את יולדת כמו שאת חיה

שליחת תגובה

שבעים פנים לתורה
קוד אישור
הזן את הקוד בדיוק כפי שהוא מופיע. כל האותיות הן אותיות גדולות.
סמיילים
|יד1| |תינוק| |בלונים| |אוף| ;-) :-] |U| |נורה| |עוגה| |גזר| |אפרוח| 8-) :'( {@ :-) |L| :-D |H| ((-)) (()) |יש| |רעיון| {} |#| |>| |שקרן| >:( <:) |N| :-0 |תמר| :-S |מתנה| |<| :-( ZZZ :-| |*| :-/ :-P |עץ| |!| |-0 |Y| :-9 V :D :) ;) :( :o :shock: :? 8-) :lol: :x :P :oops: :cry: :evil: :twisted: :roll: :!: :?: :idea: :arrow: :| :mrgreen: :geek: :ugeek:

BBCode פעיל
[img] פעיל
[url] פעיל
סמיילים פעילים

צפיה מקדימה של הנושא
   

הרחב תצוגה צפיה מקדימה של הנושא: את יולדת כמו שאת חיה

את יולדת כמו שאת חיה

על ידי אמא_צעירה* » 04 יוני 2015, 17:02

כמו שאני חיה הכוונה מבחינתי השינויים והתחנות הרגשיים שלי בחיים.

אני מאמינה שגם אם זה לא הפרוש המדויק המקורי, אני יכולה לקחת את המשפט לפרשנות האישית שלי :-)

את יולדת כמו שאת חיה

על ידי יעל* » 04 יוני 2015, 14:02

לא הייתי אומרת כמו שאת חיה, אלא שישנם דברים בנפשך שמשפיעים על הלידה באופן גלוי, וניתן ללמוד מכך אח"כ איך לעבוד עם זה

את יולדת כמו שאת חיה

על ידי אמא_צעירה* » 04 יוני 2015, 13:01

בתחילת הריון שני, ואני מרגישה שיולדת כמו שאת חיה הוא חיה כמו שאת חיה.
בהריון ראשון, נשואה 10 חודשים, הייתי חייבת להוכיח את עצמי לעצמי ולכולם שאני יכולה ועושה. הוצאתי בטן (בכוונה, תצחקו :-P ), קבעתי תור בשבוע 5, "פלטתי" "בטעות" שאני בהריון, ספרנו להורים בשניה שידענו ורמזנו להם בשלב בחשדות,
הייתה לי שמירה כי רציתי כבר להוציא אותה ולהראות לכולם שהיא פה ותראו איזו מדהימה, וזו הבת שלי !!!
הלידה הייתה כוחנית, קרעתי את עצמי כדי להוכיח לכולם שאני מסוגלת, הייתי באקסטזה להראות שאני יכולה.

בהריון הזה, יש אולי 5 אנשים שיודעים, שבוע 9.5 עדיין לא בקרתי אצל רופאת הנשים שלי, ולא בא לי שיגעו בי ושידעו על ההריון.
עוד לא יודעת האם תהיה שמירה, עוד לא יודעת איך תראה הלידה, החלום שלי זו לידת בית, אבל אין לנו רכב ואנחנו גרים קצת רחוק מבי"ח, כך שזה עלול להיות סיכון לאחת שמוקפת באנשים קונבנציונלים.
אני עדיין מקווה שהבחור/ה יצא (כמובן בעוד כך וכך שבועות...) בבית... ואני הולכת לריב עם אנשי מדא ולא להרשות להם לחתוך את חבל הטבור.
משה, אתה שומע? (איש המדא שמגיע אלי תמיד...)
עכשיו אנחנו באמצע בנית ביתנו פנימה, אל תוכנו, באמצע תהליכים רוחניים וגשמיים ביננו לבין הבית והנסיכה....

את יולדת כמו שאת חיה

על ידי מרינה_מאוהבת_בים* » 21 אוגוסט 2013, 20:08

חוזרת לכאן אחרי לידה שניה, לידה מיוחדת, לידת סולו ומדהים כמה הסולו הזה פוגש אותי גם בחיים ומתאים לי היום וגם בלידה

את יולדת כמו שאת חיה

על ידי תמרוש_רוש » 17 פברואר 2013, 13:06

בעד אפידורל, צר לי שנפגעת.
פשוט, אחרי דפים על גבי דפים שבהם הנושא נדון מכל צדדיו, וכל כך הרבה נשים שיתפו וכתבו על איך לאפידורל, והתערבויות רפואיות אחרות, היתה השפעה שלילית עליהן, היה לי מאוד מתמיה לראות משפט בסגנון "מה רע באפידורל".
מבחינתי האמירה שלך היתה שוות ערך ל: "מחט שתקועה לך בגב, תלות במרדים, צורך מוגבר בהשגחה רפואית, הגבלה בתנועה ובתנוחות, סיכון להאטה של הלידה, סיכון למפל התערבויות, סיכון לקושי ראשוני בהנקה, והסיכון שכל אלה יהיו לשווא והאפידורל לא יעבוד - מה כל כך רע בזה?"

כשזה מוצג כך, האם את יכולה להבין למה התגובה שלי היתה: באמת קשה כל כך להבין מה רע בכל אלה?

כמובן, אין ערובה לכך שאם את כותבת פה אז באמת קראת את כל הדפים האלה, או שהיית מודעת לכל החסרונות האלה (שלמזלך לא חווית אותם) - ולשכוח את זה זו היתה הפשלה שלי :-)
אם את רוצה לקרוא עוד בנושא, אז הנה:
מדור לידה
על אפידורל וביות.
@}

את יולדת כמו שאת חיה

על ידי יו_לדת* » 17 פברואר 2013, 12:15

תראי,
זה מאוד אישי.
באמונה שלך ובחוויה שלך זה "להוציא את הכאב מהמשוואה". זה עובד עבורך, טוב לך ואת מרוצה :-) נהדר!

בעולם שלי, באמונה שלי ובחוויה שלי אין דבר כזה להוציא דבר אחד מהמשוואה. אם אתה משנה דבר אחד בהכרח ישתנו דברים אחרים. זו בכלל לא צורת הסתכלות שעובדת עבורי.
אני בוטחת בטבע, בגוף שלי, בתינוק שלי ובעצמי. אני מאמינה שגם לקושי בלידה יש תפקיד.
אל מול הקושי אני פוגשת עוצמה ובטחון. בעצמי, בילדי הרך ובטבע הדברים.
הכוח הזה מלווה אותי אח"כ בהורות ובחיים.

לידות טובות ומעצימות :-)

את יולדת כמו שאת חיה

על ידי בעד_אפידורל* » 16 פברואר 2013, 18:11

שאלתי מה כלכך רע באפידורל. לא אמרתי שכלכך קשה לי להבין פה... כתבת תגובה כלכך לעיניין , רהוטה, מכבדת, . סיימת עם הערה ... מה כלכך קשה להבין פה... חבל הרסת.. מוציא את החשק לכתוב פה.

את יולדת כמו שאת חיה

על ידי תמרוש_רוש » 15 פברואר 2013, 06:37

בעד, אני שמחה שהיתה לך חווייה חיובית עם אפידורל.
זה לא בלתי אפשרי.
ולפעמים, בשימוש נכון ברגע הנכון, אפידורל לא רק שלא מפריע, אלא גם עוזר אקטיבית לתהליך.

אבל כשמסתכלים על זה מנקודת מבט רחבה יותר, של אוכלוסיית נשים גדולה, רואים בבירור שיש לאפידורל הרבה חסרונות ומחירים (אובייקטיביים), בייחוד אם משתמשים בו שימוש יתר.
כן יש יותר סיכוי להסתבכויות ומפל התערבויות, כן יש יותר סיכוי לקשיים ראשוניים בהנקה.
וזו עובדה.

ובאופן אישי: בשבילי הרע המרכזי שבאפידורל היה כל הפרוצדורה, הימצאות מחט תקועה לי בגב, והצורך בנוכחות מרדים, שמתקשר לי עם מחלה וניתוחים. לי זה לא היה עושה טוב. מה כל כך קשה להבין פה?

את יולדת כמו שאת חיה

על ידי בעד_אפידורל* » 14 פברואר 2013, 22:48

מה כלכך רע באפידורל? בשבילי אפידורל זה להוציא את הכאב מהמשוואה , להנות מההתרגשות שבמעמד ( עוד מעט פוגשת את הילד / ילדה ) אפידורל לא הפריע לי להיות מחוברת רוחנית לתהליך. לא הפריע לי להתאושש במהירות אחרי הלידה. לא הפריע להיקשרות ולהנקה. אני יולדת בשמחה , בוטחת בצוות הרפואי והסיעודי. בוטחת בעצמי . לידות קלות ומהירות.

את יולדת כמו שאת חיה

על ידי פלוני_אלמונית* » 13 ינואר 2012, 12:27

לא הסברתי את עצמי. התחברתי למשפט את יולדת כמו שאת חיה. הבנתי אותו כמצב הנפשי שלי בלידה (ולא בקשר לטכנית כמה זמן לקח ומי היה בחדר). כל מה שהיה מודחק. האני האמיתי שלי יצא החוצה (ודי הבהיל אותי). טוב אז אולי נכון יותר להגיד עלי 'את יולדת כמו מה שהיית אילו לא היית מתאמצת להסתיר את מי שאת'.

את יולדת כמו שאת חיה

על ידי פלוני_אלמונית* » 12 ינואר 2012, 15:26

בלידה של הבן שלי התנהגתי כמו ילדה קטנה. עם מילים וטונים. לאחרונה שמעתי שזה קשור להתעללות מינית בילדות. האם מישהי מכן מכירה מקור לזה? האם התנהגות ילדותית זה דבר נפוץ בלידות?

את יולדת כמו שאת חיה

על ידי צ'ינצ'ילה* » 14 אפריל 2011, 22:01

וגם את אוכלת כמו שאת חיה, עובדת כמו שאת חיה, מגדלת את ילדייך כמו שאת חיה, מבשלת כמו שאת חיה, עושה אהבה כמו שאת חיה, מדברת ומקשיבה כמו שאת חיה ואפשר גם את חיה כמו שאת חיה, אם נבודד כל אחד מהדברים האלה נוכל להבין משהו על איך שאנחנו חיות.

את יולדת כמו שאת חיה

על ידי נעמה* » 14 אפריל 2011, 08:42

צר לי אבל אני ממש לא מסכימה עם התשובה שניתנה, לכעס אין מקום בלידה, כדי שדברים כאלה לא יצופו בלידה צריך לטפל בהם לפני או לפחות לתכנן מראש איך להתמודד איתם אם הם יגיעו בלידה, צריך להתכונן ללידה ברמה הרגשית וברמה המעשית, להבין כל מה שניתן לעשות כדי לעזור לך עם הכעס הזה, ללמוד לקבל את הצירים בלי כעס אלא עם שמחה, להבין מה עושים איתם, איך מתמודדים איתם, ללמוד לאהוב אותם, ללמוד לאהוב את הכאב. אם הכעס יעלה בלידה זה לא חיובי ולא יתרום להתקדמות חיובית של הלידה.

את יולדת כמו שאת חיה

על ידי עונה* » 24 פברואר 2011, 21:18

העצה שלי - לתת מקום בתוכך לכל מה שעולה בך בלידה.
יעלה כעס - תני לו מקום. אולי תגלי שהוא נעלם בסוף הציר.
נראה לי שהניסיונות לא לכעוס, או לכעוס על עצמך שאת עומדת לכעוס, עלולים להקשות את ההתמודדות עם הצירים הרבה יותר מקצת כעס.
בכלל, נראה לי שכל מה שעולה בלידה צריך לעלות, מבקש לעלות, חלק מזה אולי שייך בכלל לתינוק ולא לך.
אז לתת מקום לרגש, להתבונן בו, לתת לו לחלוף.
כמו גם לכאב עצמו.

את יולדת כמו שאת חיה

על ידי שואלת* » 24 פברואר 2011, 20:52

רציתי לשאול.

אם אני אדם שכועס רבות (לצערי, זו התמודדות חיי)
צירים כאבים וקושי מכעיסים אותי. אני מוצאת את עצמי לוקחת אפידורל רק כדי לא ללדת בכעס אלא בהתכווננות אמיתית (אני מאוד מודעת בלידות אחרי שהכעס מנוטרל, לפחות משתדלת).

מה אני יכולה לעשות? איך אני יכולה להתמודד טוב יותר בצירים כדי לא להגיע לאפידורל?

