הטכנאי אוהב חלב.
בניגוד לכל מה שאביו למד וקרא.
לא ממש מעניינהו.
"אפשר חלב?"
כן, אבל חצי כוס.
"אבל למה?"
כי זה לא בריא.
"אבל זה בריא!"
לא, זה לא בריא אפילו שאומרים.
" לי זה בריא!"
<שותק רגע> מאיפה אתה יודע?
"אלף, כי אני יודע, בית, כי אני חכם."
<שתיקה מהורהרת. חזרה לכרובית המיטגנת. הילד מוציא חלב מהמקרר>

צוויל

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

אמא לבת חמש: "את יכולה להביא לי חיתול בבקשה?"
בת: "אמא, מה את תינוקת?"

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

שוב, אמא לבת חמש: "אי אפשר לכתוב בטוש הזה. הוא כותב בקושי".
בת: "אז תכתבי בקושי".

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

אבא לבת חמש: "למה את מכה אותי?"
בת: "אני לא. אתה פשוט קרוב אלי".

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

בת שנתיים וחצי, לראשונה מכניסה את כל הראש למים בבריכה: "תראו, אני צוללת באוזן".

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

אמא לבת חמש, ללא לחץ: "יש מזלג. למה לא תשתמשי בו?"
בת: "אני לא יכולה להחזיק מזלג. אני אוכלת".

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

אמא לבת שנתיים וחצי, תוך כדי משחק של הנה מגיע פיל, הנה מגיע ארנב: "הנה מגיע נמר".
בת: "לא נמר".
אמא: "אבל זה לא באמת"
בת (גרמה לכולם כמעט לבכות): "אמא, זה נמר בכאילו, אבל אני מפחדת באמת."

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

אבא מנסה להאכיל בת שנתיים וחצי באוכל שהיא לא אוהבת, רק כי הוא חושב שהוא יצליח: "תחשבי בכאילו שזה אוכל שאת אוהבת".
בת, בפשטות גמורה: "אז אני אוכלת בכאילו".

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

בת שנתיים וחצי, מחזיקה פתית קורנפלקס: "אבא, תראה, פרפר".
אבא: "זה באמת כמו פרפר".
בת: "זה לא כמו. זה פרפר".

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

בת שנתיים וחצי, מסתכלת על ג'וק מת ומעוך: "הוא מדי מת".

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

אמא לילדתה בת ה-4: "אבא רוצה לשמוע איך את סופרת עד 10 בתאילנדית".
בת (עסוקה מאוד): "אמא, את יכולה לספור לו?"

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

כן, החלטנו להיפטר מהדפים עם הפנינים ולהעביר הכל לפה

בת שנתיים וחצי: "אבא, רוצה לשחק איתי בגולות?"
אבא (מתכוון להגיד כן, אבל אוהב להציק) : "לא".
בת (לא מוותרת ומנסה בכל הכח): "אתה מאוד אוהב לשחק גולות. נכון שאתה מאוד אוהב לשחק גולות? אני מאוד אוהבת לשחק גולות. נכון שאתה בא לשחק איתי גולות? אבא, איפה הגולות?"

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

בת שנתיים וחצי: "אני מאוד אוהבת אוכל לבן. אוהבת אורז לבן, אוהבת יוגורט. מאוד אוהבת יוגורט. אני הכי אוהבת צבע לבן".

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

בת 4 מסבירה לעצמה: "ארבע, שמונה, שתיים-עשרה, חמש...." ועוד ועוד.
אבא (מפריע כמובן): "על מה את מדברת?"
בת (בביטול מוחלט): "אבא, על מספרים."

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

גזר מבושל מוגש לארוחת ערב.
אחות קטנה (שנתיים וחצי): "מאוד טעים לי גזר."
אחות גדולה: "אבל לא אכלת גזר."
אחות קטנה משיבה: "כי אני בכלל לא אוהבת גזר".

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

אחות גדולה: "אני לא אתן לך כלום!"
אחות קטנה: "את כן תתני לי כלום!"

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

בת שנתיים וחצי, משגרת פנינים שראוי לזכור:
"אמא, תראי, אריה צוהל מההה"

בן 6 וחצי אומר לי אתמול: אמא יש לי שאלה שכבר שעתיים אני חושב עליה- נכון שה' עושה הכל? ואני עונה נכון. אז למה ה' עושה שאנשים יחטאו ואחר כך הוא מעניש אותם? ה' יכול לעשות שהם פשוט לא יחטאו...

