אלמונית זללנית

שליחת תגובה

יש קשר הדוק בין שכל ישר ודרך ארץ.
קוד אישור
הזן את הקוד בדיוק כפי שהוא מופיע. כל האותיות הן אותיות גדולות.
סמיילים
|יד1| |תינוק| |בלונים| |אוף| ;-) :-] |U| |נורה| |עוגה| |גזר| |אפרוח| 8-) :'( {@ :-) |L| :-D |H| ((-)) (()) |יש| |רעיון| {} |#| |>| |שקרן| >:( <:) |N| :-0 |תמר| :-S |מתנה| |<| :-( ZZZ :-| |*| :-/ :-P |עץ| |!| |-0 |Y| :-9 V :D :) ;) :( :o :shock: :? 8-) :lol: :x :P :oops: :cry: :evil: :twisted: :roll: :!: :?: :idea: :arrow: :| :mrgreen: :geek: :ugeek:

BBCode פעיל
[img] פעיל
[url] פעיל
סמיילים פעילים

צפיה מקדימה של הנושא
   

הרחב תצוגה צפיה מקדימה של הנושא: אלמונית זללנית

אלמונית זללנית

על ידי אלמונית_זללנית* » 07 מרץ 2009, 13:11

רוטינת פעילות כמובן

אלמונית זללנית

על ידי אלמונית_זללנית* » 07 מרץ 2009, 13:10

טוב,
אני עובדת היום אחרה'צ, השקעתי את הבוקר בלאפות לחם,
עוגות מקמח מלא בוטנים קוקוס וחמוציות,
וכדורי תמרים ועוגיות,
האמת שאני לא ממש זוללת א מה שאני מכינה, אני חושבת שהגוף שלי פשוט התרגל
להרבה יותר מידי אוכל ממה שהוא באמת צריך, לגלות את מנגנון הרעב והשובע,
ולא להצטרך את תחושת המלאות המוחלטת הזאת שמחליפה כנראה צרכים עמוקים מהילדות....
קראתי בעיון את דיבריכן ,נכנסתי לאתרים המומלצים ,ץ
אני צריכה לאכול כמויות קטנות יותר, באופן מסודר יותר.! ולהכנס לרוטית פעילות פיזית שתהנה אותי, ואוכל להתמיד!

אלמונית זללנית

על ידי ש_חף* » 06 מרץ 2009, 22:38

היי, מצטרפת למחזקות את ידייך. אוכל הוא דבר חשוב, אבל לא צריך לחיות סביבו. אני בטוחה שיש דברים אחרים בחיים שבהם את מתפקדת מעולה: בעבודה, עם הבן זוג, עם הילדים, בזה שאת עוזרת לאנשים אחרים.. במקום להתמקד בדברים שליליים, לחשוב חיובי. פשטני, אבל עובד.
ויותר קונקרטי: בתקופה שעוד גרתי בבית של ההורים, לא היו לי בולמוסי אכילה (בעיקר כי האוכל לא היה טעים) אבל הייתי אוכלת המון מתוקים. וזה הפריע לי, וכל הזמן אמרתי שאני אפצח בדיאטה, ואף פעם לא היה לי מספיק כוח רצון בשביל זה. גם בצבא זה לא השתפר, ונשארתי עם כמה קילו יותר ממה שהרגשתי שצריך. אחרי הצבא עברתי לדירה משלי, ופתאום התחלתי לקנות לעצמי את האוכל. לא היה לי יותר מדי כסף, אז לא יכולתי לקנות ממתקים, והמשקל ירד. אומנם לא אופטימלי, אבל כן משהו שאני יכולה לחיות איתו בשלום.
אם את מרגישה רעבה, תאכלי. באסה להיות לא שבעה. אבל לפחות תשלטי במה שאת אוכלת, שיהיה בבית מאגר של דברים טעימים ולא משמינים. וכמו שאמרו לפני
_אני לא יכולה להרשות לעצמי לא להחזיק ולהכין להם.
אם יש משהו שלמישהו במשפחה גורם הרבה סבל וגם נזק, לא מוצדק ששאר בני הבית יתחשבו בו?_

אלמונית זללנית

על ידי אילה_א* » 06 מרץ 2009, 10:11

האם כולנו נועדנו להיות רזים?
להיפך כולנו צאצאים של שמנים
שהרי בתקופות בצורת השמנים רזו והרזים מתו
לכן גם הגוף אוגר שומן למקרה של צרה שתגיע אחר כך ולכן גם בעת דיאטה כל כך מתקשה להפרד מהמצבור כי הוא חושב שהנה הגיע שעת השין שלה חיכה ועכשיו באמת יש להזהר ולא לאבד משאבים

אלמונית זללנית

על ידי אלמונית_זללנית* » 06 מרץ 2009, 08:05

בודקת את ההצעות השונות,
מרגישה שהאכילה הרבה עד מצב של מלאות ממש היא העינין למעשה,
אתמול ישבתי מול אישי בארוחת ערב והוא הסתפק בערך בחצי הכמות שאני אכלתי,
פיזית הוא פעיל ממני, גבוה ממני וחצי ממשקלי ,( אני מגזימה כמובן),

כתבתי משהו בדף גמילה ממתוקים שבהחלט משיק לדף הזה:
נפתח לי דף מתוך קריאת מצוקה שלי בככר השוק
ואני מוצאת הרבה משותף עם הדף הזה,
קוראת ומזדהה, ונאבקת ומפשלת לסרוגין,
לא יודעת בדיוק אבל אני מתחילה לחשוב שיש משהו פחות טוב במאבק מתמיד עם מה שמכניסים לפה,
אני לא בטוחה שזה נכון לגוף ואפשר להתמיד בזה לאורך זמן,
אולי צריך להיות סלחני יותר? הגוף שלנו מתוכנן לעכל ולהשלים עם סוגים שונים של מזון,
אני מדגישה לא באתי להתוכח!
באתי בעצם לשאול שאלה ולהניח הנחה לשם בדיקה יחד איתכן,
האם כולנו נועדנו להיות רזים? יתכן שחלק מהמאבק של המלאים שבינינו הוא אבוד מראש...
הבריאות חשובה! אבל גם אני נופלת כל הזמן ''למלכודת הבטן השטוחה'' , אפשר להיות בריא
גם עם משקל עודף יחסית, ופעילות פיזית,
אולי הצורך בשליטה מתמדת היא שגורמת לנו ליפול מידי פעם?
הורמונלית קשה לנשים לשמור על קו אחיד של תזונה לאורך כל החודש,
אני כנראה מתחילה את גיל המעבר...ולא מתעמלת...ואוכלת המון ומשתדלת שזה לא יהיה זבל בעיני....