אני גם מפחדת מהכאב של הקריעה והתפרים.

יש לי טראומה מהלידה הקודמת שבה חודש לא יכולתי להתרוקן בשירותים.....

את יולדת כמו שאת חיה

על ידי שאשי_מהלב* » 27 דצמבר 2010, 21:14

מממ.. אני אמא בת חודשיים וחצי.
אני זוכרת שנתקלתי בדף זה בזמן ההריון וניסיתי לחשוב איך אני חיה ומה משם אקח ללידה. מה שעלה לי הוא אלמנט המהירות בחיי. כשאני רוצה משהו, אולי לוקח לי קצת זמן להתבשל, להתכונן.. אבל הביצוע עצמו מאוד מהיר. ובכלל דברים ושינויים קורים מהר.
במשך ההריון היה לי חשש מלידה מוקדמת, ממש הייתי בטוחה שהמקסימום בו אלד הוא התאריך המשוער.
בסוף שבוע 41 תינוקי עוד לא יצא ואמרתי לחברה בתסכול - מה עם המהירות? איפה זה?
אמרתי את זה בשישי בערב, בשבת בשש בבוקר נולד לו מיכאל. חמש שעות של לידה טובה ומעצימה ( וראשונה). היא היתה מהירה ועם זאת בשליטה.
בסוף הלידה מיכל המיילדת אמר שזה היה מדהים איך 'ידעתי מה אני רוצה' ובקשתי- עיסוי, שתייה, רפלקסולוגיה, להכנס לבריכה.. שזה גם משהו שמאפיין , יש לי את הדרך שלי לעשות דברים .

את יולדת כמו שאת חיה

על ידי מרינה_מאוהבת_בים* » 27 דצמבר 2010, 19:30

הלידה של בני היתה טבעית כמו שתכננתי , קלה ומהירה להפתעתי וגם את החיים אני חווה כך, טפו טפו טפו .
אנחנו צומחות וגדלות מתוך חוויות חיינו שאנו מעצבות אותן ברוח מי שאנחנו.
אני מרגישה איך אני גודלת בשנתיים אחרונות (הריון + לידה + הורות) יום יום, לא בכל ההבטים, אבל מאמינה שכל דבר את זמנו...

את יולדת כמו שאת חיה

על ידי פלו_ניתה* » 26 דצמבר 2010, 22:48

במהלך שיטוטים שונים באתר, ניתקלתי במשפט הזה לא פעם ואף פעם לא הצלחתי להבין למה הכוונה....
אפילו עכשיו בתחילת הדף כשקראתי, ניסיתי לחשוב על הלידות שלי ולא הצלחתי למצוא מה הקשר???
ופתאום נפל האסימון!
והקשר כל כך מדוייק שפשוט קשה להבין, איך לא חשבתי על זה קודם.
תודה למי שהחל בדיון הזה!

את יולדת כמו שאת חיה

על ידי טאו_להורות* » 26 דצמבר 2010, 22:22

אפשר להוסיף את יולדת כמו שאת הרה.
אני רואה יותר ויותר זוגות חסרי סבלנות שמאמצים את הגישה הרפואית אחרי קשר זוגיות קצר ,בוחרים להרות בתמיכה רפואית ויולדים בתמיכה רפואית .

את יולדת כמו שאת חיה

על ידי אמא_של_נועם* » 26 דצמבר 2010, 21:15

וואו מדהים הדף הזה. עוד לא קראתי את כולו ממש אבל בטוח אחזור ואקרא בו. אני בטוחה שהמשפט נכון ואני רואה את זה כל יום בעבודה שלי בחדר לידה. אפשר לגזור מאיך האשה יולדת מיהי ואיך היא חיה את חייה. וגם אני חשבתי על המשפט הזה רבות, בעיקר לפני שילדתי את הבן שלי. ומסתבר שנכון - אני עקשנית מאוד וכשאני מחליטה משהו אני עושה הכל כדי להצליח עם מה שהחלטתי ומנסה לדבוק בדרך שלי למרות רעשי הרקע ובאמת התעקשתי מאוד שהלידה שלי תהיה שלי ופרטית ואינטימית וטבעית וכך היה למרות 30 שעות מתישות וכואבות של צירים. ילדתי כמו שרציתי בעיקר בגלל העקשנות שלי על לידה טבעית ואין מאושרת ממני שעמדתי באתגר של הלידה.
אנחנו צומחות וגדלות מתוך חוויות חיינו שאנו מעצבות אותן ברוח מי שאנחנו. ואיך לא בעצם????

את יולדת כמו שאת חיה

על ידי אמא_ל_1_ו1_בדרך* » 24 נובמבר 2010, 21:26

כבר ילדתי את השני שהיה בדרך ואפשר להוסיף שזה תלוי מאד באיזו תקופה את נמצאת בהריון עצמו.
הריון ראשון- בחו"ל באוירה נעימה ורגועה. לידה מדהימה ללא כאב, שליטה מלאה בנעשה, רגועה
הריון שני- באטרף של חיי בארץ, בתיזוזים בעבודה. עצבים. לידה- עם המון עצבים ואטרף אחד גדול.
כמובן שיש גם מכנה משותף בינהם וכמו שאני יולדת אני חיה.

את יולדת כמו שאת חיה

על ידי פלוני_אלמונית* » 12 יולי 2010, 12:53

ואו, דף מרתק

את יולדת כמו שאת חיה

על ידי סגו_לה* » 09 מאי 2010, 20:24

את יולדת כמו שאת חיה

על ידי אמא_ל_1_ו_1_בדרך* » 08 מאי 2010, 23:10

מתחברת מאד...
לידה ארוכה שלקח זמן עד ששחררתי ונתתי לה לפרוח. הלידה הארוכה הכינה אותי לדבר האמיתי.
התכוננתי הרבה ללידה, עבדתי עם עצמי המון לפני- כמו בחיים, לא מגיעה לא מוכנה ומשקיעה מאמצים בהכנות לקראת פרויקטים חשובים...
מלווה בפחדים אבל הקפדתי על כל עקרונותי והכל היה כמו שתכננתי.
בצירים היה גם הרבה הומור והכי בולט שליטה עצמית מטורפת.
הלידה עצמה היתה מהנה, לרב אני נהנית מהחיים...
לאחר הלידה כהרגלי העברתי ביקורת על כל מיני ענינים פעוטים...ובסוף הבנתי שזה היה פשוט מושלם.
ממש כמו החיים שלי.

את יולדת כמו שאת חיה

על ידי אימשלו* » 03 נובמבר 2009, 20:17

לא קראתי את הדף. הלידה שלי נכפתה עליי על ידי הצוות הרפואי. במשך כל הלידה צרחתי "לא רוצה! לא רוצה!" מה זה אומר על איך שאני חיה?...

את יולדת כמו שאת חיה

על ידי פלונית_אלמונית* » 03 נובמבר 2009, 17:13

בתורה נקראת היולדת "חיה".
"דוגמא מובהקת להופעת הכינוי חיה נמצאת דווקא ביחס למי שהיא היולדת והמיילדת גם יחד - למי שמיילדת את עצמה. כששאל פרעה את המיילדות העיבריות מדוע לא הרגו את ילדי ישראל על האבניים כפי שציווה אותן הן הסבירו שבנות ישראל אינן כמצריות ואין זקוקות למיילדות -"כי חיות הנה".
...יכולתה של היולדת להיות מילדת ולילד את עצמה הוא יכולתה לא להיות רק "חוה", אלא לעלות לדרגת "חיה" - לדרגת חכמה (כינוי נוסף של מילדת) היודעת כיצד לילד את האשה."
מתוך מאמר "סוד הנשימה"
הרב יצחק גינזבורג , נמצא בספר "הכנה רוחנית ללידה" של דפנה חסדאי.

ממליצה לכולן על הספר המקסים, עזר לי המון בתהליך ההריון מבחינת הרוחני והפיזי.

את יולדת כמו שאת חיה

על ידי ניצן* » 27 אוקטובר 2008, 08:41

ממליצה מאד על ספר שנקרא
birthing from within
מתחיל קצת לאט אבל בסה"כ מצויין
יש בספר הרבה על ההכנה הנפשית ללידה
עזר לי לעבד ולעכל את חווית הלידה הראשונה כהכנה לשניה

את יולדת כמו שאת חיה

על ידי ארני_ש* » 01 ספטמבר 2008, 05:45

בעיני השיעור בלידה בהא הידיעה הוא שאי אפשר לתכנן ואי אפשר לשלוט על התהליך, הלידה היא לא שלך אלא של התינוק, ואם תגיעי לבית חולים זה בגלל שהיתה איזו בעיה שאי אפשר להתמודד איתה בבית (או שמי שנמצא איתך או את לא רציתן לקחת סיכון), ומכך עולה שאם תגיעי לבית חולים תצטרכי להיות שלמה לגמרי עם העובדה שאת שם.

אני ילדתי לידה ראשונה בחוסר מודעות מוחלט לידת חירום בשבוע 30 בקיסרי.
לידה שניה ניסיתי בבית אבל הסתיימה בבית חולים כי בבית אי אפשר היה להתקדם, ונזקקנו לואקום
השלישי נולד בבית, לאחר שהשני פילס לו דרך, אבל גם יצא על הצד.

בין לבין ליוויתי מספר לידות של חברות בבית חולים.
המסקנה שלי בין אם בבית ובין אם בבית חולים שצריך להתמסר למי ממטפל בי ולסמוך עליו, אין טעם להאבק.
ולסמוך על עצמי שאני בוטחת בתהליך שבסופו יצא תינוק בריא, ושאני עושה הכי טוב שאני יכולה בהתאם לתנאים.

בדף הבית שלי יש משפטים כאלה לקראת לידה ויש אחד שממש מדבר על זה, את מוזמנת להעתיק לך מהם מה שמדבר אליך...
מאחלת לידה בריאה וטובה.

את יולדת כמו שאת חיה

על ידי ההולכת_בדרכים* » 30 אוגוסט 2008, 22:38

_לא רוצה להדחיק את הפחדים אך גם מפחדת לחשוב עליהם יותר מידי שלא ליצור לי אותם
האם מישהי מוכנה לשתף אותי מנסיונה בעניין?_

ממליצה לך מאוד לקרוא את הדף במבי ק סיפור לידה
היא כתבה שם משפט גאוני: הבנתי שאני לא הולכת להתמודד מול הפחדים, אני לא הולכת למגר אותם, אני הולכת להשקיע את כל האנרגיה שלי בלהבין שזאת אני, והפחדים האלה הם חלק ממני, ושכל מה שאני הולכת לעשות - זה לתת להם את המקום האמיתי שלהם. לא ס"מ יותר, אבל גם לא פחות ובכלל התפתח שם דיון קטן ומעניין בנושא...

שתהיה לך לידה טובה ומעצימה! @}

את יולדת כמו שאת חיה

על ידי או_רורה* » 30 אוגוסט 2008, 22:14

נהר,
כצם זה שאת אצל מיילדת פרטית ועצם זה שנכווית פעם מהמערכת כבר מעידים על כך שאת מתכוננת ללידה בצורה מעולה....

אני לא השכלתי לעשות את זה ואני יכולה לומר שמה שהפחיד אותי יותר מכל והיה רע מאוד הן ההתערבויות.
מהצירים - לא פחדתי ואפילו עם צירים של פיטוצין התמודדתי.

את יולדת כמו שאת חיה

על ידי נהר_שלווה* » 29 אוגוסט 2008, 02:15

תודה על השיתוף. בהחלט ככל שהזמן עובר-עולים פחדים וכשנותנים להם מקום הם לאט מאבדים מעוצמתם.
כניראה שהפחד הוא אחד החברים הטובים שלנו-תמיד איתנו...אז כדאי להתיידד עימו.

את יולדת כמו שאת חיה

על ידי אום_אל_קיצקיצ* » 11 אוגוסט 2008, 14:14

נראה לי שלהתעמת עם פחדים שעולים במהלך ההריון זה חלק מהכנה ללידה. ברגע שחושבים על הנושא, הופכים בו שוב ושוב, עובדים איתו בצורה מודעת, מגיע הרגע שנפרדים לשלום מאותו פחד וממשיכים הלאה עם חבילה אחת פחות. גם אני בהריון. כל מיני דברים שהעסיקו אותי קודם שחררו אותי אחרי שנתתי להם את המקום ועבדתי איתם.
אגב, יש מישהי שהניק שלה הוא נהר זורם ביניהם אז אולי תרצי לחשוב על ניק אחר (ואולי לא).