אני אומרת קריאת שמע על המיטה עם קצופי אנו אומרים את הפסוק מילה במילה עם הגוזל "וידגו לרוב בקרב ...<עד כאן הוא חוזר אחרי מילה במילה> הארץ" ואז הוא אומר "נכון!"

הילד בן שלוש עומד ללכת לבית הכנסת עם אבא שלו. סבתא שלו נותנת לו סידור לקחת איתו לבית הכנסת. הוא מעיין בסידור בכובד ראש, מחזיר לה ואומר 'זה לא למהדרין'.
אצלנו בן הכמעט שנתיים למד אצל הסבים להגיד "א-מן!" בהטעמה ובכוונה - למד את זה מסבא שאחרי כל ארוחה פותח ספר וקורא את ברכת המזון.

יושבים קטינא ואמא לאכול, אמא מוציאה רגע ספר בישול ומחפשת מתכון לעוגיות.
ילד: "אמא א-מן!"

אני עם מ' בת ה- 3.9. לקחתי אותה לחוג במתנ"ס. עכשיו אני צריכה לשירותים, וגם היא.
יש שני תאי שירותים סמוכים זה לזה. אני אומרת לה 'את תיכנסי לזה, ואני לשני.'
היא נכנסת ומתיישבת. אני רוצה ללכת לשירותים השני ושואלת אותה 'את מסתדרת לבד?' היא: כן.
טוב. אני נכנסת לשירותים שליד, וסוגרת את הדלת.
פתאום נשמע קולה של מ' קורא לי מהתא הסמוך.
אני: כן?
מ': את מסתדרת לבד?

*******************

בדרך החוצה מהמתנ"ס אנו עוברות ליד אולם, שהשולחנות בו מסודרים יפה, עם מפות לבנות וקערות עם פירות וכיו"ב. כנראה עומד להיות שם אירוע.
מ': תִראי, יש שם ראש השנה.

********************

באתי לשמור על מ' ואחיה. וידיד שלי התלווה אליי. בזמן שהרדמתי את הקטן, הידיד ישב ופטפט עם מ'. אח"כ אני שואלת את מ' מה היא חושבת על ידידי.
מ': הוא חמוד. הוא תינוק. הוא תינוק מתוק. הוא כמו תינוק, אבל הוא לא תינוק...
(הרגה אותי. איזו קליטה יש לה. ואיזה ניסוח...)

חוכמות של הנכד של השכנים הדתיים:

כשהילד היה בן שנתיים ביקר אצלנו, וכרגיל התחיל להפוך את הסלון. הוא הוציא את התחתיות של הספלים מהקופסא שלהם, וזרק את הקופסא. בסוף נשאר מחזיק את אחת התחתיות ביד. אמרנו לו: תשים את זה בחזרה במקום. הוא הסתכל מסביב, לא מוצא את הקופסא, מסתכל שוב על התחתית של הספל ואומר: 'אין לו איפה'.


***************

בגיל שנתיים וחצי הוא החטיף מכה לאחותי. סבתא שלו אומרת לו 'תבקש סליחה', אז הוא אומר לה 'מה זה שייך?'

***************

הילד בן שלוש עומד ללכת לבית הכנסת עם אבא שלו. סבתא שלו נותנת לו סידור לקחת איתו לבית הכנסת. הוא מעיין בסידור בכובד ראש, מחזיר לה ואומר 'זה לא למהדרין'.

**************

הילד מבקר אצלנו ומביט במראה. אומרים לו: אתה יודע מה זה? זו מראה.
הילד מתחיל לפזם לעצמו: 'מַראָה, מראה, מראה, מראה, מראַת המַכפֵּלה...' (על בסיס 'מערת המכפלה' מספר בראשית)

אחותי עובדת בגן ילדים, (שאמנם הוא גן אבל ברוח יותר פתוחה וטבעית). אנקדוטות מן הגן:

שיחה בין שתי ילדות:
ילדה א': מה את מציירת?
ילדה ב': אני מציירת יער.
ילדה א': גם אני מציירת יער. היער שלי יותר מפחיד משלך.
ילדה ב': אבל היער שלי הוא לא יער מפחיד. זה יער רגיל.
ילדה א': היער שלי יותר רגיל משלך.

