בנתיים נחמה דינה גדלה, והיא בת 8.
ולמדתי את שפת דנסטן לתינוקות.
מומלצת מאד מאד

בכלל הקשב הכללי שלי גבר עם הזמן, ואני מזהה סוג בכי לשינה, לכאב אוזניים ועכשיו חדש ל"תרימי אותי על הידיים" זה הרווח העיקרי מכל ה"עסק"

העדכון: כרגע "בית הספר" עבר לשבת, רק אז יש לי פנאי וקשב, וסבלנות להחליף בגדים.
ה"עסק" נחמד, היא פיתחה סמני הודעה חדשים. מן נהמה כזו מהגרון אאאאא (בשוא).
מקוה שתמשיך לזכור את השפה למרות שזה פעם בשבוע.

_קוריוז: "הכי טבעי ללכת בלי" כך בפרסומת של האגיס.
ואכן, אנחנו משתמשות נאמנות של האגיס עבור... בלי חיתולים!
הכיסוי החד- פעמי החדש הפך אצלנו למגן מכנסיים / חצאית של המחזיק/ה מפני פספוסים.
כן, היא עושה לפעמים ללא התראה מראש, (יכול להיות בגלל שזה חלקי?)
אני משתמשת בצד הניילוני כלפי מעלה וכך זה נשמר לאורך זמן.
גמיש, נח, מגן. מומלץ!_

תודה על העצה.
אני גזרתי חתיכה קטנה של שעוונית (המפה לשולחן שבצד אחד נשטפת, ובשני -בד) לאותה מטרה.

בנתיים החלטתי להתמקד בעשייה ולא בכתיבה, ולכן העדכון כללי יותר.
העברנו את "בית הספר" לשבת, אז אני נינוחה ובהקשבה.
ב"ה, בשבת שעברה (פרשת בהר-בחוקותי) הצלחתי להחזיק אותה בלי חיתולים מ-9 בבקר עד 7 בערב עם פשפושים מוצלחים וגם פספוסים.
והעיקר - בשמחה ובשלווה.

קוריוז: "הכי טבעי ללכת בלי" כך בפרסומת של האגיס.
ואכן, אנחנו משתמשות נאמנות של האגיס עבור... בלי חיתולים!
הכיסוי החד- פעמי החדש הפך אצלנו למגן מכנסיים / חצאית של המחזיק/ה מפני פספוסים.
כן, היא עושה לפעמים ללא התראה מראש, (יכול להיות בגלל שזה חלקי?)
אני משתמשת בצד הניילוני כלפי מעלה וכך זה נשמר לאורך זמן.
גמיש, נח, מגן. מומלץ!

התייאשנו כי היה איזה שבוע שלא הייתי בהקשבה מלאה, ופשוט לא פשפשתי כמעט (היה חורף וזה היה כבד עלי) וזהו, אח"כ הרגשתי שדי שכחנו את השפה.
אני לא קשה עם עצמי, זה דרש ממני יותר מידי.
בעז"ה בילד הבא אולי יהיו לי יותר כוחות, וגם אם לא, זה בסדר:-)

תפארת שלנו בת 7 חד':-) מקסימה מקסימה!!! ישתבח שמו!

היום אני הולכת לטיול עם אמא שלי בירושלים, אז אהיה כל היום בטיטול.
ושאלה לבשמת: אמרת שבנך לא עושה במנשא. איך הוא יודע?
האם זה בא מיד? או עם תרגול כלשהו?
אני עושה במנשא וגם על הידיים של אמא בלי התראה מוקדמת (או אולי סימנתי ואמא לא קלטה?)
תודה - נחמה דינה יהודית

האם ישנם עוד סימונים חוץ מבכי? כי קראתי ספר באותה סיטואציה (הנ"ל)

היום בבקר - אותו ציוץ, ופשפוש נאה (על סמרטוט רצפה) יוצא לה זרם חזק בקו ישר ואלכסוני - כמו לבנים.

מיד אח"כ הסירנה עולה = הנקה.
ישבתי לכתוב פה, ופתאום שחרור קצר ורב כמות של קקי (תוך כדי הנקה) על המגבת בטחון (?) ועל החצאית ועל החולצה ועל...
אני רצה להחליף בגדים.

והיא עשתה עם הפה קולות מציצה.

לשנן, לשנן כל הזמן שזהו הבכי העדכני (האינסטינק הראשוני שלי הוא להניק)
<ואח"כ אני טוענת שהיא משחררת דווקא בהנקה>

עם הבכי העדכני, בטחוני גבר, והיו כמה פשפושים מוצלחים אתמול.
גם בן ה-8 שותף בשמחה לאמירת פששששששש ארוך והיא משחררת בתזמון .

