על ידי איש_פשוט* » 19 ספטמבר 2010, 14:34
בקשר למה שכתבה "ביתית" - בכל זאת יש לדייק :לא התכוונתי שעשייה וייצור הם הדברים הכי חשובים בחיים.שני הדברים חשובים: גם עשייה וגם לימוד.אין מה לזלזל בלימודים.מה שהתכוונתי לאמר הוא : שיש לאדם גפיים ש"מבינות" .לכן אומרים את המונח: "תבונת כפיים" .עד גיל 9 או עשר אפשר להתרכז בהרבה עשייה ואת השכל להעשיר יותר על ידי דיבור רהוט ,נכון,לא סותר את עצמו, ליד הילדים. על ידי סוג דיבור כזה ,אבל לא באופן מלאכותי ומעושה, אלא שההורה עצמו מעשיר את השפה של עצמו ליד הילד - ובכן, על ידי דיבור נכון כזה השכל של הילד מתפתח מאיילוו.נוצרים במוחו הקשרים הלוגיים הנידרשים בלי התערבות של לימוד ישיר.כמובן שעד הגיל הזה אפשר ללמד הרבה דברים באופן של משלים,סיפורים וכיוצא בזה.
בגיל שאחרי זה אפשר כבר ללמד באופן ישיר ,אפילו אינטלקטואלי, ובתנאי שראשית : הוא יוצא מהלב.כלאמר המלמד מתעניין בנושא אותו הוא מלמד וככל האפשר ללמד בצורה שאפשר יהיה להשתמש גם בגפיים יחד עם הראש. למשל, אם מלמדים את האות פ' ,לדוגמא, מראים,מציירים, בעזרת תנועת היד באויר את האות והילד יכול לחזור אחר התנועה,או לבצע אותה יחד עם המלמד.זאת דוגמא טובה ללימוד האותיות המופשטות באופן לא מופשט.
אפשר גם,כשעוברים לכתיבת האותיות על הנייר,לכתוב כל אות ולהפוך אותה לציור ממשי.למשל ד' ,של כתב היד (כדאי להתחיל עם כתב היד ולא עם אותיות הדפוס הנוקשות) ,אפשר להפוך אותה לדג,כלאמר להמשיך ולצייר אותה כדג.וכך,באופן תת-הכרתי,הילד מבין שהאותיות נוצרו מכתב ציורים קדום.כי המילה דג מתחיל ב ד' שפעם ציירו אותה באמת כדג.אפשר להמציא באופן חופשי לכל אות שלומדים ציור מתאים של עצם המתחיל באותה אות.
מכל זה מובן שכל מה שהתכוונתי להגיד הוא שיש שלבים בחיי הילד.בגיל הרך יותר עושים ומדברים רהוט,בגיל מבוגר יותר משתדלים שהלימוד האינטלקטואלי יהיה כמה שיותר בתנועה.
אבל בשום פנים ואופן לא התכוונתי שיש לוותר על הלימוד לטובת עשייה בלבד.
בקשר למה שכתבה "ביתית" - בכל זאת יש לדייק :לא התכוונתי שעשייה וייצור הם הדברים הכי חשובים בחיים.שני הדברים חשובים: גם עשייה וגם לימוד.אין מה לזלזל בלימודים.מה שהתכוונתי לאמר הוא : שיש לאדם גפיים ש"מבינות" .לכן אומרים את המונח: "תבונת כפיים" .עד גיל 9 או עשר אפשר להתרכז בהרבה עשייה ואת השכל להעשיר יותר על ידי דיבור רהוט ,נכון,לא סותר את עצמו, ליד הילדים. על ידי סוג דיבור כזה ,אבל לא באופן מלאכותי ומעושה, אלא שההורה עצמו מעשיר את השפה של עצמו ליד הילד - ובכן, על ידי דיבור נכון כזה השכל של הילד מתפתח מאיילוו.נוצרים במוחו הקשרים הלוגיים הנידרשים בלי התערבות של לימוד ישיר.כמובן שעד הגיל הזה אפשר ללמד הרבה דברים באופן של משלים,סיפורים וכיוצא בזה.
בגיל שאחרי זה אפשר כבר ללמד באופן ישיר ,אפילו אינטלקטואלי, ובתנאי שראשית : הוא יוצא מהלב.כלאמר המלמד מתעניין בנושא אותו הוא מלמד וככל האפשר ללמד בצורה שאפשר יהיה להשתמש גם בגפיים יחד עם הראש. למשל, אם מלמדים את האות פ' ,לדוגמא, מראים,מציירים, בעזרת תנועת היד באויר את האות והילד יכול לחזור אחר התנועה,או לבצע אותה יחד עם המלמד.זאת דוגמא טובה ללימוד האותיות המופשטות באופן לא מופשט.
אפשר גם,כשעוברים לכתיבת האותיות על הנייר,לכתוב כל אות ולהפוך אותה לציור ממשי.למשל ד' ,של כתב היד (כדאי להתחיל עם כתב היד ולא עם אותיות הדפוס הנוקשות) ,אפשר להפוך אותה לדג,כלאמר להמשיך ולצייר אותה כדג.וכך,באופן תת-הכרתי,הילד מבין שהאותיות נוצרו מכתב ציורים קדום.כי המילה דג מתחיל ב ד' שפעם ציירו אותה באמת כדג.אפשר להמציא באופן חופשי לכל אות שלומדים ציור מתאים של עצם המתחיל באותה אות.
מכל זה מובן שכל מה שהתכוונתי להגיד הוא שיש שלבים בחיי הילד.בגיל הרך יותר עושים ומדברים רהוט,בגיל מבוגר יותר משתדלים שהלימוד האינטלקטואלי יהיה כמה שיותר בתנועה.
אבל בשום פנים ואופן לא התכוונתי שיש לוותר על הלימוד לטובת עשייה בלבד.