******************

צריך לסדר את הגן ומחלקים את העבודה. אחותי אומרת למ': את תהיי אחראית על החלק הזה.
מ' לוקחת ברצינות את התפקיד, נעמדת בחלק שלה ואומרת לכל הילדים: 'לא להתקרב, אני אחראית פה. אני אחראית'.
אחותי אומרת למ': 'מ', זה לא מספיק שאת אומרת שאת אחראית כאן. בתור אחראית את צריכה גם לסדר את החלק הזה'.
מ' אומרת 'טוב' ונשארת לעמוד במקומה בוהה ולא זזה במשך זמן רב.
אחותי: 'נו, מ', מה קורה? למה את לא מסדרת?'
מ': אני מדמיינת שאני מסדרת.

כשיושבים לאכול אצל סבתא השולחן עמוס משקאות טעימים ומוגזים
נתנו לפלא 'לטעום' את הסודה/קינלי
והוא באושר:
"ממממממממ......מיץ בלונים" (עם דגש על ה-ב')

והילד התאהב..אופס.........

השפן התחיל לנסות ללמד את החתולה לדבר - הוא מראה לה חפצים ואנשים ובסבלנות אין קץ חוזר על שמותיהם בפניה, וממתין שהיא תגיד גם. אי אפשר לדעת, אולי הוא עלה על משהו. סטארט אפ...

אמא שלי מדברת עם האפרוחית בטלפון כשנמצאים אצלנו חברים.
סבתא: "מי אצלכם?"
אפרוחית: " פלוני ואלמונית (ההריונית)" (השמות שמורים במערכת...)
סבתא: "ומה יש לאלמונית בבטן? "
אפרוחית: "יש לה בחילה!"

האפרוחית עולה עם אבא למיטה ואני באה לרחרח.
אפרוחית: "לא - אבא יירדם אותי" ( yeradem- לא יודעת לנקד בצ'יק צ'ק )
אבא: "אני תיכף ארדד אותך מאהבה"
אפרוחית: "אבא - אני לא פיתה!"

בן (2.8) מרים חופן נסורת מהאדמה
"קחי, אמא"
"וואו, מה זה?"
"זה האוכל של המסור"

הבחור שלי, 2.5, מדליק את החנוכיה - לוקח אוויר - מכבה את הנרות ופוצח בשירת מעוז-צור אדירה כשמבע של סיפוק עמוק על פניו

ואתמול לפנות בוקר, ברגע נדיר של שלווה (גם בלילה הוא משתולל...) הוא מתרפק עלי ועם עיניים עדיין עצומות אומר לי: אמא, אני אהיה אריה ואת פיל. טוב? טוב. ופוקח עיניו בחיוך.

קרני אור ראשונות של שחר מסתננות מבעד לחלון. בן שנה וארבע מטפס על אמא. תופס את הריסים, פותח את העין בכוח וצוהל: "קוקו!"

איתי (בן אוטוטו 4): עוד מאט אהיה גדול מאד...אוכל לעשות הכל! הכל! חוץ מלהיות קטן.
<נכון, גדול?>

אחד הילדים בכיתה של סתיו (א') הבריק:
המורה: ולמה חנוכה זה שמונה ימים
הילד: בגלל ה-שמונאים.

בת שנתיים אוכלת בייגלה ויצא צורה של שופר (לצורך העניין): "אני שופרת בשופר טווווו"

בשעת ההשכבה אני מתחננת שיירדמו ומוסיפה ש"כואב לי הראש".
גל (בן שנתיים וארבע): אמא. מי נתן לך מכה בראש ?
"אף-אחד חמוד. אני כנראה מאוד עייפה".
גל: אמא.(בטון חם, אמפאטי ו"מבוגר" כזה) זה יעבור לך. (מלטף לי את הראש)

סבא שואל את יותם (4) אם הוא למד משהו חדש על הכוכבים, נושא שהוא התעניין בו בזמן האחרון.
יותם עונה: לא. עכשיו אני כבר לא כל כך מתעניין בכוכבים.
סבא: אז במה אתה מתעניין?
יותם (אחרי מחשבה קלה): בממתקים.


אני מספרת לשירה (שנה וחצי) סיפור והיא חוזרת על המלים האחרונות:

• פעם היה דובי.
• בובי!
• והיה לו כדור.
• דור!

והוא נעל נעליים.

• ליים!
• ולבש מכנסיים.
• סיים!

ושתה מים.

• פיפי!

