אחרי כמה ימי מחלה
ועוד כמה ימים נטולי מחשב
אני חוזרת לעדכן
מ-ד-ה-י-ם!
היינו במעגל של
בשמת א
שמענו שוב על
לגדל ילדים בלי חיתולים, פשפושים ושאר ירקות
כנראה שהיונקת הפנימה את ההרצאה, ובמיוחד תשובה על שאלה של פספוסים שכללה התנצלות בפני התינוק ובקשה שבפעם הבאה יסמן בקול רם כדי שהאמא לא תפספס
הפנימה ממש והתחילה ליישם
שלשום סימנה בקולניות רבה
כך שהבחנתי ולא פספסתי שום יציאה מעת החזרה מיום העיון עד שהלכנו לישון
<
בלי חיתולים גם בלילה אני עוד לא מעזה>
גם בבוקר היא המשיכה לסמן בקולניות
כך ששמעתי אותה אפילו בזמן שטיפת כלים
אני שואלת אותה אם היא צריכה לעשות פיפי, אומרת לה שכעת היא יכולה לעשות, והפיפי זורם אל הכיור או הקערה
חשתי תחושת סיפוק עצומה!
אפילו בעלי לקח אותה (מיוזמתו!) לפשפוש, והיא עשתה פיפי וקקי (!)
הוא היה כזה חמוד. החזיק אותה מעל לכיור ואחרי שעשתה שאל אותי: אז מה עושים עכשיו?
אני כ"כ גאה בו (ושמחה).
יום עסל יום בסל
הבוקר היה רווי פספוסים
פעמיים פיפי עלי
פעם כמעט קקי עלי
אבל
אני לא מתייאשת!
מקבלת וממשיכה
מה שעוזר לי זה להבין שזה לא מצב של 1 או 0, on/ off.
יש סקאלה (איך אומרים סקאלה בעברית?)
בקצה אחד יש 1 או on
בקצה האחר יש 0 או off
אפשר להיות בכל מקום על הסקאלה
אפשר לפעמים לזוז לכיוון אחד
וגם לכיוון ההפוך
אחרי שהיא עושה פיפי או קקי בלי חיתולים היא מחייכת אלי
מה שגורם לי להבין כמה טוב לה ככה