ביקור בארץ 2

שליחת תגובה

אין אדם שיכול להכיל את כל זה, וכל אדם הוא גם חלק מכל זה
קוד אישור
הזן את הקוד בדיוק כפי שהוא מופיע. כל האותיות הן אותיות גדולות.
סמיילים
|יד1| |תינוק| |בלונים| |אוף| ;-) :-] |U| |נורה| |עוגה| |גזר| |אפרוח| 8-) :'( {@ :-) |L| :-D |H| ((-)) (()) |יש| |רעיון| {} |#| |>| |שקרן| >:( <:) |N| :-0 |תמר| :-S |מתנה| |<| :-( ZZZ :-| |*| :-/ :-P |עץ| |!| |-0 |Y| :-9 V :D :) ;) :( :o :shock: :? 8-) :lol: :x :P :oops: :cry: :evil: :twisted: :roll: :!: :?: :idea: :arrow: :| :mrgreen: :geek: :ugeek:

BBCode פעיל
[img] פעיל
[url] פעיל
סמיילים פעילים

צפיה מקדימה של הנושא
   

הרחב תצוגה צפיה מקדימה של הנושא: ביקור בארץ 2

ביקור בארץ 2

על ידי חמוטל_בת_חוה* » 07 יולי 2005, 01:50

אוריתי
עד שתקראי את זה כבר תהיי ב"בית" ואני מקווה שתמצאי את המילים האלה

בזמן שאתם הייתם בארץ אני חייתי מרתון משל עצמי ולא הספקתי לכתוב לך

אבל אני מזדהה עד למילה האחרונה עם כל מה שכתבת פה

ככה זה בדיוק אצלי, וזה כמעט לא משתפר עם השנים

הביקורים האלה קשים קשים
וגם יפים וגם כואבים וגם כיפיים ברמות שאי אפשר לתאר, מילוי מצברים טוטאלי

ותמיד פתאום נזכרים במשהו שלא הספקנו

הלוואי שזה רק משהו אחד

ולא יודעים מתי יהיה שוב

ולהסביר את החיים המשונים האלה לילדים זה עוד יותר מורכב... רק חוש הומור, ואהבה וסבלנות.... כל הדברים שיש לתת עליהם את הדעת, זה מה שעוזר... אני מאחלת לך, לכם, התאקלמות קלה בחזרה
נשיקות

ביקור בארץ 2

על ידי פלוני_אלמונית* » 06 יולי 2005, 21:35

דרך צלחה לכם!
למרות קשיי האריזה - איזה תענוג זה להוציא את הכל אחד-אחד ולהתפלא "אוי, שכחתי לגמרי שקנינו את זה!"

דגנית
<מהמחשב של אבא שלה!!! איזה כיף!>

ביקור בארץ 2

על ידי מיה_גל* » 05 יולי 2005, 12:13

(()) שתהיה טיסה הכי נעימה שאפשר...

ביקור בארץ 2

על ידי אורית_אוקו_ערוסי* » 05 יולי 2005, 12:11

קים, תודה רבה.שוב גרמת לי לחייך ו...לנשום.

טוב, אז רגע לפני שנכנסים למונית שתיקח אותנו לשדה התעופה, נכנסת להודות לכולם, על הכל.
המוווווווווווון תודה.
ברגשות מעורבים אני עוזבת עכשיו.
יש בי חלק שכמהה לפינה שלו.
ויש בי חלק אחר שפשוט עצוב, עצוב, עצוב.
בלי היסטריה, בלי דרמה. פשוט עצוב מאוד.
יש בי חלק שמשלים עם המצב, עם החזרה לטנזניה. זאת התקדמות...
חברה טובה אמרה לי שרק כשאשלים לגמרי עם ה"מצב", יקרה מה שצריך לקרות, ואז נוכל גם לחזור. אמן.
עם דמעות בעיניים אני נפרדת בליבי מישראל.
להשתמע שוב בדאר-א-סאלם שבטנזניה.

ביקור בארץ 2

על ידי קים_קלר* » 04 יולי 2005, 21:22

לנשום עמוק ושיהיה מסע קל ונעים ככל האפשר חזרה!!

ביקור בארץ 2

על ידי קים_קלר* » 04 יולי 2005, 21:16

קראתי וראיתי בעיני רוחי את אייל יושב ומסדר את המזוודה.....

לפני שעוזבת את החדר, מטיחה בחזרה "בפעם הבאה שתרצה לקחת אותי לגור בקיבינימאט, תחשוב פעמיים!!".

גדול!!!

ביקור בארץ 2

על ידי אורית_אוקו_ערוסי* » 04 יולי 2005, 11:10

להכנס ולמצוא כאן את כולכן, היה בדיוק במקום הבוקר.
תודה.

אתמול בערב עלה קצת החום לאור. לא חום גבוה. סבתא נכנסה הביתה, נגעה בה, "את לוקחת משהו לחום?"
"לא יודעת".
אז סבתא שואלת אותי בעדינות "את נותנת לה משהו לחום?"
"לא ידעתי שיש לה חום", עניתי, "היא תיכנס לאמבטיה ונראה אחר כך".
אחרי האמבטיה כבר אין חום.
ואז סבתא אומרת "את שמה להן שמן זית עם ערק? כשהילדים היו קטנים הייתי מורחת להם על החזה והבטן. זה מחמם ועוזר לשיעולים ולגרון".
"לא", עניתי,"אף פעם לא עשיתי את זה. יש לך ערק בבית?"
אז סבתא קמה, פותחת ארון או שניים, מוצאת בקבוק ערק ישן. "להכין?", שואלת בתקוה.
"כן", אני עונה.
מוציאה מחבת, שמה קצת שמן זית וקצת ערק, מחממת מעט, שמחה שסוף סוף היא יכולה לעזור באיזושהי דרך שמקובלת גם עלי,
מורחת על אור, ואחר כך על תומר. גאיה מסרבת. שונאת למרוח על עצמה דברים.
אור ותומר ישנו מצויין הלילה.סוף סוף. קצת שיעולים, אבל לא נוראיים.
גאיה לא ישנה טוב בכלל, הליחה הפריעה לה, והשיעולים כאבו לה בגרון.
אני גם לא ישנתי, איתה.
היום היא תקבל עיסוי עם שמן זית וערק מסבתא בכל מקרה.

