הגיגים באשר לנושא.

אז חצינו את ארבעת החודשים, בהם חגי מחותל כל יום. אני מורידה לו את החיתול כשאני רואה שהוא צריך, ויש לי כח לזה. אני קולעת הרבה מאוד פעמים ומזהה את הצורך שלו. כאשר הוא אצל הטפלת הוא כמובן עם חיתול וזהו.

אז למה אני ממשיכה עם זה?

כי הגעתי למסקנה שעצם המודעות לענין היציאות היא היא החשובה לתינוק. חגי יודע כאשר הוא עושה. הוא ממש מודע לכך. הוא לא יכול להתאפק, הוא לא יכול לבחור את המיקום, אבל את אחד השלבים החשובים בגמילה, יש לו. הוא גם מתרגל לא להיות כל הזמן עם חיתול, שזהו אחד ההרגלים הפחות טובים שיש לתינוקות. אז אני חושבת שהוא יהיה עם חיתול עד גיל שנתים לערך ככל אחיו. אבל אני מקווה שיהיה לו קל בהרבה להגמל.

ועוד רווח נלווה, הוא שהילד פשוט קל להבנה. הוא יודע להביע את עצמו בדייקנות מרובה. וזו מעלה בפני עצמה.

שבוע טוב.

אז אנחנו אחרי חמישי שישי שבת מלאים ביחד וחזרנו בשמחה וששון להבנה הדדית.

צפי, אני מיניקה אותו כשהוא "יושב" בתוך קערה גדולה - כך זה לא מתיז לצדדים, ומונע פספוסים עלי (בלילה לא ממש בא לי להיות רטובה / להחליף הכל).

10 שבועות. הוא משתין בקשת. לא בא לי על התזות לכל הסביבה.

מסכימה עם כרמית, אבל שכחתי בן כמה הוא, צפי...

פעם ראשונה שהוא עושה פיפי בלילה זה ב-4:00? ממש מצוין לגילו!
תחזיקי ליד המיטה סיר (קערית) ולא צריך לקום (אני מחזיקה 2, אחת לעשיית פיפי ואחת לאגירה עד הבוקר).

בבוקר - כלומר בארבע? הבוקר הוא שלף אותי באישון ליל לצרכיו. אח"כ הוא עשה בכיור, ושוב בכיור, ובפעם אחת בפני כב' הפקידה המאושרת של מע"מ.

מענין כמה פקידי מס נהנו היום לראות אותו.

מסכימה עם כרמית וחגית.
לצפי - בהחלט כדאי לעשות את זה חלקית, למשל, אם את יכולה בלילה שיהיה בלי חיתולים ויתרגל שעושים כשקמים בבוקר - זה כבר מצויין!
לאיבי - גם אני בגיל הזה הלבשתי בטיטולים (חד פעמיים) לנסיעות, לימים לחוצים מחוץ לבית, לביקורים במקומות שאי אפשר לפשפש בהם מכל מיני סיבות.
אפילו בביקור בארץ תוכלי פה ושם לשמור על הידע החדש בהזדמנויות הבאות:
[list]
[*] בהתעוררות בבוקר אפשר לקחת גם תינוק פיצפון לשירותים (כשלא ממש שמים לב אלייך) ולפשפש אותו לתוך בית השימוש.
[*] כשנמצאים בחוץ אפשר לפשפש בחיק הטבע כשמרגישים שהוא צריך.
[*] כשהוא עושה תוך כדי הנקה - ובכל פעם שאת יודעת שהוא עושה [b]עכשיו[/b]: להגיד בקול (לאוזניו, הכוונה לתינוק ולא לכל העולם) "פיפי/קקי! אתה עושה פיפי/קקי!" כדי שילמד לקשר ולשים לב.
[/list]

כשתניקי בביתך בלי חיתול ומתחתיו חיתול לספיגת פיספוסים, כלומר במצב שהיית יכולה לקחת לסיר אילו היית מזהה או שהוא הה מפסיק לינוק - את יכולה גם להוסיף "כשתצטרך פיפי תפסיק לינוק ואני אקח אותך לעשות פיפי בסיר". תאמיני לי, הוא יבין. ואחרי כמה פישפושים בסיר ומספיק פעמים שתגידי לו, את תראי שהוא יעשה הפסקת קטנה ביניקה - אפילו יקפא או יוציא את הפטמה מהפה - כדי לעשות. ואז את מפשפשת אותו מעל הסיר שנמצא לידך.

