בן של חברים לומד עכשיו בתוכנית שמעניקה תעודת 12 שנות לימודים, שהצבא נותן לחיילים משוחררים.

הבנתי...
(בנוסף, אם תקלידי בגוגל :
שתים עשרה שנות לימוד כל זכות
תקבלי תוצאות שאולי יעניינו אותך)

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

תודה כרמליה, הכוונה שלי הייתה לבוגרי חינוך ביתי שכבר מזמן עברו את גיל בית ספר והספיקו אפילו לרכוש קצת השכלה פורמלית פה ושם..
אני יודעת שהאפשרות קיימת (דרך פניה למשרד החינוך), מעניין אותי לשמוע ממישהו שהצליח לעשות את זה.

אם אני לא טועה ,
ניתן דרך תוכנית הילה (בדכ בחברה למתנסים/קדום נוער).

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

מישהו שהיה בחינוך ביתי כל או רוב חייו הצליח להוציא תעודת 12 שנות לימוד ממשרד החינוך?
אשמח לשמוע איך.
תודה!

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

אנחנו הסטודנטיות מאוהלו מעוניינות לראיין משפחה מהחינוך הביתי.
אשמח שתיצרו עמנו קשר.
0506610674
0528213369

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

פלוני אלמונית (11.01.2016 11:22):
הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:

שלום רב, אנחנו סטודנטיות ממכללת אוהלו בקצרין, ובחרנו לעשות סמינריון בנושא : השפעתם של קהילת ההורים על החינוך הביתי.
אנחנו מעוניינות לראיין כמה הורים מהחינוך הביתי , אנחנו גרות באיזור ראש פינה.
הפלאפון שלי - 0506610674. אשמח אם מישהו יוכל להגיד לנו מתי מתקיימים המפגשים והאם נוכל להגיע לשם.
תודה רבה

הי,

אולי כדאי לשים את השאלה בדף קצת אחר, פלורה. כי הדף הזה מדבר ספציפית על אנשים בגילאי 18 פלוס שהיו בילדותם בחינוך ביתי, ואז אנשים לא ידעו להיכנס אליו ולעזור לך. יש באתר הזה דפים עם כותרת יותר מתאימה. את יודעת איך למצוא?

שלום יקיריי,

אני מאוד מאוד "ירוקה" בנושא. רק פשוט מאוד רוצה להוציא את בתי, בת ה 10, שכעת היא בכיתה ד' מבית הספר. לא אכתוב דבר וחצי דבר על הסיבות,
אך זה רצוני. בנוסף, מאחר ואני עצמאית, הלו"ז שלי גמיש ובהחלט מאפשר שילוב של שעות למידה ועבודה גם יחד. מה גם, ש"אתגר", זה שם השני שלי
אז ... איך עושים את זה? מה בעצם עושים? הרי שצריך ללמד ואני לא באמת בקיאה בנושאי ההוראה. אני כן רוצה ללמד אותה דברים חשובים לחיים.
בנוסף - איך מתמודדים עם הממסד? טוב, יש לי טונות של שאלות, וכן, לא אסתיר מכם - גם טונות של חששות (מעצמי בעיקר).
אנחנו כעת באיזור השפלה עם חשיבה להדרים ולהעתיק את מגורינו למושב.
כל עזרה/ עיצה ומחשבה תומכת תתקבלנה בברכה.
אנא שתפו אותי בניסיונכם.

שוב שלום לכל הבוגרים,
רבים מכם כבר לא כותבים פה ואין לכם דף בית אישי, ובכל זאת רציתי לשוב ולהזכיר שגם אני כותבת עבודה על חינוך ביתי, ומנסה להבין את הזווית של המתחנכים על החוויה. כחלק מהמקורות שלי אני נעזרת באתר ויש סיכוי שאביא ציטוט פה ושם מדברים שנכתבו בו. אני יודעת שזה אתר ציבורי פתוח לקהל (בניגוד ל"באופן צעיר") ושמחקרים עושים את זה כל הזמן, אבל בכל זאת, כדי שלא תיווצר חוסר נעימות- אם למישהו מכם מפריע או פוגע שדברים שכתב יוזכרו בעבודה שלי, אנא כתבו לי בדף הבית או במייל ואני מבטיחה להוריד את הציטוט. כך או כך- במידה ומשהו יצוטט הוא יהיה בעילום שם (ואפילו בעילום כינוי) והעבודה בסוף תגיע כנראה למדף התחתון של איזו ספריה, אז אין לכם באמת ממה לדאוג.
בהזדמנות זו- אם מישהו מעוניין להיפגש ולהתראיין לעבודה, אשמח מאד שתיצרו איתי קשר בדף האישי או במייל.

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

תץודה על התשובות,אבל המחקר הוא על המקצוע,אז הרוב בטח לא עובדים

הי תום,
גם אני חינוך ביתי מאז הגן. כרגע אני אמא לילד קטן ואני איתו בבית.

לא עשיתי בגרות, עשיתי מכינה במכללת תל חי (3 מקצועות).

הממוצע שלי במכינה הוא 95.
אין לי תואר אקדמי.

נראה שכן, אתן לילד שלי חינוך ביתי.

נגה.

שלום תום.
אני גל, בן 19, חינוך ביתי מאז הגן.

כרגע אני משרת בצה״ל, בחיל התותחנים.

עשיתי בגרות, עם ממוצע ציונים של 80. אני מתכוון להיבחן מחדש באחת הבחינות בהמשך, מה שיעלה. לי את ממוצע הציונים לאזור ה-93.

אני מתכוון לגדל את ילדיי בחינוך ביתי, כל עוד ירצו בכך.

מקווה שעזרתי!

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

היי,אני תום, אני בכיתה ה' באופק,בית ספר למחוננים בירושלים,אשמח אם תענו על כמה שאלות אם אתם סיימתם חינוך ביתי
מהי עבודתכם?

מה היה ממוצע ציוני הבגרות שלכם?

עשיתם בגרות?

אם עוד לא סיימתם חינוך ביתי,האם אתם ניגשים לבגרות?

מה דעתכם על חינוך ביתי?

יש לכם תואר אקדמי? ואם כן איזה?

האם תתנו גם לבן שלכם חינוך ביתי?

שלום,
אני סטודנטית שנה ג' לחינוך בלתי פורמלי.
בימים אלו אני עושה את עבודת הסמינר שלי על ההבדל בין חינוך ביתי לחינוך בית ספרי, אשמח אם מישהו המתחנך בחינוך ביתי יוכל להיות חלק מהמחקר שלי

תודה רבה

שלום שירה רציתי לשאול כמה שאלות . יש לי 4 ילדים בבבית ואני מודאגת שאולי אין להם מספיקחברה, רציתי לשאול אם היה חסר לך משהו שכל השנים היית בחינוך ביתי, בחברה או בכלל.