אריזה זה התפקיד של בעלי.
הוא ממש טוב בזה.
הוא אוסף את כל הדברים לידו, ומתחיל לסדר במזוודה. כמו פאזל. עוד דבר ועוד דבר.מכניס אותם אחד אחרי השני, מזיע, מתעצבן, ואורז ואורז.
אני נכנסת ויוצאת מהחדר, מביאה עוד שקיות עם דברים,כל הערימות שקנינו, שואלת איזה סוג של דברים להביא עכשיו, שומעת את הקיטורים וההטחות שלו "מה לקחת כל כך הרבה דברים?! בחצי לא השתמשנו בכלל!", וממשיך להכניס למזוודה.
נכון, בחצי לא השתמשנו. לא ידעתי בדיוק מה נצטרך וכמה, אז לקחתי יותר. וכן, גם זה תופס לנו מקום במזוודות, כי צריך לקחת הכל בחזרה.
אני סופגת ושותקת. אין לי כוח יותר לריב. אין לי כוח יותר לכלום.
ואז, רגע לפני שעוזבת את החדר, מטיחה בחזרה "בפעם הבאה שתרצה לקחת אותי לגור בקיבינימאט, תחשוב פעמיים!!".
מזל שהוא אורז ביעילות שכזאת. אני מקבלת מזה סחרחורת.

ביקור בארץ 2

על ידי מ_י* » 04 יולי 2005, 06:47

כל כך מוכרלי מן הביקור בארץ לפני שנתיים.
גם שכתבת
להרגיש את מה שחשוב באמת- אני ובנותיי, התא המשפחתי הקטן שלנו, זה מה שחשוב באמת
כי כשחזרנו אחרי הביקור התחברתי להרגשה הזאת: בכל זאת, ועל אף הכל, הבית זז אתנו, לאיפה שאנחנו נמצאים - אני ובעלי והילדים.
(מזכיר לי בת של שליחים, ששאלה: כשנוסעים לארץ (לביקור) זה הלוך או שוב?)
אני מחזקת אותך מרחוק. יום יבוא, ותחזרו לתמיד. גם אם עכשיו זה נראה רחוק, זה יגיע, זה כבר שם.
(לא מאמינה שבעוד חודש אני עולה על מטוס ל"שוב" בלבד)

ביקור בארץ 2

על ידי מיה_גל* » 03 יולי 2005, 23:55

(()) גם ממני
רוצה לשלוח לך כוחות

ביקור בארץ 2

על ידי ליזה_ליזה* » 03 יולי 2005, 22:26

מקדישה לך מילים משיר שאני מאוד אוהבת של לאה גולדברג ("אילנות" בביצוע של אחינועם ניני):
_אולי רק ציפורי מסע יודעות
כשהן תלויות בין ארץ ושמים
את זה הכאב של שתי המולדות._
רוצה לשלוח לך כוחות |L|

ביקור בארץ 2

על ידי יעל_צ* » 03 יולי 2005, 21:48

(())

ביקור בארץ 2

על ידי רסיסים_של_אור* » 03 יולי 2005, 20:27

(()) איזה בעסה שלא יצא לנו. אבל זה לא ימנע את המשך התכתובות...
אני קוראת אותך ונשבר לי הלב. זה כל-כך כל-כך קשה ומורכב ואת שצריכה להיות הלביאה של השבט, לטפל בכולם, לסעוד את כולם, להכין, לארוז, לדאוג וכל זה עם לב כל-כך חצוי. וואו. כמה כח יש בך.
(())

ביקור בארץ 2

על ידי אורית_אוקו_ערוסי* » 03 יולי 2005, 20:21

תודה מנטי ורורי.
וגם לך,עינב.
מאוד מרגשות אותי התגובות שלכן.
זה מה שנותן לי אויר להמשיך.
אל תפסיקו!

טוב, אז עבר המשבר הגדול.
התאוששתי קצת.
זה קצת כמו "לידה בשידור חי", היום הזה...;-)
אז אני מתחילה לחזור לעצמי, למציאות.
בעוד יומיים ממריאים. הספקנו מה שהספקנו.
אני לוקחת איתי את המראות, הנוכחות, המבטים, הרגשות, החיוכים, החיבוקים, המילים והבלי מילים.
נשאר עוד את מחר. עוד יום להעביר, להחלים, ליספוג עוד קצת.
ואז המסע הארוך עד לטנזניה.
ואז מה?
לא בטוחה. לראות איך מעבירים עוד שנה מבלי לאבד שפיות, בצורה נעימה כמה שאפשר.
לחזור לשיכנועים של "כאן ועכשיו" וכדומה.
ימים יגידו.

ביקור בארץ 2

על ידי עינב* » 03 יולי 2005, 19:25

לאורית,
אנחנו אמנם לא מכירות אבל נגעת לי עמוק בלב. בתור אחת שגם כבר כמה שנים בחו"ל אני מזדהה עם הרבה ממה שכתבת כאן.
(()) לך ולמשפחתך! ונסיעה טובה

ביקור בארץ 2

על ידי פלוני_אלמונית* » 03 יולי 2005, 19:19

הי אורית, @}
פתאום מצאתי דף חדש שלך, ומתברר שהוא כבר עומד להסתיים (כמו הביקור :-( )

_המון המון (()) לכולכם.
דומעת איתך_

רורי ב (ממחשב אחר)

ביקור בארץ 2

על ידי Manty_T* » 03 יולי 2005, 17:25

אורית מקסימה, מצאתי אותך :-)
המון המון (()) לכולכם.
דומעת איתך (שוב! מה יהיה???)
מנטי

ביקור בארץ 2

על ידי אורית_אוקו_ערוסי* » 03 יולי 2005, 17:20

תודה.

