באופן טבעי

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

חיתולים אקולוגיים הם בכושר טוב לתינוקות וילדים קטניםולהגן על ילדים מפני פריחות

על ידי lolali* » 20 אוגוסט 2014, 07:52

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

הודעה נחמדה, אנחנו גם בזה אותו עסק,אנו מודעים היום לתזונה שלנו וכמובן של ילדינו ומתחילים להבין שמה שנספג דרך העור חשוב לא פחות. החיתול עוטף את התינוק מיום הולדתו במשך שנתיים ימים לפחות, חשוב שעורו יהיה

על ידי **תפילה_לאם** » 09 מאי 2014, 08:07

על אף שכבר נתקלתי בגריינים לדף הזה בעבר, נכנסתי רק עכשיו, והוא מ-צ-ח-י-ק ומעורר הזדהות. איזה כיף!
אבל בכל זאת, חוזרת קצת למיטה.

אוקייז'נלי היא מביאה איזו התרכזות שבסופה אנחה משמעותית כשחה "במקומך לא הייתי מתייאשת דווקא עכשיו " ודי לחכימא.
יו, אי אפשר להפסיק לקרוא את זה!

על ידי צוויליך* » 03 ינואר 2012, 19:16

מה נגמר עם הנוסטרדמוס ?
הוא מת.
http://t2.gstatic.com/images?q=tbn:ANd9 ... pvKM29Swzw

)-:

על ידי סאי_סאי* » 03 ינואר 2012, 18:33

נו, נדחוף אף בחסות האנונימיות ובשל הכמו-היכרות הודות לשרשור תנורי העץ וגם מתוך סוג של דאגה כנה לאחר באשר הוא- בפרט אם הוא כותב נאה ולא מסתיר מקורות קישוניים ( זצ׳ל, גם אפריים וגם השייטים ) :
מה נגמר עם הנוסטרדמוס ?

על ידי צוויליך* » 03 ינואר 2012, 13:25

זהירות מהאבק, בעדינות עם הויטרינות.
(-:

על ידי פז* » 03 ינואר 2012, 07:19

וואו, תודה לסאי סאי שהעלתה למה חדש
מה מצאתי ולא ידעתי!! בלוג של צוויליך! איזו מציאת פז ביום של חול!

על ידי סאי_סאי* » 02 ינואר 2012, 23:46

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

הממממ.

על ידי נווה_מדבר* » 01 ינואר 2010, 16:48

(-:

מקווה שלא עד קץ כלזמן ידידי, כאן זה לא מאדים.

על ידי צוויליך* » 01 ינואר 2010, 00:17

מי הפסיק?
אני גורק.

צוויל

על ידי נווה_מדבר* » 30 דצמבר 2009, 21:21

קראתי בהנאה גדולה גדולה.
זו בעיה עם בלוגים - שבעליהם יכולים להפסיק לכתוב אותם... (-:

על ידי תמרי* » 07 פברואר 2009, 20:07

הגעתי לכאן כתוצאה מגריין חולף. פשוט נפלא!

וואו, עוד שנה עברה והדף הזה עדיין מביא ממני צחוק קולני

תודה @}

על ידי צוויליך* » 28 ספטמבר 2006, 23:11

ומה קרה אחר כך?
מזתומרת?!!
כולם חיו באושר ובעושר עד עצם היום הזה!

נו טוף.
יש חיים אחרי התולעת, מסתבר שגם לתולעת עצמה יש חיים אחרי התילוע.
השקקנו את הבוציק במנה נוספת יען כי שוב פשו תולעים בביטנה הקטנה והתפתלו להן חרישית בקקי (אם מקרבים את האוזן אפשר לשמוע אותן צועקות).
הפעם גם תילענו את אוכלוסיית החתולים המקומית ואת אבא ואמא.
"שלום, אנחנו משפחת המתולעים, נעים מאד."

נקווה שהפעם נקבל פסק זמן ראוי לשמו.

הגברת מצאה משחק חדש: ברגע שאבא מרים את ישבנו מהכורסה, היא קופצת עליה ומזדחלת-מתפתלת עד שהיא שעונה על גב הכורסה ויושבת לה מצחקקת ומצפה. אבא חוזר ומתיישב באנחה ונשען אחורה כאילו כלום. אה! ציווחוחים חנוקים שאומרים "איך הייתי זריזה וחכמה והוא אפילו לא שם לב שאני פה!".
אח"כ היא מרימה לאבא את החולצה ומתחבאת בפנים, מצמידה את הלחי לגב שלו. אבא נמס בנטפים גדולים. אמא מביאה מגב.

שלשום, בטיול הבוקר, פגשנו את ש', חברה ותיקה. ש' התיישבה איתנו מתחת לעץ שם כירסמנו שלושתנו רוגלעך ובורקסים (במסגרת יום שחיתות) והבוציק גם עקבה אחרי חתול רחוב עייף למראה שניסה למצוא קצת שלווה על הדשא - ונכשל! בעוד אני עוקב במבטי אחר הילדה, מקפצת לה אחרי החתול הרוטן, הבנתי לפתע שאני עדיין מתפלא על עובדת היותה פה, על היותי אבא. אֶה! זו בעצם הילדה שלי, איזה קטע.

על ידי ילדת_טבע* » 27 ספטמבר 2006, 11:26

נו... ומה קרה אחר כך? צוויליך? יש חיים אחרי התולעת?

אח צוויליך, תבורך על הדף הזה שעושה טוב על הנשמה

על ידי מי_מה* » 15 יולי 2006, 23:48

אנחנו גם בתור
מנסיוני - אפשר לרמות (-:
אח צוויליך, תבורך על הדף הזה שעושה טוב על הנשמה ומסייע לי במימושן של תכנית ההתנתקות (מ"המצב") ותכנית ההתכנסות (לנפש ולבני הבית) <ובמיוחד שחימום הגבולות מוביל למחסור קשה בחומרים משפרי תודעה ומימה מוצאת עצמה ערה מול המחשב >
שלח רגשות הזדהות לאפורה. השחורה-לבנה שלי כבר אמא שלושה וחצי חודשים. גור אחד נמסר ועל שתי הבנות אין קופצים (חוץ מכמה חתולים בשכונה שהתחילו לבוא לבקר ומזל שאמא נמרה מגרשת אותם בעוז) ולכן הן עוד איתנו ולמרות הכתוב כאן עדיין יונקות - עוד מעט עוברות את אמא שלהן בגודל ובכל זאת.מכרים מאשימים אותי שבגללי היא לא יודעת שאפשר להפסיק עם זה מתישהו...
ותודה ל תמרוש רוש שהלשינה על הדף הזה
שבוע טוב

על ידי צוויליך* » 15 יולי 2006, 00:06

אהה! אבל יש חידוש! (מרגיעון: הספק מבורך...)
הגברת בנתה משפט: הופה עוט!
יעני לאמא, כשהפסיקה להקפיץ אותה על הברך. מדהים, הה?

