[u]לדעתי מעקב כזה צריך להיות עם אשה חמה וריחנית, קצת מלאה עם שמלה ארוכה ואוורירית שמלטפת אותך ,שואלת איך את מרגישה. אפשר לקטר קצת והיא עושה עיסוי בכל הגוף וקצת מתרגלות יוגה יחד.[/u]
מעקב מיילדת, יקירתי. זה מה שאת מדמיינת (אם כי אני לא עשיתי איתה יוגה...).
בלוג נהדר ואוורירי (והקטע שבו אמא שלך מנסה להשכיב את הגדול לישון - זהה לגמרי לדברים שאמא שלי עושה לגדול שלי...)

ואולי זו סתם פנטזיה של מישהי שאין לה אמא.

אני צריכה לעשות בדיקות דם בצום וזה נראה לי סתירה פנימית.
גם ככה אני מתעוררת בעיניים דבוקות, מרגישה סחרחורת ולא זוכרת את שמי עד שאני שותה איזה ספל קפה מהביל עם כמה קוביות שוקולד או סוכר זמין אחר. לא ברור לי איך אני יכולה לקום מהמיטה בלי לשתות או לאכול ועוד לנהוג, לחנות ........
החזה קצת גדל, ואני קצת עייפה. לא שזה חדש מאד (בעיקר החלק האחרון) אבל לא נעים.
נורא מטריד המעקב הרפואי הזה. אני מרגישה שהכל בסדר ובכ"ז אני נאלצת לקבוע תורים ללכת למרפאות שונות לבדוק כל מני עניינים משעממים שאינם תורמים כלום.
לדעתי מעקב כזה צריך להיות עם אשה חמה וריחנית, קצת מלאה עם שמלה ארוכה ואוורירית שמלטפת אותך ,שואלת איך את מרגישה. אפשר לקטר קצת והיא עושה עיסוי בכל הגוף וקצת מתרגלות יוגה יחד.

הלילה היה שוב סיוט עם הקטן. יתר על כן בבוקר קם עצבני ולא הרגיע אותו כלום. אחרי שעה של נסיונות הרגעה בעודו בועט בי החלטתי שזה הזמן לתת לו קצת להיות עם עצמו ולהרגיע את בטני המקרקרת.
הכנתי לי פרוסת לחם עם קוטג' וזיתים. איך שראה את זה, נרגע ואמר:"אני רוצה גם" וזלל הכל. כמו שאומרים, טוב מראה עיניים, כשהצעתי לו קודם לאכול הוא סרב.

בלילה קמתי בתוך שלולית. הבנתי שהיתה לי ירידת מיים וזה הזמן ללכת לבית החולים.
פתאום נזכרתי: לא! אני רק בחודש הראשון! פעם היו יולדים בחודש תשיעי , לא?
אז מהי השלולית? חשבתי על הרע מכל: הפלה. אבל אז יש דימום לא? הדלקתי מנורת לילה וראיתי שזה לא דימום.
אם כך מה זה?
פתאום שמתי לב שזה בבטן , ושבני הקטן שוכב לידי ללא חיתול. כמה קל לפתור תעלומות, שרלוק!

בעלי השתפר פלאים!
יש לי שמן שקדים והוא עשה לי עיסוי (כולי מגרדת!) בכל הגוף. ברר על בדיקות שצריך לעשות ואפילו הלך למרפאה לקחת תשובות! (334 זה מספר טוב?) בינתיים אני מרגישה מוקפת הילת אושר . הודעתי לו שבאתי לכאן כדי להנות! אני אתעלם מהספרים הרגילים ואקרא רק ספרים הוליסטים מלאי שמחה ואושר.
קצת מרגישה לאחרונה שהתנתקתי רגשית מהגדול. ואולי זה בגלל תום ההנקה, או שזו הכנת הגוף והנפש למצב החדש. עד לא מזמן היינו ישות אחת. כשעשיתי לו עיסוי זה הקל על הבטן שלי, שליטפתי אותו הרגשתי טוב ,כשהוא היה לבוש יפה הרגשתי יפה בעצמי....... פתאום הוא נראה לי גדול ועצמאי.
כבר מיום ראשון אני הוזה ומרחפת. למרות שקצת קיטרתי לבעלי והבהרתי לו שהעובדה שאני זו שאשמין, יהיו לי ורידים, כאבים וגירודים, לא אומרת שהוא לא יכול לקחת חלק בעניין, אני מרגישה קצת קוטרית..... איזו הרגשה נפלאה! כאילו בלעתי כדור אש של אושר.

תודה רבה!
בלילה הוא היה קצת יותר נחמד. הוא ליטף אותי ואמר שהוא מצטער ואפילו עיין בספר המשעמם שבפעם הקודמת קראתי בעיון רב והפעם אני לא מתכוונת להביט בו כלל!
הוא שאל אותי מה קורה למי השפיר שהעובר מפריש(רשום בספר שהתינוק בולע ומוציא ומי השפיר נוצרים כל הזמן מחדש בשק מי השפיר כך שתוך זמן מה הם מתחלפים לגמרי) ואמרתי לו שהם עוברים לדם של האם (מקווה שצדקתי?)

