על ידי ירח_לבן* » 01 אוקטובר 2007, 10:02
מוזר לי ההגיון, שלפיו כדי למנוע מתינוק פגיעה רגשית קשה בגיל שנתיים, מקדימים את הפגיעה הרגשית הקשה לגיל צעיר יותר.
בשמת, ברור שזה מוזר לך כשאת משתמשת במונחים כמו פגיעה רגשית וכשהנחת היסוד שלך ששליחת הילד לגן מהווה פגיעה כזו.
ובכז, אסביר את ההגיון שלי בעניין. הבת שלי גדלה עד עכשו במעין ואקום חברתי. אין לה אחים, אין לי כמעט חברות עם ילדים בגילה, אין לה בני דודים...היא מוקפת באמאבא, בסבאסבתא וגם סבים וסבתות רבות ודודות, בקיצור, חבורה של מבוגרים המכרכרים סביבה וקופצים לדום לכל משאלה שעוד לא עלתה על שפתיה.
לכן אני כן חושבת שאם המעבר היה יותר הדרגתי, כלומר היתה מגיל יותר צעיר במסגרות (כלשהן, המותאמות לצרכיה ולצרכי אמה) המאפשרות לה קצת יותר מגע עם חברת ילדים אני חושבת שזה היה עוזר.
ילד שבוכה כשהוא נפרד בבוקר, טוב לו?__איך את היית מתארת את חוויית הילד בפרידה כזו?
מן הסתם לא טוב לו באותו רגע אבל זה לא אומר כלום על האם טוב לו בגן או לא. הבת שלי בוכה ברגע הפרידה ממני, אבל לפני כן, היא מתלבשת בשמחה בבקר, מתלהבת ומדברת על ההליכה לגן, נכנסת לאוטו בשמחה, נכנסת בשמחה לגן וכו' (והיא ילדה שיודעת להתקמר, לצאת מחגורת כסא הבטיחות ולצרוח 'לא רוצה לא רוצה' כשלא טוב לה). זה לא שחור ולבן, יש אמביוולנטיות בעניין. היא רוצה ללכת לגן, גם טוב לה שם, אבל גם קשה לה שם וגם היא רוצה שאמא תהיה איתה שם.
אצל ילד בכי הוא לרוב סימן למצוקה.)
ממש ממש לא מסכימה. לא חושבת שצריך להתעלם מהבכי, ובטח לחבק וכו'. אבל אם בכי הוא סימן רק למצוקה, אז הבת שלי במצוקה מאד מאד מאד גדולה כשאני לא נותנת לה עוד קוביית שוקולד וכו'.
בכי הוא עוד דרך לתקשורת. הוא יכול להביע מצוקה, אומללות, אימה וחרדה, הוא יכול להביע מחאה, כעס, תסכול, אכזבה, הוא יכול להביע עייפות, פריקה של מתח ועוד הרבה דברים.
ילד שלא בוכה אף פעם הוא לא ילד מאושר. הוא ילד שהעבירו לו מסר שאבא ואמא מאד מבוהלים/חרדים כשהוא בוכה ולא יכולים לעמוד בזה.
[u]מוזר לי ההגיון, שלפיו כדי למנוע מתינוק פגיעה רגשית קשה בגיל שנתיים, מקדימים את הפגיעה הרגשית הקשה לגיל צעיר יותר.[/u]
בשמת, ברור שזה מוזר לך כשאת משתמשת במונחים כמו פגיעה רגשית וכשהנחת היסוד שלך ששליחת הילד לגן מהווה פגיעה כזו.
ובכז, אסביר את ההגיון שלי בעניין. הבת שלי גדלה עד עכשו במעין ואקום חברתי. אין לה אחים, אין לי כמעט חברות עם ילדים בגילה, אין לה בני דודים...היא מוקפת באמאבא, בסבאסבתא וגם סבים וסבתות רבות ודודות, בקיצור, חבורה של מבוגרים המכרכרים סביבה וקופצים לדום לכל משאלה שעוד לא עלתה על שפתיה.
לכן אני כן חושבת שאם המעבר היה יותר [u]הדרגתי[/u], כלומר היתה מגיל יותר צעיר במסגרות (כלשהן, המותאמות לצרכיה ולצרכי אמה) המאפשרות לה קצת יותר מגע עם חברת ילדים אני חושבת שזה היה עוזר.
[u]ילד שבוכה כשהוא נפרד בבוקר, טוב לו?__איך את היית מתארת את חוויית הילד בפרידה כזו?[/u]
מן הסתם לא טוב לו באותו רגע אבל זה לא אומר כלום על האם טוב לו בגן או לא. הבת שלי בוכה ברגע הפרידה ממני, אבל לפני כן, היא מתלבשת בשמחה בבקר, מתלהבת ומדברת על ההליכה לגן, נכנסת לאוטו בשמחה, נכנסת בשמחה לגן וכו' (והיא ילדה שיודעת להתקמר, לצאת מחגורת כסא הבטיחות ולצרוח 'לא רוצה לא רוצה' כשלא טוב לה). זה לא שחור ולבן, יש אמביוולנטיות בעניין. היא רוצה ללכת לגן, גם טוב לה שם, אבל גם קשה לה שם וגם היא רוצה שאמא תהיה איתה שם.
[u]אצל ילד בכי הוא לרוב סימן למצוקה.)[/u]
ממש ממש לא מסכימה. לא חושבת שצריך להתעלם מהבכי, ובטח לחבק וכו'. אבל אם בכי הוא סימן רק למצוקה, אז הבת שלי במצוקה מאד מאד מאד גדולה כשאני לא נותנת לה עוד קוביית שוקולד וכו'.
בכי הוא עוד דרך לתקשורת. הוא יכול להביע מצוקה, אומללות, אימה וחרדה, הוא יכול להביע מחאה, כעס, תסכול, אכזבה, הוא יכול להביע עייפות, פריקה של מתח ועוד הרבה דברים.
ילד שלא בוכה אף פעם הוא לא ילד מאושר. הוא ילד שהעבירו לו מסר שאבא ואמא מאד מבוהלים/חרדים כשהוא בוכה ולא יכולים לעמוד בזה.