אתמול בלילה התעוררה משינה, לפי נסיון קודם ידעתי שלא אוהבת לשחרר לפני ההנקה. הנקתי, והודעתי לה בלי קול: "כשתצטרכי תודיעי".
לאחר מספר דקות שקטות מדי, אני מרימה אותה ומגלה שהמגבת ריפוד + החצאית שלי - רטובות.
מה זה? נחמה-דינה - לא יפה!

הי, מזל טוב וברכות על התינוקת וגם על הבלוג!
אני מקשיבה לתינוקת ולא לקערה

אכן, גיל חודשיים וחצי הוא גיל רווי פיפי, ובשעות מסוימות (נאמר, בבקרים) יכול להיות פיפי כל רבע שעה ואף פחות...
בשלב הזה לא הייתי בכלל מתרגשת מפספוסים, ונראה לי שאת פועלת מאוד בהיגיון כשאת מחזיקה אותה מעל מה-שלא-יהיה ולאו דווקא מעל קערה.
בהצלחה!

מרגיעון: "אם יצאת מכליך (משמחה -טלי) אל תשכח לשוב.

בעוד אני נשאבת לכתיבה פה, נ"ד התבכיינה שוב מין ציוצון של: "תשימו לב אלי" החזקתי אותה מעל הבגד התורן שהולך אוטוטו לכביסה, והיא עשתה עם הפה קולות מציצה.
התעקשתי להמשיך בתנוחה כי ידעתי שעבר זמן (יותר מ-20 דקות) מאז הפעם האחרונה, ואכן - בינגו! היא פשפשה! ישששששששששש.

כיף לקרוא אותך!

תודה.

וזה מזכיר לי את הענין, שביום הולדת מומלץ לערוך מסיבה עם חברים (כן, גם למבוגרים - באופן המתאים) כדי לשמוח על כך שבאנו לעולם לערוך שינוי לטובה בעצמנו ובעולם, והעיקר לקבל על עצמנו החלטות טובות בפורום רחב כי להחלטות שנתקבלו ברבים, יש יותר כח נפשי לבצע.

העידוד שאני מקבלת מהבלוג, והמחוייבות העצמית שלי לעידכון נותנים לי כח להמשיך. תודה.

להלן התובנות החדשות: נמצא כי הבכי של הפיפי (לפי מה שאני קולטת), מתברר דווקא בתור בכי של... פליטה / גרעפס!
כך שאני עומדת בהיכון בתנוחה, נזהרת לא להרטב... ואז זה בא - מלמעלה! נא לעדכן את מערכת האזעקה של סוגי הבכי!

_הבנתי מה הפריע לי - הלוגיסטיקה של לתזמן בקערה.
אז מרגע זה עד שנהיה מומחיות בענין, אני מקשיבה לתינוקת ולא לקערה_
גם נמצאת בנקודה דומה. אני חושבת שאקח ממך השראה...

כיף לקרוא אותך!

שלום טלי. מזל טוב קודם כל! יש מצב שאנחנו גרות באותו יישוב?
איך קוראים לרופא המדובר? (יש לנו גם חנות 2 שקל)

אנחנו התחלנו בפשפושים, כדי להמנע מהפיספוסים היינו שמות או חיתול רב פעמי או רגיל והייתי מורידה כל פעם.
זה היה לנו מצויין.
לצערי התייאשתי אחרי 3 חד' בערך.

בהצלחה!! זה כיף נורא:-) תהנו

תודה לך בשמת על ההקשבה - הבקר.
הבנתי מה הפריע לי - הלוגיסטיקה של לתזמן בקערה.
אז מרגע זה עד שנהיה מומחיות בענין, אני מקשיבה לתינוקת ולא לקערה
זה אומר שאני מפשפשת אותה מעל בדי ספיגה מיוחדים למטרה זו (אספתי כלמיני חולצות ישנות מגמ"ח בגדים שעולות שקל או 2 שקלים וכבר לא מתאימות ללבישה) או על הרצפה (ומנגבת בסמרטוט).
כך אני מקשיבה נטו לסמני הבכי ולא ללוגיסטיקה מסביב.

אההההה, איזו הקלה.......

זהו. עכשיו הוא מופיע ברשימת הבלוגים.

אשמח להארות, תמיכה עצות וכד'.

בתשובה לשאלתך בדף שלי:
פשוט צריך לכתוב פה את התיוג דף בלוג.
זהו. עכשיו הוא מופיע ברשימת הבלוגים.

