על ידי בשמת_א* » 16 יולי 2005, 09:12
אז בשמת, איך זה שכל כך הרבה רופאי ילדים מפיצים את הדיעה הזאת? הרי לא כולם מקבלים שלמונים מחברות החיתולים? האם זו אגדה אורבנית שמפיצה את עצמה בקרב רופאים או שמלמדים את זה באופן רשמי בביה"ס לרפואה?
לא מלמדים את זה באופן רשמי.
הם פשוט מדברים לא כרופאים אלא סתם, כ"מיינסטרים".
מאיפה המיינסטרים מקבל את הרעיונות שלו? מהרחוב, משטיפת המוח הצרכנית, ממגזיני נשים, מפרסומות, מ"מה שכולם עושים" - מעצם העובדה שהנורמה היא לגדל בטיטולים ורואים שהילדים לא מבקשים להיגמל.
מה שקיים, חושבים שהוא הנורמלי.
ומאיפה קיים מה שקיים? מהשימוש בטיטולים!
לכן, כש"כולם" השתמשו בחיתולי בד (כי רק זה מה שהיה), אז כל הרופאים והפסיכולוגים "הפיצו את הדיעה" שילדים בשלים להיגמל בגילאי שנה- שנה וחצי. כי זה היה הגיל שבו נגמלו כמעט כל הילדים. כי בחיתולי בד, התינוק מרגיש כשהוא עושה, וזה לא נעים לו, וצריך להחליף יחסית לעתים קרובות אחרת יש פריחה וזיהומים, וכשהתינוק מתחיל ללכת הוא כבר ממש סובל מהדבר הזה בין הרגליים ורוצה להיפטר מזה כמה שיותר מהר. וגיל התחלת ההליכה היה בין שנה לשנה וחצי, לרוב סמוך לגיל שנה.
במקביל, כביסת חיתולי הבד, קיפולם וההחתלה בהם היו כזאת טירחה להורים, שגם הם כמובן היו להוטים לקצר את זמן החיתולים כמה שיותר.
בניגוד לכך, בטיטולים (שהתחילו פה בארץ למעשה בשנות השמונים), הטיטול סופג, והשכבה העליונה נשארת יבשה. עם השנים, הטיטולים גם נעשו דקים יותר ויותר, כך שלא הרגישו "חבילה בין הרגליים" כל כך. כך, התינוק מאבד את הקשר בין "לעשות פיפי" לבין התחושה של הרטיבות. ההתנוונות יותר מהירה ויותר שלמה. יותר קשה לצאת מזה. התינוק הרגיל לטיטולים פחות סובל מזה. אין לו תמריץ פיזי להיגמל, רק תמריץ חברתי.
ובחברה שבה אין לחץ להיגמל לפני גיל שלוש, גם אין לחץ חברתי!
ומה הכי חשוב?
שבניגוד לחיתולים, להורים הנוחיות גברה. החיסרון היחיד הוא הכסף (שהרי החסרונות הפיזיים, הנפשיים, האקולוגיים וכו' נעלמים לחלוטין מעיני ההורים), אבל ההורים לא מסתכלים עליו, כי זה נראה להם "הוצאה הכרחית". הם מחליפים מתי שנוח להם, מתי שבא להם, בלי שום צורך להתייחס לתינוק. יש להם מגבונים וטיטולים, זורקים את הליכלוך בלי להתעסק בזה בכלל, כמה נוח.
לכן, להורים לא רק שאין תמריץ לגמילה (הפוך לגמרי ממה שהיה עם חיתולי הבד), אלא שיש להם תמריץ לאי-גמילה. כי ילד בגמילה זה כבר מאמץ, קושי, בלבול מוח. הורים רבים ממש שונאים את זה.
אני שומעת שוב ושוב איך ילד מבקש שיקחו אותו לשירותים וההורה אומר לו "תעשה בחיתול!" כי באותו רגע שהילד צריך - ההורה עסוק או שסתם לא מתחשק לו לקום ולעזור!