בקיצור , רוצה להיות בריאה ,מאוזנת בצריכת המזון, פעילה יותר מבחינה פיזית,
עם חילוף חומרים זריז יותר,והורמונים מאוזנים אף הם, זה הכל,
למה זה כל כך קשה?

אלמונית זללנית

על ידי אילה_א* » 05 מרץ 2009, 22:52

טוב אני השמנתי די הרבה בעזרתה של אחת המנהלות המקסימות של הפורום הזה
אבל מצד שני היא גם עודדה אותי להוציא רשיון נהיגה שהיה חסר לי בחיים עד מאוד
אם כבר את רוצה דיאטה ללא דיאטה
אני יותר ממליצה על http://www.shivuy-mishkal.co.il/
אם כי אני מודה שהן פחות נחמדות מההן אבל יותר יעילות
(כלומר היו עבורי)

אלמונית זללנית

על ידי אני_היא* » 05 מרץ 2009, 21:37

  • ולהיות רזה, כמובן.
אין סיבה שתכני את עצמך זללנית. רק הכינוי הזה בעצמו כולא אותך בדרך ללא מוצא

אלמונית זללנית

על ידי אני_היא* » 05 מרץ 2009, 21:35

אני רוצה להציע לך משהו קצת אחר- הרזיה ללא דיאטה.

הרעיון הוא שאנחנו מחזיקות כל מני אקסיומות בראש שמקבעות אותנו בתחושה קבועה של אשמה, אכילה, גיוס כוח רצון, נפילה וחוזר חלילה
ובסופו של דבר, תחושות קיפוח ומחאה

הבעיה עם כוח רצון היא שחיקה. מעטים האנשים שיכולים לשמור על רמה קבועה של כוח רצון. התפיסה של הרזיה ללא דיאטה היא עבודה קוגניטיבית.

היא להיפטר מכל המשפטים האלה שכולאים אותך במערכת סגורה של אכילה- אשמה- אכילה, ולתת כבוד ליכולת של הגוף שלך לבחור טוב עבור עצמו. יותר מזה, עבודה על הרזיה ללא דיאטה היא לא עבודה על מה וכמה ואיך לאכול אלא עבודה על לפגוש את הרגשות שלך, להיות ברורה לעצמך, כי הבסיס של התפיסה אומר שכשאת פוגשת את עצמך, כשאת ברורה לעצמך, כשאת כאן ועכשיו, אז את פחות מחפשת לברוח, למסך, להיבלע ולבלוע.

אני עכשיו רק פוגשת את השיטה ומתחברת אליה לאט. אני חושבת שבגלל שזה כלכך מורכב אין מנוס מעבודה עם מאמנת. אבל היות וזה לא מאד דחוף לי, אני לוקחת את זה מאד לאט.

תיכנסי לאתר הזה:
http://www.doctors.co.il/xFF-List,xFI-1 ... orums.html
ותקראי שם.
יש בו כל כך הרבה היגיון. התפיסה היא- אין דיאטנית בעולם שתדע יותר טוב ממך מה התפריט שמתאים לך, רק שבדרך שכחנו להקשיב לעצמנו ובמקביל את המקום הריק תפסו כל מיני תפיסות שמבטלות את האמון שלנו בעצמנו ואת החיבור הזה הכל כך חשוב של גוף- נפש. תפיסות כמו- אני תמיד אהיה שמנה/ יש לי נטייה גנטית/ יש לי חולשה למתוקים / אני לא יכולה לעמוד בפני המאכל הזה הן לא מחוייבות המציאות. הן תוצר של חברת שפע ושל תפיסות מעוותות של גוף האישה ושל התייחסויות מעוותות להרזיה ולאכילה שדחפו לנו כל כך המון גורמים מכל כך המון כיוונים ששכחנו להקשיב לעצמנו. להאמין ביכולת הזו שלנו, של הגוף שלנו, להיות קשוב לעצמו.

אלמונית זללנית

על ידי אלמונית_זללנית* » 05 מרץ 2009, 09:26

הי גבירה, אני לא מוחקת כלום כל אחד אומר מה שמרגיש לו נכון,
זה לא שאני רוצה למחוק דברים שלא נעימים או מתאימים לדף, שינויים צריכים לקרות לי,
הכל פתוח.
בינתיים,
אתמול בערב בעבודה מישהו השאיר איזה רבע בגט בשקית, ועוגת שמרים קטנה,
זללתי אותם ,למה? למה לא התאפקתי? זו הנקודה- זללנות (לא יודעת הדגשות וכאלה...)
מה זה הדבר הזה שאי אפשר להתאפק???
ובנוסף הכמויות, ולא איכות האוכל זו הבעיה שלי, מילדות!!!

אני לוקחת אנטיביוטיקה לאחר עקירת שן ואחרי -
אתחיל לחפש מקום לפילטיס באזור פ.חנה , מישהו יודע?
ונטורופטית. כמובן,

אלמונית זללנית

על ידי גמדה_קטנה* » 04 מרץ 2009, 18:16

ופילאטיס היא התעמלות מאוד נחמדה. רק כדאי שתדעי שזו שיטה שהתפתחה מתוך היוגה, רק שהיא מצומצמת לכדי תרגילים פיסיים ועיצוב הגוף ואינה מטפלת בשאר הרבדים: הרובד הנפשי, האנרגטי והמנטלי שבהם פעמים רבות נמצא המקור לבעיות הפיסיות שלנו.
זה מאד מאד תלוי במורה. יש פילאטיס שכן נוגעת ברבדים הכי עמוקים...
תרגלתי פילאטיס אצל 5 מורים שונים, ואצלם זו אכן היתה עבודה פיזית בלבד, עד שמצאתי את מי שמדריכה ברבדים מעבר לפיזי.

אלמונית זללנית

על ידי הגבירה_בחום* » 04 מרץ 2009, 14:23

משהו ''בלאט'' של הדברים לא זורם לי,
שוב, נורא תלוי מה את עושה. יוגה היא תחום רחב כ"כ, ויש בתוכה תירגולים איטיים ויש תירגולים מאוד זורמים וכ"כ דינאמיים שלפעמים נדמה שהתקרה עפה
ולמעשה יש אסכולות מסויימות ביוגה שאם תגידי להם "לאט" הם בכלל לא יבינו על מה את מדברת, כיוון שהם קופצים באטרף פחות או יותר כל השעור (-:
כך, שהכל תלוי מה עושים, איך עושים ומתי. והכי חשוב אם זה מתאים למתרגל. ולראיה: המורה ליוגה שהיתה מקצועית מאד וידועה באזור שילבה אותי עם כיתת מתקדמים יותר ותיסכלה אותי לחלוטין... - בד"כ הכיתות הם לא הומוגניות מכיוון שאנשים חדשים מצטרפים לקבוצה שיש בה אנשים שכבר מתרגלים וותיקים ומתקדמים קצת יותר, אבל גם במצב זה, זה תפקידו של המורה לוודא שכל אחד מהתלמידים עושה את מה שמתאים לו לעשות, באופן, ברמה ובעוצמה שמתאימה לו. בין אם זה לשלב אותו בקבוצה אחרת או פשוט לתת הנחיות שמתאימות לרמות השונות בקבוצה.