אם רק הייתי יכול להעביר פה את החיקוי שלה לצהלת סוס - חבל לכולם על הזמן, כזה צליל עליז וממזרי.
אצלנו היא לא עוזרת לנו עם אצבע מורה, ומה גם עם הניסטגמוס שלה, לא ברור אם היא רוצה ללטף את החתולה נגד רצונה או לבחון מקרוב את האבן המענינת בגינה.

קיבלה שימלה תכולה מקסימה של חברה של סקרלט או'הרה מדודה שלה שבאה לביקור במסגרת משלחת משפחתית מאיזור המרכז.
לעיתים קל לשכוח שהבוציק היא "בת" ועניני גינדור עשויים לעניין אותה.
יעני, מה את מביאה לי את הנעליים עכשיו? לנעול? עכשיו?!
(תגיד, אתה צריך צו מילואים בשביל זה?)
או: שולפת את הצידנית בד הקטנה מהמגירה, תולה אותה על הכתף ומוסיפה את הכובע הוורוד של אמא ויוצאת למסע ראווה למרפסת וחזרה, כולה כוונה עמוקה והאם אני מדמיין לעצמי הליכה מודעת לעצמה?
הילדה הזאת.
שנה וארבעה חודשים.
היום ישבנו במקום הקבוע שלנו בהפסקה של טיול הבוקר, על הדשא מול השוק, מתחת לעץ האורן, כמה שיותר רחוקים מהקקי של הכלבים, והרגשתי שהנה הנה גם לה בא הקקי, אז פשטתי לה את המכנסיים ואכן היא שמחה להוריד חבילה על אבא ועל המנשא כאילו לא דיברנו כבר על הנושא.
ניחא, רק שבקקי היו תולעים! רוחשות וכניראה שגם מקללות רק שבקול קטן מדי.
הזעקתי את כוח אלפא (a.k.a אמא) עם כלי פלסטיק ואני הלכתי למרפאה שם ד"ר ל' רשמה תרופה לתילוע. אבא של צוויליך, הרופא, טען שאין מה לחשוש ועוד גורם אישר והערב היא מצצה בשקיקה את המזרק עם החומר.
אנחנו גם בתור. איכס.

_איבר השפה מתמצה בביטוי אחד ודי לו בכך:
"עוֹט!"_

אצל אחי זה היה "אממ!"
עם אצבע מורה.
הוא היה מסתדר עם זה מצוין עד גיל 13
אלמלא אבא שלי תפס לו בתור בן-ערובה את קערת הזיתים, תפס ולא הרפה, וזו היתה המילה הראשונה שלו.

"אמ!!" ("תן לי זיתים יא חתיכת מנוול מרעיב תינוקות חיים, בושה לאנושות שכמוך")

"נו, תגיד: זָ...."

"אמ!!!" ("^%$55 5^%)6 &(&$##@@!@$")

"זָ...."

(נו, טוב, אם אין ברירה) "אִית!!!"

האם הדף עוד פעיל?
רק רציתי לומר יש לי תינוק בן 3 חוד', והדף שלך נתן לי כוח לנסות את השיטה 'בלי חיתולים'.
כרגע אני עדיין לומדת לקרוא אותו והוא על רב פעמיים, אבל כבר נרשמות הצלחות.
הבת הגדולה שלי נגמלה יחסית מהר בגלל הרב פעמיים (מה לעשות, זה סופג פחות ולכן מעודד אותם להפטר מחיתולים אם הם איסטניסטים),ועכשיו אני יוצאת לדרך חדשה...נעים להכיר.

צוויליך, זה ערצב.
איכס זו התגובה המדוייקת, בצירוף זינוק של מטר לאחור.

על ידי במבי_ק* » 06 יוני 2006, 23:53

בואו ניראה אם אוכל לסדר ת'קישורים...

לא הצלחת (לתקן ת'קישורים)...

<ברור, ברור, ברור שחיבקתי את הילדים היום! >

על ידי צוויליך* » 06 יוני 2006, 22:17

לא עקרבוט/עכשוב.
זה אכן נראה אמא'לה!! אך בעצמו אוכל עקרבים ובכך תורם לשלום עולמי.
בואו ניראה אם אוכל לסדר ת'קישורים...

|אייקון של מברגים ומפתחות צינורות וקולות פטיש הולם|

על ידי במבי_ק* » 06 יוני 2006, 22:02

נשמע לי שזה עקרבוט (אם אני זוכרת איפה אתה גר, אז בנזוגי גר שם כמה שנים טובות וסיפר על היצור הכי הכי דוחה שקיים ומבקר שם הרבה. הוא לא מסוכן)

הקישורים לא עובדים
אבל מהתיאור זה נשמע כמו ערצב
תמונה

בההה....

על ידי צוויליך* » 06 יוני 2006, 17:06

איזה באסה.

<לתיקון>

על ידי צוויליך* » 06 יוני 2006, 16:47

וואיי וואיי וואיי,
אגב מפלץ, מי אץ-רץ לו כאילו שילם דמי שכירות אל תוך הבית? tn_/f8a4scd.jpg?ph4yYhEBPDv.wZpJ]המפלץ! http://f3.yahoofs.com/users/42a8ac54z85eff852/3078scd/__tn_/fee6scd.jpg?ph4yYhEBGffQuzee]גם[/img] פה /97e8scd.jpg?ph4yYhEBeQjjSXlA]ופה
משהו מהסרטים. חייזר מוזר. ראיתי עכשובים ועקרבים וכמה דברים שניראים סקיצות לא החלטיות של מתכנן עם הנג-אובר.
אבל זה!
אגב, שני השפיצים מקדימה הם בעצם ארבעה, שני זוגות אחד מעל השני.
בררר. מישהו מזהה?

על ידי אילה_א* » 06 יוני 2006, 13:02

עוט!
שיפרה לי את המצב רוח הבוז' הזותי

בהתחלה פחדנו ממנו. משכנו כתף והתרחקנו ככל יכולתנו מהמפלץ.
עד שקראתי את ההמשך הייתי בטוחה שאתה מדבר על אמא ואמא של הבוז'! בחיי!
כשהנכד הבכור היה בגיל המתאים, הוא קיבל סט של מפלצות גומי - עכביש, עקרב, לטאה, נחש וכדומה. ואני - בחיי שהייתי מתרחקת מהם בסלידה. לא חינוכי, אני יודעת, אבל מאוד מאוד באופן טבעי !