אם כן, הגמילה נדחית בגלל צירוף של צורך נמוך מצד הילד (זה נעשה מאוד ברור כשמבינים שככל שהילד יותר זמן בטיטולים ככה הוא יותר מתרגל ויותר מתנוון ויותר מרוחק מהקשר עם הצרכים שלו), עם צורך נמוך ביותר מצד ההורים (אצלם זה נוצר מצירוף של נוחיות בחברה שמעודדת כמה שפחות "להתעסק" עם התינוק וכמה שפחות "לוותר על הנוחיות הרגעית" למענו, עם קבלה ללא עוררין של סיסמאות המשווקים, עם קבלה ללא בסיס של "דברי הרופאים" שתומכים לחלוטין בתהליך זה ומפיצים את תיאוריית "ההמתנה לבשלות") ועם קבלה של גמילה מאוחרת על ידי החברה (ומי החברה? שוב חוזרים לאותה קבוצה).
אם תעשי מחקר בקרב כל ה"רופאים" וה"פסיכולוגים" האלה, אני אציג לך היפותיזה לבדיקה:
האם יש ביניהם אפילו אחד שגידל תינוק לפני עידן הטיטולים?
כולם בגילאי ארבעים-ומשהו ומטה.
זה אומר, שאלה מביניהם שיש להם ילדים, גידלו אותם בטיטולים.
זה מה שהם מכירים, זה מה שהיה להם נוח, וזה מה שנורמלי בשבילם.
ממש כמו כל הרופאים שהם או נשותיהם לא הניקו, ולכן גם אם הם משמיעים בשפה רפה את הסיסמאות של "עידוד ההנקה", הם תמיד טורחים להגיד בצורה הרבה יותר בולטת שלא מוכרחים להניק, שמי שלא מניקה אסור שתסבול מרגשי אשמה, שההנקה קשה ולכן זה בסדר ואת בסדר והתינוק בסדר גמור אם זה "לא מסתייע", ואפשר לגדול בסדר גמור גם עם תמ"ל.
עוד גורם מסייע: רופא אחד כותב ספר (זה שמייעץ לפמפרס, ד"ר ברייזלטון אם אני לא טועה בשמו, סליחה, אין לי זמן כרגע לבדוק, הוא מפורסם כמעט כמו ד"ר ספוק בזמנו), ואותו קוראים ומפיצים.
כיוון שזה עולה בקנה אחד עם המסר בפרסומות לטיטולים, וכיוון שאלה שמדברים על זה (את פשוט לא שומעת את אלה שלא אומרים שום דבר על חיתולים או שפשוט לא מאמינים בקישקוש הזה) לא מודעים לעובדה שהם קראו את ה"מידע" הזה לעתים פשוט בעלונים של חברות הטיטולים (לא מזמן הם הוציאו חוברת על "גמילה מטיטולים". לא במקרה, זו בדיוק אותה טכניקת שיווק שמביאה חברות תמ"ל להוציא חוברות מידע וקלטות על הנקה! ובדיוק באותו אופן, כל המידע שם מצליח להיות בעיקר... פרסומת לטיטולים או לתמ"ל).
מקור אחר הוא הפסיכולוגים.
אצלם, חוץ מאותו המידע מחברות הטיטולים, שכאמור הם בכלל לא מודעים לכך שזה מידע שמגיע מחברות הטיטולים או קשור אליהם, אצלם יש גם מסורת של עיסוק בשיטות גמילה מחיתולים. בספרות הפסיכולוגית יש תיעוד של שיטות גמילה אכזריות מהעבר: בפרוסיה ובאימפריה האוסטרו-הונגרית, למשל, היו מכים ילדים שעשו במכנסיים, היו מתחילים גמילה כבר בגיל כמה חודשים אבל לא בשיטה של קשב לצרכי התינוק, אלא על ידי הענשה, על ידי הושבה על סיר וקשירת התינוק אליו ברצועות מיוחדות למשך שעות, עד שעשה קקי, על ידי אילוף להרגלים קבועים בעזרת סדר יום אובססיבי (אכילה, טיול, שינה וכדומה בדיוק באותם שעות ובאותה צורה כל יום, כדי שגם הקקי ייצא באותה שעה קבועה כל יום), וכדומה.
אותם פסיכולוגים לא מבינים שהבעיה עם השיטות האלה לא היתה הגיל שהתחילו בהן (כשמבינים את ה"בלי חיתולים" תופסים שאף גיל לא מוקדם מדי, וכאמור, ברוסיה באמת היו מתחילים סמוך לגיל שהתינוק כבר יודע לשבת), אלא רק האכזריות וחוסר ההתייחסות לתינוק בשיטות האלה.