וואו,שכחתי מהדף הזה! אני רואה את התאריכים פה ולא מאמינה...
אני עדיין עובדת על תעודת 12 שנות לימוד כדי לעבור לקנדה.
בסופו של דבר הגעתי לדרך הקונבציונלית ואני פשוט עושה מבחן שיזכה אותי בתעודה הזו.
עד היום הצלחתי להתקבל לכל מקום שרציתי ע"י ראיונות אישיים,המלצות וכו' אבל בהקשר של הויזה הספציפית הזאת זה קצת יותר מורכב

בכל מקרה, תודה רבה לכולם! @}

ווואווו!! אני כותבת בדף אחר! רציתי לכתוב לך שיש לי חברה שקצה נפשה בלימודים בגיל 12 בערך
אז היא לא למדה והיא היתה מוכשרת כנראה מספיק
אז היא נתקלה בקשיים במקומות שדרשו בגרות בארץ אבל כשהיא רצתה משהו באמת לא היתה לה בעיה להשיג אותו
איך היא עשתה?
דרשה ראיונות אישיים אל תשאלי אותי איך היא עשתה את זה
אבל היא התקבלה לאוני' תל אביב למשל לאחר שעמדה על פגישה עם דיקן הפקולטה אליה רצתה להתקבל
אחרי פגישה אישית איתו היא התקבלה ללא תעודת בגרות ובלי 12 שנות לימוד ועל תנאי מסוים לא זוכרת מהו
גם בחו"ל היא עשתה אותו דבר

והמשיכה להשתמש באותו יפוי כוח כוזב למשך 3 חוד'....

בקשר ליפוי הכח הכוזב, אז בעיני הוא לא כוזב. זה בעצם מה שרציתי לומר פה.
שלפעמים מישהו דורש מסמך "רשמי", בשביל הפרוצדורות שלו, אבל זה לא אומר שגם אני צריכה להתייחס אליו כאל מסמך רשמי.
אגב, כעורכת דין אני יכולה להוסיף שמותר לחתום בשם מישהו אם הוא מסכים שיחתמו בשמו. זו לא חתימה מזוייפת.
ובסיפור הקטן שלי, ברור שמלכתחילה חתמתי כי בעלי לא היה לידי, אבל אחר כך לא ראיתי צורך להחתים אותו באמת כי הנייר שלי עבד.
(אבל הוא הסכים כמובן שאקח ספרים בשמו.
לא יודעת איך הייתי נוהגת לולא היה מסכים.
נוטה לחשוב שבמקרה כזה הייתי רואה בזה ענין סימפטומטי ומתגרשת...)

ושירה, את חושבת על קנדה? אנחנו היינו במסגרת של פוסט דוקטורט של בעלי (לכן לו היה את הכרטיס ספריה באוניברסיטה ולי לא...) גרנו שלוש שנים בטורונטו.

תודה כולם
אנסה להבין מה הפתרון הטוב ביותר למקרה הספציפי הזה ואני מקווה שזה יעבוד.

לגביי יפויי הכח, מודה שגם אני עשיתי את זה פעם. זה עובד תמיד. יפוי כוח יכול להיות גם חתיכת פתק קרועה, העיקר שרשומים פרטים ויש חתימה.
הבעיה יכולה להיווצר רק אם האדם ש"יפה את כוחך" לא באמת התכוון לזה ומגלים שרימית

מ י, אפשר לשאול מה עשיתם בקנדה? הייתם סטודנטים? גרתם?

והמשיכה להשתמש באותו יפוי כוח כוזב למשך 3 חוד'....

למה לא ביקשת מבעלך שיחתום על יפוי הכוח?
כי היא היתה בספרייה באותו הזמן, והוא לא.

אהבתי את היצירתיות, הישירות והאמיתיות ברעיון לשירה
אבל בהקשר של בעלך
למה לא ביקשת מבעלך שיחתום על יפוי הכוח?

אני חושבת שברוח החינוך הביתי
אפשר להנפיק די בקלות
ובאמצעים ביתיים וקלים להשגה
תעודת בוגר חינוך ביתי
על נייר קלף
ואפילו עם חותמת אדומה נאה ועגולה של "חינוך ביתי בישראל"
שההורים שלך יחתמו ואם היה לך איזה מורה למשהו, תחתימי אותה/ו גם
ולעניות דעתי לא תהיה בכך כל רמיה או הטעיה או הוצאת דבר במרמה

אני רוצה לספר לך בהקשר הזה סיפור:
כשהיינו בקנדה בעלי היה סטודנט באוניברסיטת טורונטו והיה לו כרטיס קורא עם התמונה שלו
ואני רציתי להוציא ספרים מן הספריה. באתי עם הכרטיס שלו, והראיתי שאני אשתו.
אמרו לי מיד שזה לא טוב, צריך יפוי כח מבעלי.
הלכתי כמה מטרים משם, לקחתי נייר לבן יפה וכתבתי:
אני מיפה את כוחה של אשתי זאת וזאת להשתמש בכרטיס הקורא שלי. תאריך וחתימה.
חזרתי והראיתי את יפוי הכח, אמרו: מעולה, נתנו לי את הספרים.
במשך שלושה חודשים החלפתי עם היפוי כח והכרטיס של בעלי.
אחרי שלושה חודשים הודיעו לי שאי אפשר יותר: תוקף יפוי כח יפה רק לשלושה חודשים.
מיד ידעתי בדיוק מה צריך לעשות.... ושתי דקות אחר כך נתנו לי את הספרים.

מאז ראיתי הרבה פעמים כמה כח מייחסים לנייר המודפס
ולפעמים במקום להתווכח אפשר פשוט להנפיק את הנייר המודפס הזה

אם היה לכם אישור לחינוך ביתי, כדאי לגייס את הקב"ס לכתוב את המכתב הזה. משהו על זה שהמשפחה חינכה את ילדיה בחינוך ביתי באישור המדינה. לפעמים, כשממסד רואה טפסים, זה נראה רשמי ולכן גם בסדר. לא כל כך חשוב אם כתוב בהם שיש לך ידע שווה ערך ל 12 שנות לימוד או שקבלת אישור לחינוך ביתי.

אולי תנסי לשלוח מכתב מאמא?

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

הי, קודם כל תודה
אני לא פוסלת שום דבר על הסף באופן עקרוני.
לא מדובר בלימודים, אלא בקבלת אשרה למדינה
לא יודעת עד כמה הציונים עצמם מעניינים אותם.. אם לא הייתה לי בגרות והייתה לי רק תעודת סיום בית ספר תיכון, זה היה מספיק.

כנראה שאני בעצם צריכה תעודה "סיימה 12 שנות חינוך ביתי בהצלחה"
מממ....

אם זה לא משהו אקדמי אלא גמיש יותר, את יכולה לנסות להכין "גיליון ציונים" עצמי, זאת אומרת- לנסות ולפרט במידת הפירוט העמוקה ביותר האפשרית נושאים שלמדת. אמנם בגיליון הציונים הזה לא יהיו ציונים, אבל תוכלי להצהיר שלמדת את הנושאים ולפרט מה בדיוק למדת ובאיזו רמה. אולי זה יספיק?