על ידי בשמת_א* » 05 יוני 2006, 15:46

אה, נחת! D-:

על ידי צוויליך* » 05 יוני 2006, 15:34

אחח, אמא של יונת ,
וחשבתי כבר שיש לך מגרפה למסירה! ( ככר השוק )

הוי הבוציקיה!
תשעה קבין של חמידות ירדו לארץ ישראל ודומה שעשרה נטלה הגברת.
היה לה חום, כ-40 , לפני כמה ימים. חזרתי הביתה מאוחר ועליתי למעלה לראות מה שלום הבנות. במדרגות אני שומע "פטצשש!" כל כמה שניות. חשבתי, אולי התקלקל המשנז הפנאומטי אך מיד נזכרתי ש-א. לא התקנו כזה וש-ב. בעצם אין כזה דבר, ואכן הסתבר שהזאטוטית שוכבת על אמא כמו צפרדע קטנה, עם אצבע בפה וכל כמה שניות אמא מקפיצה אותה עם ה"פטצשש!". אחרי כל פעם כזאת הזאטוטית מקפיצה את עצמה בתשובה וגם עושה איזה קול חלוש, עלוב אך מלא ציפיה. אמא, לשמחתי, לא היתה מבואסת מההתעמלות הלילית אלא חייכה ואמרה שהבוציק התעוררה וכולה משחקים והומור.
איזה מותק.
היא הולכת כמעט חודש (לא ברציפות, היא נחה בסופ"שים וכל שעתיים) ומרדפי ה"אני אתפוש אותך!" הפכו למירוצים מסביב לרהיטים. כל בוקר היא ממלאת את הצלחת של אוסקר החתול בעצמה ואם אבא לא שומר, גם הופכת אותה מיד לאחר מכן כדי להאכיל את הנמלים.
אוסקר, מצידו, כבר הבין שהזאתי קטנה אבל יש לה קשרים והתחיל להתחכך לה ברגלים מעשה חנפים, התחמן, רק מה, הוא שוקל מעט פחות ממנה ומצליח להפיל אותה לעיתים. אולי זאת בעצם התחשבנות על הנמלים, מי יודע לב חתול שמן ומנוסה.

אל הדובי-דובי ואל הדובי-קנגורו, הגווארדיה הישנה, הצטרף דובי-דינוזאור, טירנוזאורוס-רקס מפלסטיק שבאמת ניראה כמו הדבר האמיתי, מרושע ומלא שיניים, רק בגובה 30 ס"מ.
בהתחלה פחדנו ממנו. משכנו כתף והתרחקנו ככל יכולתנו מהמפלץ.
אח"כ הסכמנו להכות לו על הראש עם כף עץ (ארוכה) והוא דווקא הגיב בצליל עמום ולא לגמרי בלתי נעים. המממם!
אז כבר ניסינו לגעת בו באצבע אם היינו על אבא (שיודע איך להתעסק עם חיות מסוכנות). והוא התנהג יפה. הדובי-דינוזאור. גם אבא.
והנה הגיע היום שאחזנו בו בצוואר והדבקנו לו נשיקה על האף!
באותו יום כבר האכלנו אותו ברסק מלפפון עם יוגורט, הכפית נכנסת יפה לתוך הלוע הפעור וזה דבר ששום דובי-דובי לא יודע לבצע! ליקקנו לו את החוטם כדי לדוג מלפפון ויוגורט עם הלשון ונהיינו חברים.
ואחרי שאבא הדגים, אנו גם משקים אותו מים מהבקבוק.

ככלל עיקר עיסוקנו בימים אלה היא הגינה. למדנו לחפור בעפר תחוח עם התרווד ולזרוק אבנים אל הבורות שאבא חפר לעצים שאמורים להגיע בקרוב. אם אמא ממלאת דלי אבנים, הבוציק מוציאה ולהיפך, שיהיה איזון אנרגטי. כמעט כל יום משמישים את האמבטיה הישנה והופכים אותה לבריכה דה-לוקס. שם אפשר לשכשך, לשאוב מים בכלי פלסטיק ולשפוך החוצה (הכי מתסכל זה העציץ עם החורים בתחתית - כמה שלא תשאיר אותו מתחת למים, תמיד הוא יהיה ריק כשתנסה לשפוך אותו על החתולה). הכי טעים זה לשתות את המים עם הכף הכתומה של הקוואקר, ברעש ובכוונה רבה.

שפה:
נעם חומסקי יכול מצידנו להמשיך לכתוב ספרים מעפנים שאי אפשר לקרוא כדי שיחשבו שהוא חכם. שיחשבו. בוציק חושבת שהוא נודניק חסר תקנה. וטרחן.
היא ההוכחה החיה לכך שאיבר השפה מתמצה בביטוי אחד ודי לו בכך:
"עוֹט!"
ולא צריך יותר.
הבוצינקה קמה משינה עם "עוֹט!" בפיה ולעיתים גם לא מתעוררת אלה ממלמלת "עוֹט!" כשהיא רדומה במנשא בזמן טיול הבוקר, מיטלטלת תחת המיטריה הוורודה, לסת ויד שמוטות והזבובים פורעים לה את הפוני. "עוֹט!" זה כמו הסוווש של נייקי, סיסמה, סמל, דרך חיים.
רק, שלא כמו הסווווש, ה- "עוֹט!" אינו מבוסס על ניצול הילדים בחצי אחד של כדה"א ועל התקפה של תדמית העצמי של הילדים מהחצי השני.
ובין שינה ליד אמא לטיול על אבא, שניהם משחקים את משחק הניחושים הגדול שמאופיין בטיק העצבני (אצל אבא) "עוד מה? עוד מה? "
והיא, אם היתה צריכה לדבר, היתה אומרת "מ'ז'תומרת, כל מה שיעשה לי טוב, אבא טמבל, עכשיו רגלי! עוֹט!"

"עוֹט!"

אוי, צוויליך,
ראיתי את הדף ב מה חדש וצהלתי.
והנה, כל מה שהעליתי בחכתי זו תגובה מהיום.
מה עם דיווח חדש על הבוז'? לא מוכרח להיות בעניין חיתולים. אפשר גם בעניין טלפון סלולרי וכדומה.

על ידי טלי_כהן* » 05 יוני 2006, 03:29

אני עומדת לעשות ת'צמי ישנה בשביל השמחה בלצרוח דקה אחרי ששמת אותי במפה והתגנבת(!) אל המחשב.
גדול!!!

המממ...
נחליף חיתול פיפי לפני הטיול?
...

קדחת, היא מטיילת מסביב לכיסא, מוצאת את הסלולרי של אבא ומוסרת אותו תוך הצהרת "אה." ("מצאתי לך את הסלולרי"). משחקת ב"קוקו" עם אבא מאחורי הכיסא ובכלל מעבירה את הזמן עד שישבר ויאכיל אותה שלא בכיסא
כוכבת הבוז' הזאת.