אבל אותם פסיכולוגים לא מסוגלים להפריד בין השיטה לבין הגיל.
והם גם פשוט לא שמעו מעולם על שיטות הגידול העדינות, על אמהות שפשוט ידעו מתי התינוק צריך פיפי וקקי ולקחו אותו לעשות בצורה היגיינית, בשיתוף פעולה ובאהבה, כך שהתינוק בתרבויות האלה פשוט הודיע תמיד.
בוודאי שהם לא שמעו על תרבויות שמגדלות בלי חיתולים בכלל, כי הם הסתכלו עליהם בהתנשאות גזענית. מתוך התנשאות גזענית, "אין מה ללמוד מהפרימיטיבים האלה", אין מה לדעת, אין מה להתבונן.
כן, תינוק בן שמונה חודשים יודע מתי הוא צריך פיפי וקקי.
כן, אם עוזרים לו מלידה הוא ממשיך להודיע למטפלים בו שהוא צריך.
כן, בגיל שמונה חודשים יש לו כבר שליטה רבה בצרכיו ואפשר לתקשר איתו מצויין גם אם אינו מדבר. עם מטפלים נוכחים וקשובים, הפיספוסים נדירים.
לא, הוא עדיין לא עצמאי וזקוק לעזרת המטפלים בו כדי להגיע לסיר וכדי להוריד את בגדיו וכדי לנגב.
אם הוא עירום על האדמה אז הוא כבר מקפיד בגיל הזה לעשות את צרכיו בצורה כזאת שזה לא ייגע בו, והוא מסתלק מהמקום אחרי שעשה (כלומר: לא רוצה לעשות על עצמו, מסוגל לתמרן ככה שהוא עושה בחיק הטבע בצורה נקייה). עם זאת, יכולותיו הגופניות לרוב אינן גבוהות עד מה שדרוש לתיפקוד כנ"ל בתוך בית מערבי רגיל (מרצפות או שטיחים לא מתאימים לזה כמו האדמה...).
סוף ההרצאה לעת עתה (-;
[u]אז בשמת, איך זה שכל כך הרבה רופאי ילדים מפיצים את הדיעה הזאת? הרי לא כולם מקבלים שלמונים מחברות החיתולים? האם זו אגדה אורבנית שמפיצה את עצמה בקרב רופאים או שמלמדים את זה באופן רשמי בביה"ס לרפואה?[/u]
לא מלמדים את זה באופן רשמי.
הם פשוט מדברים לא כרופאים אלא סתם, כ"מיינסטרים".
מאיפה המיינסטרים מקבל את הרעיונות שלו? מהרחוב, משטיפת המוח הצרכנית, ממגזיני נשים, מפרסומות, מ"מה שכולם עושים" - מעצם העובדה שהנורמה היא לגדל בטיטולים ורואים שהילדים לא מבקשים להיגמל.
מה שקיים, חושבים שהוא הנורמלי.
ומאיפה קיים מה שקיים? מהשימוש בטיטולים!
לכן, כש"כולם" השתמשו בחיתולי בד (כי רק זה מה שהיה), אז כל הרופאים והפסיכולוגים "הפיצו את הדיעה" שילדים בשלים להיגמל בגילאי שנה- שנה וחצי. כי זה היה הגיל שבו נגמלו כמעט כל הילדים. כי בחיתולי בד, התינוק מרגיש כשהוא עושה, וזה לא נעים לו, וצריך להחליף יחסית לעתים קרובות אחרת יש פריחה וזיהומים, וכשהתינוק מתחיל ללכת הוא כבר ממש סובל מהדבר הזה בין הרגליים ורוצה להיפטר מזה כמה שיותר מהר. וגיל התחלת ההליכה היה בין שנה לשנה וחצי, לרוב סמוך לגיל שנה.
במקביל, כביסת חיתולי הבד, קיפולם וההחתלה בהם היו כזאת טירחה להורים, שגם הם כמובן היו להוטים לקצר את זמן החיתולים כמה שיותר.
