_ב. כמעט ואין דבר שמציעים שהוא לא רוצה לנסות ולטעום ולא משנה באיזה שעה בשעות היום
ג. הוא מאד מאד אוהב פירות וירקות הוא יכול כל היום לאכול מלפפון עגבנייה סלק בננה תפוז קלמנטינה וכו'
ד. לאחרונה הבחנתי שהוא כמעט ולא אוכל פחמימיות - לא אוהב פסטה היית מאמינה, לא אורז, תפוח אדמה וכו'_
פלוני אלמונית, זה נשמע מאוד טבעי לפעוט בגילו.
הוא סקרן לגבי אוכל, הוא נהנה לאכול, וזה שהוא אוהב לאכול פירות וירקות ואוכל אותם כל היום זה פשוט נהדר!
כמו כן, הוא גדל עדיין בקצב מהיר במיוחד, המוח עדיין מתפתח מהר - עוד סיבה לשמוח שהוא אוכל כמויות של ויטמינים (אני מקווה שאת משיגה כמה שיותר מהפירות והירקות אורגניים, כדי שיחד עם הויטמינים לא יקבל גם הרבה חומרי הדברה).
לא אוהב פסטה, אורז ותפוחי אדמה - משעשע ביותר. נראה לי מצויין. יש הרבה מאוד מומחים לתזונה שטוענים שעדיף לנו להמעיט במזונות האלה מאוד. גם מבחינת הבריאות הכללית וגם מבחינת השיניים, הדגנים הם כנראה המזונות הפחות מומלצים מבין המזונות הלא מעובדים. תפוחי אדמה הושמצו רבות גם הם, בגלל ערך גליקמי גבוה ועוד סיבות. כמו כן, אם הפסטה היא מקמח לבן והאורז גם הוא לבן, אז אלה בכלל מזונות שבאמת עדיף לא לגעת בהם.
דעתי הכנה - להרפות ממנו.
הילד פשוט מופלא: מנשנש מזון בריא בחדווה!
נראה לי שכדאי במיוחד לשמור על ההרגל הזה... מה גם שפירות וירקות הם מאוד דלי קלוריות, כך שלא מפליא שהם לא משביעים במיוחד.
אני חושבת - ושוב, זה רק אני - שהילד בסדר, ואם משהו ייצור אצלו הפרעת אכילה או צרה אחרת זה רק הלחץ והדאגות לגבי ה"נישנוש" שלו. אגב, יש בהחלט אפשרות, שאחת הסיבות שהוא "מנשנש כל היום" היא בגלל שאת כל הזמן מודאגת לגבי זה, ומשדרת חרדות לגבי זה. הוא קולט אותך - וזאת התגובה שלו.
חבל.
באופן חד משמעי, אני מצטרפת למומחי תזונה ורופאים רבים שמתנגדים נמרצות ל-4 ארוחות ביום לילד קטן. כנראה גם לנו זה לא הכי בריא.
ילד בגילו שיונק, "מנשנש" משהו כל שעתיים לכל היותר, לאורך כל היום. זה מה שטבעי ונורמלי.
5-6 ארוחות ביום מומלץ ביותר לאנשים ולילדים בריאים, כדרך לשמור על בריאותם. 3 ארוחות ביום זה פחות מדי, במיוחד אם מדובר בקיבה קטנה של ילד קטן. 3 ארוחות בדרך כלל דורשות שעות רבות של צום בין ארוחה לארוחה, וגם דורשות למלא את הבטן עד התפוצצות. זה דווקא לא בריא, בטח לא לילדים קטנים.
יש כאלה אומרים לי להציע לו בלי סוף עד שימאס לו
"להציע" - לא ברור לי. לדעתי הפירות והירקות פשוט צריכים להיות זמינים, ושהוא ייקח לעצמו כשהוא רוצה, לא שאת תתרוצצי כל היום "להציע". בהחלט לא נראה לי מתאים "לדחוף" לו אוכל כשהוא לא מבקש, בטח לו כדי להמאיס עליו. להמאיס עליו פירות וירקות? למה? למנוע ממנו אוכל כשהוא רעב? למה? לכפות עליו למלא את הבטן כשהוא לא ביקש? למה? אני לא מסכימה עם האנשים שהציעו לך את זה.