גם אני שמחה מאוד, מזל טוב!
קבלי פרח @}

הסברתי, אבל קשה לנהל איתו דיון. הוא אמר שהוא מבין ושהוא שמח אבל זה לא סיפק אותי. אני חשה לבד. תודה שאת מתרגשת בשבילי. האמת סיפרתי ל2 חברות טובות והם שמחו מאד!

'צטערת. אני בצד שלך, ואפילו מתרגשת בשבילך, ויש לך עכשיו התירוץ של ההריון וההורמונים (כמה טוב שאפשר להאשים מישהו אחר), אבל בכל זאת... נסי לאמץ את גישת המלך ב"נסיך הקטן", שידע שאם הוא מצווה על נתיניו לעשות משהו שאינם יכולים לבצע, זו אשמתו שפקודותיו אינן מתמלאות. (שוב אספר כאן על ידיד שלי, שהביא לאשתו, לבקשתה, כוס מים עם קרח, ותגובתה היתה "למה שתי קוביות?" קשה מאוד לְרַצות הריוניות, מתברר). וחוץ מזה, אם את רוצה משהו ספציפי, את יכולה לנסות לבקש אותו, ולהסביר איך את מרגישה, במקום להפסיק לדבר.

הי! את אמורה להיות בצד שלי!!

[u]גם בגלל זה, אבל בעיקר כי הוא כל כך נדנד לי על ילד והשמחה שלו מסתכמת ב"אני שמח" ולי זה לא מספיק.[/u]
מתוקה, זה הריון שני. לא שאני ממליצה על הנמכת ציפיות מהחיים, אבל רק כריאליטי צ'ק - מעטים הגברים שהיו מגיבים אחרת. בכל מקרה, אני מקווה שהמשלוח שלו ריכך אותך.

מסתבר שכרגיל הבעל הפרטי שלי מבין רק בדרך הקשה. (למישהו יש רעיון איך אפשר לתקשר אחרת??גברים??) רק כשאני יורדת מהפסים וכועסת ממש, הוא שם לב לזה.
הוא לא התקשר הבוקר, אבל הוא נתן למזכירה כאן עבורי משלוח עם קפה קר וממתק שאני אוהבת שכה מזעזע בעיני רבים שאני לא אכתוב מהו.

גם בגלל זה, אבל בעיקר כי הוא כל כך נדנד לי על ילד והשמחה שלו מסתכמת ב"אני שמח" ולי זה לא מספיק.

היי, בשעה טובה!
[u]ציינתי בעבודה כי בעלי כמובן לא שם לב. אין לו מושג מה אני לובשת בכלל, הוא לא מבין את ההבדלים וזה לא משנה לו. מאתמו ל אני לא מדברת איתו, נראה אם ישים לב לזה![/u]
לא בגלל שהוא לא שם לב את לא מדברת איתו, נכון?

חלבה זה נהדר.
יש שינוי?
רק גיליתי שני פסים במתקן פלסטיק וכבר בא לי לתלות את בעלי על איזה עץ. כל כך רצה, אבל שסיים את חלקו בעניין התאדה כמו טיפת מיים ביום חמסין. האחות בקופ"ח שמחה יותר ממנו וגם שתי החברות ששתפתי אותן. מצחיקה שכמוני, לא מספרת למשפחה אלא לשתי חברות שאני רואה פעם בחודש.
למעשה זו בחירה נכונה כי הן לא מהסוג המציג. לאחת מהן בכלל אין ילדים כך שלא יכולה לשאול שאלות מעצבנות על הבדיקות וכדומה.
קצת מטריד אותי חוסר ההרגשה. לא בחזה, לא בחילות, כלום.
במקביל דחף מוזר לנסות את בגדי טרום ההריון שלי ששכבו בארון באין מפריע שלוש שנים בדיוק. אז מדדתי ומסתבר שסתם לבשתי שקים כל התקופה ואני יכולה ללכת גם עם בגדים קצרים וצמודים. אם אפשר, אז למה לא? התחלתי ללבוש אותם וכולם בעבודה המומים מהשינוי.
לפני רגע לבשתי שקים ונעלתי נעליים ישנות, תוך יום אני דופקת הופעות, עם סנדלים גבוהי עקב ובגדי קיץ צמודים(מסתבר שגם לפני אלף שנה, בפעם האחרונה שעשיתי קניות- זה היה כמדומני בפריז לפני כ4-5 שנים ורוד היה באופנה........)
ציינתי בעבודה כי בעלי כמובן לא שם לב. אין לו מושג מה אני לובשת בכלל, הוא לא מבין את ההבדלים וזה לא משנה לו. מאתמו ל אני לא מדברת איתו, נראה אם ישים לב לזה!

אולי יוצאות לו שיניים? נסי לתת לו קרטיבים קרים אני מכינה במתקן פלסטיק שקניתי בחמישה שקלים עם מיץ של ויטמינצ'יק או מקל ארטיק נעוץ בתוך גמדים. זה יכול להרגיע. מקווה שיעבור לו מהר.
נראה שהולך יחסית דיי טוב עם הגמילה. אצלי אין שום שיפור, אולי כן, הבוקר הצלחתי לגרום לה לאכול חלבה במקום ציצי...