היי שירה, אולי אם תספרי על מה מדובר בדיוק נוכל לסייע לך ביצירתיות.
אם מדובר בקבלה למוסד אקדמי בחו"ל יכול להיות ששווה לנסות ליצור קשר עם אחד הגורמים הרלוונטיים שם (נניח, ראש החוג, או משהו דומה) באימייל או בשיחת סקייפ ולנסות לבדוק את המצב ומה אפשר לעשות ומה עושים תלמידי חינוך ביתי מקומיים שנמצאים בסיטואציה דומה.
אני מניחה שההתנהלות מול גורמי בירוקרטיה יכולה להיות מתישה (היא מתישה גם כשיש לך את כל התעודות הנדרשות) אבל אל תתייאשי. במקרה הכי "גרוע", שהוא לא באמת כל כך גרוע, תוכלי ללמוד, לגשת לכמה בחינות ולהוכיח את רמת הידיעות שלך... זו אופציה שאת פוסלת על הסף? קראתי על לא מעט בוגרי חינוך ביתי אמריקאים שהחליטו להתקבל לאוניברסיטה, ניגשו לבחינות הרלוונטיות אחרי תקופת לימודים לא ארוכה, קיבלו ציונים מעולים והתקבלו. מדובר במוסדות שלא ממש מתפשרים ברמת הדרישות שלהם כך שלא היה יותר מדי מקום ליצירתיות, אבל הם הצליחו לעשות את מה שצריך כדי להגיע לאן שרצו...

בקיצור, זה תלוי גם בצורך הספציפי.

כמו מה למשל?
אני לא חושבת שהעניין הוא להוכיח שאני לא אנאלפבתית, אלא שההשכלה/חינוך שלי שווה ערך לסיום תיכון.
אני צריכה להוכיח את זה לגורם ממשלתי בחו"ל ככה שזה צריך להיות משהו שיראה בר ערך בעיניו.

מנסה להיות יצירתית

אולי את יכולה לפנות למורים או למורים בדימוס - במקצועות הרלוונטיים למה שנדרש ממך - שישוחחו איתך ויכתבו מכתב שיאשר את ידיעותייך. אמא שלי היא מורה לספרות (בפנסיה), אני יכולה לשאול אותה מה דעתה. מובן שעדיף למצוא מורים שכבר מכירים אותך ויודעים מה השכלתך.

אם מדובר באוניברסיטה או מכללה אפשר לעשות מכינה.

אפשרות נוספת היא לעשות איזשהו מבחן -- אולי לא סוללה שלמה של מבחני בגרות, אבל משהו שיראה שאת לא אנאלפביתית.

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

לצערי אין אפשרות כזו.
כשיש, זה עובד מצויין

אני הייתי מבקשת ראיון עם אותו הגורם. אני בטוחה שבמהלך הראיון הוא יבין בעצמו

הי כולם, אני לא בטוחה שאני בדף הנכון(נהיו פה המוני דפים וקצת נאבדתי), אבל אני מניחה שאגלה בקרוב..
אז אני שירה, בוגרת חינוך ביתי שנתקלת עכשיו בדרישות ה"עולם" להוכחות בצורת תעודות.
אני נדרשת להוכיח ששנות הלימוד שלי (שנות החינוך-ביתי שלי) שוות ערך לשנות לימוד בבית ספר, או במילים אחרות - רמת השכלתי זהה לרמת השכלתו של מי שסיים בית ספר תיכון.
מה שאומר שאני בעצם צריכה אישור כלשהו, של גורם כלשהו, שאומר ששנותי בבית שוות ערך לשנים בבית ספר ושאני לא חסרת השכלה מופרעת.
רעיונות? פתרונות? מחשבות?
משהו? מישהו?

תודה ויום מחוייך

אני לא בוגרת החינוך הביתי אבל אחרי שנים של שעמום, תסכול ועימותים בלתי פוסקים עם ההורים המקובעים עזבתי את בית הספר. באופן רשמי עזבתי בי', בפועל הפסקתי ללכת בכיתה ז'. זה היה אחד המהלכים המוצלחים שעשיתי בחיי- גילאי 13- 15 שלי היו קשים ביותר ומרגע שהלכתי לדרכי ובדרכי היו לי הנעורים המאושרים ביותר שיכולתי לאחל לעצמי. לא שעמם לי מעולם, טיילתי המון בארץ, קראתי ספר מדי יום ופגשתי אנשים נהדרים שהתאימו לי. ההורים קיבלו את הדרך שלי, מה גם שעבדתי ועשיתי בגרויות בכוחות עצמי בלי שום בעיה. ההורים שלי התרצו כשהסברתי להם, באופן רציונלי ומנוטרל מכל המטען הרגשי שסבב סביב עזיבתי, שבית ספר לדידי הוא כלי פונקציונלי להשגת תעודת הבגרות ולי אין צורך בו. אני אוציא את תעודת הבגרות בלעדיו. כך היה אמליץ גם לנוקי שלי בחום בבוא היום

(אגב, חשבתי להכין רשימה של ידוענים ישראלים שעזבו את בי"ס, בשביל ההשראה. אנשים כמו עזר וייצמן, ד"ר חנן יניב (ד"ר לחינוך כמובן), או ההוא ממירביליס. מישהו יכול להוסיף לי שמות לרשימה?)


פרופסור עמוס אורי.
http://he.wikipedia.org/wiki/%D7%A2%D7% ... 7%A8%D7%99

אחרי שנה, שנתיים הבנתי שהרצון שלי להיות במסגרת, הוא רצון שלא בא ממני, זה רצון שנבע מהלחץ של החברה, זה רצון שנבע כדי להגן על מה ש"מקובל"
כל מילה חקוקה בסלע.

נופר, מה נטיית ליבך? במה היית רוצה לעסוק? מה מעניין אותך ללמוד? (שימי לב - אלה שתי שאלות שונות - אני אומרת את זה כי לי לקח שנים להבין את זה).

נופר, יש קורסים שנותנים תעודה מקצועית, ובהם אין צורך בבגרות.

אני אומנם לא למדתי בבית אבל כן הפסקתי ללמוד בערך מכיתה י' וזה לא מרצוני החופשי אולי כן כי לא הייתה ברירה
עזבתי מכיון שאמי חלתה בסרטן ונשארתי בבית לטפל בה אני לא מצטערת על בכלל
השאלה שלי מה אני יכולה ללמוד בלי בגרות מלאה כי כן יש לי כח רצון שיהיה לי מקצוע חשוב ביד להמשך חיי
אשמח אם תענו לי אם לא פה גם לאיימיל שלי..[email protected]

הי אלה, אם את עדיין שם שבוע אחרי.
הרעיון ללמוד בבית - אני מניחה שאת מתכוונת להתכוננות לבחינות הבגרות - הוא רעיון מצוין.
נסי לראות מה כוללות הבחינות האלה, ולדעתי תגלי שאת רובן תוכלי לעבור לבד, בלי שיעורים אקסטרניים.
כשלומדים בבית הספר נדמה שהבחינות האלה נורא קשות, וצריך להשקיע המון זמן, כסף ומאמץ ושינון כדי לעבור אותן.
אבל זה רחוק מלהיות נכון. רובן די קלות, או לפחות ברמה שבהחלט אפשר לעבור אותן אחרי חודש-חודשיים של עבודה מתונה מאוד מאוד מאוד.
(זה מה שאני עשיתי, אחרי שעזבתי את בית הספר סופית בגיל 16. נורא רציתי ללמוד באוניברסיטה, ואז הפתוחה לא נראתה לי "רצינית" מספיק )
כדאי לך לברר אם את באמת זקוקה לתעודת בגרות. אם את לא אוהבת להיות בבית הספר, אולי כדאי לך לנצל את הזמן הפנוי לדברים אחרים, כמו שסיפרה גוני? אני חושבת שתוכלי לקבל פרספקטיבה מעניינת על זה בעמוד תעודת בגרות.
ובכלל יש לי תחושה שהדיון הזה קצת מתנגש עם המטרה של העמוד, אז אולי כדאי להמשיך אותו במקום אחר.
בהצלחה!

