נשמע שעשית מהלך אמיץ של בדיקה.
שמחה לשמוע שאת כאן, קרוב.
מתי את באה לבקר?
מחזקת את ידיך להקשיב לליבך הטוב.

אוקי
מעשה שהתחיל באגם הקטן ונגמר שם גם.
אז תכננו לעבור לעיר השכנה, במרץ בעודנו מקיפים את האגם ניסיתי לדרבן את בעלי היקר לפעולה - בוא נתחיל לחפש דירה בוא נודיע לבעלת הדירה הנוכחית שאנחנו עוזבים ויאללה יאללה יאללה - כזכור הוא הוציא לי את כל הרוח מהמפרשים והתחיל להגיד שעדיף לחזור לארץ וכאלה
שבוע לאחר מכן אחרי מספר ריבים כבדים ויותר מעשרים וארבע שעות של שתיקה רועמת - שוב סבבנו את האגם המדובר - מדברים ומדברים הוא טען בתוקף שמעבר לעיר השכנה זו רק רטיה שתרגיע את העינינים לזמן מה אבל לא תשפר את המצב ולכן הוא מעדיף שאני אסע לארץ ואם יהיה לי טוב שם אז הוא כבר ימצא את הדרך להצטרף - זה היה לפני חודש.
מאז אני כבר בארץ שבוע אצל ההורים שלי - לא קל - הם עברו בית והבית הזה קטן - זה מושב די מבודד ואין לי כל כך איך לצאת מפה. אבל לפחות כרגע ברור לי שלשם אני לא חוזרת. אם כל הקשיים פה יש לפחות איזה סוג של תקווה ותחושת חוזק או אולי רק פחות חוסר אונים

מה חדש עם הגן?

[u]אחרי שכבר נרשמתם ועברתם לגור במקום אחר שזה לא זה?[/u]
אבל האם זה באמת לא זה? (כתוב לי עכשיו "כבד את עצמך" במרגיעון...)

טוב שבדקת שוב את הגן. תארי לך שלא היית בודקת שוב והיית מגלה אחרי שכבר נרשמתם ועברתם לגור במקום אחר שזה לא זה?

[u]זה מתיש מאוד וגורם לתחושות קשות שאפילו אני מתביישת לכתוב[/u]

אוי, כל כך מוכר... גם לי יש ילד קניונים ( הטיפוס שזורק את עצמו על הריצפה בשאגות כשלא מקבל את מה שרוצה)

גם אם יש רגעים שבהם בא לי לקפוץ מהחלון, ועכשיו! לרוב אני מוצאת בזה משהו מאוד משעשע, שדווקא לבעלי מישהו מאוד רגוע, מאופק, סגור וקשוח נולד ילד משיגענה, שמסובב אותנו על האצבע הקטנה שלו. :-)

ואני מוצאת בזה אפילו גאווה אישית שהילד שלי יודע לטבוע, ולא מוותר, אף אחד לא שבר את רוחו הקטנה, ובמיוחד הוא דורש מאמא.

נשיקות.. @}

היי
[po]ה אינדי[/po] - שמחה שקראת ותודה על המילים

ימים מוזרים עוברים עלינו - אני חולה שבוע ומשהו בהתחלה זה היה ממש נורא - עכשיו נשאר שיעול מעצבן וכאב גרון בלילות. קטני היה שלושה ימים עם חום ועכשיו יש לו פריחה על כל הגוף - קוראים לזה פה המחלה השישית. אין לי מושג מה זה בעברית מה שכן נראה לי שהוא נהייה נורא עצבני מזה - אם הוא לא מקבל מה שהוא רוצה תכף ומיד הוא פותח בשאגות בכי שלא היו מביישות תינוק שמתנסה בשיטת חמש הדקות.... זה מתיש מאוד וגורם לתחושות קשות שאפילו אני מתביישת לכתוב - ועל מנת להוסיף קצת טוויסט לחגיגה גם בעלי חולה עכשיו - ממש כייף

נסענו היום לבדוק שוב את הגןעםההורים כפי שבעלי רצה - דיברתי אתם בטלפון לפני שבוע והם הזמינו אותי בחום לבוא לראות כמה סניפים שלהם ולהחליט - בטלפון דיברתי לא עם אותה אשה שקיבלה אותנו בגן לשיחה שבוע קודם לכן נקרא לה אשה א' בכל אופן כשהגענו היום הייתה שם אשה א' והיא די כעסה עלי מסתבר. היא שאלה בתוקפנות קלה מה עוד יש לנו לראות שלא ראינו בפעם הקודמת ולמה בכלל התקשרתי שוב וכו' וכו' - בקיצור היא הייתה מאוד לא נחמדה אני מצרפת לזה את העובדה שבעלי אחרי שהוא צפה קצת בפעילות שעשתה אחת המדריכות עם הילדים, בפעם שעברה, התרשם שהיא היתה די לאלאית לא זה ולא זה ואל תעשו ככה וגם לא ככה וכו'
אני הולכת להרדים....המשך יבוא מזכירה לעצמי לכתוב על השאלה של סאם בקשר להדבקות

קראתי היום את כל הבלוג. אני גם אמא חדשה פחות או יותר. הפיצקית בת 7.5 חודשים..הזדהיתי כלכך עם המון דברים שכתבת, בעיקר על האמהות והבדידות, למרות שאני בארץ. אני גרה בעיר של בעלי ולא מכירה פה אף אחד.המשפחה רחוקה והחברות רחוקות ולא נשואות, כך שהמכנה המשותף כבר לא חזק.. בקיצור הייתי לבד עד כדי טיפוס על קירות וזה מה שהיה לי הכי קשה כל התקופה הזאת. לאחרונה עברנו לגור במרכז העיר ודברים די השתנו כי יש לאן לטייל, יש פה גני שעשועים עם עוד אמא אחת או שתיים שאפשר לדבר איתן, בקיצור מקום שונה עם יותר אפשרויות שינה אצלי מאוד, אולי גם לך זה באמת יעזור כי זה פשוט משנה המון אם לא נגישים לשום דבר.