לא ברור. הרופא לא מצא כלום והוא עדיין הפוך.
הגמילה?כבר שכחתי ממנה. עקרונית הוא היה רגיל לשבת לינוק עלי על הספה. אז הוצאתי את הספה מחוץ לתחום והתחלנו טקסי ערב אלטרנטיבים במקום. כנ"ל בבוקר, דגני בוקר במקום ציצי.

נו, הוא בסדר הקטנצ'יק?
ספרי קצת על הגמילה, הדר בת שנה ו9 וגם אני מנסה לגמול.

אתמול היה לילה סיוט
התינוק צווח בהסטרייה. בשעה 3 אביו הביולוגי לקח אותו לסיבוב בעגלה. הם חזרו ב4. התקשרתי להזמין רופא .בינתיים שכנעתי אותו לשכב על המיטה וליטפתי אותו (פשוט הוא היה מותש. עד אז סרב לשכב או להיות במקום אחד) .נשכבתי לידו וליטפתי אותו.
משום מה אביו הביולוגי מצא את הסיטואציה מאוד מעוררת והתחיל להצמד אלי. ביקשתי ממנו לבטל את הרופא, כי אחרי שעה התינוק נרדם. גם התינוק הגדול היה די עייף. אחרי שעה הטרמפיסט שלי העיר אותי בטלפון והלכתי לעבודה.

טוב שהלכתי לארוחה ההיא. כך יש לי תירוץ לא ללכת שוב בקרוב.
בעלי נהיה אוהב וחרמן לפתע. כל הזמן נוגע ומלא הערצה. הוא רוצה ילד נוסף.ההורמונים שלי מגיבים מייד למרות שהגוף והשכל צורחים מעייפות!
אני מלטפת את ביטני כאילו היה בה משהו. והיא מתעגלת מיום ויום. גם כואב לי הגב התחתון . אבל הכל בראש. זה אנ ימכינה את עצמי למצב שכנראה יהיה . אני מרגישה שזה מגיע בלי שליטה כמעט. אני עייפה ואין לי כוח ובכל זאת משתפת פעולה עם מה שיגרום לכך שאהרה בקרוב. כמה הגוף והנפש שלנו מחוברים!
עם הילד הקודם לא השתמשנו באמצעי מניעה שנה וחצי, אבל רק כשהוא התקבל לעבודה, הריתי! לא נלחצתי כל הזמן הז, כי היתה לי הרגשה שהגוף לא יאכזב ברגע הנכון. מצד שני , מהו הרגע הנכון עכשיו? אני כה מצטערת על כך שילדים לא קונים בסופר. הנה ילד חייכן שלושה וחצי קילו!!
יש סחיפה רגשית עזה שלא משאירה מקום לכלום חוץ מזה. אני אפילו מרגישה שאהבתי לבני הבכור שהיתה עד כה טוטאלית, קצת זזה הצידה לפנות מקום לאחות שמתבשלת לה במוחי.

הייתי עייפה מכדי לפרט אתמול, אבל כן.

[u]מכירים את זה שלפעמים הייתם שמחים להמיר משהו שעליכם לעשות בחוקן בריום?[/u]
עתליה, עד כדי כך?!

מכיירים את זה שלפעמים הייתם שמחים להמיר משהו שעליכם לעשות בחוקן בריום?
ובכן, הזדמנה לי הערב ארוחה משפחתית עם משפחת בעלי.
ערב חם ולח , האוכל הוא מרק .(ולא מרק טרטור!)ותבשילים מהבילים. אפילו האבטיח לא היה קר.
גיסתי היא מכשפופה רצינית וחמי מספר שוב ושוב אותה בדיחה.

אכן אני עולה על יצועי מוקדם .נרדמת תוך דקה ומתעוררת עייפה.

@}

<שרון למדה היום לעשות פרח ומפזרת פרחים בכל אשר תלך>

[u]כל היום לא התראנו[/u]
כמו שאני עכשיו עדיף לך לא להתקרב אליי. אני אהיה הרבה יותר רגועה אחרי קצת פעילות גופנית מחוץ לבית, ויהיה לך הרבה יותר נעים איתי ככה (ואולי אפילו נעלה על יצוענו מוקדם היום, הא?...)

[u]קשה לו להסתדר לבד[/u]
זה באמת נורא קשה. אני יודעת. אני כל היום עושה את זה. אני חושבת שחשוב לילד שגם אבא יטפל בו. אני מניחה שגם אתה חושב ככה. אם לא תנסה לעולם לא תצליח, והפער רק ילך ויגדל ככל שהילד יגדל. ואז זה יהיה הרבה יותר קשה להתרגל.

[u]יש המון דברים לעשות[/u]
עדיף בית מבולגן וחיים בכיף, על פני בית מסודר ומועקה גדולה בחזה. עזוב אותך מכלים היום. אחרי ערב של צעדה (ואולי לילה של הוללות) יהיה הרבה יותר כיף לקפל כביסה מחר בבוקר.

ותראה איך אחרי חודש חודשיים של צעידות, אני מתחילה לחזור לפיגורה שלי...

דווקא אשמח לשמוע פתרונות.
אני צריכה לעבוד על לצאת הוא עושה לי תמיד רגשי אשמה בנושא(כל היום לא התראנו, קשה לו להסתדר לבד, יש המון דברים לעשות........)