אם כבר הדף הזה שוב קם לתחיה, יש עוד אנשים/ נערים, שמוכנים ויכולים לספר על חינוך ביתי או חינוך אלטרנטיבי שעברו?

אלה, נדמה לי שאין הרבה מי שיענה לך פה על שאלה כזו
נסי לשאול בבית ספר אקסטרני, ו/או במשרד החינוך.
אולי בית הספר בו את לומדת עכשיו יהיה מוכן שתגשי דרכו.

היי כולם! אני בת 16 ואני חושבת על האפשרות ללמוד בבית... ורציתי לשאול כמה עולה בערך לעשות בגרות אקסטרנית?
תודה מראש:))

האם יש אנשים בוגרים או לפחות נערים נערות שגדלו בחינוך ביתי שמוכנים לספר פה על עצמם? היה טוב? אתם מאמינים בדרך? נראה לכם שאתם מאושרים? במה אתם חושבים שזה תרם לכם? אולי קשיים בדרך?

אה, זה משהו אחר לחלוטין. בעיני מי שאיננו לומד כלל במסגרת או מפסיק בשלבים מוקדמים (לפני סיום בית הספר היסודי) שונה ממי שמפסיק מעט מאוחר יותר, אבל עדיין בגיל זחינוך חובה חל עליו. כמו כן, בין האחרונים לבין מי שפורשים מהמערכת כשחוק חינוך חובה כבר לא חל עליהם יש הבדל.

אותי בשלב זה מעניינים רק אלה שמתשתייכים לאחת משלוש הקבוצות הבאות:
1) נכון להיום הם בגיל חינוך חובה או מעבר, אבל מעולם לא בקרו בגן ו/או בבית ספר
2) כאלה שאולי לפני שחל עליהם חוק חינוך חובה שהו זמן מה בגן, אבל החל מגיל 5 לא היו מעולם "תלמידים רגילים" בגן או בבית ספר
3) כאלה שהחלו גן חובה ואולי אף בית ספר, אבל בשלב כלשהו, לפני תם כתה ו עזבו בצורה מלאה או חלקית את הגן ו/או את בית הספר

לענין שלי נראה לי שמאלה אוכל ללמוד יותר מאחרים. אז מסתבר שעניינו של עייזר ויצמן מעניין כסיפור, אבל לא תורם למטרתי, ודווקא ספורים אישיים שלכם יועילו לי הרבה יותר.

עזר וייצמן לא היה בחינוך ביתי כילד, אלא עזב את בי"ס כנער.

יונת, קראתי את הערתך הראשונה כאן. נחמד לדעת שגם עייזר ויצמן היה בחינוך ביתי. מענין אם יש לך מושג מה הייתה דעת דודו בענין כשעייזר היה ילד ומה בכלל היו הנסיבות שהביאו אותו למצב הזה.

רק כשקראתי את דברייך, סוף סוף הבנתי את המשפט: "בית ספר זה בזבוז זמן".
תמיד הבנתי אותו בדרך אחת: כי לא לומדים שם כלום", ולמעשה גם את זה לא הבנתי, עד שהתחלתי ללמוד את נושא החינוך הביתי, לאחרונה. אבל רק בזכות התיאור שלך את ילדותך נפל לי האסימון: כמה דברים אפשר להספיק באותו הזמן שבו יושבים בבית הספר, ולומדים את "חומר הלימוד"!

גם לבת שלי בת ה- 14 מאוד חשובה החברה בביה"ס. אז אנו משוחחות רבות על ההתיחסות ללימודים.
האם חשוב לה להצליח בהם כדי להישאר בחברת החברים. מה האיזון בין הלימודים לחוגים לחברים לשעות פנאי....
בשיחה היא רואה שאנו לא מייחסים חשיבות רבה ללימודים בביה"ס - כשהיא רוצה להישאר בבית היא יכולה, ציונים "לא" (מלה גרועה) טובים לא מזכים בכעס (אני כותבת זאת במיוחד כי כאן זה מובלטן לעומת בבתי החברות שלה)... אלה התיחסות ספציפית לחומר , אם הוא מעניין .... הרבה שיחות על מה זה ללמוד לפי רצונך... ודוגמאות כשהן מתבצעות...יש הרבה כבוד גם להחלטה הזו שלה.
אני רוצה לציין שממש עכשיו העלנו אפשרות של טיול משפחתי של חצי שנה בחו"ל והיא ממש מהססת בגלל החברים..

בבית לא הייתה אווירה השוללת את בית ספר, הייתה אווירה שתומכת בחינוך הביתי

המשפט הזה היכה בי פתאום, באופן הברור שהוא מנוסח.
נורא משמעותי ההבדל ה'קטן' הזה.

הבן שלי בן 13 וגם מאוד מקובל בכיתה והחברה מאוד חשובה לו וממשיך ללכת לבי"ס למרות שהוא שונא את זה.
אני מוצאת את עצמי מתוסכלת ועסוקה הרבה בסוגיית ה נזק המצטבר
אולי יהיה יעיל יותר באמת להפוך את כיוון המחשבה מהנזק המצטבר אל פוטנציאל התועלת.

המחשבה על כך שעוד שש שנים בית ספריות מצפות לו (ולי) מעוררת בי צער ותיסכול רב.

שלום עודד,
קודם כל זה קצת מוזר לי להגיב על שאלות לגבי משהו שכתבתי לפני 4 שנים בערך.. באמת כל כך הרבה דברים השתנו מאז,
ובכל זאת אני אנסה לענות על שאלותיך,
א. מה שכתבתי לגבי ההורים שלי , אז לא התכוונתי לתאר מצב שבו הם מקבלים הכל, הדגש היה לתאר מצב בו אני לא מסתירה מהם כלום (הרבה מבני הנוער לא מספרים להורים שלהם דברים..) וזה לא רק בקטע של להסתיר, אלא הקשר שלי עם הורי מטבעו פתוח, ומרצון אנחנו משתפים אחד את השני... ומתוך מקום כזה הם סמכו עלי ברוב המקרים ומתי שלא אז הם שמו את הגבול אבל לרוב אני ידעתי לשים את הגבולות לעצמי..
ב. לא ניסיתי להגיד שאני שונה מבני נוער אחרים, והקשר שלי עם הורי לא בהכרח קשור ל"חינוך ביתי" אבל המציאות היא שונה, כי לא הלכתי לבית ספר והייתי באמת חופשיה לכל מה שאני רוצה וזה כמובן משפיע מאוד על כל השנים האלה של תהליך ההתבגרות...
כל בני הנוער עוברים את תהליך ההתבגרות פשוט כל אחד עם פרטים קצת שונים ואני עברתי את זה עם פרטים קצת יותר שונים מכולם אני מניחה..
זה הכל, אני מקווה שעכשיו זה יותר ברור לך,
אם יש עוד שאלות אשמח לענות.