דרור : אמא אני חייב אח ולא אחות.
אמא : אבל יש לי ברחם תינוקת ולא תינוק.
דרור : את לא מבינה אמא , תינוקת זה לבנות ותינוק זה לבנים. ואני בן ואני צריך אח קטן ולא אחות.

אמא : אז בעזרת ה' אחרי שאלד את האחות אולי בעוד שנה או שנתיים, יוולד לנו גם אח.

בלילה הוא מספר לאבא שעוד מעט יוולדו לנו גם אחות וגם אח. ככה אמא אמרה לו. באמת.

שעת השינה מגיעה - נכנסים למיטה והגוזלית כ"כ עייפה
שהיא שוכחת מה צריך לעשות.
אמא: "לולי, עצמי את העיניים"
גוזלית: "טוב - אז רק עין אחת"........ (- ;

מספרים שוב (בפעם המי יודע כמה ) את "היפיפיה הנרדמת"
הסיפור מתחיל כך שהמלך והמלכה היו עצובים מאוד כי לא היו להם ילדים, ואז הגיע היום הגדול ונולדה להם תינוקת.
הקטנה: "היא יולדה בבית, נכון אימא?"
אני מנסה להבין אם התכוונה למה שאני חושבת, ושואלת: מה הכוונה "יולדה" ?
היא: "נו, היא נולדה בארמון, נכון?"
אני: "כן."

גאה בתוכי: הילדה הפנימה את נושא לידות הבית

החלפת ראש?

זה מזכיר לי: פעם הייתי מגלחת את הראש לגמרי, יענו, קרחת.
התארחה אצלנו בת של חברים (לא זוכרת בת כמה).
היא הסתכלה עליי ואמרה: 'למה אין לך ראש?'

פנינה חדשה היישר מהמכבש....
התקשרה מתרגלת חדשה לקבל הוראות הגעה לסטודיו.
כשסיימתי לדבר, הגוזלית (שנתיים) שאלה: "מי זה היה?"
הסברתי לה שהתקשרה אישה ושאלה איך מגיעים לסטודיו,
אז היא ענתה במבט מתפלא: "פותחים את הדלת"

פיציק ( בן שנתיים ) שואל: " איפה דורון?"
אמא עונה: לא יודעת.
פיציק עונה: "אני יודע. דורון בדורוניה." D-:

שעת צהריים. הגוזלית (בת שנתיים) קרועה מעייפות.
כדי לעזור לה להירדם הצעתי לה סיבוב במנשא.
תוך בערך 37 שניות היא כבר נשפכה והייתי בטוחה שאפשר להוריד אותה למיטה,
בעודי מתכופפת למטה ומנסה לפתוח אבזמים וכאלה היא אומרת חצי מתוך שינה:
"עוד לא סיימתי...." (כלומר - עוד לא סיימתי להירדם).
הייתי צריכה ממש להתאפק כדי לא להעיר אותה ולאכול אותה מרב מתיקות (חרובים)

החלפת ראש?-LOL!!! ענק!

התארחנו אצל משפחה דתית בשישי שבת. האשה הלכה עם כיסוי ראש. לקראת שבת פרשה מאיתנו וחזרה הדורה עם פאה לראשה. הילדה שלי מסתכלת עליה בתדהמה ושואלת: החלפת ראש?

_בחרתי במלאך.
איזו ילדה מדהימה!!!_ מה שיוגה אמר/ה.

בחרתי במלאך.

איזו ילדה מדהימה!!!@}

היתה לי הרגשה שהקטנה הרביצה לגדולה.
שאלתי את הגדולה אם הקטנה הציקה לה.
היא התלבטה רגע, ואמרה שלא, הקטנה פשוט נפלה מהכסא. וזה נראה כאילו הרביצה לה,
אחר כך שתקה רגע ואמרה:

אמא, היה לי על כתף אחת שטן, ועל הכתף השניה מלאך.
בחרתי במלאך.
(בת 7)

[יש צורך בהסבר להבנת הרקע-
אני ובעלי דתיים חרדיים חוזרים בתשובה, ומשפחתי חילונית...
בעלי חובש כובע, ומגדל זקן ארוך. יש לו שם ארוך, בעל שתי מילים, ולכן אנו אומרים לשתי הבנות הצעירות של אחי ואחותי (בנות שנה+) "איפה דוד?" ומצביעים עליו.]

