שלום לכולן,
לא כתבתי כמה חודשים אבל בזמן הזה לקחתי את העצות שלכם ובאמת התבוננתי. או ניסיתי לעשות כך. ולכן הפסקתי לכתוב פה.
התבוננות היא הגדרה קצת מעורפלת מבחינתי אבל לקחתי את זה למקום שנראה לי נכון.

תהיתי אם להמשיך ולכתוב בדף בטחון כלכלי, אבל אחרי מחשבות עם עצמי אני מגלה כמה חשיבות יש לנושא הכלכלי בהרבה מהבחירות בחיי. גם אם קשה לי להודות בכך.
גדלתי בבית בו כל הזמן דיברו על הכסף, ובין אם במודע או לא, ההורים שלי תמיד שידרו תחושה של חוסר. אני זוכרת כילדה שהרבה מחבריי היו יוצאים לטיולים עם המשפחות שלהם ותמיד ההורים שלי היו אומרים שאין מה לעשות, הם לא יכולים וזה לא נורא.
בעיני זה באמת לא היה נורא, אבל בגלל רגישות מאוד גדולה שלי לשפת גוף ולדברים שמובעים מעבר למילים ראיתי את הכאב של תחושת החוסר הזו.
אני מנסה להיות אובייקטיבית, ואחרי שטיילתי קצת בעולם וראיתי עוד צורות חיים, היום אני לא חושבת שיש באמת חוסר. הכל שאלה של כמה אתה רוצה לנפח את הבלון שיש לך ביד.
לי מספיק ניפוח קל. גם אם קשה לי להודות בזה, וגם אם זה מאכזב מאוד את אמא שלי.
באותו הקשר, ראיתי הרצאה בטד של בחור בשם אלאן דה בוטון, והוא דיבר על כך שהצלחה זה עניין של הגדרה. נשמע בנאלי, אבל לפעמים קל לבלבל ולחשוב שהצלחה זה משהו כלל עולמי שמתבטא בכסף או בפרארי....


ולענייניו,
המצב כרגע ביני לבין הבחור תפס תפנית לא כל כך חיובית, ואני בהתלבטות מאוד גדולה. מהרבה בחינות. דווקא הפן הכלכלי כרגע פחות מדאיג.
אני תוהה אם יש כאן מישהי שיכולה להמליץ לי על מקום או אדם שאפשר ללכת אליו / קבוצה/ כל דבר אחר. משהו בתקציב לא אסטרונומי מדי, כדי שאני אוכל כבר להתקדם עם עצמי ועם החיים שלי ולצאת מהתקיעות וההתלבטות הבלתי פוסקת.

תודה מקרב לב.

הי זאת אני
כשקראתי על הפער ביניכם בתחילת דברייך עלו לי שני דברים. תראי אם זה מדבר אלייך.
הראשון הוא שיש אמונה שמדברת על לחיות את הרגע (ויכול להיות שהוא חי לפיה). ואז אם חיים לפי אמונה זאת מה שחשוב הוא החיים עכשיו.
השני מדבר על השיקולים של אישה שנמצאת בשלב של בחירת בן זוג "רציני" בחייה. היא בוחנת האם איתו מובטח הביטחון של הילדים שיהיו להם. לכך יש סימוכים מחקריים בספר "המוח הנשי"
כמובן של בטחון כלכלי יש משקל רב בהקשר לכך.

מה שיוצר את הפער הוא ההבדל בין צורך שלו לחיות את הרגע לבין הצורך שלה להבטיח ביטחון לתא המשפחתי.
מה עושים?
אם זה המצב אצלכם מתבוננים בו. מודעים אליו. מכילים את הפער הזה.
זה הצעד הראשון.

כי עמוק בפנים מתחולל אצלי כאוס, אני חושבת.
אז אולי כדאי לך לחכות קצת? אם את יכולה. להגיע להחלטות ממקום יותר שקט, ובינתיים להמשיך להנות מהקשר בלי להתחייב יותר ממה שאת כבר מחוייבת?

מה הכוונה ב כדאי לך לבחור לעצמך מסלול התפתחות אישית ?
יש כל מיני דרכים... אנשים אוהבים כל מיני טכניקות. סוגי טיפולים שונים, מדיטציה, אני אוהבת התמקדות כידוע... משהו שיתמוך בך עם הבחירות שלך וגם עם השקט הפנימי.

אני מרגישה שקשר זוגי, גם אם מאתגר ובעייתי (ואולי בגלל שהוא מאתגר) נותן לי הרבה יותר ממה שנותן לי בטחון כלכלי והסדר בחיים שאני מודה שאני גם אליו שואפת.
אני מבינה אותך. אם כך, את יודעת שמה שחשוב לך הוא לחיות ביחד עם מישהו. ויש לך עכשיו מישהו שאת מרגישה אליו רגשות מאד חמים וגם מאד נהנית איתו.
היות ואתם לא שיבוטים אחד של השני, אז לכל אחד מכם אישיות שונה וסדרי עדיפויות שונים. אז הוא פזרן... יכל להיות קמצן/טיפש/גזען/קנאי כמו שקיים בכל אחד מאיתנו.


גדלתי גם בבית בו אמא שלי הייתה החסכנית ואבא שלי היה הפזרן, ומערכת היחסים ביניהם תמיד נראתה לי לא בריאה וכזו שמובילה למתח מתמיד בבית.
מערכת יחסים לא טובה בעיניי היא כשכל אחד משוכנע שהצדק עימו ואוטוטו הוא מצליח לשכנע את זולתו.
בכל זאת, אני מבינה שאם המתח אצל הורייך היה בגלל כסף- אז את חוששת שגם אצלך יהיה פוקוס על העניין הזה, נכון?
אבל ברגע שאת מודעת לכך, את גם יכולה לקבל החלטות שיגרמו לכך שלא תשחזרי את אותה מערכת יחסים.

אז חשבונות בנק נפרדים במצב כזה זו אפשרות הגיונית. ולגבי האידיאל לחלוק הכל - אפשר לחלוק כמעט הכל ועדיין לא לחטוא לערכייך.
אפשרות אחרת היא להחליט שפותחים חשבון ביחד אבל שמים כל חודש X מהמשכורות בתכנית חסכון ואז בדף החשבון רואים רק את ההכנסות השוטפות וזה מכניס לפרופורציות.
ועוד משהו, אצלנו בעלי שינה את גישתו כשנולדו הילדים והתחילו הוצאות כבדות על גן וכו'. פתאום הוא נכנס ללחץ ולתחושת מחוייבות עמוקה בידיעה ששני הזאטוטים הם תחת אחריותו (גם שלי, כמובן) ולמד לוותר על ספונטניות בנושא קניות. הורות היא שלב מבגר מאד, מנסיון.

רוזמרין,
תדאגי לבטחונך הכלכלי, בדיוק כמו שכל אדם מסוגך דואג לבטחונו הכלכלי.
הכוונה היא לנהל חשבון בנק נפרד ממנו למשל? (קפצתי כמה שנים קדימה בזוגיות, כן?)
אם כן, זה נושא שמבחינתי בעייתי. אידיאלית, אני חושבת שגבר ואשה צריכים לחיות יחד ולחלוק בכל, כמובן שגם בכסף.
מעשית, אני לא אכחיש שהייתי מעדיפה שכסף שאני חוסכת יישמר במקום "בטוח", בשביל העתיד של שנינו והילדים שאני רוצה שיהיו בקרוב.
בפועל, גדלתי גם בבית בו אמא שלי הייתה החסכנית ואבא שלי היה הפזרן, ומערכת היחסים ביניהם תמיד נראתה לי לא בריאה וכזו שמובילה למתח מתמיד בבית. אמי היא על תקן המחנכת של אבי, או אם תרצו נביאת הזעם, ואני ממש לא רוצה לחזור על ההיסטוריה הזו שוב.

