רקדנית הסגנון שלך מאוד מוכר מהעבר
באמת? אני כותבת כאן בתור אלמונית מידי פעם, ומנסה לשמור על עקביות בניק, אבל לא נכנסת לפה לעיתים קרובות מספיק כדי שזה יצדיק דף בית. את זוכרת אותי מהפעם האחרונה שהיה דיון על הפלות?

רקדנית הסגנון שלך מאוד מוכר מהעבר

תודה רבה לכן נשים יקרות

פלונית, אני לגמרי מסכימה עם ההחלטה שלך, במקומך הייתי עושה אותו הדבר, והרבה הצלחה בעתיד!

ואולי בגלל שלא יהי עם מי היאתצטרך בנק הזרע והפריות/טיפולים שזה ביאוס וקושי לא נורמלי בזמן שיכל להיות לה ילד מהריון טבעי לחלוטין.
אני מעדיפה את בנק הזרע על מישהו מפוקפק כל רגע. שם לפחות יש סיכוי לא רע שזה אדם ראוי, על פני מישהו שאני יודעת שלא ראוי להיות אבא לילד שלי.

ולגבי כל נבואות הזעם ו"אף ילד לא היה רוצה" - בולשיט! בולשיט מוחלט! מי שאומרת את זה, רק מעידה על עצמה שהיא לא רוצה, ושהיא לא מסוגלת לדמיין שיש אנשים שונים ממנה.

מזכיר לי שנכנסתי לאתר מסויים שבו מישהי ביקשה עצה לגבי חמותה, שהיא אישה זקנה ובעייתית. בעלה ניתק איתה קשר לפני כמה שנים ועכשיו היא מבקשת לחדש אותו ולהפגש עם הילדים. בתגובות הופיעו מאות אנשים שסיפרו על איך הם נפגשו עם הסבים שלהם, לרוב בניגוד לרצונם, ואיך הם מצטערים על זה. איך זה השפיע עליהם לרעה, לימד אותם שזה בסדר שמתייחסים אליהם רע ולסבול במקומות כאלו במקום לעזוב. איך הם היו מעדיפים לא לפגוש את הסבים שלהם.
ואני חשבתי על איך שפה בדיוק ההפך, היו מספרים על כמה משפחה זה חשוב ואיזה טוב זה קשה בין נכדים וסבים ושעדיף לבלוע כמה צפרדעים בשביל זה.

ומה המסקנה? שאם נראה שיש סיפור אחד שכולם מסכימים איתו, זה לא אומר שזה האמת. זה מעיד רק על האנשים באותו המקום. ואולי כדאי ללכת לשאול במקום אחר, ולשמוע סיפורים שונים. למשל, מקומות בהם מותר לומר דברים שהם טאבו. אם יש משהו שאסור לומר, זה לא אומר שאין אנשים שמרגישים ככה, רק שהם שותקים. (למשל, כמה לגיטימציה יש לאישה שמתחרטת שהיא לא הפילה להגיד את זה? כל עוד אסור לומר את זה, איך אפשר לדעת אם יש יותר נשים שהתחרטו שהפילו או שהתחרטו שלא הפילו? ואני חושבת שלהתחרט שלא הפלת זה הרבה יותר גרוע, כי זה לדון ילד לחיי סבל. אבל מי שמאמינה שהפלה זה רצח תחשוב אחרת...)


אגב, קראתי שוב את תחילת הדף ורשום שפלונית בת 36. איך כולן ביגרו אותה כאן בשנתיים? זה כדי שיהיה קל יותר לאיים על אישה שנכנסה להריון בטעות בפעם האחת שלא השתמשה בקונדום שאף פעם לא יהיו לה ילדים?

זו אחת ההתלבטויות הכי מורכבות שאשה עשויה לחוות בחיים.
שמחה בשבילך שהגעת להחלטה.
חיבוק

יש לי חברה שהפילה בגילך היו לה תאומות בנות שמונה קריירה מטורפת ובן זוג והיא הפילה כי היה לה קשה מאוד לחשוב על גידול עוד ילד היא רצתה רק שתים וכל מי שסביבה שיכנעה אותה לא להפיל אבל היא לא יכלה לחשוב אחרת. היא שלא כמוך כבר היתה אמא והיא הפילה. ומאז היא כל כל כך התייסרה

נו, ולי יש חברה שהפילה בגיל 37, אחרי שכבר ילדה שני ילדים, כי היא לא יכלה לדמיין את החיים עם עוד תינוק קטן, ועד היום היא מרוצה ביותר מההחלטה שלה.
בחודש שעבר, דרך אגב, היא ילדה את בנה השלישי, שהגיע בזמנו.
כן, אחרי הפלה.
סיפורים יש אין סוף.

אף אחת כאן לא תעזור לך בהיריון, בלידה, או לפרנס את התינוק. אין לאף אחת זכות להפחיד אותך, וגם אין תשובה נכונה חוץ מזו שאת מחליטה בסוף.

אני איתך בכל החלטה שלקחת או תיקחי.
אני חושבת שאת נוהגת באחריות רבה כשאת שוקלת ברצינות.

יואו, יש כאן פלוניות מיסיונריות שמתאמצות ממש לנבא נבואות זעם ולהפחיד אותך מהפלה. מזמן לא קראתי כמות כזאת של רשעות.

אז לפרוטוקול: לדעתי הבחירה שלך נכונה ומדוייקת לך. בהצלחה

מהזווית של הילד עדיף לו שיהיה אבא או פוטנציאל לאבא ולא נשמע שזה בחור רע. הוא עצלן. זה לא סקסי אבל הוא לא נשמע אדם רע. ואם הוא יהיה אב טוב ויש לו משפחה שאפילו חלק ממנה חמים ומעניקים הרווח שיהיה לילד שווה מיליונים. שאין בבנק הזרע.

דבר נוסף אדם רוצה לדעת את הזהות שלו. השורשים שלו. גם במקרה שהאבא לא יהיה מעורב יש לילד אילון יוחסין, יש לו פנים ושם וזהות וסבא וסבתא ואחייניו ועוד.
הוא יודע מה השורשים שלו יש לו לא רק אבא אלא משפחה שלמה אחורה לדעת מי ומה הוא. זו זהות בסיסית.

אגב בחילות נשים הריוניות רבות חוטפות גם מהבעל האהוב שלהן ועצבניות עליו זה לא כזה נדיר.


כרגע מבחינת אופציות אין לך בן זוג אין לך פרטנר להורות משותפת אין לך מושג לגבי הפוריות שלך. כרגע האלטרנטיבה זה בנק הזרע ושום ילד לא היה בוחר מראש להיוולד כשחמישים אחוז מהמטען הגנטי שאת כל כל מודאגת ממנו עלום לגמרי. כשאתה לא יודע מאין באת.

דבר אחרון באמת. לי מהזווית שלי קיבלת מתנה. יש לי חברה שהפילה בגילך היו לה תאומות בנות שמונה קריירה מטורפת ובן זוג והיא הפילה כי היה לה קשה מאוד לחשוב על גידול עוד ילד היא רצתה רק שתים וכל מי שסביבה שיכנעה אותה לא להפיל אבל היא לא יכלה לחשוב אחרת. היא שלא כמוך כבר היתה אמא והיא הפילה. ומאז היא כל כל כך התייסרה. מה שאני אומרת זה לא שכולן מתיישרות אבל גם השיקול הסה מהותי. את התחלת לשאול בכלל על הכסף ועכשיו על המטען הגנטי ואת הולכת למקומות כביכול פרקטיים אבל שאלת ההפלה היא שאלה בכלל קודם כל קשורה לערכים ולמה שתהיי מסוגלת לחיות איתו ולנשמה שלך ולכמה זה ישפיע עלייך גם בלי קשר למה שיקרה בעתיד.

בכל מקרה מה שתחליטי תוודאי שזו החלטה שתוכלי לחיות איתה. גם אם בתסריט הקיצוני לא תצליחי להפוך לאמא מכל הסיבות שתוארו כאן. זה קיצוני אבל ככה מקבלים החלטות בלתי הפיכות. אם את מרגישה שבגיל 43 תהיי מאושרת ושלווה עם זה שהפלת למרות שתישארי רווקה ללא ילדים ותביני שככה תזדקנו מקסימום עם בן סוג אבל ללא ילדים או שבגיל 43 תהיי עם ילד בן שש ש שבתסריט הגרוע שציירת פה האבא לא ישלם לא יבקר החיים שלכם יהיו מצומצמים מבחינה כלכלית ולילד יהיו התכונות שלך ושל המשפחה שלך וגם של אביו. עם איזה תסריט יותר רע תחיי בשלום.

ההחלטה שקיבלתי למרות הקושי הגדול הזה היא לא להביא את הילד הזה הפעם
החלטה נבונה מכל הסיבות והנסיבות שהצגת כאן.
אני רק רוצה להוסיף שהיות ואת בת 36 וכן רוצה להביא בעתיד ילד לעולם- כדאי שתתארגני על זה מכמה בחינות. ראשית, לחסוך כסף כבר מהיום כך שיוכל לשמש לך לכמה חודשים או שנה כאשר תלדי. כך תהיי רגועה יותר באשר ליכולת הכלכלית שלך לממן את קיומו. שנית, תבחרי את הדרך שאת רוצה להיכנס להריון- זוגיות, בנק הזרע, הורות משותפת- ואל תיכנסי למצבים שבהם מישהו מכניס אותך להריון שלא ביוזמתך. בהצלחה!

הייתה לי הרגשה כל הזמן שזה מה שאת רוצה. בהצלחה לך!

