היי בנות, נהניתי לקרוא ולדעת שתחושות שמלוות אותי שנים הן נפוצות ומסתבר- לגיטימיות. יש קבוצת וואטסאפ או דרך עדכנית יותר להתייעץ?לתמוך?לקבל תמיכה?
הממסדיות של הרפואה כל כך ברוטאלית וחודרנית, קובעת עובדות ומתמקחת על משהו שהוא בסך הכל שלי ואיחוד כוחות יכול להועיל בהחלט.

בארץ מגיל 40 את זכאית לבדיקה גנטית, ואם התוצאה שאין לך את הגן לסרטן, את עוברת לפאפ כל חמש שנים.

אני, היו לי כמה בדיקות כאלה שהיו מגעילות אחת-אחת. אז באמת התחלתי לחפף ולרווח אותן הרבה יותר ממה שמומלץ.
ואז נפלתי על רופאה טובה שהסתכלה לי יום אחד בתיק, אמרה "תשמעי, אני רואה שעבר הזמן, אם את רוצה אני יכולה לעשות את זה עכשיו, על הדרך", ופתאום גיליתי חווייה אחרת לגמרי. הרבה יותר נעימה, קלה וזורמת.
הצרה היא, שזמן קצר אחר כך הרופאה הזאת עברה לחו"ל

אז נברתי מסביב עד שמצאתי רופא טוב יותר (אצלנו בשכונה, גם רופאי משפחה עושים בדיקות צוואר הרחם. מאוד נוח).
ואז קיבלתי מכתב תזכורת שאני צריכה לעשות את זה. זכרתי את זה, אבל בדיוק זה נתח עלי בתקופה ממש לא מתאימה, אז החלטתי לדחות אותה בכמה חודשים, שלא יעיק.
רק שהבירוקרטים של המכתבים שלחו לי תזכורת.
וזה באמת עלה לי על העצבים, הפטרונות הזאת. כאילו, אתם חושבים שאני מטומטמת ולא יכולה לרשום תאריך ביומן? יאללה, צאו לי מהוואגינה.
אז דבר ראשון הלכתי לרופא שלי (במקרה יצא שהיה לי תור אתו באותו שבוע, איזה מזל) והוצאתי קיטור וקיללתי את האמ-אמא שלהם.
מאוד חשוב
והוא אמר: אז תשלחי מייל לבירוקרטים שיוציאו אותך ממערכת התזכורות, ותיפטרי מהפטרונות.
גם זה היה מאוד חשוב
ואז יכולנו לגשת לגופו של עניין. והוא אמר: תראי, אני חושב שזו בדיקה חשובה, אבל במצבך, עם ההיטוריה שלך, הסיכון נמוך ואין לחץ. אז אם זה יעזור לך בתקופה הזאת, תדחי אותה בשנה, זה בסדר.
תוך כמה חודשים הלחץ ירד ויכולתי ללכת אליו ולעשות את זה, בעדינות ובכבוד.

דברים שעזרו לי:
א. להשתמש בספקולום מתברג מפלסטיק ולא הענתיקה ממתכת. אני לא מבינה בדיוק איך הוא בנוי, אבל הוא מאוד דק כמצב בסיס, ורק אחרי שמכניסים אותו פנימה מסובבים איזה בורג והוא מתרחב בהדרגה ומרחיב את פתח הנרתיק. אז ההבדל בחווייה הוא של שמיים וארץ.
ב. לעשות את זה עם רופאים שהם בני אדם, לדבר על זה לפני כן ולא להתפשר.
במקרה שלך, כיוון שאת לא לחוצה על העניין, אני הייתי מנסה למצוא רופא/ה טובה, לשבת אצלו/ה לדיון מקדים ולהגיד דוגרי: קשה לי עם בדיקת צוואר הרחם. איך אנחנו יכולים להקל עלי?
ואז מהתגובה את ישר תדעי אם יש לך עסק עם פרעוש או עם מענטש.
"מה הבעיה כבר?" זו תגובה פרעושית. כנ"ל "את חייבת לעשות פאפ! חוסר אחריות!", כנ"ל "זה לא סיפור גדול, ייגמר תוך דקה" וכו' וכו'. אבל אם הבנאדם אומר לך "באמת היתה לי פציינטית שהיה לה קשה עם זה, ועשינו א'ב'ג'ד' וד' עזר" - את יודעת שנפלת טוב.
ואם את מקבלת תגובה פרעושית, אז תגידי תודה ושלום, בלי להתווכח, תחכי בכיף שלושה חודשים (כי ממילא לא לעשות כלום זה הדיפולט שלך כרגע) וברבעון הבא תנסי מישהי אחרת.
כמו שכתבו פה פעם למישהי, בהקשר של פיזיותראפיה של רצפת אגן: את הולכת לשם לא כדי שיבדקו אותך אלא כדי לבדוק אותם. בכפוף לתוצאות הבדיקה הזאת את מחליטה אם לעלות על המיטה או לא.
ג. לחשוב על דברים שעוזרים לך להרגיש נוח במהלך הבדיקה.
אני חשבתי בזמנו לשים לי מוסיקה בטלפון, עם אזניות. בסוף גם שמתי אזניות וגם הבאתי ספר לקריאה. נדמה לי שזה היה "שתי שלגיות" שתמיד מצחיק אותי.
זה יכול להיות נר ריחני, זה יכול להיות מדיטציה כלשהי, זה יכול להיות לזמזם או לשיר שיר שאת אוהבת (מאוד מרפה את השרירים ומפיג כאבים ואי נוחות) - מה שבא.

עוד משהו: בארץ עדיין עושים פאפ כל שנתיים? שווה לברר על אלטרנטיבה, כי אני יודעת שבארצות אחרות עברו לבדיקה שונה, שמבחינת הפרוצדורה היא אותו דבר, אבל היא בודקת משהו אחר אז אפשר לעשות אותה רק כל 5 שנים. הבדל משמעותי

אני מרגישה שזה לגיטימי לא לרצות ושזה לא רק חסר אחריות אלא להיפך, לקיחת אחריות על גופי ולמי אני מרשה לחדור אליו
נכון.
מאוד חשוב בעניינים האלה לתת לעצמך להרגיש את מה שאת מרגישה, לתת לרגשות ולתחושות האלה מקום, ולכבד אותן.
זה הבסיס.
להגיד "לא" (ובמיוחד לדברים נורמטיביים או תחת לחץ) זו גם מיומנות מאוד מאוד חשובה, שעומדת בבסיסה של יכולת טובה לקבל החלטות.
השאלה, האם זה הכל, או שיש / צריך להיות / כדאי שיהיה שלב נוסף בתהליך.
אני מרשה לעצמי להעלות את השאלה הזאת כאן.

כי אם את יודעת שיש לך את הנגיף, זאת אומרת שאת נמצאת בסיכון מסוים לסרטן צוואר הרחם - גבוה יותר ממי שאין לה.
והשאלה היא איך לנהל את הסיכון הזה מצד אחד יחד עם העדינות והקשב כלפי עצמך, כלפי האיברים האינטימיים שלך וכל הרגשות הקשורים אליהם.
אז אם הסיכון המוגבר הזה עדיין קטן, והבדיקה, נניח, לא אמינה במיוחד או שיש אלטרנטיבות אחרות לגילוי מוקדם (כמו עם ממוגרפיה) - וואללה, לוותר עליה זה באמת פתרון טוב.
אבל אם הסיכון יותר גדול והבדיקה הזאת מציעה רווח משמעותי מבחינה רפואית, זה בעיני המקום להגיד "או.קיי., אז איך אני משנה את הפרמטרים הגועליים? איך אני הופכת את הבדיקה ממשהו חודרני ופולשני ופטרוני [כי כל פעם שאני הולכת לקופ"ח מישהו תופס עלי תחת ומנג'ס לי לעשות אותה] ולא נעים - להתערבות רפואית אוהבת שבתכלס דואגת לי ומשרתת אותי מכל הבחינות?"
לדעתי - אפשר.