את יולדת כמו שאת חיה

על ידי נהר_זורם* » 11 אוגוסט 2008, 02:15

אני לקראת לידה ראשונה,יודעת ומכירה את הפחד וחוסר האמון החרדתי שיש לי מבתי חולים ורפואה קונבנציונאלית על אף שמודעת ליתרונותיה ומעריכה את קיומה, אך נכוויתי קשות ממנה ומי שנכווה ברותחים-נזהר בצוננים,לכן בחרתי בלידת בית. לא ניגשתי לקורס הכנה ללידה כי אני כולי חיה ונושמת הכנה ללידה כבר חודשים,קוראת המון,שואלת,מתעניינת...וחוץ מזה כשיש מילדת אישית שמלווה אז בעצם היא זו שמכינה ללידה. בכל מפגש היא מלמדת אותנו תנועתיות,דמיון מודרך ונשימות לקראת לידה על כן לא מצאתי סיבה להוציא עוד בוחטה על קורס שיכול ללמד את כל מה שיש כבר בספרים למי שבאמת לוקחת אחראיות על הלידה שלה.
אני רוצה לשתף בפחדים שעלו לי לאחרונה,מה שמצחיק הוא שהפחדים הם בעיקר-מהסיכוי שאגיע לבית חולים,מהסיכוי להתערבות רפואית,ממזרזים או חומרים אחרים,מפחדת שאכנס לפאניקה מהגישה הלא נעימה של הרופאים,מחתך חייץ או חס וחלילא מקיסרי. ואולי איני מפחדת עוד מהלידה כי איני יודעת בדיוק עד כמה זה כואב ומי בעצם יודע עד כמה זה יכאב? הרי אצל כל אחת זה כל כך שונה...
אני טיפוס מאוד רגוע וההריון עובר די חלק ועם המון כוונה. אני בקונפליקט עם הפחדים הללו-מצד אחד-אם אני יולדת כמו שאני חיה-אז אעבור את זה כחוויה מעצימה אך מצד שני-איך אעשה שלא אגשים את פחדיי? לא רוצה להדחיק את הפחדים אך גם מפחדת לחשוב עליהם יותר מידי שלא ליצור לי אותם
האם מישהי מוכנה לשתף אותי מנסיונה בעניין?

את יולדת כמו שאת חיה

על ידי יהודית_שפמן* » 17 מאי 2008, 14:51

יש מרכיב בסיסי בלידה, כמו בחיים עצמם, שנקרא: מזל. כן, מזל.
יש מרכיב של מזל אבל הוא מורכב ומוזן גם ממה שאנחנו חושבים ומהדרך בה אנו מתנהגים. כן זה לא קל לקבל אבל הרבה מה"לא צפויי" בחיים הוא תולדה של מחשבה שאולי נמצאת אצלנו מגיל ילדות החלטות .

את יולדת כמו שאת חיה

על ידי המכשפה_הצפונית* » 17 מאי 2008, 11:25

_אני חושבת ששם הדף פוגע בנשים שעברו לידות קשות, נוגדות את הציפיות והתקוות שלהן ויוצר אליטיזם של היולדות בלידות "מושלמות".
אם תקראו לאורך כל הדף תשמעו קולות של נשים רבות שהאמירה המצומצמת הזאת העליבה אותן._
להגיד שאת יולדת כמו שאת חיה זה לא מעליב. הרעיון הוא שאיך שאת מגיבה למה שקורה לך בזמן לידה משקף את החיים שלך באופן כללי. הרי בלידה הרבה מחוץ לשליטה שלנו - חלק מאיתנו מקבלות תינוקות בעקוז, פגים, עורף לאחור וכל מיני הפתעות אחרות - השאלה היא איך את מגיבה ומה את עושה ואיך את מרגישה כשזה קורה לך. יש כאלו שנלחצות, שנלחמות, שמתעלמות - תלוי באישה ובאמונות שלה. התוצאה הסופית (לידת בית, ואקום, קיסרי) פחות חשובה.בגלל זה היכולת של האישה שתוארה למעלה ללכת לבית החולים כשדברים מסתבכים זה סיפור של חוזק (ולא סיפור של כישלון של לידת בית שנגמרה בבית החולים). וזה עובד גם הפוך, אישה שלא עברה קורס הכנה ללידה, שלא היה לה אכפת העיקר שיציאו את התינוק, מגיעה לבית החולים ויולדת לידה טובה וזורמת. העובדת שהייתה לה לידה טובה לא בהכרח אומרת שום דבר אליה - היה לה מזל והיא נפלה על צוות מיומן וטוב, התינוק שלה שיתף פעולה ויצא למרות האפידוראל וזה שהיא שכבה על הגב. כולנו יודעת שהיה יכול להגמר אחרת. הסבתי מספיק טוב?

את יולדת כמו שאת חיה

על ידי טאו_להורות* » 16 מאי 2008, 19:52

לעניות דעתי זו בדיוק הכוונה במשפט. נשים בחברה שלנו יולדות ילדים בריאים בלידות קשות או בניתוח מפני שהן גמישות ומסוגלות לעשות את הבחירות הנכונות להן ולתינוק .
היכולת לבחור ולקבל החלטות מושכלות בתנאים משתנים תוך מודעות וויתור על דיעה מוקדמת, זו עוצמה של הנשיות בהתגלמותה.
השבוע חוויתי לידה עם יולדת שחייה חיים הקרובים לטבע יותר מרובנו, כאשר היא הבינה שתהליך הלידה שלה עלול לקבל כיוון מסוכן לה ולעובר שלה , היא העדיפה להמשיך את הלידה בבית החולים.
לבין זוגה שהוא "חוזר בתשובה" לטבע היה הרבה יותר קשה לקבל את ההחלטה וללכת לבית החולים לזרוז ואנטיביוטיקה.
הגמישות של היולדת הזו בקבלת החלטות היא ביטוי לעוצמהונשיות.
ומי שדואגת- הלידה הסתיימה בשלום לתינוקת ולאמה.

את יולדת כמו שאת חיה

על ידי יעלי_לה » 16 מאי 2008, 19:17

את יולדת כמו שאת חיה

על ידי אהבה_טהורה* » 16 מאי 2008, 18:57

והילד שלי מגודל בצורה טבעית, אוהבת ומלאת אחריות אישית.

אני חושבת ששם הדף פוגע בנשים שעברו לידות קשות, נוגדות את הציפיות והתקוות שלהן ויוצר אליטיזם של היולדות בלידות "מושלמות".
אם תקראו לאורך כל הדף תשמעו קולות של נשים רבות שהאמירה המצומצמת הזאת העליבה אותן.

את יולדת כמו שאת חיה

על ידי אהבה_טהורה* » 16 מאי 2008, 18:52

לדעתי את יולדת כמו שאת חיה, את אוכלת כמו שאת חיה, את מרגישה כמו שת חיה,את נראית כמו שאת חיה, את בוחרת כמו שאת חיה, החיים שלך מורכבים מאינסוף דברים שאת עושה, מרגישה וחושבת, כל אחד מהדברים מייצג צד אחר שלך,מייצג בסופו של דבר גם את איך שאת חיה, הבעיה עם שם הדף היא שהוא מבודד פרט אחד ומפיל עליו את איך שאת חיה בעוד החיים הם דינמיים, רב גוניים, מדהימים.

את יולדת כמו שאת חיה

על ידי או_רורה* » 16 מאי 2008, 18:03

אני כל כך מתקוממת כנגד ההקשה ההזוייה בין האופן שבו אשה יולדת לבין האופן בו היא מגדלת את ילדיה או האופן שבו היא חיה.
יש מרכיב בסיסי בלידה, כמו בחיים עצמם, שנקרא: מזל. כן, מזל.
לפעמים, כמו אצלי, גם אחרי הכנה ממשוכת ללידה טבעית, גם אחרי נסיונות חוזרים ונשנים, לא הצלחתי. ילדתי בניתוח קיסרי טראומתי ביותר. אז מה? זה אומר משהו עליי? אז זהו, שלא.
יש כל כך הרבה מצבים בחיים שאנו לא שולטים בהם, ולמרות כל מה שאנחנו עושים - מרגישים בסוף קצת חלשים וחסרי אונים מול "החיים". טבעי.

מה שלא טבעי זה להקיש מזה עלינו כבני אדם, כנשים.

והילד שלי מגודל בצורה טבעית, אוהבת ומלאת אחריות אישית.

את יולדת כמו שאת חיה

על ידי אור_מגיע* » 12 מאי 2008, 21:53

פלוני אלמונית, שימי לב למה שכתבתי. יש הבדל בין משפט שאומר ש"לא קיבלתי אינפורמציה" לבין כך שחיפשתי מידע ולמדתי את הנושא ולמרות זאת נעלמו ממני פרטים חשובים.
כאשר מישהי הולכת ללדת מבלי להכין את עצמה בכלל (ולצערי אני מכירה הרבה מאוד נשים כאלה), אני שואלת את עצמי כיצד היא חיה. האם גם לדברים אחרים היא הולכת בצורה עיוורת? את כן הכנת את עצמך ולמרות זאת לא ידעת שהגישה בבתי החולים היא כל כך אנטי. את אם כן, לא נופלת תחת ההגדרה של מישהי שטוענת שהיא "לא קיבלה מידע" כאילו המידע אמור לנחות עליה מהשמיים.

לגבי התאומים, יש מיילדות בית שמקבלות תאומים לפי דעתי.
ולגבי תפילתך - מצטרפת לתפילה ואומרת אמן :-)

ואם כבר, הייתי רוצה להעלות את נושא הבעלים בלידה.
יש לי חברה טובה בהריון שני. הראשון היה טראומתי והיא רוצה חוייה מתקנת. היא היתה רוצה לידת בית, אבל בעלה לא יסכים.
מצד שני, אותו בעל שלא יסכים ללידת בית, גם לא מסכים ולא רואה שנחוץ בכלל וגם לא מבין למה היא רוצה הכנה ללידה ודולה. הוא לא מרגיש שהוא חלק מכל התהליך הזה.
הנושא הזה די מעצבן אותי, כי זה פשוט לא הוגן. גם לתת לאשה לסחוב את הכל, וגם לזלזל באופן הלידה שלה כאילו זה סתם משהו שלא צריך לעשות ממנו עניין. לא יודעת, זה מקומם אותי. הייתי רוצה לשמוע מכן אם נתקלתן בתופעה הזאת גם, ואם יש לכן עצות כיצד להתמודד עם כאלה בעלים.

את יולדת כמו שאת חיה

על ידי פלוני_אלמונית* » 11 מאי 2008, 23:24

קוראת פה חלק מהסיפורים והתגובות ונראה לי מקום טוב לשגר את תפילתי
להמשך הריון ולידה מדוייקים - לדייק את מי שאני באמת - את הכוחות והלב והאש הטובה שלי, האמונה בטבע ובטבע האישי שלי - בפראיות החזקה והבוטחת, ביכולת להתמסר ולהנות, אפילו לעוף ולצוף... ופחות לשים לב לפחדים לקולות השבר שאינם שלי שלפעמים נמצאים ליד - מי יתן וינחו אותי כוחות מייטיבים וחכמת אם הרחמים הגדולה תשרור עלי ועל ביתי ובני ביתי ובתי הקטנה וזו שתוולד בעזרת השם הטוב - בשעה טובה, במקום הנכון לנו לעוצמה וחיים של שמחה וטוב.אמן

את יולדת כמו שאת חיה

על ידי טאו_להורות* » 28 אפריל 2008, 19:17

אני ממש שמחה לגלות התעוררות בדף הזה. האופן והאיך שאת מעדיפה משפיע עליך ועל איך שתגדלי את ילדיך.
במשך שנים יילדתי נשים ששאלו אותי את השאלה המרגיזה
" מותר לי ? לשבת, לרדת מהמיטה, לשתות או לאכול.....". שאלו אותי אפילו איך לנשום .
ברגע שאישה נכנסת לחדר לידה ולובשת את הכותונת המגוכחת עם הטוסיק בחוץ, היא עלולה לשכוח מי היא , מה היא רוצה ואיך ומה היא לא רוצה ואיך.
המיטה במרכז חדר הלידה בדרך כלל מורמת לגובה ( אחרי ניקוי) מתאימה לתנוחות עמידה והישענות,
אבל רוב היולדות נכנסות ומיד מחפשות את הלחצן להוריד את המיטה, לשכב ולהתחבר למוניטור, אפילו שהן אינן עייפות.
לקיחת אחריות על ההריון , הלידה וההתקשרות לתינוק זה תהליך ארוך , שכדאי להתחיל אותו מגיל 3 בחינוך לאסרטיביות , בחינוך ל "באופן טבעי או לא טבעי"
בחינוך לתהליך קבלת החלטות מושכלות על מנת לבחור את הדרך