בתור מישהי שהתגרשה עם תינוקת, יכולה לומר שאחכ היה לי מאד קשה לסלוח לעצמי על נסיבות הולדתה, על הגנטיקה הגרועה שקיבלה (דיכאון), על המשפחה הדוחה שיש לה מהצד השני... קשה לחשוב ילדה קיימת ונהדרת מחשבות כאלה, אבל כן, אולי, הייתי יכולה לתת עצה לא לעשות זאת עם בן זוג שאין לך כל סימפטיה אליו.
מפחידות אותך כאן בנושא פוריות, אבל זאת לא סיבה מספיק טובה. אם תרצי תהיי שוב בהריון, כך או אחרת, בוודאי במעצמת הפוריות ישראל...
בהצלחה רבה בכל אשר תחליטי.

פחחח... ואם היתה בת 25 זה לא היה "ממש רצח" בעיניך?
פלונית יקרה, בבקשה אל תקשיבי לחשיכה. זה לא רצח, את אישה פוריה, יש כאלה שלוקח להם זמן להיכנס להריון אחרי הפלה ויש את אלו שאפילו לא מספיקות לקבל וסת אחת לפני שנכנסות שוב להריון.
בל נשכח שאת נכנסת להריון מסקס אחד, כך שעקרה את לא.
הפלה זה הליך שיש בו כמובן סיכון, אבל בסך הכל הוא פשוט וברוב רובן הגדול של הפעמים עובר חלק.

וגם לגבי האבא - כל תסריט הוא אפשרי. תסמכי על האינטואיציה שלך.
המון הצלחה וכוח בשבילך!

לא כדאי לך!!!!!!!!!!! תחשבי שוב
מי אמר לך שתכנסי שוב להריון??
אחרי הפלה יש כאלה שלוקח להם זמן להכנס שוב... עד 120 את תבכי על הצעד הזה!זה ממש רצח!!
מקוה מאד בשבילך שתמצאי לך את הבן זוג האמיתי שלך שיאהב אהבת אמת את הילד הזה.
שוב... אם היית בת 25 לא היתי כ"כ נחרצת בדעתי

אני חושבת שהסיבה מאוד מוטעית ושזה משהו מאוד מוחשי כי הבחור מולך ואת לא אוהבת את מה שאת רואה אז זה תופס משמעות הרבה יותר גדולה ממה שזה. הילד יכול להיוולד עם תכונות שלך ושל הסבתא מצד האבא או חוגן רפואי של הסבא אבא שלך והיופי של הסבא מהצד השני ואת לא יודעת איך כולם.
אני אומרת, מה שתחליטי אבל לפחות שהסיבה תהיה כזו שתהיי שלמה איתה בעוד עשר שנים ולא משהו מופרך.

לגבי מי שכתבה שהאם קשורה לנצח עם האב זה בערל הקשקוש הכי גדול ששמעתי לאחרונה. אב שלא רוצה בילד רוב הסיכויים שייעלם מחייה כלעומת שבא. לא מעניין אותם להתחייב ובדרכ הבעיה היא הפוכה שהאם רוצה באב לבנה והאב מסרב.
כך או כך יש היום כל על הגבה סוגי משפחות ורמות שונות של מעורבות שזה באמת לא רציני לבנות תסריטים על כלום.

בכל מקרה אני חושבת שזו החלטה מוטעית. גם ההחלטה וגם הסיבה.

שיהיה לך הרבה בהצלחה. לא שזה חשוב במיוחד אבל לדעתי את פועלת בחוכמה.

למרות שאין לי דעה נחרצת לכאן ולכאן, אני לגמרי בטוחה שעשית את ההחלטה הנכונה בשבילך.
שיהיה בהצלחה!

נקטע... הבנתי שאם אני כבר מביאה ילד לבד לפחות כדאי שאבחר בישבילו גנטיקה טובה ובריאה כדי שיהיה לו עתיד טוב, ותכלס עם כל הבחילות עכשיו המחשבה שהכי גורמת לי רצון להקיא זה לחשוב על האבא (: שולחת אהבה ותודה ענקית על העצות שלכן

אתן מדהימות ותודה על הכל, ההחלטה שקיבלתי למרות הקושי הגדול הזה היא לא להביא את הילד הזה הפעם ולחפש דרך שמרגישה לי בטוחה יותר לפחות מבחינה גנטית כי בסופו של דבר הילד ישלם על זה וארגילש

_בקשר לזו שכתבה לך שכל משפחה חד הורית אומללה בדרכה...
רק לציין שישנן המון משפחות שיש בהן 2 הורים שאומללות מאוד מאוד, בכל מיני דרכים._

נכון מאוד, לצערי מזדהה גם אם יש 2 מפרנסים לבית זה לא עירבון שיהיה גם רווח כלכלי..היו לי חברות שגדלו עם אמא בלבד והייתה להן ילדות שקטה ורגועה ואני באה מבית של צעקות עצבים סרטים בעיות ברוגזים שתיקות מכאיבות ועוד וגדלתי עם אמא ואבא.
אין שום "הבטחה" או "ביטחון" לגבי שום דבר בחיים וכמובן שהחיים הם מה שאנחנו עושים מהם.
אנחנו בוחרים אם לשבת בבית ולראות עוד פרק בסדרה או אם לצאת החוצה להריח את הטבע והעולם ולחוות חוויות.
כנ" גם לגבי העצות פה באתר באופן כללי - הרי האתר הוא באופן טבעי, זה עניין של בחירה בחיים שלנו אנחנו לא קורבנות.
יכול להיות שאת והילד\ה תעברו לחו"ל עוד כמה זמן ופיסית לא יתאפשר לאבא לראות אותו\ה
יכול להיות שהוא יעבור
יכול להיות שאת תתחתני ותקימי איתה משפחה (ראיתי גם את המקרים האלה)
הכל יכול להיות.
תעשי חושבים לגבי עצמך ואל תבני שום ציפייה לגבי התפקוד שלו כאבא ו\או כמפרנס
מה שכן ההסדרי ראייה זה משהו ששווה לבדוק עליו מבחינה משפטית רק כדי לוודא מהן כל האופציות (מבחינת הנסיון חיים שלי לתת להם להפגש לבד זו לא אופצייה בכלל).

בקשר לבחור... עזבי אותו.
זה לא ממש ישׂים.
היא בהריון ממנו והוא יודע את זה.
אם היא תלד, היא קושרת את גורלה בגורלו, לתמיד.
יכול להיות שהוא לא יהיה חלק משמעותי מהחיים, אבל אי אפשר פשוט לעזוב אותו.

בקשר לזו שכתבה לך שכל משפחה חד הורית אומללה בדרכה...
רק לציין שישנן המון משפחות שיש בהן 2 הורים שאומללות מאוד מאוד, בכל מיני דרכים.

מבנה משפחתי מסויים אינו ערובה לאושר או לאומללות.
בעיני השיקול המרכזי כאן הוא הגיל.

בקשר לבחור... עזבי אותו.
נשמע לא משהו וזה בלשון המעטה...

אולי לתהייעץ עם בעל מקצוע וכמובן לכי לרופא פוריות,
זו עצה מצוינת אך לא ישימה כאשר היא בהריון (בדיקות פרופיל הורמונלי שעושים בד"כ כמה ימים אחרי הביוץ כדי לקבוע מה מצבה מבחינת פוריות, לא תקפות כעת)

המקום הקשה והמסוך והמרוכב יותר זה היחסים עם האבא שאינם מבוססים כלל
נכון, ולא עלתה פה גם נקודה אחרת: אם האבא מצופה לשלם מזונות (וגם אם לא), יש סיכוי שהוא יגיע מתישהו וידרוש הסדרי ראייה.
במקרה כזה, גם אם האם חושבת שהוא לא אחראי מספיק כדי לשהות לבדו עם הילד, היא תצטרך להיעתר איכשהו. או שיידרש צו בית משפט או רשויות הרווחה כדי להדוף אותו, וגם יידרשו סיבות טובות לכך.

כנראה שנשים שלהן כן הלך בקלות, ז"א רק הזרעה, פחות משתפות.
אני מכירה כמה וכמה כאלה, שפשוט עברו הזרעה. ברור שזה לא תהליך נחמד כמו סקס בריא עם גבר (מצד שני, אחותי למשל מעדיפה הזרעה על סקס בריא עם גבר (-;
אבל זו רק הזרעה.
כאמור, אני מכירה כאלה. בלי מעקבים, בלי אולטראסאונדים, בלי זריקות ובלי דם.
הן פשוט ידעו מתי הן מבייצות, והזריקו זרע.
מכירה גם כאלה שעשו את זה לגמרי לבדן, באמצעות מזרק וזרע מידיד או שותף.

אני גם מכירה כאלה שעברו שנים נוראיות, איומות וארוכות של הפריות - ביחד עם בני הזוג שלהם.
לבנק הזרע אין קשר לפוריות האישה.

מ הטבעי במעקבי אולטרסאונד, זריקות הזרעות, בדיקות דם כל חודש בחודשו?
וזה במקרה הטבו של "רק" הזרעה.
אני כחד הורית כן מסתובבת בקבוצות של יחידניות וחד הוריות והרוב המוחץ עברו הפריות קשות. חלקן שנים. אחת עברה מגיל 35 ועד 43
8 שנים של הפריות. ונולדה לה ילדה בגלל הגיל המבוגר שהרתה בו, עם בעיות לא פשוטות שזה גם שיקול. ביציות של גיל 40 פלוס גם אם נותרו כמה - לא איכותיות. יש שם כמה שהרו בהפריות הראשונות, אף אחת לא הרתה בהזרעה שנחשבת התהליך הקל יותר (שגם כאמור כולל את כל הסרט שתיארתי למעלה).