לדעתי כדאי לך לנסות למצוא דרך לעשות את הבדיקה (רופאה שאת סומכת עליה, ליווי של חברה טובה, הכנה נפשית לפני הבדיקה שבה תוכלי בלב שלם להרגיש שאת בוחרת בביצוע שלה, כל דבר שיכול לעזור לך). אבל זה בגלל שאני לא רואה אותה כבדיקה קשה ופולשנית במיוחד.

סרטן צוואר הרחם קל יחסית לטיפול בגילוי מוקדם והרבה פחות קל בגילוי מאוחר. זו התועלת.
הסיכון כמובן תלוי בהמון משתנים וזה שיש לך את הנגיף לא אומר שתחלי חס וחלילה. רק את יודעת מה העלות האמיתית של הבדיקה מבחינתך ולכן רק את יכולה להחליט מהי העלות מול התועלת והאם זה שווה לך.

תודה תמרוש.
האמת אני יודעת מבדיקת דם שיש לי את הנגיף. אבל כבר כמה שנים לא קיימתי יחסי מין מלאים וכל הזמן כשאני הולכת לקופ"ח מסיבות פרקטיות למיניהן מזכירים לי שאני חייבת לעשות פאפ ולמה אני לא עושה ואני פשוט לא רוצה. הדף הזה מאד חיזק אותי בקטע הזה ואני מרגישה שזה לגיטימי לא לרצות ושזה לא רק חסר אחריות אלא להיפך, לקיחת אחריות על גופי ולמי אני מרשה לחדור אליו (מתקשר לסיבה שאני מתנזרת כרגע .

בלי קשר,
נתקלתי לפני שנה-שנתיים בסקר שעשתה פעילה חברתית אחת בנוגע לתלונות של נשים על היחס של רופאי נשים אליהן.
מזכרון, אולי 1000 או כמה אלפי תלונות נאספו ברשת, לוקטו והוגשו באופן רשמי למשרד הבריאות, שאמר שהוא יחקור את הנושא.
ממה שקראתי אז, אין ספק בכלל שיש בעיה מערכתית עם רופאי נשים שלא יודעימ/ות להתנהג כמו שצריך , חינוך מקצועי לקוי, נורמות לקויות וכולי.

נראה לי שכן.
הבדיקה היא לאיתור שינויים תאיים הקשורים לסרטן צוואר הרחם.
רוב המקרים של סרטן צוואר הרחם נגרמים מוירוס הפפילומה. אבל לא כולם. יש גם גורמי סיכון אחרים (עישון, לקיחת גלולות ארוכת טווח וכו').
הסרטן עשוי להתפתח בגוף שנים ארוכות אחרי ההיבדקות בנגיף.

כך שאם קיימת פעם או את מקיימת בהווה יחסי מין עם הרבה פרטנרים - הסיכון עולה.
אם קיימת או את מקיימת יחסי מין עם פרטנר אחד ויחיד - הסיכון יורד (תלוי גם בהתנהגות המינית של הפרטנר ).
אם לא קיימת יחסי מין בכלל, לא היה לך צ'אנס להידבק בנגיף. הסיכוי לסרטן צוואר הרחם נמוך, אבל לא מתאפס. ואז כדאי להסתכל על שאר גורמי הסיכון שלך.

אם לא בא לך לעשות את הבדיקה, אני הייתי מתייעצת עם רופא טוב שרואה אותך כאינדיווידואל ויכול לתת לך הערכה הוגנת, בלי נפנופי ידיים, של מה רמת הסיכון שלך ומה כדאי / לא כדאי לך לעשות.
(למשל, לרווח את הבדיקות)

יש טעם לעשות בדיקת פאפ אם לא מקיימים יחסי מין?

אה וחשוב לי להוסיף ששלוש חודשים זה תקופה מאוד קצרה שלא יכול לקרות בה הרבה ולדעתי זה מוגזם להיות תלויה ברופא כל שלוש חודשים
מילא שנה חצי שנה אני יודעת מה אני מרגישה בגוף שלי

אני שונאת להיות אישה בדיוק בגלל הסיבה הזאת
פעם ראשונה שיש לי קשר רציני
לפני שלושה חודשים הלכתי לרופאת נשים מלאת חרדה כי רופא לא בא בחשבון
הייתי מאוד נרתעת ועצבנית
לבסוף נכנסתי והיא הייתה מגעילה ברמות
לא מספיק שגם ככה לא נעים לי להגיד את הסיבה שבאתי היא נתנה מרשם לגלולות ללא הסבר וכל כך סמכתי שהיא לא נגעה בי
אני מאוד פרטית לגופי
אני לא אוהבת שאנשים צופים בו לאורך זמם ובטח שנוגעים בו
מצידי שיהיו לרופאים מאתיים תעודות זה עדיין לא נותן לי את האוקיי שיבדקו אותי בדיקות פולשניות כי בשבילי הם אנשים זרים
בכלל הייתי בשוק שיש יותר רופאים מאשר רופאות
זה לא מסתדר לי במוח שאנשים זרים שנמצאים תחת התואר "רופאים" יראו לי את האיברי מין
אני לא מכירה אותם ולא אתן להם לשחק בגופי
בנתיים הלכתי פעם אחת בשביל מרשם לגלולות
עוד מעט תיגמר לי החפיסה האחרונה ואני נורא חוששת ללכת לרופאת נשים שוב
כמובן שזאת תהיה רופאה אחרת אחרי מלחמות להחליף רופאה כי זה היה במשך אותו רבעון
אני לא מתכוונת לתת לה לבדוק אותי
ואולי לפעם ראשונה היא תסכים אבל מה יהיה אחרי זה? מצד אחד אני חייבת לקחת גלולות מהסכנה להריון למרות שאני חושבת שזה רעל
אבל מצד שני אני יודעת שיבוא היום שאני אצטרך.להרגיש מושפלת וחסרת אונים שם
מצאתי דרך לקנות גלולות ממדינות אחרות בעולם ששם בניגוד אלינו שבארץ הכל סיפור
שם לא צריך ללכת לרופא לקחת מרשם
שם רק הולכים לבית מרקחת
רק בגלל הסיבה הזאת באלי לעבור לחול
אני באמת אובדת עצות..ובנות שכבר רגילות כל כך לבדיקה גניקולוגית..לא יעזור לי שתגידו לי את זה כי זה לא ישנה אפילו בקצת את דעתי
זה לא נשמע לי נורמטיבי

לא הבנתי למה הרופאים לא ממציאים איזה אלחוש לבדיקה כזאת במקום כזה רגיש?! מבחינתי זה כמו לעבור טיפול שורש בלי הרדמה.... לי זה פשוט כואב ברמה כזאת...

אני שמעתי שבהריון בדיקה וגנילית עלולה להוביל לכך שהתינוק יפול

זה לגמרי גובל בסטייה.

טוב שכבר לא עושים את הבדיקה המיותרת הזאת.אם יש לילד בעיות התפתחות שיילך לרופא משפחה שלו.לא כל ילד צריך לעבור השפלה כזאת.
למיטב הבנתי היום זה כבר לא קורה, אז טוב שכך.

