תופסת טרמפ על הכותרת, ומתעניינת בלינה זולה יחסית בקראבי, אזור ריילי ביץ', ומקום רגוע יחסית בקופיפי. אנחנו עם קטנה בת שנתיים, אז כזה עם גישה נוחה. תודה מראששששש!

הבלוג עבר למשכנו החדש, כאן
אשמח לפגוש אתכם שם .

נשיקות לכם ותהנו
מניסיוני הדל לוקח זמן להכנס לראש של חופש, להצליח להתנקות מהקצב של החיים ולעבור לראש אחר
בטח יהיה לכם יותר ויותר כייף כל הזמן

את? משעממת?

עוד בבקשה

יקירתי - את? משעממת?
מחכה לשמוע על המשך מעלליכם במזרח הרחוק

ההודעות הן אותו הדבר לכולם? כל היום? - מרגיעונים.
מופיעים אחרי שמתחילם להקליד. די נחמד.

נשיקות למשפחת הטיילים,
ממני.

ברור שאני מיצי החתולה, ולא העגלה, נו. העכבר קצת משתולל לי.
כבר חיבקתי את הילדים היום מיליון פעם, אמאלה. (ההודעות הן אותו הדבר לכולם? כל היום?)
אתמול האדם הלך לישון באחת עשרה וחצי בלילה. הטיול לא הרדים אותו, אגב.
מונו, תודה על העצה, אניאבדוק אם יש פה בחנות של המלון את מה שציינת, זה רעיון מצוין. אמנם אין לנו מקרר ולא נוכל לאפסן את זה, אבל מצד שני, החנות פתוחה 24 שעות ואפשר פשוט ללכת ולקנות.

נועה, בהחלט יש פה מן הגן-עדניות. המים הירוקים (למה המים באוקיינוס ההודי נראים ירוקים?)-טורקיזיים, החול הלבן הגרגרי, בלה בלה בלה. מקסים פה. האמת שציפיתי בהתחלה למשהו יותר פראי, בסגנון האי שנטרפו אליו גיברוי LOST, עם אגוזי קוקס על החוף שאפשר לתלות מהם ערסלים וכאלה, וזה ממש לא ככה. אבל עדיין יפה.

תגידו, מה זה אמרות-השפר הללו מעל לקובית הוספת ההודעה כאן? ממתי זה?
זה ממתי שהמזרח התיכון התחיל לעלות פה לאנשים לראש

שמחה שאתם מתאקלמים.
תמשיכי לכתוב @}

זה עתה הרמתי ידיים אחרי שעה וחצי של אדם-על-הציצי, ואפסנתי אותו אצל אבא שלו. יצאו לטיול בעגלה. השעה פה רבע לאחת עשרה בלילה. הבריכה והחום גומרים את הילדים, לא ברור מה קרה לו שהוא לא נרדם.
יש לי הרהורי-ציצי: עד לא מזמן, ציצי תמיד היה דוחה-כל. כלומר, כשאדם מבקש ציצי, עזבתי הכל, כולל את יונתן, כדי לתת לו את מבוקשו. אבל אדם כבר בן שנה וחצי, ציצי הוא ממש לא מקור מזון מרכזי עבורו, ואני מתחילה להרגיש שזה לא הוגן כלפי יונתן, שלפעמים ממש מתבאס מהעניין. נקודה נוספת היא, שאדם תובע את שלו בקולי קולות, ויונתן סופג הכל בשקט, וככל שזה לא הוגן, לעתים קל יותר לספק את רצונו של אדם כי אז יש שקט - כי יונתן ממעט להתלונן.

תגידו, מה זה אמרות-השפר הללו מעל לקובית הוספת ההודעה כאן? ממתי זה?

איזה כייף ! קוראת אותך גם בדוא"ל ומקנאה. זוגי היקר היה באיים שם ואומר שזה גן עדן..
תמשיכי לכתוב @}

נשמע שאתם נהנים!
כשהייתי שם קניתי בסופר כמות יוגורטים(אם יש לכם מקרר) או נודלס\אטריות אורז שצריכים רק מיים חמים, שקיות של מנה אישית של דגני בוקר והרבה פירות עד שהצלחנו להסתנכרן

התחלתי לכתוב עדכון לפני יומיים, ובסוף הוא היה נראה לי משעמם מדי, ושלחתי אותו בתור אימייל לחברים. החלטתי שאני אמשיך לעדכן בבלוג, בעיקר כדי שתהיה לנו מזכרת, ומי שמשתעמם ? שלא יקרא.
הי לנו יומיים קדחתניים בבנגקוק. המסקנה הסופית ? למרות היותה מהבילה, בעייתית לילדים קטנים (קשה מאד להתנהל עם עגלה) ושאין בה פחים וספסלים ? היא מוצאת חן בעינינו. יש בה קסם. התאילנדיים ידידותיים מאד, ומתים על ילדים. בכל שניה עוצרים אותנו בכדי לעשות להם קוצי מוצי, וללטף את יונתן על הראש הבלונדיני המזמין שלו, שזה הדבר שהוא הכי שונא בעולם. בסוף הוא הסתובב יום שלם עם כובע. עכשיו יש פעמים שהוא לא מגיב בזעם, כי הוא התרגל. מצד שני, היום הוא קיבל במתנה במסעדה-דוכן מזון שאכלנו בו מנה ענקית של ברד במתנה, מתאילנדית שנדלקה עליו.

אתמול עבר עלינו יום של מסעות. טסנו לפוקט, משם לקחנו מעבורת לקופיפי, שאמור להיות אי נפלא, אקזוטי וקסום, עליו צולם "האי" עם ליאונרדו דיקפריו.
האי ממוסחר בטירוף. בירידה מהמעבורת קפצו עלינו המוני אנשים ופיתו אותנו ללכת למלון הזה ולמון הזה. הכל מלא בדוכנים, המחירים בערך כפולים מבנגקוק, והאווירה היא של אילת, ואני לא סובלת את אילת.
בסוף בחרנו אחד. התכנית המקורית היתה להמשיך מכאן במעבורת לאי קו לנטה, ומשם לאי קו נגאי, שאמור להיות יפה באותה המידה, אבל יותר שקט ופחות ממוסחר. אבל מדובר בסה"כ של שש שעות מעבורת, לא כולל העצירות במקומות השונים וההמתנה למעבורת אחרת, כך שאנחנו נוטים לוותר על זה עכשיו.

אתמול בצהריים הייתי מבואסת ומתוסכלת קשות, עד שהגענו לחוף. היינו רעבים, עייפים ועצבניים, נבחנו אחד על השני (הגדולים), והחלנו שכדאי שנשב לאכול ומהר.
הילדים תוך שניה בערך התפשטו והיו בים. אנחנו אכלנו אוכל יקר (במושגים של תאילנד) אך מעולה, הרוח ליטפה את פנינו, המזון מילא את כרסינו, והכל נראה הרבה יותר טוב.
הבוקר עברנו למלון צמד לשלנו, בלי מזגן ובלי מים חמים (המים החמים בטעות, אבל מכיוון שכל כך חם פה אולי נסתדר. אם לא, נעור חדר), אבל עם בריכה.