אולי עדיף שימשיך לחיות לבד. זה לא פסול ולא נורא בכלל.
זה לא פסול כלל, אבל זה עשה לי כיווץ בלב לקרוא או לחשוב שאולי כזו אנרגיה אני מזמנת לחיי. רוב חיי הייתי לבד, וזה מקום שמאוד קשה לי איתו. אני מרגישה שקשר זוגי, גם אם מאתגר ובעייתי (ואולי בגלל שהוא מאתגר) נותן לי הרבה יותר ממה שנותן לי בטחון כלכלי והסדר בחיים שאני מודה שאני גם אליו שואפת. זו מין שאיפה בלתי מושגת כי עמוק בפנים מתחולל אצלי כאוס, אני חושבת.

סאלי,
אני לא כל כך צעירה כמו שאני נשמעת ומה הכוונה ב כדאי לך לבחור לעצמך מסלול התפתחות אישית. ?

האם קיים אדם בעולם שנכנס לזוגיות מחייבת כאשר הוא לגמרי נטול חששות?
האמת היא שכן, וזה לא מעיד על שום דבר, בעיקר על עצימת עיניים

לא, אני לא מוכנה לחיות עם זה. אני לא רוצה להיות בחרדות כלכליות כל החיים שלי.
בין מצב חיצוני לבין חרדה כמעט אין שום קשר. חרדה היא חויה פנימית שאפשר ללמוד לפתח אותה לכוון אחר. ואילו בחירות כלכליות לא קשורות לחרדה.

את נשמעת לי מאוד צעירה. אני חושבת שכדאי לך לבחור לעצמך מסלול התפתחות אישית. זה גם יעזור לך לנושא החרדה וגם יעזור לך להתבונן פנימה בכנות ולראות אם את רוצה להמשיך איתו.

לא, אני לא מוכנה לחיות עם זה. אני לא רוצה להיות בחרדות כלכליות כל החיים שלי.
את לא צריכה לחיות בחרדות כלכליות. תדאגי לבטחונך הכלכלי, בדיוק כמו שכל אדם מסוגך דואג לבטחונו הכלכלי. גם גבר מסוגך שמתחתן עם אשה פזרנית לומד לדאוג לבטחונו הכלכלי.

אני ילדה טובה מבית טוב. הוא מעשן, שותה, אוכל בכלים חד פעמיים (רחמנא ליצלן!), שומע מוזיקה מוזרה, ממש לא נקי. ממש לא שומר על הכסף שלו!
נו, כל-כך הרבה מגרעות ועדיין טוב לך איתו?
את בטח מבינה שאין מצב של התאמה אחד לאחד וגם אם היתה - לא בטוח שהיתה אהבה או משיכה.
מי שחשוב לו/לה שהדברים יתנהלו לפי ערכיו או סדרי עדיפויותיו - אולי עדיף שימשיך לחיות לבד. זה לא פסול ולא נורא בכלל.

בעיניי, הגדילה הכי חשובה בזוגיות הוא היכולת לחלוק ולוותר ולהשתנות תוך כדי תנועה וללא איבוד "העצמיות". גדילה כזו מתקיימת גם תוך כדי גידול ילדים.

תודה רוזמרין, מצ'רה וסאלי - על התגובות.
רוזמרין, אני יודעת שזה לא יפה לומר, אבל בן זוג אני יכולה לבחור - ילד - אני לא בדיוק יכולה לבחור.
או שאולי כאן מתחילה הבעיה, בחיפוש הבלתי פוסק אחר הדבר הכי טוב?

אני כל הזמן מוצאת סיבות ל"לא". מאז שאני קטנה. נוטה לשקול, לאזן, לחשב, לבדוק, לחפש את הדבר המושלם.
לא, הוא לא קיים. האבסורד הוא, שכל דבר בהתנהגות של הבחור הזה שהכרתי, שונה במהותו ממה שחשבתי שאמשך אליו או אחפש אצל בני הזוג השלי.
אני ילדה טובה מבית טוב. הוא מעשן, שותה, אוכל בכלים חד פעמיים (רחמנא ליצלן!), שומע מוזיקה מוזרה, ממש לא נקי. ממש לא שומר על הכסף שלו!
על הכל, הכל, אני מרגישה שאני מוכנה לוותר, כי באמת שהפלוסים בקשר בינינו הם כל כך ענקיים ואין מה להתחיל לחשוב על כל הדברים האלו שנראים לי איכשהו זוטרים, וגם כי אני רואה שבהרבה תחומים הוא ממש מביע רצון והתלהבות להשתנות.

אבל כשזה נוגע לכסף, לבטחון הזה, אני מרגישה משותקת! מהשיחות שדיברתי איתו, וניסיתי לא לחפור על זה יותר מדי, אני רואה שאין הבנה מינימלית, ממש שפה אחרת שאנחנו מדברים.

לא, אני לא מוכנה לחיות עם זה. אני לא רוצה להיות בחרדות כלכליות כל החיים שלי.
אבל כן, אני רוצה להרגיש בחיים
אז אני יכולה לוותר על הקשר הזה ולחכות שיבוא משהו מושלם, אבל מה הסיכויים שהוא יבוא?

האם קיים אדם בעולם שנכנס לזוגיות מחייבת כאשר הוא לגמרי נטול חששות?

יחד עם זה, זה לא שהקושי שנוצר מהשוני בגישה נעלם עם הזמן. הוא נשאר, גם אם הוא מתמתן. השאלות שאת מעלה הן מאד אמיתיות. צריך לשקול עם כמה קושי מוכנים לחיות.
יש סיכוי גדול שהמחלוקת הבסיסית הזו תשאר קבועה לכל אורך הדרך.
אנשים ללא ספק יכולים להשתנות - אבל אי אפשר לבנות על זה.
השאלה היא, האם את מוכנה לחיות עם זה?

_אז מה שקרה במשך השנים הוא שאני למדתי להיות פחות חרדה והוא למד לשמור על הכסף. עדיין יש הבדלים אבל הם הצטמצמו.
אם הייתי מפעילה שיקול כלכלי כזה בתחילת הקשר - הייתי מפסידה את בן הזוג הכי טוב בעולם בשבילי ואת הילדים הכי הכי שלי :)_
מה שרוזמרין אמרה.
יחד עם זה, זה לא שהקושי שנוצר מהשוני בגישה נעלם עם הזמן. הוא נשאר, גם אם הוא מתמתן. השאלות שאת מעלה הן מאד אמיתיות. צריך לשקול עם כמה קושי מוכנים לחיות.

קשר זוגי רציני, יכול להצליח כאשר הגישה של בני הזוג היא כל כך שונה במהותה?
קודם כל, זו שאלה שטובה לא רק לנושא שמירת כסף אלא גם לחינוך ילדים, פוליטיקה או סדר ונקיון.

אני יכולה להעיד מנסיוני. כולנו משתנים כל הזמן. יש טריגרים שגורמים לנו להשתנות יותר. למשל בן זוג. למשל ילדים.
מה תעשי אם תגלי בעוד 20 שנה שיש לך ילד שאוהב לבזבז ולבלות, גם אחרי שהסברת לו מכל הכיוונים את החשיבות של שמירת הכסף? הרי לא תפרדי ממנו, נכון? וגם לא תפסיקי לאהוב אותו.

אני זוכרת את הפעם הראשונה שנכנסנו למינוס בבנק. היינו צעירים ואני הייתי מבועתת. הוא לא ראה מה הבעיה - כולם ככה ומסתדרים.
אז מה שקרה במשך השנים הוא שאני למדתי להיות פחות חרדה והוא למד לשמור על הכסף. עדיין יש הבדלים אבל הם הצטמצמו.
אם הייתי מפעילה שיקול כלכלי כזה בתחילת הקשר - הייתי מפסידה את בן הזוג הכי טוב בעולם בשבילי ואת הילדים הכי הכי שלי

היי חברים יקרים, אני אנונימית הפעם ואשמח לעצתכם.

השאלה שלי נוגעת לתחום הכלכלי בהקשר הזוגי.

אני יוצאת עם בחור זמן מה, אני מכוונת לכך שהקשר בסופו של דבר יגיע רחוק, אבל זה עדיין מוקדם לדעת. הוא צעיר ממני ועדיין סטודנט, ואני מרגישה שיש פער לא קטן כרגע בחשיבה שלנו בנוגע לעתיד.