אבא שלי, אחד הנכדים, והנכדה בת שנה וחמש, יושבים בסלון, ברקע הטלויזיה.....
הקטנה מסתכלת מדי פעם על הטלויזיה. הופיע שם הרב לאו.
היא בוחנת בריכוז, מצביעה ואומרת לסבא
"דוד!"


>חן חושבת שהיא הרסה את זה לגמרי!! כי היא לוידעת לספר. אבל מקווה שזה כן יצא משעשע.....<

ליה מבקשת שאשיר לה את "דמעות של מלאכים".
והשורה השניה: "מדוע הם בוכים המלאכים?"
אחרי כמה שניות של מחשבה ליה (3) עוצרת אותי ומציעה בטון מהורהר:
אמא, אולי החברים של המלאכים חטפו להם איזה צעצוע או משהו ?

"אמא אני מתלבשת בצ'יק המהירות"
(איילה משלבת ביטויים מרוב מהירות...)

בובת הצפרדע של נועה נקרעה ואמא מרגיעה שתקנה לה חדשה.
אני לוקח אותה להראות שעוד אפשר לתקן (רק נפרם התפר).
היא: "אוי, אבל אמא אמרה שתקנה חדשה"
אני: "ומה יקרה עם זאת?"
הפרצוף החושב מראה שהיא באמת לא חשבה על זה. היא מהרהרת, ואז ניצוץ של הבנה: "תזרוק אותה לפח"
סנטימנטלית אלק.

הגדולה מחר בת 3
היום רוב היום השיר השולט בפיה היה:
"היום יום שישי.. היום יום שישי
מחר יום הולדת...."


ובאוטו בדרך הביתה היא הסבירה לנו ש" מחר בבוקר, כשאני אתעורר, אני כבר אהיה בת 3. אין מה לעשות!"

איתמר (בן 3 וקצת) עובד על פאזל של אותיות עם תמונות מראה לי את האות כ (בתמונה מופיע כלב ולידו תמונות נוספות חתול, זברה, וילון, טרקטור...)
אני: כ...
איתמר": כטרקטור
לזכותו יאמר הילד יצירתי

ינוקא חושב רגע: טה-טה... (סבתא).

(אחרי סשן יניקה מתיש, במהלכו חזרה הבקשה/הצהרה/הכרזה: "ציצי! ציצי!")

אמא: מה תעשה כשלא יהיה יותר ציצי?
ינוקא חושב רגע: טה-טה... (סבתא).

היום -
חוזר עם שקית יומולדת. בודק את התכולה:

דג שוקולד קטן בעטיפה מצויירת עם בלונים - בוחן את העטיפה ברצינות - "אה, זה בטעם בלונים!"
פותח את הוופל המצופה, שקצת נמס בקצה - "אוי, הוופל שלי מקומט!"

כשתגיעי לגיל של אבא! חמודי!!

ילד (7.5) ואמא הולכים יחד, והילד מתחיל לשחק עם אמא במשחק דמיון "נגיד שאני... ואת.... ואז אנחנו הולכים ל..."
אמא: אני לא משחקת כבר במשחקי דמיון, אני מבוגרת.
ילד: אבל עוד מעט תתחילי שוב פעם.
אמא:???
ילד: כשתגיעי לגיל של אבא!

(בנזוגי גדול ממני ב-4 שנים, אז לילד יש עוד תקוה בקשר אלי)

"בואי יפתי, למה את בוכייה?- גדול....



"לא!!! אבא!!! זה לא לחם, זה מצה!!!" - מה שנקרא ביעור חמץ מעמיק.......- הצלחתם!

D-:

מזכיר לי את הבן שלנו בפסח... (היה אז בן 3)

שבועות שלמים שומע איך בפסח לא אוכלים לחם, חמץ ושות'. שבפסח אוכלים מצות. מתרגש עד הגג כשמגיעות חבילות המצות הביתה.

ליל הסדר - כולם יושבים לשולחן, מגיע הרגע אחרי נטילת ידיים -
בעלי מברך בהטעמה - "המוציא לחם מן הארץ"
והבן מזדעק מיד -
"לא!!! אבא!!! זה לא לחם, זה מצה!!!"

במשך כל החג לא עזרו ההסברים שלנו, והוא התעקש לברך ברכה משלו -
"המוציא לחם מצה"

אוכלים טוסטים בארוחת הערב.
אמא מברכת "המוציא לחם מן הארץ".
דובון (2.3) מתקן: "תגידי המוציא טוסט מן הארץ!"