St. Jhon Wort=Hypericum=פרע

צמח שידוע בתכונות נוגדות דיכאון. תעשי חיפוש באינטרנט. לי זה עושה ממש טוב.

אפילו הליכה ארוכה עם העגלה (או המנשא) יכולה להיות ממש טובה אם יש לך בעיה להרשם למשהו. מזג אויר עכשיו צריך להיות סביר אפילו באיטליה! אפשר גם לקנות DVD של התעמלות ולעשות בבית ליד הקטן. אולי אפילו ירצה להצטרף!

בהצלחה.

[u]אומגה 3, חומצה פולית, St. John's Wort ופעילות גופנית[/u]

דווקא חשבתי לנסות את זה

מה זה St. John's Wort ?

גם להתעמל אני צריכה להרשם למשהו....

בינתיים עבר עליי יום עייף אבל נראה לי שהחלק הקשה של התקפת הבעסה חלף לו

((-))

וואו אין לי מה להגיד.. ויש לי כל כך הרבה. אבל זה לא המקום. בואי לפה, את צריכה את זה. ואני ממש רוצה לראות אותך...

מחבקת חזק חזק...

אאוץ, [po]אמא בהלם[/po].

נשמע ממש לא טוב. אולי זה לא הוגן אבל זה נשמע כאילו הוא מעמיד את הרצונות שלו והצרכים שלו לפני הצרכים שלכם כמשפחה. ומה זה
[u]ואולי בכלל הוא יעזוב את העבודה שלו שהוא אוהב בשבילנו ונחזור לארץ כי כבר עדיף[/u]? מה הוא מנסה להגיד בזה בדיוק? הוא יעזוב בשבילכם? לא עדיף שתעברו לעיר אחרת ואז הוא לא יצטרך להקריב כל כך [b]הרבה[/b] בשבילכם?

אולי אני מגעילה אבל עולה לי ההרגשה שטוב לו ככה והוא לא רוצה שום דבר אחר אבל הוא יודע שזה לא מקובל עלייך אז הוא סוחב אותך ככול האפשר, עם הזריקה של אולי לחזור לארץ כדי שתהיי בשקט עוד כמה חודשים מרוב תקווה שזה באמת יקרה.

אולי חופשה בארץ תעשה לשלושתכם טוב. זה יכול להבהיר לכל אחד מכם מה חשוב בחיים באמת ומה הם צריכים. אמרת לו על הכרטיס לארץ?

ולמה פיטרת את המטפלת? לא הבנתי. נראה לי שאת צריכה כמה שיותר עזרה במצבך הקשה. מה עם העצות שלי:

[u]דברים לשפר את המצב רוח לבינתיים: אומגה 3, חומצה פולית, St. John's Wort ופעילות גופנית![/u]

אין לך כוח לקפוץ לחנות טבע ולהתחיל להתעמל?

אוי באמת לא קל מה שעובר עליכם. אני מקווה שהנחמה ממרחקים אכן מנחמת אותך (אם זה עוזר לך במשהו). חברים זה דבר כל כך משמעותי ששווה לעבור בגללו אזור. גם כאן בישראל אנשי באופן שמחליטים על חינוך ביתי קובעים היכן יגורו בעיקר על פי אפשרויות חברה לילדים וכמובן גם להורים. אל תוותרי על הזכות שלך להיות בחברת אנשים שטוב לך איתם. מה עם לבקש לישון אצל החברים יום יומיים כדי הלתרשם עוד מהגנון ואז לדעת אם באמת שווה לעשות את המעבר? (כך גם תדעי אם הם חברים טובים).
חיבוק, גדול, מיכל