את יולדת כמו שאת חיה

על ידי פלוני_אלמונית* » 28 אפריל 2008, 17:40

אור מגיע , אני לא לגמרי מסכימה עם מה שאמרת- אני חושבת שכשמתכננים טיול לחו"ל אפשר לקבת את כל האינפורמציה הדרושה בדרך המקובלת ולעומת זאת לגבי לידה טבעית את צריכה לדעת בפירוש שזה מה שאת רוצה ולחפש את האינפורמציה בכל מיני מקומות "אלטרנטיביים" בהגדרתם. עובדה ש אילה בשדה הדגן כותבת שהיא הייתה בקורס הכנה והיא שוחחה עם נשים שעברו את זה ובכל זאת לא נחשפה למידע על לידות טבעיות.
גם אני לפני הלידה הראשונה הייתי בקורס הכנה, קראתי המון (מהספרים שהיו זמינים בחנויות- אז עוד לא יצא "טבעי ללדת" ולא "לידה פעילה"), דיברתי עם חברות. אני בפירוש ידעתי שאני רוצה לידה טבעית, זה היה חשוב לי מאד אז היה לי ברור למשל שאני לא רוצה אפידורל ואני לא רוצה שיחתכו אותי כי אלו דברים שברור שהם לא ממש טבעיים, אבל למשל היה מאד חסר לי מידה על תנוחות או על זכויותי בתור מטופלת בבית חולים (למידע על לידות בית נחשפתי הרבה יותר מאוחר- בכל הספרים שקראתי זה לא הוזכר בתור אופציה).
לא שמתי את עצמי במודע תחת אחריות של מישהו- אני לתומי חשבתי שבבית חולים המיילדת פשוט תעזור לי ללדת והיה לי ברור שהיא תתחשב ברצונות שלי כי הרי היא נותנת שירות ואני ה"לקוחה" שלה- הייתי באמת בהלם כשהיא חתכה אותי בניגוד לרצוני או לא נתנה לי ללדת בעמידת שש (לא ידעתי שזו תנוחה טובה ללידה- פשוט זה מה שהתחשק לי נורא באותו רגע) וכשאני ניסיתי להתהפך בעצמי משכיבה על הגב היא קראה לרופאה שעזרה לה להחזיק אותי בשכיבה על הגב. הייתי מאד נבוכה מההתקפה הזאת, בפירוש לא הייתי מוכנה לזה, אבל זה לא קשור לאי לקיחת אחריות. למרבה המזל לא זכיתי עד הלידה למפגש משמעותי עם מערכת הבריאות ולא יכולתי לדמיין עד כמה היא יכולה להיות מתנשאת, פטרונית ולא מעודכנת (אני חושבת שמיילת שיודעת ליילד רק על הגב היא פשוט לא מקצועית).
בקיצור, ברור שיש עניין לקחת אחריות אבל ישנן גם נסיבות שאי אפשר לשלוט בהן.
אגב, ברור שהלידה השניה הייתה בבית אבל כשנחשפתי לחומר על לידות בית הבנתי שבכל מקרה לא הייתי מוצאת לי מיילדת שהייתה מיילדת אותי בראשונה בבית כי היו לי תאומים (-;

את יולדת כמו שאת חיה

על ידי אור_מגיע* » 28 אפריל 2008, 16:33

אני חייבת לציין שכאשר אני הייתי לקראת הלידה הראשונה (לפני יותר מ6 שנים )שלי לא קיבלתי אינפורמציה בכלל על לידה טיבעית
בלי למתוח ביקורת, זה גם חלק מה"את יולדת איך שאת חיה". למה? כי הגישה של "לא קיבלתי אינפורמציה" שייכת לכל תחומי החיים, לא רק ללידות. כלומר, האם גם כאשר את הולכת לרופא את מצפה "לקבל אינפורמציה" ולא לבדוק ולחפש אחריה? האם כשאת מתכננת נסיעה לחו"ל, את גם מצפה לקבל מידע ולא לחפש אותו?
זאת לא ביקורת, זו שאלה. וגם את עצמי אני כוללת בשאלה. עד כמה אנו שמים את עצמינו תחת האחריות של אחרים? היום זה רופא, מחר זה שוטר, או אולי השכנה ממול... אני חושבת שללדת טבעי זה חלק מלחיות טבעי. ולחיות טבעי פירושו להיות אחראית על מה שקורה לי ולא לשים את עצמי תחת פיקוח של בני אדם אחרים.

את יולדת כמו שאת חיה

על ידי ילדת_טבע* » 25 אפריל 2008, 12:51

ילדת טבע ו נהר זורם ביניהם, אתן רואות קשר בין הלידה שלכן למערכת היחסים שלכן עם ילדכם?
היום יש לי עוד נקודות השוואה: לא, אני לא רואה ממש קשר בין אופי הלידה לאופי הילדה (הבכורה שלי) סך הכל היתה לידה טובה חוץ מהסוף שלה וגם אז זה היה קצר ומהר מאוד הלכנו הביתה ודי. עם זאת החיפושית מסתבר כיום, היתה תינוקת לא פשוטה בכלל, אנחנו היינו בתוך העשיה איתה ובלופ של כל ההתעסקות אבל מלידה היא סובלת מרגישות חושית וזה דבר שמאוד לא קל להתמודד איתו. ושוב זה בכלל לא עניין של אופי. החיפושית שלי היא ילדה נפלאה ונבונה ואני לא חושבת בכלל שיש קשר בין איך שנולדה למי שהיא, לא קשר מרכזי בכל אופן.
אחיה כבר נולד בבית, הם שניהם קוטבים שונים של אותו הקו. משלימים אחד את השני בול וזה כל כך מדהים וכל כך שונה. הוא תינוק רגוע, חובב מגע ואקשן. מההתחלה נדהמנו מהיכולת שלו לקבל סיפוק ממה שנותנים לו (לאכול, להתחבק, להתרוקן) ואז לשכב לו בנוחיות ופשוט להחליק לתוך שינה מתוקה, בלי הקפצות, בלי הרקדות, בלי טיולי מנשא אינסופיים... מאוד יכול להיות שיש קשר בין סוג האמא שהייתי לה כשנולדה לבין סוג האמא שאני בשבילו, יכול להיות שיש קשר לכך שיש לו אחות והוא פחות ממורכז, יכול להיות שזה בכלל קשור לתזונה שלי בהריון שהיתה שונה מהריון להריון, יכול להיות שזה קשור לכך שבהריון שלו לא עבדתי ואילו בהריון שלה עבדתי בעבודה שהיתה קשה מאוד הן פיזית והן נפשית... יכול להיות שזה לא קשור לכלום. אבל בתחושה שלי זה ללידה עצמה זה, במקרה שלי, לא קשור (יכול להיות שסוג האמא שאני כן קשור ללידה או השד יודע מה יותר מדי אולי'ים לא הייתי בונה על זה תיזה).

את יולדת כמו שאת חיה

על ידי אילה_בשדה_הדגן* » 25 אפריל 2008, 06:56

אני חייבת לציין שכאשר אני הייתי לקראת הלידה הראשונה (לפני יותר מ6 שנים) שלי לא קיבלתי אינפורמציה בכלל על לידה טבעית. לא נאמר לי, לא ע"י המדריכה בקורס הכנה ללידה, לא ע"י מילדת ולא ע"י חברות או כל אישה אחרת כמה עוצמה יש בלידה טבעית.
אני לא מחובבות ההתערבויות הרפואיות ולכן הבנתי שאפידורל הוא פשוט אמצעי כדי לא סתם לשכב שם ולהתענות .
לא הסבירו לי שום דבר על לידה בכריעה וכמה זה חשוב שאישה תלך עם התנוחה שהגוף שלה אומר לה ,וכו'

אני מאמינה שהידע הזה, הכלים שיש לנשים כדי להתמודד עם הלידה, חשוב שיגיעו לכמה שיותר נשים.
אף אחת לא ששה לשכב ביסורים. אבל אם אומרים לך שהאפידורל כואב נורא ואם אומרים לך שאם תלכי ותענטזי או תשכשכי במים זה יעבור מהר ויהיה בסדר, אז יש יותר סיכוי שזה יראה לך משהו סביר. לא הסבירו לי ולא שמעתי על נשים שמרגישות שבאופן אישי קל להן ללדת ועל אחרות שמתקשות בכך. רק שמעתי על קשיים, יסורים וניתוחים קיסריים.
אם יש אפשרות ללכת להכנה אישית ללידה שתפרק את הפחד ותעצים ותכוון, לעשות דמיון מודרך ולהרפות מכל החששות, הרי שכל אישה תשמח אפילו. גם אם האישה בסופו של דבר תלד בניתוח קיסרי, הרי שבזמן ההריון ,להיות במרכז של עבודה ואהבה כזו, הרי זה משובח.
תמיד יכול להיות מצב רפואי כל שהוא שבו הפיתרון יהיה אפידורל וכו', אני חושבת, שאישה שמתכוונת ללדת תלמד על כל האפשרויות .
כל האפשרויות קיימות ולפי דעתי הפחד וההתנגדות לא מסייעים כאן בכלל. זה כמו לצרוח "לא רוצה ולא רוצה !!!!!!", נו טוב, תתכוני למה את כן רוצה .

את יולדת כמו שאת חיה

על ידי אור_מגיע* » 23 אפריל 2008, 22:44

אני מאוד מאמינה במשפט הזה. אני חושבת שהוא יכול להתייחס לא רק ללידה עצמה, אלא גם להכנה ללידה. כי כפי שאת מכינה את עצמך לדברים חשובים בחיים שלך, כך את מכינה את עצמך ללידה. וההתייחסות שלך ללידה היא כמו התייחסות לדברים אחרים בחיים.
למשל כאשר התכוננתי ללידה הראשונה שלי, מאוד היה לי חשוב לידה טבעית והכל, אבל ההתכוננות גררה בעקבותיה אגרסיביות או עקשנות או איזו אטימות מסויימת מצידי, קשה לי להגדיר בדיוק מה. כך או כך הלידה היתה קשה ועצבנית כשאני בסופו של דבר מצאתי את עצמי רק רוצה לישון ולא לכאוב כל כך. למה? כי הכנתי את עצמי ללידה טבעית בכל מחיר ולא חשבתי על גמישות. זה הראה לי כמה אני (לא) גמישה בחיים הפרטיים שלי.
מתוך כך, ללידה השניה התכוננתי לגמרי אחרת, תוך כדי עבודה עצמית על גמישות ועל קבלת המצב בלידה. בסופו של דבר היתה לי לידה מדהימה וטבעית ונפלאה שהראתה לי כמה השתפרתי בגישה שלי לחיים בכלל.
מעבר לכך, אני חושבת שבגדול אפשר לומר שמי שלוקחת אחריות על הלידה שלה וגם בוטחת בעצמה שהיא יודעת ללדת, מראה שהיא עצמה אשה אחראית שמאמינה בכוחות של עצמה (ועכשיו יקפצו עלי כל אלה שחושבות שהן לקחו אחריות על הלידה בכך שהעבירו את האחריות לרופאים). אז זה לא מדוייק, כמובן שלקיחת אחריות על הלידה יכול להכיל בתוכו גם נתינת אחריות לרופאים, השאלה היא איך עושים את זה, האם מתוך חוסר אונים או מתוך הכרה מלאה? אם אני חושבת שללדת עם רופא זה מה שיעשה לי את הלידה, או אפידורל או כל דבר אחר, וזה התכנון של הלידה שלי, לא בגלל שאני פוחדת מהכאבים או בגלל שאני לא סומכת על עצמי, אלא בגלל שכך אני מרגישה שטוב לי ללדת, אז זה גם לקיחת אחריות על הלידה לדעתי (אם כי, באופן אישי אני לא חושבת שלקחת אפידורל בהחלטה מראש יכולה לנבוע ממשהו אחר מאשר פחד מכאבים - לפחות לא ברוב המקרים).
אני מכירה למשל מישהי שהמשפט תפור עליה לחלוטין, ולא לטובה. היא יולדת אך ורק עם אפידורל. למה? כי בפירוש לא מעניין אותה ולא איכפת לה כלום מהלידה. היא רוצה ללדת, ושיקחו לה את התינוק ממנה כדי שתוכל לנוח. לצערי זה מתבטא אחר כך גם בחינוך לקוי. מה לעשות.
אגב, הגעתי לדף דרך דפים מומלצים וממש מוצא חן בעיני.