על ידי צוויליך* » 21 אפריל 2006, 00:29

נתחיל בכך שבגלל סיבות מרחביות ואורטופדיות אני ישן למרגלות הנשים.
המיטה המשפחתית בנויה כ'פאי', ובבוקר הבוציק מטיילת אל הצלע העליונה, אוחזת במשקפי הראיה שלי ומסתכלת בי בריכוז.
כשהעינים שלי נפקחות היא תוקעת לי את המשקפיים בפרצוף (נו!) ומסובבת ראש אל אמא להפטיר "אֶה!" (בעברית - התעורר, הבטלן).
לעיתים היא מרחיבה ואומרת לאמא בהטעמה "אבא!".
השבוע, אחרי תחיבת המשקפיים, היא רכנה אלי אט אט ולהפתעתי קיבלתי נשיקה רשמית.
שנה וחדשיים.
אחר כך היא חוזרת אל אמא (שניסתה לחזור לישון) להתגלגל בחיקה ולנסות לשלוח ידיים ערמומיות אל תוך החולצה (רק בודקת שלא גנבו כלום בינתיים). אבא מבהיר לאמא בעזרת סידרת אנחות שהגב לא משהו וכו' וכו' ואכן אמא מגלה סימפטיה, כרגיל, "נו, קח אותה למטה, אני הרוגה, כל הלילה כמו פרופלור הילדה ש'ך". מצחצחים שיניים. אבא עם המברשת שלו, בוציק עם של אמא, מצחצחת את הרצפה, הכיור ואם לא שמים לב גם אביזרים סניטריים אחרים, אם מתבלבלת אז גם קצת את השיניים. המברשת שלה הקטנה הצהובה, הס מלהזכיר, מוקצה מחמת זה-שלי-אז-אין-לי-שימוש-לזה.
קקי של בוקר. שוטפים הטוסיק. שירי טוסיק נקי בחלל האוויר (אמא: "יאללללה! תן לישון!").
למטה בסלון סקירת השלל של פסח, כמו שכתוב "ויצאו בשלל גדול", מספק עיסוק בזמן הכנת דייסת הקוואקר.
בואי זוזקי, אוכל.
באה. שותל אותה בכיסא האוכל ומתחיל לספור: ביס, שניים, שלושה, ארבעה...
יוצאת מהכיסא.
רגע, לאן את הולכת? שבי - זוזיק, רגע!
קדחת, היא מטיילת מסביב לכיסא, מוצאת את הסלולרי של אבא ומוסרת אותו תוך הצהרת "אה." ("מצאתי לך את הסלולרי"). משחקת ב"קוקו" עם אבא מאחורי הכיסא ובכלל מעבירה את הזמן עד שישבר ויאכיל אותה שלא בכיסא.
אנחנו כבר נלמד אותו "עקביות", הא הא.
בואי נאכיל את החתול הדביל. לא, תוציאי את היד. תעזבי, בוזיק! הנה, חופן אחד. לא! לא. תניחי לו, לא למשוך לו בשיער.
הנה אבא קושר מנשא. את עייפונת? מי מתוקולה של אבא? נחליף חיתול פיפי לפני הטיול? לא להשתולל. זוזיק! רק חיתול! די. די. זהו, נעלה את המכנסיים למעלה. ידיים לאבא, הופה. מי מותק?
לא לזרוק את הכובע! זוזיק!
שששש, לכי לישון, מותק. ששששש.

<המשך יבוא>

חשבת שנתעייף, הא?
ובכן, אנחנו מחכים!

על ידי לוונדר_סגול* » 31 מרץ 2006, 10:36

שווווווווווווווו...שום דבר לא השתנה פה 100 שנה . "אין לקולונל מי שיכתב עליו"

< הצטרפות מאוחרת למחאת הערסיסית >

שווווווווווווווו...שום דבר לא השתנה פה 100 שנה . "אין לקולונל מי שיכתב עליו"
כתבתי לך גם בדף השני.
תגיד אתם באים לפארק הירדן?

לא הבנתי כלום ממה שכתבת. ...
תגיד האמריקאים לא גמרו כבר סיבוב מסביב להר הבית ומחכים שמישו יוריד להם כבר את התמונות?
יללללללללללללללללללללללללללללללללללללההההההההההההההההההההההההההההההההההה

http://images.animationfactory.com/anim ... [po]people a l[/po]/children/matthew brb expression/matthew brb expression sm wm.gif

על ידי צוויליך* » 08 יולי 2005, 18:48

חמממפפפף

<ממתחת לטטרה>

אולי נפל עליו טטרה?

מישו ראה את צויליך?
פסססססססססססססססססססססססססססססססססססססס לאן נעלמת?

על ידי הערסית* » 29 יוני 2005, 01:00

צוויליך פגשנו היום את ד"ר רוזנטל...איזה חמוד עם כיפה (הומור של בחור ישיבה)..במילים פשוטות הוא אומר: אין לי בעיה שתחסנו את הילדים שלכם-אני את שלי לא אחסן!
חוצמיזה שפגשנו את אסי מ'השוטים' מסתבר שהוא שכן שלנו! נולדה לו ילדה לפני שבועיים!!!!

אם אתה רוצה חומר חם חם מהתנור על אנטי חיסונים תאלץ להביא לי קודם כל חומר חם מהסוכנות היהודית!
(ח..ח..)
יש איזה טלפון כבר להתקשר אליו?

צויליך אמות עליך איך שאתה מסנן ת'הודעות שלי.ככההלך לו צ'אנס כביר לדפוק לך מסמרים בברכיים..ואיך זה שאני שולחת לך מייל ואתה עונה לבעלי? ואיך זה שהוא שולך לך תשובה ואתה עונה לי?
לא הבנתי כלום ממך.טוב אולי יותר טוב שלא לקחת אותי לצילומים. פעם אחרונה שעשיתי וידיו קליפ לחברים של נטשה הם התפרקו!

שמעתי(מאתה יודע מי( על הקשר של שיטת פאולה -פיפי -ועיניים!
הייתי שתשקיע בזהמחקר קטן ותחזור אלי טוב?

על ידי צוויליך* » 23 יוני 2005, 21:45

מכל המקומות בעולם, בתחנת הכח רידינג, אומר לי בנאדם אחד
(שהוא אבא ותיק ממני)
"מה מתגעגעת, בגיל הזה היא יודעת רק אמא . עזוב אותך."

ואני מבהיר: זו לא בקשה לחיזוק מצידי כאן, אני יודע שהשמש זורחת בבוקר גם אם התרנגול לא קורא קוקוריקו.
אני רק חושב שחבל לי על מה שהוא מפסיד עם הילדים שלו.

<המשך יבוא>

על ידי צוויליך* » 22 יוני 2005, 18:22

"היא מתגעגעת אליך."

חמש שעות אחרי שנפרדתי מהבוציק הרדומה, מתקשרת אשתי כהן כשברקע הקטנה בוכה ומוחה.
לא רוצה לישון ולא ציצי, לא קקי ולא פיפי, לא על הידיים ולא לאוניברסיטה.
טוב, גם אבא לא רצה לאוניברסיטה.
מתגעגעת? אלי? אוי אוי אוי, בוז'ונת מסכנתולה, פורצות מאליהן כל הניכמרויות ומשהו קטן בבטן שלי מתכווץ.
המותק הקטנה. מתגעגעת לאבא. כמה שעות בלעדי והיא שבר כלי.
אנא אני בא?