ואני כבר חשבתי...
אז הלכנו לבדוק את המסגרת לילדים והוריים בעיר השכנה אלינו - נראה מאוד קונבציונלי אבל זה רק פעמיים בשבוע וזו הזדמנות לפגוש אנשים אז שמחתי
במקביל פיטרתי את המטפלת ונשארתי לבד בבית - אני כבר ככה שבוע וחצי - השלושה ימים הראשונים היו נחמדים - אפילו הקלה אבל אחר כך זה נהיה כבד וגם מוזר - סך הכל היא היתה איתי שישה חודשים ויש בזה משהו מאוד מטלטל
התחלתי לחפש בתים או דירות בעיר השכנה - אבל בכל פעם שדיברתי על זה עם בעלי הוא דחה מעליו את הנושא - היום ניסיתי להעלות את זה שוב לדיון כאשר אני מבקשת ממנו לוחות זמנים למעבר שיעלו בקנה אחד אם תחילת שנת הפעילות בגנון להורים וילדים - כאן יצא איזשהו מרצע די מכוער מן השק
מסתבר שהוא לא ממש הפנים את זה שאני באמת ברצינות מתכוונת לעבור
בנוסף הייתי אמורה ללכת למשחקיה שפתוחה שם כל יום חמישי בבוקר ומופעלת על ידי ארגון שתומך בלידה פעילה ובאורך חיים טבעי סלאש הוליסטי או אולי הכי טוב לומר מודע - הוא היה צריך להעיר אותי ולקחת אותנו לרכבת - ולא העיר - טען שלפני שנרדמתי אמרתי לו שאני לא רוצה לנסוע - להד"ם
בכל אופן בשיחתנו היום הוא התחיל להגיד שהוא לא רוצה לעבור בלחץ - ושאולי לקראת ינואר נעבור ושלעבור זה לא כל כך פשוט כי צריך להעביר את כל הניירת לשם (מה שנכון כי איטליה היא פאודלית לחלוטין - היא לוקחת מהצמיתים שלה כסף כשהם רוצים לעבור מכפר לכפר) ולמצוא דירה שזה קשה ושאולי הגנון הזה בכלל לא כל כך טוב ולעבור רק בגלל החברים שיש לנו שם הוא כבר לא כל כך יודע אם כדאי ושהוא בכלל צריך יותר זמן אם עצמו כדי לחשוב על זה ואולי בכלל הוא יעזוב את העבודה שלו שהוא אוהב בשבילנו ונחזור לארץ כי כבר עדיף....וזה ציטוט
ואני - אין לי זמן לזה - עכשיו השעה כמה דקות לשש בבוקר ואני לא יכולה לישון כבר מלפני שעה - אין לי מושג איך אני אחזיק מעמד במשך כל היום- אני לא יכולה להמשיך ככה יותר אפילו יום אחד - אני מרגישה רע רע רע - בא לי למות כשאני קמה ולמות כשאני הולכת לישון - אני לא מצליחה להרדם בלילות ואין לי ממש מושג למה
אמא שלי הציע לקנות לי כרטיס לארץ - ונראה לי שאני פשוט נוסעת - לא יכולה להמשיך לחיות ככה

אני כל כך מבינה אותך.

טוב, אז נראה לי שהאופציה היחידה היא
[u]לחזור לעיר הקודמת[/u]

את פשוט צריכה להסביר לו שאת בדיכאון מהמקום הזה ואת מבינה שיהיה לו קשה עם נסיעות ארוכות יותר אבל הקושי שלך מאוד מאוד גדול במיוחד שהוא משאיר אותך הרבה לבד ואת זקוקה נואשות לחברה. אני נוסעת כל יום לעבודה 45 דקות בבוקר ובערך שעה בחזרה. זה לא כייף אבל שמתרגלים זה גם לא כל כך נורא.

דברים לשפר את המצב רוח לבינתיים: אומגה 3, חומצה פולית, St. John's Wort ופעילות גופנית!

<טמפסט נשבעת שהיא הולכת לחנות טבע [u]היום[/u] וקונה את כל הדברים הללו, חוץ מפעילות גופנית שאי אפשר לקנות... צריך לעשות ובעיית הבעייות של טמפסט היא שאין לה זמן לחיות>

[u]מה היה הכי עדיף על בן הזוג? להשאר איפה שאתם עכשיו?[/u]
כן זה מה שהוא היה הכי רוצה
אבל בנוגע ל
[u]שהוא יכול להיות אתכם בבית יותר ולא לבזבז את הזמן בנסיעות[/u]
הוא לא מי יודע כמה בכיוון הזה - אז אני לא רוצה לבנות על זה -ויש לו גם הרבה נסיעות של כמה ימים

[u]או להשאר בעיירה שאת נמצאת בה כרגע[/u]
אני כבר מיואשת מכאן - אני נמצאת פה שמונה חודשים הלכתי לכל מפגשי האמהות שמצאתי ולא הצלחתי לעשות אף חברה. אין לי כבר אנרגיה למפגשי אמהות למרות שמנסה לגייס
באופו עקרוני יש מישהי שהזמינה אותי לטייל איתה פעם אחת - אבך היו אצלי אנשים מהארץ אז לא יכולתי ואמרתי לה שאני אתקשר אליה לקבוע ולא התקשרתי כי פשוט אין לי אנרגיה

ממה שאת כותבת הייתי הולכת על אחת מהאופציות הבאות:

[u]לחזור לעיר הקודמת - יתרונות: יש לי שם שלוש חברות שתיים מהן עם ילדים פחות או יותר בגיל של שלי ועוד אחת שאפשר להעביר איתה את הזמן, עיר גדולה יש בה אוניברסיטה ואני שוקלת ללכת ללמוד מעט שעות בשנה הבאה, יש שם גן לילדים שלא הולכים לגן - באים עם ההורה או המטפל ויש הזדמנות להפגש עם ילדים אחרים, חברתי האנגלוסאקסית טוענת שאולי אוכל לעבוד קצת בהוראת אנגלית[/u]

בגלל החברות, הלימודים, הגן והעבודה האפשרית.