היום היא הייתה כל היום עם טיטול.
נתפסתי קצת לפחדים של "איך להגן על כל הבית" (טוב, הגזמתי, אבל סה"כ היא ניידת מיד ליד אני, אבא שלה והילדים הגדולים, עריסה, מיטה של אמא וכו' - כשהיא בלי טיטול, היא מתניידת עם שעוונית קטנה שיושבת על המכנסיים/חצאית של מי שמחזיק אותה ועליה "בד ספיגה" וזה קצת מסורבל ומרתיע אותי מלהמשיך).
מצד שני, התחושה הכייפית של התקשורת מעודדת אותי לנסות שוב.
רעיונות בבקשה איך להסתדר עם הקטע. (לא רוצה להשאיר אותה כל היום בעריסה בגלל הפספוסים, וגם לא רוצה להחליף לעצמנו בגדים לעיתים קרובות. ולפעמים יש לה סריית בכי לשעתיים רצוף (מתחיל - מפסיק) ולא מזהה בכי מיוחד לפיפי-קקי)

יש באתר תמונת עיניים של פיפי?

תודה.

שיעור מס' 2
שבת בבקר, הורדתי טיטול (החלטתי שאם כבר "הולכים על להשקיע" עדיף לקפוץ ישר ל"בלי" ולוותר על ה"רב פעמי").
היה הבכי המסויים של פיפי (עוד שני חלקי פאזל הושלמו לי בסוגי הבכי - ראה שפת התינוקות) ואחריו - פישפוש מוצלח.
אח"כ יניקה.
מיד אחרי זה בכי (קצת שונה) וקקי.
רגיעה.
בדיוק אחרי 20 דקות עוד בכי (של כאב חזק - נלחצתי, רצתי לחפש דקטרין לפטריה בפה ו... פיפי על הרצפה (הרחקתי אותה בזמן)
שינה רצופה של כמעט שעתיים וקמה יבשה! (למרות שקראתי על כך באתר זה נחשב נס בשבילי)
ניסיתי לפשפש - לא רוצה - קודם הנקה!
אח"כ פשפשה בקערה.
לאחר מכן התחיל בכי מתמשך של אני-לא-יודעת-מה (גזים? רעב? שינה?) איבדתי סבלנות וקשב והחזרתי טיטול.
נמשיך מחר בעזרת ה'.
חודש מבורך לכולנו.

המשך הסיפור: מיד לאחר מכן החזרתי לנחמה דינה יהודית (ובקיצור נ"ד) את הטיטול (כהרגלי מילדים קודמים) ואז היא נתנה שחרור ארוך של קקי.
היפה בדבר, ששטפתי אותה במים, ואחרי הניגוב הלבשתי אותה - פעם ראשונה ברגוע - בלי טיטול.
החזקתי אותה עלי בתחושה נקיה של אמון: "כשתצטרכי להתפנות - תודיעי לי" בלי הלחץ המוכר: "אוי, נתקעתי בלי טיטול!"
אח"כ היא בכתה עוד פעם את הבכי הנ"ל ולקחתי אותה לכיור - לא יצא כלום.
החזרתי למנשא ו... שחרור פיפי.
הקטע הזה חזר עוד פעמיים במשך היום אשמח לייעוץ איך מתזמנים את הפיפי בכיור / דלי.

והכי יפה בכל הקטע, שאני לא מתרגשת מ"פספוסים".
(זו הילדה החמישית שלי - בן פורת יוסף - והראשונה ב"בלי חיתולים" (כדאי לשנות למשהו חיובי כמו "עם קשב")

איזה יופי!
היום היה השיעור הראשון שלי (יותר נכון - של אמא שלי) בלי חיתולים!
אמא שלי מדברת על הנושא עוד לפני שהיתה בהריון איתי. (היא חיכתה לתינוק/ת הרבה זמן כדי שתוכל ללמוד "על-אמת" את הנושא)
אז היום (אני כבר בת חודשיים וחצי) הלכנו לביקור אצל הרופא לבדוק רפלקסים, גדילה ובקיצור - את ההתפתחות היפה שלי ב"ה, עוד לפני שאמא השכיבה אותי על המטה התחלתי "לקטר".
אמא שלי כבר מכירה את הבכי הזה ומקשרת אותו ל: "היא רוצה לינוק".
אבל הרופא כבר רצה לבדוק, ולכן היא הפשיטה אותי.
האמת, שקצת נרגעתי - למזלנו.
הרופא סיים את הבדיקה (בערך 3-4 דקות) והרים אותי במאונך מחזיק אותי יד אחת על הבטן, והשניה - על הגב (כמו חגורה) ואז... הגיע המופע: שפריץ פיפי ארוך ומשחרר על מיטת הבדיקה (וגם השפריץ קצת על הרופא שהתמוגג מנחת: "תינוקות משחררים כשהם רגועים" - לדבריו).

אז עכשיו אמא שלי מקשרת את הבכי הזה ל: "רוצה פיפי"
אתם מוזמנים להצטרף אלי להרפתקה ושמה "בלי חיתולים" ומכאן רשות הדיבור לאמא שלי.
שיהיה לשתינו בהצלחה!