יש תקופות כאלו. בדרך כלל תגובה ללחץ שלנו. צריך להרפות, כדי שהם גם יוכלו לשחרר (-;
ולגבי ההמשך - לדעתי, שווה להמשיך אפילו אם באופן חלקי מאד. גם אצלי חלקי מאד, עם תקופות של יותר ופחות, ועדיין, הוא שימר את היכולת, ונענה להזמנתי (כשהוא צריך, כמובן), וגם בלילה הוא בדרך כלל ישן במיטה יבשה (אם כי לפעמים אחרי כמה שעות עוברים לטיטול - אם אני עייפה מדי או אם היה פספוס, אבל זה נדיר כשהוא בריא (בעצם: נדיר שהוא בריא... P-: אבל רוב הזמן זו לא ממש מחלה, רק חוסר בריאות)

הבעיה שלי.

בימים האחרונים עקב אילוצים נאלצתי לא להיות בבית כשבע שעות ביום. אני נמצאת במקום בו לא כל כך לפשפש את חגי. שמתי לב שהוא לא כל כך מגיב לסימנים שלי גם בבית. אמנם הוא מוכן לעשות מחוץ לבית כמעט בלעדית רק על הידים שלי, (בעצם הוא מוכן להיות מחוץ לבית רק על הידים שלי נקודה) ואני משמיעה לו את הקולות, אבל בבית הוא ממש לא משתף פעולה ומוחה על כך בקול רם.

אז מה לעשות? לוותר על זה? להתעקש?

אני ממילא עומדת לצאת עוד שלושה שבועות חזרה לעבודה במשרה מלאה, ולא נראה לי שהמטפלת תתמודד עם ענין שכזה.

היום השתמשתי בשני חיתולים בלבד. חסכוני ללא עוררין. אני מצליחה רב הפעמים לזהות, לא תמיד מגיעה בזמן, ולא תמיד פנויה להתעסק עם זה, אבל לפחות אני יודעת שהוא עומד לעשות.

גם אני כאמא אדמה מחתלת. אין לי עודף מקום לכביסה, גם ככה אני מכבסת כל הזמן. אז אם אני מפספסת זה נכנס לחיתול. אם כי אט אט הוא פשוט לא מוכן לעשות בחיתול. הילדים נהנים מזה משהו לא רגיל. הגדולים משתאים אבל לקטנים זה נראה דרך הטבע. בהתחלה כשרק חיתלתי נועם אמר לי - אמא תקחי אותו לשירותים שיעשה, זה מגעיל בחיתול.

הבוקר חגי התעורר בקריאות הידד היינו בבכי עז. בעלי ישר הביא לי אותו ליניקה. תקנתי אותו - לא לינוק, הוא צריך קקי. ואכן צדקתי.

גם אנחנו בצעדי לימוד. לנוכח כמויות הכביסה אצלי בבית אני לא מתכוונת לוותר על החיתולים. כל שנותר לי הוא לזנק בראותי סימני נסיון. לפעמים אני מצליחה ולפעמים לא. אנחנו ממש לאחר עשיית צרכים באמבטיה, החלפה לחיתול נקי, ואז, כמובן, תוך כדי הנקה, הוא השלים את עשיית הצרכים. אבל אני די נהנית מהענין, הילדים גם משתפים פעולה - "אמא חגי צריך פיפי" ומחכה לראות לאן זה יוביל אותנו.

אני עוקבת אחרי הדף [po]לגדל ילדים בלי חיתולים[/po] למעלה משנה. חשבתי לנסות את הרעיון על חגי.

אבל:
א. אני עצלה למדי בלילות - כלומר אין לי כח בלילה להתחיל לנסות ולפענח מה בדיוק הוא רוצה הרגע.

ב. אין לי לב להשאיר אותו ללא מכנסים, וגם כך אני מוצאת את עצמי מכבסת ללא הרף מיום שחזרתי מבית החולים ולכן הוא עם חיתול. מה ההבדל אם אני נותנת לו לעשות את הצרכים בחיתול (תוך שאני משמיעה לו את הקולות, ונותנת לו את התנוחה ) ובין שאני מפשפשת אותו בכיור? ובלבד שאני מחליפה לו מיד לאחר מכן את החיתול.

[po]דף בלי חיתולים[/po]