בכלל לא ידעתי שיש דבר כזה בדיקה שגרתית אצל רופא נשים... ??? אז צריך או לא?
נהוג לומר שצריך בדיקת צוואר הרחם (Pap smear) פעם בשנתיים.

עכשיו קראתי אותך כדור הארץ, ואני ממש מבינה ללבך... אני זוכרת שאבא שלי סיפר לי שעשו אצלם "מעקב התפתחות" כזה בבי"ס... נשמע לי כמו הדבר הכי מיותר בעולם, גובל בסטייה?

מעניין, לגבי הדיון בראש הדף, לי בכלל הגניקולוג שבדק אחרי הלידה אמר לא לחזור אליו עד שאהיה בהריון... בכלל לא ידעתי שיש דבר כזה בדיקה שגרתית אצל רופא נשים... ??? אז צריך או לא? האם אורבות לי סכנות שבתמימותי אני ממש לא מודעת להן? (:

בתור גבר אני מוכרח לספר על בדיקת אשכים משפילה שחוויתי בילדותי. בגיל 13,בכיתה ז,היה לנו יום של בדיקות התפתחות בבית הספר.הוכנסתי לחדר שבו היו אחות בית הספר ורופאת התפתחות.

לאחר מספר בדיקות של גובה,משקל ועוד כמה דברים.התבקשתי לשכב על המיטה להרים את החולצה ולהוריד מכנסיים.בשלב הזה אחות בית הספר יושבת על כיסא מול מיטת הטיפולים אוכלת סנדביץ ומסתכלת עליי.הרופאה ניגשת ובלי לשאול אותי כלום ובלי לבקש שום רשות מורידה לי את התחתונים וממששת לי את האשכים במשך זמן שנראה לי כמו נצח.בזמן הבדיקה אחות בית הספר שלא תרמה במאומה לבדיקה תוקעת באיברי האינטימי עיניים גדולות ואוכלת סנדביץ.

ההשפלה הייתה גדולה.הכי חמור היה שזה נעשה לכל הבנים בשכבה שלי באותה סיטואציה בדיוק.אני שואל באיזה זכות אחות בית הספר ורופאים עושים זאת לילדים בני פאקינג 13??למה לדוגמה אחות בית הספר לא יצאה מהחדר בזמן בדיקת האשכים,היא הרי לא הייתה חלק מהבדיקה בכלל??

למה לא הביאו רופא לבנים ורופאה לבנות??
הרי אם רופא גבר היה בודק בדיקה כזאת ילדות בנו 13 ללא אישורן כל העולם היה נזעק....
בגלל שאנחנו גברים אף אחד לא דיבר על זה.אולי זה גם בגלל ההשפלה שהייתה בעניין.

למזלי ולמזלם של הילדים של היום אחיות בית הספר הוצאו מבתי הספר ובדיקות מיותרות ומשפילות כאלה בהם נרמס כבודם של ילדים.נחסכות מילדים בני 13 כיום.

אני לא יודעת אם את משתמשת בתחתוניות חד פעמיות, אבל זה משהו שמאד גורם להפרשות להריח.

עד כמה שידוע לי זה קשור לחוסר מסויים בתזונה. כדאי לעשות בדיקות דם כלליות

ברפואה הסינית ריח הפרשות דומיננטי אכן מצביע על חוסר איזון
ויתר ספציפית על חום (פנימי, לאו דוקא חום מדיד) באיזור אברי המין או באגן או בכלל בגוף.
כמובן שזה דורש אבחנה מבדלת טובה כדי לתת טיפול מדוייק.
בינתיים את יכולה לעשות שטיפות בסיסיות עם מים חמימים מעורבבים עם סודה לשתיה (כף לכוס בערך)
אבל זה כמובן יטפל בסימפטום בלבד...

טוב, האמת שהוא צודק (-:
בכל זאת, ריח לא טוב באופן לא רגיל אכן מצביע על חוסר איזון כלשהו...
הייתי מאוד מאוד ממליצה לך לנסות הומאופתיה קלסית (אצל הומאופת, לא משהו שקונים בבית מרקחת)

"פות זה איבר מפריש ובעל ריחות" זו התשובה שקיבלתי

הוא אמר מדוע לדעתו זה כך?

חוסה מטעמי צניעות - הייתי אצל הגניקולוג לבדיקה בעקבות ריח הפרשות דומיננטי שמפריע, הוא לא נתן פתרונות, אולי כאן אמצא?

יש בדיקות וגינליות חשובות, אחרות מיותרות ויש גם מזיקות, למשל לבדוק מישהי שהיה לה ירידת מים אם יש לה פתיחה - עלול לגרום לזיהום (לכן אם עושים בדיקה וגינלית והלידה לא מתפתחת יצטרכו לעשות זירוז לידה תוך פרק זמן מסוים).
בבית החולים יש סדרה של בדיקות שעושים בלי קשר למצב היולדת וגם אם זה ממש מיותר, לי למשל רצו לעשות בדיקה וגינלית כשבאתי ללדת קיסרי, גם הרופא הבין שזה מיותר אבל הוא היה חייב להציע בשביל הפרוטוקול.
רוצה להמליץ מאוד על ד"ר סינואני, רופא שהיה לפני כתשע שנים בבית חולים תל השומר (לא יודעת איפה הוא היום), הייתי נורא לחוצה מהבדיקה, הריון ראשון, ואף אחד לא הצליח לבדוק אותי, רק הוא.
אז אם כבר צריך כדאי לחפש רופא שהוא גם בן אדם .

בפורומים שונים על פוריות וכיוצא בזה מדברים על הרופאים. זה המקום לקבל מידע על רופאים.

עברתי עכשיו בדיקה איומה אצל גניקולוגית שאני חושבת שלא צריכה לבצע יותר בדיקות.
לדעתי, כדאי לפרסם את השם שלה

יש כל כך הרבה רופאים כאלו שזה פשוט זוועות עולם.
כן הייתי כותבת מכתב לקופה.
אם היא כזו מנותקת קשה לי להאמין שהיא תיתחבר למה שתכתבי לה...

זו אני המתפלמנת..

אני בעד לכתוב מכתב. ומצטערת מאוד לשמוע שעברת חוויה לא נעימה בהקשר כלכך פגיע ואינטימי. זה נורא.
לצערי, גם לי יצא להתאכזב מהיחס של רופאי נשים ואני חושבת שיש מקום לפעולה. אם תכתבי לה, יכול להיות שהיא בן אדם שמסוגל לקבל ביקורת ולעשות איתה משהו בונה.. אך יותר סביר להניח, לאור מה שסיפרת, שלא. הייתי כותבת מכתב לקופת החולים וממענת אותה במכותבים. כך יש סיכוי גדול יותר, לטעמי שמשהו ייצא מזה. בהצלחה במאבקך הצודק!

עברתי עכשיו בדיקה איומה אצל גניקולוגית שאני חושבת שלא צריכה לבצע יותר בדיקות. אני חושדת בה שהיא שייכת לספקטרום האוטיסטי.
אני לא מבינה בזה, אבל משהו אצלה היה מאוד מנותק. לא ברמת ה- נמאס לי להיות רופאה של קופת חולים הרגילה, אלא בצורה שונה.
כאילו היא משוללת יכולת חברתית מסוימת ויכולת לאמפאטיה.

אני מתלבטת בין שלוש דרכי פעולה:

1. לכתוב מכתב לקופת חולים המפרט את תהליך הבדיקה כפי שחוויתי אותו.
2. לכתוב לה. כי היא לא הצטיירה לי כרעה, או אפאטית, בכלל לא. ואולי לשקף לה את ההתנהגות שלה יכול לעזור?
3. לעזוב את כל העניין ולהשתבלל עד יעבור זעם.