בת 2.5,

מתיישבת עם שרפרף ליד כסא גבוה יותר
ועושה עם הידיים תנועות חליבה נמרצות
"אמא, תראי אני מנפחת את הפרה"

משחקת עם הבובה
מנשקת ואומרת לה
"בואי יפתי, למה את בוכייה?
רוצה לינאוק?"

בטיול היום פגשנו בשתיל של "ציפור גן עדן".
עדי, 2.9, שואלת מה זה?
עניתי לה שזה פרח שנקרא ציפור גן עדן.
עדי רצה, לקחה קצת רוזמרין שצמח שם ונתנה ל"ציפור" לאכול...

שיבוש לשון שהיה דיי מזמן (גיל שנתיים):

בעת טיול ערב עברנו ליד שתי נשים - אחת רצה ואחת הלכה.

מצביעה על הנשים: "אמא- היא הולכת והיא אואצת" (אואצת = רצה).

ושוב תום: (4.5)
אם מטוס נוחת במקרה בתחנת דלק כזאת של מכוניות, כי נגמר לו הדלק
ואין לו איך להמריא (יעני-מסלול קצר, 'הערת המחבר') אז איך הוא יוצא משם?

וכמה משלנו:

• יש לנו על המקרר אותיות מגנט, ואחת מהאותיות נפלה מתחת למקרר: "אמא! האותיה נעלמה!"

• מתבונן בפעם הראשונה במקל סבא, ולאחר כמה שניות פוסק נחרצות: "המטריה נשברה!"

"אבל למה אתה עושה עסקים עם אנשים כאלה?"
חבל על הזמן......

_נד נד, נד נד
אד עלה עלה ואד...
שנינו שמולים באזניים
בין הארץ לשמיים..._

והבת שלי שרה
"תנשקו לי באוזניים..."

והנה עוד משהו, ישן מאוד אבל אקטואלי תמיד...

אחת מהילדות במשפחה שמעה את סבא שלי מביע את דעתו עכל מס הכנסה.
"אמא, מי זה מס הכנסה?"
סבא: "זה השותף שלי. אני עובד והוא לוקח את הכסף"
"אבל למה אתה עושה עסקים עם אנשים כאלה?"

מיתר (7 פלוס) בשלהי וויכוח עם השכן בן ה-6 (ועוד ביום כיפור..)
שכן: אני יותר חזק ממך
מיתר: (ללא היסוס) אז מה, אני יותר חכמה ממך...

האמת? צודקת. ביג-טיים

תום (4.5) : אבא, נכון שאלוהים לא היה הראשון?
אני: אהה, בההר, .... אולי?!?!
תום: אז מי היתה אמא שלו?

ומיד לאחר שתי דקות:
תום: "נכון שלא יכול להיות האיש הראשון? וגם לא האשה הראשונה?"

(וככה הגענו לדארווין... וגם לאופציה על "בראשית ברא אלוהים" וגו'..)

היי, אני יודע מה זה, זה פסנתר אורגני".... D-: גדול!!!

בכורי (בן 6) לחברה שלי: המצאתי קסם שאני מניף את הצינור מהר מהר ולרגע אני עובר לעולם אחר ותכף תכף חוזר. זה כל כך מהר שאי אפשר לראות. (מדגים) ראית?
חברה:לא!?!?
בכורי: נו, את רואה!
מ.ש.ל

אחיו בן ה3 שואל: אמא, הגמד הזה בגוליבר, מה הוא אכל?
אני: איזה בשר אני חושבת.
בן 3: כן, אבל איזה? זה נראה בשר הכי טעים, אפילו יותר מקישואים!

מיד הזכיר לי כשהבכור היה בן 4 הודיע לי פעם שהוא אוהב לאכול חיות מבושלות וירקות חיים...

_בת הארבע מפרשנת את צום יום כיפור: "אבא צם, אז הוא רק שותה"
"לא ממי, הוא גם לא שותה"
"אז הוא רק מסתכל עלי אוכלת"..._

מעולה.....

• בת 2.7 שרה:

נד נד, נד נד
אד עלה עלה ואד...
שנינו שמולים באזניים
בין הארץ לשמיים...