<המשך יבוא>

על ידי Talila* » 22 יוני 2005, 02:15

צוויליך, תסתכל בהודעתי האחרונה בדף לגדל ילדים בלי חיתולים על אפשרות לעורר השתנה בתינוקות ע"י גירוי הבטן התחתונה - השראה מחתולות אמהות.
ד"א' מאוד אוהבת את הבלוג הזה.

על ידי ג'ינ_ג'ית* » 20 יוני 2005, 23:01

עכשיו הכל ברור?
ברור.

על ידי תמר_מתחילה* » 20 יוני 2005, 09:49

צוויליך , אל תפחד ממני, אני נושכת ממש חלש.

על ידי תמר_מתחילה* » 20 יוני 2005, 09:46

אוי נו, טוב זה היה פרץ של זרם התודעה שהושפע קשות מכתיבתו המשעשעת של צוויליך, אישתי כהן היה הכינוי לצוויליכית באותם תאריכים נושנים ואיך היא מצליחה לסבול אותו הכוונה היא שנראה לי שהחיים לצידו עלולים להיות מתישים: כל הזמן להיות ערניים לבדיחות, לשנינויות ולרעיונות מופרכים

, כמובן שזה רק מתוך קנאה |איקון של פרצוף ירוק| עכשיו הכל ברור?

על ידי צוויליך* » 20 יוני 2005, 09:46

תודה טובי

<אני התביישתי לשאול, אולי פחדתי מהתשובה

>

על ידי ג'ינ_ג'ית* » 20 יוני 2005, 03:17

ואם בענייניביאורין, מה זה
גם אני אוהבת אותך! איך אישתי כהן מצליחה לסבול אותך?!

<אה, תמר נדמה לי ששברת שיא בהודעה שכמה קצרה, ככה הנסיון להביןא ותה ארוך.. בעצם השיא זה האייקון מקלידה ביד אחת >

על ידי תמר_מתחילה* » 19 יוני 2005, 10:07

סליחה על הניצול של הבלוג שלך, זו אכן היתה תזכורת לעצמי ...

על ידי צוויליך* » 17 יוני 2005, 10:58

אה.
צוויליך גבר, מניח שהכל קשור אליו איכשהו

.
הייתי צריך לנחש ש תזכורת לעצמי_ זה _תזכורת לעצמי

שלחתי תמונות במייל של זוגגגגגתך

על ידי פלונית* » 16 יוני 2005, 22:36

טוב, תזכורת לעצמי- אני ב10.4
היא בטח קראה את הבלוג הזה עד להודעה של ה 10.4

על ידי צוויליך* » 16 יוני 2005, 22:21

טוב, תזכורת לעצמי- אני ב10.4

הסבר בבקשה? תמר? מישהו?

על ידי תמר_מתחילה* » 16 יוני 2005, 17:28

אוי אוי צוויליך, גם אני אוהבת אותך! איך אישתי כהן מצליחה לסבול אותך?! אני אוהבת כאלה אבל רק אצל אחרים...

טוב, תזכורת לעצמי- אני ב10.4 , נמשיך לקרוא בהפוגת ההנקות הבאה.

ומיד הופכים אותנו לסשן איגרוף תאילנדי בברווז הדביל והאריה הגיי שתלויים שם ומגיע להם, שידעו.

הוי, דמעות של צחוק

על ידי צוויליך* » 16 יוני 2005, 00:44

אז היום המצב הוא כזה:
נצחון בנוק-אאוט לצוויליכית (סופרייז סופרייז), הבּוּצִיק (aka - הבוז') מדגמנת את אופנת חיתולי הטטרה האחרונה באורח קבע והצוויליך מנסה מפעם לפעם לתפוס בזמן עוד איזה פיפי בכליפלסטיקאפור.
אבל לרוב ללא הצלחה מרשימה. ככה זה בחיים - צריך לבחור את המאבקים ובעיקר את היריב .

בכל אופן,
בעוד אני שם עיני בטיפה המרה (קברנה, למעונינים, 24 ש"ח - עפיצות נמוכה לכיס שלי

), חשבתי לחלוק איתכם מההיילייטס של החודש האחרון בגזרת הבוציק.

פיתוח תרגילי זריזות הידיים ובפרט הסרת המשקפיים של אבא: בבוקר, דבר ראשון אבא זוחל אל הבוצ ואומר לה ש-לום!

מיד היא עוברת לדום שתיקה של "עב"מ חטף את המוצץ שלי לנגד עיני!" ואז העינים נוצצות כמו בסרטים המצוירים היפנים. לרוב יש איזה צליל גרוני כמו נאמר
"חקקגגעע!!!" שבתרגום שוטף זה "הנה הזה שאוהב אותי רק בלי הציצי" אבל לא תמיד.
ואז בתנועה חלקה ומהירה (3.5 חודשים!) היא מכפכפת את אבא ברקה וחופנת את המישקפיים באיזור הציר... ואז מתחיל האקספרימנט -
לאט לאט היא מתחילה למשוך, עד שיש מעצור. ואז משנה וקטור, קצת לשם, קצת לכאן, עד שמשתחרר.
לפעמים גם שערות של אבא משתחררות יחד עם העיגולדים, אבל, מי סופר?
חשוב לציין שהסרת משקפיים יכולה לבוא בהפתעה במהלך בכי מר שאז יהפוך לפייד-אין לתוך גיחוך עולץ, איזה אבא פראייר, אני לא מאמינה.

אנו משכללים את אמנות ההתהפכות. עוד לא הפנמו איך אמני הקונג-פו בסרטים לא נתקעים עם היד מתחת לבטן אחרי ההיפוך ובדיוק על נושא זה אנחנו נואמים דקות ארוכות נאום לאומה בכל פעם. אמא מסבירה בסבלנות - ויש לציין - במילים פשוטות, איך יש להתהפך. מתישהו נסתדר לבד. אבא ליבו גס בסבלות העם והוא מסתכל ומדבר על לימוד עצמי ומרחב התנסות, קיש קיש קריא שכמותו, צבוע, קרנף, ג'ובניק.

הניסטגמוס שלנו (כאן, 04.05.2005 00:26 ) מראה על מגמת היעלמות, אין לו ברירה כי אמא לא היתה מוכנה לשמוע על הענין הזה ופסקה שזה יפתר מעצמו אז הוא לא מתווכח (גם אבא לא). יש לנו עינים כחולות כהות יפות וענוגות ואבא קורא לנו "אוגר מנשאים" כי באמצע טיול אתנו הוא מסתכל למטה ורואה זוג עינים לחות נעוץ בו מעל ללחיים תפוחות. מה זה "להתמוגג", אגב?