בבוקר התעוררנו, הילדים ואני, ויצאנו כדי לאפשר לר' לישון. הלכנו לים. אכלנו פנקייק לארוחת בוקר. אחר כך עברנו חדר והשתוללנו בבריכה. אכלנו אוכל נפלא לצהריים, והילדים הלכו לישון.

מילה בעניין האוכל: אנחנו קצת מתקשים לתזמן את האוכל כמו שצריך עם הילדים. איכשהו, תמיד בזמן הארוחה הם עייפים מדי, ולא בא להם לאכול, ואחרי שהם מתעוררים הם פשוט טוחנים פירות. אתמול בערב יונתן סירב לאכול, ואחרי שעה הוא נעשה עצבני מרעב, ושפוט קנינו לו שקית של צ'יפס. זה די מבאס. אני מקווה שזה יסתדר בקרוב. בכל מקרה, יונתן אנין-הטעם דווקא מצליח להסתדר עם בשר מהמנות שלנו (אנחנו מנקים לו את הבשר מירקות). אדם אוכל הכל כמו שתיארנו לעצמנו. אין לו בעיה עם אוכל שהוא קצת חריף.


כנראה שנישאר פה, למרות האווירה הממוסחרת, כדי לא להתיש את עצמנו במסעות. הילדים נהנים כל-כך, וגם אנחנו הצלחנו היום להתעלם מאווירת המסחרה ולבלות יפה.
טוב, אני הולכת לבריכה.

הר', כמפרנס המשפחה, מסתובב לאחרונה בפנים מכורכמות. בכל פעם נוספת עוד הוצאה שלא תכננו, לתקציב הצנוע למדי שלנו. החיסונים עלו לנו קרוב ל - 1500 ש"ח, הוויזות עלו 1500 ש"ח, לנתק את קו הטלפון האיטנטרנטי עולה כסף, להפסיק את המנוי למי-עדן לפני תום ההתחייבות עולה כסף, זוג משקפיים ספר לחפרפרת-הבית (זו אני) עלה 700 ש"ח, וזה ממשיך וממשיך. אני מתנהלת בעולם הפיננסי בגישה העליזה והאטומה-משהו של יהיה-בסדר, אני רחוקה מלהיות בזבזנית, אבל גם לא ממש חסכנית, ונראה לי שמחמלי חש שכל כובד הדאגה לפרנסתנו נופל על כתפיו. אני מרגישה שהוא לוקח את זה קשה מדי, הוא מרגיש שאני לוקחת את זה קל מדי.
התחלנו לארוז ברצינות (לא תיקים למסע, את כל מה שבבית) ביומיים האחרונים, הסבתות עושות משמרות עם הילדים ואנחנו ממלאים שקיות אשפה וארגזים בבגדי חורף, חיתולים ר"פ, ספרים ומסכות אב"כ. תחושת הציפיה באוויר מתערבבת, כמדומני, עם איזו תחושה של מתח. הבית הפוך כל הזמן, אנחנו אורזים ואורזים ועדיין בקושי התחלנו. אני זוכרת איך פעם, כשהייתי עוברת דירה, הייתי מתחילה לארוז יום לפני המעבר. איך עשיתי את זה, לעזאזל? כנראה שזה הולך מהר יותר בלי שני ילדים להאכיל, להיניק ולשעשע.

היום היה מפגש-פרידה מכמה ילדים-בבית יקרים ואמותיהן, ואחה"צ היה מפגש-פרידה מעוד כמה ילדים. ההורים - כלומר אנחנו וחברינו - ניפגש עוד פעם אחת לפחות, אבל כנראה שזו הפעם האחרונה שהילדים, שהתראו פעם-פעמיים בשבוע לפחות מאז שנולדו, יראו זה את זה עד שנחזור. אמא של י' אמרה לו, "בפעם הבאה שתראה את יונתן, הוא יהיה בן ארבע וחצי". הם, כמובן, לא מבינים את המשמעות של זה, אבל אנחנו כן, ואני מניחה שמשהו מזה מחלחל אליהם. למרבית השמחה, שני המפגשים, של הבוקר ושל אחה"צ, היו מקסימים. זכרון טוב לקחת איתנו לשנה שתבוא.

מיצי מפסיקה להתחמק והולכת לארגן חורף-קיץ בארונות
מותר להמליץ שהפעם לא תשאירי את הכל בחוץ לכבוד העוזרת

אני עושה תכנונים לסוף החודש, ובכל פעם מופיע לי הדף ביומן שמזכיר שאתם טסים. מתרגשת גם...

עד לא מזמן הינו מסכמים את מהלך היום לפני השינה, אחד הדברים האהובים על יונתן, הוא כשלפני השינה אני מספרת לו "מה עשינו היום".
לאחרונה התחלתי פה ושם לספר על נמל התעופה, המטוס שנעלה אליו ("בפנים דומה לאוטובוס, אבל בגודל של בית" ) ומה נעשה בתאילנד. הוא מת על זה.
וכמובן שכולי תקווה שנכתוב פה את יומן המסע שלנו, זה היה הרעיון כשפתחתי את הבלוג הזה.

ובינתיים - אתמול קיבלנו, בשעה טובה, את הוויזות. אפשר לכרטס את הכרטיסים . ואפשר לעשות ביטוח. ועכשיו ר' לקח את הילדים לים, ואני כותבת פה במקום לארוז.
<מיצי מפסיקה להתחמק והולכת לארגן חורף-קיץ בארונות>

_ולספר לו כל יום בבוקר מה תעשו היום...
(אני אישית מעדיפה את זה על פני הלילה ועל מה יהיה מחר כי זה יכול להביא לחוסר שקט בלילה והתרגשות.. )._
מקריאה נוספת של הדברים שלי בא לי להוסיף עוד רעיון:
עד לא מזמן הינו מסכמים את מהלך היום לפני השינה, זה היה מן טקס כזה כל ערב ובו עיבדנו והזכרנו את הדברים החשובים יותר או פחות שהיא חוותה במשך היום. זה איפשר להתעקב ולהעצר ולדבר על מה היה - מה ראינו, עשינו, חווינו.
אולי זה יתאים לכם ויכול להיות מן "יומן מסע" שאפילו אפשר לכתוב אותו יחד. ולחזור אליו מידי פעם. עוד חוויה משותפת שתישאר איתכם לנצח.

ורד, תודה!
אתם תתפלאו כמה מבחינתם אתם זה הבית ולאו דווקא מקום פיזי. אני דווקא לא אתפלא, אני די בונה על זה . רק מתכוננת לאפשרות שאולי אני טועה.

רציתי גם לכתוב בשבחי אלבום התמונות- אנחנו הכנו אלבום קטן (מאלה שהיו מקבלים פעם כשהיית מפתחת פילם שלם) עם תמונות של הסבים, סבתות, דודים, חברים קרובים (שלנו ושלה) וזה ממש עזר לה לשמור על הרצף הזה בזכרון שלה. כי אין מה לעשות הם קטנים ולא זוכרים כמונו. צריכים תזכורות וחיבור לרצף הגיוני כלשהו.
היינו מסתכלים על האלבום הזה המון וכמובן גם תמונות באינטרנט, אבל זה אחרת. למשל, נולדה לה בת דודה כשהיינו בהודו והראינו לה תמונות שלה וסרט וידאו ששלחו לנו וסיפרנו לה על זה. זה ממש עזר והוסיף מימד של התרגשות לפגישה כשחזרנו.