או להשאר בעיירה שאת נמצאת בה כרגע בגלל הקירבה לעבודה של בן הזוג והעובדה שהוא יכול להיות אתכם בבית יותר ולא לבזבז את הזמן בנסיעות ארוכות ולתת צ'אנס למקום עוד קצת גם בגלל:

[u]אבל אני מוצאת גם לעיתים שיש כאן חיי קהילה יותר עשירים[/u]

מה היה הכי עדיף על בן הזוג? להשאר איפה שאתם עכשיו?

תודה לך זמרתי - אכן עזרת לי לחדד נקודה מאוד חשובה - זה באמת לא כזה חשוב אם כלל האנשים נחמד או לא - אבל אני מוצאת גם לעיתים שיש כאן חיי קהילה יותר עשירים - כי שם כל הזמן עסוקים בתיירים. למשל אתמול הלכנו לפנות ערב לפארק היפה עם הברווזים - והיו שם המון אנשים על הדשא והיה מעגל של קאפווארה ותופים (ממש פלש בק לדולפינריום ביום שישי) והיה די נחמד בעיר השנייה אף פעם לא נתקלתי בדבר כזה - אבל אולי זה לא כזה חשוב...

בקשר לעבודה של בעלי - זה כמו שהיית מוצאת מפיק שרוצה להוציא לך תקליט באירופה ואז בעלך היה אומר לך שהוא סובל מהבדידות אז אולי כדאי שתחפשי עבודה דומה בארץ... זה לא הכי פשוט

מה אם שאר האפשריות?

לי באופן אישי נראה שהתשובה אצלך.
אם תקראי את זה שוב תראי שיש יתרונות וחסרונות לכל מקום, השאלה מה יותר חשוב לך.

[u]אנשים נראו לי אז מאוד לא חברותיים (לדוגמא - אוי ואבוי אם תנסה לשלם על קפה בשטר של חמישים יורו - צעקו עלי וסירבו לקחת את הכסף - אבל בהחלט ציפו לתשלום - פה לעומת זאת נתקעתי פעם עם שטר של מאה יורו בבית קפה - ולא זאת בלבד שחיכו אלי ואמרו לי אין בעיה - מספר אנשים בבית הקפה אף התנדבו לעזור לי לפרוט)[/u]

לא נראית לי סיבה כזו חשובה שעל פיה כדאי להחליט. אולי אנשים לא הכי נחמדים אבל יש לך שם 3 חברות,!!! זה המון.כבר לא תרגישי בודדה, מספיק אם תיפגשי פעם בשבוע עם כל אחת וגם לתינוק שלך תהיה חברה של תינוקות אחרים. זו נראת לי אופציה הגיונית מאוד.

גם לונדון נשמעת מאוד טוב, אבל מה שנשמע לי הכי טוב זה ישראל.
ואני לא אומרת את זה רק מאינטרס שאני רוצה שתחזרו לכאן כי אני מתגעגעת מאוד.
כי יש פה את כל מה שאת צריכה והדבר היחידי שעוד צריך לסדר זה עבודה בארץ לבעלך.
גם בארץ תוכלי ללמוד באוניברסיטה, למה לא? ויש לך פה משפחה, חברים וקהילה קבלית ועבודה שמעניינת אותך ושפה. מה יותר חשוב מזה?
רק צריך למצוא פיתרון איך בעלך חוזר לפה. אולי תדברו על זה שבחצי שנה הראשונה הוא יבוא בסופי שבוע ובהמשך ימצא עבודה אחרת בארץ?
נראה לי שתמיד תרגישי זרה בחו"ל, גם אם תהיה הקלה זמנית, את מחוברת לפה יותר משחשבת כנראה, וזו לא בושה להודות בזה.

אולי תנסי להשאיר את התינוק לשעה עם המטפלת ולעשות מדיטציה ולהתחבר לתובנה גבוהה יותר מה הבחירה הנכונה.
מזכירה לך מה שאת ייעצת לי פעם - לקרוא בזוהר לפני השינה ולבקש שהתשובה תבוא אליך בבוקר או לתוך החלום.

שבוע הבא האנרגיה מאוד חזקה בל"ג בעומר וזו הזדמנות מצויינת בשבילך לעשות מדיטציה ולבקש תשובה.

בהצלחה מתוקה
:-)

ממממ לא

פרזנטציה מאוד מרשימה יש לך מסקנות ממנה?

