אכפתיות היא מה שמניע אותנו לקום ולעשות מעשה.

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

קנ גורה האם את גורה של קנגרו?

יש לי שאלה-

אני מכירה בחור אחד שהחליט שהוא לא רוצה ללכת להלוויה של אמא שלו, כי הוא לא מאמין בטקס הזה, הוא עשה זאת למרות שהוא ידע שזה חשוב לאבא שלו ולאחים שלו שהוא יהיה שם. האם זה אומר שהוא לא איכפתי כלפי המשפחה שלו? או האם זה אומר שהוא פשוט שומר על המוסר האותנטי שלו?

אני חושבת שיש לנו את הפוטנציאל להיות באמת איכפתיים באותה מידה שיש לנו פוטנציאל להיות אוגואיסטים.
מושג האיכפתיות שלנו התעוות עקב הסביבה והחברה שגרמה לנו להרגיש רע כל פעם שהבענו רצון "אגואיסטי" וכך נוצרה ההרגשה של "לא נעים לי" או "זה לא יפה" או "אני אגואיסט".

אני חושבת שאיכפתיות יכולה להגיע רק מהזדהות, ככל שיש לבן אדם את היכולת להזדהות עם יותר דברים ( בני אדם, בעלי חיים וכו') כך יהיה לו את היכולת להרגיש אליהם יותר איכפתיות, מה שנקרא אמפתיה, אך אם להזדהות מתווסף פחד אז מתפתחים רגשות של רחמים (וזה מגיע מפחד לא מאהבה) ואז אין מקום לאהבה אמיתיים ואיכפתיות אמיתית אם ההזדהות מתחברת עם פחד פנימי שמגיע גם לפי דעתי מהרגשות אשם ובמצב הזה אנו לא יכולים לראות את המציאות בצורה נכונה ולא נוצר מספיק ספייס ליצור איכפתיות אמיתית בתוכנו.
כמו לדוגמה אם אנחנו רואים הומלס ברחוב ומרגישים הזדהות איתו שברוב המקרים מלווה בפחד ובהזדהות שלילית, ואז אנו מרגישים נפרדים ממנו במקום להרגיש אמפתיה אליו ואהבה, רגשות האשם מתחילים לצוף אז אנו שמים לו זורקים לו איזה שקל מבלי להסתכל לו בעיניים..

אני חושבת שאכפתיות באה לידי ביטוי בכמה צורות-
שימת לב לפרטים
הקשבה
רצון עמוק שלבן אדם יהיה טוב בלי קשר למה הוא נותן לך


חייבים להפתר מהמוסר הכפוי ולמצוא את המוסר האותנטי ולהפתר מהרגשות אשם שלנו. רק ככה אהבה אמיתית יכולה לזרום .
אני חושבת שרק אם נפתח איכפתיות אמיתית ולא כפויה נוכל להיות מאושרים.

זהו בינתיים

בקצרה....
אסביר את מה שאני יודע על הנושא בדרך השלילה.
לשם כך אציין שאני מאמין שפעולותינו מונחות או על ידי אהבה או על ידי פחד.
אכפתיות שייכת לעולם האהבה והיא נתפסת כמקבילה למילה דאגה בעולם הפחד.

כך למשל אם אומרים למישהו דאגתי לך הכוונה עלולה להשמע טובה (לדאוג למישהו...).
בעצם דאגתי לך אומר שאני מפיל את האחריות על המצב הרגשי שלי על אותו אדם שאני דואג לו.
ומכאן נובע שהוא טעה, שהוא אשם בחששות שלי ובפחדים שלי. או במילים אחרות אני צודק והוא טועה.
כשאני אומר למישהו שאני דואג לו אני אומר לו שישנה את התנהגותו ויעזור לי להפסיק לדאוג לו
לדאוג למישהו זה אומר שבמקום שאני אעזור לו אני מבקש ממנו לעזור לי.
שימו לב כמה מילות "פחד" יש בקטע הזה.

לעומת זאת, כאשר אני אומר אכפת לי ממך זו אמירה שמקורה באהבה.
זו אמירה שאומרת אתה חשוב לי ואני כאן לצידך לידך בשבילך.
הסיבה לכך היא שאני אוהב אותך כי ככה אני רוצה כי זה אני ולכן אני אתמוך בך.

ולסיכום:
אכפתיות לכל דבר, משפחה חברים מצב חברתי, אקולוגיה ועוד היא משהו שאני עושה מאהבה כי אני רוצה לעשות את זה.
כי זה טוב לי, כי אני מאמין שזה חלק מהיעוד שלי וכי זה ביטוי שלי כאדם שנולד לאהוב.
ואולי אפילו האהבה שלי (תחת השם אכפתיות) תגרום לשינוי.....