לגבי עניין הילדים- משחקים וכו', אתם תתפלאו כמה ילדים תפגשו בדרך (אם בהודו היו כ"F הרבה, בטוח גם בתאילנד ובאוסטרליה) וכמה מהר הם מתחברים, גם אם זה רק לכמה ימים. נוצרים קשרים משמעותיים שלפעמים ממשיכים גם אח"כ. שלא נדבר על החבר'ה הצעירים שנמשכים למשפחות עם ילדים, משחקים איתם ונהנים איתם ביחד. זה כייף לא נורמלי. גם כאן נוצרו לנו כמה קשרים מאד משמעותיים.

לגבי הלעבור דיי הרבה ממקום למקום- אפשר להסביר את העניין עוד מראש, קצת לפני שנוסעים, כשנמצאים שם.
כל מקום שמגיעים אליו, גם אם הוא לזמן קצר, יכול להיות "הבית". אפשר לסדר מעין פינת "איפוס" כזו שבה יהיו באמת אלבום התמונות, כמה משחקים/ ספרים מהארץ. משהו שייתן תזכורת וקרקוע. אח"כ בקראוון זה יהיה כבר אחרת. אבל, שוב, אתם תתפלאו כמה מבחינתם אתם זה הבית ולאו דווקא מקום פיזי.
אבל אולי זה תלוי בילד באמת. לבת שלי לא הפריע עניין המעבר בין מקומות, מה גם שדיי צמצמנו בכאלה, אבל היא אהבה את עניין הנסיעה והריגוש של הכרות עם מקום חדש ואנשים חדשים. מכירה ילדים שזה יותר קשה להם.
אולי שווה "להתכונן" ולקחת תמציות של פרחי באך הטובות למעברים ושינויים, למקרה ש....

אולי הצביטה בלב היא ביטוי של החשש שלך? בטוח, לא אולי .


אבל לדעתי בשלב זה לא מאוד שונה מכל קשר שהוא יצליח למצוא לאחר יומיים עם ילד שיפגוש על חוף הים ב"גן העדן" שמחכה לכם תראי, אין ספק שבגיל הזה הזה קל מאד ליצור חברויות, וזה יתרון גדול. שניהם גם טיפוסים סתגלנים (או סתגלתנים?). מצד שני, אני בהחלט רואה את ערכן של חברויות ארוכות-טווח שלו עם ילדים. יש 2-3 ילדים שיש להם פשוט כימיה נהדרת איתו.
הדרך שבחרתם להיות עם הילדים לדעתי היא המהותית כרגע, זו חוויה נהדרת ברור שאני סה"כ מסכימה איתך, ושסה"כ היתרונות של הסיטואציה עולים על החסרונות, אחרת בטח לא היינו נוסעים. אבל יש רגעים שבהם החסרונות פתאום בולטים יותר, או עושים רושם משמעותי יותר.

_ריחוק מהחברים והסבתות, וכו'
אולי תיקחו כמה תמונות?_ אמא של ר' כבר צילמה את כל המשפחה לכבוד האלבום .
אנחנו מתכננים גם ליישם את כל העצות הטובות שכתבת בהמשך.

אולי הם פשוט היו באמצע משחק ובאמת לא פשוט להשתלב כך פתאום לתוך משהו קיים? כן, לזה התכוונתי - כי הם היו יחד בגן, המשיכו יחד לגינה, וכשיונתן ניסה להשתלב הם פשוט התעלמו ממנו. אם אנחנו מגיעים לגינה ביחד עם אחד החברים שלו - כלומר צועדים איתו מהגן לגינה, זה לרוב לא קורה. ברור שתיאורטית הם יכולים היו להתעלם גם מילד שכן שייך לגן, אבל זה לא קרה.

כאמור, בסיכומו של דבר, ברור לי שאנחנו עושים את הדבר הנכון, שזה יעשה פלאים לכולנו הן כמשפחה והן כיחידים. וטוב שיש מי שיחבק אותי ברגעים שאני שוכחת את זה .

יש תחושה של ציפיה באוויר

מיצי .
אולי הצביטה בלב היא ביטוי של החשש שלך?
וכן, כמו בכל בחירה בדרך יש יתרונות וחסרונות. הדרך שבחרתם להיות עם הילדים לדעתי היא המהותית כרגע, זו חוויה נהדרת - אתם האנשים הקבועים בחייהם וכל השאר גם כך וגם כך, בכל מקום שבו תהיו גם כאן בבית הקבע בארץ, תמיד יהיו באים והולכים. לתקופה קצרה יותר או ארוכה יותר.
ואלו החיים.
ועוד, לדעתי, אחד מהדברים הטובים ללמוד ולחוות בחיים הוא להתאמן ולדעת ליצור קשר עם כל אחד שפוגשים בדרך. אח"כ אם רוצים ויש יכולת, הקשר תמיד יכול להעמיק. בעיקר בגילאים גדולים יותר..

ריחוק מהחברים והסבתות, וכו'
אולי תיקחו כמה תמונות?
כשעברנו לעיר אחרת עשיתי לביתי אלבום עם כל האנשים שהיא נהגה לראות, וכך כשרצתה או התגעגעה אפשר היה לראות אותם.
הבית נמצא במקום בו אנחנו נמצאים
כשיצאנו לחופשה הראשונה שלנו, אמרנו שנוסעים לבית חדש ושנהיה בו כמה ימים. זה עזר לעשות הבנה, בעיקר בלילה הראשון, איפה נישן היום.
אולי אפשר להראות לו מפה קטנה, ולספר לו כל יום בבוקר מה תעשו היום...
(אני אישית מעדיפה את זה על פני הלילה ועל מה יהיה מחר כי זה יכול להביא לחוסר שקט בלילה והתרגשות.. ).
אולי לחפש ספר מתאים על ילד מטייל ( לא עולה לי בראש אבל אחשוב ואשאל ).
אם תהיו בקרוואן אז מן-הסתם הוא יהיה לכם הבית.. וכך למרות הנסיעה ממקום למקום הבית הולך איתכם ( כמו צב ).

השניים-שלושה חברים הקבועים שלו, פתאום מתרוצצים עם ילדי הגן באחוות-ביחד של ילדים שנמצאים יחדיו בקלחת יום שלם, משחקים משחק פרוע שהוא לא מצליח להשתלב בו.
היחד והקלחת של היום השלם - זה בעיניים שלך, כי זה הרי יכול גם להיות מעיק ונמאס... ואפשר גם היה לחשוב שהנה בא יונתן שהם לא ראו כל היום ואולי התגעגעו אליו... האם הם בכלל ידעו שהוא יבוא?
אולי הם פשוט היו באמצע משחק ובאמת לא פשוט להשתלב כך פתאום לתוך משהו קיים?
אולי יונתן לא חיפש את ההשתוללות אלא משחק אחר עם החברים והם פשוט לא היו פנויים?
לדעתי זה יכול לקרות תמיד, גם לילדי הגן, וזה פשוט דורך לך על הנקודה הכואבת.. יכול להיות?

עוד

מדברים עם הילדים? איך הם מגיבים?
אדם באמת קטן מכדי להבין משהו. יונתן יודע שנוסעים, את שמות המקומות, שנטוס במטוס, שנראה חיות, שנהיה הרבה בים - הוא מדבר על כל זה, אבל אני די בטוחה שהוא לא מבין את המשמעות - מדינה זרה, שפה זרה, ריחוק מהחברים והסבתות, וכו'.