הבן שלי זחל למטבח לראות איך אבא מנקה ולאכול מהרצפה כדי לראות איך אבא נהיה נקבה היסטרית
אני מנסה להמשיך
[list=1]
[*] ונציה - נמצאת באותו מרחק נסיעה כמו העיר הקודמת (מס' 2) מהעבודה של בעלי. יתרונות: קהילה יהודית וגם קצת ישראלים - אוניברסיטה שאפשר ללכת ללמוד בה - גן יהודי - שאולי אפשר לעשות בו חברים לקטן ולי... אולי עבודה בגן היהודי - וגם מישהו אמר לי שבגלל שלקהילה היהודית שם יש הרבה דירות אז הם לפעמים עוזרים ונותנים דירות בשכר דירה נמוך - יחסוך לנו כסף...
[/list]
חסרונות: לא סובלת את המצבה המתפוררת הזו (בעלי טוען שזו העיר הכי רומנטית בעולם) מזג האויר שם לא משהו וההתנהלות של החיים היא כמו גלגל שסובב על עצמו כבר אלף שנה וממשיך מכוח אנרציה לאה וגם לא ממש מכירים שם אנשים - רק קצת אבל לא ממש חברים ואין שום זיקה לחינוך ביתי וכו'
[list=1]
[*] מילאנו - יתרונות: עיר גדולה - הכי קוסמופוליטית ומגוונת מבחינה תרבותית שאפשר באיטליה ישראלים יהודים והכל מכל העמים - בטוח יש עוסקים בחינוך ביתי בטוח יש הכל מהכל כולל אוניברסיטה ו- H&M ...
[/list]
חסרונות: עיר גדולה פשע צפיפות וכו' רחוק מאוד מהעבודה - זה אומר לא לבוא הביתה כל יום אלה רק פעמים בשבוע - שכר דירה הרבה יותר גבהוה הכל יותר יקר- לא מכירים אף אחד - אף אחד
[list=1]
[*] לונדון- יתרונות: מכירה הרבה אנשים שאוהבת מאוד מאוד יכולה לקחת חלק פעיל בחיי הקהילה שלהם. בנוסף למדתי מהאתר הזה שיש שם קהילות של חינוך ביתי ואפילו ישראלים שעושים חינוך ביתי. מדברת טוב את השפה, יש הרבה מה לעשות בלונדון - לונדון זה עולם חופשי לא כמו איטליה - קרוב יחסית לאיטליה אם משווים לישראל.
[/list]
חסרונות:לא אוהבת את מזג האוויר, יקר מאוד מאוד מאוד, אם כל זה שאני מכירה אנשים זה עדין להתחיל מאפס במקום חדש ולבד אם תינוק, בעלי יוכל לבוא אולי רק לסופי שבוע - זה אומר לחיות רוב הזמן בלעדיו וגם בלי משפחה קרובה, להתחיל תהליך מחודש של ניירת שאין לאף אחד מאיתנו טיפת אנרגיה בשבילו.
[list=1]
[*] ישראל - יתרונות: משפחה,חברים, מזג אוייר, שפה, עבודה, קהילה,קבלה, שמחה וצהלה....
[/list]
חסרונות: לא אלך לאונברסיטה, בעלי בתרחיש הכי אופטימי יכול לעשות איתנו חמשושים - יהיה לו קשה מאוד, קשה לי עם ישראל לפעמים -הלחץ הקלחת זה שאנחנו חיים פה מחוץ להכל זה דבר חיובי לפעמים אם כי המחיר כידוע הוא בדידות.

זהו.

המשך יבוא

דם לא זורם לי ביד שמאל
חלב דווקא כן ישר אל פיו של היונק
בינתיים אני מנסה לעשות פרזנטציה של האפשרויות:
היכן לגור - מאת אמא בהלם

[list=1]
[*] להשאר פה - יתרונות: קרוב לעבודה של בעלי, הקצב ממש נחמד (אומר שיש לי חיוך ממש נוצרי) מצאתי קוסמטיקאית חמודה, אנחנו הולכים לברכה, כבר יש לנו דירה אז לא נצתרך לשלם הון על לעבור (הידעת באיטליה הפאדלית של ימינו עולה כסף לעבור מעיר לעיר וצריך גם סוג של אישור...) וגם כל הטררם של לעבור ששבענו ממנו עד להתפקע באופן עקרוני יש כאן מחנה כדול של הצבא האמריקאי כך שבעירנו גרים כאלפיים אמריקאים - אם כי עד כה לא פגשתי אפילו אחד. מה שכן האוכלוסיה המקומית לא מתעלפת לשמע השימוש בשפה האנגלית
[/list]
חסרונות: לא מכירה כאן אף אחד למרות שניסיתי, עיר קטנה יחסית
[list=1]
[*] לחזור לעיר הקודמת - יתרונות: יש לי שם שלוש חברות שתיים מהן עם ילדים פחות או יותר בגיל של שלי ועוד אחת שאפשר להעביר איתה את הזמן, עיר גדולה יש בה אוניברסיטה ואני שוקלת ללכת ללמוד מעט שעות בשנה הבאה, יש שם גן לילדים שלא הולכים לגן - באים עם ההורה או המטפל ויש הזדמנות להפגש עם ילדים אחרים, חברתי האנגלוסאקסית טוענת שאולי אוכל לעבוד קצת בהוראת אנגלית
[/list]
חסרונות: לא אהבתי לגור שם פעם - מלא בתיירים, אנשים נראו לי אז מאוד לא חברותיים (לדוגמא - אוי ואבוי אם תנסה לשלם על קפה בשטר של חמישים יורו - צעקו עלי וסירבו לקחת את הכסף - אבל בהחלט ציפו לתשלום - פה לעומת זאת נתקעתי פעם עם שטר של מאה יורו בבית קפה - ולא זאת בלבד שחיכו אלי ואמרו לי אין בעיה - מספר אנשים בבית הקפה אף התנדבו לעזור לי לפרוט) הצלחתי ליצור שם קצת חברויות אבל אני זוכרת שגם אז סבלתי מבבדידות וחוסר חיבור למקום, אין שם פרקים ירוקים בכלל - פה יש שנים ענקים ועוד כמה קטנים, רחוק מהעבודה של בעלי - יצתרך לנהוג ארבעים דקות לכל כיוון מה שאומר שיגיע הביתה יותר מאוחר ויהיה אפילו יותר מנותק מאיתנו מאשר עכשיו

_רגע, רגע, הכל היה בסדר ואז ההורים הגיעו ועכשיו הכל רע בחזרה?
את לא רואה פה משהו חשוד? משהו לא בסדר?_
זה דווקא כל כך הגיוני ששגרת היום יום משתנה, פתאום קולטים שמה שחשבנו שטוב הוא לא כל כך טוב ורוצים משהו אחר.

