על ידי גם_כאן* » 01 מאי 2006, 20:52
שני המתים שלי כל כך שונים אחד מהשני.
את האחד, פגשתי רק אחרי מותו, הייתי החברה של אחיו, התחלנו לצאת 6 חודשים לאחר שהוא נהרג. בבית שלו כאבו, וחגגו את החיים במקביל, בכו המון, וצחקו המון, כי אי אפשר היה אחרת, כי הוא עצמו היה כזה ליצן, וכזה מצחיקן, והיה זה שתמיד עבד על אמא שלהם בכל 1 בפאריל והיא תמיד האמינה לו, כי הוא היה הרוח החיה בחבורה מופלאה של אנשים, שגם היום ממשיכים להגיע לבית הזה, שבאמת פתוח לכולם, מתי שלא יהיה, וכשישבנו, אחרי שנה לבנות לו אתר זיכרון, צחקנו מתוך הדמעות, ואמרנו שזה לא נראה כמו אתר זיכרון, כי בכל התמונות הוא צוחק, מחייך או עושה פרצופים מצחיקים למצלמה, ואיך אין אף תמונה אחת רצינית. יהי זכרו ברוך
המת השני שלי, היה חבר יקר, מדריך אהוב, ממעיט בדיבור, ומרבה במעשה, לא חולק, לא מחייך, לא משתף. כל שיחה התחילה בשתיקה, בכל פעם, מאבק להוציא ממנו מילה, לקבל ממנו יותר ממשפט או שניים, אבל כשאלה יצאו - הם תמיד היו המדוייקים ביותר, הנכונים ביותר, החכמים ביותר. הוא זה שתמיד היה שם, בלי לומר מילה היה מחבק ומחזק. רק הנוכחות שלו הייתה מספיקה כדי להרגיע את כולם, "ליישר את כולם" כמו שהוא נהג להגיד. המשפחה שלו, אמא ואבא, סבא וסבתא, שלושה אחים, שתי אחיות - התרסקו באותו היום. התרסקו ולא קמו. השבעה שלהם נמשכת כבר 11 שנה.
אהובים יקרים שלי. אתם חסרים בכל רגע, בכל דקה, בכל אירוע, בכל שמחה, בכל עצב, כל הזמן.
שני המתים שלי כל כך שונים אחד מהשני.
את האחד, פגשתי רק אחרי מותו, הייתי החברה של אחיו, התחלנו לצאת 6 חודשים לאחר שהוא נהרג. בבית שלו כאבו, וחגגו את החיים במקביל, בכו המון, וצחקו המון, כי אי אפשר היה אחרת, כי הוא עצמו היה כזה ליצן, וכזה מצחיקן, והיה זה שתמיד עבד על אמא שלהם בכל 1 בפאריל והיא תמיד האמינה לו, כי הוא היה הרוח החיה בחבורה מופלאה של אנשים, שגם היום ממשיכים להגיע לבית הזה, שבאמת פתוח לכולם, מתי שלא יהיה, וכשישבנו, אחרי שנה לבנות לו אתר זיכרון, צחקנו מתוך הדמעות, ואמרנו שזה לא נראה כמו אתר זיכרון, כי בכל התמונות הוא צוחק, מחייך או עושה פרצופים מצחיקים למצלמה, ואיך אין אף תמונה אחת רצינית. יהי זכרו ברוך
המת השני שלי, היה חבר יקר, מדריך אהוב, ממעיט בדיבור, ומרבה במעשה, לא חולק, לא מחייך, לא משתף. כל שיחה התחילה בשתיקה, בכל פעם, מאבק להוציא ממנו מילה, לקבל ממנו יותר ממשפט או שניים, אבל כשאלה יצאו - הם תמיד היו המדוייקים ביותר, הנכונים ביותר, החכמים ביותר. הוא זה שתמיד היה שם, בלי לומר מילה היה מחבק ומחזק. רק הנוכחות שלו הייתה מספיקה כדי להרגיע את כולם, "ליישר את כולם" כמו שהוא נהג להגיד. המשפחה שלו, אמא ואבא, סבא וסבתא, שלושה אחים, שתי אחיות - התרסקו באותו היום. התרסקו ולא קמו. השבעה שלהם נמשכת כבר 11 שנה.
אהובים יקרים שלי. אתם חסרים בכל רגע, בכל דקה, בכל אירוע, בכל שמחה, בכל עצב, כל הזמן.