מה עם לקחת שכנה ולצאת לסיבוב ערב (אחרי שהבעל מגיע) פעם ביומיים? גם הפעילות הגופנית מעודדת, וגם עם קצת מזל תוכלי להפיל עליו את הארוחת-ערב-מקלחת-השכבה פעם בכמה זמן?
זה לא יקר
ועושה כיף.

<אה, ולהתעלם מהבלגן בבית>
<קל לומר. גם אני תופסת מזה קריזה פעם ביומיים>

אני לא עייפה. אני מותשת.
בשבע השנים האחרונות היו בערך שבעה לילות שבהם ישנתי כמו לפני ההורות. ואז הייתי רגילה ללכת לישון בשתיים ולהתעורר בעשר (יש מקצועות ועיסוקים שמאפשרים את זה).
כיום אני עובדת מהבית אז תיאורטית יכולתי לפעמים לישון בצהריים, אבל או שיש יותר מדי עבודה וקניות/בישולים/כביסה מכדי שאוכל לעשות זאת; אבל אם כבר יש זמן, אני לא [b]מצליחה[/b] להירדם מאז שלפני כשנה ומשהו נרדמתי ולא כיוונתי טוב את השעון המעורר, אחרי שניתקתי את צלצול הטלפון, והילדים נתקעו בגנים כחצי שעה.
וחוץ מזה כמובן יש לחצים אחרים.
יש לי שרשרת כזו עפ"י המסורת הדרום אמריקאית, עם תליונים לפי מספר ומין הילדים - אחד לבן ואחד לבת. לפני כמה זמן שאלה אותי חברה מתי אני מוסיפה תליון. אמרתי לה שבמצבי, המקסימום שאני אוסיף יהיה תליון של ספה.
וגם אני רוצה
טוב, יש לי כל מיני הצעות ו"פתרונות", אבל זה לא לעכשיו, מן הסתם. עכשיו, רק (())

אני מניחה שיש. גם את עייפה? ? זה מההורות?
אני רוצה להתעמל ואני רוצה לקנות בגדים. אני רוצה להסתפר ואני רוצה להיות עצמי שוב. אני רוצה בית מסודר. אני רוצה

חוץ מזה שאוכל מעורר בי גועל (-: בהחלט מוכר. מה זאת אומרת?
עתליה, עייפות של הורות זה דבר נורא. נורא. מנווֵל ומנביל. בטח לאמהות עובדות. בטח לכאלה שמתחילות את הבוקר בחמש (!) זה בכלל לא בוקר, זה אמצע הלילה.

[u]כל דבר שאני רוצה לעשות למען עצמי כרוך בקשיים וסיבוכים שהופכים הכל לכמעט בלתי אפשרי[/u]
מה אני אגיד לך. משהו חייב להשתנות. נסי לדמיין לך את החיים שאת רוצה. חוץ מזכייה בלוטו, האם באמת אין שום דבר שיכול לעזור לך לשנות?

אני בהלם שאת אומרת שזה מוכר לך. מצד שני שמחה לשמוע שאני לא מוזרה. גם לך קשה לפעמים?
לפני שהייתי אמא הייתי הולכת למכון כושר ומשחררת אגרסיות. היום אין ליזמן ואין לי כסף.
כל דבר שאני רוצה לעשות למען עצמי כרוך בקשיים וסיבוכים שהופכים הכל לכמעט בלתי אפשרי.

אוי, נשמע קשה )-: ומוכר )-:

[u]יש לי לאחרונה מחשבות איומות שהזדרזתי להביא ילד לעולם. למה לא יכולתי לחכות עם זה? עכשיו אני כבולה.[/u]
אם זה מנחם אותך, אני "חיכיתי עם זה" וילדתי לראשונה רק בגיל 31, ואני מצטערת שלא הזדרזתי יותר, שאז היו לי יותר כוחות...
השנים הראשונות אינטנסיביות כל כך. לא יודעת אם נעשה קל בהרבה אח"כ, אבל אני רואה שפחות אינטנסיבי, לפחות.

אתמול.
היה מתח בבית. לאחרונה י ש המון מתח. הקטן היה עצבני . כולנו היינו עצבניים .
לקחתי את הקטן ויצאתי , הלכתי לאחותי. תקעתי אותו בעגלה למרות שצרח וכל השכנים הביטו בי. הוא רגיל להיות במנשא. לא רגיל שאני לוקחת אותו בעגלה, אבל היה לי כל כך חם, ולא יכולתי לחשוב על להיכנס למקום מעורר קלסטרופוביה כמו האוטו.
צעדתי לעבר הבית של אחותי. באלימות ,בעקשות, בעליה. פתאום גיליתי שההליכה משחררת . טוב לי, למרות הזיעה הנוטפת ולמרות בטני הכואבת. התינוק שתק והתכנס בעצמו, הבין כנראה שאמא שלו בקריזה.
חשבתי על כך שאוכל מעורר בי גועל. אני מבזבזת את זמני בלבשל : אני צמחונית, אמא של בעלי הרגילה אותו לבשרים והילד אלרגי לכל דבר. כל אחד מקבל תפריט משלו . נמאס לי לחלוטין מפולחן האוכל וההתעסקות הנון סטופ. אין לי סבלנות לכלום.
אני אפילו לא שומעת את הילד כשהוא קם בבוקר. רוצה להמשיך לישון עוד ועוד.
משהו קורה לי , לא ברור לי מה. יש לי לאחרונה מחשבות איומות שהזדרזתי להביא ילד לעולם. למה לא יכולתי לחכות עם זה? עכשיו אני כבולה. עכשיו אני לא יכולה לזוז ממנו . לא יכולה לעשות כלום בלעדיו. מצד שני אין לי את הכוחות לטפל בו, אני עייפה כל כך. רוצה לישון. הוא בוכה ואני אומרת לבעלי שאין לי כוח לקום אני פשוט לא מסוגלת, חייבת לישון.