(וההורמונים - גם בגלל שהתהליך כמובן יקר ומבאס...)

ואולי בגלל שלא יהי עם מי היאתצטרך בנק הזרע והפריות/טיפולים שזה ביאוס וקושי לא נורמלי בזמן שיכל להיות לה ילד מהריון טבעי לחלוטין.

פלונית ממקודם, מסכימה איתך על הכל, רק רוצה לתקן פה טעות קטנה בשביל לא להטעות את הציבור.
בנק הזרע לא קשור לטיפולים והפריות. אם האישה פוריה ובריאה אין סיבה שלא תכנס בדרך כמעט-טבעית להריון מהבנק.
בדרך כלל הנשים מקבלות קצת הורמונים, אבל זה סתם בגלל שרופאים מעורבים בעניין.
אחותי סירבה להורמונים, ונקלטה שלוש פעמים מיד על הנסיון הראשון.

ההחלה היא שלה אבל יש המון נשים שנכנסות להריונות בגילאים האלו במיוחד בעידן הזה שהרפואה מתקדמת ויש פתרונות להמון בעיות.
המקום הקשה והמסוך והמרוכב יותר זה היחסים עם האבא שאינם מבוססים כלל והמצב הכלכלי אליו הילד נולד והוא שיקבע האם הילד יגודל ברווחה או בלחץ תמידי של השרדות (שמזה סבלה משפחתי למרות שהוריי היו נשואים אבי היה חולה כמה פעמים בסרטן וכך הצטברו חובות) כשאנו מביאים לעולם מלבד האהבה האינסופית, הקרבה והחום אנחנו צריכים לוודא שיש לנו יכולת לפרנס אותו ולגדל אותו ברווחה כלכלית ולא אני לא מדברת על סיבובי קניות ובילויים אלא על מזון, ביגוד, חשמל, קורת גג ודמות הורית יציבה.

מקווה שתגיעי להחלטה הנכונה עבורך, אני חושבת שכדאי מאוד להכנס לפורומים של אימהות חד הוריות ושל נשים שהביאו ילדים מתרומה וכו' לשאול איך החיים ביום יום ולרוות השראה ומידע.
חישבי טוב, האם בעתיד חשבת בכל מקרה להביא ילד? האם זה כדאי?
בכל מקרה נשמע שהאבא לא ממש יציב ואחראי אם הוא מקל ראש בנושא כ"כ כבד משקל ומשמעותי שמשנה את החיים מהקצה אל הקצה.

<3 עדכני אותנו
מוזלי

כך שכל הסטטיסטיקות לא נכונות בהכרח.
משפט מוזר. הסטטיסטיקות נכונות, אבל הן לא 100%, וגם לא אומרות שהן כאלה. יש נשים שנכנסו להריון וילדו גם לאחר גיל 40, אבל להביא דוגמא פרטית כהוכחה למשהו זה לא רק מטעה, אלא אף עלול לפגוע, כי הסיכוי לכך (כלומר, סטטיסטית) קטן. זו עובדה. ואין לרובנו שום דרך לצפות האם בגיל 38 תהיה כניסה קלה או לא להריון. תכל'ס, בשום גיל אין לדעת. הדבר היחיד הידוע הוא שככל שהגיל עולה, הסיכוי קטן. איפה את תצאי בסטטיסטיקה- לא נדע. ההחלטה היא שלך ורק שלך, אבל שיהיו לך את כל העובדות.

בצורה טבעית וללא טיפולים. כך שכל הסטטיסטיקות לא נכונות בהכרח.

ברור שאפשר. אבל הסיכויים קטנים. ועוד אחרי הפלה. ומי אמר שאז יהיה עם מי? ואולי היא תרצה עוד? ואולי ההריון ההוא יסתיים בהפלה טבעית?
המרווח זמן שיש בגיל 38 שואף לאפס. גם אם נקלטים מהר ויש סיפורים כאלה.
ואולי בגלל שלא יהי עם מי היאתצטרך בנק הזרע והפריות/טיפולים שזה ביאוס וקושי לא נורמלי בזמן שיכל להיות לה ילד מהריון טבעי לחלוטין.


לא חושבת שהאוטופיה של משפחה, אמא אבא שניים שלושה ילדים יכולה להתקיים אצל כולם. השאלה מה האלטרנטיבות.

אגב תמונה ורודה שמציירים לך בחוץ? לא יודעת לא חושבת שזו אשליה זה באמת ורוד. יכולה לומר לך שכשאת חווה הורות, עם כל הקשיים ויש, אז דברים אחרים מתגמדים. זה לא איזה ענן של אושר כן? פשוט זה אחר. לחיים יש משמעות. עמוקה. והמחשבה שאת עלולה לפספס את זה לגמרי ועו דלהצטער על שהיתה לך אפשרות מאוד מאיימת. מצד שני, נבואה באמת ניתנה לשוטים ואת צריכה להרגיש מה חזק בך. אולי לתהייעץ עם בעל מקצוע וכמובן לכי לרופא פוריות, ביולוגיה זה לא עניין לא ודאי, זה יכול לתת לך פרספקטיבה וכלי טוב יותר להבין איפה את נמצאת.

אני כל כך מעריכה את העצות והכנות שמסתבר שמאוד קשה לקבל אותה, רוב התגובות מחוץ לפה מציירות תמונות וורודות... 'מוזלי' המשפט שכתבת נותן מלאא כח ואשמח מאוד לשמוע את ההרחבה, הקבוצה הזו היא תמיכה גדולה מאוד

רוצה לענות על כך בהרחבה בהמשך (כי אני מאוד ממהרת!) רק אגיד שאפשר ואף בסדר גמור להרות וללדת בגיל 38, כך עשתה אימי וכיום אני פה ^_

בצורה טבעית וללא טיפולים. כך שכל הסטטיסטיקות לא נכונות בהכרח.

הילדים מקבלים את תכונותיהם מההורים הביולוגים ולכן סיכויים גבוהים שיהיו לו תכונות של האב (שדרך אגב יכולות להיות תכונות נהדרות, אין פה עניין של שיפוטיות), מה כ"כ מפתיע בזה?
זה לא סיכויים זניחים.

סיכויים גבוהים מאוד שיהיה בעל תכונות אופי דומות לאבא.

פלונית מאיפה את יודעת מה יירש הילד?
אכן קביעה מוזרה מאוד.

פלונית מאיפה את יודעת מה יירש הילד? סביר שיהיה לו קצת ממך וקצת מהאבא וקצת מההורים שלך וכל זה יסתכם בחמישים אחוז מהאופי דלו כשאת החמישים הנותרים החינוך ואת והסביבה יעצבו. וגם מסכימה עם ענבל. אמנם כשמכירים מישהו לעומק יש יותר תחושה של ודאות אבל את לא באמת יכולה לדעת את ההיסטוריה המשפחתית וגם מה חבוי אצלו ועלול להתפרץ בעתיד. ואני שוב שמה לך מול העיניים את האלטרנטיבות זה לא שמחר תכירי מישהו חמש שנים ואז תהרי לו.
בת דודה שלי התגרשה מבן זוג שהיו יחד עשור. אהבת חייה, במהלך הגירושין הוא עשה דברים מטורפים שמי העלה על דעתו אז אי אפשר באמת לדעת.

סיכויים גבוהים מאוד שיהיה בעל תכונות אופי דומות לאבא.

פלונית יקרה. עוקבת אחר הדף שלך מתחילתו. אין לי דברים חכמים להגיד מעבר למה שיעצו לך. מה שכן אומר זה, גם כשאת מכירה את האדם איתו הבאת ילד לעולם את לא יכולה להכיר את ההסטוריה הגנטית שלו. לכן, כדאי שזה לא יהיה אישיו בהחלטה שלך. בהצלחה.

עוד דבר שמתריד אותי בימים האחרונים הוא שאין לי את האפשרות לבדיקות גנטיות מהאבא, ומה אני כבר יודעת עליו...אולי יש לו איזו שהיא מחלה נפשית ש בגללה הוא כזה חסר עמוד שדרה, מה היתכנות שהילד יקבל תכונות אופי מהאבא למרות שהוא לא נמצא איתו?

שולחת חיזוק לפותחת הדף שכעת עליה להכריע, מהם צרכיה וערכיה האמיתיים (יש אנשים שכמעט אף פעם לא נדרשים לזה). יהיה בזה שחרור גדול לאחר שההחלטה תתקבל. לכאן או לכאן.
מסכימה. מלבד זה שזה לא נכון שאין אדם שלא נדרש להחלטות שבודקות מה הם צרכיו וערכיו האמיתיים. בבחירת מקצוע, לימודים, בכל קשר זוגי מחדש אם להיכנס אליו ואם לצאת ממנו, בהתמסדות או לא, בבחירת החברים שלך, בהקרבות שאתה עושה בחיים, וכמובן בהורות, בהורות כל הזמן את נדרשת להחלטות כאלה שבוחנות את הערכים שלך ואת היכולות והצרכים שלך. זו עוד החלטה כזו.