• "אמא, תראי אותי, אני מגננת" (מנגנת)

בת הארבע מפרשנת את צום יום כיפור: "אבא צם, אז הוא רק שותה"

• "לא ממי, הוא גם לא שותה"
• "אז הוא רק מסתכל עלי אוכלת"...

חברה שלי, ריתמיקאית, נכנסת לגן עם אורגן לשיעור הראשון, ושואלת את הילדים אם הם יודעים מה זה. אחרי כל מיני רעיונות, איזה ילד אחד (בן 4) צועק לה: "היי, אני יודע מה זה, זה פסנתר אורגני"....

ואחד משלי: הבכור שלי, לפני 3 שנים, כשהיה בן שנתים:
הדר: אמא בן כמה סבא?
אני: בן 50
הדר: ובן כמה אבא?
אני: בן 32. ובן כמה אתה?
הדר: אני... אני בין הרים ובין סלעים

אחרי שכל בני המשפחה הלכו ממסיבת יום ההולדת שעשינו לבת הארבע, היא פונה אלי ואל בעלי ואומרת בעיינים בורקות: "תודה על היום הולדת"
(לא ממש "חוכמה", אבל מתוק וקסום...)

בס"ד
אה, גם הסיפור שלי על נועה, והיא בת 6... ועל אבא שלי- סבא שלה, ועל הבן שלי, מענדי (Mendy) בן חודשיים...

הסיטואצי'ה- שבת, אחרי ארוחת צהריים, יושבים ומשחקים הנכדים, הסבא והסבתא.... (ואני.)

סבא: נו, נועה, אז למי מענדי דומה? ....
נועה: לך!
סבא: מה, באמת ??
נועה: כן!! כי גם לו יש קרחת!!

נועה (כמעט 3) מתלהבת אחרי ביקור של האחיניות מאמריקה ומתחילה לדבר בפסאודו אנגלית. זה נשמע בערך כך:
נועה: ברר אגלבר בק
אני: was it fun to have them here?
נועה: בלק אממבלרר
אני: you are so sweet
נועה: קלמממ ברררממ
אני: I love you!
נועה: לא, אבא! באנגלית!!

האחיינית (בת ארבע) מביטה בי בסקרנות מאכילה את נהר (לא בצניעות רבה מדי, בעוונותיי) היא עצמה אכלה תמ"ל וגם אחותה התינוקת וכנראה לא ראתה תינוק יונק.

היא "איפה הבקבוק שלה?"
אני "היא לא צריכה בקבוק, היא אוכלת ככה."
היא פוערת עיניים ענקיות "מה, יש שם חלב?"
אני "כן, רוצה לראות?"
היא מהנהנת בעניין רב
אני משפריצה...
היא "וואו! אני רוצה גם!" (קיבלה סיבוב השפרצות, נו מה? )

אח"כ היא מתרוצצת ברחבי הבית וטופחת לעצמה על החזה ומספרת בהתרגשות עצומה לכל מי שבסביבה: "ראית??? היא אוכלת מפה!!!"
אחרי שההתלהבות שלה שככה היא שוב נעמדה מולי ואמרה בטון ידעני "גם בטבע יש חיות שאוכלות מבקבוק." כשהבעתי את תמיהתי היא ספרה לי על העגלים שהיא ראתה בטיול לרפת.
אכן.
גם בטבע.

בס"ד
אני יושבת כבר כמה ימים ונזכרת בכל מני של ילדים של אחרים.. (קצת ארוך, אבל שווה לדעתי!)
אז ככה- מענדי (4) ויוסף (כמעט 3) - (ילדים של חברה)
הסיטואצי'ה -אני מניקה את מענדי שלי (כמעט חודשיים), באופן צנוע, ומכוסה, ויוסף מבקש לראות איך מענדי תינוקי אוכל...
אני-אבל זה לא צנוע.
שתיקה......
יוסף- מענדי תינוקי תנוח? (tanuach)
אני-??
יוסף-מענדי תנוח, נכון?
אני-?????
ואז מענדי הגדול מסביר-
הוא אומר שמענדי צנוח! (tsanuach)

(למי שלא הבין... מענדי צנוע )

מענדי ויוסף לקראת שבת מתלבשים, ואז מענדי (אז בן 3) שואל-
"איפה הבגביים שלי? אני רוצה ללבוש ללים!!" (הכוונה לגרביים ונעליים, אם לא ברור...)