קראתי קצת ממה שכתבתי היום. זה נשמע ממש מלודרמטי. אלה באמת החיים שלי?...
חודש שלם נמוג כמו ברגע, כמו חול בין האצבעות, כמו חלום.
אבל לא רציתי לחלום. רציתי להיות שם, נוכחת כולי! לחוות כל רגע במלואו! מרגישה כאילו לא היצלחתי, ואין ניסיון נוסף...

ביקור בארץ 2

על ידי aurora* » 03 יולי 2005, 17:01

את לא מכירה אותי אבל אני קוראת קבועה מאד מאד.
רק רוצה לחזק אותך ולשלוח (()) וקרן של אור

ביקור בארץ 2

על ידי עינת_טל* » 03 יולי 2005, 14:26

אויי,איזה באסה.
אבא שלי שאני כל כך אוהבת.
ישר יש מוצפות לי העיניים גם.

ביקור בארץ 2

על ידי אורית_אוקו_ערוסי* » 03 יולי 2005, 13:49

הבנות בבהיה אין סופית בטלויזיה, ואני בבהיה אין סופית במחשב.
מידי פעם שומעת שיעול נבחני מכיוון הסלון.
מתה להתקשר להמון אנשים, אבל לא מעיזה. יודעת שפשוט אתחיל לבכות. אני כל הזמן על סף דמעות, או עם דמעות.
איזה מצב הזוי. ממש פסיכי. ואולי זה רק אני?...

ביקור בארץ 2

על ידי אורית_אוקו_ערוסי* » 03 יולי 2005, 13:33

אור, הגדולה, שאומרת שאינה רוצה לחזור לטנזניה, חולה מאוד.
גאיה, השניה, שחצויה בתחושתה, מצד אחד רוצה כבר לחזור לבית היחידי שיש לה, ומצד שני, אוהבת להיות בישראל, חולה קצת פחות.
תומר, שברור לה שצריך כבר לחזור הביתה, חולה רק קצת.
ואני, שרוצה כבר פינה משלי, אבל רוצה שהפינה הנ"ל תהיה בישראל, ויודעת שזה לא כך, אבל קשה לי להשלים עם זה, מנסה לצוף מעל הכל, לישרוד את היום, עם הסחרחורת והחולשה.מנסה לשכנע את עצמי שיהיה בסדר ושנעבור את זה... ברור שנעבור את זה, השאלה מה ישאר לי אחרי...

ביקור בארץ 2

על ידי אורית_אוקו_ערוסי* » 03 יולי 2005, 11:58

אני חוזרת לכאן שוב בכדי לבדוק אם יש חדש, למרות שעברו רק כמה דקות.
מרגישה שאם היה לי מחשב בשבוע האחרון הדף הזה היה הרבה יותר ארוך...
אבל כל המילים שהתהוו לי בראש בנתיים התמוססו או נעלמו או נטמעו בתוכי.

ביקור בארץ 2

על ידי אורית_אוקו_ערוסי* » 03 יולי 2005, 11:45

עדיין יש רגעים שאני רוצה את הפינה שלי, שלכל אחד יש מקום ידוע וברור.
בשבוע האחרון תומר אמרה כמה וכמה פעמים "אני רוצה הביתה!".
קשה לכולנו לחיות בבתים של אחרים. זה מתיש.

ותודה למגיבים, דגנית יקירתי, שיהיה לכם ביקור כייפי ומהנה.צרי קשר כשתחזרו.
עינת טל, בהצלחה גם לך.
ולך ציפי יקרה, תודה על עצם היותך.

ביקור בארץ 2

על ידי אורית_אוקו_ערוסי* » 03 יולי 2005, 11:40

חזרתי למחשב אחרי שבוע מתיש.
שבוע בו הייתי עסוקה בטיפול בחולים. החום עלה לכל אחת בתורה, ובעצם לא יצאנו מהבית כל השבוע.
זה היכריח אותי לחזור לעצמי. אין לאן לברוח, כי צריך להישאר בבית בגלל החולים ואפילו אין מחשב לכתוב בו.
הייתי מוצפת ברגשות מעורבים. מצד אחד תיסכול ותחושה של פיספוס וביזבוז מן, זמן יקר בו יכולתי לפגוש שוב אנשים , ואז, אחרי שנירגעתי קצת, יכולתי לראות את היתרונות. להרגיש את מה שחשוב באמת- אני ובנותיי, התא המשפחתי הקטן שלנו, זה מה שחשוב באמת, ועל זה צריך לשמור.כל מה שמסביב זה תפאורה.

יום אחד ישבתי על המדרגות בחוץ, הקשבתי לציוץ הציפורים המוכר, לעיבשת עלי העצים (ככה כותבים את זה??), הרגשתי את הרוח הקלה מלטפת את עורי, השמיים הכחולם מעלי, והירגשתי בבית.
לא חשבתי שארגיש כך בקיבוץ הולדתי, ממנו ברחתי כל עוד נפשי בי בגיל 20 .
אבל כן, זה קורה. פשוט התעטפתי בתחושה נעימה של בית (home). ואז הדמעות התחילו לזלוג. כי אני צריכה שוב לעזוב את הבית הזה, להתרחק ממנו מרחק שנות אור, למקום זר ומנוכר. נכון שיש שם ים, ויש עוזרת בבית (שזה נפלא!), אבל ריק בלב ובנשמה.