שבתי עם האביב.
כבר חודשיים אני חושבת שאני בהריון ולא נותנת לדימום החודשי להפריע לי.
אתמול היתה לי הפרשה דמית שהמשיכה היום למשהו דמוי מחזור. בכ"ז אני חשה בהריון. החזה שלי גדוש ויש לי בחילות וצרבת.
הבדיקות הביתיות ממשיכות להתנגד לאמת הפנימית שלי ונראות שליליות.
בעל מזכיר לי שכל כמה חודשים אני מפתחת "הריון" כזה וזה עובר.
אתמול קבענו להיפגש עם זוג חברים שלו . הם דיברו כל הזמן על הנושאים המשעממים שלהם ואני הסתובבתי לי עם הפושע. אני יודעת שאני אישה איומה אבל כעסתי בלב על שגרם לי לבוא. אם לא היה משכנע אותי לבוא הייתי מסתובבת עם הקטן איפה שאני רוצה ואולי נפגשת עם חברה, וכך אני תקועה עם אנשים שאינני אוהבת ולא מעניינים אותי ביום האחרון לחופש.
פתאום לא התחשק לי שיחזור לגן. בא לי שנישאר שנינו יחד. קצת מבהילה אותי המחשבה מצד אחד. מצד שני כאב לי לשחרר אותו לגן היום. אם מוסיפים את זה לצורך שיש לי להרגיש עצמאית כלכלית ולחובות לבנק, זה לא נראה מבטיח..

עתליה, לאן נעלמת?

סליחה, לא הסברתי טוב... פשוט אם הייתי מראה לך כמו שצריך, זה היה הופך לפרח...

{ @ זה ככה

{@

לא יצא פרח..@ + }

@ + }
תודה!
אתמול פגשתי את השכנה מלמעלה שהייתי עם תינוק אחד וסלים מהסופר. החלפנו חוויות מרגשות. שאלתי אותה למה היא מתחפשת והיא עשתה תנועות פנטומימה מסובכות מכדי תפיסתי . לא משהו שראיתי אצל חנוך רוזן..... מסתבר שבעלה והיא החליטו להתחפש לאברי מין לכבוד פורים(?)
טוב, יש אנשים יצירתיים. ......... אני מסתפקת במשהו הרבה יותר סולידי.
שוב אני בלי כסף בארנק. בעלי עשה קניות בסופר. כמה כסף אנחנו מוציאים! הוא קנה המון דברים יקרים ומיותרים. נראה לי שאפשר היה לחסוך לפחות 100 שקל. הוא קנה בשר אדום, וכל מני מעדני חלב משוכללים ,ופסטרמה ותותים ותפוזונים ......... כשאני עושה קניות זה אחרת........ נראה לי חבל לקנות כל פעם דברים כל כך יקרים.
מצד שני לי יש לפעמים אטרף של קניות ולו לא. נניח לפני שבועיים קניתי נעליים, אבל כבר 4 שנים לא קניתי, אז אולי זה לא כזה פרוע.....
אני מוטרדת מאד ממצבי הכלכלי. אני חוששת שאם נצטרך פתאום משהו לא יהיה לנו כסף. אנחנו צריכים דחוף להחליף תריסים.
טוב , נחזור לבוקר. בבוקר אכלתי 3 פרוסות של עוגת שוקולד. שסיפרתי לחברה היא ישר אמרה שאני בהריון. אני שונאת את זה שאי אפשר כבר סתם להשתגע מבלי להיות בהריון במדינה הזו............... את מנקה ארונות?את בהריון
יש לך בחילה?את בהריון
אכלת שוקולד?את בהריון
העור שלך יבש?את בהריון
את בוכה?את בהריון

@ + } = @}
יש פה למטה בדף קישור לדף [po]הבעות בצ'יק צ'ק[/po] ושם מראים איך לצייר את כל האיורים.

תודה, כיף לשמוע תגובות! (איך מציירים פרח?)
הבוקר היה בסדר! אני מרגישה טוב יותר! הוא התפנק במיטתי כחתלתול .
לא אכלתי ארוחת ערב וגם לא בוקר. כשהגעתי לארוחת צהריים (עבור ע' החדשה: במקום עם מזון בריאות.......) כבר היתה לי סחרחורת איומה ובקושי עמדתי. תודה לאלוהי הבוס הגדול שיש ארוחת צהריים בעבודה! פוטר מלשבור את הראש....
חבל שאין מדים ואז היה לי מושלם.......
אתמול שוחחתי עם אמא שלי וניסיתי להסביר לה איך לעשות דברים אחרת. איך אפשר להשכיב את הילד בלי שיצווח עד לב השמיים (ויעיר את השכנים.....) אבל היא כ"כ אטומה!

