על ידי אמא_של_מויה* » 15 נובמבר 2007, 11:59
מצוטט מהבלוג שלי, כי רציתי לחללוק גם פה:
מאז שאימצנו את כלבתנו הגדולה והאהובה, אנחנו יוצאים יותר מהבית,נושמים יותר אוויר, מטיילים בישוב שלנו וגם מחוצה לו, ואף פעם לא בלעדיה. הרי כבר אמרתי שרק טוב יצא מנוכחותה.
השבוע יצאנו לליפתא, מקום בטבע אבל במתחם העירוני, קל"ב. העמסנו מנשא לנסיכה, העמסנו ילד-נינג`ה, את עצמנו ואת מלכת החיות על הרכב וקיווינו לטוב, המקום קצת נושא שמועות של מקום מפחיד: עבריינים, מסוממים, תמהוניים. בכל זאת לא רציתי לוותר, כי היינו בעבר והיה מעניין ומהנה. הייתי די רגועה כי באנו חמושים: כלבה גדולה ונאמנה ופלאפונים.
התחלנו במסלול, קצת קשה למי שלא מטייל הרבה בשטח "פראי" , במיוחד עם מנשא, תיק גב, ואולי חששות. אבל הבכור נהנה אף כי בהתחלה קיטר שהוא לא רוצה לבוא.
כשהתקרבנו למעיין, סימן לנו אדם דתי להמתין, ידענו שפלוני טובל במקווה המקומי. בתום ההמתנה הקצרה התקרבנו.
ראינו את בריכת המעיין, את תחילת הניקבה. ואת הטינופת.
פיסת טבע חלומית פשוט הפכה לטבורה של מזבלה.
היה קשה להנות מהניקבה הסמלית,מהמעין החביב, משפע הצמחיה שאמנם כעת יבשה, אבל בכל זאת צמחית בר, טבע.
האדם שפגשנו במקום, עוד אמר שעכשיו יחסית נקי.
המשכנו בדרכנו, וכל עוד עברנו בסמוך ובין בתי הכפר הנטוש שחלקו מאוכלס ע"י מחוסרי בית ו/או מתבודדים במתכוון, הטינופת הציפה אותנו ואת השבילים, משום מה זכרתי/חשבתי שאם כבר מישהו מגיע לדור בבתים היפהפיים (למרות שהם גדושי זבל רואים שהיו פעם יפים, ויכלו להיות פנינה ארכיטקטונית גם היום), הוא יהיה קצת אקולוגי, אבל קופסאות השימורים המתגוללות על תעלות המים, בקבוקי הפלסטיק, אריזות החטיפים המתעופפות בינות העצים הבהירו לי את גודל טעותי, ולא נותר לי אלא לחשוד ב"תושבים" המקומיים, כי אני יודעת שזה לא אתר תיירות מבוקש, אנשים חוששים קצת, ואולי ניכוו בזוהמה ולא חשקו לבקר שוב במקום (אנחנו מצטרפים לקבוצה הזו). אחרי שעברנו את מתחם הכפר, פגשנו את הטבע המבודד,(חוץ ממתחם צבאי חדש -מגודר ומשובצר שגם פוגם ונוגס בנוף כאילו שתיקת הטבע לא מדברת) ומאד נהנינו לצלוח את הירידה ואח"כ לעלות בדרכים חלופיות חזרה לנקודת ההתחלה.
למרות האכזבה, תחושת ההחמצה וביזוי הטבע, נהננו, ואפילו כן ממליצים למי שבאזור לקפוץ, כי אפשר ללמוד המון על מה היה פעם: בניה, חקלאות מקומית-שימוש בטרסות לגידולים מקומיים (תאנה, רימון, סברס, צמחי תבלין/מאכל), נוף בראשיתי, שימוש במים מקומיים לצרכי מחיה, ישוב שמאד מאפיין את ארץ ישראל של פעם.
וגם לראות ולהמחיש איך האדם בנפשו, באחריותו, באכזריותו ואנוכיותו הורס את מתת האל והטבע, ועוד בוכה על זה אחר כך.