ל' ו-א', תחנה חשובה ב'דרך הבשמים' של טיולי הבוקר, נסעו לטיול לה-מון זמן. אי לכך גילינו את הסופרמרקט כתחליף חברתי - היום הקופאית אמרה כבר לאבא "איפה הילדה" ? אבא שוקל להעביר אותה מול הקורא - אולי תצפצף ויהיה איזה מבצע 2 במחיר אחד (חיסכון בלידה לצוויליכית). כמובן הוא נוטל טוויסט* מהסטנד של הקופה כדי לשלם עבור הקריאה של העמוד הקדמי והאחורי בידיעות( צוויליך מנצל את הזמן בסופר לחינוך של הבוצ כאזרחית יעילה וצרכנית עיוורת של תאגיד שופרסל: מכסה לה את העיניים ונותן לה למשש אריזות תוך לחישות חוזרות - "נסטלה! נסטלה! נסטלה!").

אנו מתאמנים בזחילה אינדיאנית.

(גם האינדיאנים, אבוי, לא הגיעו רחוק. הבוצ, לפחות זה, כמעט תמיד מגיעה לרעשן של סבתא תוך אנקות)
למדנו להרים את החזה והירכיים באוויר כשאנחנו על הבטן, אבא אמר משהו על פלטת זכוכית ושולחן סלוני. המממ?
סידרו גם גשר יבשתי משמיכת המרבץ שלנו אל האוניברסיטה: הנה לכם התקדמות בחיים. באוניברסיטה אנחנו מודיעים על מעבר קרוב מאנקות מאמץ וריכוז
לבכי בלאדי ומיד הופכים אותנו לסשן איגרוף תאילנדי בברווז הדביל והאריה הגיי שתלויים שם ומגיע להם, שידעו.
אח"כ הולכים רוב האינדיאנים לישון.

היינו בפסטיבל הראשון שלנו. אמא טענה שאבא הלך כדי להשוויץ עם המנשא ליד כל ההיפיות שלובשות שרוואל אך לא חזיה ואבא כדי להוכיח שלא העביר אליה את המנשא על תכולתו והלך לשיעור קונטקט* שאמא טוענת שהיא פעילות לחרמנים והוכיחה שהיא א. אין לה מושג ו-ב. יודעת על מה היא מדברת ו-ג. טקטופובית. ובכלל אבא אומר שהוא לא חרמן אלא רחמן.

עד כאן חדשות הבו(ז')ציק. בנוגע, ערסית, לאיזה דף למה, אני משער שזה יפתור את עצמו עם הזמן...
א-גוטה-נכט.

סופר ברזילאי (1934-1988) ידוע, מנהיג המחתרת סוב-למינציה וממציא הגופוס הסלונאי

ואט דו יו מין?

צוויליך איפה אתה? איפפפפפפפפפפפפפפפפפפפפפפפפ?
משורר האומה משורר הדור רק תחזזור!

טוב אני עוד לא הבנתי מה ההבדל בין הדף ההוא לדף הזה אבל בכולופן רציתי לספר לך שמצאת י בדיזינגוף ליד הנמל חנות לתינוקות (בטעות חשבתי שהגעתי לביבי טבע) ויש לו שם מדף שלםםםםםםםם של ספרי ילדים מהסוג שאפשר למצא רק אצל איתמר ....וכל הספרים...אתה לא תאמין...להשאלה!!!!!
יש שם את נילס ואווזי הבר והאחים גרים ומה לא והכל בתרגום עיברי "קדום" ......

על ידי צוויליך* » 02 יוני 2005, 20:27

וואללה שכחתי.
סקוזה מואה*.
ביום א' אדבר עם איזה ג'וקר ראשי באחד האירגונים, לשפשף קצת אונות מח ביחד וניראה מה ניתז.

בשלום
<צוויליך הולך לראות אם הקינואה לא נשרפת>
נ.ב. ד"ש לבונגיל מהבוז'

סופר ברזילאי (1934-1988) ידוע, מנהיג המחתרת סוב-למינציה וממציא הגופוס הסלונאי.

היי אנחנו עוד מחכים לפיתוח "היזמה העיסקית" יש לך כמה תשובות?

על ידי צוויליך* » 31 מאי 2005, 18:06

שלקחתי בטעות (?)
(ללא מילים)

ליאת יקרה, מים רבים זרמו מאז בנחל אלכסנדר, דומני שהספיקה לי ההחלטה דאז שלא להמשיך בחילופי הדברים. איני מרגיש צורך למחוק. ניראה לי שצריך פשוט להרפות.

ליאת המאמינה (במשהו) יש גם מקום למתנגדים .ככה זה דמוקרטיה מהלעשות אי אפשר לשלוח את הזבנג לכלא השמור באוזבקיסטן!.

צוויליך, מה אתה אומר על הצעתי?

על ידי צוויליך* » 30 מאי 2005, 23:58

פתיחת פסטיבל הקולנוע בשדרות ! איזה כיף ! יום יפה, אנשים רגועים, מוזיקה חיה וכמובן סרטים סרטים סרטים.
למרות שההפקה מקצועית ועושה רושם שהכל דופק סבבה, היתה ארומה של פרובינציה!
ואני אומר את זה עם הרבה חיבה !!! לא לטעות.
משהו בזה שאת טקס הפתיחה של הפסטיבל, עם כל הברברת הנדושה, פתחו אבא עם תלתלים שחורים עד הכתפיים וגיטרה + הבת בת ה-12(?) ושרו שיר שקט ועדין ומרגש. הם כמובן מקומיים, משדרות.
הילדים הקטנים שבוהים בלוליינים ובנגנים וגם ניגשים לדבר איתם ולהתיידד. למה לא? מה קרה? טבעי להם לגמרי.
החריקות של ההגברה, שאיך שלא תביא את החברה הכי מעולה, אם זה בשדרות/קריית שמונה/שלומי/ירוחם תמיד יהיו החריקות האלה.
וכמובן "המרכז המסחרי המאובק" כמו שכתב מאיר אריאל זצ"ל, מביט בעיניים טובות על הזקנות שמתצפתות מהספסל בצל הפיקוס על הסטודנטים שזורמים החוצה מהסינמטק ועל כל העיירה המשוגעת הזאת שלא בטוחה מה זה אומר להם שיש פסטיבל, אבל עושה זאת בקסם רב.
מי יודע משהו על שדרות חוץ מקסאמים ואבטלה? סעו לשדרות, ליד צומת יד-מרדכי כבר ינשרו קליפה או שתיים, כמו כלום.

צוויליך.
אני כל כך נהנית לקרוא.
אבל מה?
ה זבנג לגדוד העברי ממש לא שייך פה
אולי נפתח לויכוח המיותר הזה דף אליו נפנה מפה וככה לא יתפוס פה מקום?
אתה מרשה לי לעשות את זה?
("הויכוח שהיה פה הועבר לדף זבנג לגדוד העברי תוקף את צוויליך ")

על ידי הערסית* » 30 מאי 2005, 19:56

תגיד לאמא של הבוז'גילגילונת שלקחתי בטעות (?) את הספר של רודולף שטיינר (שיבדל להרבה גילגולים) ועכשיו "אני קונה דעת בעולמות העליונים"

וחוצמיזה מיזההדבר הזה שפתחו עמותה לפתיחת דף בית לצוויליך וואט דה פאק?