טוב, עשיתי לך פה הרצאה שלמה... מוזמנת למחוק אם זה מציק לך (-:

אלמונית זללנית

על ידי אלמונית_זללנית* » 04 מרץ 2009, 10:01

בסופו של דבר בהמשך הערב אכלתי
דיסת סולת מבושלת במים עם יוגורט וקצת סוכר חום
ירקות עם גבינת עיזים רזה,
וגלידה....
הבעיות הן בכמויות, קשה לי להוריד בכמויות ,
אני מרגישה שממש אבל ממש תחושות קיפוח ומחאה תוקפות אותי
כשאני מרגישה שאין לי מספיק אוכל בצלחת,
מה לעשות?

לגבי יוגה,
משהו ''בלאט'' של הדברים לא זורם לי,
גבירה, את צודקת בהחלט המורה ליוגה שהיתה מקצועית מאד וידועה באזור
שילבה אותי עם כיתת מתקדמים יותר ותיסכלה אותי לחלוטין...

אלמונית זללנית

על ידי הגבירה_בחום* » 03 מרץ 2009, 21:03

_יש לי ניסיון לא כל כך טוב עם יוגה, למרות כל המדברים בשיבחה,
אני חושבת להתחיל בפילטיס ולראות איך זה מרגיש לי,_
אז ככה: לצערי, להרבה אנשים שאני מכירה (חלקם תלמידים שלי כיום), יש ניסיון לא טוב בעברם עם היוגה. הבעיה היא כמובן לא ביוגה, אלא באופן התרגול שלה, שאם לא מועבר ע"י מורה מנוסה ומוסמך ואינו מותאם ליכולותיו ומצבו של המתרגל יכול (כמו כל דבר הנעשה לא נכון) להזיק.
העניין עם היוגה שהיא כ"כ עוצמתית ונוגעת ברבדים כ"כ עמוקים של הקיום שלנו שהיא מתפקדת כחרב פיפיות: כשמתרגלים אותה נכון היא מרימה לגבהים (ואני נוכחת לראות את זה יומיום על עצמי ועל תלמידים שלי) וכשמתרגלים אותה לא נכון, היא פוגעת.
לגבי פילאטיס, זה כמובן נתון לבחירתך. ופילאטיס היא התעמלות מאוד נחמדה. רק כדאי שתדעי שזו שיטה שהתפתחה מתוך היוגה, רק שהיא מצומצמת לכדי תרגילים פיסיים ועיצוב הגוף ואינה מטפלת בשאר הרבדים: הרובד הנפשי, האנרגטי והמנטלי שבהם פעמים רבות נמצא המקור לבעיות הפיסיות שלנו.
המלצתי אלייך היא דווקא למצוא שיטה (יוגה היא לא היחידה) שבנוסף לעיסוק ולהפעלה של הגוף הפיסי, שמה דגש על השקטת התודעה, על הנשימה ועל היכולת לשפר אותן ולשלוט בהן.
וכמובן מאחלת הצלחה בכל מה שתבחרי @}

אלמונית זללנית

על ידי אלמונית_זללנית* » 03 מרץ 2009, 18:18

פלונית-
הכל קשור וכמעט הכל מענין,
אמנם אני לא הגעתי לגבהים או יותר נכון לעומקים כאלה
אבל אשמח לשמוע איך הגעת משם למקום אחר
.
גבירה -
יש לי ניסיון לא כל כך טוב עם יוגה, למרות כל המדברים בשיבחה,
אני חושבת להתחיל בפילטיס ולראות איך זה מרגיש לי,

אני יושבת לי פה עם שקית קרח על הלחי וכאבים אחרי עקירת שן מסובכת וחושבת,
כל היום שתיתי רק כוס קפה,
אכלתי כמה פריכיות אורז וכמה חתיכות ירקות,
ועם כל הכאב אני מפנטזת על אוכל....

אני כל כך לא אוהבת להיות שמנה, למעשה אפשר לאמר שאני גדולה,
הבגדים לא יושבים יפה, בעיקר הכרס שמפתחים עם הגיל, האכילה , והלידות
לא יודעת מה בא קודם השומן או חוסר הרצון ללכת לים ,
המון הנאות אני מונעת מעצמי בגלל חוש ביקורת עצמית מפותח מידי ,
חוסר שיחרור גם במיטה....
אבל אם אוכל כל כך עושה לי את זה אני בטח גם מרויחה משהו... מנסה להבין מה

אלמונית זללנית

על ידי פלוני_אלמונית* » 03 מרץ 2009, 11:20

אני בעברי הייתי שמנה.
הייתי בולמית 17 שנה(אכילה והקאה גם של דברים קפואים) ביניהן אפיזודות של אנורקסיה וכל הזמן אכילה רגשית של דברים לא בריאים.
היום אני במקום אחר ואם זה מרגיש לך קשור או מעניין אז אפשר לדבר על זה קצת.

אלמונית זללנית

על ידי הגבירה_בחום* » 03 מרץ 2009, 08:13

אחכה כבר לפגישה עם הנטורופתית בכדי להתחיל לפי המלצתה
כן, אני גם חושבת שזה חכם
אני מהרהרת ככה בסיפור שלך וחושבת שבלי קשר כאמור, מאוד יעזור לך לתרגל איזושהי פעילות מאזנת. שגם יוצרת מסגרת, גם ממלאת שעה שבה לא אוכלים ובד"כ אחריה אין תאבון עוד כשעה בגלל האדרנלין בגוף. אני אישית באה מכיוון היוגה שהיא מלכת כל התורות המאזנות בעיני והצילה את חיי במובנים רבים, אבל זו כמובן לא השיטה היחידה שאפשר להעזר בה, יש המון. באמת המון שיטות שגם מפעילות את הגוף, משפרות את זרימת הדם בגוף ואת חילוף החומרים, משפיעות מאוד לטובה על המצב הנפשי ומאזנות את המערכת ההורמונלית, וזה, ביחד עם שינוי תזונתי יוצר שינוי משמעותי בחיים.

אלמונית זללנית

על ידי אלמונית_זללנית* » 03 מרץ 2009, 07:59

נכון כמעט הכל תרוצים לא לשלוט באכילה ,
אבל עמוק בפנים בתוכי זה חוסר יכולת אמיתי לשלוט בזה,
אחת מההנאות המשותפות לילדי ולי זה בישול משותף, קשה לי ואני אף לא רוצה להמנע מכך
ילדים בוגרים ויחסים איתם זה ממש דף אחר.....מופלאים מספקים והמון רגישות ועבודה....היחסים לא הדף...