הגישה הכלכלית שלנו שונה מאוד במהותה. אנחנו באנו גם מתרבות אחרת וגדלנו בבתים עם גישה שונה מאוד לכסף. ההורים שלו מובטלים כבר כמה חודשים. מבחינתי אם ההורים שלי היו מובטלים אני הייתי כרגע בחרדות.

הוא : חי מהיד לפה. הוא עובד די הרבה אבל גם מבזבז הרבה מאוד כסף. הוא לא רואה את ההוצאות שלו כבזבוז, אלא כדרך חיים.
בעיני ההוצאות שלו על מסעדות ושתייה הן רבות מדי.
אין לו שום חסכון, ולו הכי מינימלי, לאחר כך, חי כל חודש בחודשו.

אני : עובדת די הרבה. כן, מוציאה כסף על הנאות ובילויים אבל יותר מחושבת ממנו. מאז שאני איתו אני הופכת ליותר בזבזנית כי אני לא אוהבת לחיות על חשבון אחרים ואין מנוס מלהודות, אני מפחדת להיתפס כקמצנית.
אני מאוד מנסה לחשוב על יום המחר, על הדירה שאולי ארצה לעבור לגור בה, על המשכנתא האפשרית, על טיול לחו"ל שאולי ארצה לעשות עוד כמה שנים, על רכב שאולי ארכוש בעוד כשנה, על מעט כסף שארצה לשים בצד לכל מקרה, על פנסיה (כי כרגע אני לא בעבודות מסודרות ואין לי שום דבר להמשך).

אני תוהה, ובאמת אשמח לתשובות מושכלות, האם לדעתכם קשר זוגי רציני, יכול להצליח כאשר הגישה של בני הזוג היא כל כך שונה במהותה?
אני מודה, נושא הכסף חשוב לי, אבל הרבה יותר חשובה לי הכימיה הזוגית והאושר שיש לי איתו כרגע, בהווה.
אבל מה עושים כאשר החשיבה היא כל כך שונה? מה הסיכוי של בן לאדם להשתנות מקצה לקצה פתאום?
איך מתחילים להסביר לבן אדם על החשיבות של הכסף לעתיד, קצת כסף לעתיד, כאשר הוא כל כך מחובר להווה?

כן, אני יודעת שכשאנחנו מתים אנחנו נקברים בלי לירה שחוקה בכיס. אבל חשוב לי להבהיר שאני לא באה מבית שהיה לו הרבה כסף, ההורים שלי עבדו קשה כל החיים שלהם, גם אני תמיד הייתי במודעות מסוימת של חסכון מינימלי להמשך. אני מתכננת לחיות, מתכננת להמשיך ללמוד, אשמח ללדת ילדים בשנים הקרובות, ואני חייבת לחשוב על יום המחר. כשאני מנסה איכשהו להעלות את הדברים האלו מולו אני מרגישה שהוא לא מבין על מה אני מדברת אפילו. הוא יעשה הכל כדי לא להפסיד יום עבודה, אבל אפילו פעם אחת לא ראיתי שהוא מנסה טיפטיפה להצטמצם בהוצאות על האוכל במסעדות.

ממליצה לך על הספר "בורסה יקירתי" של מיכל ליבנה, למרות שהוא לא בדיוק מכסה את כל מה שאת מתארת - כי הוא מתעסק בעיקר עם בורסה. בכל אופן הוא ספר מצוין.

שלום

אשמח לעצה על ספר טוב שיכול להסביר בפשטות מושגים שקשורים לכלכלה (הישראלית) ובעיקר לגבי בנקים, השקעות כלכליות, תוכניות חיסכון, פנסיה, משכנתא וכיו"ב...
אני רואה שאיני מוצאת את הידיים והרגליים בתחום וזה חשוב ביותר

תודה

כשהילדים גדלים העלויות קטנות.
אולי הכוונה לילדים שבגרו ועזבו, ואולי לילדים שלומדים במסגרות הציבוריות.

כשהילדים גדלים העלויות קטנות.
המשפט הזה ממש לא מדוייק. גם אני האמנתי בו - עד שהילדים גדלו... אם כשהם היו קטנים זה היה גן פרטי, אז עכשיו זה בית ספר פרטי. ויש חוגים ויש תנועות נוער ויש הסעות, ויש כל מיני פעילויות חברתיות - והכל שווה כסף.

מישהו כאן מכיר קואצ'ר טוב לבעיות כלכליות במשפחה?
אביב - 0509922384 יועץ ומאמן לכלכלת המשפחה

גילוי נאות - מדובר בבן הזוג שלי.

אלמונית - יש ארגון נהדר שנקרא פעמונים אשר נותן ליווי ויעוץ כלכלי למשפחות ברחבי הארץ, למשך שנה שלמה - בחינם!! בתור מתנדבת בארגון אני יכולה להעיד שהליווי והיעוץ משנים חיים ובהחלט ממליצה לכל משפחה שיש לה קושי, אפילו הקל ביותר בתחום הכלכלי, להעזר ביעוץ. אם את צריכה עזרה בפרטים ואיך לפנות מוזמנת לכתוב לי namonet a@yahoo.ie

עברתי דירה כי מכרו את הקודמת.
בלי שהתכוונתי יצא שגם שודרגתי - מצאתי דירה בגבעתיים חזרה במרכז הצפוף - אחרי שהדרמתי בשנים האחרונות שלא תדעו לאן.

אבל יצא עוד משהו טוב, עברתי לדירה קטנה יותר (כמובן, זו המגמה בשנים האחרונות) וההוצאות, למרות שעברתי לאחת הערים היקרות במדינה - פחתו עבורי פלאים.
הארנונה גולחה בחצי.
המזגן - דולק על חמש מעלות יותר ממה שהורגלתי במשך שנים, הדירה פשוט מתקררת מהר ובזמן פחות משמעותית.
המקרר בדירה קטן ממקרר סטנדרטי והחשמל בהתאם.
גם קונים פחות, ומרוקנים מהר מה שלא צריך - בגלל הגודל.
ועד אין - הבניין ישן וכנראה ששכנה חביבה שוטפת.
בלוני גז - כאלו שמזמינים, זול משמעותית מהמרכזיים.

וזה בלי לחשב את זה שקשה להכניס מוצרים חדשים ומיותרים לבית קטן, אין בזבוז, אין דברים ששוכחים להשתשמ בהם כי הם לא נראים, יותר מחושב, חסכוני.

פתאום השפע הגודל והמרחב שכל כך נאחזתי בו בדירות קודמות - נראה לי רע ואת זה אומרת מי שלא יכלה לגור בדירות בפחות מ-70 מטר לבד...

אלמונית - אולי תפרטי מעט יותר?

במקרים שונים מתאים משהו אחר. לפעמים צריך יעוץ כלכלי. לפעמים צריך יעוץ עסקי. לפעמים צריך אימון - אם יודעים מה צריך לעשות, רק לא מצליחים לעשות את זה.

מישהו כאן מכיר קואצ'ר טוב לבעיות כלכליות במשפחה?

אחרי שמתרגלים לרישום היומיומי זה ממש הופך להרגל, עושים את זה בשנייה על המחשב, וזה פחות מעיק מרישום במחברת
התחלתי לרשום הוצאות אבל אחרי שבוע בערך נשברתי - כמעט כל מה שהוצאתי היה הוצאה מוכרת (כלומר ממילא יורד מסכום הברוטו של ההכנסה), והסעיף היחיד שאינו הוצאה מוכרת הוא מזון - בבית או מחוץ לבית.
בינתיים אנחנו מסתדרים...

בלוג איזהו עשיר

אני רק לא מבינה איך הגענו למצב שעגבניה ביום אחד עולה 7 ש"ח לקילו וביום אחר 2ש"ח, מלפפונים בכלל... מה נגמר שם? ולימון ובננה...7 ש"ח לקילו הפך למחיר סביר.
איפה הימים שבחמישים ש"ח חזרת מהירקן עם ארגז שלם של פצצות הויטמינים האלו...
וזה נכון לכל הירקות והפירות כמעט.
בתור אחת שמבשלת וצורכת המון ירקות - זו הפכה להיות הוצאה של ממש, וזה לפני שנוגעים במחירי הפירות (מה קורה שם בפרדסים? מישהו צריך להזכיר להם שלא מדובר בכמהין).
יכול להיות שיש לך חורים בידיים, קרוטונית (כלומר, זה ברור, כמו לכולנו) אבל יוקר המחייה לדעתי נותן כאן את הטון בשנים האחרונות יותר מבעבר.