האמת שאני-עצמי מתחילה לחשוב על זה קצת. עד לא מזמן היה נראה לי מובן מאליו, שאם יש להם אותנו, הם לא צריכים שום דבר אחר, ושהבית נמצא במקום בו אנחנו נמצאים. לאחרונה התחלתי לחשוב על זה שבכל-זאת, בתאילנד תהיה מידה מסוימת של נדידה בין מקומות, ושלא מיד נגיע לקראוון באוס', שלו קל יהיה לקרוא "בית". אני מקווה שזה יעבור באופן חלק יחסי.

בנוסף, לארחונה התחלתי להרגיש שיונתן צריך חברים, שהוא חש בדידות מסוימת. לאחרונה נוצר מצב, אחה"צ בגינה, שבו השניים-שלושה חברים הקבועים שלו, פתאום מתרוצצים עם ילדי הגן באחוות-ביחד של ילדים שנמצאים יחדיו בקלחת יום שלם, משחקים משחק פרוע שהוא לא מצליח להשתלב בו. אם היינו נשארים פה, היינו ודאי מצטרפים למפגשים במרכז איילון, שעד היום נמנעתי מלהצטרף אליהם כי הייתי די בטוחה שלא נוכל להתחייב להגיע בכל שבוע. עכשיו אני תוהה איזו משמעות תהיה לצורך שלו בחברה בחו"ל, ועד כמה הצורך הזה יצליח להיות מסופק בחניוני הקראוונים עם ילדים מזדמנים.

אני לא לחוצה ודואגת בעניין, אבל אני מהרהרת בנושא, ולרגעים, כשמבליח מתוכו איזה משהו משווע, מתגעגע לחברה ("אמא, אני רוצה ללכת לגן אבל ביחד איתך", "אמא, רועי ויונתן לא עונים לי כשאני מדבר אליהם"), יש לי צביטה קטנה בלב.

יש תחושה של ציפיה באוויר.
מרגישה את ההתרגשות שלך באוויר
מדברים עם הילדים? איך הם מגיבים?

<נועה מוצצת עוד אינפורמציה שלא הצליחה להוציא ממך בע"פ>

טוב, זה מתחיל להיראות מציאותי. בכל יום שחולף, הנסיעה העתידית נראית טיפ-טיפה יותר מציאותית. אנחנו כבר אומרים זה לזה כמה פעמים ביום, שחייבים להתחיל לארוז. ר' אפילו הביא 2 ארגזים קטנים שמצא למטה, שנארוז בהם איזה משהו.

הסבתות מבקרות ומזמינות במינונים הולכים וגוברים. מתחילות לנעוץ בנכדים מבטים עזים כאלה, שנועדו לצרוב את דמותם על לוח לבן. מבטים שמנסים לדמיין איך הם ייראו בעוד שנה מעכשיו, כשנחזור, או בעוד חצי שנה, כשהן תבואנה לבקר (אם תבואנה. יש תכניות).
אני מרשה לרמת הקלקול והפינוק להרקיע שחקים, סוגרת את פי אל מול עוגיית האוראו שניתנה כי אמא לא מרשה יותר שוקולד... מה 'כפת לי, בעוד 3 שבועות רק אנחנו נחליט מה הם אוכלים.

יש תחושה של ציפיה באוויר.

אה, אבל מונו - ברור שנבקש. לא יזיק.

שמוכרים כרטיסים לטיסה אף פעם לא מוכרים את כולם לגמרי
האמת, שזה בדיוק הפוך. הסטנדרט ברוב המכריע של חברות התעופה, שמאושר ע"י האיגוד הבינלאומי של חברות התעופה (IATA), הוא למכור יותר כרטיסים מאשר כמות המקומות בפועל, כי תמיד יש כאלה שלא מגיעים בסופו של דבר. קוראים לזה OVERBOOKING. כמובן, שמדי פעם נוצר מצב שבו מגיעים לטיסה יותר מדי אנשים (ואז חברת התעופה מציעה בד"כ לאנשים להישאר עוד לילה ביעד, על חשבונה + כסף כיס).
<מיצי עבדה פעם באל-על>.

מוניקה - עוד תיקון בעניין החיסונים. צהבת B מומלצת רק בתנאים מסוימים, וטטנוס נשמט מהרשימה שלי. בקיצור, זה ממש לא נכון שלא צריך חיסונים לתאילנד (אייקון נכלם).

זה רלוונטי בד"כ רק במקרים שבהם הטיסה לא מלאה... ושלנו מפוצצת למדי.
שמוכרים כרטיסים לטיסה אף פעם לא מוכרים את כולם לגמרי, תמיד יש חלק פנויים מנשארים "מוקפאים" מסיבות שונות. שווה לבקש עוד מושב, מקסימום יגידו לכם לא.

ה עוגיה -ברוכה השבה! מאוחר מדי בעניין הטיסה - הזמנו דרך קוואנטס. הטיסה לתאילנד היא באל על, ובאתר שלהם גם הם טוענים למדיניות ילדים קודמת שבה למשפחות הכוללות ילד מתחת לגיל שנתיים יש דלפק בידוק משלהן. דווקא הכסא לקטנים נשמע מצוין, באל-על הוא יצטרך להיות עלינו.
בטיסה שווה להגיע מוקדם ולבדוק אפשרות להשתלטות על מקומות פנויים (למשל - לקבל שלושה מתוך רביעיית כיסאות באמצע בתקווה שהרביעי ישאר ריק). זה רלוונטי בד"כ רק במקרים שבהם הטיסה לא מלאה... ושלנו מפוצצת למדי.

תמרוש רוש ובלה- בתכנון. גם "אוכל של בית" וגם "אוכל של שוחד" - בטיסה של 10 שעות נזנח חלק מהעקרונות שלנו.
טל - שלחתי לך מייל. לא קיבלת? אני אשלח שוב.

מוניקה, לא חושבת שנפגשנו במציצים או בדובנוב. אבל אולי עוד ייצא לנו. מידע על חיסונים, תמצאי dest]בלינק הזה id[/po]=154&dest type=2.
מומלצים צהבת A ו - B, שאם את מחסנת (ואני מחסנת) בנך קיבל. הצצה מחודשת בלינק, ואני רואה שמומלץ גם חיסון נגד טיפוס הבטן, שמשום מה לא זכרתי, ושעכשיו צריך לחשוב ולברר עליו, אז תודה. אם אתם נוסעים לתאילנד ביולי, אולי ייצא לנו להיפגש. אנחנו אמורים להיות שם ביולי.

היי- לא מכירה אותך אבל הדף שלך עלה ליבדיוק כשחיפשתי משהו על תאילנד וחיסונים- אנחנו גם עם קטנצ'יק בן שנה וחצי ונוסעים ביולי לתאילנד- קצר יותר- רק לחודש- אבל קראתי שכתבת שאין צורך בחיסונים לתאילנד- מניין המידע? והאם זה חל גם על לא מחוסנים בכלל? (ברי מחוסן רק לטטנוס) וחוצמזה- גם אני מבלה הרבה בפארק ובחוף מציצים- מן הסתם נפגשנו כבר?