[u]לא רוצה בשום אופן ללכת לגור עם ההורים שלי[/u]
למה בכלל את חושבת שזו אופציה במחינתך? אולי אוםציה אחרת היא שבעלך ימצא פרנסה בארץ?

[u]להיות קורבן של מה שאת מחליטה זה הפיתרון הכי גרוע בעיני[/u]
המנטרה החדשה שלי (בהשראת לואיז הייז) היא: "אני הוא הכוח והסמכות בחיי" ממליצה לך גם, עוזר לי מאוד להשתחרר מהרגשת ההקרבה. בכלל חונכנו שלהקריב זה טוב, לסבול בשקט זה עוד יותר טוב. אבל זה כל כך לא נכון. הדבר הכי חשוב בחייך הוא שתהיה מאושרת, שתרגישי טוב עם מי ומה שאת. נראה לי שאת יודעת את התשובות לרוב הלבטים שלך אבל לא מעיזה לעשות את השינוי כי חוששת מפגיעה בזוגיות ובפרנסה שלכם. אך עם כל הפחד יוצא שאלו הדברים שאת מתמודדת בהם עם קשיים. אז תהיה אמציה תפעלי על פי האינטואציה שלך, זה יעשה לך ולבעלך רק טוב.

בעלי נסע ליומים - כלומר לשלושה - שני לילות
כמובן שרבתי איתו בשביל הגרנד פינלה של הסופשבוע הארוך ואמרתי כל מיני דברים שעדיף היה שלא הייתי אומרת
בראש החדשות - אין לנו כסף
בשולי החדשות - בא לי למות
הכל פיכסה יש לי מליון תכניות ואני לא מבצעת אף אחת מהן - רוצה מאוד להשאר אם הילד בבית אבל לא מבינה איזה סוג של חיים אפשר לנהל ככה - בלי חברה בלי לראות אנשים
הוא רוצה לפטר את המטפלת - אני לא אומרת שאני חייבת אותה מתשע עד חמש וחצי אבל אין לי אפילו צל של מושג איך לארגן את החיים (הייתי כותבת 'איך לארגן את החיים אחרת' אבל אז היה יוצא שעכשיו הם מאורגנים, והם לא)
לא רוצה בשום אופן ללכת לגור עם ההורים שלי
אני כבר לא יודעת מה אני רוצה ומה יכול להיות הפתרון לבעיות שלי
בעעעעע

[u]מה? מה? מה? מה חסר לך? מה כואב? מה לעשות?[/u]

כל כך מכירה את ההרגשה, את התסכול. הדבר היחידי שאני יכולה להגיד: זה עובר, זה באמת עובר. תנשמי עמוק ועוד כמה ימים הוא יחזור לעצמו. עוד כמה שבועות בכלל תשכחי מזה עד הפעם הבאה. מנסיון. :-)

[u]קיבלתי הצעת עבודה - שלושה שבועות שלוש שעות ביום ללמד אנגלית במחנה קיץ - מרחק שעה וחצי נסיעה מהבית[/u]

אומנם רחוק אבל במקומך הייתי הולכת על זה. איך תגיעי? יש רכבת? אם הנסיעה סבירה אז זה ממש שווה, במיוחד שיש לך כבר מטפלת ואת לא צריכה לממן אותה מהמשכורת. את צריכה לשנות אווירה, להתאורר ואם אחרי 3 שבועות תחליטי שלא מתאים לך, אל תעשי את זה יותר. אבל לנסות את זה, זה ממש שווה במיוחד שרק תעדרי מהבית קצת יותר מחצי יום, אפילו עם הנסיעות. שיהיה בצלחה!

קוראת...
|יד1| אז אכתוב אחר-כך.

התגעגעתי @}

מנצלת את הדקות האחרונות לפני שהמטפלת הולכת....
כבר מזמן שלא הרגשתי שאני צריכה קצת ספייס מהקטן אבל גם הוא קצת השתנה מאז שההורים היו פה...
קודם כל היה חולה - עם חום ממש גבוה והיה מעוך ובכה וסבל וזה היה נורא - אחר כך עבר לו אבל נשאר מעוך
כל הזמן רוטן מאבד את הסבלנות מהר מאוד מאוד מתרגז כשיוצאים מחדר שהוא רוצה להשאר בו - המקלחת למשל
ברגע שהוא מתעורר הוא בוכה ורוצה רק על הידים - לא רוצה לשכב עם אמא קצת במיטה כמו קודם - רוצה שאני ארים אותו ונסתובב
אתמול היו פה אורחים בערב - הוא רטן כל הזמן לא רצה לאכול ולא רצה כלום - אני נעה בין האשמה עצמית לבין זה שאני מסתכלת עליו ושואלת
מה? מה? מה? מה חסר לך? מה כואב? מה לעשות?
ואין תשובה

