הי,
א. ברור שלא מתאים להגיד כל דבר לכל אדם.
למשל, לתת לדמות ששונאת דתיים לומר לאדם דתי: "דוס מגעיל". או להגיד לילד שלך "אתה ילד רע ואני מצטער שילדתי אותך" זה לא חכם, לא אנושי, ולסיכום - פשוט לא...
ב. זה עובד ולא גורם נזק
כשברור שדמות אומרת את זה - ושזה לא משהו שאתה
כאדם שלם באמת מאמין בו ומגבה אותו.
לאדם שלם יש מודעות לכך שיש דמויות הפוכות מהדמות הגזענית (למשל), ושאולי ישנה בו גם דמות שנמשכת לדתיות ומעריכה אותה (הדתי שבפנים?).
אדם שלם זוכר גם שהוא קיים מעל, מתחת ומעבר לדמויות שלו ושלא חשוב מיהי הדמות (ואם היא נחשבת מקובלת חברתית ו"אופנתית" או לא) - אין אף דמות שמחזיקה באמת המוחלטת.
זו תמיד זווית ראייה. ותמיד יש אחרות.
אם משתפים כמה אנשים בסביבה ברעיון של הדמויות, מסבירים היטב שזה שדמות מסויימת אומרת משהו לא אומר שאנו מאמינים בזה ומזדהים איתה - אז ניתן לשתף גם בדמויות מהסוג הלא מקובל חברתית/הלא אופנתי/האפל/המזעזע. ואז יש לזה השפעה מרפאת - כי מפסיקים להסתיר מעצמנו ומאחרים דמויות שחושבות ומרגישות ורוצות לעשות את
מה שאסור על כל גווניו.
מובן שחשוב לבחור בקפידה את מי לשתף - מטעמים מעשיים וכדי לא לגרום נזק לעצמנו ולאחרים:
- נזק לזולת יכול להיגרם למשל, כפי שראינו למעלה, אם נגיד משהו פוגע בצורה נטולת הקשר ושלא מתוך אכפתיות בסיסית לזולת הנדון.
- נזק לעצמי יכול להיגרם, למשל, אם התגובה כלפי הדמות שמבטאת את עצמה תהיה קשה.
בקיצור - צריך הכשרת קרקע מסויימת.
כשזה קורה - זה פתח נפלא לתקשורת מפני שאז אשה (למשל) יכולה לומר לאהובה: "יש בי דמות שמתחשק לה להרביץ לך מכות רצח" ולאפשר לה לדבר - אולם ההקשר הוא שיפור של התקשורת והזוגיות: ברור לבני הזוג שהמטרה שלשמה נותנים לדמות להשתלח היא להגיע
לאי-הזדהות איתה ויחד עם זה לקבל אותה כחלק לגיטימי.
אז מה שחשוב זה לא רק שזה שיש דמות שרוצה להרביץ לא אומר שבאמת נרביץ.
מה שחשוב יותר מבחינת ההתפתחות שלנו כבני אדם הוא להודות בכך שיש דמות שרוצה להרביץ וזה בסדר, לקבל אותה וללמוד
לא להזדהות איתה. לזכור שזו דמות אחת מיני רבות. התחושות והדעות שלה הן לא האמת היחידה.
כך אפשר מצד אחד לא לחיות בהכחשה והדחקה ומצד שני לא להזדהות עם אף דמות/זווית ראייה/תחושה/מחשבה/רגש...
ואפשר גם לכתוב דמויות, לרקוד דמויות, לצייר דמויות, לנהל איתן שיחות...
אימון לכל החיים, פלוס מינוס.
וכתמיד - אי אפשר להגיד הכל, לתת ביטוי לכל הדקויות שבזה ולכן אני חשה צורך להזהיר מהתייחסות לא זהירה/אחראית כלפי אחרים וכלפי עצמנו.
ויש לי דמות שכל כך נהנתה ממה שסיפרת, פשוט אלון.
"אסור?!" היא אומרת החיה הרעה האהובה הזו, "שמישהו יגיד לי שאסור להגיד משהו?! בורגנים עלובים, יצורים פתטיים [היא מתחממת...]"
ואחרת, שלא רוצה שמישהו יפגע, דואגת "שמא יש כאן אנשים שעלולים להפגע מאוד מהרעיון של קריעת תנ"ך."
ויש מישהו ביקורתי שאומר "עם כל הכבוד, קשה לי להאמין שזה אלבום ששווה להקשיב לו. קריעת דפים - נו באמת."
ואני כרגע? מקשיבה להם בעניין משועשע ומלא-חיבה. אני נהנית מהאנרגיה השונה שמביאה כל דמות, מהאופי הקיצוני של כל אחת...
חושפת אותן מעט לעיניכם הטובות - ולא מזדהה לגמרי עם אף אחת מהן.