את יולדת כמו שאת חיה

על ידי יעלי_לה » 26 אוקטובר 2006, 18:14

את יולדת כמו שאת חיה

על ידי נהר_זורם_ביניהם* » 26 אוקטובר 2006, 07:46

ילדת טבע ו נהר זורם ביניהם, אתן רואות קשר בין הלידה שלכן למערכת היחסים שלכן עם ילדכם?

אם קראת את סיפור הלידה של נהר זורם ביניהם את יודעת שלידה טבעית או נינוחה זו ממש לא היתה וביתי שנולדה פגית בשבוע 30 , גם לא ראתה או הרגישה אותי 3 ימים, כיוון שגם אני הייתי בטיפול נמרץ, ואח"כ היא נשארה 6 שבועות בפגייה, לפי כל זה היה אפשר לצפות אולי לתינוקת לא רגועה או משהו כזה, אך ביתי עוד בפגיה הייתה מאוד שלווה ורגועה וזה נמשך גם בבית ועכשיו היא ילדה מאוד שמחה ורגועה (היא בת שנתיים ו-4) ילדה נוחה , מה שניקרא. והקשר בינינו מדהים, והיה כך, אם תאמיני או לא, עוד לפני שהריתי. כבר אז ובטח ובטח במהלך ההריון עצמו הייתי מחוברת אליה מאוד וממש הרגשתי שאני מכירה אותה, עד כדי כך שבחלום שחלמתי כחודשיים לפני שנולדה ראיתי אותה והיא נראתה בדיוק כפי שהיא נראת היום, אותם פנים, אותם תלתלים בדיוק.
אז אני ממש לא יודעת מה בין הלידה לקשר בינינו, אולי זה ששתינו כלפי חוץ ניראות מאוד שבריריות ועדינות, אך מבפנים אנחנו מאוד חזקות. בזה אנחנו מאוד דומות.

את יולדת כמו שאת חיה

על ידי ילדת_טבע* » 25 אוקטובר 2006, 13:47

בסך הכל באופן הכי אנלוגי וקר שאני יכולה לנתח-אין לי שום דרך לדעת אם הלידה של החיפושעת השפיעה על היחסים שלי איתה כיום. אני יכולה להשתמש בהנחות יסוד באופן טבעי יות שכאלה שאומרות שתינוק שנולד בלידה ללא משכחי כאבים כל שהם או התערבות רפואית, מקבל ציצי מיד אחרי הלידה ומשאירים את השיליה עד שחבל הטבור מפסיק לפעום-זו הדרך הכי נכונה ללדת וזו הדרך שבה התינוק מתקבל באופן הכי טבעי וכך נוצר תהליך ההחתמה באופן טבעי. אבל אני לא יכולה לדעת אם נאמר משהו היה מסתבך והחיפושעת היתה נולדת בניתוח קיסרי אז היחסים בינינו היו שונים...
בקשר לאמא שלי, היחסים שלי איתה גם לא מי יודע מה קרובים. בתקופה ההריון היו יותר חמימים אבל מאז זרמו הרבה מים בנחל חדרה וההורמונים גם ירדו לא מעט...
חייבת לציין שלפני הלידה היה לי ברור שהכיוון הוא לידה טבעית ואם היתה לנו את האפשרות ללדת בבית הינו הולכים על זה גם כן, ממבט לאחור על התקופה ההיא-ביחס לאיך שאני חיה היום הייתי רחוקה שנות אור מחיים טבעיים, היתה לי מודעות לגבי תזונה אבל לא ממש יחסתי חשיבות לדברים, עד ההריון גם עישנתי די הרבה נובלס. היום החיים שלי ממש שונים ואם מסתכלים על המשפט הזה כמשמעו-לא הייתי מגיעה כלל ללידה טבעית, הגוף שלי לא היה אמור לעמוד בזה בכלל. אולם לעומת נשים אחרות שאני מכירה חיי לפני הלידה היו מודעים באופן סביר (בהשוואה לאחותי שילדה שבועיים אחרי בקיסרי-טבעיים מאוד מאוד מאוד אבל זה כבר נושא לדיון אחר).

את יולדת כמו שאת חיה

על ידי גל_ים* » 25 אוקטובר 2006, 09:02

הבטחתי לעצמי וקיימתי- קראתי עכשיו את כל הדף ו.... וואו.

מים שקטים, כתבת (אמנם ב 2004) _אני זוכרת בתור ילדה שהאמנתי שאני יכולה לעשות כל מה שאני רוצה. לא היו גבולות.
משהו נדפק באמצע._

מתחברת לתחושה הזאת מאוד מאוד. מה שמוזר הוא, שהלידות שלי קרו בתקופה הזאת, בה אני כלל וכלל לא מרגישה שאני יכולה לעשות כל מה שאני רוצה, ובכל זאת אני חווה אותן כניסיון מעצים, חיובי, טוב, גם אם לא בדיוק בדיוק כמו שרציתי (בלידה השנייה זה היה מאוד קרוב, ועם מיילדת יותר קשובה הייתי יודעת שהציר המתמשך שהרגשתי אולי שעה עם הפוגות של שניות ספורות זה כבר סוף הלידה, במקום להרגיש שאיזה פדיחות, בפתיחה של חמש אני צורחת כמו אהבלה, וגם לא היו תוקעים לי מחט מיותרת לגמרי בגב).

את יולדת כמו שאת חיה

על ידי גל_ים* » 24 אוקטובר 2006, 22:47

לא קראתי הכל, רק ריפרפתי (שורפות לי העיניים, מבטיחה לעצמי לקרוא מחר, זה כ"כ מעניין).
<מרגיעון: "המציאות היא החלום האולטימטיבי", וזה מדהים כי זה מתקשר לי מאוד ללידה השנייה שלי, בסופה אמרתי לבנזוג ש"זה היה בדיוק כמו שרציתי", למרות שכשעיכלתי אותה גיליתי שלא לגמרי...>
חייבת להגיד שהלואי הלואי שהיה נכון לגביי המשפט הזה, אני חושבת שזה היה אומר עליי המון דברים טובים (שהם לא אמת).
היו לי שתי לידות שונות לגמרי זו מזו, בשתיהן הרגשתי תוך כדי וגם אחרי שהן מדהימות. הייתי משוכנעת שהכל יהיה בסדר גם כשאמרו "מצוקה" "אולי קיסרי" "זירוז" וכל מיני כאלו.
הלידה הראשונה היתה ארוכה (טוב, הכל יחסי- 13 שעות בערך), עם אפידורל ולמרות זאת כאבים. שגרתית אבל כיפית וטובה כ"כ. חויה אדירה לזוגיות שלנו.
הלידה השנייה התחילה עם לילה של צירים כל 10 דקות, בוקר של היחלשות זמנית (של הצירים) וזירוז טבעי שעבד עד כדי צירים כל 2-3 דקות, למרות זה- מקלחת ואז לבי"ח. מוניטור לא תקין, לכן סירבו לחדר טבעי (ואני עדיין הייתי אופטימית). תוך שלוש שעות התינוקת היתה בחוץ, כשאת האפידורל כבר תקעו לי בגב אבל לפני שהוא סיים אני הרגשתי כבר את הראש....
מנסה לחשוב במה הלידות האלו הן כמו שאני חיה... האם אני כ"כ מנותקת מעצמי? ממש לא יכולה לחשוב על משהו כזה.
השבוע מצאתי מייל לחברה כחודש לפני הלידה.אני כותבת שם שאני אופטימית. אני. אופטימית. ובאמת היתה לי בסה"כ, בחויה שלי, לידה נהדרת.

את יולדת כמו שאת חיה

על ידי נהר_זורם_ביניהם* » 24 אוקטובר 2006, 20:18

ביני ובין אמא שלי יש קשר מאוד מאוד מיוחד וחזק, כזה שהרבה אנשים לא מאמינים שהוא באמת כזה, שיכול להיות שאנחנו כל כך קרובות וכל כך משתפות אחת את השניה בדברים אישיים (וזה הדדי מאוד) אמא שלי , בהרבה מובנים, היא האדם שהכי מכיר אותי והכי קרוב אלי. הקשר שלה עם אחי הוא גם קשר טוב, אך אולי קצת יותק מורכב. אך קשה לי לעשות את ההפרדה בין זה שהוא גבר לבין גורמים אחרים. גם הוא דרך אגב משתף אותה בדברים אישיים מאוד ומתייעץ איתה, אך האינטנסיביות בקשר שונה.
כשנולדנו היה דווקא משהו הפוך בקשרים איתנו. אח שלי היה מאוד מוכר לה והקשר איתו היה מאוד מוכר וזורם כל הזמן. אני לעומת זאת הייתי מאוד לא מוכרת , מאוד חדשה בשבילה, ובגיל מאוחר יותר (ביסודי) היא סיפרה לי גם שהיא הרגישה שהקשר שלה איתי לא ספונטני, היא עבדה על זה וזהנפתר והקשר התפתח והשתנה ועכשיו הקשר בינינו פתוח לחלוטין מכל הבחינות וכמובן מאוד ספונטני וזורם.

אני צריכה לסיים, אשמח להרחיב אם תרצי.
ביי בינתיים
נהר

את יולדת כמו שאת חיה

על ידי ילדת_טבע* » 24 אוקטובר 2006, 12:53

לפני הלידה פגשתי איש אחד מבוגר במקום העבודה שהיה לי אז שהסתכל עלי ואמר "את תהיה לך לידה קלה!" כשביקשתי לדעת איך הוא קובע דבר כזה (כל אישה בהריון רוצה לשמוע דבר כזה וגם להתיחס אליו כאלה נבואה) הוא ענה לי שזה בגלל אורך החיים שלי ומקום העבודה (עבדתי בהריון בתור מנהלת בית מחסה לחתולים ועבדתי בעבודה פיזית בחוץ).
רופא הנשים שליווה אותי בהריון שאל אותי בבדיקה של אחרי ששת השבועות איך היתה הלידה כששנינו חייכנו וציינו שהיתה לידה מדהימה (לפני הלידה הוא אמר לבן זוגי שאין סיכוי ללידה בלי אפידורל-הוא לא מכיר הרבה נשים שהצליחו וחבל לנו לצפות לזה) ונטולת משכחי כאבים לסוגיהם שמנסיונו של כמה וכמה שנים וכמה וכמה יולדות (עשרות?) הוא יכול להצביע בודאות שכמו שאשה לוקחת את ההריון ככה גם הלידה שלה תראה. הוא אפילו יכול להוות דעה כמעט סטטיסטית לעניין להערכתי.
אם מתיחסים לידות של ילדים קודמים על הלידה שלך אישית-זאת שבה את נולדת, אז העניין טיפה יותר מסובך. הנה למשל אמא שלי ילדה 5 פעמים. היא ילדה בתקופה שללדת היה ממש לא להיט. באולמות עם רגליים למעלה ולפעמים גם קשורות. היא העדיפה להדחיק את סיפורי הלידה שלה עד שבאתי אני, הנודניקית, ובמהלך ההריון שלי דליתי כל פרט שהיא עוד ידעה לתת. למשל איך בלידה הראשונה שלה כשהיתה בת 22 סך הכל, היא היתה לבדה בחדר היולדות והלידה שלה התארכה והתמשכה איך היא זוכרת את כל הנשים מגיעות צורחות ויוצאות עם תינוק והיא לבד ושום דבר לא קורה... חוויה מזעזעת! בלידה של אחת האחיות שלי היא הגיעה לבית החולים ממש מאוחר והשכיבו אותה מסדרון עד שיתפנה חדר לידה, היא הרגישה צירי לחץ אבל לא היה מספיק כוח אדם להתיחס אליה ורק כשהיא צרחה שהראש בחוץ הגיע מישהו אליה ובאמת אחותי נולדה תוך כמה דקות. לפני הלידה קראתי ספר של סיפורי לידה ושם היה סיפור מאוד דומה של מישהי שנולדה במסדרון והקבלה לחיים שלה אחרי זה, זה היה מאוד דומה לחייה של אחותי במובנים מסויימים. מהמקום שאני רואה אותה היא די "חיה במסדרון". לדברי אימי את הלידה שלי היא לא זוכרת (?) אחיותי יודעות לספר שזו היתה לידה קשה, האמת היא שכשחושבים על זה במונחים של היום נהרתי כשאימי היתה בת 37 בימים שאולטראסאונד ובדיקת מי שפיר היו מדע בדיוני פחות או יותר בארץ לא היה מקובל בזמנים ההם ללדת אחרי גיל 35 בכלל בגלל הסיכונים שעמדו לפני היולדת והולד. אני מניחה שגם הכושר הגופני של אימי היה כבר ירוד (למרות שגידלה כבר ארבע בנות ואני עם אחת פיתחתי שרירי בטן לתפארת)... חומר למחשבה...

