על ידי בשמת_א* » 21 יוני 2006, 18:02
אני לא יודעת מה לעשות כדי לחסוך ממנה את הרגעים האלה.
רק טוב, כיוון שכבר לקחת מהעצות שכתבתי לכוסמת אז אתמקד רק בנקודה הזאת.
אני מרגישה (מין תחושה שעוברת אלי דרך המלים שלך, אבל אולי אני טועה), שלא רק היא סובלת, אלא גם את מאוד סובלת ברגעים האלה. את חרדה ומתוחה כשזה קורה, ואולי אפילו כשמתקרבת שעת השינה המתח עולה בך. כשהיא בוכה, את ממש סובלת.
יכול להיות שכאן יש מפתח כלשהו.
כי אני יודעת שילדים קטנים מאוד רגישים אלינו, וכל מתח או חשש או סבל שלנו עובר אליהם והם מבטאים אותו כלפי חוץ.
לכן, הייתי חושבת על תוכנית בשני שלבים:
בשלב הראשון לוותר לגמרי על שעת השינה, כלומר, להרגיש שזה ממש בסדר כרגע שהיא הולכת לישון ב-11 בלילה, זה יטופל בשלב ב, ועכשיו אנחנו נרגעים לגבי השעה.
בשלב זה, אני מציעה לעשות סדר קבוע של פעולות, למשל, לפני השינה תמיד להקריא סיפור קצר, אולי אפילו תמיד אותו הסיפור, שהיא אוהבת. אולי השיר של ע. הלל (לילה טוב שמו? שכחתי, הוא מסיים את ספר השירים שלו שמתחיל ב"לאן לאן לגן"). וגם, תמיד להגיד לילה טוב לשורה של בובות או לצעצועים אהובים או משהו כזה. ועוד משהו או שניים שאת יכולה להמציא - נגיד, אם לפני השינה אתן מתקלחות, אז אפשר לעשות טקס עיטוף מיוחד במגבת (אני למשל מוציאה את הקטן במגבת ענקית ועוטפת אותו לגמרי כולל הראש ומייד קוראת: "איפה ינוקא? הרגע ראיתי אותו, והוא נעלם לי!" וכאלה דברים, ויש צחוק גדול כשהוא קורא מתוך החבילה שהוא כאן).
לא חשוב מה - כל מה שכתבתי הם רעיונות בשבילך - אבל אם במשך כמה ימים או שבועות (לא מבססים הרגל ביומיים) יש כמה דברים קבועים, שכוללים צחוק בהתחלה, ואחר כך סדר של התרגעות (הלילה טוב לצעצועים או לבובות מבוסס על חזרתיות, שיש בה תכונה מרדימה, ועל קביעות, שיש בה תכונה מרגיעה, ועל סדר, שגם בו תכונה מרגיעה, סיפור לפני השינה שמדבר על שינה גם עוזר) אינטימי, זה לאט לאט מרגיע ומבסס לגוף סדר שמלמד לצפות לשינה.
מלבד הסדר הקבוע, חשוב מאוד שאת תעזרי לעצמך להירגע מכל העניין.
למשל אולי תגידי לעצמך שזה רק שלב, לא קורית לה שום טראומה, זה יעבור, יהיה בסדר.
אולי, זה שיש תוכנית לפעולה יעזור לך.
לא משנה מה, אבל אם את אופטימית וחיובית ורגועה גם לגבי השעה המאוחרת וגם לגבי מה שיקרה לפני השינה, וגם אם יהיה בכי פשוט תהיי מלאה אהבה וחום וסבלנות ותזכירי לך ולה שזה תיכף יעבור, והיא עם אמא, והכל בסדר, והנה אמא מלטפת וכלום לא כואב, כאלה דברים, אני מאמינה שזה עשוי לעזור.
אם יש לך רסקיו רמדי של באך, גם זה מועיל מאוד (קחי את בעצמך, את יכולה לטפטף עליה טיפה, נגיד על החולצה קרוב לפנים. לא עליה אם היא לא רוצה, כן בלי בעיה אם היא מבקשת כמו אמא).
אם זה עובד, והיא נכנסת לשינה יותר ויותר ברגיעה ובלי בכי, אז אפשר להתחיל לטפל בשעת השינה.
אבל שוב, סדר עדין שאת שומרת מהבוקר - יביא בהדרגה גם לשעות שינה יותר נורמליות.
(אני בעצמי מיישמת עכשיו ורואה שלוקח לפחות שלושה שבועות עד שרואים ממש שינוי, וגם אז - בום! פתאום שתי חתונות ועוד שני אירועים מאוחרים בשבוע אחד קלקלו לנו את שעת השינה...).
מקווה שכל זה יעזור ומשהו מזה ידבר אלייך.