אוכל של מטוסים נורא מעייף איכשהו. לא תמיד הוא מספיק, או מספק, ולא תמיד הוא משביע.
כן, גם אני מוצאת את עצמי לא ממש שבעה אחרי ארוחה במטוס. אני חושבת שזה בכוונה, ולא מקמצנות או משהו, כי ההמלצה היא לא לאכול יותר מדי בטיסות, לא להעמיס על הגוף, שממילא לא נמצא בתנועה הרבה זמן, וחילוף החומרים איטי.
בטיסות ארוכות כדאי מאוד לקחת "אוכל של בית" למטוס. קצת תמרים, פירות, סנדוויץ
חוצמזה שלפעמים מבלים בשדה תעופה יותר ממה שמצפים או מתכננים, ונוח שיש משהו לשלוף (חוץ מציצי... ), כי הארוחה במטוס תגיע רק איזה שעה אחרי ההמראה..... במקרה הטוב.

שלחתי לך מייל, קיבלת?
איזה כיף שכבר יש תאריך! פתאום זה נראה כאילו זה באמת הולך לקרות, נכון?
חג שמח!

גיליתי משהו שנכון לי, ונדמה לי שזה תקף גם לילדים: בטיסות ארוכות כדאי מאוד לקחת "אוכל של בית" למטוס. קצת תמרים, פירות, סנדוויץ. אוכל של מטוסים נורא מעייף איכשהו. לא תמיד הוא מספיק, או מספק, ולא תמיד הוא משביע.

רק אל תנסו להכניס שום דבר אורגני לאוסטרליה, אם הוא לא מעובד היטב או ארוז הרמטית באריזה המקורית. הם מאוד מודאגים לגבי אורגניזמים ומיקרואורגניזמים זרים.

אם יש אפשרות אז כדאי לטוס עם בריטיש.
טסנו איתם ליפן למרות שזה מאריך (קודם מערבה ללונדון ואח"כ מזרחה) בגלל כמה סיבות:

• מדיניות "קודם ילדים" - קידום משפחות עם ילדים בתור לצ'ק אין (אצלנו זה היה קידום מהיר במיוחד כי נטע התחילה לפרק להם את השלטים מהדוכן ), ילדים מקבלים ראשונים את הארוחות, ילדים מקבלים מתנות עוד לפני שההורים שלהם מספיקים להתישב בכיסא וכו'.
• כיסא מיוחד שמיועד לילדים בני שנה עד שנתיים (אלה שעדיין אין להם כיסא אבל כבר אין להם מקום בעריסה) - כיסא מתקפל שמתלבש על מדף. מצויין!
• שירות טוב באופן כללי (וגם מבטאים חמודים של הדיילים).
• אוכל טעים (בחיי!).

בטיסה שווה להגיע מוקדם ולבדוק אפשרות להשתלטות על מקומות פנויים (למשל - לקבל שלושה מתוך רביעיית כיסאות באמצע בתקווה שהרביעי ישאר ריק). סוכנת נסיעות טובה יכולה לסדר את זה מראש (יש לי אחת מומלצת מאוד).

מונו, תודה! לא מכירה את הלינק, תיכף נכנסת.

את מכירה את הלינק הזה?
http://www.bambi-bangkok.org/living/kids.htm
(נזכרתי ששכחתי;-) )
יש שם קבוצות אימהות-תינוקות שנפגשות, דוברות אנגלית ואפילו שהקטנים לא, נהננו במידה רבה מההזדמנות לפגוש ילדים אחרים, מהמלצות לגבי צרכים ספציפים של ילדים ומהמוסיקה במפגשים. אפשרות אחרת היא קבוצות לה לצ'ה שמתקיימות ברחבי העולם- אישית לא הצלחתי להגיע כי פניתי באימייל וענו לי אחרי זמן רב מדי (אז אולי כדאי לכתוב מראש או להתקשר)
לגבי הטיסה ,גם אם הקטן תאורטית על הברכיים, בעת קבלת הכרטיסים, תראי אם בכ"ז יש מקום פנוי ,אם יש ,זה יתרון גדול.
עוד המלצה (סליחה אם כתבתי) להזמין כמה סוגים של ארוחות -לא ארוחה רגילה לכולם. כמו כן,בחברת התעופה לא מזמינים אוטומטית ארוחת ילדים למי שילד, ולא מזמינים אוטומטית בחזרה את הארוחות שהזמנתם בהלוך.
ארוחה צמחונית או מיוחדת- צריך להזכיר לדיילות מיד כשמתחילים לחלק את האוכל כי לפעמים אין מספיק. אנחנו תמיד מזמינים ארוחה צמחונית אחת לפחות כי היא מגיעה ראשונה , יותר טעימה והילדים לא מאבדים סבלנות...... (וכאן המלצה שתלויה בילדים- לא כל ילד אוהב את האוכל שבטיסות, ולא תמיד יכול לחכות עד הארוחה הבאה, נניח בטיסת לילה שאין ארוחה כל הלילה אבל עבור הילדים זה לא ממש לילה....כדאי להצטייד בהתאם)

ברכות לפתיחת הבלוג
איזה כיף לכם!

<בינתיים אין לי טיפים, אלא רק כוונות לעשות כזה טיול יום אחד>

בלה, העגלה לגמרי ברשימת האריזה:-). גם אנחנו חשבנו על שדה התעופה בעיקר. וגם על טיולים עירוניים.

אלודאה גם ממני. תזכרי שאת צריכה לפגוש אותי לפני הנסיעה (יש לנו חודש וחצי לתכנן).

מותר להגיד גם פה שאני חושבת שאתם מגניבים ?

שמחה מאד - רק מצטערת קצת שלא תהיי במרחק שיחת טלפון.....(מצד שני - תהיי במרחק אימייל שזה יותר מהיר ויותר ספרותי...)

המון חיבוקים ונשיקות,

מכולנו (כולל החתולה)

ואווווו, איזה יופי!!!! נפלא לכם.
אנחנו בארה"ב, ומטיילים הרבה. קיבלנו רעיון מחברה, לקנות לכל ילד תיק גב קטן, שיהיה שלו לכל הטיול(ים). כרגע זה מתאים נדמה לי רק לגדול שלכם, אבל במהלך הטיול אולי גם הקטן (שיגדל) יתקנא באחיו וירצה גם. הרעיון הוא, שהם אורזים לעצמם מה שהם רוצים לקחת איתם. אפשר כמובן לכוון לדברים לא כבדים מדי, או שמתאימים יותר לטיול, וכיו"ב, וגם אפשר לארוז חוצ מזה משחקים נוספים בשבילם בתיק אחר. אני אורזת תמיד בנפרד כמה ספרים של הילדים, בנוסף למה שהם לקחו בתיקים שלהם.
זה קטע מאוד חשוב של עצמאות ושל להיות כמו גדולים. יש כמובן גם אחריות, ונראה לי חשוב בעיקר לנסיעה ארוכה, כי עם כל שינויי המקומות, השפות, הנופים..... תיק כזה נשאר לילד כמו שהוא, מוכר מהבית, עם הדברים שהוא ארז לו עוד בהתחלה, ואליהם נוספות כמובן מזכרות מכל מיני מקומות שבדרך. מומלץ!
רעיון אחר שעוזר לי תמיד בטיסות הארוכות ובהמתנות בשדות תעופה, זה לקנות כמה צעצועים זולים (וקלים....), שיכולים להעסיק לאיזה זמן. אני שולפת אותם ברגעי משבר. כדאי לקחת לוח כתיבה עם טושים מחיקים, למשל.