את יולדת כמו שאת חיה

על ידי נהר_זורם_ביניהם* » 23 אוקטובר 2006, 11:17

אם מישהו קורא, אשמח לקבל תגובות.
הערות, הארות, רעיונות חדשים או כל דבר אחר, בקשר למה שכתבתי.

תודה
נהר

את יולדת כמו שאת חיה

על ידי נהר_זורם_ביניהם* » 18 אוקטובר 2006, 08:51

קראתי את הדף והוא העלה בתוכי הרבה שאלות, גם לגבי הלידה שהייתה, לפני כשנתיים ומתוארת בדף סיפור הלידה של נהר זורם ביניהם
ועוד יותר על הקשר שלה ללידה שבה אני נולדתי, ובכלל ללידות שהיו לאימי.
אחי הגדול נולד בלידה מוקדמת בסוף חודש שישי בעקבות צירים מוקדמים ושהה חודשיים בפגייה.
אני נולדתי בזמן, בלידה שהתחילה בירידת מים בבית ונמשכה בבית החולים עם מצוקה קשה של אימי , עד כדי צורך בחמצן ובעירוי דם של אימי ויותר מזה, עד כדי כך שהיא ממש חשה שהיא עוזבת את הגוף שלה וכמעט ולא חזרה אליו.
בהריון הקודם שלי (אני שוב בהריון עכשיו בשבוע 22) התמודדתי עם פחדים שעלו בעקבות הלידות של אימי, ובאיזשהו שלב דווקא הרגשתי שאני מצליחה לעשות את ההפרדה בין הסיפור שלה לסיפור שלי, רק שבסופו של דבר יצא שבלידה של ביתי כאילו איחדתי בין שני הסיפורים של אימי וגם ילדתי בלידה מוקדמת, בעקבות צירים מוקדמים, וגם נקלעתי למצוקה נשימתית בעקבות גודש בריאות ואחרי הלידה אושפזתי בטיפול נמרץ נשימתי.
אז צחקנו על כך שבלידה אחת עשיתי מה שאימי עשתה בשתיים.

ועכשיו זה ממש מוזר, אתמול דיברתי על הדף הזה עם אימי, ושאלתי אותה איך היתה הלידה שלי (שבה נולדתי) ושכחתי לגמרי את כל הסיפור, עם המצוקה שלה, ושבעצם היא כמעט הלכה בלידה הזו. ממש שכחתי מזה והיא הייתה צריכה להזכיר לי.
עכשיו בהריון הזה, מעבר לזה שאני כל הזמן עסוקה וממוקדת במה לעשות או לא לעשות כדי ללדת בזמן, אני גם מתכוננת ללידה מתקנת, הפעם החלטתי לפרגן לעצמי לידה, טבעית כמובן, עם דולה.
אני נמצאת עכשיו במקום אחר לגמרי בחיים, מהמקום בו הייתי בהריון הקודם. מקום הרבה יותר שלם, בריא ורגוע ומקווה ומאמינה שזה יביא לסיפור לידה אחר.
אך יחד עם זאת, עולים מדי פעם החששות והפחדים, במיוחד מלידה מוקדמת, ומפגייה.
ומעבר לזה אני מאוד מקווה, שהלידה הזו תהייה משהו חדש ושונה (לטובה) לחלוטין בסיפור המשפחתי שלנו ושאכן מיציתי, את הלידות הטראומטיות שהיו לאימי בלידה אחת, וזה לא יחזור על עצמו שוב.

זהו יצא לי קצת מבולבל, אבל אשמח לשמוע (לקרוא) כיווני מחשבה נוספים בנושא, בשבילי זה חלק מעיבוד הלידה הקודמת, לקראת הלידה הבאה,
ואשמח להעזר בכם.

תודה
נהר

את יולדת כמו שאת חיה

על ידי ההולכת_בדרכים* » 05 פברואר 2006, 22:04

שיהיה בהצלחה @}

את יולדת כמו שאת חיה

על ידי פעמון_רוח* » 05 פברואר 2006, 22:01

זה מזה נכון.
אני חיה עם חתולים וילדתי גם כן עם חתולים.
הדף הזה מזה מדבר אלי.

את יולדת כמו שאת חיה

על ידי תבשיל_קדרה* » 05 פברואר 2006, 18:18

דווקא מובנת מאוד.

את יולדת כמו שאת חיה

על ידי סלט_פירות* » 05 פברואר 2006, 06:38

לא עומדת בפיתוי לכתוב כאן, למרות שהבטחתי לעצמי שאחכה עד אחרי הלידה.

את יולדת כמו שאת חיה - האמנם? בהריון הזה אני מרגישה שהכל מוביל אותי ללידה.
אחרי לידת-בית-חולים-עתירת-התערבויות קונבנציונאלית, הפעם בחרתי ללדת בבית, במים. אני עוד לפני הלידה השניה (שבוע 39 ומרגישה שזה ממש קרוב), אבל הדרך בה אני חיה או בעצם אורחות חיי - השתנו בתקופה האחרונה דווקא לקראת ובגלל הלידה הזאת, שהחלטתי שתהיה אחרת מהראשונה. שתהיה מתאימה לי יותר.
לפני הלידה הראשונה לא חשבתי על לידה בהקשר הזה, ואני לא יודעת האם באמת ילדתי כמו שחייתי באותה התקופה. הפעם הסיפור הוא שונה, וההריון הזה וכל השנה החולפת בה למדתי להכיר את הגוף שלי ולהשתנות בכל מיני תחומים - הביא אותי למשהו אחר לגמרי. לא בדיוק כמו שאני חיה כרגע, אבל חלק מתהליך שעובר עלי.
והלידה הזו, שהולכת ומתקרבת, אם תהיה קרובה ולו במעט למה שאני מאחלת לעצמי - תהיה אבן דרך בתהליך בהתהוותו.

יכול להיות שאני לא לגמרי ממוקדת במה שאני כותבת כאן (נו, הורמונים של חודש תשיעי והרבה מחשבות וקריאה על לידה), אחזור בטוח להסביר את עצמי אחרי הלידה ולהגיע למסקנות...

את יולדת כמו שאת חיה

על ידי מיכל_צמות* » 19 ינואר 2006, 15:28

אחר כך היא קצת כעסה על המיילדת, שמשכה אותה בלי האפידורל.
אני דוקא יכולה להבין את זה (את הכעס). אני חושבת שהדגש החשוב צריך להיות לא על הלידה הטבעית או לא טבעית. כל אחד בוחר את מה שמתאים לו. הדגש צריך להיות על זכות הבחירה ועל הכבוד לבחירות שאת בוחרת. (לא יכולתי להתאפק מלהגיב).

בהקשר של הדף הזה - אם אני חושבת על זה לעומק הלידות שלי היו בדיוק כמו שחייתי - הראשון - יצא אחרי 12 שעות, כשהגעתי עם ירידת מים ופתיחה גדולה. שתי הבאות בתור - התעוררתי בלילה בצירי לחץ ו-20 דקות מרגע ההגעה לבית החולים היו בחוץ. הייתי במרוץ מטורף אז בחיי. הרביעית הייתה לידה רגועה ומודעת. (ממש הרגשתי את הפתיחה מתחילה) וכן - הייתי מאד מחוברת לעצמי. הרבה יותר מבהריונות הקודמים. ידעתי מה אני רוצה ולאן אני מכוונת ולא סתם יריתי באפלה. שלושת הלידות האחרונות היו טבעיות (למעט העובדה שהיו בבית חולים. רק בפעם האחרונה באמת עשיתי בחירה ללדת בבית חולים).

את יולדת כמו שאת חיה

על ידי מיכלול_ה* » 18 ינואר 2006, 23:58

את יולדת כמו שאת חיה או את יולדת כמו חיה
אוף, כל כך רציתי שזה יהיה ככה אבל הפחדים והקושי להיות שונה הביאו אותי לבית חולים ושם כבר קשה ללדת כמו חיה.

הדף הזה מרתק, כשקראתי אותו לפני הלידשה חשבתי לעצמי שהדף ממש מעניין, עכשיו אחרי הוא הרבה יותר מעניין כי גם אני למדתי מהלידה שלי המון על עצמי.

את יולדת כמו שאת חיה

על ידי מרימי* » 16 ינואר 2006, 23:37

את יולדת כמו שאת חיה או את יולדת כמו חיה - מרוכזת במשימתך, קשובה, מחוברת לעצמך.
בזמן ההריון שהשיא שלו זאת הלידה האינטואיציות של האישה מאד חזקות . אם את קשובה להן הגוף יגיד לך מה לעשות ומתי, בדיוק כמו אצל החיות. מתכון בדוק ללידות מופלאות!!!

את יולדת כמו שאת חיה

על ידי הקוסמת_מארץ_עוץ* » 16 ינואר 2006, 22:04

איזה דף מעניין...אני ילדתי בקיסרי,הרדמה מלאה,חודשיים לפני הזמן,תינוקת קטנה לגיל ההריון בחצי כמעט....
מאוד משקף את מי שהייתי אז. במהלך כל ההריון (גיליתי בשבוע 12 וילדתי בשבוע 31) כל הזמן אמרתי שאני רוצה לישון מתחילת חודש תשיעי. כל כך פחדתי לכאוב...לא רציתי להרגיש שום כאב - אז "קיבלתי" הרדמה מלאה. לגבי משך ההריון-אף פעם לא סיימתי דברים אפילו בבית ספר אני זוכרת שאף עבודה שלי במלאכה לא סיימתי...קטנה לגיל ההריון - טוב זה ממש משקף לדעתי את הפחדים שלי להשמין שמלווים אותי כל ימי חיי...אני גם מאמינה באופן מוחלט שכל דבר משקף בחיינו אותנו או איזה צד בנו אפילו ניסתר ביותר...אינשאללה פעם הבאה זה יהיה אחרת...בעצם בלי אינשאללה.
פעם הבאה זה יהיה אחרת.

את יולדת כמו שאת חיה

על ידי נסיכת_השום* » 16 ינואר 2006, 12:23

הדף הזה עורר בי הרבה התגדות , כתבתי פה ומחקתי וכתבתי ומחקתי
גם לי זה קרה.
ומרגישה שבאמת אחרי הלידה למדתי המון, וחל בי שינוי, ושאת הלידה הבאה אדע יותר טוב איך לקבל.

את יולדת כמו שאת חיה

על ידי מישל* » 15 ינואר 2006, 15:23

ארני ש (-:(-:
אני ילדתי לפני 4 חודשים (היום!), בבית, בלידה זריזה של 3.5 שעות מאז שהחלו הצירים. עודני מפנימה ומעכלת את החויה העוצמתית. ילדתי ללא מילדת כיוון שהיא לא הספיקה להגיע (המגבה ליתר דיוק). הילד המתוק שלי רצה כנראה לצאת מהר, לבד, ללא עזרה. כמוני. קשה לי לבקש שיעזרו, להיתמך.
אני כבר אסתדר לבד... מוכר? והאמת שהסתדרתי, אני, בעלי המקסים שיחיה, ודולה - חברה שלנו.
צירי הלחץ עברו בפחד ולחץ כי הבנתי שהוא הולך לצאת ככה, לבד.וההבנה הזו היתה מפחידה. רציתי שישאר עוד קצת עד שהמלווה תספיק להגיע... אבל הוא לא רצה ותוך 3 לחיצות הוא היה בידיים של הדולה. כדי להוכיח? להראות שאפשר לבד? שזה בסדר?
תובנות והבנות עוד אין (פרט לעובדה שבלידה הבאה אדאג שהמגבה תדע איפה אני גרה...!), אבל העיכול בעיצומו ובינתיים אני נהנית מילד מקסים ...