אני גם מאוד אוהבת לקרוא את הבלוג שלך @}

[u]אבל אולי בגלל שזה בלוג אפחד לא נכנס?[/u]
נכנסתי. אני תמיד נכנסת. אבל תמיד, גם נורא לא נעים לי להפריע לרצף. כל כך כיף לקרוא אותך. להזדהות איתך. לצחוק איתך. לכאוב איתך. אז אכתוב רק הפעם, ואם תרצי תמחקי אחרי שתקראי או שתעבירי לאן שתרצי, .o.k?
לכעוס על אמא שלך? איכשהו אפילו את, בכתיבה שלך, לא נשמעת כועסת עליה במיוחד. יותר, מבינה את מגבלותיה...
אבל כן, אני מכירה את ההרגשה הזו שאם את לא תעשי את הדברים בעצמך, הם פשוט לא יקרו כמו שאת יודעת שהם צריכים לקרות. אבל לפעמים אין ברירה. ואז בכל רגע נתון צריך להחליט - מה יותר גרוע: שדברים לא יתבצעו כמו שרצית או שאת תאלצי לבצע אותם. לפעמים זה יהיה כך, לפעמים אחרת.
אז יאללה - לימים אופטימים ובריאים יותר @}

האמת קיוויתי שיהיו מליוןתגובות נזעמות על איך אמא שלי מתנהגת, אבל אולי בגלל שזה בלוג אפחד לא נכנס? בכל אופן, הבוקר הוא קם ב4 וחצי. הוא קם נורא עצבני, לא יודעת למה. כ ל הזמן צרח ואני בקושי הצלחתי לגרד את עצמי אחרי הלילה הזוועתי הזה עם ההתעוררויות נון סטופ. אחרי שעה וחצי של צווחות שכנעתי אותו להתחבק איתי ומשם היה קל לשכנע אותו לשכב לדי במיטה ושאלטף אותו. עשיתי לו עיסוי בבטן והוא נרדם עד 8. כמובן שיצאתי לעבודה ב6 וחצי כך שלא יכולתי להשלים שעות ואני הרוסה מעייפות.,
לקחתי איתי לעבודה את היוגורט האחרון בבית. יש לי רק 100 שקל בארנק ואני צריכה לשלם גם חשבון טלפון. נראה. אולי אקבץ נדבות בדרך הביתה, בתחנה המרכזית.....

הבוקר קמתי בקושי. לקח לי שעתיים לתקן את הנזק של אמא שלי והוא קם ב4 וחצי. פשוט הרגשתי הרוסה, ושלא ניתן לגרד אותי עם שפכטל מהמיטה. הלכתי להתקלח ובוקי הכנתי לעצמי קפה. הוא קצת מחה כשהתקלחתי אבל ידעתי שאני חייבת את זה כדי להתעורר.
הסחרחורת נשארה אבל כאב הראש פחת. לקחתי אדוויל .
רציתי שיעזוב אותי בשקט, אבל כמובן שזה גרם לו להדבק ולהיות נודניק. המצאנו משחק: הוא מקנח את האף לשנינו לרץ לזרוק את הטישו בפח. המשחק הזה שימח אותו ואיפשר לי להמרח על הספה ולא לעמוד בחדר המסתובב.
יש עוד משהו שקורה שאיני יודעת להתמודדת איתו: אפילו כשאני אומרת לו שמשהו אסור (להרביץ למראה, לסגור עלי את הארון) הוא ממשיך ומתעלם. מה עושים?

אני חולה ען חום גבוה. ביקשתי מאמא שלי שתבוא לעזור לי . שכבתי במיטה והיא שיחקה איתו ואני ניסיתי להרדם. כמה אפשר להרדם ששרים שירי פורים בקולי קולות? אבל לפחות מישהו היה איתו כי לא יכולתי לקום.
אז היא ניסתה להשכיב אותו לישון. אני אצטט משפטים נבחרים. הסתקרנתי מהחלון הצצה על ילדותי והקשבתי לכל. בשלב מסויים חשתי בריאה לפתע והחלפתי אותה........
"אתה רוצה שלסבתא יכאב הגב?"
"אבל הבטחת לי כבר שלוש פעמים שתלך לישון"
"אתה פותח פה כ"כ גדול שתכף יכנס לשם זבוב"
"אתה רוצה שאני אספר שאתה ילד טוב?"
"אני אגיד לאמא לשים אותך במיטה עם מעקה גבוה שלא תוכל לרדת"
"אתה רוצה שסבתא תלך לסלון?"
"אתה כל כך הרבה בוכה, בגלל זה יש לך נזלת ועוד מעט תהיה לך דלקת אוזניים"
"בסוף אני אשאיר אותך לבכות לבד"
"כל האנשים לא מבינים מי הילד שעושה את כל הרעש הזה"

הבוקר פיציתי את עצמי: הלכתי לאספרסו בר ליד הבית וקניתי הפוך עם לחמניות טריות וחמאה ו3 סוגי ריבה. עלה לי 17 שקל להתעורר ולהתחיל לחייך את הבוקר הזה.