<לקרוא בלחישה.....שששששש. מותר להציע לך לקחת עגלה מתקפלת פשוטה בשביל הגדול? כדאי לשקול את זה ברצינות, לפחות בשביל החלק הראשון של הנסיעה הארוכה עד שנוחתים, מתאקלמים ומתחילים לטייל. בשדות תעופה יש לפעמים מרחקים ארוכים של הליכה, ואז המתנה בתורים ארוכים בעמידה, ואז עוד הליכה ארוכה..... לא תמיד יהיו לכם ידיים פנויות להרים אותו, או גב פנוי מתיקים, ואתם יכולים למצוא את עצמכם במצב עייפות שאתם לא מכירים. גם הוא, אגב. אחר כך אפשר לתרום לצדקה.... >

ויכול להיות שניפגש בשנה הבאה באוסטרליה.....

משה אלבאום - סבתא שלנו (בת 75) מטיילת עכשי טיול של 5 שבועות בניו זילנד. עם חברה.
ישנות באכסניות, פוגשות וופרים צעירים שמסתובבים שם בהמוניהם, עושות טרקים... (אולי לא מאוחר מדי בשבילך).

תודה לכולכם על התגובות.
טל, אשמח אם תכתבי לי emuse(at)barak.net.il או שתכתבי פה את האימייל/טל' שלך ואצור איתך קשר.
לזקן כמוני שבזמנו לא היה נהוג בכלל לחשוב על אפשרות כזו, לא נשאר אלא לקנא. משה, ומה עוצר אותך עכשיו ?
<מיצי הפכה קצת למיסיונרית של טיולים ארוכים בחו"ל, בכלל לפני שהספיקה לטייל אחד כזה בעצמה>
נועה, המטרה העיקרית של הבלוג הזה, מבחינתי, הוא שאוכל לכתוב פה במהלך הטיול. ככה משפחה וחברים יוכלו להתעדכן, ולי יהיה תמריץ לכתוב את קורותינו.

בשבת היינו בים. ברגע כלשהו הייתי שרועה על המחצלת, השמש שולחת חום מתוק באיברי, ילד אחד על הציצי, ילד שני חופר בור עם אבא שלו, וחשבתי לעצמי - הולכת להיות לנו שנה כזאת. איזה כיף!

מבחינת ההכנות, הזמנו כרטיסי טיסה בדיוק בזמן - כשנשארו 3 מקומות אחרונים במטוס (הקטן על הברכיים). יש תאריך: 29.6. ויזה, לעומת זאת, עוד אין. וגם לא ביטוח בריאות. אני עובדת על זה...
מבחינת האריזות, החלטנו שנארוז מאד קל, ובמקרה הצורך נערוך השלמות בתאילנד או באוסטרליה. עדיף מלקחת את כל הבית על הגב.

היום בכורי אמר לי "אמא, אני רוצה פעם לטוס במטוס". אמרתי לו שיזדמן לו בקרוב מאד .

אוסטרליה נהדרת עם ילדים ובכלל עם משפחה.
אנחנו קנינו אוטו בסידני והתחלנו לטייל משם. קיבלנו המון מפות מצוינות כשעשינו ביטוח לרכב
( כמו ממסי שלנו) .לוקח קצת זמן להתרגל לנהיגה בכיוון ההפוך אבל אח"כ זה כיף גדול.
מחוץ לערים הגדולות הכבישים פתוחים ונהדרים עם תחנות עצירה מסודרות בתחנות דלק.
אנשים חברותיים ומאד "ישראלים" בגישה שלהם ובעזרה שהם מציעים.
אנחנו נסענו כמעט כל הזמן על כביש מס' 1 שמקיף את כל אוסטרליה מסביב.

מיצי, איזה יופי. מתרגשת בשבילכם וכבר מתגעגעת .
<מקווה שתצליחי לכתוב לנו משם>
נראה לי שאחת התקוות שלי, היא שבמהלך הטיול הזה, אנחנו נגלה או נלמד דרך, לא לחזור למירוץ הזה לעולם.
|איקון מחזיק אצבעות|
(())
לצערי אין לי בכלל טיפים , נטולת נסיון שכמוני מעדיפה לשבת בבית ולקנא באלו שקמים ונוסעים.

לזקן כמוני שבזמנו לא היה נהוג בכלל לחשוב על אפשרות כזו, לא נשאר אלא לקנא.
כל הכבוד ושתצליחו למצא את הדרך להמשך חיים כזה, שם או כאן או לחליפין. מה זה משנה העיקר העיקרון.

הי מיצי. איזה כיף לכם!
חזרנו עכשיו מחצי שנה בניו-זילנד ואוסטרליה, אני לא יודעת מאיפה להתחיל לעזור אבל את מוזמנת לשאול הכל.
אין לי הרבה תובנות לגבי הטיסות מעבר לנסות לתכנן על טיסות לילה ולהצטייד בהרבה עזרים טקטיים והמון סבלנות (בסוף עבר הרבה יותר טוב מהצפוי)
אוסטרליה מדהימה ונוחה ואוהבת ילדים ככה שלא צריך להביא שומדבר מיוחד.
אשמח לעזור במידע על מקומות ספציפיים, מסלול, ציוד וכו', רק תשאלי כדי שלא תפוס לך את כל הבלוג.
איזה כיף לכם!

כיף כיף כיף כיף כיף
@}@}@}@}@}
אני מקנאה, אצלנו זו עדיין פנטזיה, מקווה שיום אחד כשנהיה גדולים היא תתגשם
תהנו ותבלו ושיהיה רק טוב
(אין לי טיפים, אני עוד בהתחלה של להתרגל להיות אמא בכלל )

יו מיצי!
איזה כיף!!!

<נטולת טיפים>

כן, התכוונתי לטיסה......לא שתפתחי סניף מקומי של אוסם בנכר....... רק קופסאות הגמדים(שהגיעו מלאות ובתרוקנו במשך הטיסה ומזל כי לא היה כלום אכיל) שימשו אותנו שם.
כן, הבכור שלי נשמע עם טעם קולינרי זהה לשלך.. אורז בלי כלום יש שם בשפע....... וגם אטריות בלי(ועם) כלום. אם אתם מתכוונים לשהות במקום שיש שם מטבחון אז יותר קל להסתדר.
יצאה לי הודעה לא מספיק אופטימית, אבל האוכל היתה בעיה קטנה אם בכלל. סך הכל זו מדינה מערבית. אנחנו ארזנו כמה שעות לפני הטיסה בלבד(סיפור ארוך......) וקל מאד להסתדר, כל עוד מביאים את הדובי האהוב וכיוב.
איזה כיף!!