מה אתן אומרות?

כל מי שמגיע לבדיקה בלשכת הגיוס יודע שהבדיקה כוללת בדיקת אשכים, בעוד שיש מחלות הרבה יותר נפוצות שיכלו לחמוק מאיבחון שלא מחפשים. אולי זה גם סוג של ניצול מיני מובנה במערכת צבאיות, לא רק בארץ.

בהחלט! לא ניצול מיני לשם סיפוק מיני של המנצל, אלא מעשה משפיל ומקטין כחלק מתהליך החיול
לתת לך להרגיש כמה אתה קטן ומושפל, ושתדע שמחזיקים אותך בביצים.

דיון בן 4 שנים, שממשיכות לכתוב בו. קודם כל שאפו. אני מאד מעריך את האומץ. אני בן למגדר בו ההתניות על צנעת אברי המין מתונות יותר, ועדיין, כשאני מגלגל בזכרוני את המקומות בהם נדרשתי להוריד תחתונים לצורך בדיקה רפואית, בעיקר בימי נעורי, עולות שאלות. אז על אחת כמה וכמה, ברור לי שיעלו שאלות בנושא הבדיקות הוגינליות. שאלתי כמה מחברי מה דעתם על הבדיקות האלה, אצל חלק לא עלה חשד שמשהו היה לא בסדר, ורוב האחרים העדיפו לא לדבר על זה.

כל מי שמגיע לבדיקה בלשכת הגיוס יודע שהבדיקה כוללת בדיקת אשכים, בעוד שיש מחלות הרבה יותר נפוצות שיכלו לחמוק מאיבחון שלא מחפשים. אולי זה גם סוג של ניצול מיני מובנה במערכת צבאיות, לא רק בארץ.

איבר המין הוא נושא טעון
גם מעוצבב מאוד וגם יש עליו מטען רגשי, תרבותי אישי וכולי.
אולי הכאב הרב ותחושת האונס שעולה פה מכמה נשים מזמינה אותנו לבדוק באמת מהי מערכת היחסים שלנו עם איבר המין.
האם יש לנו עם עצמנו דיון פתוח ובריא על נושא המין, המיניות, החשק השליטה ההרפייה הווגינה וכל הכרוך בכך?
מה אנחנו חושבות ומרגישות בנושא פיזית ונפשית?
יש בירושליםמטפלת בשם קלודין הטב בלום שעובדת על האיזור ומסייעת לנשים שחוות כאבים חזקים בווגינה גם בזמן יחסי מין וגם בזמן בדיקות
אני חושבת שהמטען הגדול שאנחנו שמות על האיזור רק מפריע לנו להיפתח ולהתרפות.

בדיקה פנימית זה דבר מאוד לא נעים. מכאיב ולעיתים רבות מיותר.

אבל
להגיד שרוב הגניקולוגיים הם סוטי מין זה כמו להגיד
רוב הנשים (לפחות אלו שמתקשות בבדיקה וגינאלית ומתיחסות אליה כאל 'אונס' -לא פחות) הן פגועות מינית ומשהו בנפש שלהן לא בריא בכל הקשור לגופן ומיניותן.

כנראה שזה ענין של רצון...

אני ממש שמנה אבל מתעקשת שלא להיבדק בא.ס. ווגינלי ומצליחים לראות ה-כל דרך הבטן, זה רק לוקח יותר זמן ומאמץ אז לרופא עדיף "לחפור" P:

שואלת: רק עכשיו ראיתי את השאלה שלך מצטערת. אני לא מבני ברק אני מביתר עלית. ופה הרופאות מאוד רגישות אפילו שלא כולן דתיות. יש אפילו רופאה לא דתית שכשהיא עושה בדיקה פנימית כמו פאפ למשל, היא מראה לי את המכשיר לאחר הבדיקה שאני אראה שאין בו דם... לגבי הבדיקה הזו היא אפילו אומרת לבוא לעשות אותה בזמן שנוח לי, זאת אומרת כשאני לא טהורה, אולי הבדיקה תגרום לדימום.

מלכת שבא אני נבדקתי החודש פעם ראשונה בבני ברק ואין ספק שיש הבדל ואת צודקת למרות שלא עשיתי בדיקה כזו, אבל באופן כללי יש התחשבות גדולה יותר.
תוכלי להמליץ על שם הרופאה שבדקה אותך? שמעתי על גלית מימוני, עליה דיברת? המלצות על רופאים מתקבלות בברכה ברשת וחשוב שנדע בייחוד בנושא כזה רגיש (וכאוב).

זה תלוי רופא. אם יש לו עניין לחסוך את החפירות הוא ימליץ למלא את השלפוחית ולכל הפחות ינסה לעשות א"ס חיצוני גם בשבוע מוקדם מאוד.

לא כל כך נראה לי שזו הסיבה תמיד הייתי רזה ועוד יותר רזה בתחילת ההריון הראשון. אבל רק הפעם עשו לי מעל הבטן.

לי בהריון הנוכחי עשו את האולטרסאונד הראשון בשבוע ה- 6 מעל הבטן.
את כנראה מאוד רזה.

אני גרה בעיר חרדית. אצלנו בקופה יש 3 רופאות גניקולוגיות ו2 רופאים. הרופאות האמת מתחשבות ותמיד שואלות את רוצה שאעשה לך בדיקה פנימית? וזה רק במקרים מיוחדים כמו לקראת סוף הריון או כשיש צירים מוקדמים אבל אחד מהרופאים כל פעם שתבואי אצלו אפילו אם סתם כואב לך ישר הוא יקרא לך להרים רגליים ולבדיקה וגינלית. לא פלא שתמיד אצלו התור פנוי אף אחת לא אוהבת לבוא אליו . גם בבתי חולים כשמכינים אישה ללידה כל אחד או אחת שעוברת מאחורי הוילון נכנס וישר מבקש להכניס ידיים מה הם מחפשים שם? דולרים? והלוואי שזה היה נגמר ככה הם צועקים עליך שאת מתכווצת והם לא יכולים בצורה כזו להוציא את הדולר הנכסף. בענין האולטראסאונד הראשון בהריון, שאף אחד לא יגיד לכן שאי אפשר לעשות על הבטן אלא רק פנימי אילו שטויות. אם שותים וממלאים את השלפוחית ניתן לעשות או"ס מעל הבטן. לי בהריון הנוכחי עשו את האולטרסאונד הראשון בשבוע ה- 6 מעל הבטן.
אגב עיצה לכן נשים, מוכח שבמרפאות עם צוות חרדי מתחשבים יותר בנשים! בהריון הראשון הייתי במעקב במרפאה באזור לא דתי בכלל עשו לי או"ס ראשון וגינאלי ואני לא ידעתי כלום והסכמתי. הטכנאית פשוט חפרה לי בפנים ועוד צעקה עלי שאני לא שוכבת טוב. אחרי זה במשך שבוע שלם היו לי כתמי דם ולא הבנתי שזה קשור לזה. הכתמים לא הפסיקו כי כל פעם שבאתי לרופאה היא שלחה אותי לאו"ס ועוד פעם עברתי חפירות ארכיאולוגיות ושוב פצעו אותי. אם הייתי מודעת לכל זה יכולתי למנוע מהם לעשות זאת. ואני זוכרת שאת הביקורת שאחרי הלידה עשיתי בעירי במרפאה חרדית וכשהרופאה בדקה אותי פנימית שאלתי אותה בסוף "זהו כבר גמרת? אבל לא הרגשתי כלום, לא כאב לי בכלל" מיותר לציין שהרופאה ממש כעסה ואמרה שמי שמכאיב פשוט לא יודע לבדוק...