על ידי שולה_חתולה* » 30 מאי 2005, 16:30

>קוראת בשקט צוחקת בקול<
בדיוק!
צוויליך, תודה!

על ידי בשמת_א* » 30 מאי 2005, 13:26

זה היה הגיל שהם כבר התחילו לנג'ס לה, חודשיים וחצי,
כל החתולות שלנו (אני מדברת על שנים של הריונות וגידול גורים) העיפו את הגורים בגיל שלושה חודשים, מקסימום. שלושה חודשים. זה הכל. זאת כל תקופת הילדות של החתולים. בגיל שלושה חודשים הם כבר בני נוער על סף גיוס.
אבל אני בהחלט מבינה שתוך חודש המאמצים הפוטנציאליים עוד עלולים להתחרט...

על ידי צוויליך* » 29 מאי 2005, 20:52

שגית - מרגש, תודה.

על ידי צוויליך* » 29 מאי 2005, 20:49

קומה ג', באמת????
איזו בושה, שנים אני כבר אומר רין-טין-טין ומתכוון לילד הבלגי.
ולוונדר, אמא'שלו, איך לא - בשכונה.

על ידי לוונדר_סגול* » 29 מאי 2005, 16:57

ערס קטן
ולאן נעלמה אמא שלו?

גידלתי בלורית. תראה: חיקוי של רין-טין-טין...)

נדמה לי שרין-טין-טין היה כלב סרטים הוליוודי. הבוז' מתכוונת ודאי לטין-טין מהקומיקס הבלגי.

על ידי שגית_רי* » 29 מאי 2005, 13:23

גדול
על כל הדף המצחיק הזה. זה מה ששכנע סופית את בעלי לנסות את הבלי-חיתולים. אז גם תודה. (כשאני ארגיש שהוא מוכן, אני ארשה לו לקרוא את ההמשך, כשהצוויליכית קצת התייאשה

)

על ידי צוויליך* » 29 מאי 2005, 01:07

הוּוּוּוּוּוּוּוּוּוּוּ !!! נושפת לה הבוז', מבטה בוהה בריכוז אי שם 10 ס"מ למעלה והצידה מהרקה שלי, אבל ברור שהיא לגמרי לגמרי מרוכזת, מרותקת לתשומת הלב שהיא מקבלת. אני רכון מעליה, עושה לה קוצ'י קוצ'י ומתחקר אותה ללא רחמים: מי המותק של אבא? מי יפה? מי חמודה? מי בוז'בולונת?
הוּוּוּוּוּוּוּוּוּוּוּ , מגיעה התשובה המתבקשת. מיד היא מקבלת 40 בוסות על הלחי והמצח והאף.
היום מלאו לה 3 חודשים, ממש רבע יומולדת. איך היא מסכמת את התקופה האחרונה בחייה?
יצאנו לערוך תחקיר.
כתבֵנו: אז איך את מסכמת את שלושת החודשים האחרונים?
הבוז' : הוּוּוּוּוּוּוּוּוּוּוּ... (טוב, אלה הם גם שלושת החודשים הראשונים...)
כ' : יש שמועות שבילית תקופה לא קצרה בבטן של אמא שלך לפני שהגעת לפה. יש בסיס?
ב' : הוּוּוּוּוּוּוּוּוּוּוּ . (מה פתאום. איזו שטות.)
כ' : הנה, תמונות מאולטראסאונד.
ב' : הוּוּוּוּוּוּוּוּוּוּוּ , הוּוּוּוּוּוּוּוּוּוּוּ -- ! (מה זה?! אתה צוחק? זה גוש שניראה כמו סוסון ים אחוז עוויתות. תהיה רציני.)
כ' : מממ, טוב, נעבור לשאלה שעלתה ב-
ב' : הוּוּוּוּוּוּוּוּוּוּוּ. (אני יצאתי מתוך תפרחת של מנגולד בגינה, ליד הגרניום הרפואי, אם אתה כבר מתענין. יש לי סרטיפיקט.)
כ' : טוב, נעזוב את זה. באיזה אופן את אוהבת להעיר את אמא שלך?
ב' : הוּוּוּוּוּוּוּוּוּוּוּ ... (מעט לפני שהיא מתחילה להינות מהשינה.)
כ' : הא הא הא! זה טוב! גדול. ומהו האוכל החביב עליך?
ב' : הוּוּוּוּוּוּוּוּוּוּוּ. (נראה לי ש...חלב. כן. ביחוד מהציצי הימני.)
כ' : ומה השינוי המשמעותי ביותר שאת מרגישה שחל בך מאז שהגעת?
ב' : הוּוּוּוּוּוּוּוּוּוּוּ (גידלתי בלורית. תראה: חיקוי של רין-טין-טין...)
כ' : את מתגאה בהישג כלשהו?
ב' : הוּוּוּוּוּוּוּוּוּוּוּ. (הנה תראה... מניפים יד ככה. אפשר לבהות בה... או עם יותר תנופה, להתהפך אל הצד. מדהים. אם יש שם אבא מכניסים לו אצבע בעין.)
כ' : מרשים מאד. איך חיי החברה באיזור שלך?
ב' : הוּוּוּוּוּוּוּוּוּוּוּ (קצת עמוסים, האמת, חוץ מאמא יש גם את אבא והחתולות, היום היה פה אחד מה שמו שיחק לי באוניברסיטה, ערס קטן. סה"כ אין תלונות.)
כ' : איפה היית רוצה להיות עוד שלושה חודשים?
ב' : הוּוּוּוּוּוּוּוּוּוּוּ... (אני חוסכת לטיול בעולם. החלום שלי הוא לעשות פיפי על קשת הניצחון של טיטוס.)
כ' : תודה רבה לך, שיהיה בהצלחה...
ב' : הוּוּוּוּוּוּוּוּוּוּוּ.

על ידי לוונדר_סגול* » 27 מאי 2005, 19:18

ובכלל דברים שרואים מכאן לא רואים משם וההיפך
זה בהחלט משהו שצריך תמיד לזכור, גם אם זה לא מסתדר לנו בבפנוכו, זה עדיין נכון.

וחוצמיזה...
שתי רזידנט חתולות... + 4 גורים

< לוונדר נסחפה חזק לתפקיד הפרשנית של האתר... >

על ידי ג'ינ_ג'ית* » 27 מאי 2005, 17:56

אני מבין את המקום ממנו עלה מה שכתבה טובי (בלי ה-י' ! ), אבל זה מקום אוטופי, עפ"י הבנתי.