מצוטט מהבלוג שלי, כי רציתי לחללוק גם פה:
מאז שאימצנו את כלבתנו הגדולה והאהובה, אנחנו יוצאים יותר מהבית,נושמים יותר אוויר, מטיילים בישוב שלנו וגם מחוצה לו, ואף פעם לא בלעדיה. הרי כבר אמרתי שרק טוב יצא מנוכחותה.
השבוע יצאנו לליפתא, מקום בטבע אבל במתחם העירוני, קל"ב. העמסנו מנשא לנסיכה, העמסנו ילד-נינג`ה, את עצמנו ואת מלכת החיות על הרכב וקיווינו לטוב, המקום קצת נושא שמועות של מקום מפחיד: עבריינים, מסוממים, תמהוניים. בכל זאת לא רציתי לוותר, כי היינו בעבר והיה מעניין ומהנה. הייתי די רגועה כי באנו חמושים: כלבה גדולה ונאמנה ופלאפונים.
התחלנו במסלול, קצת קשה למי שלא מטייל הרבה בשטח "פראי" , במיוחד עם מנשא, תיק גב, ואולי חששות. אבל הבכור נהנה אף כי בהתחלה קיטר שהוא לא רוצה לבוא.
כשהתקרבנו למעיין, סימן לנו אדם דתי להמתין, ידענו שפלוני טובל במקווה המקומי. בתום ההמתנה הקצרה התקרבנו.
ראינו את בריכת המעיין, את תחילת הניקבה. ואת הטינופת.
פיסת טבע חלומית פשוט הפכה לטבורה של מזבלה.
היה קשה להנות מהניקבה הסמלית,מהמעין החביב, משפע הצמחיה שאמנם כעת יבשה, אבל בכל זאת צמחית בר, טבע.
האדם שפגשנו במקום, עוד אמר שעכשיו יחסית נקי.
המשכנו בדרכנו, וכל עוד עברנו בסמוך ובין בתי הכפר הנטוש שחלקו מאוכלס ע"י מחוסרי בית ו/או מתבודדים במתכוון, הטינופת הציפה אותנו ואת השבילים, משום מה זכרתי/חשבתי שאם כבר מישהו מגיע לדור בבתים היפהפיים (למרות שהם גדושי זבל רואים שהיו פעם יפים, ויכלו להיות פנינה ארכיטקטונית גם היום), הוא יהיה קצת אקולוגי, אבל קופסאות השימורים המתגוללות על תעלות המים, בקבוקי הפלסטיק, אריזות החטיפים המתעופפות בינות העצים הבהירו לי את גודל טעותי, ולא נותר לי אלא לחשוד ב"תושבים" המקומיים, כי אני יודעת שזה לא אתר תיירות מבוקש, אנשים חוששים קצת, ואולי ניכוו בזוהמה ולא חשקו לבקר שוב במקום (אנחנו מצטרפים לקבוצה הזו). אחרי שעברנו את מתחם הכפר, פגשנו את הטבע המבודד,(חוץ ממתחם צבאי חדש -מגודר ומשובצר שגם פוגם ונוגס בנוף כאילו שתיקת הטבע לא מדברת) ומאד נהנינו לצלוח את הירידה ואח"כ לעלות בדרכים חלופיות חזרה לנקודת ההתחלה.
למרות האכזבה, תחושת ההחמצה וביזוי הטבע, נהננו, ואפילו כן ממליצים למי שבאזור לקפוץ, כי אפשר ללמוד המון על מה היה פעם: בניה, חקלאות מקומית-שימוש בטרסות לגידולים מקומיים (תאנה, רימון, סברס, צמחי תבלין/מאכל), נוף בראשיתי, שימוש במים מקומיים לצרכי מחיה, ישוב שמאד מאפיין את ארץ ישראל של פעם.
וגם לראות ולהמחיש איך האדם בנפשו, באחריותו, באכזריותו ואנוכיותו הורס את מתת האל והטבע, ועוד בוכה על זה אחר כך.