כשיוסף הי'ה בערך בן שנה וחצי, שמרתי עליו לאיזו תקופה, כל יום, ואמרנו את 12 הפסוקים (הסבר ארוך מדי לכאן), ואחד הפסוקים הוא-
"בכל דור ודור חייב אדם לראות את עצמו כאילו הוא יצא ממצרים"
אז יוסף מכריז-
"בכל בור בבור חייב........"

אחיינית שלי , לפני כמה שנים, (לא זוכרת בת כמה) ראתה רוכבי אופנים בזמן נסיעתם באוטו, והכריזה-
"אמא תראי! רכבנים!!"

ואחת שלי....
אמא שלי סיפרה שכשהייתי קטנה לקחו אותי לעשות אבחון דידאקטי, והיא סיפרה לכוווווולם (הפולני'ה!) שאני מאוד מחוננת!!! ובתגובה, אני- מוחה בקול נעלב- "אני לא מחוננת! אני מחונכת!!"

שנייה לפני שעולים על המטוס להודו, ושנייה אחרי שהאתר הופך שוב פעיל,
פנינות מפי הגורה (כמעט בת שנתיים):

נוסעים באוטו ולאחרונה גילתה את נפלאות החלון:
"אמא, תדליקי לי את הרוח......."

יושבת על הסיר ומתאמצת לעשות קקי. אני מנסה להסביר לה שלא צריך ללחוץ ואומרת לה כמו תמיד:
"בואי נעשה ששששששששששש..... והקקי יצא לבד"
<יוצאת "סיירת שרה'לה".....>
הגורה, במבט מסביר ומחנך - "אמא, אני רוצה להתאמץ!"

שנה טובה לכולנו!!!!!

אחרי הפעם המליון של ספר הג'ונגל:
נועה (2.5): אני באנה
סתיו (6): ואיפה את גרה?
נועה: שם, רחוק רחוק... בטלויזיה.

ילדה בת 7 באירוח משפחתי, ודודה מראיינת אותה. מה היא עושה, איך בבית ספר, וכו' וכו'.
לילדה מתחיל להימאס.
הדודה: 'אז איפה יותר טוב, בגן או בבית ספר?'
הילדה: 'יותר טוב בְּ........... בַּבּית !'
הדודה חושבת שהילדה לא הבינה: 'כן, אבל לאן את יותר אוהבת ללכת?'
הילדה, בנוק אאוט: 'לעזריאלי !'

היינו בליפתא, בירושלים, ואני אומרת לבני- "אנחנו הולכים בניקבה"
והוא חושב ומיד עונה- "כן, כי האור נכבה".

אצל ההורים, גיסי הביא גלידה לבנו. בני מסתכל עליו ואומר- "נכון עוד מעט אמא תלך וסבתא תביא לי גם גלידה?"

_כששרנו איתו "מה נשתנה"
התכוונת אולי ל"מה משטרה" הידוע יותר במחוזותנו?_
אהה, חשבתי שזו חכמה פרטית של האחיינית שלי

(חוכמות של מלחמה)

גמדון: "אנחנו שורפים את לבנון?"
אמא: "לא"
גמדון: "אז למה ברדיו אמרו שלבנון רוצה הפסקת אש?"

כששרנו איתו "מה נשתנה"

התכוונת אולי ל"מה משטרה" הידוע יותר במחוזותנו?

דובון (שנתיים) משחק בביצים מפלסטיק ופתאום מבקש מאמא לשיר "כושי כלב קט".
אמא מצייתת וכשמגיעים לשורה "לשמור על ביתי" דובון מצטרף באושר תוך שהוא מנופף בביצים: "לשמור על ביצים! לשמור על חצרים!"
ועוד שיבוש של שיר - בפסח (הוא היה בן שנה ו-8) כששרנו איתו "מה נשתנה" דובון התחיל לשאוג כמו אריה - תמיד באותו מקום. לא הבנו למה, עד שסבתא קלטה: "שבכל הלילות אנו אוכלים ש אר יה רקות".

בת ארבע וחצי מסניפה את בית השחי של אמא שלה "
"אמא יש אני אוהבת להריח אותך בבית שחי"
??
"יש לך ריח טעים!!!!!"

(געגועי ציצי של גמולה ותיקה)

יושבים על הים.
יותם (שנתיים) מבקש מאמא שלו מיץ תפוחים וליה (3) אומרת לו:
"אז כשתבוא המורה של האוכל, תבקש ממנה מיץ"