ראשית, כמובן שכל הנשים בעולם, פחות או יותר, נראות לי אכפתיות יותר ממני:
אמהות אחרות בגן תמיד שמות לב לדברים, אם זה צעצועים "בעיתייים", התנהגות בעייתית של הגננות וכדו'.
נדמה כאילו הן רגישות יותר לילדיהן, מכירות אותם טוב יותר, יותר מגוננות ומטפחות.
חברה שיש לה קשרים שנראים חמים, חזקים ועמוקים עם המון המון אנשים, והפירוש שלי הוא כמובן: יש לה יכולת להיות איכפתית, איכפת לה מהם, ולכן היא מצליחה לקיים קשרים אלה.
חברה אחרת ששמה לב לכל פרט ולכל דבר, ואפשר תמיד לסמוך עליה שתבין ותרצה, ואף תוכל לעזור.
כמובן שחלק מזה הוא אשליה, או פירושים שלי את המציאות. כמובן שלא רק האיכפתיות הופכת אנשים אלה למה שהם.
אבל...הדשא של השכן תמיד ירוק...
ה"רף" שלי לאכפתיות? לא יודעת.
אני פשוט רוצה להרגיש "מחוברת", להיות מוכנה לפתוח את ליבי באופן כזה, שלא יהיה אכפת לי לשכוח מעצמי.
פה יש לי קושי! אבל האם זה באמת אומר שאין לי יכולת להיות איכפתית?

תודה על השיתוף שלך! @} @}
כמה שאלות למחשבה:
האם ישנם אנשים הנראים לך כאכפתיים "מספיק"? איך האכפתיות מתבטאת אצלם?
איך את יכולה להיות אכפתית "מספיק"? איזה רף את מציבה לעצמך?

בהצלחה

יער ה, בטח שמעת על ביירון קייטי, "העבודה", אז אני בעניין.
(ראי את הדף העבודה של ביירון קייטי כאן באתר, או את האתר הישראלי http://www.thework.co.il/ "פתח למחשבה",
או את האתר שלה http://www.thework.com/index.asp "העבודה של ביירון קייטי" באנגלית).
בכל מקרה, תוך כדי חקירת המחשבות והאמונות הפנימיות שלי נתקלתי באמונה שגורמת לי לסבל רב והיא: לא אכפת לי מספיק מהאנשים הקרובים לי.
האמונה הזו גורמת לי לסבל רב, הכולל רגשות אשמה, שנאה עצמית, ועוד תחושות קשות שמפריעות לי בחיים בכלל, אך בפרט הן מקשות עלי לנהל ולקיים את מערכות היחסים המשמעותיות בחיי.
הדבר כואב לי במיוחד בכל הנוגע לקשרים עם ילדיי.
ובכן, כשעלה הדבר באחד המפגשים עם המורה הרוחנית שלי (שאחת משיטות העבודה שלה היא "העבודה" של ביירון קייטי),
היא ביקשה שאחקור מה היא איכפתיות, אולי כך אוכל לברר לעצמי מה זה באמת, ואולי אגלה שבעצם יש לי קצת מזה [-:.
אני משארת שאגלה את האופן בו האיכפתיות מתגלמת אצלי, ויהיה עלי לקבל את עצמי כך, עם מה שיש.
בכל מקרה, אני מצליחה בעזרתכן להתחיל לנסח לעצמי את הדבר. הוא עדיין בגדר תחושה בלבד כרגע, ואני מנסה לתת לו להתבהר מעצמו, כאמור, גם בעזרתכן.
אז תודה, המון!!

עלו פה תובנות מאוד יפות
תלוי רק במה אנשים מזהים את עצמם
אני יודעת כי הלב מתמלא
כשעושים משהו מתוך אכפתיות - זה נעים ומשמח ומספק

ובניסוח שלי (רק חוזרת על הנ"ל) - אם אני חשובה לעצמי אז קיימת אפשרות שדברים אחרים יהיו חשובים לי כמו אנשים אחרים ואכפתיות היא לעשות משהו עבור מישהו שחשוב לי.
נראה לי מאוד קשור לנתינה, פשוט לתת ולא לחשוב מה תקבלי בתמורה.

קנ גורה{{}}, תוכלי אולי לפרט קצת מהיכן באה השאלה?

לא לבלבל עם המקבילה האמריקאית to care - סתם רגש הזדהות וסימפטיה די פסיבית.

אכפתיות היא מעורבות חברתית יוזמת, ראש גדול.

אכפתיות של הלב, יודעים אותה. לא יודעת להסביר
מצטרפת.

איך אני יודעת שזה זה ולא משהו אחר? כמו למשל תלותיות, או שתלטנות? חוסר-ביטחון, חמדנות, רכושנות?
כשעושים משהו מתוך תלותיות, שתלטנות, חוסר-ביטחון, חמדנות, רכושנות - זה מרגיש לא נעים.
כשעושים משהו מתוך אכפתיות - זה נעים ומשמח.