ויש כאלה שאומרים לי לתת לו כל הוא עוד מבקש ולא לעשות מזה אישו
מצטרפת אליהם.
לגבי החשש לעשות טעויות: בהחלט חשש מרכזי אצלנו האמהות. אני ממליצה לטפל בחששות אבל "לרדת" מהילד.
ועכשיו אגיד ככה:
נשמע שאת מאוד מודאגת, מחפשת פיתרון מושלם, יש לך חששות שמשהו בילד שלך לא בסדר ואת פונה לכל העולם לשמוע עצות.
תעזבי את כל העולם. גם אותי. מה את צריכה עוד אחת שנותנת לך עצות...
בינינו, אי אפשר לחיות "בלי לעשות טעויות". הרי הפחד לעשות טעויות הוא בעצמו מוביל להמון טעויות, כי רוב הטעויות שלנו כהורים באות מהחרדות שלנו. )-: הפחד הכי גדול שלנו הוא כמובן ש"אני לא בסדר" וצמוד לזה ש"הילדים שלי לא בסדר". זו הצרה של מי ששואף לשלמות: לא מסוגל לסמוך על אף אחד ועל העולם, לא מסוגל לבטוח, וכל הזמן מחפש לתקן.
אלה פרדיגמות יסוד שמתבטאות חזק מאוד בדברייך.
השיעור שלנו בחיים הוא קודם כל ללמוד לסמוך, ללמוד לבטוח, להפסיק לתקן כל הזמן, וללמוד לראות את הילדים שלנו כשלמים ומושלמים בדיוק כפי שהם. לא צריך לתקן. זאת אומרת: ברוב המקרים, ברוב הנושאים, במיוחד בנושאי אוכל, יותר חשוב לראות את הילדים שלנו כשלמים ולא דורשים תיקון, מאשר להתערב.
_ב. כמעט ואין דבר שמציעים שהוא לא רוצה לנסות ולטעום ולא משנה באיזה שעה בשעות היום
ג. הוא מאד מאד אוהב פירות וירקות הוא יכול כל היום לאכול מלפפון עגבנייה סלק בננה תפוז קלמנטינה וכו'
ד. לאחרונה הבחנתי שהוא כמעט ולא אוכל פחמימיות - לא אוהב פסטה היית מאמינה, לא אורז, תפוח אדמה וכו'_
[po]פלוני אלמונית[/po], זה נשמע מאוד טבעי לפעוט בגילו.
הוא סקרן לגבי אוכל, הוא נהנה לאכול, וזה שהוא אוהב לאכול פירות וירקות ואוכל אותם כל היום זה פשוט נהדר!
כמו כן, הוא גדל עדיין בקצב מהיר במיוחד, המוח עדיין מתפתח מהר - עוד סיבה לשמוח שהוא אוכל כמויות של ויטמינים (אני מקווה שאת משיגה כמה שיותר מהפירות והירקות אורגניים, כדי שיחד עם הויטמינים לא יקבל גם הרבה חומרי הדברה).
לא אוהב פסטה, אורז ותפוחי אדמה - משעשע ביותר. נראה לי מצויין. יש הרבה מאוד מומחים לתזונה שטוענים שעדיף לנו להמעיט במזונות האלה מאוד. גם מבחינת הבריאות הכללית וגם מבחינת השיניים, הדגנים הם כנראה המזונות הפחות מומלצים מבין המזונות הלא מעובדים. תפוחי אדמה הושמצו רבות גם הם, בגלל ערך גליקמי גבוה ועוד סיבות. כמו כן, אם הפסטה היא מקמח לבן והאורז גם הוא לבן, אז אלה בכלל מזונות שבאמת עדיף לא לגעת בהם.
דעתי הכנה - להרפות ממנו.
הילד פשוט מופלא: מנשנש מזון בריא בחדווה!