חתולה יקרה, אנא שתפי ! כל חויה של מישהו אחר עוזרת,מלמדת,
גם לי יש אחות עם הפרעת אכילה, שהיא הפוכה ממני, רוב שנות התבגרותה
היא אכלה קרקרים, גבינה לבנה,ואשכוליות, עד היום כשהיא בת60 זו התזונה שלה ,
חוץ מהתפרצויות של שקולד וחטאים אחרים, היא מוצפת באלרגיות למינהן ושאר קריאות לעזרה,
אבל רזה ......

גבירה יקרה, אשמח להשתמש בכל דבר שיעזור לאיזון כולל אומגה , אבל אחכה כבר לפגישה עם הנטורופתית
בכדי להתחיל לפי המלצת


אתמול באתי הביתה מהעבודהב10 בערב אחרי שאכלתי שם :
קפה,
,ספל מרק מוכן,
כוס מים,
כ-10 אולי יותר כדורי תמרים קטנים עם שומשום,
בבית אכלתי
פרוסה ענקית של קיש עם עוף וירקות
2פרוסות לחם שאני אופה עם דבש
1 פרוסת ע.תפוחים מק.מלא
וזה יום ממש טוב, האוכל סביר, אין מעידות ממש נוראיות של אוכל קנוי,
אבל אני חושבת שבשביל לרדת במישקל צריך לרדת בכמויות וזה מאיים עלי איכשהו,

היום לוקחת לעבודה ירקות חתוכים,
תפוח ובננה,
קצת פריכיות אורז
בטח אשתה מרק
ויוגורט
בצהרים , בשלוש ליתר דיוק ,אני הולכת לעקירת שן כך שעד הערב לא אוכל לאכול.

אלמונית זללנית

על ידי חתולת_בית* » 02 מרץ 2009, 23:49

אולי כדאי גם לדבר על כל הנושא הזה עם המשפחה שלך. זה יקטין את השֶד, פתאום זה לא יהיה סוד ו/או ביג דיל.
להבדיל אלף הבדלות, לאחותי היתה הפרעת אכילה מאוד חריפה כשהייתה מתבגרת. חלק ממה שהיה כל כך קשה ויצר עול גדול הייתה העובדה שאסור היה לדבר על זה. זה התחיל מזה שהיא שמרה על זה בסוד, והמשיך עם העובדה שגם אחרי שידענו, היא אסרה עלינו לדבר על זה. אני חושבת היום בדיעבד, (כמובן בלי לשפוט אותה כי מן הסתם השתיקה נבעה מחוסר יכולת שלה להתמודד עם זה) שאם רק היינו מניחים את זה על השולחן, זה היה מפשט את כל העניין. כאילו, מה הביג דיל בעצם? אז היא אוכלת יותר מידי. אוקי. כשזה כבר לא סוד גדול, לא צריך לחפר על זה בעוד ועוד אוכל, אפשר להתחיל להסתכל על הבעיה בעיניים, ואז קולטים שהיא הרבה יותר קטנה ממה שחשבנו.

אבל, שוב, אני מדגישה את עניין ה"להבדיל אלף הבדלות", וקחי רק מה שאת רוצה ליישם או לשמוע מההערה הזו. בעצם אני סתם קצת משתפת חוויה שהיתה לי.

אלמונית זללנית

על ידי הגבירה_בחום* » 02 מרץ 2009, 22:35

אני יכולה להפוך את העולם, רק לא בשבילי...
בטח, זה קלאסי (-:
זה גם תרוץ מצויין לא להתמודד עם הקשיים והשדים שלנו. "מזתומרת... אני כ"כ משקיעה באחרים שלא נשאר לי זמן לעצמי..." מכירה היטב מעצמי (-:

אלמונית זללנית

על ידי הגבירה_בחום* » 02 מרץ 2009, 22:33

האם יש דרך להתמודד עם הבעיה ( הורמונים וגיל המעבר) בדרך ב''אופנית''?
בהחלט כן.
יש פעילויות שמאזנות את כל המערכת ההורמונלית. אני רואה לאורך השנים תהליכים שחלק מתלמידותיי בגילאים האלה עוברות. והשיפור שחל במצבן הוא לא יתואר החל מלחץ דם גבוהה, פעילות יתר וחוסר פעילות של בלוטת התריס, גלי חום שנפסקו וכ'.
וגם אני מחסידות האומגה (-:
וגם אני חושבת שפניה לנטורופתית כצעד ראשון היא בחירה נכונה, מעצם העובדה שזה שם דברים על השולחן ועושה קצת סדר התחלתי בראש. נותן דרך פעולה התחלתית ומישהו שמלווה את התהליך.

אלמונית זללנית

על ידי אלמונית_זללנית* » 02 מרץ 2009, 22:31

אוי אוי אוי הליכות,
אני מודה שזה עושה טוב,
אני גם מודה שבגלל שאני עובדת הרבה פעמים ערבים, אין לי חישק לצאת מהבית בבוקר,
ישנן מטלות הבית שגוזלות כח וזמן, לחזור ב10 בלילה ולעשות הליכה זה דימיוני....בעיני,
ישנן תקופות שמצליח לי וישנן תקופות כמו עכשיו שאני לא מסוגלת לזוז,
אני חושבת על התעמלות בקבוצה כמה פעמים בשבוע,
זה פשוט מדהים איך כל זה יושב בתיכנון ולא מגיע לביצוע, בדברים אחרים, ולמען אנשים אחרים
אני יכולה להפוך את העולם, רק לא בשבילי...

אלמונית זללנית

על ידי פלונית* » 02 מרץ 2009, 19:29

לי מאד עזר להחליט לעשות הליכות קבועות בסוף\תחילת היום. בהתחלה היה מאד קשה [וכיף] עכשיו רק כיף. זה הוריד את הלחץ שאני משמינה בלי שליטה,והחזיר את הקשר עם הגוף.
זה עשה לי טוב בעיקר כי ירד הלחץ מכל 'התפלקות' שיש לי

אלמונית זללנית

על ידי אילה_א* » 02 מרץ 2009, 12:41

לי הוא שינה המון דברים
אז אני מפריזה בערכו חופשי :-)

אלמונית זללנית

על ידי אלמונית_זללנית* » 02 מרץ 2009, 12:20

חתולה,
בדיוק עברו לי בראש מחשבות כאלה של חיבוק,
לא פשוט לחבק את השמנמנות וההזדקנות בחברה הצעירה החתיכית רזה ועסוקה למעלה מהראש של ימינו,

עשיתי פסק זמן היום, אני עובדת ערב ,חזרתי אחרי ארוחת בוקר למיטה ולסדין החשמלי- כן, כואב לי הגב גם,
המחזור שלי כבד ביותר, נראה איך אעבור את היום...
אכלתי קערית שיבולת שועל וחמוציות עם מים חמים וקצת דבש
ואחרי זה לא התאפקתי והלכתי למיטה עם שקית קטנה של ביגלה אפויים מק. מלא לא מלוחים,
נראה איך היום ימשך מבחינת תזונה,הערב קצת קשה,

אילה-לקחתי בזמנו אומגה שלוש אבל עשיתי הפסקה כשקיבלתי טיפול הומאופטי שלא עזר,
יש לי תחושה שמפריזים בערכו, אבל אין לי דרך לדעת...