<הסתקרנתי להבין את פערי המחירים של הירקות לפעמים פערים של פחות מיום (ולא יום שישי בצהריים) והגעתי לזה:
http://www.plants.org.il/yerakotpricesn ... ePage.aspx

לא פלא שידיד שלי אמר שירקנים עושים הון, אלו שממוקמים נכון. מסתבר שמדובר בפערים של מאות אחוזים.
נשאלת השאלה אם לא עדיף למכור זול יותר ואת הכל, מאשר יקר ולזרוק חצי כמות?
..

סתם נתתי דוגמאות להוצאות שלא תמיד מחשבים כי הן במזומן
יש המון כאלה וברגע שמתחילים לחשב אותן יודעים יותר טוב איפה עומדים
זה יכול להיות גם טיפים לשליחים, ארטיקים במכולת, קניות בהכל בדולר, בקיצור כל כסף שיוצא במזומן ואין באמת מושג לאן הלך.
לאן הלך לאן הלך כספי ?
לאן הלך ולא ישוב, כספי .
יש שיר כזה בגל העברי, נכון ?

אחרי שמתרגלים לרישום היומיומי זה ממש הופך להרגל, עושים את זה בשנייה על המחשב, וזה פחות מעיק מרישום במחברת
אולי באמת. אני צריכה לתרגל את כישורי האקסל שלי..

_כי אז בפעם הראשונה בחייך תדעי כמה באמת יוצא על מוניות על שמרטפים על ארטיק קטן לילד
ותגלי שאלה לעיתים קרובות ההוצאות המצטברות שלא ספרת_
אבל זה מה שמוזר - בשנתיים שבהן כאילו-הצטמצמתי, הפסקתי למעשה לקנות ספרים, בגדים, דיסקים וכל מיני דברים שפעם הייתי מוציאה עליהם 300 שקל בכל קנייה בלי למצמץ. גם באוכל קיצצתי - גם במשלוח האורגני וגם בהזמנות טייק אוואי הביתה.
מוניות - הוצאה מוכרת.
שמרטפים - בשנתיים האחרונות זו הוצאה משמעותית - למטפלת של מוצקו בשנה שעברה, ולגן השנה. אבל לא משמעותית במידה כזו שתצדיק את בור המינוס שנקלעתי אליו (כל פעם אוכלת קצת חסכונות כדי לכסות אותו).

מרפרפת כי אבל רוצה לומר: מה שמתעתע הוא, שהשינוי בהכנסה הוא גם בהכנסה ברוטו וגם נטו לאחר ניכוי הוצאות מוכרות - כלומר זה לא כולל סעיפים כמו טלפון/סלולרי/אינטרנט / נסיעות / ציוד משרדי וספרים / מכשירים כמו מחשב נייד ותיקונים שלהם וכולי.

יעצו לי לקנות מחברת ולרשום בה כל הוצאה.
אז זהו שכן יעיל
יעיל מאוד
כי אז בפעם הראשונה בחייך תדעי כמה באמת יוצא על מוניות על שמרטפים על ארטיק קטן לילד
ותגלי שאלה לעיתים קרובות ההוצאות המצטברות שלא ספרת
להבדיל מהאינסטלטור והדוד החדש שהרגשת את המכה
פנקס קטן ולרשום
מיישר קו לגמרי לאן נעלם הכסף איפה אפשר לחסוך
לפחות כך זה היה אצלי והאמת עכשיו אני חושבת שאולי כדאי לי לחזור לזה לכמה שבועות כי שוב יש לי הרגשה שנעלם הכסף למרות שאני יודעת בוודאות שאני גם עובדת הרבה הרבה פחות

הי קרוטונית,

אני מכירה את התחושה שהכסף הולך ולא יודעים לאן, זה באמת מפתיע כל פעם מחדש. וגם מעצבן. לי זה גרם להרגיש שאני לא שולטת בחלק מאוד חשוב בחיים שלי וזה גורם לי להרגיש לא רגועה, לא בטוחה.

יש לי עצה שעזרה לנו מאוד בתכנון ההוצאות בבית: הכנו קובץ אקסל מסודר לכל שנה אזרחית, עם גיליון לכל חודש וגיליון לסיכום כל חודש ואנחנו רושמים בו את כל ההוצאות - תאריך, על מה הוצאנו וגם קטגוריה אליה משתייכת ההוצאה.
לי זה יותר יעיל ממחברת כי האקסל סוכם את הכל לבד ואפשר לראות על מה הוצאנו לפי קטגוריה, וגם לשנות את הקטגוריות לפי הצורך.
לדוגמה בחודש הראשון ראיתי שהמון הוצאות נכנסות תחת "מותרות"- אז הכנסתי קטגוריות חדשות: אוכל בחוץ, צמר ובדים, ספרים, מתנות וכן הלאה. כך כל חודש, גם בסופו וגם במהלכו אנחנו יודעים מה מצבנו, כמה הוצאנו ועל מה.
דווקא לי דפי החשבון לא עזרו כמו הטבלה - כי ראיתי שמשכתי כסף, אבל לא ידעתי על מה הוצאתי אותו. הויזה יותר יעילה בהקשר הזה, אבל עדיין הטבלה מאוד עוזרת במבט כולל.
אחרי שמתרגלים לרישום היומיומי זה ממש הופך להרגל, עושים את זה בשנייה על המחשב, וזה פחות מעיק מרישום במחברת.

רישום כזה עוזר לראות באמת מה גודל ההוצאות ולהשוות בין חודשים ואפילו שנים, אם מתמידים בו לאורך זמן. כך לדוגמה גיליתי שאני מוציאה המון כסף על קנייה של כל מיני חומרי יצירה למיניהם (עפרונות צבעוניים, צמר, בדים, צבעי מים - שלל שטויות שיש לי חולשה אליהן, ושכמובן שאני קונה אותן כדי להכין דברים בעצמי במקום לקנות חפצים מן המוכן, כדי לחסוך כסף...)
גם גילינו שכל עניין ה"הוצאות בלתי צפויות" הוא די צפוי אצלנו, ובעצם לאורך זמן מדובר על סכום די קבוע בכל חודש, אז אנחנו דואגים לשריין אותו מראש, ואז נשאר לנו רק לגלות על מה הוא ייצא בכל חודש (חודש אחד תאונה עם האוטו, חודש אחד החתול היה חולה ושילמנו הון לוטרינר - כל ההפתעות הקטנות והנעימות שהחיים מזמנים לנו...).

אני חושבת שרישום כזה יכול לעזור בשלב הראשון, שמטרתו להבין לאן הכסף הולך. אחרי שכבר יודעים את זה אפשר לבחון באמת את ההוצאות מול ההכנסות ולראות האם באמת ההוצאות גדלו, על מה מוציאים יותר (בדרך כלל לכסף יש נטייה ללכת למקומות הלא חשובים ולהשאיר אותנו עם תחושת מצוקה כלכלית), וכמובן לראות איך אפשר לצמצם הוצאות בלי לפגוע בתחושת הרווחה ואיך אפשר להגדיל את ההכנסות.

עד כאן העצה הפרקטית, אבל חוצמזה אני חושבת שלפעמים יש גם תחושה סובייקטיבית של לחץ כלכלי, כמו שאת מתארת, ואולי זה גם משהו ששווה לבדוק.

ההוצאות - גדלו משום מה, למרות שאני מנסה לקצץ ולמרות שהרוב כאן יד שנייה, משומש וכולי, עדיין יש המון תשלומים וסעיפים קבועים שמסרבים להיעלם.

הנה עברה בדיוק שנה ואני עדיין במבוכה פיננסית. אולי למישהו יש עצה?

