוך, ואז הסיכוי להריון כימי גבוה יותר.
אם תוכלי להוכיח הריונות כימיים (ע"י בדיקות בטא) אני מאמינה שגם הרופא הכי אמריקאי יסכים לתת לך לנסות טיפול בנרות פרוגסטרון...
ואם את רק חושבת שזה עלול להיות המצב אבל אין לך שום הוכחה, אולי שווה לשקר קצת ולהגיד לרופא שהיו לך בדיקות שתן חיוביות ואז וסת כמה פעמים...

אבל מה עם קרישיות יתר? בדקת?
בדקתי בערך חודש וחצי אחרי, והכל היה תקין

תבקשי מרופא נשים לתת לך נרות פרוגסטרון מביוץ
אני אצטרך למצוא רופא/ה שיודע/ת להקשיב.. כל הרופאים שראיתי כאן הופכים מאוד דפנסיבים כשמנסים לפתח דיון רפואי או אפילו לבקש בדיקה מסוימת..

תבקשי מרופא נשים לתת לך נרות פרוגסטרון מביוץ. אצלי זה מה שעזר בנתונים קצת דומים. להזיק זה לא יכול (עד שבוע 12).

אני לא יודעת איך זה בארה"ב, אבל מה עם קרישיות יתר? בדקת?

יש לנו 2 ילדים, ועם שניהם נכנסתי להריון בנסיון הראשון (עם השני ברגע שהמחזור חזר אחרי שנתיים וחצי , ורק אחרי שהפסקתי להניק בלילה לחלוטין)
עם השלישי לקח כמעט שנה (הייתי בת 36) ולצערנו ההריון הסתיים בלידה שקטה בשבוע 22 , ולא מצאו את הסיבה. זה היה לפני יותר משנה, ומאז אנחנו מנסים, ויוק.
אני עוקבת אחרי סימני פוריות ומזהה תמיד את הביוץ (בד"כ ביום 16-18 ). השלב הלוטאלי קצת קצר - 11 יום (כמו שעון)
הרופא משפחה שלי שלח לבדיקת הורמונים ביום 3 של המחזור, והכל נראה תקין. חוץ מזה לא בדקנו כלום. אנחנו גרים בארה"ב וגם ככה לא בודקים כאן יותר מדי.
העניין הוא שאין לי כוונה ללכת לטיפולים פולשניים, אז לא החלטתי בדיוק אם להמשיך ולעשות בדיקות..
האיש אומר שלא נבדוק כלום, ואם ילך אז יופי ואם לא אז לא...

אני כבר לא בטוחה מה רציתי לשאול, כי זה נקרא לי כמו שכבר עניתי לעצמי
אולי סתם לשמוע תובנות

שלום
לפני השאלה קצת רקע
אנחנו עם בעיית זרע קשה, מטופלים בעין כרם
IVF ראשון הביא לנו נס גדול מהחיים שהיום כבר בן שנתיים ותשע.
מאז שחזרנו לטיפולים אנחנו עכשו לקרת סבב רביעי (אני לא סובלת שדוחפים לי הורמונים ולכן הפסקות ארוכות להתאושש).
הפעם הפרופ' נתן לי DHEA זה תוסף טבעי מבטטת יאם שמוכרים בחנות טבע ורק באישור רופא .
מישהי מכירה/ניסתה?
אני כל הזמן עייפה, קשה לי להרדם והחלומות לא מכלים עלי.
בנוסף זה משפיע על התיאבון ובכלל הבטן שלי. (ואולי/כנראה ההשפעה היא נפשית עלי ומשם אני משליכה לתופעות הללו)

אשמח לתובנות.

הי אחת, מה גודל המיומה? האם היא מעל 5 סמ? במידה וכן הטיפול האלטרנטיבי יערוך זמן. לפחות 3 חודשים במידה ואתת פונה לטיפול שכזה חשוב מאוד לשלב את הדיקןר עם צמחי-מרפא שממוססים את המיומה ומניעים את הדם החוצה. אם הזמן דוחק ו3 חודשים נראים לך זמן רב מדי, אולי כדאי לשקול ניתוח. אם יש שאלות נוספות אשמח לענות.
אני מטפלת ברפואה סינית מומחית לטיפול בגינקולוגיה ופיריון. נועה קרן 052-5550446 [email protected]

בהצלחה!!!

אני רוצה לטפל במיומה גדולה ברחם דרך רפואה אלטרנטיבית. בטיפול שיעלים את המיומה. רופא קונבנציונאלי אמר שיש מחקרים שמוכיחים שדיקור סיני מצליח להפחית את הגודל כל עוד נמשך הדיקור. הוא לא ידע לתת לי שמות של מטפלים בארץ ומשך כמה זמן.

הגעתי בחיפוש תמים למאמר של יעל שטרן (http://www.ima-adama.co.il/articles/art ... cleId=2889 )

שבו היא מתארת כיצד העלימה מיומה גדולה למטופלת שעמדה לפני ניתוח להוצאת רחם בעזרת דיקור ושינוי תזונה. האם מישהי מכירה אותה?

או יש למישהי המלצה על טיפולים אלטרנטיביים שמעלימים מיומה? או תזונה מסויימת?

אני עדיין לא אמא ובת 36, הזמן חשוב מאוד כי בנוכחות המיומה אני לא יכולה להיכנס להריון, היא גדולה ומכאיבה, ולכן אני שוקלת רגע לפני ניתוח ללכת על טיפול אבל יותר מהכסף והציפיות - הזמן כאן קריטי. ואני רוצה להיכנס להריון לפני שיהיה מאוחר
אודה להמלצות.