וכשהיגיע היום ממנו חששתי, היום בו נאלצנו לארוז את עצמנו ותיקינו באופן סופי, הרגשתי ממש כאב חד בלב, בבטן.
לא היצלחתי לעצור את הדמעות. בלב כבד מאוד ארזתי וסידרתי, כשאבא שלי מתרוצץ ועוזר. אבא שלי שאני כל כך אוהבת. ליד האוטו נפלתי על צווארו ובכיתי כמו שלא בכיתי בפניו מעולם. הוא חיבק בעצב כל אחת מהבנות, נכנסנו לאוטו, ונסענו. ואני בוכה ובוכה.
הלב שלי ניקרע מבפנים כשחלפנו ויצאנו מהבית שלי. מעולם לא הירגשתי כזה כאב.
אפילו לא כשעזבנו לראשונה את הארץ. אז הכל היה מבולבל, מהול בחוסר אונים וכעס.
עכשיו התחושה מאוד ממוקדת. תחושה של שורשים עמוקים, של בית, של משפחה.

עכשיו אנחנו כאן, יומיים לפני הטיסה בחזרה לטנזניה, כולנו חולים, משתעלים, גרון כואב.
יש לנו יומיים להחלים, להתחזק, בכדי שיהיה לנו כוח לעבור את המסע הארוך והמפרך.
ניסיתי בכל מיני דרכים לחשוב איך להאריך את השהות שלי בארץ, כולל לריב עם בעלי...
אבל אני מבינה שאנחנו כולנו חוזרים לשם בעוד יומיים.

ביקור בארץ 2

על ידי ציפי_נוראל* » 02 יולי 2005, 23:38

כמה שמחנו בחברתכם תודה רבה שבאתם לבקר היה פשוט כיף
שתיהיה לכם טיסה קלה ונעימה חזרה הביתה נשיקות לשלת הבנות המקסימות

ביקור בארץ 2

על ידי עינת_טל* » 28 יוני 2005, 18:08

אוי חמודה,אני מקווה שאתם בטוב.כמה נהניתי לקרוא את המשפט -
יש רגעים שאני רוצה כבר לחזור הביתה. לבית היחידי שיש לי בעולם, בדאר-א-סאלם, לפינה שלי ,לשקט שלי.
קצה העולם...

ביקור בארץ 2

על ידי דגנית_ב* » 28 יוני 2005, 17:47

אבל כאן, לך תאבחן מלריה
ברוטשילד או מה-שמו-עכשיו בני ציון מאבחנים בבדיקת דם. זה נקרא "טיפת דם עבה". עכשיו לך תחפש לריאם...

ותוך שעה יש תשובה ? בטנזניה תוך 20 דקות! בארץ - הרבה יותר. (נעלבת בשם מערכת הבריאות הטנזנית P-: )

|חמסה| חמסה| חמסה| אורית ותומר @} מחר מבריאים כי יש עוד מקום במזוודה!
בעוד את )': אני עם קוצים בישבן, פרפרים בבטן ורשימות של "דברים מהארץ" מתעופפות בכל פינה.

אני מרגישה כתמיד שאת מבטאת את רחשי ליבי לגבי כל המסע השנתי ההזוי הזה.

אייקון של |הוצאת את המילים ממקלדתי|

ביקור בארץ 2

על ידי אורית_אוקו_ערוסי* » 27 יוני 2005, 14:33

בארבע בבוקר התעוררתי כי תומר היתה בחוסר שקט. נגעתי בה. היא היתה חמה מאוד.
התעוררה, ונרדמה שוב לסירוגין עד הבוקר.
היא עדיין חמה מאוד. החום לא יורד, ואני לא מנסה להוריד אותו, בנתיים.
בדרך כלל אין לי בעיה עם חום, אבל בגלל שבאנו מטנזניה, ישר עלה לי בראש "מלריה".
זה מלחיץ מאוד. שם, כשיש חום, הולכים לעשות בדיקת דם למלריה. דקירה קטנה באצבע, ותוך שעה יש תשובה, ואם צריך גם תרופה. אפשר לטפל וזה עובר. אבל כאן, לך תאבחן מלריה :-P .
בנתיים אין שום סימפטומים נוספים חוץ מחום וקצת ליחה.
אנחנו מחכים בנתיים.

יש רגעים שאני רוצה כבר לחזור הביתה. לבית היחידי שיש לי בעולם, בדאר-א-סאלם, לפינה שלי ,לשקט שלי. קשה לגור אצל אחרים כל הזמן. גם לבנות כבר קצת קשה. משעמם להן לפעמים, צריך לשמור על כללי הבית בו נימצאים, שהם שונים מהכללים שלנו. זה מתחיל להראות את אותותיו אצל כולנו.
אבל אז אני נזכרת שה"פינה שלי" היא רחוקה מאוד מכאן, מהמקום בו אני מרגישה בבית, ובא לי שוב לבכות.

ביקור בארץ 2

על ידי אורית_אוקו_ערוסי* » 26 יוני 2005, 13:44

הזמן מתקצר במהירות
תסלחו לי שאני חוזרת על עצמי...:-P

מרוב בילבול אני כבר שוכחת מה רציתי לכתוב. אבל מאוד רציתי, בחיי.
היום הלכנו למספרה. בסוף יצא שכולנו הסתפרנו, אפילו תומר הקטנה התעקשה להסתפר אחרי שראתה את אחיותיה . התספורת השנתית שלנו. פעם בשנה ,בביקור, אנחנו מסתפרות.
הלכנו למספרה של "לוצי". אשה מבוגרת, הונגריה, כל הזקנות של המושבה באות להסתפר אצלה, ואני.
לא מפואר, לא יומרני. הכל פשוט וצנוע. יושבים, מדברים על מזג האויר, כאן, שם, ובאירופה, קצת רכילות, "והבן שלי גם כך...". עד שמגיע תורינו. צ'יק צ'ק מספרת בדיוק כמו שביקשנו, בלי לעשות עלינו נסיונות של תסרוקות מפוקפקות.
בקיצור, עוד מן חוויה אנטרופולוגית. אנשים פשוטים, כל אחד עם העבר שסוחב מאחוריו, מאיפה בא, אם טוב או לא, האם מתגעגע, וכולי וכדומה.
בישראל יש כל כך הרבה אנשים שעזבו את מולדתם ובאו לגור כאן. קשה לי לתאר לעצמי מה הם עברו.