נראה לי שכדאי במיוחד לשמור על ההרגל הזה... מה גם שפירות וירקות הם מאוד דלי קלוריות, כך שלא מפליא שהם לא משביעים במיוחד.
אני חושבת - ושוב, זה רק אני - שהילד בסדר, ואם משהו ייצור אצלו הפרעת אכילה או צרה אחרת זה רק הלחץ והדאגות לגבי ה"נישנוש" שלו. אגב, יש בהחלט אפשרות, שאחת הסיבות שהוא "מנשנש כל היום" היא בגלל שאת כל הזמן מודאגת לגבי זה, ומשדרת חרדות לגבי זה. הוא קולט אותך - וזאת התגובה שלו.
חבל.
באופן חד משמעי, אני מצטרפת למומחי תזונה ורופאים רבים שמתנגדים נמרצות ל-4 ארוחות ביום לילד קטן. כנראה גם לנו זה לא הכי בריא.
ילד בגילו שיונק, "מנשנש" משהו כל שעתיים לכל היותר, לאורך כל היום. זה מה שטבעי ונורמלי.
5-6 ארוחות ביום מומלץ ביותר לאנשים ולילדים בריאים, כדרך לשמור על בריאותם. 3 ארוחות ביום זה פחות מדי, במיוחד אם מדובר בקיבה קטנה של ילד קטן. 3 ארוחות בדרך כלל דורשות שעות רבות של צום בין ארוחה לארוחה, וגם דורשות למלא את הבטן עד התפוצצות. זה דווקא לא בריא, בטח לא לילדים קטנים.
[u]יש כאלה אומרים לי להציע לו בלי סוף עד שימאס לו[/u]
"להציע" - לא ברור לי. לדעתי הפירות והירקות פשוט צריכים להיות זמינים, ושהוא ייקח לעצמו כשהוא רוצה, לא שאת תתרוצצי כל היום "להציע". בהחלט לא נראה לי מתאים "לדחוף" לו אוכל כשהוא לא מבקש, בטח לו כדי להמאיס עליו. להמאיס עליו פירות וירקות? למה? למנוע ממנו אוכל כשהוא רעב? למה? לכפות עליו למלא את הבטן כשהוא לא ביקש? למה? אני לא מסכימה עם האנשים שהציעו לך את זה.
[u]ויש כאלה שאומרים לי לתת לו כל הוא עוד מבקש ולא לעשות מזה אישו[/u]
מצטרפת אליהם.
לגבי החשש לעשות טעויות: בהחלט חשש מרכזי אצלנו האמהות. אני ממליצה לטפל בחששות אבל "לרדת" מהילד.
ועכשיו אגיד ככה:
נשמע שאת מאוד מודאגת, מחפשת פיתרון מושלם, יש לך חששות שמשהו בילד שלך לא בסדר ואת פונה לכל העולם לשמוע עצות.
תעזבי את כל העולם. גם אותי. מה את צריכה עוד אחת שנותנת לך עצות...
בינינו, אי אפשר לחיות "בלי לעשות טעויות". הרי הפחד לעשות טעויות הוא בעצמו מוביל להמון טעויות, כי רוב הטעויות שלנו כהורים באות מהחרדות שלנו. )-: הפחד הכי גדול שלנו הוא כמובן ש"אני לא בסדר" וצמוד לזה ש"הילדים שלי לא בסדר". זו הצרה של מי ששואף לשלמות: לא מסוגל לסמוך על אף אחד ועל העולם, לא מסוגל לבטוח, וכל הזמן מחפש לתקן.
אלה פרדיגמות יסוד שמתבטאות חזק מאוד בדברייך.
השיעור שלנו בחיים הוא קודם כל ללמוד לסמוך, ללמוד לבטוח, להפסיק לתקן כל הזמן, וללמוד לראות את הילדים שלנו כשלמים ומושלמים בדיוק כפי שהם. לא צריך לתקן. זאת אומרת: ברוב המקרים, ברוב הנושאים, במיוחד בנושאי אוכל, יותר חשוב לראות את הילדים שלנו כשלמים ולא דורשים תיקון, מאשר להתערב.