את יולדת כמו שאת חיה

על ידי ההולכת_בדרכים* » 15 ינואר 2006, 14:56

בדיוק! :-D

את יולדת כמו שאת חיה

על ידי ארני_ש* » 14 ינואר 2006, 08:48

וחוץ מזה אני רוצה לצטט את אחותי :
זה לא רק שאת יולדת כמו שאת חיה את גם מתחתנת כמו שאת חיה , נוסעת לחופשה כמו שאת חיה , מגדלת את הילדים כמו שאת חיה ובקיצור , את היא מי שאת , את חיה כמו שאת חיה , או במילים אחרות , את לא כל כך משתנה כשאת הופכת לאמא .

את יולדת כמו שאת חיה

על ידי ארני_ש* » 14 ינואר 2006, 08:46

אחרי הלידה הראשונה (קיסרי חרום בחודש שביעי ) הדף הזה עורר בי הרבה התגדות , כתבתי פה ומחקתי וכתבתי ומחקתי.
אחרי הלידה השניה הבנתי קודם כל שהשינוי בין הלידות הוא קודם כל השינוי שחל בי .

את יולדת כמו שאת חיה

על ידי בת_ההרים* » 13 ינואר 2006, 15:23

אור אהבתי מאד והתחברתי מאד אל הסיפור שלך ואל דברייך.
<גם אני נולדתי בקיסרי>

את יולדת כמו שאת חיה

על ידי אור* » 13 ינואר 2006, 01:43

נולדתי בקיסרי, אימי סיפרה לי שהצירים לא התקדמו במשך זמן רב, ואז נתנו זירוז, ולבסוף ,בשל מצוקה שהייתי שרויה בה, ניתחו בדחיפות. אימי היתה כמובן במצב הרדמה כשנולדתי.
יש בי עד היום כעס, שקשה לי להשתחרר ממנו, כלפי אימי, אני יודעת שזה נשמע לא פייר אבל זה קיים שם במערכת היחסים שלנו.
על חוסר האונים שלה, זה לא משהו שאפשר להסביר באופן הגיוני.
לפני זמן מה השתתפתי במפגש נשים של rebirthing ובמהלך מדיטציה שההנחיות היו התחברות לחלק הנשי שבנו, לרחם
חוויתי פתאום באופן מאוד לא צפוי, חוויה קשה של מחנק , תחושה של להיות לכודה בחלל צר ולוחץ. חוויה רגשית קשה. שמיד חיברתי אותה לסיפור הלידה שלי.
בלידה של בתי הבכורה מאוד חששתי שלא אצליח ללדת. היתה ירידת מיים ונסענו לירושליים למשגב לדך. לפני שמונה שנים, המודעות ללידה טבעית פה היתה דיי בחיתוליה. בהתחלה לא היו צירים והייתי מתוחה מאוד , חששתי שהם לא יגיעו, חששתי מתסריט שקרה לאימי. לאחר כשעתיים התחלתי להרגיש אותם מגיעים ונשמתי לרווחה.
הלידה עברה די טוב. אמנם לא עמדתי בעוצמות הכאב ולאחר לילה של צירים ביקשתי אפידורל, הדבר שחששתי ממנו יותר מכל היה לקבל זירוז - וזה לא קרה לשמחתי. כשהגיע זמן הלידה עצמה לא הרגשתי את צירי הלחץ. והמיילדת הורתה לי ללחוץ בכל זאת. אחר כך היתה חוויה לא נעימה עם רופא שלא היתה לו סבלנות לחכות לשילייה ולחץ לי על הבטן , הכאיב והתייחס אלי באטימות.
לפני הלידה השנייה פחדתי הרבה יותר- הכרתי כבר את עוצמת הכאב
אבל גם נערכתי הרבה יותר טוב. הצטיידתי בכל האמצעים האלטרנטיביים ובחברה מיילדת שליוותה אותי.
בלידה השנייה הייתי יותר מחוברת לעצמי ידעתי יותר טוב מה אני רוצה ועמדתי על כך בשלמות. לא נתתי לאף רופא להתקרב לאיזור
הרגשתי שאני זורמת עם הגוף שלי, עם התחושות, כמו חיה המחוברת בצורה שלמה אל גופה. ובן זוגי תמך בי בצורה מדהימה, יחד עם החברה שליוותה אותי- שנוכחותה נתנה לי כח לעמוד בכאב ולא להשבר.
אמנם ילדתי בבית יולדות, כי לא הייתי בטוחה שאצליח לעמוד בכאב, אבל הפעם הצלחתי, והייתי ממש גאה בעצמי, הרגשתי אחרי הלידה כמו מנצחת
זאת חוויה כל כך מחזקת, לעבור דרך הכאב ולהתחשל בו. הייתי בהיי שבועות לאחר מכן.
כל לידה היא שונה ומיוחדת ,נקודת מפגש מפתיע וחדש- עם ילדך עם אישך ועם עצמך. לדעתי צריך לבוא פתוחה לפגוש את מה שיבוא, לפגוש את עצמך, את הרבדים העמוקים ביותר, את עוצמת הרגש, לזרום עם מה שקורה, בקבלה ואמונה בעצמך בכוחות הנפש הטמונים בך. להביט על הכאב כידיד, לבוא אליו בפתיחות , אל המפגש איתו.

את יולדת כמו שאת חיה

על ידי דורית* » 20 דצמבר 2005, 18:24

קוראת ומנסה לחשוב מה זה אומר עלי -
ילדתי בקיסרי מתוכנן בגלל מצג רוחבי אבל האמת היא שממש לא ניסיתי לבדוק שיטות לסובב את הילדה אלא נתתי לה את הזמן שלה.והיא מצידה התחילהלהיסתובב ואז התחרטה וחזרה לנוח לרוחבי.
ילדתי בקיסרי עם אפידורל ובן זוגי שיחיה בחר שלא להיות איתי בניתוח אלא לחכות לילדה והצטרף אליה מרגע שמוציאים אותה מחדר הניתוח.
הייתי לבד אבל עם צוות נהדר מסביבי ועברתי ניתוח בו הייתי חלק עד כמה שניתן.
התאוששתי מהר מאד וכבר בערב הסתובבתי לבדי אל התינוקיה ובחזרה.
מנסה לחשוב מה זה אומר עליי , עלי הילדה, עליו, ולא הכל מסתדר לי מול מי שאנחנו עכשיו.
אולי כי עבר זמן וכבר התחלתי לשכוח מי היינו לפני שהיינו הורים.
אני זוכרת אבל זה לפעמים כמו להיזכר במכרה ישנה וחביבה עם המון שטויות בראש שהיום לא "יושבות" לי עם הדימוי שלי.
מנסה לחשוב על הלידה הבאה ומחכה בקוצר רוח לראות מי יבחר בנו כהורים ואיך יחליט לצאת..

את יולדת כמו שאת חיה

על ידי יהללוך_מלאכים* » 13 אוקטובר 2005, 22:23

מסכימה עם אתה תומך באישתך כמו שאתה חי, בן זוגי שיחייה היה שם בשבילי הרבה מעל המצופה (בעצם לא ציפיתי כי לא ידעתי מה זה ) רק ידעתי שכל מה שאני צריכה כדי ללדת טוב ונעים זה אותו שם, מחבק, לוחש נוגע ומסתכל לי בעיניים. ואכן כך היה, ותודה לך אישי היקר שהוכחת לי שוב שאנחנו נשמות תאומות.

את יולדת כמו שאת חיה

על ידי אוריה* » 12 אוקטובר 2005, 14:48

אתה תומך באשתך בלידה כמו שאתה חי? ולחילופין אתם יולדים יחד כמו שאתם חיים?
מסכימה לגמרי.
זכיתי.
הוא גם חי וגם תומך וגם יולד..
עם כל המורכבות של הלידה, היה דבר אחד שהיה נוכח כל הזמן. איזה מזל וזכות יש לי שהוא פה לצידי.
הוא כל מי ומה שיכולתי לבקש שם.
וגם פה..

שנה טוב לנו. שיבוא יום הכיפורים לנקות את הלב.
שיהיה היום הזה הזדמנות להתבונן פנימה ולהיות שייך.

את יולדת כמו שאת חיה

על ידי ההולכת_בדרכים* » 12 אוקטובר 2005, 12:20

גמני נהנית לקרוא אותך בדפים השונים אוריה @}
לי בלידה קרה בדיוק ההיפך...חשבתי שיהיה לאט,כי אני בדרך כלל לוקחת את הזמן בדברים שאני עושה בחיים.אבל בלידה נחשף הרובד המהיר והאימפולסיבי שלי דווקא.
בדיעבד ראיתי איך ילדתי כמו שאני חיה,אבל זה לא היה דומה למה שניסיתי לתאר לעצמי לפני הלידה.
במקרה שלי זה דווקא יצא טוב,כי מה שפחדתי ממנו-לידה "תקועה"-לא קרה.
ואני עד היום מקווה שזה בין השאר בגלל הכנה רגשית די מאסיבית שעשיתי במהלך ההריון לקראת הלידה.
ובהחלט,כמו שכתבה נסיכת השום יש גם מקום לדף אתה תומך באשתך בלידה כמו שאתה חי ולחילופין אתם יולדים יחד כמו שאתם חיים וכו' :-)

את יולדת כמו שאת חיה

על ידי מיכלול_ה* » 10 אוקטובר 2005, 22:49

אוריה אימצתי את מה שכתבת

את יולדת כמו שאת חיה

על ידי אוריה* » 10 אוקטובר 2005, 18:35

[-:

את יולדת כמו שאת חיה

על ידי ארני_ש* » 10 אוקטובר 2005, 16:26

זה לא שאני עוקבת אחרייך או משהו , אבל את כזאת מדהימה , מתי דף בית ?
את בכלל אותה אוריה ממא חדשה בהלם ?
חבעצם אין מצב שלא .

את יולדת כמו שאת חיה

על ידי אוריה* » 10 אוקטובר 2005, 11:32

הלידה של פיצקי הייתה ארוכה. ומורכבת. מקום עצום ולא קל בשבילי. אני לא בטוחה שבשלתי להתמודד ולהתבונן בכל התהליך. הוא עוד מונח בהמתנה.
דבר אחד צף לי בבהירות: יש לי הרגל לחשוב על עצמי שאני מאוד מהירה. מגיבה מהר, יודעת. מתנסחת. שועטת קדימה אל לב הסערה בלי פחד.
זה נכון ברבדים מסוימים, אבל למדתי לראות שבדברים החשובים באמת, אני צריכה זמן. התהליכים המהותיים בחיים שלי דורשים קצב אחר, ונשימה אחרת.
הלידה הייתה שיעור מהזן הזה באופן ברור. לאט. לאט. הרבה זמן של להיות בתוך התהליך בלי לראות את הקצה. בלי לרדוף כבר אחרי השלב הבא.
רק להיות.
שיעור מאלף.

את יולדת כמו שאת חיה

על ידי תמרוש_רוש » 10 אוקטובר 2005, 09:12

מהלידה של חברה שלי הגעתי למסקנה אחרת:
את יולדת כמו שהחֶבְרה שלך חיה.

החברה שלי שקלה אולי לידה טבעית, אבל לא היתה סגורה על זה.
בארץ היא היתה יולדת עם אפידורל, כמעט בטוח.
אבל מה לעשות שהיא חיה באוסטרליה? הגיעה לבית החולים (הסטנדרטי!), התייחסו אליה בנחת, עודדו אותה לחזור הביתה ולהתקלח, לא מיהרו אותה לשום מקום, לא בדקו אותה ואגינלית בכלל עד פתיחה קרובה למלאה, עזרו לה להחליף תנוחות, הציעו לידת מים (היא ממש לא רצתה) וכשהיא ביקשה אפידורל, המיילדת משכה אותה עוד קצת ועוד קצת - וכשבדקה את הפתיחה היא כבר היתה פתיחה מלאה, והיא כבר ילדה ככה.
אחר כך היא קצת כעסה על המיילדת, שמשכה אותה בלי האפידורל.
אבל בסך הכל הלידה היתה חיובית.

בקיצור - בארץ היא היתה יולדת אפידורלית ומי יודע כמה עוד התערבויות, פה היא ילדה טבעי בלי למצמץ, למרות שבכלל לא היתה לה אוריינטציה ללידה טבעית. או יותר נכון: לא היתה לה מספיק אוריינטציה לזה בשביל ללדת טבעי בארץ.