משום שהורי לא התנגדו למעשים שלי,לרצונות שלי, לא הרגשתי צורך להסתיר מהם, וסיפרתי להם לאן אני הולכת, עם מי אני מסתובבת, כשהיה נראה להם, הם היו נותנים לי אישור וזה היה נותן לי ביטחון. וכשלא היה נראה להם הם אמרו לי "לא", וקיבלתי את זה ( בדרך כלל בכעס ואי הבנה), אבל הם היו נותנים לי את הגבולות ומגנים עלי
עבר קצת זמן מאז... יש מישהו שיענה לי?
הציטוט הנ"ל עורר אצלי מחשבות. יש בו סתירה פנימית. ההורים לא התנגדו למעשים_ , אבל _כשלא היה נראה להם הם אמרו לי "לא"_ - זו לא התנגדות? וגם: קיבלתי את זה _בכעס ואי הבנה - האם זה שונה בהרבה מבני נוער אחרים? כשההורים אומרים כן אז יופי, וכשההורים אומרים לא אז כועסים ולא מבינים.

אני באמת שואל, ולא בצורה קנטרנית. אני רוצה להבין מה באמת ההבדל בין מה שאת מתארת, גוני, למה שבני נוער אחרים עוברים.

אני חושבת שיהודית רביץ ולימור לבנת לא סיימו תיכון.

לא מתמצאת בדפים של החינוך הביתי. אם יש דף מתאים יותר - אפשר להעביר לשם.
את זה

נחמד לשמוע שיש פעילות בתחום החינוך הביתי בארץ, ממש לא הייתי מודעת לזה.

מאחר ובית הספר מעולם לא גרם לי עונג מיוחד התעניינתי באופן פעיל באלטרנטיבות חינוכיות, אך בתור נערה לא הייתי מודעת בכלל לאפשרות של חינוך בבית (למרות שלמעשה עשיתי זאת באופן חלקי, בגיבויים של הורי ואחד ממורי בתיכון).
לעניין החינוך הביתי נחשפתי לראשונה בזמן ששהיתי בקנדה ועבדתי כספרנית בספריה ציבורית במקום נידח יחסית . שמתי לב שישנן כמה נשים שבאות באופן קבוע באמצע היום עם ילדיהן להשאיל ספרים. כאשר שאלתי את אחת הנשים האם כול הילדים חולים היום ולכן לא הלכו לבית הספר(....), היא הסבירה לי שהם מתחנכים בבית. אני זוכרת כמה ריגש אותי לשמוע על כך.....
למיטב לידיעתי בקנדה המערכת תומכת בעניין, גם משום שישנן משפחות הגרות באזורים מרוחקים וכלכלית משתלם יותר למדינה לאפשר לילדים להתחנך בבית. הם מקבלים תמיכה של מפקחים המגיעים מדי פעם לביקור. ידוע לי גם על משפחה שגרה בתוך היישוב בו גרנו ובחרה לחנך את ילדיהם בבית. הם נהנו מאותה תמיכה של הממשלה.

אחד הדברים שהרשימו אותי ביותר היה כשביום שמש אחד, כמעט אביבי (באמצע החורף הקודר והקר) הגיעה אחת המשפחות הללו לספריה והאם סיפרה לי שהיא וילדיה החליטו שלא כדאי היום ללמוד, אלא ברצונם לטייל ולהנות מהמתנה השמשית שקיבלו באמצע החורף. היא סיפרה לי שבאופן כללי כשיגיע האביב סביר להניח שהילדים ילמדו הרבה פחות מאשר בחורף, כי הם רוצים לשחק בחוץ- מה שנראה לה הגיוני מאוד ובריא (וגם לי, אבל איכשהו לא למערכת החינוך הקונבנציונלית).

הערה קטנה: מעולם לא נתקלתי שם בגבר האחראי על חינוך הילדים - לדעתי הסיבה לכך היתה כי הגברים במשפחות אלה הם לעיתים קרובות איכרים המעבדים את אדמתם. כנראה שאמהות הללו הספיק להשאר בבית בחווה המבודדת כול היום עם ילדיהן . מעניין איך זה בארץ?

כמה חדש הוא החינוך הביתי בארץ? האם ישנם כאלה שהתחנכו בבית מתוך אידיאל של הוריהם, איזה חוויה היתה להם ? האם ישנו כבר דור שני - בעלי משפחות משלהם שממשיכים במסורת?

(ההערה שהיתה כאן הועברה ל-החלטות של ילדים, בעקבות הדיון שהיה פה -- והועבר לשם, ול-אלוהים אדירים, שם היא מתאימה יותר. דוד רובנר)

חאן יא
האם אני מרגישה צורך למרוד בהורים וחברה..
לפני שנתיים בערך כשהגעתי לשאלה "מי אני?" "מה אני בעולם", העולם שלנו מלא הגדרות וחיפשתי הגדרה שתתאים לי, אצל בני נוער זה בולט מאוד במראה חיצוני, מגדירים כל דבר לפי לבוש וטעם במוסיקה, יש פריקים, ערסים, פרחות, רוקרים, פאנקיסטים וכ'ו.. אני ניסיתי להשתייך למשהו, רציתי להיות חלק מה"נוער" היה לי חשוב לשים לב ללבוש שלי,הלכתי לכל הפסטיבלים (ערד, צמח, הופעות) ישבתי עם ח'ברה בתל אביב, והתחברתי עם ח'ברה בגילי פחות או יותר (תמיד אני הייתי קטנה..) הרגשתי צורך למרוד אבל ההורים שלי קיבלו את כל מה שעשיתי, אז צורך המרידה איבד משמעות ולא מרדתי רק נהנתי מהחוויה להיות חלק מ"הגדרה". משום שהורי לא התנגדו למעשים שלי,לרצונות שלי, לא הרגשתי צורך להסתיר מהם, וסיפרתי להם לאן אני הולכת, עם מי אני מסתובבת, כשהיה נראה להם, הם היו נותנים לי אישור וזה היה נותן לי ביטחון. וכשלא היה נראה להם הם אמרו לי "לא", וקיבלתי את זה ( בדרך כלל בכעס ואי הבנה), אבל הם היו נותנים לי את הגבולות ומגנים עלי. (חברה של בני נוער לפעמים עלולה להיות מסוכנת), אחרי זה מיציתי את העניין ופגשתי הרבה סוגי אנשים וראיתי שיכולים להיות אנשים שמעניין לי איתם והם לא דווקא "פריקים" א "רוקרים" או "בני נוער"
ראיתי שאני לפעמים אוהבת להתלבש ככה ולפעמים ככה, וראיתי שאני אוהבת המון סוגים של מוסיקה. עכשיו אני לא מרגישה צורך למרוד. אני לא רוצה להיות חלק מ"הגדרה".
ההורים שלי נתנו לי אפשרות לראות את החלק שנקרא "מרידה" אצל בני נוער אחרים,
הם לא התייחסו לזה כמרידה, ועל פי היחס שלהם אני לא חשתי צורך למרוד, לקחתי את זה כחוויה. הם סמכו עלי והקנו לי ביטחון, ונתנו לי את האחריות לדאוג לעצמי.
ומיכוון שהם לא התנגדו לא חשתי צורך להאבק בהם.
היום כשאני נוסעת לפסטיבל או לתל אביב, הם יודעים שהם יכולים לסמוך עלי ואם יהיה לי ספק אחד במשהו שאני רוצה לעשות אני ישר מצלצלת לאמא או אבא ושואלת את דעתם.