קיבלתי הצעת עבודה - שלושה שבועות שלוש שעות ביום ללמד אנגלית במחנה קיץ - מרחק שעה וחצי נסיעה מהבית

יקרה שלי
לא יצא לנו לדבר בכלל בחודש האחרון, גם אצלי היה מאוד עמוס ותזזיתי, אבל מעציב אותי לקרוא שהביקור של הוריך גרם לך לנפילה.
אני חושבת שזה גם הרבה קשור למצבי רוח ושאת באחד כזה ואז הנטייה הטבעית היא לחבר את הכל לרע אחד גדול ולפספס את האור וההזדמנויות שכן קיימות בחייך כרגע.
אני חושבת שזה נפלא שקבעת לכם שיחת יעוץ, וגם אם דברים לא משתנים בין רגע, אתם בכיוון של לעבוד ולפשר דברים וזה כבר צעד קדימה.
אני חושבת שאת בראש ובראשונה צריכה לחשוב מה טוב לך. לא מה טוב לבעלך או מה יותר נוח כלכלית.
מה באמת טוב לך ולקטן, מבחינת היכולת שלך להגשים את עצמך ולהרגיש מוגנת ואהובה.
כי ככל שאת תרגישי יותר טוב גם היפיוף הקטן שלך יגדל כילד יותר מאושר ומסופק.
מה לעשות, ילדים קולטים הרבה יותר ממה שנדמה, ומכיוון שהוא הדבר הכי חשוב לך את חייבת לדאוג לאושר שלך, כי האושר שלו תלוי בכמה את מאושרת ובהתאם לזה - כמה את יכולה להעניק לו יותר אהבה.
את צריכה להזכיר לעצמך למה בחרת לגור באיטליה, ולשקול האם זה עדיין רלוונטי מבחינתך מכל הסיבות וההיבטים ולקבל החלטה.
אבל להיות קורבן של מה שאת מחליטה זה הפיתרון הכי גרוע בעיני. את צריכה לנסות להיות מרוצה ומאושרת עם הבחירה שלך ואם לאורך זמן את לא ממש מאושרת - אולי זה אות שאת צריכה לשנות משהו בגישה או בבחירה שלך.
את בחורה כל כך מוכשרת ואת חייבת להפנים שיש לך כישורים ויכולות מדהימות לעסוק בכל דבר שתבחרי, תאמיני בעצמך!.
נדבר בקרוב

אהבה, נשיקות, חודש טוב ושבת שלום.

[u]מעבר למקום קצת יותר מתאים לכם באיטליה[/u]

מדברים על זה... בינתיים לא מצליחים להבין איזה מקום יותר טוב... וגם זה אומר שהוא יהיה רחוק מהעבודה שלו ויצתרך לנהוג ולנסוע הרבה
[u]מה בקשר להשפעה של ביקור ההורים עלייך. פיספסתי בגדול?[/u]
לא פיספסת בכלל - אם כי עולות לי דמעות מהמחשבה על זה

אני מבינה אותך. את לא מצליחה בכלל לקשור קשרים מקומיים? זה נורא נורא קשה. ((-))
הוא עכשיו עדיין מאוד צעיר אבל שיהיה קצת יותר גדול הוא יתחיל לקשור את הקשרים בעצמו בפארק, במשחקיה (יש לכם כזה דבר?) ואת תיסחבי אחריו.
מה עם חבורת המנשאים בכרמים? גם איתם אין שום קשר?

מה בקשר להשפעה של ביקור ההורים עלייך. פיספסתי בגדול?

ומה עמדת בן זוגך בקשר לחזרה לארץ או אפילו מעבר למקום קצת יותר מתאים לכם באיטליה... עיר גדולה ויותר מודרנית לדוגמא?

[u]תגידי, לא היית רוצה לחנך אותו מהבית? זה לא נשמע לך אידאלי?[/u]
זאת בדיוק הסיבה....
אבל גם ילדים שמתחנכים בבית צריכים חברים

רגע, רגע, הכל היה בסדר ואז ההורים הגיעו ועכשיו הכל רע בחזרה?

את לא רואה פה משהו חשוד? משהו לא בסדר?

במקומך הייתי מנסה לחשוב איך בדיוק קרה השיוני הרדיקלי הזה בשבוע ימים. למה?

אני יודעת שאמא שלי, אשה נפלאה ונהדרת, מצליחה לערער אותי כל פעם מחדש וזה במיוחד כשהיא מגיעה לביקור (הורי גרים בלונדון).

אני לא יודעת אם דעתי תתרום לך משהו אבל אני חושבת שהרעיון של B&B הוא נפלא. תגידי, לא היית רוצה לחנך אותו מהבית? זה לא נשמע לך אידאלי? לי זה נשמע מדהים ומתאים אבל אני לא את.

בקשר לזוגי, זה מאוד קשה שיש לו את עולמו בחוץ ולך אין או שהוא הרבה יותר מוגבל. בגלל זה אני חושבת שרעיון הB&B הוא כל כך נפלא.