הלילה הוא קם בחצות וחזר לישון רק ב2 לפנות בוקר וקם ב6. אני הרוסה!! חמי שמר עליו והם החליטו שאין יצירתי מלהכין בצק ולמלא את הרצפה,הקירות,הבגדים,השולחן,הספות והכלים בבצק וקמח:-( ממש חשכו עיני ......

היום הוא ינק שוב. וכבר הרגשתי פחות אשם. מה כל כך רע להניק בבוקר? בעצם למה אני ממהרת? אפשר להגיד שיש רגרסיה בגמילה. [b]אני ברגרסיה[/b] . כל הזמן לא סיפרתי שהיחסים ביני לבין בעלי ממש לא טובים כרגע. אבל אין לי כוח לחשוב על זה או להתעסק בזה.
אתמו ל ישבתי מתחת לשמיכה ואכלתי עוגה קטנה שקניתי לי, אבל להניק הרבה יותר כיף. האם זה סוף הבלוג? שבתי להניק וזהו?

אין סיכוי שהייתי מסתדרת בקיבוץ:-D היום השכנה יצאה במקרה [b] בדיוק[/b] בשעה שיצאתי. היה בוקר שהתחיל מתוק. הוא בא למיטתי וביקש לינוק. אמרתי לו שנלך לאכול יחד הוא התעקש.
הצעתי לו לשתות,הוא סרב ואז הסכמתי. פתאום זה היה כל כך מתוק להרגיש יצור קטן וחמוד וחמים צמוד אלי שמעתי את הבליעות החמודות שלו. חוצמיזה שהרגשתי שאני עושה מעשה אסור. בניגוד למה שהחלטתי. חוסר עקביות זה נורא ואיום! אבל נהנתי גם מזה שזה משהו אסור..... אחרי 20 דקות הפסקתי אותו. הלכתי לתלות כביסה .
ואז נהיה קשה: הוא נדבק אלי ונרטב כולו, הוא הפך את כל חדר האמבטיה. אח"כ נתתי לו לאכול והוא טינף את שנינו ואת הרצפה. הרגשתי שאני נהיית עצבנית וקצרת רוח. כמובן שלא מזיז לו שאני מאחרת או ממהרת. הוא רוצה את זה וככה. הוא רוצה עוד, ועכשיו!
דיברתי אליו בנוקשות וביקשתי שיביא נעליים. הרגשתי רע עם עצמי אבל איך שהגיע עם הנעלים (מעיף אלף דברים בדרך על הרצפה) נהיה לו מצב רוח מצויין והיה קל שוב להיות יחד.

[u]יש משהו מעצבן בשנים מהסוג שיודעים מתי אתה יוצא כל יום ומי בא אליך הביתה.[/u]
או בחברה שאומרת (למישהו שגר בקצה השני של הקיבוץ) "אני אתקשר אליך אחרי שבע, כי אני יודעת שאתה ישן מחמש עד שבע",
או בחבר שתמיד - אבל תמיד! - מוכרח לתרום לך עצות טובות כדי לעשות יותר טוב/מועיל/חסכוני/רווחי את מה שאת עושה כרגע.

משהו ששכחתי: הסבים והסבתות משתוממים שהוא מבקש פלפל, רק כדי להחזיק ביד ולהתנוענע בפראות מצד לצד
כל זה כי
כדי להעלות את מניות הפלפל, עודדתי אותו להחזיק פלפל ביד ולשיר "סמבה, סמבה, סמבה לה לה, פלפל וגמבה חתן וכלה..."

תודה מיכל
חבל שלא כתבתי בקטן. כי הלילה הוא ישן פחות טוב. ב22 בערב דפקה השכנה על הדלת. כבר הייתי בפיג'מה במיטה אז לא פתחתי לה. זיהיתי אותה לפי הצעדים שלה והכלב שלה ,וצליל הדלת הנפתחת שלה . היא גרה לבדה ולא עובדת ודי משועממת.
פעם בשבוע בערך היא מבקשת חלב\סוכר או מתלוננת שאנחנו עושים הרבה רעש . לא תמיד יש לי סבלנת אליה. כיוון שהצלחתי להתחמק ממנה בערב , היא תפסה אותי על הבוקר(לכן זה נכנס [po]לבלוג בוקר[/po]) ובקשה שואב אבק. ממש לא היה לי עצבים אליה, אבל לבשתי את הפרצוףהמחייך שלי ונתתי לה את השואב .
יש משהו מעצבן בשנים מהסוג שיודעים מתי אתה יוצא כל יום ומי בא אליך הביתה. אם ניקית את האוטו ואם תלית תחתונים צהובים עם לבבות אדומים על חבל הכביסה. עוד יותר מעצבן שמעירים לך על זה:-D
בבוקר הוא קם ולמרבה הפלא נתן לי להתלבש בשקט יחסית. אחרי חצי שעה נהיה קצת נודניק (כל הזמן ביקש את מכשיר הטלפון, וכשנתתי לו, ריסק אותו על הרצפה.......... לקחתי ממנו הסברתי לו של זורקים וחוזר חלילה.....) אבל כבר הספקתי להתלבש ולהכין את שנינו ליום חדש .
הוא פתאום נזכר שמזמן לא הלך לסופר, אז ביקש בגעגועים לחמניה. נתתי לו לחמניה שחורה והוא אכל ממנה בעדינות כאילו היא עוגת קרם. מעניין שהוא לא ביקש כלום הבוקר;-)
אתמול בערב הוא ראה אותי עם חזה חשוף במקלחת ואמר:"לא רוצה ציצי, לסגור, לסגור..."(ללבוש חולצה )

ברכות על הבוקר המתוק, כיף לקרוא |H|.