דבר ראשון כולי הערכה ליכולת הביטוי שלך
שנית אני מעריך מאד את אורח החיים אשר בחרתם אך ניראה לי שבשלב זה של חיי וחיי ילדותי לא אעבור לחינוך ביתי מכמה סיבות אישיות וגם בשל הערכתי לביה"ס הדמוקרטי האפשר מרחב תמרון ניכר למדי בתחומי הפעילות

לרני , אני אצטט את השאלות שלך ואענה עליהן.
"מעניין אותי מדוע לא שבת לבית ספר אם זה היה רצונך?"

הרצון שלי לחזור לבית הספר לא היה רצון מתוך זה שניסיתי את הדרך השניה ובחרתי מבין שתי הדרכים ללכת לבית ספר,
הרצון הזה היה מתוך קושי שלי להתמודד עם עצמי בחינוך הביתי, שמשנים סיגנון חיים בצורה כל כך חדה זה מאוד קשה לעכל את זה, אחת הדרכים זה לברוח לדרך הקודמת שהייתה יותר קלה להתמודדות. בתוכי הבנתי את הפוטנציאל שבחינוך הביתי והבנתי שזה יועיל לי ושזאת הדרך שלי, אז כל פעם שהיה לי ספק ורציתי לחזור לבית ספר, הורי אמרו לי שאני יחשוב עם עצמי אם באמת אני רוצה ללכת לבית ספר, כשחשבתי על זה ושאלתי את עצמי התשובה שקיבלתי הייתה :
"אני רוצה להישאר בבית" .

"האם לא נוצרה אווירה בבית השוללת את בית ספר ובעקבות כך ישרת את דעתך בהתאם?"

כמובן שבעקבות זה שהאחים שלי היו בבית זה משך אותי לכיוון הזה, בבית לא הייתה אווירה השוללת את בית ספר, הייתה אווירה שתומכת בחינוך הביתי, וכמשפחה מחליטה החלטה כזאת אז זה כל המשפחה ... זאת המשפחה שלי וסביר להניח שאני אלך בדרך שלה כמו שהורים ששולחים את ילדיהם לבית ספר הילדים ילכו בדרך הזאת ...
ילד לא יכול להחליט כזאת החלטה לגבי החיים שלו, הלכתי בדרך של המשפחה וראיתי גם דרכים אחרות, אבל אני סומכת על שיקול דעתם של הורי, אני מושפעת מאוד מהדרך של ההורים שלי ..... אבל אני גם חושבת על זה ולפעמים מעבירה עליהם ביקורת. זה טבעו של ילד.. להיות מושפע מהוריו.

מנסיוני האישי עם האוניברסיטה הפתוחה, לא רק הקמפוס פתוח אלא גם האוירה הכללית פתוחה וגם האנשים שעובדים שם. גם הכלל לפיו מותר להירשם אצלם רק מגיל 15 הוא לא קשיח ולשמחתי הם הסכימו לוותר עליו לטובתי כשהייתי בת 14 (או אולי 13? כבר לא זוכרת).

תודה שגית.
אני עובדת בין השאר באוניברסיטה הפתוחה. לא צריך בגרות, לא פסיכומטרי (תחסכו כמה אלפי שקלים על הקורס הדבילי), ואני מכירה הרבה שלא גמרו בית ספר והמשיכו מתואר ראשון באוניברסיטה הפתוחה לתואר שני בכל אוניברסיטה/טכניון בארץ (תלמידים שלי).
לאוניברסיטה הפתוחה אפשר להתקבל החל מגיל 15, אם כי הכל רשום במונחים של בית הספר (תלמידי תיכון שעושים תואר ראשון... מה עם "ילדים שלא לומדים בתיכון ורוצים לעשות תואר ראשון"?).
כל אחד שאומר לי "אבל אם הילדה שלך לא תלך לבית הספר איך היא תגיע לאוניברסיטה"? אני אומרת:
א. מי אמר שהיא תרצה אוניברסיטה?!
ב. מה זאת אומרת, אני עובדת באוניברסיטה הפתוחה. הילדה שלי תעשה תואר ראשון כבר בגיל 15, מי צריך את בית הספר בשביל זה...

עד היום אני מודה לאבי (ולאמי, אבל זה בעיקר ב"אשמת" אבי) שמעולם לא הייתי בגן חובה, שהייתי רק שנה אחת בגן (פרטי, בגיל 4, לא זוכרת כלום), ושאת כיתות א וב עשיתי בשנה אחת (עקב חזרה משבדיה לארץ), וכך ביליתי במערכת החינוך בסך הכל 11 שנים ולא 13, וגם מתוכן 3 שנים ביליתי בעיקר בבית, בלהיות "חולה" (גיבוי מלא מההורים).
בשמת.

גוני הי, את נשמעת לי נהדרת.
רציתי להגיד לך שאפשר לקבל תואר ראשון גם בלי לעשות בגרות, כמו באוניברסיטה הפתוחה. אפשר אפילו להגיע לתואר שני במחשבים שם אם באמת רוצים.
לדוגמא, גדעון רייכר לא למד בבית הספר, והוא נראה מצליח ביותר.

גוני, שלום לך וכל הכבוד על העושר של יומך.

רציתי לשאול אותך הרבה שאלות אישיות וכמובן את תבחרי אם לשתף אותנו בנושאים שאעלה.

שמתי לב שכאשר משפחות מגדלות את ילדיהן בדרך קצת אחרת (לא חינוך ביתי עדיין) עם יותר מגע, יותר הקשבה וכ"ו, אז הילדים גדלים להיות אנשים קצת אחרים, לחיוב. למשל אני מכירה אמא שסיפרה לי שבנה בן ה-15 עדיין נותן לה לגעת בו ולחבק אותו. היא מעירה אותו מהשינה עם ליטופים, הוא מבטא את אהבתו אליה. כל זה די לא שגרתי בבית רגיל בו גיל ההתבגרות דומה יותר למלחמת קיום עם ההורים.