בניגוד לכך, בטיטולים (שהתחילו פה בארץ למעשה בשנות השמונים), הטיטול סופג, והשכבה העליונה נשארת יבשה. עם השנים, הטיטולים גם נעשו דקים יותר ויותר, כך שלא הרגישו "חבילה בין הרגליים" כל כך. כך, התינוק מאבד את הקשר בין "לעשות פיפי" לבין התחושה של הרטיבות. ההתנוונות יותר מהירה ויותר שלמה. יותר קשה לצאת מזה. התינוק הרגיל לטיטולים פחות סובל מזה. אין לו תמריץ פיזי להיגמל, רק תמריץ חברתי.
ובחברה שבה אין לחץ להיגמל לפני גיל שלוש, גם אין לחץ חברתי!
ומה הכי חשוב?
שבניגוד לחיתולים, להורים הנוחיות גברה. החיסרון היחיד הוא הכסף (שהרי החסרונות הפיזיים, הנפשיים, האקולוגיים וכו' נעלמים לחלוטין מעיני ההורים), אבל ההורים לא מסתכלים עליו, כי זה נראה להם "הוצאה הכרחית". הם מחליפים מתי שנוח להם, מתי שבא להם, בלי שום צורך להתייחס לתינוק. יש להם מגבונים וטיטולים, זורקים את הליכלוך בלי להתעסק בזה בכלל, כמה נוח.
לכן, להורים לא רק שאין תמריץ לגמילה (הפוך לגמרי ממה שהיה עם חיתולי הבד), אלא שיש להם תמריץ לאי-גמילה. כי ילד בגמילה זה כבר מאמץ, קושי, בלבול מוח. הורים רבים ממש שונאים את זה.
אני שומעת שוב ושוב איך ילד מבקש שיקחו אותו לשירותים וההורה אומר לו "תעשה בחיתול!" כי באותו רגע שהילד צריך - ההורה עסוק או שסתם לא מתחשק לו לקום ולעזור!
אם כן, הגמילה נדחית בגלל צירוף של צורך נמוך מצד הילד (זה נעשה מאוד ברור כשמבינים שככל שהילד יותר זמן בטיטולים ככה הוא יותר מתרגל ויותר מתנוון ויותר מרוחק מהקשר עם הצרכים שלו), עם צורך נמוך ביותר מצד ההורים (אצלם זה נוצר מצירוף של נוחיות בחברה שמעודדת כמה שפחות "להתעסק" עם התינוק וכמה שפחות "לוותר על הנוחיות הרגעית" למענו, עם קבלה ללא עוררין של סיסמאות המשווקים, עם קבלה ללא בסיס של "דברי הרופאים" שתומכים לחלוטין בתהליך זה ומפיצים את תיאוריית "ההמתנה לבשלות") ועם קבלה של גמילה מאוחרת על ידי החברה (ומי החברה? שוב חוזרים לאותה קבוצה).
אם תעשי מחקר בקרב כל ה"רופאים" וה"פסיכולוגים" האלה, אני אציג לך היפותיזה לבדיקה:
האם יש ביניהם אפילו אחד שגידל תינוק לפני עידן הטיטולים?
כולם בגילאי ארבעים-ומשהו ומטה.
זה אומר, שאלה מביניהם שיש להם ילדים, גידלו אותם בטיטולים.
זה מה שהם מכירים, זה מה שהיה להם נוח, וזה מה שנורמלי בשבילם.
ממש כמו כל הרופאים שהם או נשותיהם לא הניקו, ולכן גם אם הם משמיעים בשפה רפה את הסיסמאות של "עידוד ההנקה", הם תמיד טורחים להגיד בצורה הרבה יותר בולטת שלא מוכרחים להניק, שמי שלא מניקה אסור שתסבול מרגשי אשמה, שההנקה קשה ולכן זה בסדר ואת בסדר והתינוק בסדר גמור אם זה "לא מסתייע", ואפשר לגדול בסדר גמור גם עם תמ"ל.
עוד גורם מסייע: רופא אחד כותב ספר (זה שמייעץ לפמפרס, ד"ר ברייזלטון אם אני לא טועה בשמו, סליחה, אין לי זמן כרגע לבדוק, הוא מפורסם כמעט כמו ד"ר ספוק בזמנו), ואותו קוראים ומפיצים.