מה אוטופי מה (על משקל מה נחה מה) . קצת מצחיק שאתה כותב שהגישה שלי מגיעה הממקום אוטופי.
הרי הסיפור שלכם הוא אוטופי... יש לך חתולה שאיפשרת לה במודע להתעבר שזה מדהים ומקסים, אח"כ לגדל את ששת חתוליה ברוב רגישות ועניין, ואפילו לפתוח בלוג חמים בעניין, ואז יש הודעה הגורים נמסרו לבית אחר ומרוחק והיא עוקרה, די הגיוני על פי הסיפור לחשוב שכן היה תכנון לאפשר הורות למייללת בייחוד כשהיא גילתה הורות אינטנסיביות שכזו. גם איפושהו כתבת ששתחיה רצתה לאפשר לה (לחתולה) להרגיש מה זה, אולי התכוונתם רק להתעברות ולא להורות? אולי לא הבנתי נכון... אבל לא נראה לך שזה אך טבעי שהסיום מפתיע?
אם הסיפור היה שונה, נאמר החתולה היתה מתעברת בלי שרציתם, יומיים לפני התור לעיקור, ופתאום נתקעתם עם 6 גורים, היה מאוד טבעי לחשוב שהגורים יימסרו מהר מאוד והתגובה "האוטופית" שלי לא היתה מגיעה. כפי שציינתי, היה נדמה שכל ההתנהלות סביב החתול הוגוריה היתה מתוך התכוונות לאפשר לה את ההורות. כל הכבוד לכם על היכולת בכלל להכיל חתולה, לאפשר לה הורות במודע ולגדל אחר כך את צאצאיה יהיה הזמן ככל שיהיה. יכול להיות שלא חשבתם בכלל על איך זה לגדל גורים ונתקעתם עם המציאות טופחת בפנים.. אני באמת לא מבקרת, אבל ההפתעה בעינה. ייתכן גם שלא הבנתי נכון את הדברים (ואולי גם לוונדר) ובכלל דברים שרואים מכאן לא רואים משם וההיפך.

על ידי ג'ינ_ג'ית* » 27 מאי 2005, 17:23

_כמו שאי אפשר להתווכח עם אישה בהריון על עיקור, ניתן ואין תנאים טובים יותר לשכנע אם טרייה לאפשר הורות למייללת... (גור אחד משו') . -לא הבנתי!!
אז אני אפרש... אם יורשה לי...
טובי מאמינה שאותה תחושת הזדהות שלא איפשרה לצווילכית ההרה לעקר את החתולה
אמורה לגרום לצויילכית האם הטריה לחוס על האפורה האם הטרייה ולא לקחת ממנה במכה את כל הגורים, פתאום,
אלא להשאיר לה לפחות גור אחד, משו (נגיד, שניים) שתוכל להניק ולתת להם את מנת האימהות שהיא גדושה בה כרגע._

אכן לזה התכוונתי - כל מילה בקהאם!

על ידי לוונדר_סגול* » 27 מאי 2005, 16:22

כי חתול בן כמעט חצי שנה
איך הגעת לחצי שנה? חשבתי על עוד שבוע שבועיים..
כשהחתולה שלי המליטה, פעמיים, זה היה הגיל שהם כבר התחילו לנג'ס לה, חודשיים וחצי,
והיא היתה בועטת אותם מעליה בעצבנות.
לא נראה לי קריטי למאמצים לחכות פרק זמן כזה, אבל מה אני יודעת?
ובכל מקרה, את הנעשה אין להשיב.

ומה שלומה בינתיים?
התאוששה?

על ידי צוויליך* » 27 מאי 2005, 14:23

מה אומר, לוונדר, אם ניסית פעם למצוא בית לחתלתול, לבטח את יודעת שזה בעצם כמו למכור קרח לאסקימוסים. יש כל כך הרבה היצע, וזו התחייבות לא פשוטה, ולרוב לאוהבי החיות כבר יש, ולמי שאין מפחד להתחייב...
אז אם אתה לא מאלה שנוטשים אותם בקיבוץ סמוך כדי שהחצרן ילכוד אותם ויעביר לצער בע"ח להריגה
או שירעילו אותם,
או מאלה שמשאירים אותם בארגז בפתח בית של "אוספי חתולים" (="לנו אין זמן וכח ולא התחשק לנו לעקר, אז ננצל את הלב הטוב שלהם ונסנג'ר אותם"),
אז כשמוצאים מישהו שרוצה לאמץ אותם אומרים "יופי, נהדר! הנה שקית אוכל לסיפתח וכדור נגד תולעים ושיהיה בשמחה!!"
ולא אומרים "אוי, דווקא היינו שמחים לתת אותם, אבל רק עוד חודשיים כשהם כבר יגדלו והאם תחזור לשגרה."
כי חתול בן כמעט חצי שנה הוא פחות נחשק בשוק האימוצים האכזרי, וכבר יש לו שם, ואופי ברור, והרגלים מפותחים ואולי כבר אוטוטו צריך לעקר / לסרס...
במיוחד שכל הסיפור מתנהל בבית קטנטן עם שתי רזידנט חתולות...
אני מבין את המקום ממנו עלה מה שכתבה טובי (בלי ה-י' !

), אבל זה מקום אוטופי, עפ"י הבנתי.

על ידי לוונדר_סגול* » 27 מאי 2005, 11:29

כמה פעמים ביום עובר הסרת משקפיים - אפילו בלי לייזר

כמו שאי אפשר להתווכח עם אישה בהריון על עיקור, ניתן ואין תנאים טובים יותר לשכנע אם טרייה לאפשר הורות למייללת... (גור אחד משו') . -לא הבנתי!!
אז אני אפרש... אם יורשה לי...
טובי מאמינה שאותה תחושת הזדהות שלא איפשרה לצווילכית ההרה לעקר את החתולה
אמורה לגרום לצויילכית האם הטריה לחוס על האפורה האם הטרייה ולא לקחת ממנה במכה את כל הגורים, פתאום,
אלא להשאיר לה לפחות גור אחד, משו (נגיד, שניים) שתוכל להניק ולתת להם את מנת האימהות שהיא גדושה בה כרגע.

על ידי ליזה_ליזה* » 27 מאי 2005, 07:33

גילה

גדולה הקטנה שלך.

על ידי צוויליך* » 27 מאי 2005, 00:27

<צוויליך חופר פרובוקציות...>

על ידי תבשיל_קדרה* » 26 מאי 2005, 23:35

יעני...עשתה בחפיר אנטי נמלים של הצלחות של החתולים?
לא, לא רצתה בכלל פיפי. אמרה "פי-פי" כדי להגיד לי "אמא, תארי, הנה סיר, והוא שלי" (או משהו כזה).
למילה "פיפי" המון המון משמעויות:

אמא, אבא פשפש אותי.
אמא, תראי, עשיתי פיפי על הבטון בלי להוריד מכנסיים!
אמא, אני רוצה פיפי, בואי תעזרי.
סיר! / הנה סיר
אמא, תראי, שפכתי עלי חצי כוס מים, תחליפי לי חולצה.
את עושה פיפי באסלה.
את עושה פיפי?

מה אני נדחפת לך בכלל?
אה. שאלת - עניתי.
שיהיה.
(יועתק אולי יום אחד ל-בלוג הקטנה בלי חיתולים.)

שליחת תגובה

הרחב תצוגה צפיה מקדימה של הנושא: בלי חיתולים עם חתולים קפטיינ'ס בלוג