על ידי לוטם_מרווני* » 19 יוני 2010, 21:43
הדס, אני הייתי מספרת, בעזרת שקופיות ותמונות על התחום. מתחילה מהכרות חלקית (שמי, תחום העיסוק שלי) ולא נכנסת בכלל למשחק הכרות עם שמות כפי שהציעו לך. הייתי מבקשת מכל לתמיד שעונה לי- להגיד קודם את שמו ואז את דבריו. אני נוהגת לצייר לי מעין מפה סכמטית של הכתה על דף, וכל פעם שילד עונה לי עם שמו- לכתוב את שמו במקום המתאים במפה. זה עוזר לי אח"כ לפנות אליו בשמו ולהזכיר את השם שלו - בסגנון- "יאיר אמר שהוא לא אוהב ללכת לים כשיש מדוזות" ולהמשיך- "מה מפריע למתרחצים במפגש עם המדוזה"?
וכל מה שיגידו- זה רוטט, זה מגעיל, זה שורף, זה מפחיד - הכל לכתוב על הלוח. כל מה שנאמר- יש לו תפקיד ומקום להמשכיות השיעור. הבסיס של שיעור פרונטלי זה קשר מתמשך, כמו משחק או טנגו בין התלמידים למורה. כל עוד יש ריקוד כזה, יש לך את מלוא הקשב. ברגע שזה רק הרצאה- איבדת 80% מהמקשיבים. ברגע שזו הרצאה מונוטונית, איבדת את כולם.
אני לא יודעת מהיכן את בארץ, אבל אני מאוד ממליצה לך ללמוד מתודיקה של הוראה. רוב הכייף בהוראה זה הריקוד, הטנגו המתמסר בין השאלות של המורה שאמורות לסקרן ולגרות לבין השאלות של התלמידים.
אחרי שמצטברות השאלות עליהן רצית לענות על הלוח (ואיתן עוד הרבה כאלו שלא חשבת עליהן אפילו), אני מקיפה בעיגול שאלה /אמירה אחת או שתיים שמתמקדות בתוכן מסוים- למשל "המדוזה שורפת, המדוזה צורבת, היא עושה כויות" אומרת שכל השאלות/אמירות ישמשו אותנו בשיעורים הבאים בהם נחקור את הנושא, וכרגע נתמקד ב-ומקיפה בעיגול את התכנים עליהם תכננת להעמיק.
אני הייתי מתמקדת ב"בואו נבין איך ולמה המדוזה צורבת ונחשוב יחד על שיטות להתגוננות נגד צריבות המדוזה".
מוחקת את כל הלוח (כן, הפעולה עצמה חשובה) ומתחילה להתמסר עם הילדים שוב-
איזה חלק במדוזה צורב? אם ניגע בה בגב- יקרה לי משהו? בחלק התחתון? בזרועות?
למה היא צורבת? שוב יהיו כל מיני רעיונות, שוב תחזרי על שמות העונים ביחד עם תשובתם, ותובילי אותם בשאלות מנחות למסקנה שתרצי.
תגיעו למסקנה שאלו זרועות צייד, ושהיא בעצם ציידת ימית שנפלטת לחוף בטעות ומפריעה למתרחצים בטעות ואז בערך יהיה צלצול והשיעור נגמר.
הדס, אני הייתי מספרת, בעזרת שקופיות ותמונות על התחום. מתחילה מהכרות חלקית (שמי, תחום העיסוק שלי) ולא נכנסת בכלל למשחק הכרות עם שמות כפי שהציעו לך. הייתי מבקשת מכל לתמיד שעונה לי- להגיד קודם את שמו ואז את דבריו. אני נוהגת לצייר לי מעין מפה סכמטית של הכתה על דף, וכל פעם שילד עונה לי עם שמו- לכתוב את שמו במקום המתאים במפה. זה עוזר לי אח"כ לפנות אליו בשמו ולהזכיר את השם שלו - בסגנון- "יאיר אמר שהוא לא אוהב ללכת לים כשיש מדוזות" ולהמשיך- "מה מפריע למתרחצים במפגש עם המדוזה"?
וכל מה שיגידו- זה רוטט, זה מגעיל, זה שורף, זה מפחיד - הכל לכתוב על הלוח. כל מה שנאמר- יש לו תפקיד ומקום להמשכיות השיעור. הבסיס של שיעור פרונטלי זה קשר מתמשך, כמו משחק או טנגו בין התלמידים למורה. כל עוד יש ריקוד כזה, יש לך את מלוא הקשב. ברגע שזה רק הרצאה- איבדת 80% מהמקשיבים. ברגע שזו הרצאה מונוטונית, איבדת את כולם.
אני לא יודעת מהיכן את בארץ, אבל אני מאוד ממליצה לך ללמוד מתודיקה של הוראה. רוב הכייף בהוראה זה הריקוד, הטנגו המתמסר בין השאלות של המורה שאמורות לסקרן ולגרות לבין השאלות של התלמידים.
אחרי שמצטברות השאלות עליהן רצית לענות על הלוח (ואיתן עוד הרבה כאלו שלא חשבת עליהן אפילו), אני מקיפה בעיגול שאלה /אמירה אחת או שתיים שמתמקדות בתוכן מסוים- למשל "המדוזה שורפת, המדוזה צורבת, היא עושה כויות" אומרת שכל השאלות/אמירות ישמשו אותנו בשיעורים הבאים בהם נחקור את הנושא, וכרגע נתמקד ב-ומקיפה בעיגול את התכנים עליהם תכננת להעמיק.
אני הייתי מתמקדת ב"בואו נבין איך ולמה המדוזה צורבת ונחשוב יחד על שיטות להתגוננות נגד צריבות המדוזה".
מוחקת את כל הלוח (כן, הפעולה עצמה חשובה) ומתחילה להתמסר עם הילדים שוב-
איזה חלק במדוזה צורב? אם ניגע בה בגב- יקרה לי משהו? בחלק התחתון? בזרועות?
למה היא צורבת? שוב יהיו כל מיני רעיונות, שוב תחזרי על שמות העונים ביחד עם תשובתם, ותובילי אותם בשאלות מנחות למסקנה שתרצי.
תגיעו למסקנה שאלו זרועות צייד, ושהיא בעצם ציידת ימית שנפלטת לחוף בטעות ומפריעה למתרחצים בטעות ואז בערך יהיה צלצול והשיעור נגמר.