חזרתי מחופשה בישראל.
זאת לא באמת חופשה, לא נחים או מתפנקים אלא עושים סידורים חשובים ופוגשים הרבה משפחה וחברים.
תמיד אנחנו מתלוננים לפני נסיעה שזה סתם יקר לנו מאוד ומבזבז ימי חופש, מבזבז לנו חופשות אחרות אבל תמיד זה גם עושה משהו חזק בלב.
מזכיר לנו כמה אנחנו שיכים לשם.
א"כ מגיעה החזרה ללונדון ואני עד כה תמיד חטפתי בעסה כבדה כל פעם שחזרתי. הפעם התכוננתי היטב לזה שזה עלול להגיע אז אני לא מבועסת אבל עיפה מאוד מאוד, כמו איזה ג'ט לג.
להרבה תובנות הגעתי בביקור הקצר והעמוס הזה. אחד הדברים שעשיתי בישראל היה לחפש אלטרנטיבות לחזרה. לברר על מקומות לגור בהם, על צורות בניה וכדומה.
עם הרבה אנשים דיברתי על התכנונים שלנו לחזור.
מהרבה אנשים שמענו את השאלה על בי"ס לדריה וענינו שהיא תלמד בבית.
התגובות היו מענינות. היו כאלה שפשוט קיבלו את זה וזהו, אבל אלו לא תגובות מענינות לכתוב עליהן
.
השאר העלו בי תובנות. אני בטוחה בדרכנו ולכן הן לא נראו לי מאימות בשום צורה, הכל נאמר ונשמע ברוח טובה.
היו מי שאמר שחייב לצאת מהבית ולא להיות עם הילדים, היה מי שאמר שילדים חיבים מסגרת, היה מי שאמר שאם לא יהיה להם קשה ואבאמא יגוננו עליהם כל הזמן הם לא ילמדו להתמודד עם החיים.
ניסיתי כמה שיותר להסתכל על השיחות הללו מהצד ולראות כמה כל אחד מאיתנו חי בגבולות האישיים שלו ומסוגל (או לא מסוגל) לנהל אורח חיים כזה או אחר עם ילדיו. עם זה לתת או לא לתת לילד לעבור למיטה שלך באמצע הלילה ועד לשלוח או לא לשלוח אותו לבי"ס. כל אחד חי בין הקוים שלו כי ככה הוא יכול. לא הייתי רוצה לחיות בין הקוים שלהם והם לא היו מסוגלים בודאי לעשות כמוני. קטונתי מלדעת אם הם עושים נכון או לא, הם בודאי ההורים הטובים ביותר שהם יכולים להיות גם אם דרכם כל כך שונה מדרכי.
השיחות הללו, ללא ספק, היו לי מאוד מענינות וחיזקו בי את ההרגשה שאנחנו עושים נכון.
אני קוראת את עיקרון הרצף פעם שניה. אולי הפעם גם אגיע עד הסוף.
קראנו אותו בעלי ואני כשהייתי בהריון לפני יותר מ-3 וחצי שנים. שנינו לא מי יודע מה התלהבנו מהספר.
עכשיו אנחנו מסתכלים עליו אחרת.
בעלי רק עיין היום במקום בו היתה הסימניה וסיפר לי שהיא כותבת שם שהם לא כופים דבר על הילדים שלהם ולכן הילדים לא מתנגדים או מתמרדים.
הוא שכב באותם רגעים עיף על הספה כשדריה למרגלותיו משחקת עם עצמה משחק זיכרון (או "זה קרון" בלשונה) ונראית ערנית במיוחד.
הוא מאוד רצה לקחת אותה כבר לישון אבל לא רצה לכפות עליה
.
חזרתי מחופשה בישראל.
זאת לא באמת חופשה, לא נחים או מתפנקים אלא עושים סידורים חשובים ופוגשים הרבה משפחה וחברים.
תמיד אנחנו מתלוננים לפני נסיעה שזה סתם יקר לנו מאוד ומבזבז ימי חופש, מבזבז לנו חופשות אחרות אבל תמיד זה גם עושה משהו חזק בלב.
מזכיר לנו כמה אנחנו שיכים לשם.
א"כ מגיעה החזרה ללונדון ואני עד כה תמיד חטפתי בעסה כבדה כל פעם שחזרתי. הפעם התכוננתי היטב לזה שזה עלול להגיע אז אני לא מבועסת אבל עיפה מאוד מאוד, כמו איזה ג'ט לג.
להרבה תובנות הגעתי בביקור הקצר והעמוס הזה. אחד הדברים שעשיתי בישראל היה לחפש אלטרנטיבות לחזרה. לברר על מקומות לגור בהם, על צורות בניה וכדומה.
עם הרבה אנשים דיברתי על התכנונים שלנו לחזור.
מהרבה אנשים שמענו את השאלה על בי"ס לדריה וענינו שהיא תלמד בבית.
התגובות היו מענינות. היו כאלה שפשוט קיבלו את זה וזהו, אבל אלו לא תגובות מענינות לכתוב עליהן ;-) .
השאר העלו בי תובנות. אני בטוחה בדרכנו ולכן הן לא נראו לי מאימות בשום צורה, הכל נאמר ונשמע ברוח טובה.
היו מי שאמר שחייב לצאת מהבית ולא להיות עם הילדים, היה מי שאמר שילדים חיבים מסגרת, היה מי שאמר שאם לא יהיה להם קשה ואבאמא יגוננו עליהם כל הזמן הם לא ילמדו להתמודד עם החיים.
ניסיתי כמה שיותר להסתכל על השיחות הללו מהצד ולראות כמה כל אחד מאיתנו חי בגבולות האישיים שלו ומסוגל (או לא מסוגל) לנהל אורח חיים כזה או אחר עם ילדיו. עם זה לתת או לא לתת לילד לעבור למיטה שלך באמצע הלילה ועד לשלוח או לא לשלוח אותו לבי"ס. כל אחד חי בין הקוים שלו כי ככה הוא יכול. לא הייתי רוצה לחיות בין הקוים שלהם והם לא היו מסוגלים בודאי לעשות כמוני. קטונתי מלדעת אם הם עושים נכון או לא, הם בודאי ההורים הטובים ביותר שהם יכולים להיות גם אם דרכם כל כך שונה מדרכי.
השיחות הללו, ללא ספק, היו לי מאוד מענינות וחיזקו בי את ההרגשה שאנחנו עושים נכון.
אני קוראת את עיקרון הרצף פעם שניה. אולי הפעם גם אגיע עד הסוף.
קראנו אותו בעלי ואני כשהייתי בהריון לפני יותר מ-3 וחצי שנים. שנינו לא מי יודע מה התלהבנו מהספר.
עכשיו אנחנו מסתכלים עליו אחרת.
בעלי רק עיין היום במקום בו היתה הסימניה וסיפר לי שהיא כותבת שם שהם לא כופים דבר על הילדים שלהם ולכן הילדים לא מתנגדים או מתמרדים.
הוא שכב באותם רגעים עיף על הספה כשדריה למרגלותיו משחקת עם עצמה משחק זיכרון (או "זה קרון" בלשונה) ונראית ערנית במיוחד.
הוא מאוד רצה לקחת אותה כבר לישון אבל לא רצה לכפות עליה :-D .