מחר שוב חוזרים לצפון. שוב אהיה בלי מחשב לכמה ימים.

"כאן ועכשיו" אני מנסה לשנן לעצמי.
אבל זה נהיה ממש קשה.

ביקור בארץ 2

על ידי אורית_אוקו_ערוסי* » 25 יוני 2005, 11:29

אתמול ניפגשנו עם חברים בתל אביב, במקום שניקרא "שלוותה"...
על החוף, עם עשרות תל-אביביים, אנשים עם עגלות שעושים פרצופים למי שיושב בהן, ילדים רצים מצד לצד,נשים בהריון,אבות צעירים עם ילד על הידיים, כל אחד ב"סטייל" שלו. הומה אדם. היה שם אבא אחד שירד לחוף עם תינוק מעורסל ביידיים ורץ שם הלוך וחזור בכדי להרדים אותו... הסתכלתי מסביבי ,אף לא מנשא אחד, אף לא אמא מניקה אחת :-( .
אבל נהניתי להסתכל על אנשים. אנשים שלא ממש הרגשתי שייכת אליהם, אבל נהניתי להסתכל. לפחות דיברו עברית, לפחות יכולתי לזהות "טיפוסים" שונים, בכל זאת,שייכת במידה מסויימת.

היה צפוף. אנחנו לא אוהבים צפיפות. גאיה אפילו לא רצתה להיכנס. ואז גילינו שאפשר לרדת לחוף עד המים.
מיד כולם היו למטה. רצות מצד לצד, אוספות צדפים, שמחות ונהנות. היה כיף להיפגש שוב עם הים.
ים אחר, חול אחר, כהה יותר, אבל ים. עשה טוב לכולנו.

אני מבקרת בהמון בתים- מסודרים, מבולגנים, נקיים יותר או פחות, קטנים, גדולים, ישנים,חדשים.
פוגשת המון אנשים- זקנים, מבוגרים, צעירים, ילדים, "באופנים", לא "באופנים", עירוניים, לא עירוניים, קיבוצניקים.
וכולם כולם נעימים לי. כולם מזמינים ומחייכים.

הזמן מתקצר במהירות.

ביקור בארץ 2

על ידי אורית_אוקו_ערוסי* » 24 יוני 2005, 14:52

מה קרה לך?
נפלתי לזרועותיו ובכיתי.
שאני אדחה קצת תשומת לב?... ;-)

ביקור בארץ 2

על ידי רוח_על_המים* » 24 יוני 2005, 12:59

עכשיו הוא יושב לידי וקורא ונושף עלי אויר מתחנף...
תשחקי אותה קשוחה, שימשיך להתחנף ;-)

(()) (()) (()) לך לו ולבנות

ביקור בארץ 2

על ידי אורית_אוקו_ערוסי* » 24 יוני 2005, 12:42

היום בעלי החליט שצריך לארוז את מה שלא בשימוש בכדי לראות כמה מקום לוקח וכמה מזוודות צריך עוד לקנות.
הוא נהיה עצבני מאוד ולא נחמד, והתחיל להגיד שהגזמנו עם הקניות ושהבאתי לכאן יותר מידי דברים למרות שידעתי שנקנה הרבה, ואני קולטת מבין השורות שהוא יורה לאויר ולעברי, שמלחיץ אותו הערימות האין סופיות של הדברים והמזוודות הכבדות שיצטרך לסחוב, והכעס הוא בכלל לא עלי, אבל מושלך עלי.
למה אני צריכה לספוג את הכעס והתסכול של כולם?! את הקושי של הבנות ואת התסכולים של בעלי?
למה אין מי שיספוג את שלי? בא לי לבכות כשהוא התחיל לארוז. זה "דחף לי לפנים " את זה שסוף הביקור קרב.
וגם לי קשה, וגם לי חרא, ובא לי לבכות!! אבל אף אחד לא מקשיב לי, כי כל אחד עסוק בשלו.
עכשיו הוא יושב לידי וקורא ונושף עלי אויר מתחנף...

ביקור בארץ 2

על ידי אורית_אוקו_ערוסי* » 23 יוני 2005, 17:54

כשרק היגענו ואמרתי לאנשים שהיגענו לחודש ,הם הרימו גבה ואמרו "אה, להרבה זמן".
אז זהו, שזה לא.
פעם בשנה לחודש זה כלום!