הייתי היום אצל רואה החשבון שלי, קיבלתי דו"חות מודפסים לשנת 2008 ולשנים שקדמו לה - מסתבר שבשנת 2008, עם כל ההרגשה שלי שההכנסות קטנו, הרווחתי יותר מפי 2 מאשר ב-2007! המספרים ממש היכו אותי בהלם, כי כבר שנה וחצי-שנתיים שאני מסתובבת בהרגשה שאני ענייה מאי פעם. כל הזמן נאבקת לכסות את המינוס. לפני 3 שנים לא היה לי מינוס, חייתי והוצאתי כספים בלי דאגות למרות שהרווחתי בקושי 2/3 מאשר בשנה האחרונה.
עברתי על כמה דפי חשבון מהבנק, ראיתי שההוצאות הן בגדר הנורמלי, כלומר אותו סדר גודל של משיכות מכספומט, אותו סדר גודל של תשלומים בויזה, אותן הוראות קבע, ועוד המון מהסעיפים הלא-צפויים הרגילים (פתאום צריך אינסטלטור דחוף, פתאום חורף קפוא וחשבון החשמל מזנק וכולי).

איך ניגשים לבירור של העניין הזה? יעצו לי לקנות מחברת ולרשום בה כל הוצאה, אבל זה לא נראה לי יעיל - הרי ממילא הכל רשום בדפי החשבון של הבנק ובפירוט הוויזה.

תודה!

קרוטונית, מאחל לך שתמצאי את האיזון (וגם הכנסה מוצלחת), מתישהו, בלי לחץ (אבל יפה שעה אחת קודם )

_תגידו על מה אתם מדברים? מי צובר מה? אתם חיים באותה המדינה בה אני חיה?
אנחנו, עכשיו כשאני לא עובדת, צריכים לצמצם בדברים הכי בסיסיים._
אני חושבת ש המדינה די השתנתה בשנה האחרונה - לפחות אני אישית מרגישה את זה, ובעצם גם חברים נוספים מדברים על זה. לפני שנתיים ושלוש וארבע מצאתי די בקלות, יופי של עבודות קבועות (פרילאנס, אבל קבועות), שהשלימו לי הכנסה לא מאוד רחוקה ממה שהרווחתי כשכירה בכירה יחסית (במקום העבודה המסודר של פעם).

השנה - קודם כל אחת העבודות הקבועות נגוזה לפני כשנה, בגלל סיבות חיצוניות, ועבודה קבועה אחרת אני עזבתי בגלל סחבת בתשלומים וכל מיני דברים מעצבנים שהיו שם. כך שכל הקיץ לא היתה עבודה כמעט. לפני כ-4 חודשים מצאתי משהו קבוע חדש בסכום קצת יותר נמוך, ועוד חלטורות מפה ומשם - הכל יחד מצליח בקושי לגרד את ה-70% מהסכום של פעם.
תיאורטית יש המון כסף שחייבים לי, אבל מעשית הכל נגרר, שוטף + 60 וכאלה, והסכום שנראה מצוין בתחילת העבודה "מתחלק" על פני יותר חודשים, ולבסוף נכנס רק כדי לכסות מינוס.

ההוצאות - גדלו משום מה, למרות שאני מנסה לקצץ ולמרות שהרוב כאן יד שנייה, משומש וכולי, עדיין יש המון תשלומים וסעיפים קבועים שמסרבים להיעלם. השנה למשל אני צריכה יותר עזרה בטיפול בילד (אם כי עדיין יש עזרה משפחתית), נאלצתי להשקיע במחשב חדש (הקודם קרס), היה איזה סעיף בריאות שגרר הוצאות גדולות יחסית, וגם עשיתי בקיץ שיפוץ קטן בבית שנדרש כבר מזמן. ועוד המון מהסעיפים הלא-צפויים הרגילים (פתאום צריך אינסטלטור דחוף, פתאום חורף קפוא וחשבון החשמל מזנק וכולי).

סעיפים שנכון להיום ירדו לגמרי מסדר היום - מנקה בתשלום ושאר שירותי אאוטסורסינג, בגדים לעצמי (יד שנייה! חדשים לא קניתי כבר המון המון זמן), טיפולים אלטרנטיביים למיניהם, בילויים בערב, מזון אורגני (חוץ מביצים), דיסקים שפעם הייתי קונה במאות שקלים כל פעם, נופש שנתי (רק לפני שנתיים וחצי השקעתי בקלות בנופש בארץ פלוס טיסה...). לאחרונה רשמתי את הילד לגן פרטי, אבל פתאום נהיה לי ברור שזה טירוף מבחינה כלכלית. וירד מהפרק גם כל שינוי של עיצוב או ריהוט בדירה.

מותרות שקשה לי להוריד לגמרי - בתי קפה פה ושם, בסכומים צנועים (בכל זאת אנחנו בלב העיר), ספרים (יד שנייה. נכון לעכשיו לא קונה יותר ספרים חדשים לצערי), נסיעה במוניות (הוצאה מוכרת, מילא. אבל משתדלת לנסוע באוטובוסים כשאפשר). תספורת אצל הספר הקבוע (לפחות להיראות טוב בדרכי לבית התמחוי המקומי).

ומנסה מן הצד השני להגדיל הכנסות - לשאול על עבודות בקרב מכריי (כך קיבלתי את הג'וב הקבוע האחרון), לפנות ולשלוח רזומה למקומות חדשים רלוונטיים, "להתפנק" פחות בבחירת עבודות. תמיד צפה באוויר האפשרות לחזור להיות שכירה, אבל לא אעשה את זה לעצמי - לא רוצה לחזור למרוץ העכברים.

גם לי אין תשובה :O(

שאלה טובה איך מסדרים את זה? מה אתם חושבים?

_הכנסה של 2000 ש"ח , ביטוח לאומי ומס הכנסה 600 ש"ח.
נשמע גבוה מדי._
נשמע מופרך מדי!
על הכנסה כזו בכלל לא משלמים מס הכנסה.
וגם:
נסיעות 1000 ש"ח.
תקשורת 500 ש"ח.
נסיעות ותקשורת ברובה זה בגלל העבודה.
איך ייתכן שאתם מוציאים 1,500 ש"ח על עבודה שבה אתם מרוויחים 2,000?

הכנסה של 2000 ש"ח , ביטוח לאומי ומס הכנסה 600 ש"ח.

נשמע גבוה מדי.

לאחר בירורים שמנו לב שאנחנו מוציאים בסביבות 4000 אלף לחודש כשההכנסה שלנו מסתכמת ב2000.
המגורים עולים לנו בסביבות ה700 ש"ח לחודש
חשמל ארנונה מיסי ישוב ומים 700 ש"ח לחודש
נסיעות 1000 ש"ח
אוכל- לא הצלחנו לחשב במדויק בסביבות 30 ש"ח ליום.
תקשורת 500 ש"ח לחודש בממוצע (ועדיין אין לנו לא קו טלפון בבית ואינטרנט.)
גז עדיין אין לנו (החיבור מתעכב בגלל שזאת שכונה חדשדשה).
ביטוח לאומי ומס הכנסה 600 ש"ח.
קניות (בגדים, ספרים וכו') 400 ש"ח לחודש.
איך לצמצם?
אנחנו מרגישים שרמת החיים שלנו בינונית ואין ממה להוריד, נסיעות ותקשורת ברובה זה בגלל העבודה.

יש את ביטוח לאומי ואולי שווה לברר במוסד לביטוח לאומי

אם עדיין אקטואלי,יענו לך במע"מ.הם מאוד עוזרים שם. קודם כל עד שאת לא צרויחה סכום מסוים,אני חושבת בערך 6000 לחודש את נחשבת עוסק פטור. צריכה לשלם מינימום מעמ אבל לא מס הכנסה.
אם לא תשאלי רואה חשבון שבמילא תצטרכי בתור עצמאית.

שאלה למבינים (עודד לבנה?)
מדובר במישהי שמקבלת הבטחת הכנסה כרגע ומעוניינת להתחיל לעבוד כעצמאית.
עד כמה שידוע לי היא אמורה לפנות קודם לפתוח תיק במע"מ, ואחרי שלושה חודשים היא אמורה לפתוח תיק במס הכנסה.
השאלה שלה היא מה קורה עם הבטחת ההכנסה שלה ברגע שהיא פותחת תיק במע"מ.
האם נותנים לה כמה חודשי חסד לראות אם היא אכן מפתחת את העסק החדש, או שאוטומטית מפסיקים לה
חלקית או לגמרי את הבטחת ההכנסה.
תודה לכל מי שיענה.