מחזקת אותך ושולחת (())

ושב ההלם...
ההורים שלי באו לבקר - היו שבוע - פיצו את עצמם לא חשוב ....הם הלכו ואני התערעתי לחלוטין! לא רוצה לקנות פה בית לא רוצה כלום - לא רוצה להיות פה - רוצה חיים פעילים רוצה לראות אנשים רוצה שהבן שלי יקבל חינוך נורמלי במדינה חופשית
רואה את המדינה הזאת כמו משהו מימי הבינים שלא רוצה להתקדם לשום מקום - ולמה זו בכלל הבעיה שלי
אני מרגישה שבעלי לא מתייחס אלי מספיק שהוא שקוע בענינים שלו ולא ממש יש לו זמן למה שקורה בבית
ארגנתי לנו שיחת יעוץ להערב בנוכחות צד שלישי ששנינו סומכים עליו
דיברנו קצת בעצמנו והגענו למסקנה ששינו רוצים להיות ביחד אבל שאני ממש סובלת פה ושאין לנו איך לתת חינוך נורמלי לילד שלנו
אני לא מוצאת פתרון
אם מישהי קוראת כאן ויש לה איזה עצה או ראייה מן הצד של הדברים אשמח לשמוע ..

הי מותק
אני שמחה לשמוע שאת עסוקה ופעילה. את נשמעת טוב, יצירתית ומאושרת יותר.
בעיות תמיד יש, אל תתרגשי מזה יותר מידי. תנסי לראות בכל מכשול אתגר מהאור ולקחת דברים יותר בקלות.
הילד שלך מ-ד-ה-י-ם ואני מתגעגעת אליו מאוד. מעניין איך היפיוף הגאון הזה נראה עם השיער הארוך, מעניין אם הוא מנסה לטעום גם אותם...:-)
גאה בך על האומץ לחשוף תחום בילתי נפרד ומשמעותי מחייך - הקבלה - אני מחזקת את ידיך בכל העשיה שלך באיטליה, זו כבר תכלית משל עצמה שנותנת כוח וצמיחה לחיות רחוק מהארץ. שמחה שזכיתם לביקור של שבוע מהמורה, בטוחה שזה נתן כוח להמשיך.

[u]ההודית כבר בטוח חושבת שאני מטורפת[/u]
מזכירה לך שהיתרון הגדול שלה הוא שהיא לא שופטת אותך, אין לה מלחמות אגו עם עצמה לגבי מה בדיוק כן מכבודה לעשות או לא. אין ספק שהיא מאוד אוהבת את הילד המדהים שלך, ולדעתי היא רק לומדת ממך, על המנשא, בישול, עכשיו על התנור...


[u]לי יש תוכניות להקים b and b קטן[/u]
עצה: תרשמי על דף את כל הפעולות שלדעתך יקדמו את העניין. תרשמי את כל הפעולות שאת צריכה עזרה מאחרים ותפרטי במה בדיוק.
תקבעי לך משימה-שתיים לשבוע הקרוב ולכי על זה.
כשמורידים לקרקע חלומות המציאות היא שהם קורמים עור וגידים.

אוהבת אותך מאוד מאוד מאוד, אם את צריכה עזרה ממני אני תמיד פה.
נשיקות :-)

אוהבת אותך... (())

באתי לבקר.
הקטן הזה נשמע מפתה ביותר.
ועוד יותר מפתה זה לשמוע את אמא שלו שמחה, מלאת רוחב, בתוך עשייה ערה.
ברכות, יקרה. אני ממשיכה להאזין לסיפוריך,
אמא בכלל לא בהלם שכמותך, וגם לא כל כך חדשה, אם נדייק...
נשיקות. חולמת לי על איזה חופש בb&b שלך..

דף חדש
אני אותה אשה, אותו אדם
יש לי אהוב חדש בחיים - הבן שלי, בני
שמכה בתוף ומאזין למוסיקה
שהוא שמנמן כמו מתאבק סומו זערורי
ששערו כבר מתחיל ליפול על עיניו ובקרוב נצטרך להתחיל להסביר למה אנחנו לא גוזרים אותו
כבר עכשיו כולם חושבים שהוא בת בגלל מתיקות הפנים בתוספת השער הארוך זו כבר ממש תהיה הזמנה לטיפול פסיכולוגי ארוך בבגרות.... סתאאם
יש לי מכרה יהודיה שגרה בעיר השכנה - היא קראה לאחת הבנות שלה בשם ישראלי כל כך משהו בסגנון של - אורטל -
היא חולמת לעבור לגור בישראל
לי יש תוכניות להקים b and b קטן...
השבוע מאוד עמוס - אנחנו עוזרים לארגן סמינרים בנושא קבלה - המורה שלי הגיע מישראל וחורשת את כל צפון איטליה
מחר היא חוזרת לפה ואנחנו נוסעים להרים לסמינר רביעי - אני מנסה כבר להתחיל לארגן את הסמינר של החודש הבא
(לא כתבתי על העיסוק הזה עד עכשיו אז יש כאן סוג של "חשיפה")
זה נשמע כמו הרבה לעשות אבל אני עדין מרגישה כמו משהו שהוצא מהקשרו חסרת אנרגיה לא זזה
חלום נוסף הוגשם: מצאתי בסופר מרקט רגיל שלושה עציצי כוסברה והם גרים במרפסת שלי כבר כמה ימים
צריכה לאפות לחם -הכשרתי בשביל זה את התנור בבית - כלומר אפיתי אבן בתוכו במשך יותר משעה
ההודית כבר בטוח חושבת שאני מטורפת
נשיקות לכל מי שקורא ומשתתף