איך אתן מסתדרות עם הרעש???
לפעמים כן ולפעמים לא.
לפעמים עובר לידי ולפעמים אני מטפסת על הקירות.
למדתי שאם עוברים את השעה 19:00 מתחיל האטרף הזה, וגם שהרעש הזה, בשעות האלה, קשור לרוב לרעב או עייפות.
אז אני טורחת לסיים עם ארוחת הערב עד 18:30,
ואח"כ מתארגנים ללילה - או סיפור ולמיטה, או סרט (כן כן, בעוונותי. זה מאוד עוזר לי להתמודד, וחשוב לשמור גם על כוחותי).
לילה טוב, אני מודה שבתחילת הדף עייף אותי הדיון הזה על בנים/בנות - השוואה כן או לא.
אני מסביבי רואה חברות, אחות שלהן בנות ואני רואה רק את ההבדלים בגידול בניי וגידול בנותיהן,
ולא הבנתי מה הקטע שלך לנסות להוכיח שאין הבדל.
לא הבנתי למה זה בכלל חשוב לך - להיכנס לדף עם כותרת כזו ולנסות להוכיח לכל שגם לך זכות דיון פה.
אני עדיין חושבת שכדאי לך לבחון את העניין הזה מול עצמך - למה זה כל כך חשוב לך.
עכשיו, עם ערוב הדף, אני מבינה שיש פה יותר מרק להיות אמא לבנות:
אני רק חושבת שמהר מדי ובקצת חוסר זהירות אנחנו עלולים להשליך מאחורי גווינו את ההישגים השבריריים של המהפכה הפמיניסטית ולצאת מכל הכוונות הטובות האלה כששכרנו בהפסדנו.
אז אני מבינה את מה שאת אומרת אבל לא מסכימה.
כלומר, לי קל היום, כפי שאת גם מזכירה - אחרי המהפכה הפמיניסטית לשבת ולדון בניחותה על הדברים, דבר שלפני המהפכה לא הייתי יכולה לעשות.
יחד עם זאת אני חושבת שיש יתרונות רבים וחשובים להבדלים בינינו - גברים ונשים - ואני יכולה למנות אפילו רק את אלו בתוך הזוגיות שלי.
לא הייתי מוותרת עליהם.
זה לא אומר שלא צריך שוויון זכויות ושוויון הזדמנויות,
אבל כדאי לכולנו - גברים ונשים - להינות ולהרוויח גם מהשוני, ואני ממש לא בעניין של לטשטש אותו.
אפשר שכל יחזק את הצד הנגדי לו (שאחזק את הצד הגברי שלי, בעוד זוגי מחזק את הצד הנשי שלו....בעצם אצלנו עדיף שנעשה הפוך...)
יונת, תודה על ההפניה והציטוט. אני מאוד מתחברת אליו.