על ידי שיחות* » 15 אפריל 2006, 10:12
הנשים המבוגרות במשפחה שלי נכנסו להיסטריקה מזה שאני מתכוונת להכין בטטות לליל הסדר.
הכל התחיל בזה שהודענו שלא בא לנו לבוא השנה לסדר הגדול של המשפחה.
סבתא שלי התקשרה ואמרה ממה אני מבינה אותך שאת עושה מצווה כי לאבא שלך אין איפה לשבת בשולחן בערב חג. חשבתי פאק, נכון, איפה הוא יהיה בחג? אחר כך טלפון מאמא שלי אם אתם לא באים אני באה אליכם אני לא מסכימה שתשבו לבד בחג. היא בטח דמיינה משהו נורא עגום וכבר קלטתי שאבא שלי הולך לשבת איתנו לבד בחג, אז אמרתי לה טוב בסדר ואז אחותי התקשרה להודיע בשמחה שהיא ובעלה גם באים אלינו כי לא בא לה ללכת לבד אם כולנו לא נהיה. פתאם אח שלי ואשתו התקשרו והתנצלו שהם לא באים אלינו שכבר הזמינו אותם נורא מזמן להורים שלה וזה לא צורה עכשיו.
גיסתי שהתכוונה מראש לשבת איתנו-לבד-בשולחן-בערב-חג הודיעה שהיא תעשה סלט תפוחי אדמה יותר גדול. אמא שלי שאלה בטלפון: בשביל מה צריך סלט תפוחי אדמה בערב פסח?! הודעתי את השאלה לחלל החדר ובעלי ענה בנחיריים מתרחבים מעונג "תגידי לה שזה מסורת אצלנו"
"אוי! סליחה! אוי. מה אמרתי. תגידי לו שאני ממש מבקשת סליחה. לא ידעתי שזה מסורת אצלם. ואז מילמלה חצי לפלסטיק של הטלפון חצי לעצמה "זה כאילו שהיו אומרים לי שהקציצות דגים זה מיותר... איזה חוסר רגישות מצדי. תגידי לו שאני נורא נורא מצטערת." אני אומרת לו כל מה שאמרה והוא נשען אחורה זורח וספוג הכרה עדתית משכרת.
היא מבקשת לדבר על התפריט וכשאני מגיעה לבטטות בתנור היא יוצאת עלי בלי שום עכבות על רקע עדתי "מה פתאם בטטות?! לא צריך בטטות. יש כבר תפוחי אדמה."
שעה הפוגה וטלפון מסבתא שלי, עניינית, סבתא של ערב פסח, פוסחת על בירור השינויים הדרמטיים בהרכב הסדר אצלנו ואצלם וניגשת ישר לעניין:
עשית כבר את הבית?
כמעט הכל, אני משקרת.
מה את שמה בשולחן?
יהיה מרק קניידלך, קציצות דגים של אמא, גפילטע פיש...
גם הקציצות וגם הגפילטע פיש?
כן.
היא שותקת. מי עושה את האלבונדיגס? היא שואלת בחשדנות.
את מה?
הקניידלך.
אה, גיסתי.
ומה הסלטים?
סלט תפוחי אדמה, סלט סלק, סלט חסה עם שקדים ותפוזים, סלט שומר עם חומץ ושומשום, פלפלים קלויים בחומץ עם שום...
.איך עשית את הפלפלים? אסאדו?
כן.
קילפת אותם?
כן.
טוב, מה עוד?
צ'טני כוסברה חריף.
מה זה צ'טני?
כמו סחוג כזה אבל קצת מתוק.
אה, כן. אני יודעת מה זה.
צ'טני נענע עם זנגביל ועגבניות, מתוק חריף...מקוביות זנגביל מסוכרות, את מכירה?
חבל לי על הזמן. אוואנטות חדשניות על סבתא שלי בערב פסח? בא לה מה זה לא טוב התישאול הזה, והיא עונה בזעף:אני לא יודעת מה זה זנג'ביל?!
נמאס לה מהאקזוטיקה והיא מזרזת אותי: לימון עשית?
לא.
פנג'ה עשית?
לא...
ומנה עיקרית מה?
שני סוגי בשר, אחותי מכינה שני קילו ובעלי שני קילו (הבנתי כבר בתחילת ההכנות שלדבר על בשר בקילו מרגיע את נשות הסדר הותיקות.).
שיהיה בריא היא אומרת. חזרת הכין לך?
הכין. גם את הגפילטע פיש הוא הכין.
באמת? שיהיה בריא, אז ברוך השם יש מה לאכול, תעשי גם אורז?
כן, אורז, תפוחי אדמה עם פרסה ובצל ....ולקינוח אחותי תביא עוגה והכנתי לפתן גדול.
תפחיעץ שמת? שזיפים מיובשים? תשימי במקרר מיום קודם שיהיה קר.
שמתי.
מה תתני לשתות?