רציתי לדעת איך זה אצלך. האם את מרגישה צורך למרוד בהורים או בחברה? אני מניחה שבתוקף החינוך הביתי התייחסו אלייך כאל אדם בוגר ועצמאי מהיותך קטנה, לכן מעניין לדעת אם את עוברת משברים כמו כל בן עשרה אחר.(אשמח אם ההורים גם יגיבו לשאלות)

הסיבה לכל השאלות היא כי אני מאמינה באמת ובתמים שהתנהגות הנוער בימינו נובעת מהריחוק שההורים מנחילים בביתם מעצם החינוך המוסדי. שהמרידה במוסכמות היא תוצאה של גדילה מגבילה שאינה מכבדת באופן כללי את האדם בכל גיל שהוא.

ספרי לי איך את רואה את הורייך? אילו מן תחושות מעלה בך היום ההחלטה שלהם לחנך אותך בבית?
האם יש בך אילו כעסים(בכל נושא שהוא)? על מה את רבה איתם? איך את מתמודדת עם אי הסכמות איתם?

מה בקשר ליציאה מהבית בערב?
אילו ערכים את חושבת הם הקנו לך? החינוך הביתי הקנה לך? האם את רואה את עצמך אחרת מהנוער הממוצע ובמה?

או קיי, ילדונת. אני בטוחה שהמכתב הזה יחזיק אותך עסוקה לזמן מה.
אני מודה לך על ההתייחסות ועל האומץ לשתף אותנו בחייך.

(עוד שאלות, בפעם הבאה...)

אהבה ושלום. חאן יא

גוני, תודה! היש עוד כמוך שיכולים לספר על חוויותיהם? אני אתן לבן שלי בן ה-10 כמעט לקרוא את מה שכתבת מפני שכפי שכתבתי במקום אחר, הוא מתלבט אם לעבור מבי"ס קונבנציונלי לבי"ס דמוקרטי ואני חושבת שדבריך עשויים לעזור לו להחליט. הוא היה רוצה לעבור לחינוך ביתי, אך בן-זוגי מאוד מתנגד - אני ובני תיכננו להתחיל חינוך ביתי השנה, והעליתי את הנושא הרבה פעמים עם בן-זוגי, אך עד הראשון לספטמבר הוא לא האמין שאנו רציניים. עקב ה"פיצוץ" שלו באותו בוקר, בני החליט כן ללכת לביה"ס והמשיך ללכת. את מביאה עדות לכך שחינוך ביתי 'עובד' - תודה!}

גוני תודה!!
נעים כל כך לקרוא את דברייך והם ממש מעוררי השראה ושמחה.
בינתיים נתת לי מתנה וצרה ביחד כי החלטתי שאני חייבת להביא פסנתר הביתה.}

ענת,
אני אשמח לענות על שאלותיך...
כשהייתי קטנה עשיתי מלא דברים..(גם כשהלכתי לבית ספר ולגן) ציירתי המון, התעמלתי, רקדתי, אהבתי מאוד כל מה שקשור למלאכה, ותמיד ניגנתי קצת פסנתר, קצת חלילית אמנם לא באופן קבוע אבל המוסיקה תמיד הייתה שם, אהבתי מאוד לשמוע מוסיקה ולשיר. כשיצאתי מבית ספר המשכתי לעשות דברים והייתי יותר ממוקדת. בישלתי הרבה, התחלתי לתפור ממש בגדים, הייתי בחוג קרקס, ובחוגי סיירות, ואז התחלתי לשמוע מוסיקה ממש ולנגן על גיטרה.למדתי גם מאנשים מבחוץ (לפעמים זה יותר קל ללמוד ממישהו מבחוץ) אבל תמיד נעזרתי בהורים שלי.
היום שאני מסתכלת אחורה אני רואה איך כל מה שעשיתי עוזר לי במה שאני עושה היום, ויש לי בסיס לכל תחום שמעניין אותי. למשל: אני מנגנת עכשיו באופן קבוע וזה שניגנתי ושמעתי מוסיקה שהייתי קטנה, מאוד עוזר לי. לא מזמן יצא לי לצייר הרבה וזה שישבתי שעות וציירתי עזר לי, אמנם לא פיתחתי את זה, זה נושא שמעניין אותי בגדול (ציור,גרפיקה) אז אני יודעת שאם אני ארצה ללמוד את זה יש לי בסיס כלשהו. ולהטוטנות זה נושא שמעניין אותי ויש לי בסיס, בקיצור כמעט כל הדברים שמשכו אותי בילדות מעניינים אותי גם היום אפילו כשהתרחקתי ממשהו אחרי כמה זמן פתאום מתחשק לי לרקוד או לבשל. לדעתי נושאים שילד ניגש אליהם מרצונו ועוסק בהם בילדות, תמיד יהיו נושאים שיחזרו אליו בעתיד. הרבה אנשים אומרים לי שאין לי מספיק גירויים, שאני לא רואה את כל הנושאים שקיימים בעולם ואז אני לא יכולה לבחור, אבל למה נמשכתי לתחומים האלה? לא בגלל שנתנו אפשרויות ואמרו לי תבחרי, זה משהו שתבוע בכל אחד ולא צריך גירויים כדי לגלות את זה. היום אני בוחרת במה להתמקד ואני יודעת שמתי שימאס לי תמיד אני יכולה להתחיל לצייר..
עניתי לך רק על שאלה אחת כי לכל שאלה יש לי תשובה ענקית! אבל אל יאוש! בבוא הזמן אני אענה על כל השאלות.}

הי יופי,
כתבתי ב-באופן טבעי על איך עזבתי את בי"ס ומה עשיתי אחר כך. אפשר לקרוא את זה גם ב-http://ootips.org/horut/unplug.html.}

לרני
מנסיוני:
ראשית ילדים מישרים קו עם אורח החיים של הוריהם. תמיד. גם אם זה לא נראה ככה.
דוקא כאשר הם לא הולכים לבית ספר ונמצאים שעות רבות עם ההורים, יותר קל להם, בשלבים יותר מוקדמים, להסתכל על ההורים בצורה בקורתית ולמצוא את הדרך שלהם, לא מתוך דקלום הרעיונות של ההורים. זה מצחיק להגיד את זה דווקא כאן, כי גוני כאילו מדקלמת את כל מה שמצפים מילדים כמוה להגיד, אבל מתוך הכרות אישית אתה (אני אמא שלה) אני יכולה להגיד שאותם דברים שהיא אומרת נבראו מתוך הדיאלוג שלנו איתה וכמובן גם עם כל יתר האחים שלה. רוצה לומר: חלק מהדקלומים שלנו באו מגוני או מכל אחד אחר במשפחה.
ושנית:
כשילד רוצה משהו באמת אין כמעט שום כוח שיעצור אותו. לא תמיד אנחנו, ההורים נענים מיד לכל בקשה של ילדינו. לפעמים מתוך כך שלא ניתן לספק לילד את מבוקשו, לפעמים סתם אין לנו כוח, או שיש משהו אחר לעשות. אם הילד באמת רוצה הוא לא מוותר. פשוט לא מוותר. ואם הוא ילדה אז היא לא מוותרת.}