ביקור בארץ 2

על ידי אורית_אוקו_ערוסי* » 23 יוני 2005, 17:44

שוב חזרנו למרכז הארץ.
השהיה במחוזות ילדותי עושה לי משהו בלב.
שם אני מרגישה באמת בבית, שייכת, מחוברת עם שורשים עמוקים עמוקים.
כיף לטייל בין שבילי הקיבוץ, לראות את הבנות רצות בשמחה, לעשות פיקניק על הדשא הגדול ליד חדר האוכל, לשחק בגן המשחקים, ללכת לבריכה (בבוקר,כשהיא כמעט ריקה...), להתעורר מציוץ הציפורים בבוקר.
גם היינו במפגש בראש פינה. ביקשתי בליבי שיהיה שקט. בלי הרבה אנשים. רק אלה שאני מכירה.
היגענו קצת באיחור, ניכנסנו ו... שקט! שאלתי אם זה הכל וענו לי שכן. השאר לא היגיעו. אז עניתי שאני היזמנתי את זה...
צחקנו.
התחבקתי והתישבתי. עם הטוסיק על קצה הכסא. "תגידי, באת מפולניה?! שבי בנוח!".
אני מתנצלת ומתיישבת בנוח.
אחר כך הבנתי שכבר שכחתי שאפשר להרגיש פשוט נינוחים בבתים של אחרים, כי שם אני תמיד צריכה להיות מנומסת ולשמור את צעדי ואת התנהגות בנותיי. כמה מתסכל. כמה חסרו לי הנינוחות הזאת, חוסר הרשמיות. פשוט כיף להיות.
לבנות לקח קצת זמן, אבל בסופו של דבר כל אחת מצאה לה עם מי לשחק.
וכשכמעט היגיע הזמן לנסוע, גאיה היגיע בוכה כי היא תכננה לעשות "מחנה" עם חברה והיפריעו להן, והיא היתה כל כך מתוסכלת "זהו זה! זאת היתה ההזדמנות האחרונה!",והיא בוכה ,בוכה. ופתאום רציתי לבכות איתה, על החד פעמיות שבפגישות שלנו עם כולם. והדמעות חנקו לי בגרון.

יומיים אחר כך נסענו לבקר חברים בישוב בו גרנו.
ככל שהתקרבנו נעשה לי קשה יותר להחזיק את הדמעות בפנים. איך שנכנסנו בשער ,נפרץ גם סכר הדמעות ופרצתי סוף סוף בבכי, שהתגבר עד שעברנו את הבית המקסים בו גרנו במשך שלוש שנים מאושרות.
אוף, הייתי צריכה את הבכי הזה.
לא ידעתי איך אגיב אם נעבור שם שוב, וזה פשוט הציף אותי.

כל פגישה היא מרגשת אותי עד דמעות. לא תמיד אני נותנת לעצמי לבכות. בדרך כלל מנסה לא. לעיתים זה פשוט יוצא בלי שליטה.
לא רציתי לעזוב את הצפון. הרגשתי שם כל כך טוב. כל כך בבית, כל כך נוח.
אבל הזמן לא חס, ויש עדיין דברים לעשות גם כאן.
קנינו ביגדי ים לכולם, עשיתי רישיון נהיגה חדש, במקום זה שניגנב לי בשנה שעברה.

כבר עבר חצי.
ביום שלישי ,בעוד פחות משבועיים כבר עולים על המטוס בחזרה לטנזניה.
שוב דמעות...

ביקור בארץ 2

על ידי קים_קלר* » 22 יוני 2005, 11:06

רק כדי לתת קונטרה אומר שהזמן באירופה זז ממש באותה המהירות
אני פה כבר יותר משלוש שנים שמרגישות כמו יומיים וחצי
הכל תלוי בעין המתבונן

תופס גם לגבי הביטוי "ארץ הקודש"

ביקור בארץ 2

על ידי דנה_ה* » 21 יוני 2005, 20:31

יו, אורית, רק עכשיו ראיתי את הדף הזה. ברוכים הבאים לארץ הקודש (שבאמת הזמן בה עובר מהר יותר. עובדה - כשאני בחו"ל הזמן עובר לי לאט לאט). ברוכים הבאים גם אם רק לזמן קצר. מרגש מאוד לקרוא את מה שאת כותבת, ואני שמחה שאתם פה, ממלאים קצת את המצברים - הפיזיים והנפשיים.

ביקור בארץ 2

על ידי Pלונית_אחרת* » 21 יוני 2005, 17:18

הייתכן שבארץ הקודש הזמן זז יותר מהר?...
כנראה, ותשאלי גם את אליס (-:
נשמע אינטנסיבי, ממלא, מרגש, מתיש, משמח, מעציב - ווואוו.
וגם מה שרוח אומרת:
לא לשכוח לנשום בין הריצות, הביקורים והקניות

ביקור בארץ 2

על ידי רוח_על_המים* » 21 יוני 2005, 12:34

הייתכן שבארץ הקודש הזמן זז יותר מהר?...
אני די בטוחה בזה, כל הקדושה האינטנסיבית משלוש הדתות, איכשהו משנה כאן את חוקי הפיזיקה;-).

נשמע מאוד אינטנסיבי מה שעובר עליכם. לא לשכוח לנשום בין הריצות, הביקורים והקניות|Y|

ביקור בארץ 2

על ידי אמבט_ים* » 18 יוני 2005, 10:12

(())
אורית יקרה, אני אשמח לדבר איתך טלפונית,
וגם מוטי (you know)
|L|
תהני מכל רגע.

ביקור בארץ 2

על ידי אורית_אוקו_ערוסי* » 17 יוני 2005, 18:55

אני נכנסת לדפים כאן באתר, קוראת על מפגשים בין אנשים. לאו דוקא מפגשים המוניים, פשוט מפגש בין שני אנשים, "היה כיף", "מחכה להיפגש שוב", וכולי וכדומה, ואני חושבת לעצמי שזה לא יכול להיות קשור אלי, כי אני נפגשת כאן באופן חד פעמי עם כל אחד, אם יש לו מזל, ואין "ניפגש שוב בשבוע הבא, או בעוד יומיים", אין "להתראות מחר".
יש "סימנתי V על פגישה עם...".
ופתאום אני קולטת מה קורה. וזה עצוב לי.

