על ידי תבשיל_קדרה* » 20 נובמבר 2003, 21:12
אצלי, כשאני מושיבה אותה, אני אומרת "בואי, תעשי פיפי ב...", ואז גם קצת "פששש", ו"גונבת" נשיקה על הראש (בסוף, בגיל 30, תהיה לה עצירות כי היא לא תצליח לשחרר בלי נשיקה (-; ), ואז - אני מחכה. והיא מחכה, ואני מרפה את השרירים שלי, וגם היא, ורק אז זה יוצא.
כלומר - זה לא מצב של - סימן - פיפי, אלא איזו תקשורת מורכבת יותר.
בנוסף, כשאני מנסה לתאר את התהליך שעברנו -
בהתחלה רק ניחשנו, החזקנו, ולפעמים הצלחנו (יו... אני חושבת עכשיו, וכבר לא מבינה למה שתינוקת בת יומיים תעשה פיפי/קקי בדיוק כשמחזיקים אוה. זה פתאום חזר להיות פלא בעיני).
אח"כ למדנו לנחש טוב יותר.
אז ראיתי שהיא לפעמים מתאפקת (ז"א - אם אני אומרת - "בואי, נלך לעשות פיפי בכיור", או - "חכי, אבא יקח אותך לקקי", לא ברח לה בדרך, והדרך יכלה להיות ארוכה יחסית). יכולת זו השתכללה: עכשיו אנחנו מורידים מכנסיים, ואפילו פתחנו לחצניות של אוברול.
כמעט בו זמנית ראיתי שאחרי שהיא מסיימת, היא מסמנת ש"די".
קצת מאוחר יותר נהיה "עושה לי טובה" - כלומר מתאמצת לעשות פיפי כי לקחנו אותה, ולא כי היא באמת רצתה.
עד היום, אני לא חושבת שזה ה"פשששש" שלנו (בעלי לא תמיד טורח...), אלא המצב שלי בו אני חושבת בכנות "עכשיו את יכולה, קדימה".
לגבי סימונים שלה - היא לא מסמנת כמו "אמא, קחי אותי לפיפי", אלא ההתנהגות שלה פתאום משתנה: נעשית פעילה מאוד, או מיבבת, או סגנון היניקה משתנה. אלה דברים שאנחנו תמיד מגיבים אליהם - באופן כמעט לא מודע, אבל התגובה ה"אינסטינקטיבית" היא לא הנכונה, אלא צריך לקחת לסיר. ז"א - זה עדיין תפקיד שלי - לקרוא את הסימנים, ולא שלה-לסמן. (לפעמים אני מבקשת ממנה "תפסיקי לינוק כשתרצי פיפי". אני עוד לא יודעת אם זה עוזר. אולי כן).
הלילות - לדעתי, הבעיה אצלינו היא שעד שאנחנו מתעוררים, היא כבר במצב המעצבן של מתאפקת ורוצה לינוק. במצב כזה, פשפוש יגרור בכי, והנקה תרגיע ותאפשר לה לעשות פיפי תוך כדי. אנחו מתפשרים, בינתיים, על חיתול ח"פ.
מה אני אומרת?
נראה לי (משאלותיך) שאת מצפה שהתינוק ילמד מערכת סימנים ברורה, שלא יהיו פספוסים, שהכל יהיה דטרמיניסטי וברור. זה לא כך.
אבל הנה נקודה אופפטימית - נראה לי שתדירות הפיפי קטנה פלאים בשבוע האחרון. אבל אולי אני טועה (-;
אצלי, כשאני מושיבה אותה, אני אומרת "בואי, תעשי פיפי ב...", ואז גם קצת "פששש", ו"גונבת" נשיקה על הראש (בסוף, בגיל 30, תהיה לה עצירות כי היא לא תצליח לשחרר בלי נשיקה (-; ), ואז - אני מחכה. והיא מחכה, ואני מרפה את השרירים שלי, וגם היא, ורק אז זה יוצא.
כלומר - זה לא מצב של - סימן - פיפי, אלא איזו תקשורת מורכבת יותר.
בנוסף, כשאני מנסה לתאר את התהליך שעברנו -
בהתחלה רק ניחשנו, החזקנו, ולפעמים הצלחנו (יו... אני חושבת עכשיו, וכבר לא מבינה למה שתינוקת בת יומיים תעשה פיפי/קקי בדיוק כשמחזיקים אוה. זה פתאום חזר להיות פלא בעיני).
אח"כ למדנו לנחש טוב יותר.
אז ראיתי שהיא לפעמים מתאפקת (ז"א - אם אני אומרת - "בואי, נלך לעשות פיפי בכיור", או - "חכי, אבא יקח אותך לקקי", לא ברח לה בדרך, והדרך יכלה להיות ארוכה יחסית). יכולת זו השתכללה: עכשיו אנחנו מורידים מכנסיים, ואפילו פתחנו לחצניות של אוברול.
כמעט בו זמנית ראיתי שאחרי שהיא מסיימת, היא מסמנת ש"די".
קצת מאוחר יותר נהיה "עושה לי טובה" - כלומר מתאמצת לעשות פיפי כי לקחנו אותה, ולא כי היא באמת רצתה.
עד היום, אני לא חושבת שזה ה"פשששש" שלנו (בעלי לא תמיד טורח...), אלא [b]המצב שלי[/b] בו אני חושבת בכנות "עכשיו את יכולה, קדימה".
לגבי סימונים שלה - היא לא מסמנת כמו "אמא, קחי אותי לפיפי", אלא ההתנהגות שלה פתאום משתנה: נעשית פעילה מאוד, או מיבבת, או סגנון היניקה משתנה. אלה דברים שאנחנו תמיד מגיבים אליהם - באופן כמעט לא מודע, אבל התגובה ה"אינסטינקטיבית" היא לא הנכונה, אלא צריך לקחת לסיר. ז"א - זה עדיין תפקיד שלי - לקרוא את הסימנים, ולא שלה-לסמן. (לפעמים אני מבקשת ממנה "תפסיקי לינוק כשתרצי פיפי". אני עוד לא יודעת אם זה עוזר. אולי כן).
הלילות - לדעתי, הבעיה אצלינו היא שעד שאנחנו מתעוררים, היא כבר במצב המעצבן של מתאפקת ורוצה לינוק. במצב כזה, פשפוש יגרור בכי, והנקה תרגיע ותאפשר לה לעשות פיפי תוך כדי. אנחו מתפשרים, בינתיים, על חיתול ח"פ.
מה אני אומרת?
נראה לי (משאלותיך) שאת מצפה שהתינוק ילמד מערכת סימנים ברורה, שלא יהיו פספוסים, שהכל יהיה דטרמיניסטי וברור. זה לא כך.
אבל הנה נקודה אופפטימית - נראה לי שתדירות הפיפי קטנה פלאים בשבוע האחרון. אבל אולי אני טועה (-;