יונת שרון
לגבי גיטרה: בן כמה הוא? למרות שעדיף עם מורה, הרבה אנשים מתחילים לבד ומגיעים לתוצאות יפות. אם הוא יודע אנגלית, אפשר למצוא אינספור שיעורים ביוטיוב.
הוא בן שבע וחצי, לצערי לא יודע אנגלית וגם כאן טעיתי כי מגיל 3 הוא רצה ללמוד אנגלית ובעלי אמר לי שעדיף שקודם כל הוא יידע עברית כמו שצריך (כלומר לכתוב ולקרוא)
אולי אפשר גם למצוא ילד או נער שמנגן שיוכל להראות לו את הדברים הבסיסיים בחינם.
האמת היא שהוא קיבל את ההשראה מילד בחינוך ביתי שגר לילדנו ומנגן בגיטרה (שהוא אח של החבר של בני)
אנסה לשאול אותו אם מתאים לו ללמד את בני את הדברים הבסיסיים (אם כי הילד עצמו שלומד הוא בן 10 אבל אולי שווה לנסות). תודה על הרעיון.
לגבי לימוד ערבית: אולי תחפשי ערבים? במיוחד ילדים, ובמיוחד קטנים שעוד לא יודעים הרבה עברית.
לא עולה לי כרגע בראש מישהו שאני מכירה אבל אחשוב על כך.
ואחרון חביב לגבי
ומה איתך? את נחשפת לדברים שמעניינים אותך?
אז האמת היא שיש כל כך הרבה דברים שמעניינים אותי, כל כך הרבה דברים שהייתי רוצה ללמוד..
בדיוק הרגע סיימתי לקרוא את הספר "המסע" של ברנדון בייס שהתחלתי לקרוא אתמול.
העניין הוא כמה שאני שומעת ויודעת שיש כאן משפחות שאין להם כסף אני באמת לא חושבת שמישהו נמצא במקום שאנחנו נמצאים ואני אתן הסבר קצרצר:
- אנחנו חיים ממשכורת שנעה בין 5,500 ש"ח לבין 5,800 ש"ח (לדוג' באפריל יצא לנו רק 4,470 בגלל חול המועד פסח)
- אין לנו נכסים בכלל למעט הרכב שלנו שערכו הוא 12,000 ש"ח.
- אין לנו חסכונות בכלל. (בעצם יש לנו קרן השתלמות אחת ממקום עבודתו הקודם של בעלי ואפשר יהיה לפתוח את זה בעוד שלוש שנים ואז יהיה שם איזה 20,000 ש"ח)
- אין לנו עזרה כלכלית קבועה מההורים (אלא פה ושם כשנתקעים אז מלווים איזה 500 ש"ח או לדוג' בפעם האחרונה שהייתי את אמא שלי היא קנתה לבתי סנדלים.
- אנחנו בבנק הדואר כך אין באפשרותנו להיכנס למינוס. (שזה כמובן דבר נהדר והגענו אליו כי היינו לפני 3 שנים בליווי של "פעמונים" שלימדו אותנו לחיות עם מה שיש.
הבעיה היא שהם אמרו שאנחנו "חיים מהיד אל הפה" ואנחנו נמצאים במצב שאנחנו נמצאים לא כי אנחנו פזרנים אלא כי אי אפשר לחיות ממשכורת של 5,500 ש"ח)
ככל הנראה עומדים לפטר את בעלי.
בעלי לא יציב בעבודותיו ומעולם לא הביא משכורת של יותר מ-5,500 - 6,000 ש"ח בחודש.
בנוסף אני זו שאחראית על גידול הילדים, על ניקיון הבית, בישול, כביסות וכל מה שקשור.
אני זו שיודעת מה המצב בחשבון הבנק ואני זו שמגבילה אותו בכמות הסיגריות שהוא מעשן.
אני סוג של מפלצת קטנה.
לבעלי יש בעיה של לקיחת אחריות, בהרבה מובנים הוא עדיין ילד (כן אני יודעת שזו בעיה של רוב הגברים בערך)
כרגע אנחנו בטיפול זוגי (הרביעי במספר כולל שיטת אימאגו שגם בה היינו אחרי שקראנו את לבסוף מוצאים אהבה)
את הטיפול הזוגי בחלקו מממנים הוריו של בעלי (שהם "כיפה סרוגה" והם יעשו הכל כדי שיהיה בינינו שלום בית) אנחנו משלמים עבור 2 פגישות 300 ש"ח כי המטפלת הזוגית הולכת לקראתנו. עושה רושם שלא נוכל להמשיך בטיפול מבחינה כלכלית.
ואיך כל זה קשור בעצם לשאלתך
ומה איתך? את נחשפת לדברים שמעניינים אותך?
אז אני מודה שגם מהפן הכלכלי אין לי אפשרות בכלל לחשוב אפילו על לקחת קורס קטנטן
אני קוראת המון, כל מה שנופל לידיים שלי, כל מה שממליצים לי עליו.
הכל קוסם לי רוצה לעשות שינוי אבל מרגישה תקועה.
ואני גם עייפה, מאוד עייפה מכך שכל הנטל מוטל על הכתפיים שלי.
אני דואגת, כל הזמן דואגת.
לאחרונה אף חשבתי שאולי כדאי לנו לעבור לכרמיאל לסוג של פנימייה שנקראת "אור שלום" ולהיות אם ואב בית לעוד 12 ילדים מגילאי 5-12.
מבחינה כלכלית אני אוכל לתת לילדים שלי הרבה. (אני דואגת גם לעתיד, לדוג' טיפולי שיניים, יישור שיניים, בר/בת מצווה, לימודים וכו')
הם יוכלו ללכת לאיזה חוגים שהם רוצים והכל בחינם.
אבל השאלה הגדולה שלי "איזה מחיר הם ישלמו על כך?" "האם הם יפגעו מזה שאני כבר לא אהיה איתם כמו שהייתי רוצה?" (אפשר להיות שם בחינוך ביתי, אין בעיה עם זה, אבל הזמן שלי איתם יהיה הרבה יותר מוגבל אז מה שווה הכסף?)
וכמובן שיהיה ברור שזה לא רק מהפן הכלכלי אלא גם מתוך תחושת שליחות עמוקה ואמתית (זה משהו שעמדתי לעשות זמן קצר לפני שהכרתי את בעלי).
בקיצור חרגתי לגמרי.. סליחה קצת עמוסה לאחרונה..