איך כותבים בקטן.? הוא ישן טוב הלילה. ביקש ציצי שהתעורר אבל אז ראה את לוח הציור שלו והתחיל לצייר. הוא צייר הרבה זמן. לאחרונה הוא מעסיק את עצמו הרבה. היתה לי שעה איתו עד שהגיע הזמן ללכת. התלבטתי אם עדיף לשחק ואז אאלץ לתת לו אוכל ביד, או לאכול ובשאר הזמן לשחק. כיוון שהוא שיחק כ"כ יפה , לא הפרעתי לו- וראו איזה פלא: בדיוק 20 דקות לפני הזמן הוא ביקש לאכול. נתתי לו דגנים בחלב .
ערבבנו ביחד וזה מצא חן בעיניו. אי צריכה למצוא אולי אפשר להכין אותם לבד, וזה יהיה יותר בריא ופחות יקר.
גם הבוקר בגן הפתיע אותי לטובה הגננת הכינה משהו ליום המשפחה. הקטן מאד התעניין ורצה להסתכל ונפרד ממני בקלות. בכלל, הרבה יותר קל לו בימים שהוא יודע שמגיעה המנגנת. וזה קורה פעמיים בשבוע. יש כאלו חושבים שזה סתם בזבוז, אבל אם זה עושה לו את היום מאושר..
אפילו הוא הסכים ללבוש מעיל. דווקא אתמול בלילה היה קשה מאד. אולי זה בוקר קל כפיצוי קוסמולוגי לאתמול בערב?

היום הוא שוב ביקש בבוקר, ואני אמרתי לו שנלך לראות אוטו זבל בחלון . כמובן ששכחתי שיש שביתה......... ממש מקלקלי גמילה, עובדי העיריה הללו. ...
אבל בינתיים הוא שכח. בין היתר כי החלטתי לעשות פן הבוקר (פעם ב5 שנים פתאום זה קורה....) גיליתי שיש לי 3 מכשירים ששניים ארוזים (מתנות?) ואחד קיבלתי לבת מצווה. הפן היה יותר מרגש מלינוק וכך התעסקנו קצת עם זה .איחרנו חצי שעה לגן (ולעבודה) ולא הספקנו לאכול. נתתי לו לחמניה שחורה ביד , בגודל שלו בערך, והוא נפרד ממני בקלות בבוקר.
אפילו נתן פירור וחצי לילד אחר בגן.

המשך הבלוג:
כל השבוע הוא לא ינק בבוקר וזה העלה בי רגשות סותרים. מצד אחד זה מאד כיף, זה חופשי..... מצד שני הרגשתי קצת אשמה. האמת קיוויתי תמיד שזה יבוא ממנו ולא ממני.
היום הסתכלנו בתמונות וראינו תמונה שלו עם פה פעור ולשון בחוץ."
מה אתה עושה בתמונה?" אני שואלת
"רוצה ציצי" הוא עונה

לא יודעת מהן הכללים אבל תצטרפי חופשי.....

לא כל כך מכירה את [po]כללי האתיקה בצ'יק צ'ק[/po]. מותר להתערב בבלוג?
אם כן, אז - :-D
אם לא - מחקי מיד לאחר הקריאה.

כבר שבוע שהוא לא יונק. אבל קם ב5 בבוקר . אני הרוסה מעייפות. הגמילה הולכת כך: הוא בא אלינו למיטה ומבקש "ציצי" אני אומרת לו שציצי ישן (או לפחות היה מת לישון..) והוא כבר למד שהאופציה האלטרנטיבית היא דגני בוקר ואבא.
קטנטן:"אבא תקום!"
(מושך באבא , עד שהלז נכנע וקם. בין היתר כי גם הוא ממש אוהב דגני בוקר"

אבא:"למה שאת לא תקומי פעם?"
אמא:"אני עסוקה. אני גומלת ....."

רציתי לתעד את הבקרים הלו מתוך תקווה שיום אביט והם יראו לי אחרת
הבוקר מתחיל ב5. לאחרונה אני מנסה להעלים את הנקת הבוקר ולהמיר אותה באבא ודגני בוקר.

בן שנה ו9
אבל זכיתי השבוע לכמה פניני בוקר שקיבלתי אותם באושר רב וללא הנקה
"אמא תשמעי, הציפורים עושות מוסיקה"

[list]
[*] אני :"איזה יום היום?"
[*] קטנטון :"איזה יום היום?"(כשהוא לא יודע לענות הוא חוזר אחרי)
[*] אני: "היום יום חמישי, יש מנגנת בגן"
[*] קטנטן :"רוצה את אורנה ! רוצה מוזיקה, רוצה שיר"
[*] אני:"מה אורנה אומרת בגן?"
[*] קטנטן :"כולם לשבת ! "
[/list]

[po]דף בלוג[/po]