אלמונית זללנית

על ידי חתולת_בית* » 02 מרץ 2009, 10:02

לפעמים הגוף קצת יוצא מאיזון וזה מאוד מתסכל אותנו כשהוא פתאום לוקח את המושכות ומחליט בשבילנו. כי פתאום את חיה בתוך כלי שעושה מה שהוא רוצה ולא מקשיב לשכל הישר. אם הבעיה היא אכן הורמונלית, אני יודעת שזה קשה אבל אולי צריך קצת לחבק את הגוף ולקבל את השגעונות שלו באהבה, להפסיק לכעוס. ובמקביל, אני חושבת שאפנה לנטורופטית בשלב ראשון, נראה לי שצריך להתמודד עם הבעיה ההורמונלית , אני חושבת שזו החלטה נכונה.

אלמונית זללנית

על ידי אילה_א* » 02 מרץ 2009, 09:33

אומגה שלוש את לוקחת ?

אלמונית זללנית

על ידי אלמונית_זללנית* » 02 מרץ 2009, 09:12

חייבת כל מיני תובנות לעצמי ולכן,

אני מבוגרת מרובכן ועל סיפו של גיל המעבר, כלומר המחזור שלי החל להיות לא סדיר,
אני משערת שההורמונים שלי בסוג של רכבת הרים בלונה פרק...
המחזור הקודם היה בן 40 יום , וזה הנוכחי בן 26 יום, כשידעתי שהמחזור שלי קרב
יכולתי להבין ולשלוט בזלילות שתקפו אותי, או לפחות לשלוט בכך חלקית.
בשבועיים האחרונים היו לי תופעות טרום בלי להפנים שזה קשור למחזור ולכן כנראה לא שלטתי באופן מוחלט!
מיד כשהופיע '' האורח'' נפסק באופן מידי הדחף למתוק, ונותרתי עם אכילה מופרזת יחסית אבל מאוזנת מבחינת פחמימות וחלבונים.
בקיצור, חלק גדול מהבעיה הורמונלי,

יש גם חלקים עמוקים יותר שקשורים לתחושת השובע ומילוי סיפוקים מידי, חוסר יכול לשלוט בדחף ולחיות במישטר,
האיש שלי הפוך לחלוטין, חי במישטר תזונה מבחירה ולא מהכרח, עושה ספורט, וזה אפילו מרגיז אותי....

אני חושבת שאפנה לנטורופטית בשלב ראשון, נראה לי שצריך להתמודד עם הבעיה ההורמונלית ,
האם יש דרך להתמודד עם הבעיה ( הורמונים וגיל המעבר) בדרך ב''אופנית''?

אני מנסה לנהל יומן אכילה אבל בינתיים לא ממש מצליח לי כי היו לי כמה ימים מבולגנים...
תודה על כל ההצעות, בבקשה על תפסיקו לכתוב כל דבר שקשור כולל קיטורים,
זה חשוב לי מאד

אלמונית זללנית

על ידי ורודה_למכביר* » 01 מרץ 2009, 00:13

הוי כמה שאני מזדהה איתך! תמיד הייתי שמנמונת אבל בשליטה ובזמן האחרון איבדתי שליטה באופן מוחלט. אני עולה ועולה ו................................................? לאן אני רוצה להגיע???????????

אלמונית זללנית

על ידי הגבירה_בחום* » 28 פברואר 2009, 23:28

הי אלמונית זללנית
הנטורופתית: שרית רבינר 09-8665279 אם היא לא עונה, תשאירי הודעה, היא תמיד חוזרת.
הקליניקה שלה נמצאת במושב בית חרות (ליד כפר ויתקין), מרחק חצי שעה ממך.
מאחלת תהליך מוצלח וימים טובים @}

אלמונית זללנית

על ידי סירופ_מייפל* » 28 פברואר 2009, 23:05

אני לא יכולה להרשות לעצמי לא להחזיק ולהכין להם
מחזקת את מה ש אלטר אגו כתבה.
אחד הדברים הראשונים שהדיאטנית אמרה לי היה, שאין לי סיכוי עם מתוקים בבית.
כמו שלא נותנים לאלכוהוליסט להסתובב בסביבת אלכוהול...
זה שיכנע את בעלי להעיף מהבית את ערימות הממתקים שאמא שלו (חולת הסכרת) קונה לנו כל שבוע.

את חייבת להרשות לעצמך. זו זכותך וחובתך @}@}

אלמונית זללנית

על ידי אלטר_אגו* » 28 פברואר 2009, 21:34

אני לא יכולה להרשות לעצמי לא להחזיק ולהכין להם.
אם יש משהו שלמישהו במשפחה גורם הרבה סבל וגם נזק, לא מוצדק ששאר בני הבית יתחשבו בו?

אלמונית זללנית

על ידי אלמונית_זללנית* » 28 פברואר 2009, 21:21

כמו שכתבתי כבר יש לי משפחה רזה, צרכני שוקולד,
ודורשי עוגות בריאות למיניהן, אני לא יכולה להרשות לעצמי לא להחזיק ולהכין להם.

היי עינבל, אני מאד רחוקה מהאזור שלך, אני מאזור פ.חנה, לא חושבת שאוכל להעזר מפאת המרחק,

תודה סלט פירות על ההצעה, היא נשמעת לי הגיונית , מה שמשתבש זה מנגנון השובע, ואכן כשמתחילים עם מתוק קשה להפסיק,

אלמונית זללנית

על ידי סירופ_מייפל* » 28 פברואר 2009, 20:33

יעל, כתבת על OA: לא מסוכנת ולא נעליים
איזו תגובה מדהימה. השכלתי, תודה!

אלמונית זללנית

על ידי אלטר_אגו* » 28 פברואר 2009, 19:20

שלום לך, כשאני נתקפת בבולמוס אכילה כזה של לחסל את הקינוח ואז לחפש עוד משהו מתוק, אני פשוט קוטעת אותו באיזה סלט, או שאני משתוללת עם פירות טריים, או שאני מכינה לי סלט פירות גדול. אחר-כך פשוט זה כאילו "מסתדר" לי, הגוף מסופק (פלוס) והמוח רגוע וכך אני יכולה להפסיק. אולי זה יעזור גם לך? חוץ מזה, כיוון שאני מכירה בחולשות שלי, אני דואגת שפשוט לא יהיו בבית דברים שאני יכולה להגיב אליהם בצורה כזאת. לא תתפסי אותי יורדת על חצי חבילת שוקולד כי אין לי שוקולד בבית.