ביקור במיון נשים של "מעייני הישועה", מעקב הריון עודף. אחרי בדיקת שתן, לחץ דם, אולטרסאונד ומוניטור - כולם תקינים - אני מגיעה לראות את הרופא המשחרר.
בעקבות הדף הזה הגעתי מוכנה ויודעת מה אני רוצה ומה אני לא רוצה. הרי, אם יש לי פתיחה של 2 אני יכולה להתהלך כך גם כמה שבועות בלי שום השלכות. אם אין לי בכלל פתיחה, אותו כנ"ל ואם תהיה לי פתיחה של 4 או 5 אני מאמינה שאני ארגיש. והרי, בשלב זה אין סכנה ללידה מוקדמת.

ציטוט השיחה ביני לבין הרופא:

• "ועכשיו בואי תשכבי ונבדוק פתיחה".
• "למה, בעצם?"

< הרופא מסתכל במבט לא מבין >

• "אני מעדיפה שלא."
• "אוקיי, אין לי בעיה עם זה."

הרופא רשם על הטופס "לא מעוניינת בבדיקה וגינלית", נפרדנו לשלום באווירה טובה ובזאת נגמר העניין.

אני לא רוצה את ההריון הבא מחוץ לרחם והספיקו לי הצרות של ההריון והלידה הראשונה... אז מה עושים?! אפשר אולטרה סאונד דרך הבטן.

בעקבות קריאה בדף הזה, הגעתי לכמה החלטות חשובות בנוגע לבדיקות, ולפני כמה ימים פתחתי את הדף רשימת גיניקולוגים וגישתם לבדיקה וגינלית על מנת שנוכל להכין רשימת רופאים ולבחור לאן ללכת.
מישהו/י מחק חצי מהדף ואני לא יכולה לשחזר, אז בינתיים אנא היכנסו ושתפו.

הרי מספיקה בדיוק בדיקה אחת ויידה כדי לגלות את הסרטן, הייתן רוצות לפספס אותה?

תודה לכל המגיבות!

ומיכל - ממש לא נפגעתי, אין צורך להתנצל! כשקראתי אותך חשבתי שכנראה לא הצלחתי להעביר לך את הנקודה שלי, זה הכל.

בריאות שלמה לכולנו

סליחה פלונית. הגבתי אחרייך מבלי לקרוא אותך. הגבתי יותר על תחילת הדף ועכשיו כשקראתי את כולו אני באמת לא יודעת מה לחשוב.
במקרה שלי, אני שמחה מאוד שעשיתי פאפ ואני נמצאת במעקב. אבל אכן זה רק המקרה שלי ואני חייבת לציין שעדיין, למרות שאני נמצאת במעקב גניקולוגי רציף כבר יותר משנתיים וחצי לא הצלחתי למצוא גניקולוג קבוע שחביב עלי. הבדיקות השגרתיות שלי איומות ופולשניות וכן, גם טראומתיות למדי. אבל במקרה שלי זה היה חכם ללכת להבדק. הייתי פעילה מינית למדי, בעיר החטאים תל אביב, וידעתי שהסיכויים שלי לא קלושים. לצערי לא טעיתי.

מה אני מנסה לומר? (למען השם!)
שאני מניחה שהמנעות מוחלטת מבדיקות היא גם לא חוכמה גדולה, אבל שאשה בהחלט יכולה להעריך את מידת הסיכון שלה.
שהדף הזה מרתק, לא פחות. ומהדהד לי לא מעט דברים שחשבתי בעצמי.
ושיצאתי חסרת טקט ופגענית. למדתי את הלקח שלי ופלונית, שוב סליחה.

אני הלכתי פעם לרופא נשים במקרה חירום, לא הרופא הרגיל שלי, סתם אחד שהיה פנוי באותו יום מקופת חולים מכבי
לטעמי הוא היה חצוף וגם חרמן
התלוננתי עליו לוועדת התלונות או משהו כזה של מכבי, והם ביקשו ממני יפה כמה פעמים לחשוב שוב ואולי לא קרה כלום ולבטל את התלונה.
לא ביטלתי, והתלונה עליו קיימת באופן רשמי וזה מספיק בשבילי. חצוף! מה גם שבאותו רגע לפחות אני לא יודעת מה קורה ורק צריכה עזרה!
אחרי זה מבינה שמשהו פה לא היה נכון. אז לפחות קיימת התלונה בתיק שלו, זה דבר אחד.
ודבר שני, עצם ניסוח התלונה על מסמך וורד ושליחה של התלונה ואפילו העובדת הסוציאלית של מכבי מתקשרת אלי נתנו לי כוח, שאני לא משוגעת, ועזרו לי לנסח מה הייתה הבעיה, ולעמוד מול הבקשות המנומסות להסיר את התביעה.
בקיצור, מצטערת לשמוע שבדק אותך חזיר כזה.

פלונית, זה ממש מעציב אותי לשמוע את המקרה עם הרופא. אני חושבת שאם יש לך את הכוחות, כדאי שתתלונני. הערות הפוגעות והזלזול הזה- פשוט אי אפשר לתת לזה לקרות. מחבקת אותך.

משהו שגיליתי לא מזמן: כשנערה הולכת לבקש מרשם לגלולות בפעם הראשונה עושים לה בדיקה כדי לוודא שהיא לא בהריון. אה, למה לא שואלים אותה? כי היא בחורה, אי אפשר לסמוך עליה.

נקודה למחשבה: כל הדף הזה מדבר על נשים שמטפטפים להן לראש שחובה לעשות בדיקה פעמיים בשנה אחרת הן לא נשים טובות. אבל מה עם בעלי מוגבלויות למיניהן, כאלה שגם אם רוצות או צריכות לא יכולות להגיע לבדיקה? ולא מדברת רק על כסאות גלגלים, אלא גם חירשים או אוטיסטים שלא מבינים מה רוצים בלי תרגום ועזרה. פרויקט פנינה שהוקם על ידי סטודנטיות למשפטים ובעלות נכויות (לא בהכרח בסדר הזה) עוסק בנושא הזה בדיוק.

אוי פלונית

לי זה מרגיש חיוני.

ולכן הלכת לבקש בדיקה. לי זה לא מרגיש חיוני, וזכותי לסרב. רק שלא ניתנה לי ההזדמנות.
ובכלל, לענין שלי, לא ציפיתי כלל לבדיקה פולשנית, ובדיעבד אכן הסתבר שהיא נעשתה רק לצורך הפאפ.
המקרה עצמו לא הצדיק בדיקה כזו.

אני לא יודעת.. לא קראתי את כל הדף, אבל זו נראית לי חוסר אחריות.
לי יש את הוירוס HPV. לעולם לא הייתי יודעת מזה אילולא הייתי הולכת לרופא ומבקשת לעשות פאפ. המחשבה שהתאים שלי היו ממשיכים להשתנות בצוואר הרחם עד סרטן ממש בלי שהייתי יודעת, מחרידה אותי.
במיוחד שהפתרון הוא חודרני ולא נעים, אבל קיים.

אני שונאת ללכת לגניקולוגים ושונאת את הגישה המחורבנת שלהם לנשים. עדיין, אני מעדיפה לדעת מה קורה איתי. לי זה מרגיש חיוני.