את לא חייבת דין וחשבון, את מגיעה בסוף יום לשיגרה שלך בכיף שלך, למטבח שלך שנשאר כמו שעזבת בלי שמישהו יאכל את מה שבנית עליו ובלי שמישהו ישאיר ערימת כלים וריצפה מטונפת, את יכולה לפרוש לעניינייך אחרי שהילד נרדם ויש לך שעות רבות ומתוקות ב ש ק ט. משהו שמאו דחשוב לאנשים שחיים לבד הרבה שנים.את לא צריכה לשבת בארוחות שישי וחג אצל המשפחה שלו שיש בה כל מיני וחלקם יכולים להיות סיוט מהלך, את לא צריכה גם להכיל גבר על כל המצוקות שלו, את לא צריכה שייגעו בך
וממשיכה: אפשר לקרוא לזה חופש מוחלט, אפשר לקרוא לזה בדידות גדולה. כל אחת וצרכיה. זה אולי נכון שאנחנו מפרטות כאן לפותחת הדף את כל הדברים שעשויים להיות טובים או גרועים במהלך החיים של אמא לבד, אבל בשורה התחתונה כל אחת שכתבה כאן שיקפה את צרכיה שלה ואת מה שהיא יכולה או לא יכולה לחיות אתו.
שולחת חיזוק לפותחת הדף שכעת עליה להכריע, מהם צרכיה וערכיה האמיתיים (יש אנשים שכמעט אף פעם לא נדרשים לזה). יהיה בזה שחרור גדול לאחר שההחלטה תתקבל. לכאן או לכאן.

(אני הפלונית שכתבה מעליך)
אז אני מוחה בתוקף על ההעמדה של הורות לבד מול זוגיות כאילו שזה רע מול טוב. בכלל לא. זה מורכב.
אותי את לא צריכה לשכנע בכך. אני רק אומרת: בכלל לא ברור מאליו שמה שטוב לאחת טוב לאחרת. כדי להיות אם לבד (ולא מבחירה - מזכירה שזה הוצנח עליה בלי שהתכוונה) ולעבור את זה בשלום ואולי אף בשמחה, צריך מבנה אישיות מסוים.
זה לא אומר שאחרות לא יצליחו לגדל ילד לבד, אלא שכאשר עושים בחירות חיים יש להביא בחשבון איזו בחירה ספציפית תתאים לך וליכולותייך . מה השיקולים הערכיים והפרקטיים שיותר חשובים לך . אם כבר, מישהי שהיתה עצמאית במשך עשור ומעלה, יהיה לה יותר קשה פתאום להתחנן לעזרה מקרובים וחברים. ולפעמים לא תהיה ברירה אלא להתחנן, או לחרוק שיניים ולתפקד בלי עזרה.

הבחורה בת 36, ואני מניחה שבת 36 וכמה חודשים. זה גיל סופר גבולי.
אגב את צודקת שהתסריט הכי גרוע זה לא רק לא להיות אמא, אלא גם להתייסר על ההפלה כל החיים.

תמיד האחריות היא עלייך. גם כשאת בזוג. זה לא מפחית מגודל האחריות שיש עוד אשמים. אם ילד שלך יחלה או ייפצע או יצליח מאוד או יהיה מאושר מאוד - זה לא מפחית מגודל האחריות שלך אם יש עוד פרטנר. זה רק הופך את זה ברגעים מסויימים לקל יותר ובאחרים- למזעזע יותר. רוב הזוגיויות שאני מכירה- הקשר בין ההורים כזה גרוע ולא הרמוני שלא בטוח שיותר קל בשניים. יש המון גברים שמתפקדים על תקן של עוד ילד. שהם מפונקים (גם זה מסתמן), שהשחיקה היומיומית מובילה אותם אלדישות או אלימות או פסיב אגרסיב או בגידה או סתם להיות חרא. קל ככה יותר?

לבד יש גם הרבה שמחה. יש לך חופש, ואין ויכוחים ומתחים בבית, את לא חייבת דין וחשבון, את מגיעה בסוף יום לשיגרה שלך בכיף שלך, למטבח שלך שנשאר כמו שעזבת בלי שמישהו יאכל את מה שבנית עליו ובלי שמישהו ישאיר ערימת כלים וריצפה מטונפת, את יכולה לפרוש לעניינייך אחרי שהילד נרדם ויש לך שעות רבות ומתוקות ב ש ק ט. משהו שמאו דחשוב לאנשים שחיים לבד הרבה שנים.את לא צריכה לשבת בארוחות שישי וחג אצל המשפחה שלו שיש בה כל מיני וחלקם יכולים להיות סיוט מהלך, את לא צריכה גם להכיל גבר על כל המצוקות שלו, את לא צריכה שייגעו בך כשאת הכי אל רוצה, אחרי לידה, במחזור, כשאת עצבנית, כשאת עייפה, כשאת מה לא. את יכולה לפרוק רסן מבחינת טיפוח אישי ולבשל רק מה שאת רוצה כמה שאת רוצה. את לא צריכה לארח את החברים שלו, אואת המשפחה שלו, או הכי חשוב- לנהל משק בית בעצבים. יש הרבה עצבים בין בני זוג. לא תמיד זה הפי. אז אני מוחה בתוקף על ההעמדה של הורות לבד מול זוגיות כאילו שזה רע מול טוב. בכלל לא. זה מורכב.

יש חופש והבחורה כאן מציינת שהיא עצמאית והיא גם מנהלת משק בית לבד כמה שנים טובות אני מניחה, לא נראה לי שזו הבעיה, מה שאי אפשר לומר על בת עשרים למשל שאז השיקולים שונים (למי שכמובן שוקל בעניינים כאלה כי לי אין שאלה לגבי חיים שנוצרו ואת זה כתבתי בכל מילה שנייה שלי).

כולל הקשה מכולם שהפוריות במצב לא משהו וההפלה גם לא תוסיף ותגיעי עוד ארבע שנים למצב שאת לא יכולה להרות בכלל ולמעשה לא להיות אמא בכלל. גם אם או בלי בן זוג.
זה לא הקשה מכולם. יש תסריט לא פחות קשה שציירו פה כאילו הוא מצב טוב, של להיות נדונה להיתמך ולבקש סיוע עד שהילד יגדל (ובעצם ההוצאות לא פוסקות כשהוא גדל, להפך הן נעשות גדולות וגורליות יותר ממיטה כזו או אחרת).
סליחה אם מה שאכתוב כעת יישמע כהטפה או כנזיפה, במיוחד לגבי מערכות יחסים, הייתי רווקה שנים רבות והייתי במצבים דומים.

מבחינה מוסרית אין ספק שהאב אמור לשלם מזונות אבל לא בטוח שיסכים לעשות זאת. את לבד. לכן, את צריכה לחשוב אם האופי שלך הוא של כזו שנערכת למלחמה, שמגיבה ספונטנית לאיומים, שיודעת ליפול על הרגליים כל פעם מחדש. זה קשה מאוד להיות אם לבד ולא משנה כמה התינוק חמוד או כמה הסבתא עוזרת, בסוף תמיד תישארי אתו לבד ותצטרכי להרדים או לראות אותו בוכה בגן, או לרוץ ישר מהעבודה לפגישה עם המורה או לשלם על טיפול שיניים יקר, או להחליט החלטות גורליות לגבי הילד לגמרי לבד (כולם יתנו לך עצות אבל איש לא ישא באחריות, רק את), ועוד דברים צפויים ולא צפויים.
אם תכננת את חייך אחרת ורצית תסריט יותר נינוח ורגוע, אם את חושבת שיש לך כלים להיכנס למערכת זוגית טובה (כולל לכבד יותר את עצמך ובלי סטוצים עם אנשים שאת לא בוטחת בהם), זה לא בשבילך. וזה בסדר גמור. גיל 34 לא כזה מבוגר בימינו והפלה היא כבר הרבה פחות נושאת סיכון מאשר בעשורים קודמים. תפילי ותבני את חייך מחדש, חכמה יותר. בהצלחה מכל הלב.

חשבתי עלייך. שוב.
לומר לך עוד משהו שאולי לא חשבת עליו כי אני כבר למודת ניסיון.
יש משהו בילד שמרגיע גם ברמה הזוגית.
בגילאים שלך/שלי חלק גדול מהאופציות הזוגיות אלה גברים עם פרק ב׳.
כשאת עם ילד משלך זה לא בהכרח מכשול בדרך לזוגיות שתגיע אחרי. זה יכול להרגיע אותך שביולוגית את לא ״מחכה״ לשום פרטנר שיבשיל וירצה וכו גם אחרי שמצאת אותו. יש לי כמה חברות ואני בטוחה שגם לך שפשוט חיכו וחיכו ומחכות שהחבר יתעשת וירצה להינשא או ירצה להרות יחד או לגור יחד. וככל שהגיל עולה הלחץ הביולוגי עולה. אני חוזרת כל הזמן לנקודה הזו כי אני התבשרתי על עקרות גבולית הייתי על הקצה. בגילך.
וזה יותר שכיח שבגיל הזה ומעלה יש קושי להרות ולא הצלחה צריך לזכור את זה.

אז כשאת עם ילד פתאום את פתוחה להכיר עוד אבות ולא רק רווקים ואם הם יש בהם בשלות אחרת. לא שזה קל שנה שנתיים הראשונות אבל בכנות, עד עכשיו היה לך קל להכיר מישהו רציני שמשמעותי לך?
גם זה לא שחור לבן כמו הנקודה הכלכלית כמו התמיכה הכלכלית של האבא ועוד. אין שחור לבן. יש הרבה משתנים שהם הפיכים, הביולוגיה אבל לא הפיכה. לכן שימי משקל על זה ותחשבי עם עצמך. ותתייעצו עם מומחה פוריות. תחשבי עם מה תחיי יותר בשלום במקרה הקיצוני לפה או לדם. להביא ילד על כל התסריטים הכי קשים שעולים לך לראש אבל הכי קשים כלכלית, זוגית נאמר שלא תמצאי פרטנר, קושי עם האבא בכללי, קשיים אחרים ככל שעולים לך לראש או לבצע הפלה על כל התסריטים הכי קשים כולל הקשה מכולם שהפוריות במצב לא משהו וההפלה גם לא תוסיף ותגיעי עוד ארבע שנים למצב שאת לא יכולה להרות בכלל ולמעשה לא להיות אמא בכלל. גם אם או בלי בן זוג. זה מול זה. תראי מה זה מעלה בך.