הי גוני.
מדהים לראות איך דבריך מתפעלים את כולם (כולל אותי). כיף ליקרוא דברים כל-כך בוטחים מפי צעירה שכמותך אחרי כל ההתלבטויות של כל המבוגרים (כולל אני ,כמובן).
הדברים שכתבת מחזקים אותי ב"צדקת הדרך", שהרי את עברת בעצמך הפרדות ממסגרת בית הספר ומאז את בבית. אנשים תמיד רוצים לדעת "מה יוצא מהילדים בחינוך הביתי?", אז הנה!}

שלום לכולם, אני שמחה מאוד לראות את התגובות, אני אנסה לענות לפי הסדר.
בעניין הבגרות:
לדעתי בגרות נועדה לאנשים שרוצים להכנס לאוניברסיטה, ומי שרוצה ללמוד שם זה רלונטי לחייו.
בשלב זה אני לא מעוניינת בלימודים באוניברסיטה ולכן אני לא רוצה לעשות בגרות.
כרגע אני מנגנת הרבה, מחפשת מורה לחליל צד. התחלתי ללמד מוסיקה- יש לי תלמיד אחד.
אני מתאמנת קצת בלהטוטנות אני חושבת אולי לעשות הופעות בעתיד.
ואני עובדת קצת בשביל הפרנסה.
בעתיד אני רואה את עצמי לומדת בבית ספר למוסיקה, לריקוד, לאומנות, במידה ואני ארצה ללמוד באוניברסיטה אני אשלים בגרות.
לא צריך ללכת לבית ספר בשביל לעשות בגרות, אפשר לעשות את זה בשנה אחת של עבודה קשה ורצון.
בקשר לחינוך ילדי שעוד לא נולדו.. אני לא יכולה לענות על השאלה, כי אני לא מתכננת יותר מדי ואם כן אני יודעת שהדעות שלי ישתנו עוד הרבה.. אני שמחה שההורים שלי החליטו להוציא אותי מבית ספר, (למרות כל הקשיים שיש לי בדרך)
אני מאמינה שאני אחנך את ילדי בדרך דומה להורים שלי אבל בטוח זה יהיה שונה.}

היי יונת.
לא סיפרת שגם את עזבת בית ספר. איך זה קרה?
היי גוני.
כיף לי לקרוא את מה שאת כותבת, זה תמיד נעים לשמוע ממך אם בפורום ואם בעיתון.
אני עזבתי את מסגרת בית הספר בתחילת כיתה י' מרצוני החופשי. הורי כמובן התנגדו מאוד עד היום אני נחשבת בעיניהם לכשלון חינוכי למרות שאני אדם מאושר.}

לגוני שלום רב

1. מעניין אותי מדוע לא שבת לבית הספר אם זה היה רצונך ?
2. האם לא נוצרה אווירה בבית השוללת את בית הספר ובעקבות כך ישרת את דעתך בהתאם?

יש לי תחושה שאת מסוג האנשים אשר מוצא את החיובי בכל דבר.
שאלות אלו אני שואל משום שאני מתלבט כיום לגבי המשך שהותן של בנותי בבית הספר.
כל טוב ולהתראות.}

מאד נעים ומעניין לקרוא את מה שכתבת גוני, ולי באופן אישי בכלל לא אכפת היה לשמוע עוד ועוד, למשל על היחשפות לתחומי ענין שהיום את יודעת שהם התחומים שלך וחלק מהדרך שלך.איך זה קרה? האם נעזרת גם באנשים שאינם הורייך? וגם על קשר עם ילדים שכן הולכים לבית ספר. על ההתמודדות עם שאלות שלהם, סקרנות או דחייה שלהם מהרעיון ואולי ממך? (אני מרגישה צורך להתנצל מראש על מבול השאלות שקיבלת ואולי עוד תקבלי, זה פשוט מרגש אותנו לשמוע איך זה קורה באמת בגיל מבוגר יותר (מקווה שזה בסדר לדבר בשם כולם).... אז מראש קבלי פטור מהתייחסות אם לא בא לך. ושיהיה לך נעים וטוב.}

יונת,
כשההורים שלי העלו את הרעיון של החינוך הביתי בזמן שעוד למדנו בבית הספר, אני התנגדתי לרעיון, הייתי מאוד מקובלת בכיתה והחברה הייתה חשובה לי. ההורים שלי הציעו לנסות לצאת מבית הספר ולראות אם זה מתאים. אז יצאנו לחופש הגדול פעם אחת ולתמיד. אחרי כמה חודשים שכל היום צפיתי בטלויזיה, ונהנתי מהחופש התחיל להיות לי משעמם, לא ידעתי להעסיק את עצמי, חיפשתי חברה. לאט לאט התחלתי להעסיק את עצמי מצאתי כל מיני תחביבים: תפרתי, רקמתי, בישלתי, אפיתי, ציירתי, רקדתי, ניגנתי. נהיה לי פחות משעמם אבל עדיין הציקה לי העובדה שאני לא בבית ספר לא האמנתי בעצמי, חשבתי שאפשר להתקדם רק עם מסגרת, וראיתי איך כל החיים שלי מתבלגנים. רציתי לחזור לבית ספר.
אחרי שנה, שנתיים הבנתי שהרצון שלי להיות במסגרת, הוא רצון שלא בא ממני, זה רצון שנבע מהלחץ של החברה, זה רצון שנבע כדי להגן על מה ש"מקובל". חייתי במסגרת ופתאום ניתקו אותי באופן מוחלט הייתי חייבת להצדיק את הדרך הקודמת. זה קשה לשנות אורח חיים באופן קיצוני ולקח לי הרבה זמן להאמין בדרך שלי. מה שעזר לי, זה היה הזמן שהייתי עם האחים שלי ושיחקתי איתם והשתחררתי, הזמן שיצרתי והמחשבות לא הציקו לי.
ולאט לאט התחלתי להשתחרר מ"המסגרת" ולהאמין בדרך שלי, להנות מהימים, להיות חופשיה, - לחיות!}

גוני, ברוכה הבאה!
אישית, אני לא בטוחה שאני כבר בוגרת, אבל אני לא הלכתי לבי"ס מאז סוף כתה י'. אני מכירה עוד די הרבה אנשים שעזבו את התיכון (או עפו) והסתדרו אחרי זה לא רע בחיים.
(אגב, חשבתי להכין רשימה של ידוענים ישראלים שעזבו את בי"ס, בשביל ההשראה. אנשים כמו עזר וייצמן, ד"ר חנן יניב (ד"ר לחינוך כמובן), או ההוא ממירביליס. מישהו יכול להוסיף לי שמות לרשימה?)

גוני, את יכולה לספר קצת על התקופה כשרק יצאת מבי"ס? מה עשית בהתחלה? איך הסתדרת בלי "מסגרת"? כמה זמן לקח לך להוציא את הבית-ספריות מעצמך? איך זה קרה? מה היה לך הכי קשה? מה עזר?}

אני בת 15 לא הולכת לבית ספר מאז כתה ג'. אשמח לשוחח בנושאים הקשורים לחינוך ביתי ולשתף מחויותי.
אשמח ליצור קשר עם בני נוער שלא הולכים לבית ספר.}

ראו גם: תעודת בגרות, מקצוענים בלי תעודות.