הלכתי לרופא דחוף דחוף, כי קרה לי משהו והייתי גם כאובה וגם מבוהלת. לא הכרתי אותו קודם - הראשון שהתפנה, אבל רופא ותיק ורם דרג במרפאה.
הסברתי מה הבעיה, הושיב על הכסא. הכל רגיש, ועוד לפני שהבנתי מי ומה, כבר חפר עם הספקולום והכאיב לי.
מה קשור ספקולום עכשיו? התכווצתי, ומיד המטיר עלי - תראי איך את מתנהגת, את שמה לב מה את עושה? גם ככה את שמנמנה וזה מקשה על הבדיקה. את שמה לב?!?
סיים את הבדיקה, עטף איזו זכוכית ואמר לי - עכשיו את צריכה ללכת לאחות לשלם 28 ש"ח על הפאפ.
מה פאפ?!? באיזו רשות ולצורך מה הוא לקח לי פאפ??? ועוד כשאני ככה?
ומה עם הענין לשמו באתי? אה זה לא רציני, הוא אמר. צפוי אחרי לידות.

כתבו על כך כאן למעלה- הסיכון לחלות בסרטן המעי גדול פי כמה וכמה מאשר הסיכון לסרטן צוואר הרחם(יש שם קישור לנתונים מספריים של האגודה לסרטן וכו'). יש בדיקה פשוטה (אך חודרנית) לגילויו. אני לא ראיתי אף גבר רץ לחיטוט בפי הטבעת בגלל זה... ויותר מזה: שלחו לגברים הבייתה ערכה לבדיקה עצמית, וגם לזה לא הייתה היענות גדולה... אבל אותנו שולחים לפתוח רגליים- למה לא?

בנוסף, הבדיקה מגלה סוגים מאוד ספציפיים של סרטן. (כמו החיסון לשפעת...).
וגם- אם עשיתי בדיקה לפני כמה חודשים- מה מבטיח לי שעכשיו לא התפתח אצלי משהו?
וגם- ידוע שיש גורמים מסכנים יותר- למשל אם יש לך בן זוג קבוע אז הסיכון לסוג הזה פוחת מאוד. ויש עניין של גנטיקה וגיל.
(הכל סטטיסטיקות, כן?)


בקיצור- העיניין הוא שאי אפשר לדעת הכל תמיד.
אי אפשר לבדוק הכל, כל הזמן, ובעייתי לחיות בגישה של פחד מתמיד ובדיקות אינסופיות (כי יש באמת אינסוף דברים מסוכנים והרבה יותר נפוצים מסרטן צוואר הרחם).

אבל זה עיניין של גישה.
כמו למשל שיש אמא שתרוץ לרופא עם הילד על כל אפצ'י, ויש אמא שתנסה קודם להוריד חום בבית, לחכות כמה ימים ולראות מה קורה...

השאלה היא על הצורך בכך. הפחד הוא משהו שצריך לעבוד עליו.
יש משהי שיודעת על הקשר בין בדיקה לגילוי סרטן?

גם אני שונאת בכל נפשי את הבדיקה. ובכל זאת.... מכריחה את עצמי לעבור אותה לפחות פעם בשנה. וזה מפני שאמי, ז"ל, מאז הלידה האחרונה שלה, שהיתה בגיל צעיר יחסית, לא ביקרה מעולם אצל רופא נשים מאותן סיבות ועם אותם נימוקים משכנעים שהבאתן כאן. גם לא כשפסק לה המחזור מוקדם מהצפוי. ואז,אחרי שנים ארוכות, כשהחלה לסבול מכאבי בטן עזים, וביקרה אצל כל הגסטרולוגים בארץ ואף אחד לא מצא את הסיבה, שאל אותה אחד הרופאים מתי ביקרה באחרונה אצל גניקולוג. אם היא היתה עושה את זה, אולי היו מוצאים קודם את הגידול הסרטני הע-נ-ק שצמח לו באין מפריע בשחלה והתפשט כבר בכל חלל הבטן. ואז כבר היה מאוחר מדי. סליחה על ההפחדה, אך זו האמת.
אז זהו שאימי נפטרה מסרטן הרחם. הלכה להבדק באופן קבוע אחרי כל 8 הלידות שהיא עברה...
זה לא סותר את הצורך בבדיקה והדף הזה, חשוב ככל שיהיה נתן לי הרבה כח ש-לא להבדק, אבל עדיין נשארתי עם התחושה שאולי זה לא בסדר ואפילו מסוכן... אני לא רוצה את ההריון הבא מחוץ לרחם והספיקו לי הצרות של ההריון והלידה הראשונה... אז מה עושים?!

גם לי אין בעיה עם בדיקות וגינליות.
זה עדיין לא אומר שההמלצה הגורפת לעבור בדיקה שגרתית כל 6 חודשים לא נובעת ממניעים זרים ואף עויינים לבריאותי כאישה.
דווקא כמי שנחסכה ממנה התמודדות רגשית משברית בבדיקות, אני חושבת שהיה לי קל להבחין בעיוות הקולקטיבי שיש בהן, בהלמצות לגביהן, ובדרך בה אחרות תופסות את כל העניין.

שאין לי בעיה עם בדיקות וגינליות
גם לי אין, ממש, ממש.
אני צריכה להיות במעקב קבוע ומתמיד בגלל וירוס שחליתי בו
לפני שנים רבות.
שמחה שאין לי רגישויות בנושא.

לגבי ערב הסעודית - אני יכולה להעיד על עצמי שאני לא יודעת בכלל מה אני הייתי עושה. לחלטין לא בטוחה שלא הייתי הולכת בתלם...
קראתן את: "אלף שמשות זוהרות" מאת חאלד חוסייני?
החוק הזה שאוסר על נשים להסתובב או ליסוע ללא מלווה זכר בן משפחה אולי יכול לשמור עליהן מפני אונס קבוצתי על ידי חסורת גברים זרים, אבל לא תמיד זו עסקה משתלמת.

האם אני מדחיקה? האם אני דפוקה? אני באמת מרגישה לא נוח עם עצמי אחרי כל הדף הזה.
אני מרגישה כמוך בבדיקות וגינליות, אז את לא לבד . חוץ מהבדיקה האחת הנוראית שיצא לי לעבור... וקודם לא הייתי חושבת על זה פעמיים. אז אולי פשוט התמזל מזלך לא להזדמן לאותה בדיקה אחת נוראית - מה רע? לא הייתי דואגת

טוב, את לא יכולה לדעת את זה, סתם כי אין לנו מספיק מידע לגבי איך באמת מתנהלים שם החיים.
אבל איכשהו יותר סביר בעיניי שהיית שוברת מוסכמות ולא הולכת בתלם

בית דין בערב הסעודית הכניס אישה בת 19 שנאנסה אונס קבוצתי לכלא לחצי שנה וקבע לה מאתיים הצלפות/מלקות, כי היא נסעה ברכב עם מישהו שאינו בן משפחה כשזה קרה לה
ניצן, זה סיפור מזעזע והכל - אבל לו הייתי אשה בערב הסעודית, עם היחס שיש שם לנשים, לא הייתי נוסעת ברכב עם גברים כלשהם, אלא אם הם אבא שלי או שייכים לצלב האדום, וגם זה בקושי.

ניצן, אגב הקישור שלך, אמש ראיתי את "האחיות מגדלנה", אז- לא רק ערב הסעודית...
(הסיפור הראשון מהסרט- בחורה באירלנד הקתולית של שנות ה60 , נראה לי, נאנסת על ידי בן דודה ומספרת על כך מיד למשפחתה, מוכנסת עקב כך ל"מאסר" לטווח זמן לא מוגבל במנזר שהוא בעצם מן בית כלא בשילוב של מחנה עבודה ועוד כמה תוספות. סיפור אמיתי. אז, לפחות בשבילי, זה יותר קרוב לבית. לא קשור לדף, אבל בכל זאת, יושב לי בראש)

למה פה? כי אחרי הזעזוע הראשוני, עברה במוחי התהיה האירונית מה היה קורה אם היא היתה מגיעה לדף הזה.