_והפעם החלטתי כן ללדת במועד שנקבע ולא לדחות
ומה קרה? הכל עבר בסדר בסוף?_

ברוך השם. יחד עם זה, בייחוד כשאת בשמירת הריון, כל יום הוא הישג,יש אמירה שאומרת כל יום ברחם שווה שבוע בפגייה- זה אצל נשים בשמירה מורכבת של היריון. מבחינה התפתחותית זה מאוד משמעותי , כל יום.
ולכן אין יום שעבר מהלידה ועד שנתיים ואפילו בהמשך שלא חשבתי לעצמי שאולי היה כדאי לחכות עוד שבוע או אפילו עד ללידה טבעית.
כי תמי דלכל ילד יש חוזקות וחולשות ואת חושבת רגע אולי הוא התעכב התפתחותית בז הובזה כי לא איפשרתי עוד שבוע ויותר אולי.. כי לא לקחתי ברזל בזמן.. אולי... כאלה.

אבל אז אני מזכירה לעצמי שיכולתי גם ללדת טבעי באותו הלילה ועוד עם סיבוכים (כי הייתי בהריון בסיכון ועדיף להגיע לחד רניתוח מסודר מאשר בליה טבעית בלילה עם מתמחה ), או שיכל להיות סיבוך, ואני נזכרת בסיבות המשמעותיות וזה מרגיע וכאמור מחזיר לשלווה שציינתי.

את צריכהגם לתת לעצמך קצת זמן להסתבך עם כל הפלוסים והמינוסים ועם כל התחושותש עולות בך, וגם לבר כאמור מה שכתבתי למעלה. כמה שיותר עובדות שיאפשרו לך להחליט.
לא סתם בחרת להתמקד בכסף. כסף זה עוגן להתעסק בו. זה מספרים זה עולם מוכר, אבל הכסף תהיי בטוחה את תסדרי איתו. מבטיחה לך. מבטיחה לך במאה אחוז ושיקפצו לי כל רואות השחורות, כי אני על בשרתי עברתי ועוברת יום יום - הכסף, מסתדר. יש ויתורים ושינויים וזה רחוק מלהיות אידיאלי, אבל זו לא בעיה, לא עם הנתוני פתיחה שלך, לא עם שלל ההטבות, לא עם עזרה, ולא עם זה שבמילא תצטרכי בתוכניות שלך לגדל ילד וגם בזוגיות מי מבטיח לך שחייך היו ורודים ומרופדים בזהב? אולי חמותך היתה ממררת את חייך וכל שקל שהיית מקבלת ממנה היית משלמת בעצבים רופפים. אולי בן זוגך היה חוטף שבץ והופך סיעודי? חלילה אבל כן? סתם דוגמא.

שזה לא מחייב עוני נוראי ואיום מול עושר ואושר. זה פשוט לא ככה. והכסף מסתדר. באמת.
כל השאר- עליו תחשבי.

ניסיתי לצוטט את המשפט הראשון ולא יצא

והפעם החלטתי כן ללדת במועד שנקבע ולא לדחות
ומה קרה? הכל עבר בסדר בסוף?

ואוו איזה סיפור עברת, את נשמעת כל כך חזקה ואמיצה. אני קוראת את מה שאת כותבת כמו אוויר לנשימה, תודה שאת כאן ♥

חזרתי לכתוב שוב תרגיל שיכול לחדד לך את המחשבה.
רק שתדעי שזה ממש הגיוני שתחווי פחד וטלטלה. זה מבהיר שאת מבינה את המשמעויות לעומק. לכל החלטה.

לגבי התרגיל. בהריון עמדתי בפני כמה החלטות קשות. תגלי שזה ככה מרגע שאת אחראית על חיים את מתבגרת בקפיצות ענק.
פעמיים עמדתי בהחלטות כאלה בהריון.
חשבתי לעצמי שבעצם מה שמאפיין החלטה קשה זה שאת צריכה לבחור בין רע לרע פחות וזה מדכא כי אנחנו האידיאל היינו רוצים לבחור בין טוב לרע או טוב לטוב יותר.

זה אגב מה שקורה לך.


פעם אחת נאלצתי להחליט אם אני רוצה לבצע בדיקת מי שפיר הידיעה שיש סיכון בבדיקה להפלה ובידיעה שהריון הזה הוא במילא סוג של נס. רופא אחד אמר שיש נשים שהדבר הכי נורא בחייהן זה להביא ילד עם מום תסמונת דאון וכו אבל יש נשים שהדבר הכי נורא בחייהן זה לא להיות אמא. אני הבנתי שאני לגמרי אתחרפן אם ייוולד לי ילד עם תסמונת כזו אבל עוד יותר אם אאבד ילד רגיל או לא בבדיקה.
לכן החלטתי לוותר על הבדיקה.
וזו חתיכת החלטה בטח בגילי בטח כשאני לבד בטח בהריון קשה וכו וכו. אבל ככה החלטתי.


החלטה שניה נגיה למועד הלידה. נקבע לי מועד שלטעמי היה מוקדם מדי וגם לטעם רופאה נוספת. והיה חשש לפגות במועד הזה. מנגד אני הייתי בסיכון לחטוף הסלמה של רעלת הריון ופגיעה בי.
הצלחתי לדחות את המועד בשבוע וזה היה נכון הרופא אמר שצדקתי אבל כשרציתי לעוד שבוע הוא אמר לימפה את נכנסת לקבוצת סיכון. לא היסטרי אבל קראתי ודיברתי ושמעתי שמאותו שבוע במצב הרפואי שהייתי בו יש סיכוי לא גדול אבל קיים לסיבוכים גדולים ולעומת סאת סיכויי הפגות קטנים.
שוב אחרי התחבטויות ויסורים ובירורים ו.. חשבתי עם מה אני אחיה יותר בשלום.
עם פגות גבולית אם בכלל שאפשר לטפל בה. או עם חלילה אובדן או סיבוך מפתיע שיכולתי למנוע.
והפעם החלטתי כן ללדת במועד שנקבע ולא לדחות.

אגב שום החלטה אינה בלב שלם. זה נכון להמון תחומים בהורות. חוסר ודאות זה משהו שכיח. אבל את כן מבינה שעשית החלטה נכונה כשאת מסוגלת לחיות איתה בשלווה.

מאחלת לך לעשות את התרגיל אבל לפני זה לאסוף כמה שיותר מידע כמו שכתבתי למעלה על הפוריות שלך וכו וככה אולי יהיו פרמטרים שיקלו עלייך את ההחלטה. אם הרופא למשל יגיד לך מה שלי אמרו שבנס הריתי אז אין פה שאלה בכלל. ואם ההיפך אז יש לך נתון חדש.

בהצלחה והתעדכני

ועוד דבר. לי עזרו גם סתם אנשים. שכנה נחמדה ושכן ופה מכרה ועד היום מקבלת מוצרי יד שנייה מאנשים שמביאים עד אליי כי כבר הכרנו, יש בעל עיר פייסבוק עם קהילות קטנות והמון עזרה הדדית גם למישהי כמוני שפחות אוהבת להעזר ולבקש וכאלה עדיין את מקבלת עזרה.
יש קבוצות של יחידניות בפייסבוק בתפוז וואטסאפ.
גם לכל עיר כמעט.

יש היום הכל לרכישות און ליין מה שמקל על החיים. יש גם המון מידע באינטרנט שחוסך תיזוזים. בקיצור יחידנית היום זה לא מה שהיה לפני כמה עשורים. זה הרבה יותר קל במובנים מסויימים ממה שנדמה והרבה יותר קשה המובנים אחרים שלא ידעת שיגיעו וזה נכון גם לזוגות .

אגב אני הריתי בערך בגילך וכאמור נאמר לי בסמן בדיקות פשוטות אצל רופא נשים של הורמונים שאין לי רזרבה של ביציות ושהשירות הקודמות שהוצעו כמה שנים קודם היה לי מאגר מצויין. הייתי המומה. זה נקרא רזרבה שחלתית. לא ידעתי בכלל שבדקו לי את זה וקיבלתי שוק מוחלט. בחורה שנראית צעירה שוכרת דירה חיה בכיף ובום.
כמובן שאמרו לי שבפועל יש טיפולי פוריות וכאלה אבל שאקח בחשבון שלא יהיה פשוט.

זה רק אומר שנסתרי דרכי האל ואני מאמינה גדולה בחיים שנוצרים כדי לחיות ולא במקרה... והיה לי הריון קשה מאוד מכל הבחינות והייתי שמחה בו כל רגע נתון.

זה גם אומר שזה שנקלטת לא אומר שאין בעיות ושמיר סה יילך בקלות. אולי כן ואולי זה מזל משמים. מה שאני אומרת זה לבדוק את העניין אם בכלל אפשר בהריון דחוף בבדיקות זה אולי ייתן לך ודאות גדולה יותר לפחות לגבי הנקודה הזו.