מונו, חשבתי לקחת חטיפים כדי להקל על הטיסות, גם אנחנו לא אוכלים כאלה ביומיום, ובטיסות זה יכול לעזור, כמו צעצוע מיוחד.
אבל לא חשבתי לקחת כאלה בכמות לשהות עצמה, כי נראה לי שיש שם אוכל מדהים. לא יודעת מה יעשה הגדול (התפריט שלו: עוף, בשר טחון בלי כלום, אורז בלי כלום, פסטה בלי כלום, פתיתים בלי כלום, לחם בלי כלום, חביתה עם קטשופ. או שמא ). אין לי ספק שזוגי, הקטן ואני נחגוג ונתענג. והבכור? אורז לבן וראשי קלמארי מטוגנים, הידועים גם בכינויים "צ'יפס צ'ופיטוס" .
ורד, אני אציץ במסע אחר, תודה.

מונו, אבל האוכל בתאילנד כזנ מעולה!!!!! <ורד מזילה ריר רק מהמחשבה>
מיצי, מוסף "מטיילים" של מסע אחר מוקדש החודש לטיולי משפחות. יש גם על תאילנד ועוד. שווה!

הייתי בתאילנד עם פעוט אם כי זמן קצר. אני יכולה לספר לך שבמכוניות שם אין חגורות בטיחות בדרך כלל וגם שחיינו שם בעיקר על פיש אנד צ'פס:-P ואננס טרי...... כוסות ריקות של גמדים מהארץ שמילאנו אותם ביוגורט המקומי עזרו מאד.
כמו כן הצטיידנו בכמה שקיות קטנות של במבה ודגנים לשעות מצוקה(לא אוכלים כאלו בארץ).
הטיסה עצמה לא קלה. דאגי לקבל מקומות ישיבה כמה שיותר מוקדם לפני הטיסה ותגידי שדוד שלח אותך ואת חייבת מקום מרווח עם מקום לילדים. באומנות הלידה יש לא מעט שנסעו לתאילנד עם ילדים כדי לחפש שם.
המקומיים מאד חביבים שמחים לעזור,איזה כיף לכם!

אה לי שאחת התקוות שלי, היא שבמהלך הטיול הזה, אנחנו נגלה או נלמד דרך, לא לחזור למירוץ הזה לעולם
נשמע מעולה
אם את צריכה איזושהי עזרה בהתארגנות או בסידור, תגידי.

יווו....איך אני מקנאה!

הי ורד, את יודעת איפה אין מונסונים בתאילנד בסביבות יוני-יולי? אני אנסה לחפש בלונלי פלנט, אבל דווקא לא זכור לי שקראתי שהעונה מחולקת.
בתור בקיאה בתאילנד, יש איזה אי שהיית ממליצה עליו?

קחו בחשבון שלאבא בטח יהיה לא קל לעבור מהשגרה היומיומית לפול טיים אתכם כולכם שיש לכם את המקצב שלכם, ההתנהלות שלכם והשפה שלכם ביומיום. לא חשבתי על זה. נקודה מעניינת. מקווה שהוא יתרגל מהר .

ביליתי בעברי לא מעט זמן בתאילנד. אני מתה על המונסונים, אם כי בהיות תאילנד מגוונת תמיד יש איפה להיות- מקום בו אין גשמים, זה דיי מאורגן ככה שכשיש מונסון בחוף המערבי אין במזרחי ולהיפך. תענוג! בעיניי המדינה המושלמת.
מנסיון הודו שלנו עם בת 3 +/- הטיסות היו ממש סבבה. כן, משחקים, סיפורים, אוכל וכו'.
תאילנד כייפית ונוחה והאוכלוסיה בטוח תהיה מאד ידידותית לילדים. גם המטיילים. אומני יצרה קשרים מדהימים עם ילדים.
קחו בחשבון שלאבא בטח יהיה לא קל לעבור מהשגרה היומיומית לפול טיים אתכם כולכם שיש לכם את המקצב שלכם, ההתנהלות שלכם והשפה שלכם ביומיום. איך דודו תאר את זה- 'אתן המשכתן לעשות מה שתמיד הייתן עושות ואני הייתי אאוטסיידר'.
יהיה כייף

יהודית, תודה! האמת שהתכנון שלנו לתאילנד עדיין לוקה בחסר (יענו עוד לא תכננו). מבחינת זמן, אנחנו מתכננים שם בערך 2-3 חודשים, כאמור, בהתאם לאיך שנתמודד עם הגשם. אנחנו נטוס ביוני, בדיוק בעונה הגשומה. הבנו שבאזור הצפון, הגשם חוסם את דרכי המעבר ממקום למקום ושלכן כדאי אולי להימנע מהאיזור בתקופה זו. אנחנו מתכננים לפחות כמה שבועות על חופו של איזה אי, שיהיה שקט, לא עמוס, אבל מצד שני גם לא ריק, אנחנו אנשים ידידותיים (רובנו ).

מיטל - תראי, אם אתם רציניים בקשר לזה, אפשר לברר את הכל. תיכנסי לאתר של למטייל, ותמצאי לא מעט כתבי שטח שיצאו למזרח עם פעוטות רכים. למיטב ידיעתי, אין צורך בחיסונים לתאילנד. מנשא - בהתאם לרמת הקושי של הטרקים שאתם מתכוונים לעשות. אם אתם טיילים רציניים שמתעתדים לצאת למסעות בני כמה ימים, כדאי מנשא יוקרתי מחנות שמתמחה בציוד כזה. אם אתם כמונו, שמתכננים מסלולים קלי-הליכה בלבד, תוכלו להסתפק במנשא הנוכחי שלכם (אנחנו ניסע עם היאמו של הקטן, ועוד לא החלטנו אם נתגבר במנשא לגדול או שנקנה שם, או שנסתדר עם כתפיים).
מה שאני מנסה להגיד, הוא שאם באמת בא לכם לנסוע, בטח שלא סוגיות כאלה צריכות לעצור אתכם. ואם אתם מגלים אחרי חודשיים שטיול עם בן שנה וחצי הוא מסובך יותר משחשבתם וזה לא הולך ונעשה קל - יאללה, הביתה, לחכות שהוא יגדל.

יש לי כלמיני ציפיות ותקוות מהמסע הזה. הן ערטילאיות ולא לחלוטין ברורות. אולי הן תכתובנה את עצמן פה בהמשך.
הרבה אנשים אומרים לנו דברים ומתייחסים אל הטיול הזה כאל הפסקה: "איזה אומץ צריך כדי לקחת הפסקה כזאת באמצע החיים", "זה בדיוק הזמן לקחת הפסקה מהחיים", ועוד כהנה וכהנה.
כי ברור שאם אנחנו נוסעים לשנה לעשות חיים מטורפים ביבשת רחוקה, זה לא החיים, נכון? בחיים קשה, ויש אחריות, ויש בעיות ודאגות פרנסה, צריך לעבוד ועוד ועוד. אז מזל שאפשר לצאת מהמירוץ לכמה זמן, לעשות "הפסקה", לאזור כוחות, ואז לחזור להתמודד עם החיים.

נראה לי שאחת התקוות שלי, היא שבמהלך הטיול הזה, אנחנו נגלה או נלמד דרך, לא לחזור למירוץ הזה לעולם.