טוב, בית דין בערב הסעודית הכניס אישה בת 19 שנאנסה אונס קבוצתי לכלא לחצי שנה וקבע לה מאתיים הצלפות/מלקות, כי היא נסעה ברכב עם מישהו שאינו בן משפחה כשזה קרה לה.

ברצינות, זה כל כך מכעיס ומקומם שאם לא מתאים לכן, אל תקראנה
יש לי לב חלב P-: (סתאאאם, אני רק כועסת ומתקוממת בקלות). תתני איזה סיכום קטן, שלא נצטרך ללכת לשם? כבר הפחדת אותי...

אני מתחילה לחשוב שיש לי בעיה. ורק בגלל שאין לי בעיה עם בדיקות וגינליות. לא זוכרת כבר כמה כאלו עברתי. בערך בכל פעם שרציתי לחדש את המרשם לגלולות והרופא, או הרופאה ביקשו. למזלי גם הרופאים וגם הרופאות שביקרתי אצלהם היו נחמדים ועניינים, חלקם יותר מאחרים. הרופאה הנוכחית שלי ממש נחמדה. בפעם האחרונה היא ניסתה להסביר לי מה היא רואה באולטראסאונד, בחוסר הצלחה - אני ראיתי רק כתמים אפורים. והיא אמרה שיש לי שחלות מקסימות ורחם מצויין (-:
פיזית, הבדיקה היא לא תענוג, למרות שאני יודעת להרפות בקלות ולחשוב לרגע על דברים אחרים. אני לא מרגישה מושפלת. טיפה מובכת, וזה ברור. בתנאים אחרים אני לא מראה את האברים האינטימיים שלי לאנשים זרים. במיוחד אם הם לא מראים לי את שלהם באותה הזדמנות (-;
זה לא נעים לי באותה מידה שבדיקת שיניים לא נעימה לי (אצלי - חובה כל חצי שנה) ובדיקת דם לא נעימה לי (בערך פעם בשנה).
האם אני מדחיקה? האם אני דפוקה? אני באמת מרגישה לא נוח עם עצמי אחרי כל הדף הזה.
אנא תגובותיכן...(-:

רק בשביל הפרופורציות (בלי קשר לדברייך מי מה, פשוט בתגובה לכל סוגיית האשה המועצמת שצריכה לקחת אחריות בשביל עצמה... סליחה שזה גם מצחיק אותי וגם מעציב אותי...)
middle]לא לבעלות לב חלש east[/po]/7096814.stm. (ברצינות, זה כל כך מכעיס ומקומם שאם לא מתאים לכן, אל תקראנה.)

כמה מאתנו עולות על הכסא ומתכווצות? רובנו, אני משערת. זה אינסטינקט וזה אינסטינקט טוב! לא לחינם אברי המין הם מוצנעים, יש בזה משהו הישרדותי. הרי המיניות שלנו היא חלק מהזהות, חלק מהנפש. טוב שנשמור את שער הכניסה אל עצמנו (הפיזיולוגי והנפשי והרוחני) למקומות של פרטיות, אינטימיות וכבוד.
לכן, לא הייתי רוצה לעבוד על עצמי לשחרר את האינסטינקט הזה, כן הייתי רוצה לפתח אסרטיביות שמאפשרת לי לבחור האם הפלישה הזאת לתוכי היא נחוצה לי ולחיי או לא.
ועוד ענין שעלה לי מקריאה בדף הזה. התנוחה. הישיבה על הכסא כשרגלי נתונות במתלה, היא נוחה מאוד לרופא אבל מגבירה את תחושת הנפלשות שלי. נזכרתי, בזכות דבריה של יוטי לונדון , במילדת האנגליה שלי (את בכורי ילדתי באנגליה). היא בדקה אותי כמה פעמים כדי לראות מה מצב התפרים. הבדיקה התבצעה כשאני שוכבת על הצד במיטתי, ברגליים מקופלות. היא היתה צריכה לרכון מאחורי ולבדוק. לא הכי נוח בשבילה, אבל הרבה יותר נעים בשבילי. גם זאת נקודה למחשבה.

הקוסמת מארץ עוץ,
אני: "אני מצטערת, אבל אין שום סיבה שאני אעבור בדיקה, אני בריאה, אני בסך הכל רוצה הפניה"
אני, בטוחה בעצמי - "אני רוצה לדעת מה אתה רוצה לבדוק אחרת אני לא נבדקת"

כל הכבוד על האסרטיביות! זה לא קל לעמוד מול רופא ככה (ובכלל...)

תנו כבוד לשחלות כתבה על כריתות שחלה מיותרות מעיתון הארץ.

אודליה ולליאת- בול בול בול!!

אז זהו, שכשאנחנו קטנות אומרים לנו שאנחנו מתנהגות כמו ילדות קטנות, כשאנחנו מתנהגות ככה, ז"א כמו שילדות קטנות מתנהגות.
ואנחנו מבינות היטב את המסר שאומר שלא ככה אנחנו צריכות להתנהג.

מזל שבגילי המופלג אני סופסוף מגלה שמותר לי להתנהג כמו ילדה קטנה, ולהתרגש מ"שטויות". [מזל באמת. לא בציניות. לראשונה לכלות שלא כל האינטואציות שלי נמוגו בתוך חוקי התרבות המתקדמת שלנו. שיש מדי פעם (א)נשים, מילים, נגיעות, שעוזרים לי לגלות אותן ושיש לי סביבה תומכת בה אני יכולה לתת להן את המקום הראוי להן ואפילו לפעול על פיהן מדי פעם ]

מוטב מאוחר

אין לי מה להוסיף, פשו טוב לדעת שאני לא לבד...
תמיד התגובות מסביבי היו שאני ילדה קטנה ומה אני מתרגשת...
תודה @}
עכשיו קיבלתי בטחון בדרך.

אני גרה באנגליה קרוב לשנתים ופה נשים לא נוהגות לראות רופא נשים באופן קבוע (אם בכלל...). כל הרוטינה הזאת של ביקור פעם בחצי שנה לא קים כאן.
כשיהיה לי יותר זמן אני אנסה לחפש נתונים על סרטן צוואר הרחם ודומיו בישראל לעומת אנגליה.
מה שכן, נבדקתי פה ע"י מילדת פעם אחת וזה היה אחרי הלידה (כלומר, הריון שלם עברתי פה בלי בדיקה) וגם זה רק אחרי שאמרתי בקול שאני מוכנה לבדיקה (היא התעקשה שאני אומר ולא רק אהנהן עם הראש).
אני רואה את זה כמשהו תרבותי בסך הכל- פה לא נהוג לומר לך מה לעשות ובישראל כן אז גם רופאים וצותים רפואיים פה לא אומרים לך מה לעשות (רק ממליצים) ובישראל כן.

לאו דווקא סוטה מין
אבל אדם שמתעניין במין...
טוב מי מאתנו לא?

כוכב

, למה האמנתי למזימה להציג את הנשיות הטבעית והטהורה כמסוכנת, למה הרגשתי שלפתוח תרגליים מול הראש של איזה רופא, יותר הגיוני מלחקור את האיבר הזה בעצמי וללמוד מה התחושות שרצוי למצוא בו?