האמת שאני הריתי משום מקום בהפתעה מטורפת אחרי שתקופה קצרה לפני זה התבשרתי שאני עקרה.
התחושה הקשה של העקרות או על גבול העקרות כי בכלל לא ניסיתי כך שלא ידעתי אם בעיות הפריון שעליהן נצביעו הבדיקות אמיתיות. אבל תחושות קשות מאוד.

ואז הריתי כאמור בהלם מוחלט קניתי מיליון הגירות כי לא האמנתי בכלל. וקיבלתי את זה מיד כדבר הכי טוב שקרה לי בחיים.

לכן אני מצביעה על ענייני פוריות. רופאים שפגשו אותי במהלך ההריון אמרו שזה פלא גם הכניסה וגם מהלך ההריון.

ואגיד לך משהו על ענינים כלכליים וסביבה וכו. אני הריתי במצב כלכלי קשה. מאוד. והצלחתי יפה להתמודד.
צריך לזכור של יחידניות יש כמויות של הנחות והטבות מכל גורם כמעט.
יש סיוע בשכר דירה של אלך ומשהו שח כל חודש. יש הנחה קבועה בארנונה. בגנים צהרונים וקייטנות כמובן. יש נקודות זיכוי כאם שמצטרפות לשכר שלך וחוסכות מס, יש עוד רשימה נאה של הנחות יפות ממש שאותי מצילות.
את זכאית להבטחת הכנסה אם את מרוויחהבחצי מישרה או עד 7000 בחודש את זכאית לקבל עוד סכום יפה של כמה אלפים. את זכאית לקבל סיוע משפטי חינם במידה ותרצי לתבוע את הבחור או כל תביעה אחרת.

בקיצור יש עם מה לעבוד.

רק מציעה לך לקחת את השבועיים הקרובים ללכת לרופא פוריות לא נשים רגיל אלא פוריות לברר בבדיקות דם מה מצבך לברר לגבי הורות משותפת ( אחד הדברים הקשים ממש לא לכל אחד ומי שמצא פרטנר טוב זה בדרכ ידידים מילדות או חיפושים של שנים) לברר עם עצמך בכנות מה הסכוי שתמצאי מישהו ותבנו משהו עם ילדים אם זה לא קרה עד עכשיו ואם יש בכוי כסה האם את מוכנה לוותר על ההריון תמורתו?
ותבדקי גם מה ההשלכות של הפלה על מצבך אחרי זה מבחינת סיכונים.
תבדקי מי יתמכו הל בכנות בינך לבין עצמך.

לא מצטרפת כלל לדיעה שצריך לבקש אישור ממישהו להחלטה שלך. את והילד שלך אינם נאל. אם מישהו יעזור לך זה כי הוא חבר או משפחה וזה מה שעושים כשחברים או משפחה. והמילא מה שמדברים כעת שונה ממה שקורה אחרי לכל מיני כיוונים אז הם לא חלק בהחלטה. רק את.

אני מרגישה שאני בכזו רכבת הרים, רגע נראה לי שהכי הגיוני לעצור את זה ורגע אחרי אני מרגישה שזו תהיה טעות נוראית שאתחרט אליה כל החיים. אני ממש נעזרת במה שאתן כותבות ונראה שבסופו של דבר הרוב פה לא היו מוותרת על הילד, אבל אני מרגישה שהפחד גדול מידיי ואולי זה אומר עלי שאני לא מוכנה לזה ואולי הפחד הוא חלק מהתהליך? אני מקווה שתגיע כבר בהירות.
תודה רבה על התגובות

לך אולי זה היה כך, אבל - לא תמיד, לא לכולן, לא הכל, ובטח שילד זה לא פתרון לחיים תפלים.

נראה לי שהכוונה הייתה הפוכה - גם כשהחיים לפני היו נהדרים ומספקים, אחרי שיש ילד, בדיעבד, זה פתאום נראה כל כך... פחות.
ככה היה אצלי - החיים שלי לפני היו באמת נהדרים ואהבתי אותם מאוד, אבל אחרי שהפכתי לאמא, לא הבנתי איך יכולתי להסתפק במה שהיה.
אבל זה נכון שלא לכולן האמהות עושה את זה.

היי יקרה,
ראשית לפני הכל, אל לך להקל ראש במעשה החמור שהוא עשה. באיזו זכות הוא מרשה לעצמו לסכן את עתידך בהריון לא רצוי כשאתם אפילו לא זוג?!?! מה אפשר לצפות מחחאה כזה בזוגיות?
ואכן עושה רושם שהוא חסר אחריות ותפרן. צלצולים באוזניים הם לא תירוץ לבטלנות. בבקשה ממך - עשי הפרדה בין החתטה לקיים איתו זוגיות לבין החלטה על המשך הריון.
גם אם תחליטי להשאיר את ההריון- תשאירי את החלאה הזה מחוץ לחייך. מה שהוא עשה הוא בלתי נסלח חסר אחריות ואל תקלי בזה ראש!!!!!!!! חמור מאוד שלא כיבד אותך והכניס אותך לפלונטר כזה. מדובר בחיי אדם לעזאזל. שלך ושל התינוק והוא חרץ לשניכם את הדין.

ומוסיפה עוד משהו -
מסגרות מסובסדות לגיל הרך (כמו מעונות תמת) - קשה מאוד להשאיר תינוק קטן במסגרת כזו.
מבחינת הילד, אני חושבת שכמעט תמיד עדיף לו להיוולד, גם אם לתוך עוני, כי החיים שלו עדיין יוכלו להיות משמעותיים ועם שמחה.
אבל מבחינת האמא - זה סבל שאין לתאר לראות את הילד שלך כואב, ויש דברים שאני לא הייתי עומדת בהם נפשית, ולשים תינוק קטנטן במעון זה אחד מהם. יש לי פחות ילדים ממה שהייתי רוצה ובמרווח ממש גדול, כי אני לא מסוגלת לא להשאר איתם בבית בהתחלה.
יש אמהות שמרגישות אחרת לגמרי כמובן, ומסוגלות לראות את הדברים בצורה פרקטית יותר.

באופן מפתיע הוא גמר בפנים בצורה מכוונת
קודם כל, זה מזעזע ונורא שעברת דבר כזה
וזה רלבנטי גם לגבי הילד... כי הוא נשמע בן אדם לא נורמטיבי ולא מישהו שכדאי לגדל איתו ילד.
במקומך, אם הייתי ממשיכה עם ההריון, הייתי דווקא מנסה להרחיק אותו כמה שאפשר. הוא רק יצלק את הילד.

דבר שני, ההוצאה הכי גדולה על ילד היא הטיפול בו - אם זה על חשבון עבודה שלך או בתשלום למישהי אחרת.
נכון שזה מתמתן בגיל גדול יותר, אבל זה הרבה שנים.
לעומת זה, כל חסכון בחיתולים/מטרנה/ מטה ועגלה הם זניחים.
כלומר, יש איזו קונספציה שלגדל ילד באופן טבעי זה זול. זה לא זול לפנות את מרב זמנך לילד.

אחר כך ההוצאה הכי גדולה היא דיור, כי תצטרכי דירה בלי שותפים, עם שני חדרי שינה (תיאורטית אפשר בלי, בפועל לא מכירה אנשים שירצו לגדל ילד אחרת).

מבחינת הפוריות, תלכי לרופא נשים שמתמחה בפוריות, ותבררי מה בדיוק מצבך והאם הפלה יכולה באמת להשפיע לרעה על הפוריות. אל תסתמכי על סטטיסטיקה כללית אם זה שיקול מבחינתך (וזה אכן שיקול רציני).

יש עוד משהו
אם התוכנית לגדל ילד כהורה יחידה מסתמכת על עזרה של סבתא או אחים נראה לי שמגיע להם שיתיעצו איתם
עם כל הכבוד לדעות של כולנו כ אחת מאחורי המיקלדת שלה - הדעות הבאמת חשובות הן שלך ושל מי שישא במשקל ההורות באופן מעשי

לגדל ילד לבד זה ממש ממש קשה! והילדים גדלים עם חוסר, כדאי לחת את זה בחשבון. יש דברים שמקלים כמו הרבה כסף ותמיכה של קרובי משפחה שמוכנים לשאת איתך בנטל.
כדאי גם לשקול את זה שכדאי שאת תבחרי מי יהיה האב של ילדייך ולא מישהו שאיכשהו לא יודע איך באים ילדים לעולם.
זו דעתי, מנסיון של הרבה שנים של גידול ילדים והכרות עם משפחות חד הוריות רבות. כל אחת אומללה בדרכה. ואל תאמיני למי שמספר לך אחרת.

אני רק רוצה להגיד, שלפעמים הפלה מצילה חיים. את החיים שלך.
ילדים זה שמחה. אבל יותר מזה, ילדים זה אחריות, ילדים זה עול.
את צריכה להיות מוכנה לא רק לשמחה, גם לאחריות ולעול.

תודה אני מאוד מעריכה את התשובות. הן חכמות ובהחלט עושות איזה שהוא סדר

הוצאות לא נגמרות בשנה הראשונה. יש חוגים, טיפולים רפואיים, תשלומים לבי"ס וגם כשגדולים - תשלומים לאוניברסיטה ועוד אינסוף.

ויש את הצד השני של ההוצאות - אבדן הכנסות. יכולה להגיד מהיכרות עם נשים שהיכרתי ועשו את הצעד - הייתה להן תמיכה מהמשפחה כמו נניח דירה שאימא שלהן שכרה עבורן. או דירה שקנו בעצמן.