אלמונית זללנית

על ידי אלמונית_זללנית* » 28 פברואר 2009, 19:08

איך את בשליטה בשאר הדברים בחייך (פרט לאוכל).
אני גילית שבתקופות של רעב וכמיהה למתוקים אני מנסה להיות בשליטה בכל דבר והאוכל זה המקום בו אני יכולה לשחרר רסן.
אין מה לאמר, המישפט הזה עושה עושה לי משהו...אני מתאמצת המון עכשיו להשלים עם עבודה לא נעימה, וחיים לא ממש כמו שאני רוצה, ואני דוחה סיפוקים רים בלית בריררה

אלמונית זללנית

על ידי ענבל_נתן_בר* » 28 פברואר 2009, 16:28

הי אלמונית יקרה..
אני מציעה לך את עזרתי (-: אני תזונאית טבעית ובעלת כלים נטורופתיים. אני מטפלת בגדרה ואני חושבת שאוכל לעזור לך. (בעקבות טיפול מוצלח באנשים שסבלו מאותה בעיה). אם תרצי את יכולה ליצור איתי קשר טלפונית. בהצלחה, ענבל .054-7773640

אלמונית זללנית

על ידי סלט_פירות* » 28 פברואר 2009, 15:11

בדף גמילה ביתית ממתוקים תוכלי למצוא דיון על הנושא. יש שם כל מיני הצעות לגמילה, אולי אחת מהן תדבר אלייך.


ארוחת יום שישי של מוקפצים ,ירקות ועוף ולקינוח קרפ תפוזים
הבעיה היא הקינוח. כתבת אח"כ אחרי האוכל_ , כשבעצם את _אחרי האוכל כבר אכלת בצורת קינוח, וזה מה שגרם לך לרצות עוד מתוק. זה מעגל שקשה להפסיק וכדאי להתאפק ולא להתחיל, למרות החשק למתוק שמגיע אוטומטית אחרי הארוחה (של האוכל האמיתי, המזין).
במקום, כדאי לחכות רבע שעה ולהקשיב לגוף ולהבין שהוא שבע. אם חסר משהו - שתי כוס מים. תאכלי גזר.
כמובן שבהתחלה שומדבר מהדברים האלה לא מגיע באופן טבעי, כי את מנסה לשנות הרגלים שכל כך טבועים בך. זה שינוי טכני, שיעזור לך להגיע להקשבה אמיתית לגוף שלך ולצרכיו, ולנסות לתקן את מנגנון הרעב והשובע.

אלמונית זללנית

על ידי חתולת_בית* » 28 פברואר 2009, 12:16

פוי, איך נגולה לי אבן מהלב שאכן ראית את ההודעה שלי ב ככר השוק . חששתי שלא תראי אותה ותסתובבי עם התחושה הלא מוצדקת שנטשו אותך...

מאחלת לך הצלחה ואומץ @}

אלמונית זללנית

על ידי מיכלול_ה* » 28 פברואר 2009, 11:24

איך את בשליטה בשאר הדברים בחייך (פרט לאוכל).
אני גילית שבתקופות של רעב וכמיהה למתוקים אני מנסה להיות בשליטה בכל דבר והאוכל זה המקום בו אני יכולה לשחרר רסן.
אולי שליטה גם רצלך היא נושא רגשי שאפשר לעבוד עליו?

ועוד שיטה לעבודה רגשית שאפשר ללמוד או מספר או בקורס קצר ואחר כך להמשיך לבד היא 'העבודה' לפי ביירון קייטי ובכלל כתיבה יומית (דפי בוקר לפי דרך האמן) להצפה ביטוי ושחרור רגשות.

ועוד טישה שיכולה לעזור היא עוצמת הרכות (מניסיונן של נשים אחרות)
ואני אישית ממליצה מניסיוני על אייפק
ולאחרונה גם על תמציות הפרחים של ארץ ישראל שהתחלתי ללמוד לא מזמן.

אני מאחלת לך דרך צלחה ושתרגישי טוב עם עצמך ועם הגוף שלך.

אלמונית זללנית

על ידי סול* » 28 פברואר 2009, 11:06

הי
יש טיפול שנקרא NLP דמיון מודרך שמאוד עוזר לכל מיני התמכרויות. זה טיפול יחסית קצר 15-20 מפגשים
גם היפנוזה עושה עבודה טובה. כל הדיאטות בעולם לא יעזרו אם הבעיה היא במוח. את צריכה לטפל בשורש הבעיה ואת זה מטפל מומחה יכול לעשות
תקראי קצת על השיטה באינטרנט יש אתר של המטפלת אהובה קשת,יש שם הסבר מפורט,מכתבי תודה,הדגמת טיפול בקיצור המון חומר
בהצלחה מאחת שסובלת מאותה בעיה

אלמונית זללנית

על ידי הגבירה_בחום* » 28 פברואר 2009, 10:36

שלום אלמונית זללנית
יכול להיות שפגישה עם נטורופת טוב עשויה מאוד לעזור.
הן כי יש להם כלים להפוך את השינוי המיוחל ליישים באופן כזה שהופך לחלק מחיי היומיום
ודבר שני, כי מאוד עוזר לקבל תמיכה ומסגרת כשרוצים לפתוח בדרך חדשה אל עבר שינוי.
אני אישית מכירה נטורופתית מקסימה. היא עזרה לכמה מחברותיי לרדת במשקל, להפסיק לעשן, להחזיר את המחזור לסדרו, עזרה מאוד לאימי בזמן שקיבלה טיפול כימותרפי ועזרה גם לי.
אם תהיי מעוניינת, אשמח למסור את פרטיה. אני בדפבית.
שבת של שלום בינתיים @}

