על ידי ב_שקט* » 14 ינואר 2009, 15:17
זהויות
רוב חיי הייתי "חכמה". חכמה בבית ספר, חכמה בצבא, חכמה באוניברסיטה, חכמה במכון ההסבה, חכמה אפילו קצת בעבודה ה(כמעט) ראשונה שלי.
החוכמה הגדירה והובילה את חיי החברה שלי. הבסיס היה תמיד התועלת שאני יכולה להביא בעזרה בלימודים.
(בעיני, כמובן. כך אני ראיתי את הדברים, אני מניחה שהחברים ראו זאת אחרת.)
בהיכרויות חדשות, היה לי חשוב תמיד לזכות קודם כל בהכרה בחכמה שלי. קצת במבוכה, מן הסתם, אבל תמיד היו משתרבבים לשיחה אלמנטים שמעידים על האינטליגנציה (ספרים שקראתי, הישגים לימודיים שהשגתי וכו')
אח"כ הייתי "לסבית". גלשתי בפורומים של לסביות, הלכתי למסיבות של לסביות, התנדבתי בארגון של לסביות, החברות שלי היו לסביות.
קראתי ספרים של ועל לסביות, ראיתי סרטים על לסביות.
שוב, בהיכרויות חדשות הייתי מעלה את הזהות הזו לפני השטח מהר מאוד.
עכשיו אני "אמא". עדיין במרכאות.
גולשת באתרי הורות, קוראת ספרי חינוך, מגיעה כל בוקר לעבודה אחרי שהורדתי את הילדים בגן ויוצאת אחר הצהריים (בסוף היום שלי, מוקדם מאוד עבור שאר החברה) עם הלשון בחוץ כדי לאסוף אותם בזמן מהגן.
שיחות הקפיטריה שלי עוסקות בחוויות האתמול עם הילדים, בדילמות שמעסיקות אותי לגביהם.
החברות שלי כמעט כולן אמהות בזוגיות לסבית.
המעטות שלא הן/הם הורים בזוגיות סטרייטית.
הבילויים שלי הם בילויים עם הילדים.
קצת כמו מיקרוסופט, שתמיד ממשיכה לתמוך בגירסה אחת אחורה בלבד, גם אני שומרת רק זהות אחת נוספת. את זו הלסבית.
על החכמה ויתרתי כבר.
נדמה לי שזה בריא לי.
זהויות
רוב חיי הייתי "חכמה". חכמה בבית ספר, חכמה בצבא, חכמה באוניברסיטה, חכמה במכון ההסבה, חכמה אפילו קצת בעבודה ה(כמעט) ראשונה שלי.
החוכמה הגדירה והובילה את חיי החברה שלי. הבסיס היה תמיד התועלת שאני יכולה להביא בעזרה בלימודים.
(בעיני, כמובן. כך אני ראיתי את הדברים, אני מניחה שהחברים ראו זאת אחרת.)
בהיכרויות חדשות, היה לי חשוב תמיד לזכות קודם כל בהכרה בחכמה שלי. קצת במבוכה, מן הסתם, אבל תמיד היו משתרבבים לשיחה אלמנטים שמעידים על האינטליגנציה (ספרים שקראתי, הישגים לימודיים שהשגתי וכו')
אח"כ הייתי "לסבית". גלשתי בפורומים של לסביות, הלכתי למסיבות של לסביות, התנדבתי בארגון של לסביות, החברות שלי היו לסביות.
קראתי ספרים של ועל לסביות, ראיתי סרטים על לסביות.
שוב, בהיכרויות חדשות הייתי מעלה את הזהות הזו לפני השטח מהר מאוד.
עכשיו אני "אמא". עדיין במרכאות.
גולשת באתרי הורות, קוראת ספרי חינוך, מגיעה כל בוקר לעבודה אחרי שהורדתי את הילדים בגן ויוצאת אחר הצהריים (בסוף היום שלי, מוקדם מאוד עבור שאר החברה) עם הלשון בחוץ כדי לאסוף אותם בזמן מהגן.
שיחות הקפיטריה שלי עוסקות בחוויות האתמול עם הילדים, בדילמות שמעסיקות אותי לגביהם.
החברות שלי כמעט כולן אמהות בזוגיות לסבית.
המעטות שלא הן/הם הורים בזוגיות סטרייטית.
הבילויים שלי הם בילויים עם הילדים.
קצת כמו מיקרוסופט, שתמיד ממשיכה לתמוך בגירסה אחת אחורה בלבד, גם אני שומרת רק זהות אחת נוספת. את זו הלסבית.
על החכמה ויתרתי כבר.
נדמה לי שזה בריא לי.