איך את מרגישה עכשיו ? האם הצלחת להצליח באופן כלשהו כך שאת כבר לא מרגישה כשלון ?

כן...
אז קודם כל אני אתן לך קצת שיעורי בית (-:
אני רוצה שתסתובבי בבית ותסקרי את התמונות, פסלים, סימבולים שיש לך בבית....
דבר שני תבדקי האם נכנס מספיק אור הביתה. מספיק אור זה שיש מקומות בבית עם שמש ישירה.
דבר שלישי - תספרי לי על הצבעים ששולטים בסלון שלך ובחדר השינה שלך...

פאנגשוויסיטים זה מהמילה "פאנג שוויי" ?
בשמחה

רוצה קצת טיפים פאנגשוויסיטים?

כל כך הרבה רוצה לומר לך.
אבל יודעת שכשנצאת שם אף מילה לא עוזרת.
יש לך את כל התשובות.
ואם אפשר לחבק מכאן - בואי נתחבק.
כי נשימה וחום : קבלה
זו התשובה.

את קרובה ליומהולדת? יום ההולדת שלי חל עשרה ימים לפני ראש השנה.
סליחות, חשבונות נפש, השלכה ושחרור של דברים שהצטברו והתחדשות ייתכן.

כרגע המצב נראה יחסית יותר טוב. מצליחה לראות את האור בקצה המנהרה.

ממליצה מאוד מאוד על "לימודי ימימה", אותי זה ממש מוציא מנסיונות עצמיים כאלה לדכא אותי, והכניס הרבה אור ושימחה לחיי
מעניין שגם אני חשבתי על זה בימים האחרונים, כי אני מרגישה פתאום תקועה. כאילו הכל תקוע ולא מתקדם.
מי מה תודה.
נמרה? מרגישה כרגע כמו חתלתולה

_בימים האחרונים אני מרגישה שאופפת אותי הרגשה פנימית
אבל היא נכונה_

אני לא מתווכחת איתך שאכן כך את מרגישה. אבל רגשות משתנים, וכשאנו מרגישים אחרת, אותם דברים נראים אחרת (משקפיים ורודים- משקפיים שחורים).
את יודעת מה עזר לך בעבר, כשהרגשת פחות טוב?
לי עוזר להתעמל, לטייל בטבע, לסדר ולנקות את הבית.
לך אולי יש רשימה משלך, ואם אין, אז תנסי לחשוב על רשימה כזו.
וכדאי להקשיב ל חני בונה, ואפילו ללכת אליה לטיפול.

אני בקלות יכולה להרגיש בדיוק ככה והיו לי תקופות כאלה, אבל מאז שאני אמא, טובה יותר או פחות אני חושבת שאיך אפשר להגיד שאת מגדלת ילדים ולא עשית כלום
זו בריאה, ונתינה אינסופית. מעבר לזה אני יכולה להגיד שמחשבות כאלה מתחילות איפושהוא ואז יש להן נטיה לגדול (רגשית) ולהתפתח לכיוונים יותר ויותר מדכאים,
לא קמת בגלל המחשבות הכבדות האלה, אז מה שאת צריכה עכשיו זה חיבוק ועזרה ואהבה ולא עוד הלקאה.
ממליצה מאוד מאוד על "לימודי ימימה", אותי זה ממש מוציא מנסיונות עצמיים כאלה לדכא אותי, והכניס הרבה אור ושימחה לחיי.

הדברים הטובים שאני עושה לעצמי

כבר מזמן אני קוראת אותך ועוד אף פעם לא הגבתי, אבל עכשיו לנוכח ההפתעה שתקפה אותי כשראיתי שאת היא פותחת הדף לא יכולתי להתאפק.
את נמרה חזקה וגיבורה! הכוחות שלך שימשו לי השראה לעתים, ברגעים של פחד או תחושת שיתוק. אבל גם נמרות צריכות לנוח ולפעמים הדרך שלנו לקבל מנוחה היא רק בסוג של מצב חירום. מותר לנוח, טוב לנוח, קחי הפסקה קטנה. אני יודעת שמאמהות אין הפסקה של ממש אבל אפשר לצמצם מטלות.
בנתיים ו @}