נימפיאה, זה כל כך יפה @} @} @} תודה!

פניות רגשית, כנה ואמיתית, למשהו שאינו קשור אלי.
אני יודעת כי הלב מתמלא, ואני מרגישה פיזית מוכנות לגרוע מעצמי למען אותו אחר.
אכפתיות של הלב, יודעים אותה. לא יודעת להסביר

אני מאד מסכימה אתכן שהמסלול של אכפתיות מתחיל ויוצא מהעצמי אל האנשים שסביבי ואל כל מה שמחוץ לנו.
אבל אני מנסה לפענח כיצד זה מרגיש, מה המהות, האיכות של האכפתיות אצלי.
איך אני יודעת שאכפת לי ברגע מסויים? למשל כלפי הילדים שלי, בן-זוגי, הוריי.
איך אני יודעת שזה זה ולא משהו אחר? כמו למשל תלותיות, או שתלטנות? חוסר-ביטחון, חמדנות, רכושנות?

זה לא מה שהתכוונתי לומר, אבל זה נכון מאוד בעיניי.

שרגש האכפתיות כלפי אנשים הוא הבסיס הרגשי לאכפתיות כלפי מה שאינו אנשים.

אולי אפשר לשנות את המשפט הזה כך:
'שרגש האכפתיות כלפי עצמי הוא הבסיס הרגשי לאכפתיות כלפי מה שאינו עצמי'

ועכשיו תלוי רק במה אנשים מזהים את עצמם.
מי שמזהה את עצמו באנשים אחרים - יהיה אכפת לו מאנשים אחרים.
ומי שמזהה את עצמו גם בבעלי חיים - יהיה אכפת לו גם מבעלי חיים.
ומי שמזהה את עצמו בבעלי חיים אבל באנשים בכלל לא - יהיה אכפת לו רק מבעלי חיים.
וכן הלאה...

ומי שלא מזהה את עצמו באף אחד - יהיה אכפת לו רק מעצמו, שזה מה שקוראים 'חסר מצפון'.

מה דעתך/ם?

לא התכוונתי שכשאכפת לי מבעל חיים או מהסביבה זה בגלל שקודם כל אכפת לי מאנשים,
אלא שרגש האכפתיות כלפי אנשים הוא הבסיס הרגשי לאכפתיות כלפי מה שאינו אנשים.
עכשיו כשאני חושבת על זה אני לא בטוחה שאני צודקת
(עובדה, פגשתי כמה אנשים שהיה להם אכפת מאוד מהסביבה ומבע"ח אבל מאנשים בכלל לא)

אבל אני חושבת שכל אכפתיות כלפי כל מה שאינו אנשים נובעת מאכפתיות כלפי אנשים
ומה עם אכפתיות כלפי בעלי חיים?

ויש גם הרבה שהאכפתיות האקולוגית שלהם לא נובעת רק מאכפתיות כלפי אנשים, אלא מאכפתיות כלפי אמא-אדמה עצמה. שחווים את האדמה כמשהו חי ומרגיש.
(וכנ"ל גם כלפי צמחים).

ויש אפילו כאלה שיש להם אכפתיות כלפי אלוהים - למשל אלו שדואגים ל'שכינה' שנמצאת בגלות, ורוצים לעשות מעשים טובים כדי לגאול אותה.

**********

אני חושבת שאכפתיות זה רצון שלמישהו אחר יהיה טוב.

(זה יכול להיות מופנה גם כלפי עצמנו).

הכוונה לאכפתיות כלפי מישהו אחר?
אם כן, לדעתי זה קשור להבנה שגם השני חי וחושב ומרגיש בדיוק כמוני. שעמוק בפנים אני והוא אותו דבר.
היישום של ההבנה הזאת הוא: ואהבת לרעך כמוך, מה ששנוא עליך לא תעשה לחברך.
אכפתיות היא ההבנה והיישום גם יחד.

יש גם אכפתיות כלפי דברים אחרים - הסביבה, למשל.
אבל אני חושבת שכל אכפתיות כלפי כל מה שאינו אנשים נובעת מאכפתיות כלפי אנשים.

האם אכפתיות היא תשומת - לב לפרטים? הקשבה? ריכוז?

ברכה ושלום,
מורתי הרוחנית ביקשה אותי להכין מחקר מקיף ומעמיק על המושג: אכפתיות. החלטתי להתחיל ולתייעץ עם באי האתר הזה, מאחר ומהכרותי האינטרנטית עמכם, אפשר למצוא פה הרבה מהדבר הזה...מה שזה לא יהיה - זה כאן.
ובכן, אשמח ללמוד ממי מכם שיוכל וירצה לחלוק איתי את ההגדרה האישית שלו למושג אכפתיות.
כשאגיע להגדרה בעצמי, אכתוב אותה כאן, ואשמח כמובן לתגובות.
תודה רבה בנתיים,
ויום נפלא @}