עשינו כמה בקבוקים לימונדה עם נענע.
אה, יותר טוב, למה לזרוק כסף על מוכן. יש לך לימונים בעץ?
כן.
חבל שלא עשית לימון.
היא שותקת ואני גם.
הבטטות לא מתאים, מי אלמה.
איך היא כבר יודעת על הבטטות. מה יש להן מהבטטות?
למה, זה טעים, סבתא.
טעים אבל בשביל מה בערב חג. יש לך כבר התפוחי אדמה. אולי תעשי אפונה? זה יותר יפה בעין על האורז. בטח כבר עשית כל הקניות...אין לך בפריזה קפוי?
יש.
יופי אז תעשי אפונה במקום הבטטות.
אה! היא מזדעקת. מה עם הברכות?
עושים.
את יודעת הכל? אה, כתוב לך בצלחת. יש לך צלחת?
יש.
והחרוסת מה, את יודעת לעשות?
תגידי לי איך.
את תעשי רק איך שאני אומרת לך. הכי פשוט יוצא לך הכי טעים. רק תמרים, אם את קונה החבילה המוכן בגוש תרגישי עם האצבעות שאין גרעינים מהבית חרושת, תשימי אגוזים טחונים, יש לך מולינו?
כן.
איזה, של בשר?
לא, של קפה.
אז תעשי אבל שלא יצא לך כומו אבקה, שירגישו החתיכות. וקצת יין אדום מתוק, לא הרבה שלא יצא דייסה. יגידו לך לשים תפוחים, בננה, קוקוס, אל תשמעי.
ככה השכנזים עושים, אני מדליקה אותה בכוונה.
נכון, את אל תעשי ככה. אנחנו לא שכנזים. טוב מותק שלי עצוב לי שאתם לא באים אבל השמחה שלכם השמחה שלי בלב. כל המשפחה ביחד זה הכי חשוב. תאכלו ותשמחו ותהיו לי בריאים עיניים שלי. שלחתי לך קובה עם האמא אבל אין הרבה לא היה לי כוח עשיתי רק כמה אחדים, עמדתי הכנתי, (היא מחווה עם הידיים את התנועה של האצבע בתוך האגרוף שמלווה כל הכנה של קובה, גם בטלפון) לא של בורגול, של קמח מצה, האמא עזרה לי לטגן אותם, בשביל העין שלי שאסור לי טיגון. בשבילכם הנכדים שלי כל אחד קופסא. תאכלו רק אתם זה לא בשביל כולם.
הנשים המבוגרות במשפחה שלי נכנסו להיסטריקה מזה שאני מתכוונת להכין בטטות לליל הסדר.
הכל התחיל בזה שהודענו שלא בא לנו לבוא השנה לסדר הגדול של המשפחה.
סבתא שלי התקשרה ואמרה ממה אני מבינה אותך שאת עושה מצווה כי לאבא שלך אין איפה לשבת בשולחן בערב חג. חשבתי פאק, נכון, איפה הוא יהיה בחג? אחר כך טלפון מאמא שלי אם אתם לא באים אני באה אליכם אני לא מסכימה שתשבו לבד בחג. היא בטח דמיינה משהו נורא עגום וכבר קלטתי שאבא שלי הולך לשבת איתנו לבד בחג, אז אמרתי לה טוב בסדר ואז אחותי התקשרה להודיע בשמחה שהיא ובעלה גם באים אלינו כי לא בא לה ללכת לבד אם כולנו לא נהיה. פתאם אח שלי ואשתו התקשרו והתנצלו שהם לא באים אלינו שכבר הזמינו אותם נורא מזמן להורים שלה וזה לא צורה עכשיו.
גיסתי שהתכוונה מראש לשבת איתנו-לבד-בשולחן-בערב-חג הודיעה שהיא תעשה סלט תפוחי אדמה יותר גדול. אמא שלי שאלה בטלפון: בשביל מה צריך סלט תפוחי אדמה בערב פסח?! הודעתי את השאלה לחלל החדר ובעלי ענה בנחיריים מתרחבים מעונג "תגידי לה שזה מסורת אצלנו"
"אוי! סליחה! אוי. מה אמרתי. תגידי לו שאני ממש מבקשת סליחה. לא ידעתי שזה מסורת אצלם. ואז מילמלה חצי לפלסטיק של הטלפון חצי לעצמה "זה כאילו שהיו אומרים לי שהקציצות דגים זה מיותר... איזה חוסר רגישות מצדי. תגידי לו שאני נורא נורא מצטערת." אני אומרת לו כל מה שאמרה והוא נשען אחורה זורח וספוג הכרה עדתית משכרת.
היא מבקשת לדבר על התפריט וכשאני מגיעה לבטטות בתנור היא יוצאת עלי בלי שום עכבות על רקע עדתי "מה פתאם בטטות?! לא צריך בטטות. יש כבר תפוחי אדמה."