אני בכלל לא מתחילה לדבר על ביות כנורמה בסיסית (גם אם לתינוק יש צהבת - אסור לשחרר את האם מבית החולים בנפרד ממנו!) ועל ערמות העזרה וההדרכה שהיא קיבלה, גם להנקה וגם לכל היבט אחר של הטיפול בתינוק.

את יולדת כמו שאת חיה

על ידי אילה* » 28 אוגוסט 2005, 12:06

הי נסיכה יקרה , היי כולם
ממש לא כתבתי על עצמי או על הבחור שלי . יש מסביבי כל כך הרבה דודמאות לגברים שפשוט אני מתחרפנת !!
מזעזע אותי עם איזה בחורים האחיות שלי התחתנו !! לא מגיע להם נשים נהדרות כאלה .
את מה שכתבת לי אחרי 'קריאה שניה ' , אני לא מוחקת , נראה לי שיש באתר רוח של התחשבות ועדינות , השקעת מחשבה אמיתית.
יש בטח משהי שמוצאת שזה נוגע לה ומזדהה , יהיו פה באתר אנשים שיקראו אותה . בטוח .

את יולדת כמו שאת חיה

על ידי סלט_פירות* » 24 אוגוסט 2005, 16:52

אחרי קריאת חלקים מהדף הזה, שוב התחלתי לחשוב.
סה"כ 15 שבועות בהריון שלישי לקראת ילד שני (או ילדה שניה?), ואני מוצאת את עצמי מתעסקת בלידה כל הזמן. מתעניינת בלידות בית <עוד לא הוחלט בינתיים בסוגיה המעניינת הזאת>, קוראת ורואה סיפורי לידה ובעיקר מנתחת מעכלת ומנסה להבין את הלידה הראשונה לפני כמעט 3 שנים.

האיש שלי אומר - איך תלדי בבית? הרי בכאבים כאלה תהיי חייבת אפידורל. וככה גם אני חשבתי אחרי הלידה הראשונה. הגעתי לביה"ח עם ס"מ אחד מסכן וכאבים עם השמיים ואחרי ששלחו אותנו פעמיים לשעתיים של סיבוב, כבר ראיתי כוכבים מרוב כאבים.
בגלל שכל חדרי הלידה היו תפוסים, אמרו לי שאני אקבל חדר רק אם אבקש אפידורל. ביקשתי וקיבלתי (אחרי 3 נסיונות דקירה. אאוצ'!!) - רק 2.5 ס"מ פתיחה. אחרי שהאפידורל השפיע הודיתו לממציאו והרגשתי נהדר. אבל הלידה נתקעה והייתי צריכה לקבל במקביל פיטוצין. 9 שעות בחדר לידה (לא ישנתי דקה), פחות מחצי שעה של לחיצות והילדונת היתה בחוץ.
משלב הלחיצות הייתי מאוד מרוצה ולכן התעלמתי מכל התקדמות הלידה וכל מה שהיה בזמן הצירים הכואבים, ומבחינתי זו היתה לידה קלה וטובה, ובלי בעיות לעשות את זה שוב באותה צורה, רק אולי יותר קצר...
במחשבה כזאת המשכתי הלאה עד לא מזמן. סיפור הלידה לאט לאט נראה לי לא הגיוני. לא מה שאני רוצה לפעם הבאה. איך יכול להיות שאני לא יכולה להתמודד עם צירים ב 2.5 ס"מ? אני חייבת להתכונן לפעם הבאה.
והאמת היא שהרבה השתנה בי מאז שהפכתי לאמא ( חלק מזה כתוב פה גלגול שלישי ), ואני מקווה שהשינוי הפנימי הזה יוביל גם ללידה אחרת. אם בבית או בבי"ח... להתכונן טוב ולקחת עזרה.
אבל הפחד מהכאב ההוא לא לגמרי עוזב אותי. אני יודעת מה אני רוצה אבל לא בטוחה שאוכל להתמודד עם כזה דבר. שאני אוכל לסמוך על הגוף שלי לא להכניס את עצמי להיסטריה של כאבים ולהגיע לאותו מצב כמו לפני 3 שנים.
מצד שני אני מנסה איכשהוא לסמוך על הסטטיסטיקה שלא תפסח עלי והלידה השניה תהיה קצרה יותר ותתקדם מהר יותר כי הגוף אמור לדעת. האם אכן הוא יודע?

את יולדת כמו שאת חיה

על ידי נסיכת_השום* » 24 אוגוסט 2005, 00:27

אילה, בקריאה שניה, זה נשמע קצת שאת מדברת על עצמך. מצטערת על החוסר רגישות בתגובה שלי לדברים שלך.
אולי תפתחי פה דף בית ותספרי קצת על מצבך?
אפשר למחוק את ההוספה הזאת אחרי שאת קוראת אותה. היא לא קשורה לדף הזה.

את יולדת כמו שאת חיה

על ידי נסיכת_השום* » 23 אוגוסט 2005, 22:55

אילה, תודה על הדברים שכתבת לי, הם נגעו לי מאוד! את מוזמנת לבקר בדף סיפור הלידה שלי סיפור הלידה של פיצ .
ולי יש מזל שהגבר שלי הוא מאלו שעושים מסג בסוף היום כשהגב דואב, שנותנים מחמאות גם שאני מרגישה הכי רע עם עצמי, ושהחזיק אותי ותמך בי לכל אורך הלידה למרות שאחרים במצב שהוא היה בו היו מתייאשים אחרי לא הרבה זמן...
אבל זה באמת אולי קשור ל אתה עוזר לאשתך בלידה כמו שאתה חי

את יולדת כמו שאת חיה

על ידי אילה* » 23 אוגוסט 2005, 20:36

נסיכת שום יקרה ,
גם לי אחרי האפידורל ( בלידה ה1) ,באיזה שהוא שלב היתה לעובר ירידת דופק קצרה .
מה שעוד היתה לי זו מילדת חברה טובה ואוהבת שלא נתנה לי לרגע להתבלבל : היא הרכיבה לי חמצן לאף , השכיבה אותי על צד שמאל ,ובדקה אותי , בבדיקה היא הרגישה איך הראש מתקדם למטה ובעצם הלחץ של עצמות האגן מפעיל על העובר רפלקס וגאלי - ירידת דופק .

את אף פעם לא תדעי איך זה היה יכול להיות , אם היית עושה כך או אחרת .
את יכולה לנתח ולחשוב על הלידה כתהליך שבו את ועוד אנשים השתתפו , מה היחסים ביניכם ? , מה קרה שם בלידה , האם מי שהיה איתך היה טוטאלי כמוך ? , היה שם בשביל להיות ב100% איתך , או שמא היה שם בשביל משהו אחר , עסוק בפחדים של עצמו , עסוק בלעשות רושם על הצוות ...
אולי האווירה של אותו יום היתה כזו שכבר בבוקר ידעת שזה לא יום שבו את 'ירדת מהמיטה עם רגל ימין ' , מה שמסביר את התחושה של 'לא אני' , מה גרם לזה ? היית עיפה מאוד , כי פיזרת את האנרגיות שלך בלהתרוצץ , ולא שמרת , כי בעצם את יכולה ללדת כל יום ואת צריכה להיות במיטבך בלידה .

ללמוד , להיות בתהליך , לי זו נראית כמו שאיפת השאיפות בחיים .
אכזבה היא מקום טוב מאוד ללמוד על התהליך שמבקשים לעשות .
היא עוקצת בדיוק במקום שבו אפשר לצמוח ולפרוח .

את אישה צעירה (ילדת לאחרונה , וגם מגיע לך מזל טוב ) , הלידה לא מסכמת את חייך , הלידה היא שיעור , עוד שיעור , אחד החשובים שבהם .

אולי זה שיעור שלילד שלך חשוב שתלמדי , כדי שתהיי אמא יותר טובה בשבילו , לא יודעת .
אני בטוחה שאת תדעי בזמן ובמקום שהכי יתאימו .

ולגבי גברים : לידה שיכת גם להם . הם מתחילים להיות אבות כשהנשים בהריון .
יש גבר שידע לעסות את הרגלים הבצקתיות בעדינות , ללטף את הבטן ולשיר לעובר /ית , ישתדל להרים את הסלים והתיקים בכל מצב ולומר לה שהיא סקסית כל כך.
ויש אידיוטים שנראה להם לא כזה מושך אם פתאום לנערה הרזה צמח פס שיער על הבטן \פסי מתיחה . זה גורם להם לאימפוטנציה .
הם בוגדים בנשים דווקא אז, לא עוזרים בשום דבר , נעלמים , מבקשים שתשקול הפלה . יש כל מני טיפוסים . אפילו שמעתי על כלכלן מוכשר אחד שמאיץ באישתו לדבוק בעבודה שהיא עבודה פיזית קשה , כדי שתוכל לקבל חופשת לידה כאילו הכסף הזה משמעותי יותר מהבריאות של אישתו והילד ,איזה מן מפרנס אתה אם אתה לא סומך על עצמך שתעשה עוד כמה שעות נוספות ותוכל לקנות מה שצריך בשביל התינוק והאישה ?! .

את יולדת כמו שאת חיה

על ידי פיצה_והתוספות* » 23 אוגוסט 2005, 01:50

פיץ הדף הזה מלכתחילה מתיחס למי שיולדת ולא למי שלא יולדת. ובדרך כלל (להוציא שוורצנגר כזה או אחר מהמשוואה) אלו נשים.
ובכלל- תבוא הביתה נריב פה.
<פדיחה>

את יולדת כמו שאת חיה

על ידי פיץ_מציץ* » 22 אוגוסט 2005, 22:41

רגע, אם "את יולדת כמו שאת חיה" אז מה זה אומר לגבי הגברים?
ועוד יותר מזה, מה זה אומר לגבי הנשים שלא יולדות?

את יולדת כמו שאת חיה

על ידי נסיכת_השום* » 19 אוגוסט 2005, 23:57

האמת שקצת קשה לי עם המשפט הזה. אני חושבת עליו המון. חשבתי עליו המון גם לפני הלידה. מתאים לי מאוד מבחינה הגיונית ומבחינה רגשית. אבל איך שהו, קשה לי להסכים אתו בקשר ללידה שלי. בדברים מסויימים, יש באמת דמיון, הלידה שלי היתה מאוד טוטאלית, מאוד דרמטית. ככה אני גם חיה. מצד שני, אני תמיד חווה דברים עד הסוף, ועיקשת על הדרך שלי. זה לא היה לי בלידה. בסופו של דבר לקחתי אפידורל. למרות שהייתי משוכנעת שלא אקח, והיה לי חשוב להרגיש את כל הכאב. הצירי לחץ שלי היו מאוד ארוכים. למרות שחשבתי שאני אדע איך ללחוץ. דוקא בחיי, נראה לי, כשאני מחליטה משהו, הוא באמת קורה. במיוחד אם זה משהו שמאוד חשוב לי, או ארוע שמאוד חשוב לי.
מה שכן דומה, אולי, הרגע חשבתי, שאני תמיד בורחת רגע לפני שתקופה נגמרת, לדוגמה- רגע לפני סיום הלימודים. אולי גם פה בעצם הלקיחה של האפידורל היתה הבריחה רגע לפני. וזה היה ממש רגע לפני, עד כדי כך שבסופו של דבר הוא לא חסך לי שום כאב, ורק גרם לעיכוב הלידה, ולפיצ שלי ירידה בדופק וטשטוש.
שעל זה אני לא יודעת אם אני אי פעם אסלח לעצמי.
בכלל, אני מאוד מאוכזבת מהלידה שלי, וקצת כועסת על עצמי...
בכל הדברים האחרים בחיי, לא משנה כמה קשים הם היו, החלטתי והלכתי עם ההחלטה שלי עד הסוף. בלידה- לא.
אולי, אם אני מסתכלת על הלידה שלי בתור חוויה של סיום תקופה- ההריון, אני יכולה באמת להגיד שילדתי כמו שאני חיה.
אבל אם אני מסתכלת על הלידה שלי כמו חוויה בפני עצמה- היא מאוד שונה בהרבה דברים מאיך שאני חיה.

את יולדת כמו שאת חיה

על ידי בת_ההרים* » 19 אוגוסט 2005, 16:02

אולי זה מה שמבורך כל כך בלידת בית - הלידה נהיית חלק מהחיים , מחיי הקהילה
תלוי מיהם השכנים/קהילה. השכנות שלי התלוננו בינן לבין עצמן על הרעש שעשיתי בלידה(כולה שעה). אבל כנראה שבאמת את יולדת כמו שאת חיה כי אני סובלת מהן כל יום.

חזרה למעלה