העמותות נשמעות מפוקפקות כל כך. מה זה אומר מבטיחות לך שתסתדרי? באיזה אופן? יש לי קרוב משפחה נשוי עם ארבעה ילדים שלא עובד. הוא ואישתו ׳מסתדרים׳. בעיקר הוא עושק את משפחתינו, חי על קיצבאות והילדים שלו נראים מאוד לא מטופחים. תבדקי מה הכוונה שלהן בתסתדרי. האם הסתכלו בתלושי משכורת שלך? בדקו אם בבעלותך דירה או שברצונך לחזור לגור עם הורייך? כמה תקבלי מהמדינה כחד הורית? כמה עולים גנים באיזור בו את מתגוררת? האם ההכנסה צפויה לגדול בעתיד, או שמסלול הקריירה לאו דווקא בטוח? האם צפויה עזרה משמעותית מהמשפחה הקרובה?
אנשים מביאים תינוקות לעולם בלי לענות על כל השאלות האלה, אבל כדאי לפחות לחשוב עליהן ולהבין שהן חשובות.

בנוסף אני רוצה לומר שליבי יוצא אלייך: את נשמעת אישה מפוכחת וחכמה עם לב שרוצה לתת לתינוק. אני מבינה שיש סיכונים בשתי ההחלטות - פוריות מול פרנסה. אולי תכנסי את האנשים הקרובים אלייך ותדברי איתם על המצב. ייתכן שביכולתם לעזור. כמו הפתגם הידוע - צריך כפר כדי לגדל ילד.

והמשך...
גם עם מזונות זה לא קל. הסכום הוא מאד קטן בדר"כ. (בייחוד אם הוא לא עובד. לא תקבלי כמעט כלום, בניגוד למה שכתבה כאן מישהי). צריך לעבוד כל הזמן פול טיים. מספיקה תקופה אחת קשה כדי להדרדר לעוני

תתעלמי מעייצס של זרים שמונעים מאידיאולוגיה ולא אכפת להם ממך באופן אישי.
!!!! זו העצה החשובה!!
ועוד משהו: הוצאות לא נגמרות בשנה הראשונה. יש חוגים, טיפולים רפואיים, תשלומים לבי"ס וגם כשגדולים - תשלומים לאוניברסיטה ועוד אינסוף. השנה הראשונה זה כסף קטן.
לגבי פוריות : אם נכנסת בקלות עכשיו, סביר שאת בפוריות טובה ולא תהיה הידרדרות דרמטית בשנים הקרובות.
אני הפלתי הפלה יזומה בגיל 36. לאחר כחצי שנה נכנסת בקלות להריון רצוי, ועוד אחד בגיל 40.

הוא היה פה שילשום ושוב ניסה לשכנע אותי לא לעשות את זה ושהוא דיכאוני ומיסכן

אולי שווה באמת לבדוק לעומק את הרקע של הבחור? בכל זאת 50% מהדנ"א יהיה של גבר שאינך מכירה ויתכן שזה כולל "מתנות" שאינך יודעת עליהן. כשמישהי מחליטה להרות לבד אז או שהיא עושה את זה עם מישהו שהיא מכירה או שהיא פונה לבנק הזרע שהם עצמם עושים בדיקות רקע לתורמים.

כולן אומרות לי שאני לא אעשה הפלה ושאני אסתדר
מה אכפת להן להגיד? הן יגדלו אותו אחר-כך? הן יצטרכו לממן את קיומו? כדאי שתחליטי עם עצמך ותתלבטי עם אנשים שאוהבים אותך ועם אלה שאמורים לעזור לך בגידולו ותתעלמי מעייצס של זרים שמונעים מאידיאולוגיה ולא אכפת להם ממך באופן אישי.

תודה 'אני מליה' הוא לא התנתק בנתיים, הוא היה פה שילשום ושוב ניסה לשכנע אותי לא לעשות את זה ושהוא דיכאוני ומיסכן...מה שמוזר זה כשאני מתייעצת עם יועצות מעמותות שמסייעות, כולן אומרות לי שאני לא אעשה הפלה ושאני אסתדר, האם יש איזו שהיא קהילה פיזית של אמאות חד הוריות?

אני חושבת שאחרי שתקבלי את ההחלטה לכאן או לכאן תצטרכי להשלים איתה ואז הדיכאון יפחת. אם את רוצה להיות אמא אבל מפוכחת ומבינה שזה יקר וקשה אולי תעשי איזו ספירת מלאי של המשאבים שלך, כולל הערכה למה יקרה אחרי שהתינוק יגיע מבחינת שעות עבודה, ותראי מה הבטן שלך אומרת? לגביו - האם לחלוטין התנתק הקשר?

תודה לכן, כרגע אתן האינפורמציה הכי טובה שאני מצליחה לקבל וזו ההחלטה הכי קשה ומפחידה לשני הכיוונים שהייתה לי בחיים. בקשר למצבי הכלכלי היום הוא קצת מעל הממוצע אבל אני מניחה שאחרי זה אי אפשר לעבוד את אותן שעות כמו היום, לא חשובים לי מותגים ואני כמובן יכולה לנסות לחסוך בהוצאות בכל דרך שאמצא, אבל אני שואלת את עצמי את השאלה של מה זה אומר שאני לא מצליחה לשמוח מההריון ואני מרגישה שאני בדיכאון, ולפני זה כל הזמן חשבתי על זה שאני רוצה ילדים... אפילו חשבתי שאולי עדיף לי להפיל ולחפש מישהו שירצה להביא ילד בהורות משותפת אבל לפי מה שאני מבינה מרוב התגובות שאני מקבלת, זה לא ממש ברור שאכנס להריון אחרי

גם כל הגישה שמטרנה- זה הוצאה והנקה -לא הוצאה בכלל לא נכונה - לא נכונה בכלל. ההנקה וואו, שאיבות, מכונת שאיבה, שקיות, פטמות הנקה, יועצת הנקה, צינוריות, משחות, תוספי תזונה לאם (חילבה, ברזל, כל דבר אחר) ,שלא לדבר על זה שהאמא מנוטרלת המון שעות עבור ההנקה ואת זה משום מה לא לוקחים בחשבון וכן צריך לקחת - לעיתים רק בגלל ההנקה היא נזקקת לעוד יד בתשלום לעזרה בבית (ויש מיליון עמודים כאלה באתר שיעידו על זה), ובטח כשהיא ל ב ד וגם לעיתים ולא מעט הנקה המגיעה בהשלמת תמל .

אז כשעושים רשימת הוצאות לוקחים את המצב השכיח, שבו מטרנה+בקבוקים/פטמות בהנחות - עולה איקס וכך גם הנקה על ממוצע של המשתנים למעלה - תעלה איקס ושתיהן שוות כמה מאות שקלים, לא אלפים ולא עשרות שקלים, מאות ומפה אפשר לבנות בסיס לחישוב. משהו פה יעבוד לטובת האם ויעלה פחות? כיף. יעלה יותר? זה לא יעלה 1000 יותר, אלא מאתיים יותר. משהו שאפשר שוב להיערך אליו.


גם הגישה שלגדל בבית = אפס הוצאות לעומת מסגרות - לא נכון. כי לגדל בבית זה מפחית את ההכנסות.
גם הגישה שלקבל יד שנייה יפחית מאה אחוז מההוצאות (וציינתי 80 אחוז) - לא נכון, קשה למצוא הכל מהכל יד שנייה באופן משביע רצון וגם בייחוד כשאת לבד (לוגיסטית קשה ליסוע להעביר ולהביא ויש גם פחות קשרים).

אדם צריך בסיס להתייחס אליו ואם יש הפתעות לטובה או לרעה יש יותר יכולת להתנהל מולן כי היית ערוך לטווח האפשרי.
לא חיית שהוצאה עומדת על סך 1000 שח בחודש ככה שלא תופתע אם זה יגיע ל5000.

אגב הוצאות שכחתי את אגודת אפרת, אם את פונה אליהם בהריון הם דואגים לך להמון דברים. שווה לפנות גם בהתלבטות שלך. אני כמובן שלא עשיתי את זה והצטערתי. הם מספקים עגלה טובה, חיתולים לתקופה של שנה או יותר, מוצצים ועוד סל תמיכה לאמא, יועצות מקסימות (לאו דווקא כאלה שמטיפות בכלל לא).כדאי.

מזונות - הוא ימצא דרך לשלם או שהמדינה תשלם לה ביטוח לאומי על חשבון מזונות. מזונות הן ה דבר הכי בטוח שיש, נשים שנתקלות בבעיות לקבל מזונות בדרכ לא עברו מסלול רגיל של תביע מסודרת בזמן.

לגבי כל השאר- ברור שרשימת הוצאות היא משהו דינאמי אבל כן יש סדר גודל. בן אדם צריך סדר גודל כדי לקבל וודאות.
וכתבתי את המשתנים האפשריים.
זה לא שאם כל המשתנים יהיו אחרת סך ההוצאות יעמוד על 500 שח בחודש. זה לא עובד ככה.
אז יש שההוצאות יעמדו על 3000 בחודש ויש שההוצאות יעמדו על 5000 בחודש.
בהנחה שלא מדובר באישה שחשובים לה מותגי על או שהיא נכה וצריכה 24/7 עזרה - אלה הסכומים.

ודווקא כשמישהי שואלת על ההוצאות הכלכליות זה מוכיח שיש כאן חשיבה מפוכחת וחכמה ועם זה אפשר לעבוד.
יכול להיות, אבל לא ברור לי למה כתבת לפני כמה ימים רשימה של הוצאות כספיות לגידול ילד כאילו זאת אמת אובייקטיבית ולא סובייקטיבית. אינך יודעת כלום על פותחת השרשור- איך את יודעת על מה וכמה היא צריכה לשלם? איך את יודעת שהוא יחוייב בתשלום הוצאות נדיב? כל-כך הרבה נשים נתקלות בבעיות עם תשלום מזונות אז מאיפה הבטחון?