רועי לא טועה, אלו פיצויים שאמורים לקבל.

עד כמה שאני יודע, התפטרות עקב מעבר מקום מגורים למרחק העולה על 40 ק"מ ממקום העבודה מזכה בפיצויים על פי החוק. למה זה כך? לא ברור. לא נראה לי שיש לזה הצדקה מוסרית כלשהי. מדוע להפיל על המעסיק תשלום של פיצויים בגין משהו שאינו בשליטתו? הרי מעבר הדירה היא החלטה של העובד לבדו.

בכל מקרה, אינני עו"ד, ואני לא מומחה בדיני עבודה. אז יכול להיות שאני טועה.

אני עובדת במקום עבודה פרטי כשכירה כבר 6.5 שנים, ומתכוננת לעזוב את העבודה עקב
מעבר לחו"ל.
רציתי להתייעץ איתכם, יודעי הדבר בדיני עבודה וזכויות עובד, האם זה נקרא התפטרות ?
והאם אני זכאית לפיצויים? כי שמעתי שאם מישהו עובר דירה למקום שרחוק מספר מסוים
של ק"מ ממקום העבודה (לא זוכרת בדיוק כמה..), הוא זכאי לפיצויים.
אני שואלת כאן כי יש עוד זמן עד המעבר אבל אני רוצה להגיע מוכנה לשיחה עם הבוס, בה
אבשר לו על העזיבה, ולצאת נשכרת ולא בידיים ריקות.
אודה לכם על כל מידע..

דיברתי עכשיו עם חברה אחת (שניהם מורים + 7 ילדות בגילאי 7-19)
היא טוענת שלא רק אנחנו בברוך. ההתייקרות+אינפלציה נורא פגעה בהם, למשל הם ממש לא קונים יותר אוכל יקר משום סוג שהוא (אנחנו עוד כן קונים אוכל כמו חלב סויה וממרח חרובים, שזה יקר) אין טלפון לפני 7, האינטרנט נותק, הילדות בכלל לא מדברות בטלפון אם לא ממש צריך, ואפילו לנסוע לחתונה של חברים זה התלבטות כלכלית. ומה יהיה כשיחתנו בעזרת ה' את הגדולות... אז בקיצור כל עוד יש עבודה (לפחות לאחד מאיתנו) ולא מובטלים צריך להגיד תודה ולשתוק. אז תודה
הפיילוט היה טוב אבל עדיין לא ברור מה יצא מזה.

תגידו על מה אתם מדברים? מי צובר מה? אתם חיים באותה המדינה בה אני חיה?
אכן, חיים באותה מדינה. ובשנה האחרונה (מאז שכתבתי כאן בפעם הקודמת), אנחנו עדיין ללא רכב, עדיין רק אני עובדת, ועכשיו אנחנו עם שני ילדים. עד לא מזמן הסתדרנו, אבל עכשיו ...
גם אני יושבת כל חודש עם חשבון ההכנסות וההוצאות, ומאזנת - וכל פעם מוותרים על עוד משהו. והאמת שכבר נמאס לי לוותר, אז אני קצת "נרגעת", ואז אוברדרפט...
אני מרגישה שאנחנו מחכים עד יעבור זעם, אבל לא ברור לי מה בדיוק שיכול לקרות. אולי אני אתן ליקום להפתיע אותי (בהפתעות טובות, כמובן... )

חבצלת, בהצלחה עם הפיילוט! (אפשר לאחל בהצלחה בדיעבד?)
משכנתא לילד זו פשוט הלוואה. במקרה שלנו, למשל, אפשר היה לרכב על גל המשכנתא שממילא לקחנו בזמן ההריון, ולו היינו מתכננים מראש (אחת ממילות המפתח בספר הזה היא תכנון) היינו לוקחים לא את המינימום, אלא יותר, שיאפשר קצת מרווח נשימה. וגם היינו לוקחים לזמן יותר ארוך, אפילו עם ריבית קצת יותר גבוהה, אבל בתכל'ס התשלומים החודשיים היו נמוכים יותר.

באיזה בנק נותנים דבר כזה?! אני רצה! (יש גם משכנתא לברית? )
וברצינות, עוד חודש הלידה, אז אין לי כרגע הרבה אופציות לעבודה, מה שכן, אני הולכת היום לעשות פיילוט נסיון בת''א (איך אני בדיוק נגררת עד שם עם הבטן הזאת?!) אז תחזיקו לי אצבעות. אולי יצא מזה לפחות כמה מאות שקלים בחודש, זה מה זה יעזור לנו. ואולי תגמר השביתה ואקבל דמי אבטלה שמגיעים לי. ואולי ישלמו לי פיצויים מהעבודה הקודמת..."ואולי , לא היו הדברים מעולם?"

חבצלת, אני קוראת עכשיו ספר מצוין שנקרא Come Home to Your Children, שכולל המון מידע פרקטי ותשובות לשאלות נפוצות, וכמובן שיש שם פרק מרכזי על איך מסתדרים עם משכורת אחת או מוצאים פתרונות אחרים (עבודה חלקית, עסק מהבית וכו'). תזכירי לי בעוד שבוע, אני אשתדל לתת highlights.
בינתיים, את צודקת, זו קריעה ולפעמים פשוט בלתי אפשרי.
מצד שני, דיאנה אידלמן-קרת אומרת, שכמו שבשביל בית צריך לקחת לפעמים משכנתא, כך גם לפעמים בשביל ילד צריך לקחת משכנתא.

תגידו על מה אתם מדברים? מי צובר מה? אתם חיים באותה המדינה בה אני חיה?
אנחנו, עכשיו כשאני לא עובדת, צריכים לצמצם בדברים הכי בסיסיים. זה אומר שכולם מסתדרים השנה עם הבגדים שיש להם (חוץ מהבת, שגדלה כל כך שזה לא מעשי, והיא היתה חייבת בגדים. קניתי בשוק כמה פריטים זולים ביותר וזהו). נעלים קנינו (אי אפשר כשזה קטן, זה לוחץ!) וגם זה נעלי ספורט הזולות ביותר.
אנחנו משפחה עם 3 ילדים שמוציאה כ-400 ש''ח בשבוע על צרכים בסיסיים כמו אוכל (כולל אוכל אורגני ובריא שזה שערוריה כמה שהוא עולה), מוצרי ניקוי, קצת טיטולים (אפילו שאנחנו מרבים להשתמש ברב פעמי) וכד'. 1600 ש''ח
הוצאות רכב -1700 ש''ח. אי אפשר לוותר על הרכב איפה שאנחנו גרים - כלומר אפשר אבל אז צריך ממש ממש לוותר על איכות חיים, החינוך (כי אנחנו מסיעים בחלק מהימים לבד כדי לחסוך), על הלימודים שלי, הכל.
הוצאות לימודים של כל המשפחה (כולל הסעות, ובייביסיטר אם אני לומדת) : 1500
תוסיפו משכנתא...שכ''ד..חשמל...טלפון..אינטרנט... (בפלאפון אנחנו כבר לא משתמשים חוץ ממקרים דחופים באמת- כמו פנצ'ר באמצע הדרך)... שיניים...משקפיים...קלינאית תקשורת...תרופות רגילות והומאופטיות...
בקיצור:
ההוצאות החודשיות שלנו לא יורדות מ 7000, ובשביל השוואה: בעלי מורה בשתי משרות (!) הורג את עצמו בעבודה ומרוויח 5000 נטו.
אז אני לא יודעת על מה אתם מדברים. החשבון (מינוס אלפיים ש''ח כל חודש) הוא לפני שקניתי ולו דבר אחד שלא ממש נחוץ סתם בשביל "לצבור".