שעה הפוגה וטלפון מסבתא שלי, עניינית, סבתא של ערב פסח, פוסחת על בירור השינויים הדרמטיים בהרכב הסדר אצלנו ואצלם וניגשת ישר לעניין:
עשית כבר את הבית?
כמעט הכל, אני משקרת.
מה את שמה בשולחן?
יהיה מרק קניידלך, קציצות דגים של אמא, גפילטע פיש...
גם הקציצות וגם הגפילטע פיש?
כן.
היא שותקת. מי עושה את האלבונדיגס? היא שואלת בחשדנות.
את מה?
הקניידלך.
אה, גיסתי.
ומה הסלטים?
סלט תפוחי אדמה, סלט סלק, סלט חסה עם שקדים ותפוזים, סלט שומר עם חומץ ושומשום, פלפלים קלויים בחומץ עם שום...
.איך עשית את הפלפלים? אסאדו?
כן.
קילפת אותם?
כן.
טוב, מה עוד?
צ'טני כוסברה חריף.
מה זה צ'טני?
כמו סחוג כזה אבל קצת מתוק.
אה, כן. אני יודעת מה זה.
צ'טני נענע עם זנגביל ועגבניות, מתוק חריף...מקוביות זנגביל מסוכרות, את מכירה?
חבל לי על הזמן. אוואנטות חדשניות על סבתא שלי בערב פסח? בא לה מה זה לא טוב התישאול הזה, והיא עונה בזעף:אני לא יודעת מה זה זנג'ביל?!
נמאס לה מהאקזוטיקה והיא מזרזת אותי: לימון עשית?
לא.
פנג'ה עשית?
לא...
ומנה עיקרית מה?
שני סוגי בשר, אחותי מכינה שני קילו ובעלי שני קילו (הבנתי כבר בתחילת ההכנות שלדבר על בשר בקילו מרגיע את נשות הסדר הותיקות.).
שיהיה בריא היא אומרת. חזרת הכין לך?
הכין. גם את הגפילטע פיש הוא הכין.
באמת? שיהיה בריא, אז ברוך השם יש מה לאכול, תעשי גם אורז?
כן, אורז, תפוחי אדמה עם פרסה ובצל ....ולקינוח אחותי תביא עוגה והכנתי לפתן גדול.
תפחיעץ שמת? שזיפים מיובשים? תשימי במקרר מיום קודם שיהיה קר.
שמתי.
מה תתני לשתות?
עשינו כמה בקבוקים לימונדה עם נענע.
אה, יותר טוב, למה לזרוק כסף על מוכן. יש לך לימונים בעץ?
כן.
חבל שלא עשית לימון.
היא שותקת ואני גם.
הבטטות לא מתאים, מי אלמה.
איך היא כבר יודעת על הבטטות. מה יש להן מהבטטות?
למה, זה טעים, סבתא.
טעים אבל בשביל מה בערב חג. יש לך כבר התפוחי אדמה. אולי תעשי אפונה? זה יותר יפה בעין על האורז. בטח כבר עשית כל הקניות...אין לך בפריזה קפוי?
יש.
יופי אז תעשי אפונה במקום הבטטות.
אה! היא מזדעקת. מה עם הברכות?
עושים.
את יודעת הכל? אה, כתוב לך בצלחת. יש לך צלחת?
יש.
והחרוסת מה, את יודעת לעשות?
תגידי לי איך.
את תעשי רק איך שאני אומרת לך. הכי פשוט יוצא לך הכי טעים. רק תמרים, אם את קונה החבילה המוכן בגוש תרגישי עם האצבעות שאין גרעינים מהבית חרושת, תשימי אגוזים טחונים, יש לך מולינו?
כן.
איזה, של בשר?
לא, של קפה.
אז תעשי אבל שלא יצא לך כומו אבקה, שירגישו החתיכות. וקצת יין אדום מתוק, לא הרבה שלא יצא דייסה. יגידו לך לשים תפוחים, בננה, קוקוס, אל תשמעי.
ככה השכנזים עושים, אני מדליקה אותה בכוונה.
נכון, את אל תעשי ככה. אנחנו לא שכנזים. טוב מותק שלי עצוב לי שאתם לא באים אבל השמחה שלכם השמחה שלי בלב. כל המשפחה ביחד זה הכי חשוב. תאכלו ותשמחו ותהיו לי בריאים עיניים שלי. שלחתי לך קובה עם האמא אבל אין הרבה לא היה לי כוח עשיתי רק כמה אחדים, עמדתי הכנתי, (היא מחווה עם הידיים את התנועה של האצבע בתוך האגרוף שמלווה כל הכנה של קובה, גם בטלפון) לא של בורגול, של קמח מצה, האמא עזרה לי לטגן אותם, בשביל העין שלי שאסור לי טיגון. בשבילכם הנכדים שלי כל אחד קופסא. תאכלו רק אתם זה לא בשביל כולם.