אם אמות עכשיו אף אחד לא ירגיש בחסרוני
הילדים שלך ירגישו, כל אמא חיה(אמא בדיכאון, אמא מרביצה, אמא מזניחה) עדיפה על אמא מתה. אני בטוחה שאת אמא טובה, פשוט את רק בן אדם עם כל החולשות אנושיות לגמרי.
הדיכאון יעבור, למראות שקשה לך לאמין בזה. הייתי שם ויודעת את ההרגשה. דברי עם אנשים קרובים, תכריחי את עצמך לשתות ולאכול, תנוחי, תקחי עזרה ואל תהיה לבד.

אוי חמודה.
אין לי הרבה מה להגיד, אני חייבת לעוף מפה, ויש פה אנשים שיעודדו אותך יותר טוב ממני, אבל:

את לא כישלון. את מדוכאת.
יש לך איזה גל של דיכאון. אולי קטן, אולי קטן פחות...
בגלל שאת מדוכאת את מרגישה כך.

תקשיבי למילים החמות שיבואו אחרי, ותזכרי, תזכרי, גם אם את לא מסוגלת להאמין בזה וגם אם את לא מסוגלת לדמיין את זה, תזכרי שהמצב-רוח הנוכחי מגביל את הראייה שלך. מעבר לו מחכים לך החיים שלך ומחכה לך את,
אשה הרבה יותר טובה ממה שנדמה לך כרגע.
על כל חסרונותיה הנפלאים.
אם את לא מאמינה - תגידי לעצמך "אני לא מאמינה כרגע שאני בעלת ערך ושהחיים שלי שווים משהו, אבל מתישהו אני כן אצליח לראות את זה".
"כרגע החיים שלי נראים כמו שחור אחד גדול, אבל האור קיים שם, בלתי שביר, ומתישהו אני אוכל סוף סוף לחוש אותו"
כי מתישהו, את תראי.

(הייתי שם. לא בדיכאון, אבל בתקופה של חיים שחורים ושל עייפות אינסופיץ ושל גוף שמרגיש מת. ובחוסר אמון טוטאלי שאני יום אחד אצליח להבריא. אבל הבראתי. והיום אני שוב רואה צבעים).

מקשיבה.

הי אנהאטה, אין לי פתרונות, רק לומר שאני מרגישה מאד דומה, בת 37, ועוד לא מרגישה שיש לי נתיב בעולם הזה, בחודש האחרון מרגישה שבר גדול עם עצמי, תחושה פנימית של יאוש, וחוסר מוצא. אני מתחילה ללמוד משהו באוקטובר, לא בטוחה שזה הדבר בשבילי, אבל כל כך מקווה שכן... בינתיים כבר יש בי חשדות וחוסר אמון בנוגע ללימודים ושוב מרגישה איך הכל נהרס עוד לפני שמתחיל. מאחלת לשתינו התעצמות ואמונה בעצמנו ובעולם. אני אמשיך לבקר פה ..

בימים האחרונים אני מרגישה שאופפת אותי הרגשה פנימית
אבל היא נכונה

מרגישה שאני כישלון. כל חיי עוברים עליי ללא עשיה פרודוקטיבית.
בלי שעשיתי כלום כמעט בחיי
החיים עוברים על פניי ואני תקועה לי אי שם
בתוך ענן ערפל

אם אמות עכשיו אף אחד לא ירגיש בחסרוני.
אולי אפילו אעשה טובה לכולם. בייחוד על אלה שאני נטל על חייהם

אתמול הייתה אסיפת הורים בבית הספר של הבת הגדולה שלי.
לא הגעתי כי השניה, הקטנה, חולה ולא רציתי להשאיר אותה לבד

סתם אני משקרת לעצמי.
לא הגעתי כי הייתי עייפה. עייפה מהחיים. לא יכולתי להרים את עצמי וללכת ואיכזבתי את הבת שלי.
והילדה חולה באשמתי, כי אני ממשיכה לעשן בלי להתחשב.

התחלתי לפני כמה ימים שוב לקחת טיפות "עידוד" של צפריר.
וגם כדורים של בי 12 אולי זה יעזור
בינתיים לא.