רחלי, אני לא חושבת שהוצאות על תמיכה (ובריאות, בעצם) הן "חולשה".
זה כסף שמוציאים על "הדבר האמיתי" ולא על תחליף.
את לא הולכת לקנות טבעת יהלומים כדי להרגיש יותר טוב, אלא הולכת לקבל טיפול בדיקור. לא "צברת" פה שום דבר שלילי (חפצים שממלאים את הבית וצורכים אנרגיה ומשאבים מהעולם). להיפך: עשית פעולה שמשפרת את בריאותך לטווח קצר וארוך כאחד, שילמת כסף לאדם אחר עבור עבודתו (כך שעזרת לפרנסה של מישהו, לא מימנת משכורת מנהלים בתאגיד שמעסיק ילדים בתאילנד 20 שעות ביממה בתנאי עבדות). זה לא ביזבוז אלא השקעה. זה נעשה דרך יחסים בין אנשים (מישהו עוזר לך ואת משלמת לו עבור זמנו ומומחיותו) במקום יחסים עם חפצים.
לכן, לדעתי זה ההיפך מ"תרבות הצריכה".

כתבו כאן הרבה על צריכה ועל הקטנת הוצאות.
אני לא מרגישה שאני בתוך המירוץ אחרי צבירת חפצים, וויתרתי על הרבה דברים כדי להרשות לעצמי דברים יותר חשובים.
בחודשים האחרונים אנחנו בלי רכב, ולמרות שזה קשה לפעמים - זה גם הרבה כיף (לדוגמה, לפגוש אנשים באוטובוס..)
עדיין, כשאני מחשבת מינימום של הוצאות (משכנתא, חשבונות, אוכל) זה מגיע לכמה אלפי שקלים.
וגם, אל תשכחו, ששינוי בהרגלי הצריכה חייב להיות משותף לשני בני הזוג. (לא חייב, אבל כדאי כדי שהוא יהיה אפקטיבי)
למשה יש חולשה נוראית - הוא אוהב לקנות צעצועים, ספרים וקלטות לפיצפונת שלנו. עכשיו הוא קצת נרגע (-: אבל בהתחלה זה היה די קשה. יושב אצלנו בבית דרקון ענק שתופס חצי חדר ושהוא קנה כשהיא נולדה (-:
החולשה שלי זה הוצאות על תמיכה בשבילי - כרגע, לדוגמה זה דיקור, שאני מרגישה שמאד עוזר לי להעביר את ההריון בשלום. וזה בדיוק בגלל החולשה שלי.
(יצא לי משחק מילים, אבל זה כל כך מתאר את המציאות!)

פילים לבנים ותרבות הצריכה -
הרשימה הזו נגעה לי בנקודת מפתח, וממש אורו עיני! תודה, יונת! ותודה שירה!
במקום להתרכז בהימנעות מצריכה מופרזת, להתרכז בצרכים האמיתיים שלנו, ולמלא אותם. וממילא תבוא ירידה בצריכה.
בטחון, אהבה, זהות, אושר הם הצרכים האמיתיים שלנו.
אז במקום לדאוג לבטחון כלכלי, להתרכז בצורך שלי בבטחון - ובדרכים השונות לחוש בטחון, ואז ממילא דאגת היתר לאספקט הכלכלי של הביטחון תירגע, והנושא יקבל את מימדיו האמיתיים.
ואו - זה נושא שלם, מה מעניק לנו תחושת ביטחון בחיים.

איזה סכומים מזעזעים!

טליה הולכת לגן עירוני טרום חובה (היא בת 4). אנחנו משלמים לעירייה 644 ש"ח בחודש, 10 חודשים בשנה.
לגן (תשלומים על החוגים, על ארוחת עשר שהם מקבלים בגן, על מתנות יומולדת וכיו"ב) אנחנו משלמים 330 ש"ח לחודשיים (165 לחודש).

לי זה יוצא יותר זול מתשלומים לבייביסיטריות, ואני מרכזת את כל הדברים שצריכים בייביסיטר לשעות הגן (עד 13:20. כיוון שבעלי מביא אותה בבוקר בדרך לעבודה, אני יכולה גם לקבוע דברים מאוד מוקדם, כי לא אני אחראית על ההבאה. היא מגיעה לגן בערך בשמונה וחצי בבוקר).

כמו כן:
נסיעות זה לא מוסיף, כי הגן בדרך לעבודה של רני, ואני לוקחת אותה ברגל.
זה מוסיף לי בריאות, כי בזכות הגן אני הולכת קילומטרים ברגל (לעבודה ברגל, לגן מהעבודה ברגל, מהגן הביתה ברגל). זה ממש נפלא, וגם עוזר נגד דיכאון.
עוזרת בית אין לי. אני מעדיפה לנקות לעתים רחוקות מאשר שמישהו זר ינקה בשבילנו.
ארוחות: כשחוזרים מהגן אני עושה מייד ארוחת צהריים לשתינו, וכך שתינו אוכלות כמו שצריך. זה ממש מכריח אותי להכין אוכל, וכך אני מכינה גם לעצמי ואוכלת במקום להתמוטט אט אט עד הערב. נכון שבמקרים רבים מדובר בלחמם אוכל שרני הכין מראש (טוב שיש לי בעל עם כשרון ונכונות לבשל), אבל גם זה מאמץ בשבילי, ועובדה שהידיעה שטליה חוזרת רעבה מהגן ממש עוזרת לי לעשות את זה. מאז שהיא בגן יש לי יותר כוח לבשל.

חוץ מזה גם ירדתי למשרה מאוד מאוד חלקית, וכך אני שומרת על הזכויות שלי (חלקית), ומקבלת משכורת קטנה, אבל מספקת.

אז לנו הגן די שיפר את החיים. הבעייה היחידה היא, שיש בו יותר מדי דברים שמפריעים לי יותר ויותר, כך שחווית הגן עלולה להתקצר בעוד לא הרבה זמן...

צריך להכניס בתחשיב העלויות, את העובדה שמדובר על השנים הראשונות,
כשהילדים גדלים העלויות קטנות.
נכון שבשנים אלה ההוצאות גדולות, אבל בנתיים רוכשים ניסיון ורצף בעבודה.
ונקודה לא נעימה למחשבה (לא עלינו)
חברה שלי רצתה להיות עם הילדים בבית כשהיו קטנים,
אחרי 4.5 שנים היא ובן זוגה התגרשו, והיא היתה במצב די בעייתי.
אני לא אומרת שלפי זה צריך לתכנן את החיים, רק לקחת בחשבון מה המשמעות שאין לך עצמאות כלכלית.

יונת, כאשר שנינו עבדנו - היינו אומללים! משה היה חוזר הביתה ב-7:30 בערב. אני הייתי חוזרת ב-3:00, אחרי יום שהתחיל ב 6:00, אוספת את הילדה מהמטפלת ונמצאת איתה לבד עד הערב. אז היה יותר כסף, והוא הלך לעוזרת ולכל דבר אחר שיכל להקל קצת את העומס.
מה שאת שואלת הוא - מה המחיר שיש לשלם כדי ש גם האשה תעבוד. במקרה שלנו המצב הפוך, ואמנם הגענו למסקנה שלא כל כך משתלם להיות שני בני זוג עובדים. ההשפעה על איכות החיים היא מדהימה!

אנחנו משלמים למשפחתון 1400 ש"ח בחודש, עד שעה 13:00
עוד כמה משתנים שיש לקחת בחשבון:

• עוזרת בית 30-35 ש"ח לשעה. פעם בשבוע ל-4 שעות מגיע ל-500 ש"ח בחודש
• ארוחות: 20-40 ש"ח ליום עבודה אם את לא מביאה אוכל מוכן מהבית.
• ארוחות למשפחה - יש לך פחות כוח וזמן לבשל.
• בריאות - את עייפה יותר, חולה יותר, צריכה יותר להשקיע זמן וכסף בבריאות שלך (לצערנו ברוב הפעמים את פשוט מתעלמת מן האיתותים...)

מצד שני - לקחת בחשבון שאשה עובדת צוברת תנאים סוציאליים: קרן פנסיה או ביטוח מנהלים: חשוב לימי הזיקנה.

בקיצור, כדאי מאד שהמשרה השניה בבית תהיה חלקית ביותר, או עבודה מהבית, או בכלל לא.