ביקור בארץ 2

על ידי אורית_אוקו_ערוסי* » 17 יוני 2005, 18:45

יוווווווווווווו, שוב היגיע סופשבוע. שוב נעלם לי שבוע מהחיים.
נכון שקנינו עוד דברים וראינו עוד קצת אנשים, אבל איך כבר שוב יום שישי??
הייתכן שבארץ הקודש הזמן זז יותר מהר?... :-0

ביקור בארץ 2

על ידי אורית_אוקו_ערוסי* » 17 יוני 2005, 15:28

היום היה יום קניות.
התחלנו בקניון. חוסר הצלחה בחנות המשקפיים, צפוף מדי ושלחו אותנו בכדי לחזור בשבוע הבא. לא נחזור לשם. נקנה במקום אחר.
אכזבה ראשונה לגאיה, שמביאה איתה קריזה מלווה בבכי וצרחות. באמצע הקניון. לא פעם ראשונה. מודה שזה מוציא את שנינו, את בעלי ואותי, משלוותינו.
היצלחנו כן לקנות תחתונים וגרביים לכולם. מצליחים להרגע ולהרגיע וניכנסים שוב לאוטו.
תחנה שניה, חנות נעליים שהימליצו לנו עליה. קנינו נעליים וסנדלים לכל ילדה. אחריה חנות ספרים. יצאנו עם ערימה של ספרים וחוברות עבודה, ואני עם סחרחורת.
כל החנויות הענקיות האלה, עם הניאונים ומיליון איש, וסחורה אין סופית. מצד אחד אני רוצה להסתובב ולברוח, ומצד שני, לקנות את כל החנות, כי אחר כך כבר לא נהיה כאן, אז צריך סטוקים מהכל, ומה יהיה כששוב יהיה הכל קטן, או כשניגמור לקרוא את כל הספרים שקנינו ו...
כל כך מתסכל. ממש מלחיץ אותי העובדה שנגיע שוב לציויליזציה רק בעוד שנה.
טוב, אז עשינו V על נעליים וסנדלים ועל ספרים.
גם זה משהו.

מחר נוסעים שוב צפונה. שם אין לי מחשב. התקלקל לצערי.
ניפגש בהמשך.

ביקור בארץ 2

על ידי אורית_אוקו_ערוסי* » 16 יוני 2005, 16:57

הי קים, חמוד, כתבנו ביחד.
ועוד בעודי כותבת חשבתי שאולי מישהו כותב ביחד איתי...

הלואי ויכולנו רק לטייל. שכרנו אוטו בכדי להיות ניידים. אבל בגלל שאנחנו גרים היכן שאנחנו גרים, יש באמת המון דברים לקנות, כי אחרת נישאר בלי. ואני מדברת על ההכרחיים כמו בגדים, סנדלים, נעליים, בגדי ים, ספרים ועוד ועוד...
וחוץ מזה בכלל לא צריך לעודד אותך כי את עושה חיים משוגעים!!! |Y|

ביקור בארץ 2

על ידי אורית_אוקו_ערוסי* » 16 יוני 2005, 16:52

עוד לא סיימת את אשר עלייך לסיים שם
עינת טל, תודה שדחפת לי את האמת לפנים ;-). :-(

אל תהיי במירוץ להספיק
אי אפשר.
יש המוווווווווווון להספיק. מקניות אין סופיות ועד פגישות עם אנשים.
והזמן טס. חייבים לרוץ בקצב שלו בכדי לא לחזור ביידיים ריקות, פיזית ונפשית.

ציפי יקרה. תודה. גם לנו היה כיף מאוד.

רציתי לכתוב. אבל לא יוצא לי כלום.
ביליתי היום שלוש שעות מתישות במשרד הפנים בכדי להוציא תעודת זהות במקום זאת שניגנבה לי בביקור לפני שנה.
שלוש שעות ישבתי בחדר ענק עם כל עמך ישראל, אנשים מכל הסוגים הצבעים והמינים, וחיכיתי, התבוננתי.
ואז השוותי. השוותי לתהליך שעברתי במשרד ההגירה בניירובי בכדי לקבל תעודת תושב חוץ.
שם התלווה אלי משהו מקומי, ביליתי שם כשעתיים, חיכיתי בתורים, עברתי שלושה פקידים איטיים להחריד, הירגשתי זרה ולא שייכת,התכווצתי בכדי לא ליבלות, ובסופו של דבר לא קיבלתי כלום ביד, אלא חיכיתי עוד כחודשיים עד לקבלת הכרטיס.
ואילו כאן, אמנם חיכיתי שלוש שעות,נישארתי לבדי בלי חשש, אבל הרגשתי בטוחה, שייכת. היכרתי את כל הטיפוסים, הנעימים יותר או פחות, הבנתי את השפה,הייתי אצל פקידה אחת בלבד למשך כחמש דקות שבסופן קיבלתי תעודת זהות חדשה ביד.
לאחר מכן הירגשתי כמו אחרי ריצת מרתון, מותשת, אבל עם הגביע ביד...

הבנות שלי נהנו באותו הזמן ממנה גדושה של ממתקים שבעלי קנה להן בכדי להעביר את הזמן :-P

ביקור בארץ 2

על ידי קים_קלר* » 16 יוני 2005, 16:13

הוי הוי ארץ ישרואל.....

הפעם אחרונה שהיינו בארץ הייתה הכי מוצלחת למרות שהייתה רק לשבועיים
פשוט היינו כל הזמן עסוקים
הרבה פעילויות והרבה נסיעות.....לאילת,ים המלח,המרכז הצפון והדרום בשבועיים
ביום אחד ראינו את את ים סוף ,ים המלח וים תיכון ולמחרת את הכנרת...
ככה בפעילות תמידית הרגשתי שגם למרות שלא ראינו את כל החברים הקרובים
הביקור היה ממצה ומספק.

בביקור לפני זה היינו חודש כמעט אך ורק בקיבוץ )מחוסר תחבורה בעיקר(
והיה די מבאס למרות השהות הארוכה....