[u]אני לא יודעת מה לעשות כדי לחסוך ממנה את הרגעים האלה.[/u]
[po]רק טוב[/po], כיוון שכבר לקחת מהעצות שכתבתי לכוסמת אז אתמקד רק בנקודה הזאת.
אני מרגישה (מין תחושה שעוברת אלי דרך המלים שלך, אבל אולי אני טועה), שלא רק היא סובלת, אלא גם את מאוד סובלת ברגעים האלה. את חרדה ומתוחה כשזה קורה, ואולי אפילו כשמתקרבת שעת השינה המתח עולה בך. כשהיא בוכה, את ממש סובלת.
יכול להיות שכאן יש מפתח כלשהו.
כי אני יודעת שילדים קטנים מאוד רגישים אלינו, וכל מתח או חשש או סבל שלנו עובר אליהם והם מבטאים אותו כלפי חוץ.
לכן, הייתי חושבת על תוכנית בשני שלבים:
בשלב הראשון לוותר לגמרי על שעת השינה, כלומר, להרגיש שזה ממש בסדר כרגע שהיא הולכת לישון ב-11 בלילה, זה יטופל בשלב ב, ועכשיו אנחנו נרגעים לגבי השעה.
בשלב זה, אני מציעה לעשות סדר קבוע של פעולות, למשל, לפני השינה תמיד להקריא סיפור קצר, אולי אפילו תמיד אותו הסיפור, שהיא אוהבת. אולי השיר של ע. הלל (לילה טוב שמו? שכחתי, הוא מסיים את ספר השירים שלו שמתחיל ב"לאן לאן לגן"). וגם, תמיד להגיד לילה טוב לשורה של בובות או לצעצועים אהובים או משהו כזה. ועוד משהו או שניים שאת יכולה להמציא - נגיד, אם לפני השינה אתן מתקלחות, אז אפשר לעשות טקס עיטוף מיוחד במגבת (אני למשל מוציאה את הקטן במגבת ענקית ועוטפת אותו לגמרי כולל הראש ומייד קוראת: "איפה ינוקא? הרגע ראיתי אותו, והוא נעלם לי!" וכאלה דברים, ויש צחוק גדול כשהוא קורא מתוך החבילה שהוא כאן).
לא חשוב מה - כל מה שכתבתי הם רעיונות בשבילך - אבל אם במשך כמה ימים או שבועות (לא מבססים הרגל ביומיים) יש כמה דברים קבועים, שכוללים צחוק בהתחלה, ואחר כך סדר של התרגעות (הלילה טוב לצעצועים או לבובות מבוסס על חזרתיות, שיש בה תכונה מרדימה, ועל קביעות, שיש בה תכונה מרגיעה, ועל סדר, שגם בו תכונה מרגיעה, סיפור לפני השינה שמדבר על שינה גם עוזר) אינטימי, זה לאט לאט מרגיע ומבסס לגוף סדר שמלמד לצפות לשינה.
מלבד הסדר הקבוע, חשוב מאוד שאת תעזרי לעצמך להירגע מכל העניין.
למשל אולי תגידי לעצמך שזה רק שלב, לא קורית לה שום טראומה, זה יעבור, יהיה בסדר.
אולי, זה שיש תוכנית לפעולה יעזור לך.
לא משנה מה, אבל אם את אופטימית וחיובית ורגועה גם לגבי השעה המאוחרת וגם לגבי מה שיקרה לפני השינה, וגם אם יהיה בכי פשוט תהיי מלאה אהבה וחום וסבלנות ותזכירי לך ולה שזה תיכף יעבור, והיא עם אמא, והכל בסדר, והנה אמא מלטפת וכלום לא כואב, כאלה דברים, אני מאמינה שזה עשוי לעזור.
אם יש לך רסקיו רמדי של באך, גם זה מועיל מאוד (קחי את בעצמך, את יכולה לטפטף עליה טיפה, נגיד על החולצה קרוב לפנים. לא עליה אם היא לא רוצה, כן בלי בעיה אם היא מבקשת כמו אמא).
אם זה עובד, והיא נכנסת לשינה יותר ויותר ברגיעה ובלי בכי, אז אפשר להתחיל לטפל בשעת השינה.
אבל שוב, סדר עדין שאת שומרת מהבוקר - יביא בהדרגה גם לשעות שינה יותר נורמליות.
(אני בעצמי מיישמת עכשיו ורואה שלוקח לפחות שלושה שבועות עד שרואים ממש שינוי, וגם אז - בום! פתאום שתי חתונות ועוד שני אירועים מאוחרים בשבוע אחד קלקלו לנו את שעת השינה...).
מקווה שכל זה יעזור ומשהו מזה ידבר אלייך.