אני מניחה שאת השאלות האלה פותחת הפוסט שואלת את כמה לבד.
רק שכחתן כל מי שפה להזכיר את הקושי שמדובר באישה בת 36. ולא 26. ולכן יש פה נסיבות עוד יותר מובהקות למה להביא את הילד. כי יכול להיות שבפעם הבאה היא לא תוכל. ויכול להיות שהלה תפגע בפוריות ויכול להיות שאם עד עכשיו לא נוצרו כל התנאים האידיאלים למשפחה רגילה הם גם לכ יווצרו בעתיד.
יש פה את הגיל שהוא פקטור אחד הגדולים. ודווקא כשמישהי שואלת על ההוצאות הכלכליות זה מוכיח שיש כאן חשיבה מפוכחת וחכמה ועם זה אפשר לעבוד.

בהנחה שמדובר בבת 36 וקצת שעוברת הפלה ויכולה פיסית להרות אחרי כמה חודשים אנחנו מגיעים לגיל 37. הפוריות בגילאים האלה עומדת על כרבע מהיכולת של אישה בת 20.

אני קצת מתקשה להבין את השאלה למען האמת. כמה עולה לגדל ילד? מכמעט כלום ועד המון. כמה יש לך? האם כיום אם מסוגלת לפרנס את עצמך ברווחה יחסית ולחסוך בנוסף? אם כן סביר להניח שתוכלי לפרנס ילד אחד בצמצום יחסי. אם יש לך תמיכה לא כלכלית-הרי שהיא שווה הרבה כסף. אבל אני בכלל לא בטוחה שזה מה שעולה פה. בעיני השאלה היא-האם את רוצה ללדת ולגדל ילד? האם את רוצה להיות אמא? האם את חושבת שאת מסוגלת מבחינה כלכלית לעמוד בכך? הדגש בכל השאלות הללו הוא על המילה את.
ומצטרפת לקודמתי-ילד הוא ממש ממש לא פיתרון לחיים תפלים או אושר צרוף מאה אחוז מהזמן. יוצר כמו עבודה קשה, התמסרות ומחויבות עצומה לצד רגעי אושר וסיפוק.

נראה לי שנתקענו פה עם נציגות האג'נדה נגד הפלות...
זה לא פשוט להיות הורה. גם בשניים. ולפי הסיפור לא נראה סביר שיהיו שני הורים פעילים.
זו החלטה גדולה שחשוב לקבל בלב שלם כדי לעמוד מאחריה כל שאר החיים.
ההיבט הכספי הוא רק אחד מהרבה היבטים חשובים לחיים שלאמא וילד.

_ממש.
וזה שווה הכל הכל הכל.
החיים שלך ייראו תפליםכשהיית לא אמא לא משנה כמה היה לך נחמד._

לך אולי זה היה כך, אבל - לא תמיד, לא לכולן, לא הכל, ובטח שילד זה לא פתרון לחיים תפלים.

למ תודה על העצות אני אחפש פה באתר

אני חושבת שפיספסתי את ההזדמנות להקליט אותו, אני לא יודעת אם אראה אותו שוב...גם חוץ משם, טלפון ופייסבוק אין לי את הפרטים שלו... אני לא יודעת מה הת.ז שלו ולא מכירה את ההורים שלו אז אם הוא יחליט להחליף מספר לא תהיה לי דרך לאתר אותו בכלל /:

איך היה לך לעבור את ההריון לבד? את חווה קושי גדול בגידול ילד לבד?

אם יכולים לעזור לך זה חוסך המון כסף.
לא רואה סיבה לא לקנות הכל יד שניה. גם לא רואה סיבה לעבור דירה. אם את לא עובדת כל יום אפשר לחלק הימים עם אמא נוספת שכל פעם מישהי אחרת שומרת.
כמו שכתבו אפשר לחסוך עם הנקה. עם חיתולים רב פעמיים לפעמים או בכלל בלי חיתולים למי שמצליחה.. בכלל האתר מלא בעצות על חיסכון וחיים בפשטות.

ההוצאה הגדולה היא אכן מטפלת. אולי בויצו זה לא כך לא מכירה.

נראה לי חשוב ביטוח אובדן כושר עבודה כשיש ילד בלי גיבוי כלכלי.

כשכתבתי מגיל שנה עד שלוש, הכוונה מלידה עד שלוש

אני גם מגדלת לבד לכן ברור לי הרצון בוודאות.

מצד שני, אם את בריאה ויש לךמעט חברים/משפחה טובים וי שלך הכנסה טובה- את ממש לא צריכה לדאוג. גם אםתלכי על זה לבד.
אז מצמצמים, ולוקחים יד שנייה, ועושים כל מיני קומבינציות ומסתדרים. באמת.
הם גם גדלים מהר.
ממש.
וזה שווה הכל הכל הכל.
החיים שלך ייראו תפליםכשהיית לא אמא לא משנה כמה היה לך נחמד.

בנוסף לזה שכאמור- מזונות - הילד יקבל בוודאות וסכומים גבוהים. להקליט עכשיו. להניח לו כל ההריון. לתבוע מיד אחרי (לא כמוני שחיכיתי וחיכתי וחשבתי שיתעשת והסתבכתי ותבעתי אחרי שנים)

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

תודה "פלונית ממקודם" זו התשובה הכי מפורטת וברורה שקיבלתי עד עכשיו

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

למ יש לי תמיכה לא כלכלית

או לגדל בבית אם את עצמאית, בחלוקה חלקיתעם מטפלת זו אחלה אופציה לא יקרה ומעולה לילד.

ילד לא בויצו תוסיפי כשלוש אלף לחודש גן פרטי עד גיל שלוש

מגיל שנה עד שלוש בהנחה שהילד בויצו את צריכה להוציא רק על הוצאות הילד כלומר גן חיתולים מטרנה מוצצים בקבוקים משחות תרופות מזון צעצועים רפואה בסיסית וקצת פרטית, בייביסיטר, ביגוד, מים חשמל כ4000 שח בחודש
ריהוט וציוד אחת לשנה בסביבות 3000 שח.
שימי לב שריהןט ציוד ביגוד וצעצועים את יכולה לחסוך עד 80 אחוז בקבלת יד שניה.
שימי לב האם כעצמאית אז זכאית לחופשת לידה ואבטחה אם תרצי למשוך עוד קצת? אם לא תצטרכי חסכונות לפדות לתקופה שאחרי.
מגיל 3-6 ההוצאות פוחתות בכשליש.
מגיל 6-והלאה הילד עצמאי וההוצאות פוחתות עוד קצת. מנגד אם את גרה בישוב יקר וסביבה יקרה אז עניין החוגים והמותגים וכו יקר. אבל יש לך פה יותר שליטה.

שימי לב שסעיף הדיור לא כלול בנח. תלוי איפה את עכשיו. בדירה מספיק גדולה? או שצריך שינוי? ובהתאם התקציב משתנה.

וכתבו נכון קרוב להורים או אחים או חברות מאוד מקל. לא רק כלכלית.

לגבי הבחור את חייבת לייצר שיחה לא על כסף ולהקליט אותו כמו שהצעתי שהוא תומך. הוא כנראה גם שמע מה החובות שלו על פי חוק. אין סכוי שתגדלי ילד לא בעוני בלי המזונות.

האם יש לך תמיכה כלשהיא? (לא כלכלית)

אני אשמח להבין כמה אני צריכה להכניס כל חודש כדי לפרנס את הילד הזה
זה תלוי בך. אם תניקי יהיה זול יותר מאבקת חלב. אם תצטרכי בייביסיטר זה יותר יקר מסבתא. אם תרצי הכל חדש זה יקר יותר מיד2 או מחברים.
אם תצטרכי להשאיר אותו הרבה שעות אצל מטפלת או מעון+צהרון. אם את גרה בתל-אביב זה יקר יותר מאשר באר-שבע. רחוק מההורים יקר יותר מאשר קרוב להורים.

ואוו תודה, ההתייחסות שלך מנחמת, לא חשבתי על מה שאמרת ולא הקלטתי אותו, בנתיים הוא התהפך ורוצה שאני יעשה הפלה ובכל מקרה אתמול הוא החליט שהוא לא רוצה להיות בתמונה, אז זו אני לבד...הוא אמר שהוא לא חושב שיוכל לעזור עם כסף ובכה לי על הספה כמה שעות, אני אשמח להבין כמה אני צריכה להכניס כל חודש כדי לפרנס את הילד הזה, אני עצמאית וכרגע מרוויחה לא רע אבל אחר כך זה בטוח יהיה סיפור אחר

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

אגב מי שהוא היום זה לא מי שהוא מחר. ברור שלא עובד זה לא להיט. אבל את לא יודעת מה האבהות או הקשר איתך או בכלל החיים מביאים איתם. זה לא אמור בכלל להעסיק אותך. הוא הרי לי ממשהו קיצבה הורים משהו. דבר שני באמת שהורות זה דבר גדול וזה שהוא אופטימי ורואה את הדברים חיובית זה מאוד מאוד מחזק. אל תכניסי למשוואה את הכמה הוא כשיר כלכלית. זה לא האחריות שלך. וזה גם יכול לקלקל את כל השאר. תחשבי לעומק על השאר ואז תראי מה את עושה. ביולוגיה היא דבר הרבה פחות נשלט מיכולת לעבוד.