הטיסה לתאילנד לא קשה לילדים, עשינו אותה עם גילאים דומים. כן לדאוג לתיק צד מאובזר עם משחק או שניים, קצת בגדים, ושמיכה או בגדים חמים. תאילנד מאוד קלה עם ילדים. השאלה היא כמה זמן אתם נוסעים ולאיזה איזור. אנחנו עשינו את רוב הנסיעות בטיסות.(מומלץ לקנות שם כרטיסי טיסה.יותר זול מהלזהמין פה) אוכל בתאילנד מאוד קל: הרבה פירות וירקות, המון אוכל ברחוב ואוכל טעים. איך עוברים את הדרך עם הילדים: מנשא גב מומלץ בחום או כל מנשא אחר. ולגבי בגדים לא חייבים כמויות הבגדים שם ממש זולים. ממליצה לך לקרוא באתר של למטייל .
ואני ירוקה מקנאה ומתכננת את הפעם הבאה.
אם יש לך עוד שאלות אני אשמח לעזור. תהנו

ה עוגיה, כבר עברו 6 חודשים?!
יהיה מעולה לקבל מכם טיפים, תודה!
<רצה לבלוג המסע שלכם ששכחתי לעקוב אחריו כבר איזה 3 חודשים>

איזה כיף!
דברי איתי כשנחזור (בפסח). יהיו לנו טיפים טריים להתנהלות עם ילדים, אריזה וכאלה.

מפני מה את חוששת?
זה לא חששות.אני לא יודעת כמה לוגיסטיקה יש בטיול עם בן שנה וחצי.
ביטוח רפואי,חיסונים,איזה מנשא/תרמיל יהיה יותר נוח.

טיסות ארוכות והתמודדות עם ג'ט לג אצל ילדים,
ניסיתי לברר על הנושא הזה,הדבר היחיד שמצאתי זו המלצה לתת נורופן בטיסה כדי שישנו.או לעשות כמה שיותר תחנות בדרך ליעד כדי להסתגל,ולהשאר בכל תחנה כמה ימים.לי זה נראה יותר מבלבל.
חוץ מזה נאמר לי,שלפער השעות הם מתרגלים לאט לאט.

טיפים על טיול בתאילנד או באוסטרליה, זו בדיוק הבמה.
לא יודעת עם זה טיפ, אבל בבירור שלנו הגענו לזה ,שהכי כדאי באיים כמו ראיילי ביץ'.אי מקסים ושקט ויש בו די הרבה ילדים.

כמה בגדים צריך לארוז לנסיעה כזאת ארוכה?
מה עדיף, תרמיל או מזוודה (בהתחשב בעובדה שבן השנה וחצי יהיה על גבו של אחד מאיתנו כל הזמן, ויש סבירות לא קטנה שבן השלוש יהיה על הגב הפנוי השני או על הכתפיים חצי מהזמן)? מזוודה אחת גדולה או שתיים קטנות?
איך עוברים דרך מיליון איזורי זמן עם שני פצפונים?

מי שיש לו טיפים לנסיעות ארוכות עם הילדים, טיסות ארוכות והתמודדות עם ג'ט לג אצל ילדים, ממש מוזמן לחלוק איתנו מידע. גם מי שיש לו טיפים על טיול בתאילנד או באוסטרליה, זו בדיוק הבמה.

אני רוצה לא לחכות לסופי שבוע.
יש לנו שגרת יום-יום נהדרת, לבנים ולי. הימים עוברים בנעימים. גן שעשועים, חוף הים, פארק הירקון. כל יום הוא הרפתקה קטנה. אבל איפשהו, מאחור או בצד, אצל כל אחד מאיתנו יש את הציפיה הזו שיגיע יום ששי, שעמו ההזדמנות של ארבעתנו לבלות יחד שתי יממות שלמות.
הבכור שואל לפעמים איזה יום היום, ואיזה יום מחר, ואיזה יום אחרי מחר, עד שאני מגיעה ל"יום ששי", וחיוך מפציע על פניו. הוא יודע שביום הזה הוא מרוויח אבא ליומיים.

ואין לי ספק שבנזוגי, שמבלה עם הילדים שעה בבוקר ועוד שעתיים בערב, ומצבו נחשב עוד טוב בהשוואה לאבות רבים אחרים, שגם את המעט הזה אין להם, מחכה לסופ"ש אולי יותר מאיתנו. פעם הוא סיפר לי, שהוא לא מסוגל לשים תמונה של הילדים כטפט על צג המחשב בעבודה, כי אז הוא רק יבהה בהם ויתגעגע אליהם ולא יהיה מסוגל לעבוד. אני חושבת איך הייתי מרגישה אם אני הייתי צריכה ללכת לעבודה ולראות את הילדים רק 3 שעות ביום.

ועכשיו במשך חודשים ארוכים, לא נצטרך לחכות לסופי שבוע.

אמא אדמה, אנחנו בונים על הרבה כיף .
מיטל - הבכור בן שלוש והקטן כמעט בן שנה וחצי.
החלק של תאילנד עוד לא ממש מתוכנן, ובאוסטרליה אנחנו מתכננים לקנות אוטו וקראוון ולטייל באיטיות. מפני מה את חוששת?

איזה כיף!
מזה מספר חודשים בעלי משכנע אותי שנסע להתגורר בתאילנד לאיזה שנה שנתיים.
באיזה גילאים הילדים שלכם?אני די חוששת מהקטע הזה?
תוכלי לספר לי קצת מה אתם מתכננים?קרוואן וכאלה?

איזה כיף!

כבר כמה זמן נכתבים לי קטעים לבלוג הזה בראש, ונשכחים מיד, כמובן. התלבטתי אם באופן הוא הבית המתאים לו. אולי יותר נכון לפתוח אותו באיזו בלוגיה רשמית יותר. אבל כאן אני מרגישה הכי בנוח, הכי בבית.
עצם הרעיון של כתיבת בלוג קצת משונה לי, חשבתי בהתחלה שאכתוב רק לעצמי, אבל נראה לי שאם אף אחד לא יקרא לא בטוח שאכתוב.

בעוד חודשיים אנחנו טסים. ביום חמישי חתמנו על זכרון דברים להשכרת הדירה. עוד מעט יגיע לפה הזוג הצעיר שמתעתד לגור פה במקומנו, לחתום על חוזה שכירות. פתאום העניין הופך לממשי.

ברור שעוד לא קנינו כרטיסים, שטרם סיימנו לחשוב מה בדיוק יהיה המסלול שלנו באוסטרליה, ושעוד לא התחלנו אפילו לחשוב מה יהיה המסלול שלנו בתאילנד, למרות שלשם אנחנו מגיעים קודם.

הפנטזיה של טיול ארוך באוסטרליה מלווה אותנו (טוב, אותי) כבר שנתיים אולי. זה היה כמו חלום רחוק שנגשים כשנהיה גדולים, עוד עשר שנים אולי. כי יש ילדים קטנים, ויש עבודה מסודרת, ויש משכנתא, ואין כסף. ואז פתאום, כמעט בן-לילה, החלום הרחוק הפך לבר-השגה. כי למה לחכות אם אפשר עכשיו?

אז נוסעים. ביוני. נתחיל בתאילנד. אם נגלה שאנחנו מסתדרים עם עונת המונסון, נשאר שם 2-3 חודשים. אם נגלה שהגשמים מעיקים עלינו, נקצר את השהות ונמשיך לאוסטרליה מוקדם יותר. באוסטרליה שרטטנו איזה מסלול ראשוני, וכשנסיים אותו נחליט אם אנחנו נשארים עוד או ממשיכים למקום אחר.