אלמונית זללנית

על ידי אלמונית_זללנית* » 28 פברואר 2009, 10:25

הוי נשים יקרות,
כלל לא ידעתי שנפתח דף עבור הזללנות שלי, זו היתה הפתעה,
עכשיו שבת בבוקר, ואני פשוט מרגישה הכרת תודה על ההתיחסות,
נתחיל מזה שכיום אני לא עובדת עם אוכל באופן שוטף, אני הייתי קונדיטורית ומבשלת ,אבל זה נשאר התחביב וההתעסקות העיקרית שלי.
אנחנו אוכלים בריא יחסית, קמח מלא בלבד, רוב המזון אורגני, בלי שומנים מהחי כמעט,
מאז ילדותי זכור לי שחשוב לי להיות מלאה- כלומר שבעה, קשה לי לאכול פחות מתחושת מלאות מנחמת,
פחממות ומתוקים הם החולשה הגדולה !
אתמול עשיתי ארוחת יום שישי של מוקפצים ,ירקות ועוף ולקינוח קרפ תפוזים, וכרבע שעה אחרי האוכל נתקפתי בדחף למתוק בלתי נשלט ממש ואכלתי חצי טבלת שוקולד,וזה אחרי שאכלתי את ארבעת הקרפים שנותרו...
הרבה פעמים אני מרגישה שאחרי ארוחה מסודרת ומאוזנת אני זקוקה למתוק הבלתי נשלט...
אני אשתדל לרשום ולהבין את הדפוס,
אבדוק אחת לאחת את כל ההצעות, מעבר לכל זה אני מרגישה שזה גם הורמונלי, אני מתקרבת לגיל המעבר,
זו היתה קריאה לעזרה,
אני ממש במצוקה, תחושת איבוד השליטה איומה בעיני, והמראה מייאש ממש, כל המישפחה שלי רזים....
אולי אנהל לי פה יומן אכילה לכמה ימים ונראה לאן זה יוביל
אשמח לכל תגובה,
תודה

אלמונית זללנית

על ידי שירי_בן_דב* » 28 פברואר 2009, 04:53

ממליצה מאוד על הקורס של אופירה שאול "חופש מאוכל". תחפשי אותה באינטרנט. יש לה אתר. הקורס עזר לי מאוד בחיים. עשיתי אותו לפני שנים רבות והוא עדיין מהדהד אצלי. הרגשתי כמוך שנים רבות, והיום ממש לא. איזה כיף לי שאני יכולה לכתוב את זה בלב שלם. רק בשביל ההזדמנות הזאת שנתת לי להביע את זה בכתב מגיעה לך תודה רבה, וכמובן בהצלחה. אל תדאגי, זה יעבור. אני משוכנעת בכך.

אלמונית זללנית

על ידי אירית_לן* » 27 פברואר 2009, 21:51

קראתי את המודעה שלך.
מנסיוני, יש שתי שיטות להתמודדות, תבחרי מה מתאים לך:
להעניק לעצמך תקציב (תקראי לזה עונש/קנס אם בא לך, זה לא יהיה זול מן הסתם) וללכת ולעבור תהליך של שינוי/העצמה/איזון. הכוונה היא לעבודה במימד הרגשי. זה לא חייב להיות דווקא טיפול פסיכולוגי. זה יכול להיות גם טיפול אלטרנטיבי כיפי במגע, מה שתבחרי. רק תוודאי שמדובר בטיפול למטרה של מעבר תהליך, ומדובר בסדרה של טיפולים.
אפשרות שניה: להמשיך ולזלול בלי לחשוב על זה ולדבר על זה, רק לשמוע את הערות של האנשים סביבך ולהסתכל במראה עד שתחליטי שהגעת מספיק נמוך. ואז- הדרך היחידה היא לעלות, כל שיטה טובה. ואז תחליטי אם את מעוניינת בפתרון קצר מועד (דיאטה) או במשהו לטווח ארוך (שינוי הרגלים).
בהצלחה!
המייל שלי iritklan בנטוויז'ן דוט נט דוט איי-אל

אלמונית זללנית

על ידי יעל* » 27 פברואר 2009, 21:28

נראה לי שדיאטה שבנויה רק על חלבונים- כמו בOA או אטקינס, מסוכנת
לא מסוכנת ולא נעליים.
ממליצה לך בחום על OA. רק מי שהיה בתוכנית יומיים יכול לדבר על מסוכנות.
OA מצילה חיים לאנשים, לא פחות מזה.
בהצלחה.

אלמונית זללנית

על ידי אילה_א* » 27 פברואר 2009, 19:28

רגע לא כל OA נמנעים מפחמימות
רק הגריי שיט

אלמונית זללנית

על ידי סירופ_מייפל* » 27 פברואר 2009, 18:29

מקווה לעזור.
התחלתי לפני ששה שבועות ללכת לדיאתנית. פגישה קבוצתית פעם בשבוע.
אני צמחונית והיא אמרה לי שאני לא אוכלת מספיק חלבונים. בהתחלה פקפקתי, עוד פעם העיניין עם החלבונים.
רק אחרי שלושה שבועות התחלתי להקשיב לה. וזה באמת נכון.
כשקניתי אדממה- פולי סויה בתרמילים, 100 ג' פשוט סתמו לי את הבטן.
מרק עדשים גם עשה עבודה טובה.
אגב, תמיד חשבתי שאגוזים למינהם ישביעו אותי אבל זה ממש לא קרה.
ממליצה לך לשים לב לכמות החלבונים בתפריט. אגב גבינות לא ממש משביעות אותי, סויה- אדממה, טופו, וקטניות כן.

ניסיתי את OA והחזקתי מעמד יומיים. במשך כשלושה שבועות אסור לאכול פחממות. אחרי יומיים (ואז עוד הייתי טבעונית),
חשבתי שאני מתה מעצבים, פשוט לא היה לי מה לאכול.
נראה לי שדיאטה שבנויה רק על חלבונים- כמו בOA או אטקינס, מסוכנת. ולא הייתי פונה לזה.

אצל הדיאטנית אני לומדת הרגלים חדשים ומקווה שיהיה לי קל להתרגל ולהתמיד בהם.
היא גם המליצה לי על מולטי ויטמין 75V של סולגאר, בטענה שלפעמים יש מחסורים שאנחנו לא יוגעים עליהם והגוף כל הזמן
"רעב" להם ומחפש מה לאכול כדי למצא את מה שחסר.
אני חושבת שזה גם עזר לי.
עוד שני דברים חשובים לי מאוד. בקצרה:
  1. אני לא פח אשפה. 2. אפשר גם אחר כך!
בהצלחה,
את מוזמנת לכתוב לי בדף בית אם תרצי.
עידית

אלמונית זללנית

על ידי חתולת_בית* » 27 פברואר 2009, 01:01

אני מאוד מאמינה בדרך של ipec כדרך לניקוי כל מיני מחסומים רגשיים ופיזיים מהגוף.
www.ipec.co.il
אבל בכל דרך שתבחרי, שתהיי לנו בריאה @} @}

אלמונית זללנית

על ידי קוראת_באמפתיה* » 26 פברואר 2009, 22:48

אכן נשמע שOA יכולים לעזור לך

את יכולה להקיש OA בגוגל ולהכנס לאתר שלהם.
מאחלת לך שפיות ושלווה.