אני לא שוללת לגמרי בדיקות, אני רק חושבת שהרוטינה הזו שאליה מרגילים אותנו לא נכונה.

מודה שעוד לא קראתי את כל הדף (אני בערך בחציו)
אבל פתאום עלתה בי תובנה, ומיד אחרי זה קראתי את אותה התובנה בדבריה של עולם קטן:
ושנשים רבות לא מתייחסות לבדיקה וגינלית שונה ממה שהיו מתיחסות לבדיקת גרון... (או שאולי הן מדחיקות?)
לכל אורך הדף הרגשתי שעברתי הרבה בדיקות כאלה, ושבעצם גם אני וגם כל מי שמסביבי ראינו זאת כ"נורמלי",
ובעצם חסמנו את עצמנו מלהרגיש את הבושה ואת הזעזוע שחדירה למקום כ"כ רגיש וצנוע צריכה לעורר,
ככל שקראתי פה יותר על נשים שעברו בדיקות ספורות בלבד בחייהן או אף פחות מכך,
מצאתי את עצמי זעה באי נוחות למחשבה על חוסר המחשבה בה פתחתי את רגליי לעוד ועוד בדיקות,
כמה לא חשבתי שבכלל זה מיותר.
ועכשיו זה כל כך ברור,
אפילו בלי אורח החיים המושתת על תזונה בריאה ואי צריכת רעלים, למה האמנתי למזימה להציג את הנשיות הטבעית והטהורה כמסוכנת,
למה הרגשתי שלפתוח תרגליים מול הראש של איזה רופא, יותר הגיוני מלחקור את האיבר הזה בעצמי וללמוד מה התחושות שרצוי למצוא בו?
אני לא שוללת לגמרי בדיקות, אני רק חושבת שהרוטינה הזו שאליה מרגילים אותנו לא נכונה.
וזה אגב נכון לגבי כל איבר בגוף, אבל פשוט באיברים הצנועים על אחת כמה וכמה.
דווקא כשנישאתי בתור שומרת מצוות, הוכרחתי לערוך היכרות יותר קרובה ואינטימית עם האיבר האינטימי הזה... וזאת היתה בעצם פעם (כמעט) ראשונה!
את המבוכה הנוראית שבלפתוח רגליים מול רופא שבסה"כ התבקש לרשום לי גלולות בגיל העשרה, הדחקתי טוב טוב,
ורק הדף הזה עזר לי להבין את זה.
אפשר בכל זאת להבין הדחקה כזאת אם מדמיינים את הסיטואציה:
בת 16 על "הכיסא" בתנוחה הנוראית הזו בפעם הראשונה
ורופא פרטי מציץ לה שם (איזה מחזה פסיכדלי האישה על הגב עם רגליים מורמות והאיש מתכופף קדימה ראשו בין רגליה - הזוי!)
ומרים את הראש ומפטיר: "עושים חיים, אה?"
דוקטור לחוש הומור... )-:

א. טוב שציינת את "מחויך" כי לא שמת לב לכך קודם
ב. עניתי לאו דוקא אליך אישית, אלא יותר באופן כללי. אמנם את העלית את הנקודה, אך יתכן שגם אחרות חשבו עליה, ויתכן אפילו שאיזה רופאה הציצה ונעלבה. אני מקוה שהתגובה שלי יכולה לאפשר למי שמועד להיפגע להבין שאין פה כוונת פגיעה, ומכאן אולי אפילו לבחור שלא להיפגע.

כתבתי את זה כבר למעלה, בעיני אין הבדל במובן זה בין רופאים לכל בעלי המקצוע האחרים שנקבת בשמם.
בעיני הפן הבעייתי בכל הנל הוא המקום של כח על אדם אחר, וכל אחד צריך לעבוד על הנטיה שלו לנצל את הכח הזה כדי להשפיל, זה מה שעומד בגרעין השאלה על אשה שמוצאת עצמה מושפלת דרך בדיקה אצל רופא או אל מול הפקידה בביטוח לאומי.
ואני אגב פגשתי בחיי יותר פקידים במשרדי ממשלה שעונים על הגדרה זו של סטיה מאשר רופאים...

אני עדין חושבת שזה במיוחד פוגע (השימוש במילה מעליב היה בגלל הציטוט, ומחויך משהו)
ברופאים או בכל מי שמגדיר את עצמו כאדם מטפל, לומר שהם בחרו זאת ממקום מעוות
אני לא אומרת שאין בזה אמת
שוב, אני לא אומרת שאין בזה אמת..
מצד שני, לא רואה את עצמי מומחית או מסוגלת להגיד משהו לגבי האמת הזו
אני עובדת עם אוכלוסיה של אנשים פגועים מנטלית ופיזית, גם במקצוע הזה אנשים אומרים שיש משיכה לאנשים "מתעללים". אני חושבת על זה...
@}
(עדין מנסה להיות ) דינאמית

למה זה כן מעליב?
אני מאמינה שבקרב רוב קבוצות אוכלוסיה שנדגום, רופאי נשים, אורתופדים, מרדימים, אחיות, אנשי מחשבים, עיתונאים, שדרי ספורט, שרי ממשלה, חברי כנסת וכן הלאה - נמצא גם כאלה בעלי פן סוטה.
הרבה כאלה? אני לא יודעת? אני מניחה שבדומה להתפלגות שלהם באוכלוסיה.
ספציפית לגבי רופאי נשים, אני יכולה להבין מאיפה באה אמירה כזו (שבהרבה מהם קיים פן של סוטה מין) , ויחד עם זאת אני חושבת שלא חסרים גם כאלה שזה בכלל לא המצב לגביהם, ושזו הבחירה שלהם מטעמי ענין, מטעמי אתגר, מטעמי פוטנציאל למעבר לרפואה פרטית מכניסה יותר, מטעמים אידיאולוגיים וכן הלאה.

ואם רופא קורא את האמירה הזו ונעלב, אז זו זכותו להעלב. בחירה שלו.
הוא יודע אם זה נכון לגביו אם לאו.
גם אם זה נכון וגם אם לא - הוא יכול לבחור לא להעלב.

<כנ"ל לגבי רופאות>

אוי איך שאני נשמעת!
גם לא בפה- הכוונה שאני גם לא אוהבת ללכת לרופא שיניים..

אומרים שההתמחות שהרופא בוחר טוענת לגבי אופיו. בלי להעליב, אבל לדעתי בהרבה גניקולוגים קיים פן של סוטה מין באישיותם.
זה לא היה הנסיון שלי.

לדעתי בהרבה גניקולוגים קיים פן של סוטה מין באישיותם.

ובגניקולוגיות?

עדיין, יש משהו הגיוני בלשמור על צנעתם של איברים מסויימים.
הרי גם גברים לא ישמחו לעבור חיטוט רקטלי, נכון? וגם לא מישוש של איבר המין בידי רופא זקן... (למרות שאין בדיקה כזו...)
האיברים האלו, יפים ומדהימים ככל שיהיו, הם איברים פרטיים.
וגם- הדף במטרתו לא מדבר על עצם החשיפה, אלא על התנהגות הרופאים: החל מאיומים ושכנועים להבדק, וכלה בהתנהגות שמזלזלת בבעלת האיבר.

חניתה, אכן

מקוה שלא רק דמיוני מתעתע בי בהקשר הזה (ואחרים שמאפיינים בעיקר את הבועה בה אני חיה) - נראה לי שגישה אחרת כבר מפעמת שם בחוץ.
שהיא עדין מינורית, אך קולה נשמע והשפעתה מורגשת.