כיוון שזה עולה בקנה אחד עם המסר בפרסומות לטיטולים, וכיוון שאלה שמדברים על זה (את פשוט לא שומעת את אלה שלא אומרים שום דבר על חיתולים או שפשוט לא מאמינים בקישקוש הזה) לא מודעים לעובדה שהם קראו את ה"מידע" הזה לעתים פשוט בעלונים של חברות הטיטולים (לא מזמן הם הוציאו חוברת על "גמילה מטיטולים". לא במקרה, זו בדיוק אותה טכניקת שיווק שמביאה חברות תמ"ל להוציא חוברות מידע וקלטות על הנקה! ובדיוק באותו אופן, כל המידע שם מצליח להיות בעיקר... פרסומת לטיטולים או לתמ"ל).
מקור אחר הוא הפסיכולוגים.
אצלם, חוץ מאותו המידע מחברות הטיטולים, שכאמור הם בכלל לא מודעים לכך שזה מידע שמגיע מחברות הטיטולים או קשור אליהם, אצלם יש גם מסורת של עיסוק בשיטות גמילה מחיתולים. בספרות הפסיכולוגית יש תיעוד של שיטות גמילה אכזריות מהעבר: בפרוסיה ובאימפריה האוסטרו-הונגרית, למשל, היו מכים ילדים שעשו במכנסיים, היו מתחילים גמילה כבר בגיל כמה חודשים אבל לא בשיטה של קשב לצרכי התינוק, אלא על ידי הענשה, על ידי הושבה על סיר וקשירת התינוק אליו ברצועות מיוחדות למשך שעות, עד שעשה קקי, על ידי אילוף להרגלים קבועים בעזרת סדר יום אובססיבי (אכילה, טיול, שינה וכדומה בדיוק באותם שעות ובאותה צורה כל יום, כדי שגם הקקי ייצא באותה שעה קבועה כל יום), וכדומה.
אותם פסיכולוגים לא מבינים שהבעיה עם השיטות האלה לא היתה הגיל שהתחילו בהן (כשמבינים את ה"בלי חיתולים" תופסים שאף גיל לא מוקדם מדי, וכאמור, ברוסיה באמת היו מתחילים סמוך לגיל שהתינוק כבר יודע לשבת), אלא רק האכזריות וחוסר ההתייחסות לתינוק בשיטות האלה.
אבל אותם פסיכולוגים לא מסוגלים להפריד בין השיטה לבין הגיל.
והם גם פשוט לא שמעו מעולם על שיטות הגידול העדינות, על אמהות שפשוט ידעו מתי התינוק צריך פיפי וקקי ולקחו אותו לעשות בצורה היגיינית, בשיתוף פעולה ובאהבה, כך שהתינוק בתרבויות האלה פשוט הודיע [b]תמיד[/b].
בוודאי שהם לא שמעו על תרבויות שמגדלות בלי חיתולים בכלל, כי הם הסתכלו עליהם בהתנשאות גזענית. מתוך התנשאות גזענית, "אין מה ללמוד מהפרימיטיבים האלה", אין מה לדעת, אין מה להתבונן.
כן, תינוק בן שמונה חודשים יודע מתי הוא צריך פיפי וקקי.
כן, אם עוזרים לו מלידה הוא ממשיך להודיע למטפלים בו שהוא צריך.
כן, בגיל שמונה חודשים יש לו כבר שליטה רבה בצרכיו ואפשר לתקשר איתו מצויין גם אם אינו מדבר. עם מטפלים נוכחים וקשובים, הפיספוסים נדירים.
לא, הוא עדיין לא עצמאי וזקוק לעזרת המטפלים בו כדי להגיע לסיר וכדי להוריד את בגדיו וכדי לנגב.
אם הוא עירום על האדמה אז הוא כבר מקפיד בגיל הזה לעשות את צרכיו בצורה כזאת שזה לא ייגע בו, והוא מסתלק מהמקום אחרי שעשה (כלומר: לא רוצה לעשות על עצמו, מסוגל לתמרן ככה שהוא עושה בחיק הטבע בצורה נקייה). עם זאת, יכולותיו הגופניות לרוב אינן גבוהות עד מה שדרוש לתיפקוד כנ"ל בתוך בית מערבי רגיל (מרצפות או שטיחים לא מתאימים לזה כמו האדמה...).
סוף ההרצאה לעת עתה (-;