חלק גדול מן הקושי שלי נובע מזה שכרגע אני המפרנסת היחידה של המשפחה. וכאמור, אם אני ובעלי נחליף תפקידים זה אומר ירידה משמעותית בהכנסה (כי אני מרוויחה יותר).
באמת, מעניין אותי לשמוע מבני הזוג העובדים של כל הנשים המחנכות בבית - אבל עבורם התפקיד יותר טבעי. זה מה שמצפים מהגבר, לא? שיעבוד ויפרנס את משפחתו.
מאד הזדהיתי עם מה שכתבת: ככל שאת עצמך יותר בטוחה במה שאת עושה ... תשדרי יותר בטחון והחברה יותר תקבל את זה. אני יודעת שזה נכון! אבל אני מאד מבולבלת, ולא בטוחה בעצמי.

תודה על הלגיטימציה לכל הרגשות שהעליתי. זה נתן לי את התחושה שאולי אני לא כל כך רחוקה מאיפה שאני רוצה להיות. אני רוצה לשמוע עוד על
העובדה שאנשי באופן מודעים יותר לתפקידו של הכסף בחיים לא גורמת לכך שהכסף לא מטריד / מעסיק אותם, אלא רק לכך שהשימוש בו ותפקידו בחייהם מודעים יותר ואולי דרך זה תפקידו / מקומו / השפעתו קטנה או "נכונה" יותר (הוא תופס את המקום הראוי לו בחיים ולא יותר מכך).

אולי מישהי מהאמהות העובדות כשכירות תעזור לנו לעשות חשבון:

• כמה עולה גן (לילד אחד, שניים, שלושה...)
• כמה עולות נסיעות נוספות לגנים ולעבודה
• מה לגבי מחירי ארוחות
• הוצאות אחרות שקשורות ליציאה לעבודה

סתם ככה, בשביל לדעת כמה היינו צריכות להרויח (בנטו) בשביל שהיציאה לעבודה תהיה כלכלית.

הי רחלי.
אני גם חולקת מחשבות דומות לשלך. אין לי מסקנות, רק כמה מחשבות נוספות באותו נושא.

קודם כל תציצי בעמוד על יום ללא קניות (כאן בפורום) ובייחוד בקישור לאתר "בדידות" שצורף אליו.

גם באתר האישי של יונת היא כתבה משהו יפה על זה (הכותרת מדברת על פילים לבנים אם אינני טועה).

חוץ מזה אני חושבת שבתרבות שלנו העיסוק בכסף הוא חלק בלתי נפרד מהחיים. אני משערת שהוא מטריד / מעסיק / משפיע גם על אנשי באופן. אולי ההבדל הוא רק בכך שאנשי באופן בודקים את עצמם מול המוסכמות החברתיות ומול המקובל בנושא זה (כפי שהם עושים גם בנושאים אחרים). אנשים אחרים יותר מקבלים את מה שהחברה קובעת כנורמה (כפי שהם עושים גם בנושאים אחרים).
העובדה שאנשי באופן מודעים יותר לתפקידו של הכסף בחיים לא גורמת לכך שהכסף לא מטריד / מעסיק אותם, אלא רק לכך שהשימוש בו ותפקידו בחייהם מודעים יותר ואולי דרך זה תפקידו / מקומו / השפעתו קטנה או "נכונה" יותר (הוא תופס את המקום הראוי לו בחיים ולא יותר מכך).

עכשיו אני רוצה להתייחס לכמה דברים ספציפיים שכתבת.
"אם הייתי צריכה לחיות בלי לדעת מאין יבוא כסף לחודש הבא - הייתי בחרדה מתמדת". גם אני וגם רוב (למעשה כל) האנשים שאני מכירה.
כסף

אוכל (בהנחה שאינך רוצה להיות נתמך סעד ולישון במערה)

חיים. הצורך בביטחון הוא בסיסי, לא?

"כמה כסף זה "מספיק" בשביל להרגיש בטחון? מספיק בשביל החודש הזה, ועוד לחסוך קצת לימי סגריר".
זו באמת שאלה. אין לי תשובה. כל אחד ומה שנחשב אצלו למספיק. כל אחד ומה שנחשב אצלו ל"צרכים מינימליים".

"אני תמיד דואגת מה יהיה? כשיהיו עוד ילדים? כשנהיה זקנים? אם חלילה מישהו יחלה?
אני יודעת שכסף הוא לא הפתרון האמיתי למצבים האלה - אבל זו רק ידיעה בשכל, לא הרגשה. בתחושה הפנימית, אם יהיה לי מספיק כסף - אני אוכל להתמודד עם כל הבעיות."
כסף אולי לא יפתור את כל הבעיות אבל הוא בהחלט יכול להקל מאד מאד מאד בהתמודדות עם המצבים שציינת (מחלה, זקנה..) התחושה הפנימית שלך נכונה, לדעתי.

והערה פרקטית: גידול שני ילדים אין משמעו להיות רק עם ילדים כל היום. אם את אוהבת להיות עם אנשים, חפשי לך עוד לפני הלידה חברות מהאזור עם ילדים בגילאים המתאימים. זה יכול לעשות את כל ההבדל.

ולגבי איבוד הסטטוס של "אשה עובדת", בחברה שלנו זו אכן התמודדות. גם שלך מול עצמך וגם מול החברה. אין לי "פתרון". אבל יש שני דברים:

• ככל שאת עצמך יותר בטוחה במה שאת עושה (=גידול ילדים בבית) תשדרי יותר בטחון והחברה יותר תקבל את זה (אגב, איך בעלך "מתמודד" עם זה שהוא לא עובד?)
• מבחינת החברה בשנה הראשונה לאחר הלידה, (ואצל המחמירים חצי שנה) "מותר" לך לא לעבוד וזה לא נחשב שאת "לא בסדר".

למה אני עובדת? יש הרבה סיבות, אבל אחת העיקריות שבהן היא:
כי הידיעה שיש לי משכורת קבועה נותנת לי שקט נפשי.
אם הייתי צריכה לחיות בלי לדעת מאין יבוא כסף לחודש הבא - הייתי בחרדה מתמדת.
ועכשיו אני מרגישה שזה גם חוסם אותי. אני מרגישה הרבה מאד עכבות בנושאים שקשורים לכסף,
כמה כסף זה "מספיק" בשביל להרגיש בטחון? מספיק בשביל החודש הזה, ועוד לחסוך קצת לימי סגריר.
אבל אני תמיד דואגת מה יהיה? כשיהיו עוד ילדים? כשנהיה זקנים? אם חלילה מישהו יחלה?
אני יודעת שכסף הוא לא הפתרון האמיתי למצבים האלה - אבל זו רק ידיעה בשכל, לא הרגשה. בתחושה הפנימית, אם יהיה לי מספיק כסף - אני אוכל להתמודד עם כל הבעיות.

משה ואני מאד משלימים זה את זה: הוא אף פעם לא דאג ולא דואג על כסף. "כסף בא וכסף הולך" הוא אומר. מצד שני, הוא נשוי לי, והוא כרגע עקר בית. מצד שלישי, גם כשהוא עבד, הוא התייחס לכסף באותה אדישות. "המשפחה זה מה שחשוב", הוא אומר - וצודק!

ועכשיו שאני בהריון שני - אני לא יודעת מה יהיה אחרי הלידה. מצד אחד, מקום העבודה שלי לא כל כך גמיש למשרות חלקיות, מצד שני אם אני אקח כמה חודשי חופש - אז אני אכניס את עצמי ביודעין למצב ממנו אני מפחדת יותר מכל. מצד שלישי - אני חושבת שלהיות עם 2 ילדים קטנים מן הבוקר עד הערב חודש אחר חודש יהיה לי קשה מאד. אני אתגעגע לאנשים, וכן - גם לעבודה. הלוואי ואני אצליח לשכנע אותם לתת לי משרה חלקית - לפחות לתקופה כלשהי.
כל הנושא מאד מורכב ומבולבל עבורי. אני מרגישה מאד חסומה - אני מפחדת לתת לעצמי הזדמנויות לבדוק דברים חדשים (כמו - איך להיות עם ילדים כל היום, איך זה להיות בלי הסטטוס של אישה עובדת) אולי בסוף אני אגלה שאני לא רוצה לוותר על עבודה, אבל איך אני אגלה את זה אם אני לא אנסה דברים אחרים?

ראו גם: חינוך ביתי ועבודה מהבית, מדור כסף עבודה.