טייק איט איזי ופשוט תהני בלי לחשוב על המחר
אבל בידיעה וקבלה שהוא יבוא
איך אמרנו בצבא - עוד לא נולד המנייאק שיעצור את הזמן

והפעם שתחזרי לאפריקה זה יהיה יותר קל
כי את כבר קצת יותר מכירה ומבינה ויודעת מה קורה מסביב

וחוץ מזה בכלל לא צריך לעודד אותך כי את עושה חיים משוגעים!!!

ביקור בארץ 2

על ידי ציפי_נוראל* » 15 יוני 2005, 22:17

@} @} @} @} @}
מכל הלב שתמיד יפרח לך בפנים ובחוץ
וים של נשיקות לבנות המקסימות שכל כך נהנינו בחברתן

ביקור בארץ 2

על ידי עינת_טל* » 15 יוני 2005, 18:51

אין לי מושג איך אני חוזרת לטנזניה בעוד שלושה שבועות.
כמו שאת,
עם הדמעות,
הרגשות,
רעיונות חדשים,
קשרים עם אנשים,שישארו בארץ,
עוד לא סיימת את אשר עלייך לסיים שם.

ביקור בארץ 2

על ידי נועה_בר* » 15 יוני 2005, 15:31

_אני שמחה עד כלות, אני חרדה עד דיכאון, אני מאושרת ואני עצובה.
אני מרגישה בבית. מרגישה את האדמה תחת רגלי, את השורשים שלי עמוק בתוכה. מרגישה שייכת._
(())(())
ווואאאוו, מלא רגש ! ואכן, מרגש.

ביקור בארץ 2

על ידי אורית_אוקו_ערוסי* » 15 יוני 2005, 13:02

אני מוצאת את עצמי שותפת כלים, מנגבת את השולחן, תולה כביסה.
וזה כזה כיף

ביקור בארץ 2

על ידי אורית_אוקו_ערוסי* » 15 יוני 2005, 13:01

תומר יושבת בבית שימוש, ואני עסוקה בעינייני.
ואז הקריאה "אמא, בואי תנגבי לי!"
אני ניגשת ו... ערימה של נייר טואלט מפוזרת על הרצפה.
תומר :"אמא, סיימתי".
אני:" כן, ואני רואה כאן ערימה של נייר טואלט על הרצפה. אני לא מרשה לפזר נייר טואלט."
תומר, בחיוך שיודע :"נכון, אז תאספי ותשימי חדש".

ביקור בארץ 2

על ידי אורית_אוקו_ערוסי* » 15 יוני 2005, 12:01

התלבטתי הרבה אם בכלל לכתוב את הביקור הזה.
הרי כבר כתבתי הכל בביקור בקודם.
ואולי אני בכלל לא צריכה לכתוב הפעם?
בקיצור, החזקתי מעמד שבוע בדיוק! כשבכל יום אני כותבת לי בראש קטעים שלמים שלא נכתבו מעולם.
ואז הבנתי שאולי הכתיבה תעזור לי לעבד את החוויות ואת הרגשות שחולפים בתוכי בזמן הזה. הזמן הקצוב והיקר הזה שאני מבלה כאן, תרתי משמע.

היגענו לפני שבוע בדיוק. נחתנו בשעה שבע בבוקר ,אחרי לילה ארוך ומתיש (אבל שווה! ;-) ).
פתאום אתמול הבנתי שעבר שבוע מאז שהיגענו. כבר שבוע! איך? איך נעלם לי שבוע שלם?
איפה הייתי? לא הספקתי כלום! רק היגעתי! שמישהו יעצור את הזמן!!!

עכשיו אני מתחילה לצאת מההלם. רוצה לחוות את הכל במלואו. מרגישה שהכל עובר לידי. אבל זה לא אמור להיות כך! אני אמורה להיות נוכחת, לטעום מכל מה שמוצע לי כאן, כל מה שחיכיתי לו כל כך הרבה זמן.

כבר נפגשנו עם כמה חברים.
כל מפגש הוא מרגש מאוד. חיבוקים ודמעות (שלי בעיקר), דפיקות לב מואצות, ודיבורים, דיבורים, דיבורים. רוצה לשמוע הכל, מה קורה ומה קרה למי וכמה ולמה.
רוצה ךספר הכל, מה קורה ומה קרה למי וכמה ולמה. רוצה להביט בכולם טוב טוב, שתישאר לי בראש תמונה ברורה , זיכרון חי.
רוצה להישאר עוד ועוד, אבל הזמן אינו חס.

ניכנסנו לסופר בחצור הגלילית. כולה חצור הגלילית (בלי להעליב,כמובן), האמא של הפרובינציות, ונידהמנו. יש הכל מהכל ,בכל הצבעים והטעמים שרק אפשר לחלום עליהם. שפע בלתי יתואר.
אתם בודאי מגחכים לעצמכם, אבל אחרי שגרים במקום כמו דאר-א-סאלם, שהוא מדבר צרכני יבש וצחיח, אפילו הסופר בחצור הגלילית הוא מדהים ומלא כל טוב!
כשחיפשתי מרכך שיער, שזה דבר אלמנטרי לכל הדיעות, עברתי בכמה חנויות עד שמצעתי משהו, וגם אז, היה רק סוג אחד! וכאן, עשרות, מכל הסוגים והצבעים והריחות. כנ"ל עם שמפו, גבינות, לחם,שוקולדים, ועוד ועוד. והכל במחירים סבירים ונוחים!!
הלואי ויוכלתי לקחת איתי את כל הסופר...

ומה אני מרגישה? קשה לי להגדיר.
אני שמחה עד כלות, אני חרדה עד דיכאון, אני מאושרת ואני עצובה.
אני מרגישה בבית. מרגישה את האדמה תחת רגלי, את השורשים שלי עמוק בתוכה. מרגישה שייכת.
אין לי מושג איך אני חוזרת לטנזניה בעוד שלושה שבועות.

ביקור בארץ 2

על ידי אנונימי » 15 יוני 2005, 12:01


חזרה למעלה