אלמונית זללנית

על ידי אלה_חורי* » 26 פברואר 2009, 22:02

הי,
הקריאה שלך מאוד דיברה אליי ונגעה בי, והייתי מאוד שמחה לעזור לך,
אני רואה שקיבלת פה כל מיני עצות למעלה .. ואני תוהה האם את עדיין מחפשת עזרה?
וגם..אם כן- איזה סוג של עזרה את רוצה לקבל? כל מיני דרכים לקצץ בכמויות האוכל? ספר שיכול לעזור? או אולי שיתוף של מישהי שהיתה במצב דומה?

בנתיים, שיהיה טוב
אלה

אלמונית זללנית

על ידי מיכלול_ה* » 26 פברואר 2009, 21:20

טיפול רגשי שכן סביר להניח שהאכילה היא פיצוי על משהו שאת מכחישה או לא יכולה להתמודד איתו. אפשר דמיון מודרך, אייפק, פרחי באך, תטא הילינג וכו'
ובמקביל תעשי בדיקות דם שתן וצואה ותבדקי קנדידה - והרבה פעמים יש גם אם בבדיקות יוצא שאין.
כשיש קנדידה לא באיזון בגוף אז הגוף (הקנדידה שבפנים) דורשת עוד סוכרים ואז טיפול אלטרנטיבי בקנדידה ותזונה מתאימה יכולים מאוד לעזור - תחפשי ישעל זה דפים באתר.
ולגבי עזרה בריסון עצמי שווה להצטרף למפגשים של אכלני יתר אנונימיים

אלמונית זללנית

על ידי אילה_א* » 26 פברואר 2009, 21:18

אי חוששת שהעצה מעלי היא לא כל כך טובה כי היא גורם לתנודות חדות בסוכר בדם מה שלא בריא אם כבר עובדים על איפוק עדיף להתאפק ולא לאכול שלוש שעות בין ארוחה לארוחה אבל לא נראהלי שאת בשלב הזה
אז כרגע לעניות הבנתי כדאי להתמקד בכתיבה והבנת הבעיה

אלמונית זללנית

על ידי ב_עילום* » 26 פברואר 2009, 18:11

"עזרה ראשונה" כשנכנסים לסחרור :
אני מחליטה כמה ימים לאכול כל מה שבא לי אבל רק עד השעה 14:00.
יש לזה כמה יתרונות:
  1. מרגיע את צורך הגוף בפחמימות וסוכרים,. יש לגוף שעות רבות להתנקות כמו שצריך
כבר בבוקר למחרת,מורגש שאין צורך בהול בסוכר ופחמימות
  1. מרגיע את הקול המפוחד שלא מאמין שאפשר גם בלי שוקולד- הרי מחר בבוקר מותר שוב לאכול.... והכל...
  2. מקטין את הקיבה כך שאי אפשר ממש לזלול .
אבל זה רק עזרה ראשונה כדי להפסיק התקפה.... לטיפול שורש- כל העצות הטובות שנכתבו כאן......

אלמונית זללנית

על ידי סוניה_זרחי* » 26 פברואר 2009, 15:50

לי מאד עזר הספר: אכול לפי סוג הדם שלך" וגם לשתות כל פעם שמרגישים צורך לאכול.
(המרגיעון:"קושי אינו בהכרח סבל")

אלמונית זללנית

על ידי קרוטונית_מהמרק_הגדול* » 26 פברואר 2009, 12:10

מסג' טוב,בילוי מעניין או משהו כזה
או חיבוק...

אלמונית זללנית

על ידי כרמי_ה* » 26 פברואר 2009, 10:58

תפנקי את עצמך במשהו אחר - מסג' טוב,בילוי מעניין או משהו כזה שטומן בחובו מזון לגוף ולנפש שהוא לא אוכל :-) - הרבה פעמים מצאתי שעשיה כזו מרגיעה משהו פנימי ומאפשרת להרגע קצת ולהתחיל שוב לחזור לבאלאנס. בהצלחה.

אלמונית זללנית

על ידי מיכל_אמא_של_ליאור* » 26 פברואר 2009, 07:19

הי,
תקראי פה באתר לגבי פרחי באך ,
יכול להיות שתוכלי לבחור לך תמציות שמתאימות למצב הריגשי שאת נמצאת בו כעת .
בהצלחה

אלמונית זללנית

על ידי אילה_א* » 26 פברואר 2009, 05:04

נכון לרשום בזמן אמת שעה מה אכלת וכמות
ואם אפשר אז גם מה הרגשת אפילו רק מילה אחת כעס עייפות שמחה
אחרי שקוראים יומן כזה אפשר לראות איפה הטעויות ומה כדאי לשנות (לדוגמא מישהו שאוכל כל חצי שעה ינסה לאכול פי שתיים אבל כל שעה )
מישהו שאוכל רק ארוחות לא ממלאות ומשביעות ינסה לעבור לארוחה משביעה כזאת שלא רוצים אחריה לחם עם חלבה .
בקיצור כדי לתת מענה צריך להכיר את הבעיה וחלק גדול מין ההכרות איתה הוא לקרוא איך למה וכמה היא קורה

אלמונית זללנית

על ידי אביטל_צ* » 25 פברואר 2009, 23:57

לטווח הקצר - לרשום זה פיתרון טוב.
להחזיק פנקס עלייך כל הזמן ופשוט לרשום.
שעה מדוייקת ומה אכלת.
לא בסוף היום, זה לא אפקטיבי.
לרשום ברגע שאת אוכלת.
ואם את רוצה ממש להעמיק, אז מה הרגשת באותו הרגע.

לטווח רחוק - הדרך טובה ביותר היא להבין למה את אוכלת בצורה הזו.
מה המצב הרגשי שבו את נמצאת ולמה את פונה לאוכל.

OA זו שיטה אחת שעובדת עבור אנשים רבים.

אלמונית זללנית

על ידי יול* » 25 פברואר 2009, 23:18

יודעת איך ?
אני אשמח לדעת איך.
כלומר בהנחה שיש איזושהי דרך אפקטיבית ומיוחדת לעשות זאת.
סתם לרשום אני כמובן יודעת.
(הרבה פעמים בעבר עזר לי לרשום, סתם רשמתי רשימה בסוף כל יום והרגשתי שזה עוזר לפיקוח ובקרה, בימינו במסגרת הכאוס התזונתי שבו אני נמצאת גם לא מצליחה להתמיד בלרשום וגם לא זוכרת כל מה שאכלתי, אולי אם יש דרך רישום טובה זה ייתן לי מוטיבציה לעסוק בכך).

אלמונית זללנית

על ידי אילה_א* » 25 פברואר 2009, 23:08

אכן נשמע שOA יכולים לעזור לך
או דיאטנית טובה בגישת הנון דיאט אפרוצ'
אם תכתבי יומן אכילה יהיה יותר קל להבין איפה הבעיה שלך ומה הכי כדאי לעשות כדי לטפל בה
יודעת איך ?

אלמונית זללנית

על ידי אנונימי » 25 פברואר 2009, 22:46

oa

חזרה למעלה